אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין
ספר תגין
הקדמה
תגין: ספר תגין או תאגין: מדרש או ברייתא מיוחס ליהושע בן נון, כתוב בלשון ארמית כמו המסורה, והוא על כתרים או זיונים שבאים על אותיות מיוחדות בספר תורה תפילין ומזוזות שכותבים סופרים סת"ם. בגמרא אמר רבא שבע אותיות צריכות שלשה זיונין, ואלו הן: שעטנ"ז ג"ץ (מנחות כ"ט:), והוא הדין לצד"י כפופה ולנו"ן פשוטה (רש״י), ועשו תגין גם על אותיות אחרות. ואמרו, מ״ט מהדריה תגיה דקו״ף לגביה רי"ש וכו׳ (שבת ק״ד.), ופירש״י כמין זיין שעושין בסופו של גג קו״ף. התגין מורים על סודות ורמזים, וא"ר יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב״ה שיושב וקושר כתרים לאותיות (כמו התגין דס"ת, רש״י). אמר לפניו, רבש״ע, מי מעכב על ידך (שאתה צריך להוסיף הכתרים)? א״ל, אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות (מנחות כ״ט:).
בעל מעשה אפוד בהקדמתו יאמר: והיו הראשונים מקפידים בזה תכלית הקפדה כי רצו שיהיו הספרים האלה על האופן שנאמרו ונכתבו בו בנבואה בלא שנוי כלל, מיראתם שלא תשתנה צורתם ותבטל או תחלש הסגולה הדבקה בהם הנמשכת אחר הצורה וכו׳. הרמב״ן בהקדמתו לפירושו עה״ת יאמר: ומזה אמרו בשיר השירים רבה, בחזקיהו ספר תגין הראה להם (כן היה הגירסא לפניו בגמרא ערובין כ״א ע"ב וסנהדרין ק״ד ע"א, ולפנינו ר׳ יוחנן אמר זיין בולע זיין הראה להם, ועי׳ שה״ש רבה פסוק כמעט שעברתי מהם ג׳ ד׳). והספר ידוע ומצוי אצל כל אדם יפרש בו כמה אלפי"ן יש בתורה בתאגין וכמה ביתי"ן ושאר האותיות ומספר התאגין של כל אחת ואחת וכו׳, ובפ׳ כי תבא כתב הרמב״ן: ורבותינו אמרו בשבעים לשון ומצינו בס׳ תאגי שהיתה כל התורה כתובה בהן (באבנים) מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה ובזיוניה, ומשם נעתקו התגין בכל התורה וכו׳ עכ״ל. רבינו שמחה מויטרי תלמיד רש״י הכניס כל ספר התגין במחזור ויטרי (צד 674 והלאה), ורבינו שם טוב בן אברהם בעל מחבר ספר מגדול עוז על הרמב"ם בספרו בדי ארון ומגדל חננאל (נדפס בס׳ תגין) בדברו על ספר התגין אומר כי הוא ספר ישן ומיושן, והוא מפרשו. ונראה מסגנון לשונו כי נכתב לכה"פ בזמן הגאונים. ואין אמת בפי המבקרים כמו צונץ המחליט כי ספר התגין נכתב ע״י ר״א מגרמיזא בעל הרוקח, כי הוא כתב פירוש עליו ואינו מחבר הפנים. וכן לא נכונה השערת שטיינשניידר כי חברו ר׳ אברהם פיקס בן אליה בן הדיין ר׳ לוי מעיר רומא ונכתב בעיר לאוינא באיטליא בשנת נב״ר (צ״ל שנ״ז), כי הראיות הנ״ל מוכיחין טעותם, ומה שמיוחס אליו ספר התגין ברשימת כ״י "התגין למו"ה אברהם פיקס אותיות מרובעות [מנוקד] באמשטרדם תפ״ו" הוא ספר אחר בסוד אותיות השם ותגין וכתרי אותיות (עיין אור החיים לר״ה מיכל סי׳ 207).
בעל ילקוט ראובני כותב בפ' יתרו: בס׳ התגין, כשעלה משה למרום מצא להקב״ה שהיה מתקן תגין. אמר משה, רבש״ע, מי ידע אלה הרמזים? תכתבם בתורה בפירוש, הראה לו מזלו של ר״ע וכיוצא בו שהיו דורשין אותן. ודורשי רשומות אמרו הרי אלה הדרשנים גרמו שחסתי על ממונם של ישראל, שאילולי הם היו צריכים כמה ספרים לכך, די להם שארמוז בתגין עכ״ל. ומזה נראה שר״ע חברו. ובפ׳ בראשית ברא אלהים – ה׳ תגין שמעולה בג׳ מראות, אדם אינו רואה את השדים ושדים אינם רואים את המלאכים והמלאכים אינם רואים להקב״ה, ולכך כתוב אלהי האלהים ואדוני האדונים עכ״ל. למה ברכת 'יוצר אור' קודם ל'אהבה רבה', והא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם? לפי שאמירה של הקב״ה תחלה באור, ויאמר אלהים יהי אור, פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר (תהלים קי"ט ק"ל), לכך תחלת הברכה יוצר אור, ומעריב ערבים ע״י שנשתנה לאור וכו׳ (שם).
ולחשך קרא לילה – ב׳ תגין, הוסיף ב׳ שעות של הלילה, כי משהגיעה חמה לחלון עמוד השחר, וכשיוצאת אז הנץ החמה, ואז זריקת הדם והוא שעה אחת, ומשנכנס עד שמגיע סוף החלון שעה אחת, הרי ב׳ שעות בעובי הרקיע, ואינו לא יום ולא לילה – הרי ששרתה יום, וכתיב וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי (תהלים פ"ט ל"ז), מלכותא דארעא דקטלא שתות לא נקראת קטלנית עכ״ל (שם). והוא ברמז דק ונפלא (רב פעלים).
בצלמנו – זה אדם שהיה מושל בכל, והפך נ׳ של בצלמנו שלא הותר לו בשר תאוה אבל להקריב קרבן שלם ובו׳ (שם).
נשמת חיים – ש׳ שבעה תגין, וכיוצא בו מצורע כאילו אין בו נשמה, ושבעה דברים מחטיאים את האדם ליטול נשמתו: רגלים, ערוה, ידים, פה במאכל ובמשתה, פה בדבור, אזנים, עינים, ולב עם כלם, ושבע תועבות בלבו – לכך שבע כחטאתיכם (שם).
לנפש חיה – ש׳ שבעה תגין אם תלך הנפש אחר שבעה יועצים: הילוך רגלים, משוש ידים, בליעה, דיבור פה, שמיעת האזן, עינים רמות, הלב. -אז תעלה לרקיע השביעי לצרור בצרור החיים בין שבע כתות (שם).
וישם ה׳ לקין אות – זו ט׳, שהרי מן הרג קין את הבל אין בו טי"ת, אות ט׳ שם בזרועו, א״ל אות ט׳ סימן לך שלא יזיקוך עד שיצאו ממך ט׳ נפשות (שם).
זה ספר תולדות אדם – ד' תגין, ד' פעמים עלתה למחות האדם: בדור המבול, שנית במתן תורה רצה הקב״ה להפוך העולם, שלישית בימי צדקיהו, רביעית בימי יהויקים דכתיב בראשית ממלכת יהויקים וגו׳ (שם).
ט׳ פסוקים יש בהם קול ורעם לומר אלו היו ט' קולות במתן תורה היה העולם אבד בקול רעמים, ולכך ט׳ תקיעות ט׳ ברכות בר״ה להגן מן המבול קצת עולם ומן רעמים לשכן שמו שם, לשום שמו שבית המקדש סובל עולם ומגין, וט׳ קבין שהן כנגד ט׳ אותיות שיש בשלשה פסוקים ויסע ויבא ויט, שנאמר בו במים שישראל יטהרו, וכן ט׳ קבין קמ״ד רבעיות (כנראה חשב ד׳ לוגין לקב, וצ"ע) כנגד קמ״ד שעות שבששת ימי בראשית שכל מי שנטהר בט׳ קבין מתפלל בטהרה ומעלה עליו הקב״ה כאלו קדם במעשה בראשית. וט׳ פעמים י״ח מן אז ישיר עד ויסע משה לומר שאז גזר על המים עכ״ל (שם).
וישאר אך נח – בגימטריא עו"ג, הלא היא ברבת בני עמון, עשה תגין לומר אם תחפוץ ראה ששכב על הדף אצל התיבה על הרי אררט, אם תחפוץ בעשתרות אם תחפוץ באדרעי או בבשן או לפעמים בעמון [ספר התגין] עכ״ל (רב פעלים צד 113)
ספר התגין יצא לאור בפעם הראשונה בפאריס בשנת תרכ״ו ע״י דוב גולדברג עם הקדמה ארוכה מהר"ש זקס (פאריס תרכ״ו). ואמרו עליו כי עלי הכהן העלה אותו בהעתקה מן י״ב אבנים שהקים יהושע בגלגל ומסרו לשמואל הנביא וכו׳ עד רבי נחום הלבלר שמסרו לרבי. התגין מסודרים על סדר האותיות באלפ"א בית"א, לא על אותות שעטנ"ז ג"ץ בלבד אלא גם על אותיות אחרות, ולא רק שלשה זיינין אלא גם זיין אחד ושנים ויותר משלשה. ויש עוד מדרש על הזיונין ואותיות רבתי וזעירא המיוחס לר״ע, ע״ע עקיבא.
פרק א
בשם שומר ומגין אתחיל ספר התאגין.
הדין ספרא תאגי דאסיק עלי הכהן מן י"ב אבנים שהקים יהושע בגלגל, ומסרו לשמואל, ושמואל מסרו לפלטי בן ליש, ופלטי בן ליש מסרו לאחיתופל, ואחיתופל מסרו לאחיה השילוני, ואחיה השילוני מסרו לאליהו, ואליהו מסרו לאלישע, ואלישע מסרו ליהוידע הכהן, ויהוידע הכהן מסרו לנביאים, ונביאים קברוהו באסקופת בית מקדשא. וכד עקרו אסקופת בית מקדשא בשני יהויכין מלך יהודה, אשכחיה יחזקאל נבייא ואתייה לבבל. ובשני כורש מלך פרס כד אסיק עזרא עשרה יוחסין מבבל, אשכחיה להדין ספרא ואסקיה לירושלים. והגיע ליד מנחם, ומנחם מסרו לרבי נחוניא בן הקנה, ור' נחוניא בן הקנה מסרו לרבי אלעזר בן ערך, ור' אלעזר בן ערך מסרו לרבי יהושע, ור' יהושע מסרו לרבי עקיבא, ור"ע מסרו לרבי יהודה, ור' יהודה מסרו לרבי מייאשא, ור' מייאשא מסרו לרבי נחום הלבלר, ור' נחום הלבלר מסרו לרבי.
שבעה אלפין בתורה דאית להון שבע תאגין ואלו הן:
ישראל (בראשית לב, כט) קדמאה,
וישתחו ישראל (בראשית מז, לא),
וישראל (שמות יג, יט) דויקח משה את עצמות יוסף,
ואלפי (במדבר א, טז) דאלה קרואי העדה,
ואלפי (במדבר י, ד) דאם באחת יתקעו,
ואלפי (במדבר י, לו) דובנחה,
ואלפי (במדבר לא, ה) דוימסרו.
פרק ב
ד' ביתין באורייתא דג' תאגין:
ברוך דיעבדוך (בראשית כז, כט),
דברתי לך (בראשית כח, טו) ,
במקום הזה (בראשית כח, טז),
ברוך דכרע שכב (במדבר כד, ט).
פרק ג
גימ"ל: תלתא באורייתא דארבע תאגין:
ותגנב רחל (בראשית לא, יט),
ויגנב יעקב (בראשית לא, כ),
ותנהג את בנותי (בראשית לא
פרק ד
דל"ת: ו' באורייתא דאית להון ד' תאגין קרני בר מן דא
חד "זה ספר תולדות" (בראשית ה, א) בנפש,
דמות אדם תרוייהו,
באדם דמו תרוייהו ,
את האדם (בראשית ט, ו),
וחדין דאדם ואך את דמכם (בראשית ט, ה)
דם כל בשר (ויקרא יז, יד).
פרק ה
ה
ש"ס באורייתא דאית' דארבעה קרני ולא דבקין
אלהים (בראשית א א) דבראשית,
אלהים (בראשית א ג) דויהי אור,
ודויהי רקיע (בראשית א ו),
ודיקוו (בראשית א ט),
אלהים (בראשית א יא) דתדשא,
אלהים (בראשית א יד) דויהי מאורות,
אלהים דישרצו (בראשית א כ),
אלהים דויכולו,
אלהים (בראשית א כד) דתוציא,
אלהים (בראשית ב ג) דויברך,
אלהים (בראשית ב ד) דביום עשות אלהים,
אלהים (בראשית ה א) דזה ספר,
הפרד לוט (בראשית יג יד),
וראה מן המקום (בראשית יג יד ) - תרווייהו,
האהלה (בראשית יח ו),
הכו בסנוירים (בראשית יט יא),
ובקומה (בראשית יט לה) בתרא,
וימל אברהם (בראשית כא ד),
אברהם (בראשית כא יב) דאל ירע,
וישקל אברהם (בראשית כג טז),
ואברהם זקן בא (בראשית כד א),
ויוסף אברהם (בראשית כה א),
בת ישמעאל בן אברהם (בראשית כח ט),
כי בא השמש (בראשית כח יא),
והשיבותיך (בראשית כח טו),
ויהי כי זקן יצחק (בראשית כז א),
ויהי כאשר ילדה רחל (בראשית ל כה),
תנה את נשי (בראשית ל כו),
ואלהי אביכם (בראשית לא כט),
הלך הלכת (בראשית לא ל). חד,
או לבניהן (בראשית לא מג),
אלהי אברהם (בראשית לא נג),
ואלהי נחור (בראשית לא נג),
וילונו בהר (בראשית לא נד),
מלאכי אלהים (בראשית לב ב),
מה שמך (בראשית לב כח),
ויחר להם (בראשית לד ז),
ויאמר לו אלהים פרה ורבה (בראשית לה יא) תרווייהו,
לאברהם וליצחק (בראשית לה יב),
רעה אל אביהם (בראשית לז ב) - תרווייהו,
הלזה בא (בראשית לז יט) תרווייהו,
ואשלחך אליהם (בראשית לז יג),
שר הטבחים (בראשית לז לו) דוהמדנים,
ויהי איש מצליח (בראשית לט ב),
באשר יהו"ה אתו (בראשית לט כג) - ב' בו,
נצה (בראשית מ י),
הענבים (בראשית מ יא),
הלדת (בראשית מ כ),
ויהי בבקר (בראשית מא ח),
לשר הטבחים (בראשית מא יב),
הנה שבע שנים (בראשית מא כט) תרויהון,
את האלוהים אני ירא (בראשית מב יח),
עלי היו כולנה (בראשית מב לו),
אלהיכם ואלוהי אביכם (בראשית מג כג) תרויהון,
היש לכם אב (בראשית מד יט),
קשורה (בראשית מד ל),
לכם הוא (בראשית מה כ),
וירא את העגלות (בראשית מה כז),
אמותה הפעם (בראשית מו ל) תרויהון,
ויהי ימי יעקב (בראשית מז כח),
על ראש המטה (בראשית מז לא) תרויהון,
את שניהם (בראשית מח יג),
כי זה (בראשית מח יח),
מלא הגוים (בראשית מח יט),
ישימך אלהים (בראשית מח כ),
בקהלם (בראשית מט ו),
קשתה (בראשית מט ז),
גור אריה (בראשית מט ט),
יקהת (בראשית מט י),
עירה (בראשית מט יא),
סותה (בראשית מט יא),
יהי דן (בראשית מט יז),
והוא יגוד (בראשית מט יט),
שמנה (בראשית מט כ),
הנתן (בראשית מט כא),
כל אלה (בראשית מט כח),
ואלהים פקד (בראשית נ כד),
ותחמרה (שמות ב ג),
אסורה (שמות ג ג),
מקום הכנעני (שמות ג ח),
והוריתיך (שמות ד יב),
והוריתי (שמות ד טו),
את האתת (שמות ד יז),
ויפגשהו (שמות ד כד) (שמות ד כז),
וכי ראה (שמות ד לא),
והצל (שמות ה כג),
חזקה דישלחם (שמות ו א),
ושאלה (שמות ג כב),
ושמי יהו"ה (שמות ו ג) תרויהון,
מגריהם (שמות ו ד),
נטויה דלכן (שמות ו ו),
ומשה (שמות ו כו),
הם המדברים (שמות ו כז) קדמאה,
אלהים (שמות ז א) דראה נתתיך,
אצבע אלהים (שמות ח טו),
מהיות קולות (שמות ט כח),
הנשארת לכם (שמות י ה),
כה דכחצות (שמות יא ד),
בהכתי (שמות יב ג),
וככה (שמות יב יא),
בתינו הציל (שמות יב כז),
צוה דוילכו (שמות יב כח),
להוציאם (שמות יב מב),
הלילה (שמות יב מב),
ומלתה (שמות יב מד),
חוצה (שמות יב מו),
ונתנה לך (שמות יג יא),
הזכרים (שמות יג יב),
הקשה (שמות יג טו) תרווייהו,
ויהרוג יהו"ה (שמות יג טו),
ידיכה (שמות יג טז) תרווייהו,
ויהי בשלח (שמות יג יז),
אלהים (שמות יג יח) דויסב,
אלהים (שמות יג יט) דויקח,