אור ברסלב
אוצר מדרשים מעשיות שונות

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

מעשיות שונות

מעשה תורה דרבינו הקדוש

הקדמה

מעשיות: ספורים מלוקטים משני התלמודים ומדרשים, ומהם שנעתקו מלשון ארמית ללשון הקדש. גם מעשיות מזמני הגאונים ומספרים שנכתבו אח״כ עד דורות האחרונים. הספורים האלה חיו חביבים מאד לקוראים הדורשים רשומות, ולדרשנים להלהיב ולעודד את שומעי דרשותיהם. ולא לבד היו הספורים האלה נעימים לאוזן, אלא שעשו גם פעולתם לנטוע מוסר השכל בלב ההמון וללמדם מדות טובות ומעשים טובים. הספורים האלה חשבו אותם כמו ספורי התורה ללמודים עקריים, ויש שחקרו ודרשו ומצאו בהם סתרי תורה ורמזים בעניני קבלה. וע״ז נאמר בזהר: וזכאין אינון ישראל דאתיהב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט, ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאתחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי, תיפח רוחיה. דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט וכו׳ תא חזי מלך ב״ו לא יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא כ״ש למכתב ליה, ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב״ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו מלין דהגר מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון מלין דבלעם מלין דבלק מלין דזמרי, וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא, אי הכי אמאי אקרי תורת אמת וכו׳, אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט תורת ה׳ תמימה, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין עלאין דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. (בהעלותך דף קמ"ט ע״ב). במפתחות בסוף הזהר רשומים כל המעשיות הנמצאים שם.

גם החסידים החדשים חושבים את ספורי מעשיות של צדיקיהם לדברים של קדושה. בספר לקוטי עצות לר״נ מבראסלאוו באות א׳ ערך ארץ ישראל סעיף י״ז כותב כי מי שהוא בא״י זוכה לספר ספורי מעשיות מצדיקי אמת וזוכין לטהר המחשבה ע״י ספורי מעשיות של צדיקים. וכתב עוד שם באות צדיק סעיף צ״ה: ע״י ספורי מעשיות מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשי"ת בחשק נמרץ מאד, וכמה צדיקים גדולים ונוראים מאד ספרו שהעיקר התעוררות שלהם להשי"ת היא ע״י ספורי מעשיות מצדיקים.

ספורי מעשיות הם חלק נכבד מספרות ישראל ונכתבים בלשון עברית ובלשונות זרות ובפרט בלשון אשכנזית. כמו ספר המעשה לר׳ אשר אנשיל ב״ר ליזר חזן, כולל שנ״ד ספורי מעשיות ומאורעות מלוקטים מגמרא ומדרשים וספר חסידים ושארי ספרים ונעתק לל"א בשם מעשה בוך גם 'אלירלייא גישיכטי', באסיל שס״ב פראג תנ״ז ועוד; מעשה ה׳ לר׳ עקיבא בער בר׳ יוסף העניכש, ספורי מעשיות מלוקט מהזהר וכתבי האריז״ל ושארי ספרים, פפד״מ תנ"א, הוראדנא תקנ״א; חבור יפה מהישועה לר׳ נסים ב״ר יעקב, ספורי מעשיות מוסר ונחמות לדונש חתנו לנחמו במות עליו בנו, ורובם מספרי משנה וברייתא ותלמוד וספרי אגדה בקצת שנויים, פירארא שי״ז אמשטרדם תק״ו ועוד; מעשי ה׳, לר׳ גדליה ב״ר משה, ספורי הבריאה ושארי לקוטי מעשיות מתנ"ך וגלות בבל וכו׳ עד חרבן בית שני, ג״ח בדפוסים שונים; מעשיות או חבור מעשיות לר׳ שמואל ן' עטר ור׳ יצחק ליאון, ספורים ממדרשים ואגדות ופטירת אהרן ומשה, ויניציא שי״א פירארא שי"ד ועוד; מעשה הגדולים כולל כל המעשיות מתלמוד בבלי וירושלמי ע״פ סדר המסכתות ומספר המעשיות עולה במנין תקכ"ט ונעתקים ללה״ק ע״י שלמה ב״ר ישעיה יוסף, פשעמישעל תרמ״ז; ספורי הפלאות מר׳ אליעזר פאוויר, ספורי מעשים בל"א מתלמוד ומדרשים ומעשיות מר׳ שמואל ובנו ר׳ יהודה החסיד וזולתם, זאלקווא תקס"ו, ווילנא תקצ״ז: ספורי מעשיות למהר״ן בלה״ק ול״א ע״י ר׳ נתן ב״ר נפתלי הירץ מלבוב, תקע״ה. ובלשון אשכנזית סיפורים בששה חלקים ע״י וואלף פאשעלעס, פראג 70—1864. גם נמצאו לקוטים ממעשיות בספר שתי ידות לר"מ לונזאנו (מעריך מ״ו:), ובבית המדרש ליעלינעק ח״ד ח״ח וח"ו, ובספרו של קאהוט בלשון אנגלית על הערות והוספות לפירוש עה״ת מאת מנצור אלדמארי נויארק (חשה"ד).

מעשה ביכניהו המלך

[קאהוט מנצור אלדאמרי iii]

מעשה ביכניהו המלך שכתוב בו כה אמר ה׳ כתבו את האיש הזה ערירי, ובשעה שנפל ביד נבוכדנצר הרשע אסרוהו בבית האסורים והיו כל ישראל מצטערין ואומרין זה נשאר מבית דוד עכשיו ימות ערירי, והיו מצירין עד שהלכו אצל זקנה אחת ופסקו לה ליטרא זהב כדי שתפייס אשתו של מלך בעבור יהויכין, וכיון שבא נבוכדנצר להזדקק לאשתו אמרה לו סבול עצמך מעט ודע שמלך ישראל חבוש, לך וראה כמה הוא סובל עצמו והיאך ימות בלא בנים. ומיד נתפייס המלך וגזר להביא לו נערה ואנס יהיכין להזקק לה, וכיון שבא אליה אמרה לו נדה אני ומיד פירש ממנה ונזהר בנדה, וראה אותו הקב״ה שפירש וביטל ממנו הגזירה, שנאמר חי אני נאם ה׳ אם יהיה יכניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני, וכיון שטבלה אותה הנערה בא אליה וילדה לו, שנאמר ובני יכניהו בן יהויקים אסיר ושאלתיאל, אסיר שהיה בבית האסורים ונאמר זרובבל בר שאלתיאל והלא נחמיה שמו? אלא שנזרע בבבל וקיים הקב״ה זרעו של דוד מיהויכין מפני שנזהר בנדה וזכה להתגדל שנאמר ויהי בשלשים שנה לגלות יהויכין וכו׳ (עי׳ פסיקתא דר״כ קס"ג ע"א, הוצאת באבער, ויק״ר פ"י ופי"ט, וערוך השלם ע׳ שתל).

מעשה באחד מארץ ישראל

[קאהוט מנצור אלדאמרי צד xii]

מעשה באחד מארץ ישראל שהיה לו בן ונצטער בו עם רבו כדי ללמדו תורה עד שלמדו ספר בראשית בלבד, ולבסוף באו הגייסות ושבו אותו תינוק והוליכוהו לבית האסורים, ורגש הקב״ה את עולמו על המלך וישב בדאגה ואמר לעבדיו תנו לי ספרים ונתנו לו ספרים ונטל מהם והיה קורא עד שהגיע לאחד מהם ולא היה יודע לקרותו, אמר המלך אין זה אלא מכתב היהודים, יש כאן אחד לקרותו? אמרו לו חיי ראש המלך אין כאן אלא תינוק שבוי, אמר המלך יבוא. באותה שעה הוציאוהו מבית האסורים והרחיצוהו והלבישוהו בגדים ובא לפני המלך, ונתן לו המלך אותו הספר והיה קורא בו מבראשית עד אלה תולדות השמים והארץ, והמלך שומע, אמר המלך בידוע שאין זו דאגה בלבי אלא אצל זה הנער לאבותיו (כלומר שדאגתו באה לו בשביל להציל את הנער) ונתן לו המלך שתי ככרות כסף ושתי ככרות זהב ומינה עליו שומרים שיוליכוהו אצל אביו. כיון ששמעו חכמים אותו המעשה אמרו, ומה זה שלא נצטער עם בנו אלא בספר אחד שלם לו הקב״ה כל אותו השכר, מי שהוא מצטער ומלמד בניו תורה ומקרא ומשנה הלכות והגדות כמה שכר יתן לו הקב״ה! לכך נאמר בדברי תורה הנחמדים מזהב ומפז רב (הספור הזה מקורו ערבי ע״י וקולו אלערב. ונמצא גם בחבור יפה לרבינו נסים).

עובדא דיהודאה דאזל לארעא דקדר

מעשיות

(שני הספורים האלה לקוחים מספר המעריך לר׳ מנחם די לונזאנו אשר מצא אותם בכ״י בסוף מדרש קהלת רבה. הספור האחרון מתאים לשירו של המשורר האשכנזי שיללער "בירגשאפט" (ערבות).

[ביה המדרש ח״ד 142]

עובדא הוה בחד יהודאה דאזל לארעא דקדר, ונכרי דיתבי בקדר פלחין לנורא דגיהנם ואמרי הא אשא קדמאה מן כד אתברי עלמא ובה נדונין כל נפשתא. ובסטר ארעהון חד פתחא דגיהנם והני גברי רשיעי דקדר נסבין מאשא דגיהנם ופלחין ליה כל יומיא. ומאי פולחנא דעבדין ליה לההוא אשא? מדליקין ליה תרין גזירין דאעין בצפרא ותרין ברמשא, והנהו דצפרא דלקין עד רמשא והנהו דרמשא דלקין עד צפרא וכן עבדין ליה כל יומיא, וההוא אשא אי מוקדא כל אעין דעלמא לא עבדא קטמא (עשן), ולכך טעין להו וסברין דהוא אלהא. וסגיאין מנהון כד אינון סבין אזלין לפתחא דגיהנם וטלקין גרמיהון לתמן ומתקרבין קורבנא לגיהנם ואמרין דכל מאן דמקרב גרמיה לגיהנם אפילו מלא חטאין שבקין ליה כל חובוי ולא מיתדן בגיהנם ומובילין יתיה לגנתא דעדן דקאים לקבליה. ואי לא מיקרב גרמיה לגיהנם כד הוא מית אזיל לגיהנם ומיתדן ביה עד דפרעין ליה חובוי ולסוף מתכפר ליה ומורתין ליה ג״ע. וההוא יהודאה כד אזל לארעהון אתאכסן גבי חד סבא, שמע תמן דההוא אורחא דהוא בעי למיזל לסטין קיימין ביה ומקפחין לכל מאן דעבר עליהון. דחיל ההוא יהודאה ואפקיד מודלא (צרכיו) דיליה גבי ההוא סבא דגברי מהימנין אינון, ולא נסיב בהדיה אלא זוודא (צידה) דאורחא, ואזל לאתר דהוה בעי ותב ואזל לביתיה דההוא סבא למיסב מודליה מיניה ולא אשכחיה. אמרו ליה מית הוא דיומא דא טלק גרמיה לגיהנם. אמר לון ואן הוא מודלי דאפקידי גביה? אמרו ליה לית אנן ידעין. שארי ההוא יהודאה למבכי על מודליה. אמרו ליה לא תסתפי אוחיר גבן תלת יומין וביומא תליתאה הוא יתוב לגבן ויהיב לך מודלך, דהכי אורחיה דכל דטליק גרמיה לגיהנם דביומא תליתאי הוא תב לביתיה ומפקיד על ביתיה. כד שמע מנהון הימין להון בגין דלא משקרן במלוליהו. ביומא תליתאה אתא חד שידא בדמות דההוא סבא לביתיה ואפקיד לאתתיה ולבנוי מה יעבדון מנכסיה. אמר ליה ההוא יהודאה ומודלי דאפקידית גבך אן הוא? אפקיה ויהביה ליה. תוב ההוא יהודאה אמר ליה בקושטא מגיהנם קא אתית? אמר ליה יציבא מילתא, וטלקת גרמך לגיהנם בחייך? א״ל הין. ומ"ט עבדת הכי? א״ל בגין דלא מיתדן בגויה כל מאן דטליק גרמיה לגיהנם בחיוי ולא מיתדן באשא, וטובוי לגברא דרימא נפשיה לתמן דהוא מכפר על כל חובוי מיקידת אשא. כד שמע ההוא יהודאה דחך ולא הימין למלוי, אמר ליה איזיל בהדך ואחמי אי בקושטא טלקת גרמך בגיהנם, אמר ליה ואי תיזיל בהדאי תטלק גרמך לתמן? אמר ליה מאי דבעינא עבידנא. א״ל לא תיזיל בהדאי, כד חסיל למללא לאתתיה ולבנוי שרי למיזל, אזל ההוא יהודאה בתריה. אפיך רישיה אבתריה וחמא דהוא אזיל בתריה, אמר ליה לא תיזיל בתראי, א״ל איזל בעל כרחך ואיחמי מה דתעביד. כיון דחמא דאזיל בתריה בעל כרחיה א״ל לאו יודאי את? א״ל הין, א״ל תינדע דאנא לאו גברא אנא אלא שטנא דגיהנם אנא ומטעינא להני אינשי טיפשאי דשבקין לרבון עלמא דברא עלמא ומקיים ליה ופלחין לאשא דגיהנם. וכד חד מנהון אזיל ורמי נפשיה לגיהנם אנא אזילנא לביתיה לסוף תלתא יומין בחזותיה ובדמותיה ומפקידנא על ביתיה כרעותיה ואנא משבח להון דטובוי דמאן דרמי גרמיה לגיהנם, וייזלון לעובדא דרשיעי אינון, ועל כל פלחי אליליא אית לן רשו לאטעאה ולאובדא יתהון באורחיהון בישיא, אבל על ישראל דאינון מהימנין באלהא חייא דהוא רבון עלמא וברא כולא וקבילו אורייתא לית לן רשו לאטעאה יתהון כל זמן דאזלין באורחא קשוט. כד שמע ההוא יהודאה הכי סגיא טאיב עלוהי ואזל ליה לאורחיה. זה שאמר הכתוב לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וגו׳.

מעשה בשני אנשים שהיו אוהבים זה את זה אהבה נפלאה וכל אחד מהם היתה נפשו קשורה בנפש חבירו, ומפני רוב המלחמות הוכרחו להפרד איש מעל אחיו וישבו בשתי מלכיות. ויהי היום ויבא האחד בעיר חבירו ויוגד למלך ההוא ויחשבהו למרגל לפי שבא מעיר אויבו ויצו להרגו, וכשראה שכלתה אליו הרעה מאת המלך נפל לפני רגליו ויבך ויתחנן לו שיעשה עמו צדקה אחת, אמר לו המלך ומה היא? א״ל אדוני המלך סוחר גדול הייתי ורוב סחורתי נתתי לאנשים באמונה ולא כתבתי עליהם שטר ואשתי ובני אינם יודעים מהם ואם אמות ולא אודיעם ולא אכתוב שטרות על הלוקחים ישארו בני עניים מרודים, ועתה אלכה נא ואעשה זאת ואשובה. א״ל המלך ומי יאמין לך שתשוב? א״ל אדוני המלך הנה חברי זה שהוא יושב בעירך יערבני. אמר המלך לחברו האתה תערבנו שאם לא יבא לזמן שאקבע לו תמות אתה? א״ל כן אדוני המלך אנכי אערבנו נפשי תחת נפשו. אמר המלך בחיי אני אראה היהיה הדבר הגדול הזה. מיד נתן לו זמן ללכת ולשוב חדש ימים. וביום האחרון מהחדש והמלך היה מיחל כל היום אם יבא האיש ויהי השמש לבא ועדיין האיש לא בא, ויצו המלך להביא את חבירו מבית הסוהר להתיז את ראשו, מיד הוציאוהו ברחוב העיר וישימו החרב על צוארו והנה קול שאון בעיר לאמר הנה בא האיש, ויבא האיש וירא את חבירו מוכן ליהרג ויקימהו מהארץ ויקח החרב לשומה על צוארו, וגם חברו עשה כן, ויהיו שניהם אוחזים בחרב, זה אומר אני אמות וזה אומר אני אמות תחתיך, וכראות המלך כי הפליא לעשות באחרונה מן הראשונה תמה מאד הוא ושריו, ויצו המלך ויסירו החרב מעל שניהם וימחול להם ויעשרם עושר גדול, ויאמר להם בבקשה מכם אחרי היות חוזק אהבה כזה ביניכם עשו אותי חבר שלישי לכם, ויהיו חברים למלך מן היום ההוא והלאה, ולכן אמרו רבותינו ז״ל וקנה לך חבר.

תם

מעשה בשני תלמידי חכמים חסידים

מעשיות

[בית המדרש חדר ה׳ 131]

א׳) אמרו רבותינו ז"ל שהיו שני תלמידי חכמים חסידים חברים ועסקו כל ימיהם בתפלה ותלמוד תורה ובאכילה ושתיה ולא היו נפרדים זה מזה, עד שנפטר אחד מהם לבית עולמו ולא נכנסו בני אדם לספוד עליו ולקברו כראוי לו, והיתה סבת הדבר שמת באותו היום בנו של שר העיר וסגרו החנויות ובטלו השוקים ונתעסקו כלם בקבורת אותו רשע מפני פחד אביו השר, ונשארה מטת החסיד יחידית ולא נכנס לשם איש.

וכשראה חבירו כך כבד עליו הדבר וחרה לו עד מות ונשחת שכלו ודעתו (נשתגע) ונבהל ובעתתו רוח רעה ויאמר: אין שכר לאדם על מעשיו.

ונשאר נבוך ודואג עד שאמרו לו בחלום: אל תרשע בדין יוצרך ואל תתמה על מדותיו כי בצדק וביושר הם, ודע שהתלמיד חבירך עשה חטא קטן ושלם לו יוצרו תגמולו במותו בעולם הזה כדי שיהא זכאי ונקי בעולם הבא בלי חטא ואשם. ובן שר העיר שראית עשה מצוה אחת קטנה בחייו ושלם לו תגמולו ושכרו בעולם הזה, כל הכבוד שראית כדי להאבידו שילך ערום ועריה מן המצות ויירש גיהנם עד סוף כל הדורות.

ויען החסיד ויאמר: "אדוני, מה הוא החטא שחטא חבירי ומה היא המצוה שעשה בן השר?"

והשיבו לו בחלום: "אמנם חברך חס ושלום שלא חטא חטא גדול אלא חטא קטן שהקדים להניח תפילין של ראש בראשונה ואחר כך הניח של יד על זרועו וזה היה חטאו, ובן השר לא עשה כל ימיו מצוה חוץ מאחת ולא נתכוון לעשותה אלא נזדמנה לו ולא רצה הקב"ה לקפח שכרו, ויהי היום ויעש בן השר סעודה גדולה לפני המלך והפרתמים ולא יכלו השרים לבא לסעודה אצלו ויאמר: אחר שלא סעדו השרים אצלי יבואו אלי עניי העיירות ויאכלו סעודתי ולא אפסיד אותה. ויקראו לעניים ויבואו ויאכלו הסעודה, על כן נעשה לו הכבוד שראית."

ויהי אחר כך ויישן החסיד וירא בחלום את החסיד הנפטר הולך בגנות ופרדסים עלי הנהר בין עצי הגן ובין ורדים ונרדים, וירא לצד אחר בן השר בהפך זה ותוארו משונה והוא הולך כמו צמא ובקש מים ואינו מוצא.

וייקץ החסיד וישמח לבו ויגל כבודו וסרה מעליו רוח הרעה ונס יגון ואנחה. וכן אמר המאור הגדול משה רבינו עליו השלום: 'הצור תמים פעלו'. ופירשו חז"ל הפסוק הזה בזה הענין, שנאמר אל אמונה כשם שהקב"ה לא יקפח לצדיק אפילו שכר מצוה קלה שהוא עושה בעוה"ז לזכותו לחיי עולם הבא כן ישלם לרשע על הטובה שהוא עושה בעולם הזה, ואפילו מצוה אחת קלה, כדי לחייבו גיהנם שילך ערום מכל טובה להאבידו לעולם הבא, לפיכך נאמר אל אמונה. וכן אין עול, כמו שאינו משלם לרשע בעולם הזה ואפילו על חטא קל שיעשה אלא יעזוב אותו וישמור הכל לו לעוה"ב כן ישלם לצדיק בעולם הזה חטאתו אשר חטא ושגגתו אשר שגג אפילו קלה שבהם, כדי שלא ישאר עליו שום דבר חטא ושילך זך ונקי מדופי העונות ומטוהר מזוהם החטאות לחזות בנועם ה' עד עולמי עולמים.

וכבר הקשה על פסוק זה מלך אחד ואמר לרבי יהושע בן חנניה: "הלא כתוב בתורתכם כי כל דרכיו משפט והיאך הם דרכיו משפט ודרכיו צדיקים והנני רואים בעינינו שהוא מזיק למי שאין לו חטא ואשם כמו קצת בני אדם שהם נולדים במומים כגון עור או פסח או חרש או אלם ואין להם עון, הלא זה עולה?"

ויאמר לו רבי יהושע: "אמנם הטובים בהם הזיקם להרבות שכרם בעולם הבא והכופרים בהם בידעו את רוע פעולתם כי יבחרו בדרך הרעה ולא בטובה ובכפרנות ולא באמונה, על כן יזיקם טרם הבראם. ואם רצונך אני אבחין לך זה הדבר שאני אומר תן לי אלף זהובים ושלח עמי שני אנשים נאמנים שתאמין בהם."

ויתן לו המלך מה ששאל ויצו ללכת עמו שני אנשים והדינרין בידו עד שפגעו אדם אחד סומא מבטן אמו, ויאמר לו ר' יהושע: "דע שצוה המלך להרגני והנני נותן לך אלף דינרין אלו הנמצאים בידי יהיו אצלך בפקדון ואם אנצל מיד המלך תחזירם לידי ואם חס וחלילה אמות יהיו לך במתנה."

וישלח הסומא את ידו ויקח הדינרין מיד ר' יהושע והאנשים רואים, וילכו לדרכם. ויהי לתקופת הימים ויבא ר' יהושע אל האיש הסומא ויאמר לו בחסדך תן לי הממון שהפקדתי אצלך כי הקב"ה הצילני מיד המלך ואני אתן את שכרך בשביל טרחתך."

ויענהו הסומא: "לא היו דברים מעולם ולא הפקדת אצלי כלום ואיני ראוי לפקדון."

ויאמר לו ר' יהושע: "אם כן לך עמי לפני המלך והוא ישפוט ביני ובינך."

וילכו שניהם לפני המלך ויטעון ר' יהושע טענתו.

ויאמר לו המלך: "הבא ראיה לדבריך."

ויביא את שני האנשים הנאמנים ויעידו על האיש הסומא שקבל אלף דינרין מיד ר' יהושע.

ויען הסומא ויאמר: "אדוני המלך, אין זה אמת כי לא נתן לי כלום מעולם, וכלם דוברים שקרים עלי."

ויחר אף המלך בסומא ויצו לתלותו. ויהי הם מוליכים אותו לתלותו והנה איש אחד בא אל הסומא ויאמר באזניו ראיתי את אשתך מספרת עם פלוני והיא מצחקת עמו ואמרה לו המתן מעט עד שימות פלוני בעל הסומא ואנשא לך לאשה ונאכל האלף דינרין יחדיו אני ואתה."

וכשמוע הסומא את דבריו צעק בקול גדול לאמר: "התירוני, התירוני ואלך ואביא את הדינרין!"

ויתירוהו וילך ויביא הדינרין, ויאמר לו ר' יהושע בן חנניה: "רשע כל זאת עשית לי כשאני נתתים לך בפני אדם כשרים, כל שכן מה היית עושה אם הייתי נותן לך בלא עדים, בלי ספק כי בצדק וביושר יצרך יוצרך סומא לדעתו רוע מעשיך."

ויען המלך ויאמר לו לרבי יהושע: "אמת ויציב כי אלהיכם צדיק הוא וצדק דינו ואין בדרכיו עולה, אחד הוא ואין שני לו."

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שעלו לרגל

אמרו חכמים ז"ל שרבי אליעזר ורבי יהושע עלו לרגל את המקדש, ויהי ערב יום צום כפור המה הולכים בהר הבית והנה מלאך בא לקראתם ובידו חלוק לבן ומגוהץ מזריח כשמש ולא היה שפה לפיו סביב.

ויאמרו איש אל רעהו: "החלוק הזה לאחד ממנו הוא."

ויקריבו עד המלאך וישאלוהו לאמר: לאי זה מהם הוא החלוק.

ויאמר להם: "חלקיכם טובים ונכבדים מזה, אבל זה הוא לאיש אחד מאשקלון שמו יוסף הגנן."

וילכו לדרכם. וכששלמו ימי הרגל יצאו יחדיו ללכת אל האיש האשקלוני, וישמעו אנשי אשקלון עליהם ויצאו לקראתם ויבקשו מהם להתארח אצלם ולא רצו, ויאמרו: לא נתארח אלא בבית יוסף הגנן, וישלחו עמם אנשים לבית יוסף זה עד שהגיעו לפתח בית גנו ויראו אותו מרחוק בגנו מלקט אורות ויקדימו לשאול בשלומו והשיב להם שלום, ויאמרו לו: "רצוננו להתארח אצלך."

ויאמר להם: "הנחתם בעלי העושר והנכסים ובאתם אלי והקב"ה יודע שאין לי בביתי כי אם שתי ככרות לחם."

ויאמרו לו: "יספיק לנו הנמצא בידיך ולא נטריחך לדבר אחר."

וישם לפניהם ויאכלו לחם וישתו מים ויברכו ברכת המזון, ויאמרו לו: "הנך רואה שבאנו אליך מבין אנשי עירך לכן הגד נא לנו מה מעשיך?"

ויאמר להם: "רבותי אתם רואים עניי ודלדולי ואין לי מלאכה אחרת זולתי עבודת הגן שראיתם."

ויאמרו לו: "אף על פי כן, הודענו אם אתה בעבודה זו מנעוריך?"

ויאמר להם: "רבותי, אם יש את נפשכם שאודיעכם עניני ואודותי, אני אגלה לכם הכל, אבי ז"ל היה מגדולי העיר הזאת ומעשיריה. וכשנפטר לבית עולמו איבדתי העושר ההוא ויראוני אנשי העיר ויגרשוני וינשאו אותי. ואצא ואבנה כאן בית ואטע הגן ואזרע בו ירקות וממה שאאסוף מהגן אני מוכר ונותן החצי צדקה לעניים ובחצי ממנו אני מתפרנס ואנשי ביתי."

ויאמרו לו: "דע שהקב"ה ירבה שכרך מאד כי ראינו ביד המלאך חלוק לבן ומגוהץ, ואמר לנו המלאך כי שלך הוא, אבל היה חסר שפה לפיו, על כןם באנו להודיעך ולבשרך כי הקב"ה ייטיב לך ואולי תוסיף בזכיותיך."

ויברכם האיש וישבחם וילכו לדרכם, ותאמר לו אשתו: "שמעתי מה שאמרו חכמי ישראל מחסרון שפת החלוק שלך ועתה עשה והשתדל להשלים החלוק."

ויאמר לה: "כדבר אחת הנדיבות תדברי, אבל את יודעת עניי ודלדולי ואין לי לי ממה שאעשה שום זכות."

ותאמר לו: "שמעני אדוני וקח עצתי למען ייטב לך. ועתה הוציאני בשוק ומכרני ותן מחירי צדקה לעניים אולי תשלים חלוקך."

ויאמר לה: "אני מפחד שמא יכפה אותך הקונה ויאניס אותך ואפסיד החלוק כולו."

ותאמר לו: "אני אשבע לך באמונת שמים שלא תבוא תקלה זו על ידי לעולם."

וישמע בקולה וימכרה וייתן דמיה צדקה לעניים. וירא אותה אדוניה שהיתה יפת תואר ויאמר לכבשה ולא יכול לעשות עמה דבר, וישם אותה על בית נכאתה וייתן לה מפתחותיו, אך היא מאנה בו ותאמר לו אינה ראויה להיות סוכנת לך, ויקצוף אדוניה עליה מאד וחמתו בערה בה, וייתן אותה לרועה צאנו ויצווהו לכבשה ולהאניסה ולכפותה. ויקחה הרועה ויפתה אותה בכל יום ויום ויכה אותה הכה ופצוע ולא שמעה אליו, וימרר את חייה בעבודה קשה ובכל צרה והיא מתאפקת ומייחלת לרחמי שמים, ויעברו עליה ימים רבים וילך בעלה ויעבור עליה ויתחפש והיא מרת רוח, תחת פארה רוב שברה ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי.

ויאמר לה: "היש רצונך שאקנה אותך לאשה ואצילך מרעתך?"

ותאמר לו: "אדוני, לא יתכן זאת כי בעולת בעל אני."

ויוסף לפתותה בדברים ולא שמעה בקולו והעזה פניה ותאמר לא, וכשראה כך נתברר לו שלא עברה על שבועתה ולא הפרה בריתה. ויסר המסוה מעל פניו ותכירהו, וישקו איש את אשתו ויתחבקו ויבכו בכי גדול ותעל שוועתם אל האלוהים, וישמע קול קורא: "התבשר כי נשלם החלוק שלך, וחלוק של אשתך טובה מחלוקך, לך למקום פלוני ותמצא שם ממון רב שטמן אביך."

ויעש כן וילך למקום ההוא וימצא כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות עד אין מספר ויפדה את אשתו, ויוסף לעשות צדקה וחסד כל ימיו.

מעשה באיש תלמיד חכם חסיד ועניו

ויהי איש תלמיד חכם חסיד ועניו ויבקש מאלוהיו להודיעו מי יהיה אחד מחבריו בעולם הבא, ויצם ימים רבים והרבה תפלה ותחנונים עד שנאמר לו בחלום הלילה: "פלוני הקצב מחבריך."

וייקץ משנתו דואג ונאנח סר וזעף ויחזיר שנית להתענות ולחלות את פני ה', ויאמר לו בחלום: "כבר הודעתיך שחברך הוא בעולם הבא פלוני הקצב."

כשמעו דבר זה נדהם ונאנח ויבכה בכי גדול על דבר זה, וישמע קול קורא מהשמים: "לולא שאתה חסיד ויש בך מעשים טובים כי בן מות אתה, ומדוע חרה לך על שאמרתי לך שהקצב הוא מחבריך? הידעת את אשר עשה הקצב מעשים טובים שלא יוכל כל אדם לעשות ומעלתו מעלה גדולה בעולם הבא. ויקם התלמיד חכם בבוקר וישכם לחנות הקצב וייתן לו שלום וישב עמו ויאמר לו: "רצוני שתודיעני מעשיך וחסדיך בעולמך."

ויאמר לו: "אדוני, אתה רואה מלאכתי, וממה שארוויח אני נותן החצי לצדקה, ומהחצי אני מפרנס את נפשי ונפשות בני ביתי."

ויאמר לו התלמיד חכם: "אנשים רבים נותנים צדקה יותר מזה, אבל הודיעני אם עשית דבר גדול שלא יוכל לעשות כל אדם."

ויחריש הקצב שעה גדולה, ויאמר לו: "אדוני, זכרתי דבר שעשיתי היום כמה שנים."

ויאמר לו: "מה היה הדבר?"

ויאמר: "הייתי מתעסק במלאכתי יום ויומיים והנה אורחת גויים באה וכמה שבויים בה, וביניהם נערה קטנה בוכה במר נפש ואקרב אליה ואומר לה: 'בתי למה תבכי ולמה תצעקי?' ותאמר לי: 'אדוני, אני יהודית ואני מפחדת שמא יוציאני הגויים האלה מכלל ישראל, והיה רצוני לצאת למקום יהודים שיפדוני מיד הערלים.' וכשמעי דבריה הרך לבבי וחמלתי עליה ואומר לה: 'החרישי ואמצי לך כי אני אפדך.' ואלך לאדוניה ואקנה אותה בדמים הרבה ואביא בדמיה יותר מממוני. [ר"ל כי עלה מחירה יותר מכפי ערכו, או יותר מאשר היה ביכולתו לתת לפי מצבו] והיתה הנערה בת י"ב שנים והבאתיה לביתי והלבשתיה עד שבגרה, ויהי לי בן יחיד מאחד ועשרים שנה, ויהי היום דיברתי עמו בסתר ופייסתיו בדבר תחנונים ואומר לו: 'בני, קבל עצתי ועשה מצוותי ומלא רצוני למען ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא.' ויאמר לי: 'אבי, אמור מה שתרצה, כי לא אסיר ממצוותיך ימין ושמאל.' ואומר לו: 'רצוני שתשא את הנערה הזאת לאשה, ואני אתן לכם בגדים ותכשיטין חשובין מאד.' ויאמר לי: 'הנני בידיך, עשה הטוב בעיניך.'

וישמח לבי ויגל כבודי ואתקן כל צרכיהם מחוט ועד שרוך נעל לא חסרתי דבר, ועשיתי סעודה גדולה לחופה ולא הנחתי מכל בני עירי אחד שלא בא לחופה וגם כל העניים, ואושיב את העניים בכלל בני העיר כדי שלא יתביישו ואשים לפניהם מאכלים ומעדנים ויאכלו וישתו והיו שמחים וטובי לב, זולתי שלחן אחד שלא היו אוכלין עליו כלום. ואומר להם: 'אחי, למה תעשו כה, שמא מצאתם במטעמי שום דבר של דופי?' ויאמרו לי: 'חס ושלום, כי לא ראינו טובים מהם, אבל העני הזה שהושבת עמנו בוכה ודמעות יבכה מהעת שישב בכאן. על כן אנו לא נוכל לאכול מפני אנחתו.'

ואקחהו בידי ואוציאהו לחוץ ואומר לו: 'אחי, למה הרעות לי ותעציב בני החופה, הודיעני מה לך ולמה ירע לבבך ואל תכסה ממני כלום. אם יש עליך חוב אתן לך ואם אתה צריך הלוואה, אלווה לך.' ויאמר: 'אין עלי חוב ואינו צריך להלוואה, אבל אני בוכה על הנערה שתשיא אותה לבנך שהיא מעיר פלונית, ואני קידשתי אותה היום כמה שנים והיא מאורסת לי ונשבית היא, ואני אחריה באתי והנה שטר קדושיה בידי.' ויוציא השטר ואראה שהוא כדבריו, ואומר לו: 'היש לך אות בנערה הזאת?' ויאמר לי: 'ראיתיה פעם אחת בבית אביה וראיתי בגופה אות כך וכך במקום פלוני.' והאמנתי לדבריו ואומר אליו: 'התחזק והתאפק כי אני אמלא מאווייך.'

ואקרא את בני ואומר לו: 'בני אתה עשית רצוני בנערה הזאת, ועתה מלא מאוויי בכל מה שאומר לך ויהיה לטוב לך.' ויאמר לי: 'כאשר עשיתי רצונך כן אעשה ולא אמרה את פיך.' ואומר לו: 'הנערה הזאת היא מקודשת לבלעדך, וכבר ראיתי שטר קידושיה והנה האיש שקידשה בכאן, והיא אסורה לך, לכן עשה רצוני שתתן לה כל מה שעשיתי לה מבגדים ותכשיטין ותיתן את הנערה לבעלה ותזכה לשכר טוב, ואני אתן לך טובה מזאת ואעשה לך כפליים מזה.' ויאמר לי: 'כן תעשה כאשר דברת.'

ויהי כן, ואביא את האיש האורח ואת הנערה ואעמידם בחופה והשושבינים לפניהם, ויברכו ברכת מזון וברכת נישואין, ואתן להם כל מה שהיה בבית ואוציא אליהם כל צרכם כפי שתיקנתי לבני, וישבו עמי ימים רבים שמחים וטובי לב אין מחסור דבר, וישכחו עמלם וצרתם עד שרצו לשוב לעירם, ואתן להם מתנות טובות וצידה לדרך ואשלחם בשלום, ושאלתי בכל עת לעוברי דרך בשלומם."

ויאמר לו התלמיד חכם: "ברוך אתה לה' שהניחות לבבי ושמחתי כי אתה מחברי בעולם הבא."

(הספורים א׳ ב׳ מובאים במעשיות דפוס ויניציא שנת ש״ו ובספר חבור יפה מהישועה, הספור ג׳ ג״כ בהנ״ל ובס׳ מעיל צדקה סי׳ חמ"א בנוסחא אחרת)

מעשה באיש אחד עשיר גדול מאד

אמרו חכמים שהיה איש אחד עשיר גדול מאד והיה חושב בלבו ואומר: מה יתרון לי בכל עמלי ומה יועיל לי עשרי והוני בשעת מותי?

והיו אומרים לו בני אדם לעשות צדקה וחסד מהונו והוא ילוונו בעולמו ויהיה לו צידה לדרך, כי העושר אינו עומד וקל מהרה יאבד שנאמר: 'התעיף עיניך בו ואיננו'.

וישבע שלא ייתן צדקה מהונו אלא למי שנתייאש מביטחונו מעולם הזה.

ויהי היום ויצא חוץ לעירו וימצא עני אחד יושב באשפה ועליו כל בלויי סחבות שהיה מתכסה בהן ויאמר בלבו אמנם זה נואש מטוב העולם ומייחל המוות לפי שהוא בצער גדול ואין לו בטחון בעולם הזה, וייתן לו מאה דינרין.

ויתמה העני ויאמר לו: "למה נתת הממון הזה לי לבדי כל כך ולא נתת בין כל עניי העיר?"

ויאמר לו: "מפני שנשבעתי שלא אתן צדקה אלא למי שנואש מטוב העולם הזה."

ויאמר לו האביון: "קח ממונך טיפש וכסיל, כי אתה נתייאשת מטוב העולם ואני בוטח בחסד ה' ואייחל לרחמיו בכל רגע ובכל עונה שנאמר: 'ורחמיו על כל מעשיו'. הלא קראת: 'מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון', הלא תדע כי אין מעצור לה' להעשירני ולהצילני מן הצרה הזאת? עזוב הטיפשות הזאת והרחיקה ויהיה טוב לך."

ויאמר לו העשיר: "לא היה שכרי שריחמתי עליך אלא שחרפתני וגדפתני?"

ויאמר לו העני: "אתה חשבת שגמלת עלי טובה ולא היה כן אלא הרגתני, כי לא נואש מטוב העולם כי אם המתים."

ויאמר העשיר בלבו: אם כן אפוא, אלך ואקבור הממון הזה בבית הקברות עם המתים שנתייאשו מטוב העולם הזה. ויעשה כן.

ויעברו עליו זמנים ויתרושש העשיר ולא נשאר לו כלום, ובראותו כי צר לו וילך ויחפור בבית הקברות להוציא את הממון שטמן להתפרנס ממנו. וימצאוהו השומרים ויתפשוהו ויביאוהו לפני שר העיר. והיה שר העיר אותו העני שהיה יושב על האשפה שנתמנה לשר, לפי שהיה בן טובים וכשמת שר העיר נתקבצו אנשי המדינה וישימו את העני לראש ולקצין. ויהי כאשר הביאו לפניו את האיש החופר בבית הקברות אמרו לו: "אדוננו השר! את האיש הזה מצאנו חופר בקברים להפשיט את המתים מתכריכיהם."

וירא אותו השר ויכירהו ויתנכר אליו, וידבר אתו קשות ויאמר לו: "מה המעשה הזה אשר עשית? חי נפשי כי בן מות אתה!"

ויאמר לו: "אדוני! חס ושלום כי לא עלה בלבי מעולם לעשות הנבלה הזאת, אבל אירע לי כך וכך."

ויספר לו את כל אשר קרהו במטמון אשר טמן בבית הקברות.

ויאמר לו השר: "לא תכירני?"

ויאמר: "היאך יכיר עבד לאדוניו?"

ויאמר לו השר: "אני הוא העני היושב באשפה שאמרת שנתייאשתי מטוב העולם."

ויקם אליו ויחבקהו וישקהו ויצו להוציא את הממון מבית הקברות לתת לו, ויצו עוד להביא לו ארוחה ומשאת מבית השר דבר יום ביומו כל ימי חייו.

יתברך המשפיל ומוריש ומרים ומעשיר, שנאמר 'מקים מעפר דל' וגו'.

איש חסיד היה

(מובא בספר המעשיות, והיא גם זמר למוצאי שבת המתחיל איש חסיד היה)

אמרו חז"ל שהיה איש אחד עני ביותר והיו לו חמשה בנים ואשה אחת, ויהי היום ויצר לו מאד כי לא היה לו פרנסה ומחיה, ותאמר לו אשתו: "קום ולך לשוק אולי יזמין לך הקב"ה פרנסה ולא נמות ברעב."

ויאמר לה: "אנה אלך ואין לי קרוב ולא אוהב להושיעני מצרה הזאת אלא רחמי שמים."

ותחריש האשה, וירעבו הילדים ויבכו ויצעקו, ותוסף האשה ותאמר לו: "צא לשוק ואל תראה במות הילדים."

ויאמר לה: "ואיך אצא ואני עירום?"

והיה לאשה לבוש קרעים ותיתן אותו לבעלה להתכסות בו, ויצא החוצה ויעמוד משתאה ולא ידע אנה ילך, ויבכה וישא עיניו אל השמים ויאמר: "ריבון העולמים, אתה יודע שאין לי אדם למי אפנה בעניי ודלדולי שירחם עלי, לא אח ולא קרוב ולא אוהב, ועוללי קטנים רעבים צועקים ברעב, יהי חסדך ה' עלינו לרחמנו או אסוף אותנו ברחמיך וננוח מעצבנו."

ותעל שוועתו אל האלוהים, והנה אליהו ז"ל בא אליו ויאמר לו: "מה לך ולמה תבכה?"

ויספר לו קורותיו ותלאותיו.

ויאמר לו: "מהר ולך עמי ואל תבכה."

ויאמר לו: "אל תחוש. קח אותי ומכרני בשוק וקח מחירי ותחיה בו."

ויאמר לו: "אדוני, ואיך אמכרך ובני אדם יודעים שאין לי עבד ואני מפחד שיאמרו כי אני העבד ואתה אדוני."

ויאמר לו אליהו ז"ל: "אל תירא, עשה מצוותי, וכשתמכרני תיתן לי זוז אחד."

ויעשה כן ויוליכהו לשוק, ויהי כל הרואים אותו חשבו כי האיש העני הוא העבד ואליהו ז"ל הוא אדוניו, עד ששאלו אותו ויאמר: "הוא אדוני ואני עבדו."

ויעבור שם אחד משרי המלך ויראהו וייטב מאד בעיניו ורצה לקנותו בשביל המלך, ויעמוד ויכריז עליו עד שמונים דינרין.

ויאמר אליהו ז"ל: "מכור אותי לשר הזה ואל תיקח תוספת עלי."

ויעשה כן, וייקח מן השר שמונים דינרים וייתן לאליהו ז"ל אחד ויחזירהו לידו.

ויאמר לו: "קח וחיה אתה ואנשי ביתך ולא ישיג אותך חוסר ועוני כל ימיך."

וילך אליהו ז"ל עם השר. וישב האיש אל ביתו וימצא את אשתו ואת בניו עטופים ברעב וישם לפניהם לחם ויין ויאכלו וישבעו ויותירו.

ותשאלהו אשתו ויגד לה כל אשר קרהו, ותאמר לו: "עשית עצתי והנה טוב לך, כי אם היית מתעצל היינו מתים כולנו."

ומהיום ההוא והלאה ברך ה' את בית האיש ויהי עשיר גדול באין חקר ולא ראה חוסר וצוקה כל ימיו ולא בניו אחריו.

ויביא השר את אליהו ז"ל לפני המלך והיה בלב המלך לבנות ארמון גדול חוץ למדינה ויקנה עבדים רבים להסיע אבנים גדולות ולכרות עצים ולתקן צורך הבניין. וישאל המלך את אליהו ז"ל ויאמר לו: "מה מלאכתך?"

ויאמר לו: "אני חרש ובקי במלאכת בניין חשוב."

וישמח המלך מאד ויאמר לו: "אני רוצה שתבנה לי ארמון גדול חוץ לעיר וצורותיו ומידותיו כך וכך."

ויאמר לו: "אני אעשה כדבריך."

ויאמר המלך: "אני רוצה שתמהר הבניין בששה חדשים ותהיה חפשי ואעשה עמך חסד."

ויאמר לו אליהו ז"ל: "צווה את עבדיך שיתקנו כל צרכי הבניין."

ויעשה כן. ויהי בלילה ויקם אליהו ז"ל ויתפלל לה' וישאל ממנו לבנות את הארמון כרגע כחפץ המלך, ותשלם כל המלאכה טרם השחר.

וילך אליהו ז"ל לדרכו ויוגד למלך. וילך לראות הארמון וייטב בעיניו וישמח שמחה גדולה ויתמה מאד על הדבר הזה, ויבוקש אליהו ולא נמצא, ויחשוב כי מלאך הוא.

וילך אליהו עד שפגע בו האיש אשר מכרהו וישאלהו לאמר: "מה עשית עם השר?"

ויאמר לו: "עשיתי מה שביקש ממני ולא עברתי על דברי ולא רציתי שיפסיד ממונו, כי בניתי לו ארמון ששווה אלף פעמים יותר מממונו."

ויברכהו האיש ויאמר לו: "החייתני."

ויאמר לו אליהו ז"ל: "תן שבח לבורא אשר עשה עמך החסד הזה."

מעשה בחסיד אחד שהיה לו עשרה בנים

מעשה בחסיד אחד שהיה לו עשרה בנים, וישבע שייתן ביום פטירתו מאה מאה דינרין לבניו.

לימים יצא קצת הממון מידו ולא נשאר לו כי אם תתק"ן דינרין ויתן התת"ק לט' בניו.

ויאמר לו הקטן: "מה אעשה אבי, איך תניחני בלא פרוטה?"

ויאמר לו: "אני נשבעתי לתת לכל אחד ואחד מכם מאה מאה ולא יכולתי לעבור על שבועתי ונשארו לי חמישים ואקח מהם שלשים לתכריכין לשעת פטירתי ואתן לך עשרים הנשארים כי לא חשבתי שיצא הממון מידי, אך יש לי עשרה חברים אוהבים ואתנם לך והם טובים לך מאלף דינרין."

ויצו את חבריו עליו וימת האיש ויקבר. וילכו תשעה בניו לסחורה איש לדרכו, ויישאר הקטן דואג ונדהם ולא ידע מה יעשה כי הוציא כל הדינרין ולא נשאר לו כי אם דינר אחד. ויאמר: מה הועילו לי החברים האהובים שהניח לי אבי ואמר לי שהם טובים לי מאלף דינרין? בכל זאת לקח עצת אביו ויקראם אל ביתו ויוציא עליהם הדינר בסעודה ויאכלו וישתו עמו.

ויאמרו איש אל רעהו: "הנה פלוני זה שמחזיק אהבת אביו עמנו מבין כל אחיו, אנו ראויים להחזיק באהבה ולא לרפות אותה ולגמלו חסד על כל מעשיו."

ויתנו לו כל אחד מהם פרה מעוברת וממון. ותלדנה הפרות וימכור אותן ויאסוף ממונו וישתדל בסחורה ויברכהו ה', ויעשר יותר מאביו, ויאמר: אמת מה שאמר אבי כי האהובים טובים לאדם מכל ממון שבעולם. על כן חייב אדם להרבות באוהבים ולכבדם ולשומרם, וכן אמר בן סירא: 'רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד מאלף'.

נתן דציצותא

(ג"כ בסדר המעשיות, ועי׳ נתן דציצותא באוצר ישראל)

ויהי איש אחד מעשירי ישראל שמו נתן דציצותא. ויאהב אשה אחת בעולת בעל ושמה חנה, והיה בעלה עני ביותר והאשה הזאת היתה יפה עד מאד. ויצר לנתן להתחלות בעבור חנה, ונכנסו אליו הרופאים ואמרו לו: "לא תוכל להרפא עד שתשכב עמה."

ויאמרו חכמי ישראל: "ימות ואל יעבור עבירה זו."

אמרו הרופאים: "תבוא ותספר עמו."

ואמרו חז"ל: "ימות ואל תספר עמו."

ויאריך חוליו מאד, והיו חובות הרבה על בעל חנה וייקחוהו ויתנוהו לבית הסוהר כי לא היה לו מה ליתן לבעלי חובותיו, והיתה אשתו טווה ביום ובלילה וקונה בדמי המטווה מאכל והיתה מולכת לו לאכול. ויהי ימים רבים במשמר ותקצר נפשו למות.

ויהי היום ויאמר לאשתו: "הפודה נפש אחת ממיתה כאלו מקיים נפשות רבות, ואני קצתי בחיי בבית הסוהר. חושי ולכי לנתן דציצותא ובקשי ממנו כי ילווה לי הממון ויפדה את נפשי ממוות."

ותאמר לו: "הלא ידעת אם לא שמעת שהוא חולה נוטה למות בעבורי, וכל יום ויום יבואו שלוחיו אלי בממון הרבה ואיני מקבלם מהם, ואומר להם שלא יראו פני לעולם, ואיכה אלך אליו להלוות לי ממון? אם היית בן דעת לא אמרת אלי כדבר הזה, שמא בהאריך ייסוריך יצאת מדעתך."

ותקצוף עליו ותלך לביתה בחרי אף ולא באה אליו שלושת ימים. ויהי ביום הרביעי ותחמול עליו ותאמר: אלכה ואראנו בטרם ימות. ותלך ותמצאהו נוטה למות.

ויאמר לה: "הקב"ה יבקש עלבוני וחמסי ממך ויתפשך בעווני, אבל אני רואה שתרצי שאמית בכאן ושתינשאי לנתן לאשה."

ותאמר לו: "גרש אותי ועזבני ולא אבוא אליו באיסור."

ויאמר לה: "הלא זה דברי שאת חפצה להינשא לו."

ותזעק בקול גדול ותיפול על פניה ותאמר: "מי שמע כזאת? האיש הזה יאמר: לכי נאפי והיטמאי והוציאני מבית האסורים."

ויאמר לה בעלה: "לכי מעלי ועזבני עד שירחם הקב"ה עלי."

ותלך לביתה ותחשוב בצרתה ובצרת בעלה ותחמול עליו ותברר לבה ותתפלל חנה ותאמר: "אנה ה', הצילני והושיעני שלא אכשל בעבירה."

ותלך לבית נתן דציצותא. ויראוה סריסיו וימהרו לנתן להגיד: "הנה חנה עומדת בשער."

ויאמר להם: "אם אמת הדבר תהיו חופשים."

ותבוא בחצר ותאמר לו שפחתו: "הנה חנה באה."

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה