אור ברסלב
אוצר מדרשים קרי וכתיב

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

קרי וכתיב

מדרש הקצר

הקדמה

קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי:. דרשות אודות המילים שאינן כתובין בתנ"ך ונקראות בעל פה, ומילים שכתובים ואינן נקראות, והן לפי המסורה, ולדברי ר׳ יצחק קריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני.

קריין ולא כתיבן: 'פרת' ד"בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר [פְּרָת]" (ש״ב ח׳ ג'), 'איש' ד"כאשר ישאל איש בדבר האלהים" (שם ט״ז), באים דנבנתה (ירמיה ל״א), לה דפליטה (שם נ׳), אם דהגד הוגד (רות ג׳), אלי דהגורן (שם), אלי דהשעורים (שם) – הלין קריין ולא כתיבן.

כתיבן ולא קריין: נא דיסלח (מ״ב ה׳), זאת דהמצוה (דברים ו׳), ידרך דהדורך (ירמיהו נ״א:ג׳), חמש דפאת נגב (יחזקאל מ״ח), אם דכי גואל (רות ג׳) – הלין כתיבן ולא קריין (נדרים ל״ז: ל״ח.). ובמסורה שלנו נחשבו עשר מלין דקריין ולא כתיבן: בני (שופטים כ׳ י״ג), פרת (ש״ב ח׳ ג׳), איש (שם ט״ז כ״ג), כן (שם י׳ח כ׳), בניו (מ״ב י"ט ל״ז), באים (ירמיה ל״א ל״ז), לה (שם נ׳ כ"ט), צבאות (שם ל״ז ל״ב), אלי (רות ג׳ ח׳), אלי (שם ג׳ י״ז).

שמונה מילין דכתיבן ולא קריין: אם אמנון (ש״ב י״ג ל״ג), אם במקום (שם מ״ו כ״א), נא דיסלח (שם ה׳ י"ח), את אשר (ירמיה ל״ח ט״ז), אם כאשר (שם ל״ט י״ב), ידרך (שם נ״א ג׳), חמש (יחזקאל מ״ח ט״ז), אם גואל (רות ג׳ י״ב), ויש עוד ארבע מילין דכתיבין ישגלנה וקריין ישכבנה, וחד כתיב ובעפלים וקרי ובטחורים (דברים כ״ה כ״ז—ל׳, ישעיה י״ג ט״ז, ירמיה ג׳ ב׳, זכריה י״ד ב׳). ויש גם שנויים בין המסורה שלנו ובין חז״ל בקרי וכתיב בנביאים וכתובים (ע״ע קרי וכתיב באוצר ישראל, ועי׳ ג״כ מדרש טעמי חסרות ויתירות לעיל).

יעלינעק הדפיס מדרש קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי בביהמ״ד חדר ה׳, שהיה בכ״י ישן בקובץ של מסורה ותקוני סופרים שנספח לחומשים שנכתבו בשנת 1390, והקובץ הזה הו״ל דרנבורג בפאריס בשנת 1871 בשם Manuel de Lecteur . בעל מנחת שי לשופטים (כ׳ י״ג) מביא המדרש ואומר כך מצאתי בפירוש עשרה דברים נקרים ולא נכתבים. המדרש הזה נותן טעמים על הקרי וכתיב, אף כי הם רחוקים מן הפשט.

מדרש קרי ולא כתיב

[בית המדרש ח״ה 27]

א׳) וְלֹא אָבוּ [בְּנֵי] בִּנְיָמִן (שופטים כ׳ י״ג), חיסר הכתוב "בני" כי עשו תבל ונבלה וזמה בישראל, וראוי להם לגרוע ייחוסן מבנימן הצדיק ולהרחיקם מתולדתו ומכללו, ולא כנם "בני בנימן" כי לא אבו לשמוע בקול אחיהם, ובשאר מקומות שקראם בני בנימן נתן להם תקוה ודרך תשובה אם יחזרו ממעשיהם הרעים ויעשו תשובה יקראו על שם אחיהם בני בנימן.

ב׳) בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר [פְּרָת] (ש״ב ח׳ ג׳). כתיב בספר שמואל עילתו, שהזכירו הכתוב בשני מקומות בשמואל ובדברי הימים (דהי״א י״ח ג׳), ואמרו הכתוב בשני זמנים ובשני עתים (מעשים), פעם ראשונה אמר להשיב ידו בנהר, ופעם שנית אמר להציב ידו בנהר פרת, ולא עסק הכתוב פעם ראשונה להודיע שהוא נהר פרת או נחל מצרים כתבו חוצה לו פרת קרי.

ג׳) כאשר ישאל בדבר (ש״ב ט״ז כ״ג) חיסרו הכתוב ״איש״ בפנים, כי בן אדם מחוסר מאלהים, וכן הוא אומר ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח׳ ו׳) ולא דברו יקום כדבר אלהים, לכך חיסרו הכתוב מבפנים "איש" ותלה לו הכתוב מבחוץ, אם זיכה מעשיו ועשה לשם שמים – תהיה עצתו כדבר אלהים.

ד׳) כִּי עַל (כֵּן) בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת (ש״ב י׳ח כ׳) חיסרו ״כֵּן״, לפי רוע מעשיו כי בקש להמית אביו וכפר בעיקר ובא בזדון אל פילגשי אביו, ואמר יואב כי על כן בן המלך מת, תלה לו ״כן״ מבחוץ כי באמת הומת בן המלך, וכן הוא אומר כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳), כדבריכם כן הוא (בראשית מ״ד).

ה׳) וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר [בָּנָיו] הִכֻּהוּ בַחֶרֶב (מ״ב י״ט ל״ז) נכתב מבפנים, "בָּנָיו" נקרא מבחוץ, ואדרמלך ושראצר הכוהו לא נודע מי הכוהו, אם בניו או אחרים, ותלה לו מבחוץ "בניו" להודיע לכל באי העולם נקמת אלהים בו ולקיים עליו הנני מקים עליך רעה מביתך (ש״ב י״ב י״א).

ו׳) קנאת ה׳ (מ״ב י״ט ל״א) כתיב, הוסיף "צבאות" ותלה לו מבחוץ, כי נקמה גדולה יעשה ה׳ בו ראשונה, ואח״כ על ידי צבאות מלאכיו. וכן הוא אומר וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף (מ״ב י״ט ל״ה), לכך תלהו מבחוץ להודיע לשתי נקמות שנקם בו אלהים.

ז׳) הִנֵּה יָמִים (בָּאִים) נְאֻם ה׳ (ירמיה ל״א ל״ז), כתיב עילתו כי הנה ימים נאם ה׳, דבר סתום הוא והיה לנו לומר כי זאת הבשורה לעתים רחוקות ולימים רבים, כאשר נקרא "באים" מבחוץ קירב הקץ וקירב הבשורה בקריאת "באים" בצווי הנביא. הרחמן ימהר הקץ.

ח׳) אַל יְהִי [לָהּ] פְּלֵטָה (ירמיה נ׳ כ״ט), כתיב בפנים עילתו כי בבל הוא כסא המלוכה ובית המלכות, וכן הוא אומר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ (דניאל ט׳ כ״ז), ובה שקעה מלכות ישראל ובטלה מלכותן, ובישר ירמיה לשארית ישראל בנקמת אלהים אשר ינקום ממנה בעוה״ז ולעתיד לבא, וכתב אל יהי פליטה בעוה״ז, ולהוסיף מבחוץ אל יהי "לָהּ" לעתיד לבא.

ט׳) כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי [אֵלַי] אֶעֱשֶׂה (רות ג׳ ה׳) כתיב, יצא מזה כי צותה נעמי את רות שתי פעמים, ראשונה אמרה רות כל אשר תאמרי אעשה, ובצוויה השניה אמרה כל אשר תאמרי ״אלי״ אעשה, לכך הוא תלוי מבחוץ.

י׳) כִּי אָמַר [אֵלַי] אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ (שם ג׳ י״ז) כתיב, מלמד כי רות הגידה לנעמי חמותה הדבר שתי פעמים, בראשונה לא אמרה "אלי" ובשניה אמרה "אלי", לכך נתלה מבחוץ.

מדרש כתיב ולא קרי

כתיב ולא קרי

א׳) כִּי אם אַמְנוֹן (ש״ב י״ג ל״ג) כתיב, לפי שבראשונה אמר יונדב בן שמעה כי אמנון לבדו מת, שלא נודע לו הדבר על אמתתו כי אמנון לבדו מת, וכשחשב בלבו אמר, אַל יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ דָּבָר לֵאמֹר כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ מֵתוּ כִּי אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת, שהוא היה ראש הדבר על אמתו, וחסרו הכתוב תיבה לפי כיעור מעשיו ומיתה משונה, לכך "אם" כתיב ולא קרי.

ב׳) כִּי אם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ (ש״ב ט״ו כ״א) כתיב, כי אִתַּי הַגִּתִּי דיבר בכל לבבו ובכל נפשו וחוזק דבריו. כִּי אם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ, והיה בלב דוד הצדיק כי נכרי הוא, וחסרו המקרא "אִם", וכן הוא אומר שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ (שם שם י״ט), לכך כתיב "אִם" ולא קרי.

ג׳) יִסְלַח נא ה׳ לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה (מ״ב ח׳ י"ח) חיסרו הכתוב תיבה אחת, כי נעמן דבר דברים שלא כהוגן, לכן השיבו אלישע הנביא על דבריו כאשר אמר, בבוא אדני בית רמון להשתחוות שמה, חיסרו הכתוב "נא" לפי חסרון דעתו ודבריו, לכך כתיב ולא קרי.

ד׳) חַי ה׳ את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת (ירמיה ל״ח ט״ז) חיסרו הכתוב ״את״ לפי שנשבע פעם ראשונה וכפר, וכן הוא אומר, וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דהי״ב ל״ו י״ג). ועוד הוכיח יחזקאל, אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר (יחזקאל י״ז י״ט), ועוד אמר ירמיהו וְאִם חַי ה׳ יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ (ירמיה ה׳ ב׳), לכך חיסרו הכתוב וחיסר שבועתו שהיה בה תיבה נכתבת ולא נקראת.

ה׳) אֶל יִדְרֹךְ ידרך הַדֹּרֵךְ (ירמיה נ״א ג׳) כתיב, זה מלמד על שתי נקמות ועל שתי פורעניות אשר ינקום ה׳ לעמו ממלכות כשדים, ונכתב שתי פעמים, ידרך הראשון נקמת העולם הזה במהרה, וכן הוא אומר הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ (שם שם ל״ו). ידרך השני כתיב ולא קרי, כי הוא צפון ותלוי לעתיד לבא.

ו׳) עָשִׂיתִי כאשר [כְּכֹל אֲשֶׁר] צִוִּיתָנִי (יחזקאל ט׳ י״א) כתיב, תלמד מזה כי אומר "כאשר צויתני" יש בו תקוה וחיסה וחמלה מעט מהרבה ואין הוא דבר כליה, ויש בו תקוה ותוחלת לתשובה, וכאשר צפה המלאך לבוש הבדים גודל רוע מעשיהם. וכן הוא אומר עֲון בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד (שם שם ט׳), עשה בהם כליה ואמר והשיב דבר עשיתי ככל אשר צויתני, כי "ככל" לשון כליה הוא ואין שם פליטה, וכן הוא אומר, זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית (שם שם ו׳).

ז׳) וּפְאַת נֶגֶב חֲמֵשׁ חמש מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים (יחזקאל מ״ח ט״ז) כתיב. תלמד מזה כי חמש מאות הוסיף בשורה רמיזה כי אמר הכתוב ואלה מדותיה (שם שם ט׳) ונתן חק וקו ומדה לבית השלישי למגרשיו ולתולדותיו למוצאיו ומובאיו ותלה בנינו עוד בתשובה. וכן הוא אומר, אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲונוֹתֵיהֶם (שם מ״ג י׳), ואומר וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ (שם שם י״א), כל זה הכבוד הצפון להם הוא, ויש לה׳ לתת הרבה מזה, יכול להוסיף חמש על חמש ואלף על אלף. וכן הוא אומר, יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק (מיכה ז' י״א), ואומר, יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא (שם שם י״ב), לכך נכתב חמש חמש – כן יאמר בעל הרחמים, אמן.

ח׳) וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי (רות ג׳ י״ב), כתיב עילתו כי יודע בעז כי שם גואל קרוב ממנו, לכך אמר כי אם גאל אנכי, ״אם״ על ספק – אולי יגאל טוב או לא יגאל, ולא היה בטוח שהוא יגאל, כי הוא אומר וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי לכן כי ״אם״ גואל אנכי – נכתב, כי גואל אנכי – נקרא.

<שלים>

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה