אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין
פרק אדם הראשון
הקדמה
פרק אדם הראשון: אגדת אדה״ר אודות הגזרות שנגזרו עליו ועל חוה אחר שאכלו מעץ הדעת.
פרק אדה״ר הוא מאותן המדרשים ע״ד המספרים. ויש ממנו שתי נוסחאות, השניה נבדלה מהראשונה במה שסרסה את הסדר נחש אדם חוה הארץ, תחת אדם חוה נחש הארץ, ומנאה רק ל״ט מלקות תחת מ' מלקות, בנוסחא א'. מספר המלקות הוא כנגד הקללות י' לאדם י' לחוה י' לנחש וי' על הארץ. ולפי הגירסא השניה נלקתה הארץ בתשע קללות, הרי ל״ט. במדרש במדבר רבה (פ״ה ה') איתא: כשם שנעשה לאדה״ר שחטא ונתחייב מיתה ונלקה מ', שנתקלל העולם בחטאו מ' קללות, י' לאדם וי' לחוה וי' לנחש וי' על הארץ וכו'. בפרקי דר״א (פי״ד) מנה תשע קללות ומיתה בפני עצמה, על נחש האשה והאדם ולא חשב הקללות על הארץ. בזהר חדש מדרש רות ד״ה רבי נחמיה פתח נאמר כי הקב״ה גזר על אדה״ר י' גזרות על חוה י' גזרות ועל הנחש [י' גזרות], ועל האדמה עשר גזרות חסר אחת נמצאו ארבעים חסר אחת כנגד ארבעים מלקות [חסר אחת] שנתחייב הרשע בב״ד. באבות דר״נ פ״א איתא: בו ביום נגזרו על אדם עשרה גזרות שנאמר ולאדם אמר כי שמעת וגו' וכשם שנגזרו על אדה״ר עשרה גזרות כך נגזרו על חוה עשרה גזרות שנאמר ואל האשה אמר וגו'. באותה שעה אמר הקב״ה אם איני דן את הנחש וכו' מיד נפנה אליו וקללו שנאמר ויאמר אלהים אל הנחש וגו', ולא חשב אצל הנחש מנין הגזרות. בפי' שני אליהו להגר״א על אדר״נ (ווילנא תקצ״ג) מעיר שם: ואפשר דהמדרש ג״כ סובר דארבעים חסר אחת והא דנקט עשרה על הארץ לא דק ושיגרי לישנא דאידך נקט.
הנוסחא הראשונה היא בכ״י וואטיקאן 171 והיא קצור מאבות דר״נ נוסחא ב' פמ״ב (הוצאת שעכטר דך נ״ט). והשניה היא מספר ציוני בהג״ה (דפוס קרימונה דף י״ב ע״ב), שתי הנוסחאות מובאות בס' כבוד חופה לר׳ חיים מאיר הורוויץ, (דפוס כ״י פפד''מ 1888).
פרק אדם הראשון [נוסחא א]
פרק אדם הראשון
[נוסחא א' מס' כבוד חופה]
עשרה גזרות נגזרו על אדם הראשון ועשרה על חוה ועשרה על הנחש ועשרה על הארץ:
י' על האדם: א') היה לבוש כלי חמדה והפשיטו הקב״ה הימנו, ב') שהוא מתפרנס בצער, ג') שהוא אוכל טוב ומוציא רע, ד') שהוא גולה ממקום למקום, ה') ריח זיעה, ו') שיש בו יצה״ר, ז') ששלטה בו רימה ותולעה, ח') שנמסר למות שימיתוהו, ט') קצר ימים ושבע רוגז, י') שהוא עתיד לעמוד בדין שנאמר (קהלת י״א:ט׳) שמח בחור בילדותך וגו'.
עשרה על חוה: א') דם נדה, נזופה מביתה, גרושה מבעלה. ב') שהיא יולדת לתשעה חדשים, ג') שהיא מינקת לכ״ד חדשים, ד') שבעלה שולט בה, ה') שבעלה מתקנא לה שלא תדברי לאיש, ו') שמזקנת מהרה, ז') שהיא עומדת מלידה והאיש מוליד לעולם, ח') שהיא יושבת בבית ואינה מתפרסמת (באבות דר״נ נוסחא ב': מתפרנסת) לאיש, ט') יוצאה לשוק וראשה מכוסה כאבל לפיכך מקדימות במת (כך היה מנהגן שהמקוננות היו הולכות קודם האנשים בהלוית המת), י') אם היתה כשרה בעלה קוברה שכן מצינו באברהם יצחק ויעקב שקברו את נשיהן.
ועשרה על הנחש: א') נסתם פיו, ב') קצצו ידיו ורגליו, ג') אוכל עפר, ד') מפשיט עורו ומצטער כיולדה וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע, ה') ואיבה אשית, ו') א״ר חלפאי בשם ר״מ אפילו אוכל פטומין ושותה כל מתוק נעשה עפר בפיו שנאמר (ישעיה ס״ה) ונחש עפר לחמו, ז') מוליד לשבע שנים, (בכורות ח' ע״א) ח') אדם רואה חיה ועוף ואינו מקפיד וכשרואה נחש מקפיד ומקללו, ט') הכל מתברך והוא בקלקולו, י') היה ר' מאיר אומר עליו בקבלה (ויקרא כ״ו) והשבתי חיה רעה מן הארץ.- ועשרה על הארץ: א') שהיתה שותה מים מאליה מכאן ואילך ואד יעלה מן הארץ, ב') שהיא לוקה בפירותיה, ג') שהיא לוקה בשדפון ובירקון, ד) שנעשו בה הרים ובקעות, ה') שנבראו בה טרשים וקשקשים (קש וגבבא), ו') שעלו בה אילני סרק, ז') שעלו בה חוחין ודרדרין, ח') שזורעין הרבה והיא עושה מעט, ט') שהיא עתידה להעיד על הרוגיה שנאמר (ישעיה כ״ו) וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה, י') שהיא עתידה לבלות כשמלה שנאמר (שם נ״א) והארץ כבגד תבלה. ומפני מה ארבעים גזרות הללו? כנגד מ' יום שהולד נוצר בו, ד״א כנגד גזרות הללו קבעו חכמים בב״ד מלקות ארבעים. הא כיצד אדם נכשל בעבירה נתחייב בה מיתה בידי שמים מביאין אותו בב״ד ומלקין אותו ומיד מוחלין כולו וזהו ששנינו ד' מתות ב״ד. (כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן (מכות כ״ג ע״א) ר״א אומר אדם הראשון דמו של עולם וכששפכתו אשתו נתחייבה בדם נדה. אדם הראשון חלתו של עולם היה וכשטמאתו אשתו נתחייבה בהפרשת חלה, אדה״ר נרו של עולם וכיון שכיבתו אשתו נתחייבה בהדלקת נר שבת, ההוא דשנינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן בנדה בחלה ובהדלקת הנר (שבת ל״א ע"ב).
תם ונתל״ע
פרק אדם הראשון [נוסחא ב]
פרק אדם הראשון
[נוסחא ב'—שם ובס' ציוני פ' בראשית]
ואמרו רז״ל עשר גזרות גזר על הנחש ואלו הן: א') שנסתם, ב') קציצת ידיו ורגליו, ג') שאוכל עפר, ד') לשונו נגררת בעפר, ה') שהשניאו בעיני הבריות, ו') שמשיר עורו לסוף מ׳ שנים ויש לו צירים כחבלי לידה, ז') שמוליד לשבע שנים, ח') שמטיל ארס, ט') שכולם מתרפאים לעתיד לבא זולתו, י') שימות.
ועשר גזרות גזר על האדם: א') שיאכל פתו בעמל וצער, ב') שאוכל טוב ומוציא רע, ג') שישלוט בו ריח רע ורימה ותולעה, ד') כנים וזבובים ופרעושים בחייו, ה') שיהיו ימיו קצרים, ו') שיהיו בניו גולים ממקום למקום, ז') שיהא מסור לחיה רעה, ח') שיהא נדון תמיד ודינו מוכן לעתיד לבא, ט') באין עליו יסורין, י') המות.
ועשר גזרות נגזר על האשה: א') דם נדה, ב') דם בתולים, ג') צער הריון, ד') צער לידה, ה') שעומדת מלידתה דוה וחולה, ו') שתכנס כאבילה, ז') שמושל בה האיש, ח') שתהא אסורה ונתפשת בירכתי הבית, ט') שמזקנת מהרה, י') המות. ואם היא אשת חיל בעלה קוברה שנאמר ויבא אברהם וגו'.
ותשע גזרות על הארץ: א') שתהא שותה מאליה שנאמר ואד יעלה מן הארץ וגו', ב') שתלקה בפירותיה, ג') שתלקה בשדפון, ד') שתצמיח קוץ ודרדר, ה') שיהיו בה הרים וסלעים, ו') שיחסרו בה בני אדם ויחרשה בכלי ברזל, ז') שלא תבכה על הרוגיה, ח') בזמן שחייבין בני אדם זורעין הרבה ומוציאין קמעא. ט') שעתידה לבלות שנאמר והארץ כבגד תבלה וזו היא מיתתה. [הג״ה ועוד מצאתי בגליון: ואני ראיתי במדרש שמלקות דלמטה ל״ט נגד נ' עונשין נ' פעמים, כי מבן י״ג והלאה מענישין אותו ומלקות של מעלה בס' פולסי דנורא עי' ב"מ פ״ה ע״ב, כי אין עונשין מן הדין של מעלה עד בן כ' שנה ולמעלה].