אור ברסלב
אוצר מדרשים מעשה בראשית ומעשה מרכבה

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

מעשה בראשית ומעשה מרכבה

מעין החכמה

הקדמה

מעשה בראשית ומעשה מרכבה: איזה מדרשים או ברייתות שנקראו בשמות שונים: סדר רבא דבראשית או דמרכבה, ברייתא דמעשה מרכבה, ברייתא מפרקי מרכבה, סוד המרכבה. גם נשנו במדרשים אחרים כמו מדרש כונן ופרקי היכלות (ע״ע). וכולם מספרים מאופן הבריאה בששת ימי בראשית ומה לפנים ומה לאחור מה למעלה ומה למטה. יסוד מעשה מרכבה היא נבואת יחזקאל בחזיון החיות הקדש וכסא הכבוד, והיא אבן הפנה של למודי הקבלה העתיקה ודורשי החכמה הנסתרה במפעלות אלהים.

במשנה אמרו אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה (אפילו) ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו (חגיגה י״א: י״ב.), ואמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א׳:כ״ב), עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות (שם י״ג.). ואמרו עד היכן מעשה מרכבה? רבי אומר עד "וארא" בתרא, ר׳ יצחק אומר עד החשמל. עד וארא מגמרינן מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים וכו׳. אם הוא חכם מבין מדעתו – אין, אי לא – לא. ההוא ינוקא דדרש בחשמל ונפק נורא ואכלתיה — דלא מטי זימנא (שם). ומביאים עוד מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מחמר בדרך ור׳ אלעזר בן ערך מחמר אחריו, א״ל רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה, א״ל לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם ומבין מדעתו?, א״ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני, א״ל אמור. מיד ירד ריב״ז מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית, א״ל רבי מפני מה ירדת מעל החמור?, אמר אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור! מיד פתח ר״א בן ערך במעשה מרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה וכו׳. נענה מלאך ה׳ מן האש ואמר הן הן מעשה מרכבה וכו׳. ר׳ יהושע ור׳ יוסי הכהן היו מהלכין בדרך, אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה, פתח ר׳ יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצים ובאין לראות במזמוטי (שחוק) חתן וכלה. ארבעה נכנסו לפרדס וכו׳ אמר להם ר״ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכו׳ בן עזאי הציץ ונפגע וכו׳ (שם י״ד: ועי׳ ירוש׳ חגיגה פ״ב). ההוא בר גלילא דאיקלע לבבל ואמרו ליה קום דרוש לנו במעשה מרכבה, אמר להו אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה ונפקא ערעיתא מן כותל ומחתיה באנדיפי (פדחתו) ומית, ואמרו ליה מן דיליה דא ליה (הוא מתחייב בנפשיה שרצה לדרוש נסתרות לפני ההמון) וכו׳ (שבת פ׳:), הרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה בימיהם (תוספתא מגילה פ״ד).

הרמב"ם במורה (מאמר ג׳) משתדל לפרש: כי מעשה בראשית ומעשה מרכבה הם מכלל סתרי תורה וכי הוא נפלא מדעות ההמון, ומפני שהזהירו חז״ל שלא ללמד אותם לאיש שלא יבינם מדעתו ורק פה אל פה וראשי פרקים, זהו הסיבה הגורמת להפסק זאת החכמה מאומתנו עד אשר לא נמצא ממנה רק מעט ולא הרבה. והולך ומפרש ענין החיות והכרובים והכסא וענין הגלגלים, והם הם דברי ישעיה שראה אה ה׳ יושב על כסא, רק שהשיג הדברים באופן אחר, ובסוף יאמר: כשתתבונן מה שאמרנו בפרק זה יתבאר לך מזה הענין רובו או כולו לבד מפרטים מועטים וכו׳ ואולי ברוב התבוננות יגלה לך ולא יפלא ממך כל דבר. ואל יעלה בלבבך ואל תקוה לשמוע ממני אחרי זה הפרק אפילו מלה אחת בזה הענין לא בביאור ולא ברמיזה, כי כבר נאמר בזה מה שאפשר לאמרו, ודחקתי נפשי מאד, ועתה אתחיל בענינים אחרים וכו׳ (שם פ״ז).

ר׳ יוסף גיקיטליא במאמרו סוד החשמל (ארזי לבנון דף מ׳ ע״ב והלאה) משתדל לבאר ענין החשמל שהיא עיקר גדול במעשה מרכבה, ומפרש הפסוק: ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחזקאל א׳:ד׳) וז״ל: צריכין אנו להודיעך עקרים גדולים. דע כי קודם שיכנס האדם להשגת סוד ה׳ יתברך יש לו לעבור כמה מעברות ולהפגיע בכמה המוני עליונים והן עשר מדרגות זו למעלה מזו, כמו שתדע עדין בעזרת השם. ודע כי כשהיו הנביאים מתבודדים ומטהרים עצמם ומכינים מחשבתם להשגת הנבואה ולהשרות עליהם שכינה היתה השגתם כענין שאומר לך, משל לשר שהלך לראות פני המלך והמלך יושב בבית מלכותו י״א חדרים חדר לפנים מחדר, והעמיד המלך מבחוץ בחדר החיצון שבכולן ממונים זריזים, ואמר להם כל הבא ליכנס בחדר שלכם תבדקו אותו אם יש לכלוך בבגדיו אל יכנס, וליושבים בחדר שני וליושבים בחדר שלישי צוה ואמר כל מי שתראוהו שנכנס שאלו אותו שאלה פלונית ופלונית אם ישיב כהוגן יכנס ואם לאו אל יכנס, וליושבים בחדר הרביעי ובחדר החמישי צוה ואמר כל הנכנס וצופה בעיניו לימין או לשמאל אל תקבלוהו, וליושבים בחדר הששי אמר כל הנכנס ולא יקדים כך וכך אל תקבלוהו, וליושבים בחדר השביעי צוה ואמר כל הנכנס ולא יכיר להשיב תשובה על כל דבר שתשאלוהו אל יכנס, וליושבים בחדר השמיני צוה ואמר כל הנכנס ולא ישיב תשובה לכל דבר שתשאלוהו אל יכנס, וליושבים בחדר התשיעי צוה ואמר כל הנכנס ולא ימהר לפי שעה בקלות לשון במהירות כמו שאתם מדברים לפני, לדבר ולשאול ולהשב אל יכנס, וליושבים בחדר העשירי צוה ואמר כל הנכנס ואינו נראה כצורה שלכם אל יכנס ואל תקבלוהו, ובדרך זה היתה מעלת הנביאים, והיו צריכין להיות כולם שלמים בכל אלו המעלות, וכן אמרו חז״ל במס׳ שבת אין שכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ואשר כח להם לעמוד בהיכל מלך, ואמר מי יעלה בהר ה׳ וגו׳ ואומר אשר יחדו נמתיק סוד וגו׳ ואומר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו׳ ואומר ויעל מלאך ה׳ מן הבוכים.

ואחר הקדמה זו, דע כי קודם שיכנסו הנביאים להשיג שפע נבואה הם נכנסים דרך מעברות ומבואות מלאכי מעלה והם המלאכים הפוגעים בהם ובודקים אותם, ובכל שער ושער היו בודקים אותם בדיקה משונה מחברתה, וזה שאמר ר״ע לתלמידיו כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים כי אין מים, וכל המבואות שמגיעים ונכנסים הנביאים בהשגת הנבואה בכל שער ושער ממבואות השערים אותם המלאכים העומדים שם בודקים אותם אם ראוים ליכנס מניחים אותם ליכנס ואם לאו מניחין אותם מבחוץ. וזה הוא הענין שאפילו החכמים הנכנסים לפרדס היו בודקים בהם כ״ש הנביאים שהיתה מעלתם גדולה, וזה שאמרו חז״ל בחגיגה ארבעה נכנסו לפרדס ואלו הם ר״ע וכו׳ בן עזאי וכו׳ ר״ע נכנס בשלום ויצא בשלום, ואף ר״ע בקשו מלאכי השרת לדוחפו, א״ל הקב״ה הניחו לו לזקן זה שראוי הוא שישתמש בכבודי. הנה כשיעבור הנביא מאותם המלאכים יגיע בסוף כולם להיכלו של חשמל. וחשמל הם חיות של אש דקה ומדברות בשפה ברורה ודבורן בתכלית המרוצה, וכשידבר אדם דבור אחד הן ממללות אלף אלפי אלפים דבורים, ואותן החיות אינן שוקטות אפילו רגע אחד אלא ממהרות התנועה ומשתנות ברגע אחד לאלפי גוונים לכאן ולכאן עולות ויורדות ומתנועעות לצדדין בלי שקט ורפיון, וכפי קלות תנועתן כך קלות דבורן ומחירותן. ואלה החיות הנקראות חשמל הן בודקות הנביאים בהגיעם לשער שבו נכנסים להסתכל באספקלריא שלו שהיא אספקלריא שאינה מאירה, והחשמל ממהר בתנועתו ובקלות דבורו לדבר עם אותו הנביא ואם יכול להבין דברי החשמל ברגע ולהשיב תשובה לכל דבור ודבור אזי נודע כי ראוי ליכנס ולהסתכל בכבודו של מלך, ולפיכך נקרא חשמל מלשון חושה לעזרתי. ולעולם אין החשמל שוקט רגע אחד מלדבר אלא בשעה שיוצא הדבור מפי הקב״ה שכלם חשים מלשון שתיקה ואח״כ ממללים, כלומר מקבלים מלמעלה ואח״כ מתעסקים במה שקבל, וזהו סוד דומי יושבי אי. והנה החשמל בודק כל הנכנסים למעלת הנבואה, אם משיבים כענין ושואלים כהלכה במהירות כרגע כמו החשמל נכנסים ואם לאו דוחין אותו כלפי חוץ, וזו היתה תחלת השגת הנביאים, ועל זה נאמר אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש.

דע כי לפעמים נקרא חשמל ולפעמים נקרא חשמלה, כשהוא שותק ומקבל נקרא חשמלה וכשהוא ממלל ומשפיע נקרא חשמל, וזה הרמז מתפשט לידיעת כללים רבים בהשגת החשמל, ולפי שהחשמל בודק בנביאים ויודעי מרכבה ואם נמצא הגון כמו שאמרנו נותן לו רשות ליכנס ואם לאו דוחהו כלפי חוץ, גם לפעמים שורף אותו ומכניס מיתה גם לנערים, כדאמרינן בחגיגה: ת"ר מעשה בתינוק אחד שהיה דורש בבית רבו בחשמל יצאה אש מהחשמל ואכלהו, מאי חשמל? אמר רב יהודה חיות אש ממללות, במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות, ובשעה שהדבור יוצא מפי הקב״ה חשות ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב״ה ממללות. ועתה התבונן במ״ש יחזקאל ומתוכה כעין החשמל, מתוך קליפה הפנימית מארבע קליפות החיצונות הסובבות את המלכות יראה את החשמל ולא הוצרך יחזקאל להאריך בשאר מעלות המלאכים הנמצאים בכל ההיכלות שנכנסים הנביאים לחשמל כי הדבר ידוע להם עכ״ל.

ברייתא דמעשה בראשית או מעשה מרכבה נזכרת בפירש״י בגמרא על אין דורשין במעשה בראשית (חגיגה י״ג.) וז״ל סתרי תורה כגון מעשה מרכבה וס׳ יצירה ומעשה בראשית והיא ברייתא. הראב״ד בפירושו לספר יצירה פ״א משנה י״ג אומר: ובמעשה בראשית רבה אמרו שג׳ אותיות הקדש הם ממונים להניע המרכבות בתנועות שם המפורש ע״ש, אך דבר זה ליתא בברייתא שלפנינו ואולי היה לו נוסחא אחרת. וכן בעל הרוקח בהלכות חסידות מביא ס׳ מעשה בראשית. ר׳ מנחם בציוני פ׳ בראשית כתב וז״ל: וכתב בעל הסוד בצלמנו כדמותנו, כל אדם יש לו בגלגל המזלות מושפע מן המלאך המניעו והמלאך נאצל מכבוד השכינה. וזהו בצלמנו כמראה אדם עליו מלמעלה, כדמותנו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, ומטעם זה אמרו חז״ל אדם בפני השכינה כקוף בפני אדם. וכשברא למעלה דמיונות ברא למטה דמותם כדאיתא בשלהי מעשה בראשית בברייתא המגביהי לשבת המשפילי לראות עכ״ל. וכתב רמ"ץ (בפ׳ בא) וז״ל ואיתא במעשה מרכבה כי סנדלפון קושר תפילין בראש צור ה׳ אלהי ישראל, ומה כתיב בהו ומי כעמך ישראל ומי גוי גדול, וכשהוא חפץ להשבע בתפלין נוטל תפלין מראשו ומבטל גזרות מן הארץ. וכשעולה הכתר בראש צור פני יעקב יאירו לפני אדירירון ה׳ אלהי ישראל ונקרא סנדלפון, כיון שישראל משוררים, פונה לקבל הדבור לתקן עטרת עוז הוד למלך הכבוד, ולפי שמושך שירות ישראל נקרא בכנוי נגידיאל, ולפי שחביבין לו תפלות ישראל נקרא חביביאל. וכשמזכיר סנדלפון שם הנהר העולה בראש אכתריאל יה ה׳ צבאות מיד כ״ו מלאכי השרת אשר ג״ה נושאם וסובלם ונושאם כאבן השואבת את הקש, אחד יאמר הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו וכן כולם עד גמירא וחשבון מנין פסוקים בהלל הגדול כ"ו עכ״ל.

ברייתא זו נדפסה בס׳ ארזי לבנון בשם פרקי היכלות (ע״ע) לר״י כהן גדול. ובספר רזיאל נדפס זה מעשה בראשית (דפוס אמשטרדם דף ל"ה ול"ו). ווערטהיימער הדפיסה בבתי מדרשים ח״א בשם סדר רבה דבראשית דמרכבה דר׳ ישמעאל כהן הגדול. והמו״ל ספר רב פעלים העתיק "ברייתא דמעשה בראשית" כאשר מצאה כתובה במגלת ספר הנ״ל לבן הגר״א (שם תקונים ומלואים 47). ויש עוד "ברייתא דמעשה בראשית" כתובה בלשון סורסית ע״י ערזלאי בר ברגלאי שהו״ל אליעזר גולדשמידט (סטרטיסבורגו תרנ"ד), ומתחלת: בסיעתא דרחמנא אנא ערזלאי בר ברגלאי, שרינא למכתב ספרא הדין דאתקרי אכסימרו ודא ספרא דבריאתא איכדין אתבריאו שמיא וארעא בשית יומיא וטקוסיא (סדרים ותקונים) דטקס ברויא (בורא) דעלמא ופלאין דבריאתא שובחא למריא מלכא דכולי עלמא אמן״. המו״ל כתב כי מצא הכ״י בקובץ ישן נושן הבא מארץ מצרים והכתב מטושטש מרוב ימים, וכי הרבה יגע לדעה מי הוא המחבר ערזלאי בר ברגלאי ולא עלתה בידו, אמנם נמצאים מבקרים אשר יאמרו כי הברייתא הזאת היא מעשה ידי המו״ל בעצמו וכי שם המחבר ערזלאי בר ברגלאי הוא שם בדוי בחילוף האותיות של שמו אליעזר בר גבריאל, ולדעת נייבויער היא העתקה מכתבי לשון כושית של הנוצרים, ועפשטיין יאמר כי הוא העתקה מספר היוני שנקרא איכסימרוס (Hexaemeron), אך כבר העיר המו״ל כי הברייתא אין לה שום שייכות עם הספר היוני הזה שמחזיק רק שני דפים והברייתא מחזקת כארבעים עמודים.

סדר רבה דבראשית דמרכבה דר"י כ"ג

סדר רבה דבראשית דמרכבה דר״י כ״ג

[בתי מדרשים ח״א]

לך ה׳ הגדולה זו מעשה בראשית שנאמר בראשית ברא אלהים, אל תקרי בראשית אלא ברא שית, וכן אתה מוצא שבראשית ששה אותיות שבהם נבראו שמים וארץ שנאמר כי ביה ה׳ צור עולמים (ישעיהו כ״ו:ד׳) י״ה שנים הוי״ה ארבעה הם הרי ששה, הא למדת שבאלו ו' אותיות ברא הקב״ה את השמים ואת הארץ, ושמא תאמר שמים וארץ בלבד נבראו [לכך נאמר כי ביה ה׳ צור עולמים] העוה״ז והעוה״ב, ולכך נאמר בראשית ברא אלהים [את השמים ואת הארץ] (דייק מרבוי ״את״) ד״א בראשית, מהו בראשית באות אחת ברא הקב״ה את השמים ואת הארץ, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה״א בראם. באות ה״א ברא שמים וארץ העוה״ז והעוה״ב. וחתמה (מוסב על התורה) בטבעת אהיה אשר אהיה, ומפני מה חתמה בחותמו? שאילו לא חתמה בחותמו אין כל בריה יכולה לדרוש באותיותיה מפני שלהבת אש, וכל מי שבא לדרוש באותיותיה היה מתמלא כל העולם כולו אש, לפיכך סתם אותיותיה. [ד״א בראשית] דכתיב כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט׳ י׳) מלמד שלא נברא העולם אלא בשביל אברהם. ד"א בראשית, אין בראשית אלא שש מדות של מעשה אומן ואלו הן: בניות רקימות אמיצות שרשות ישיבות תמיכות, אמר הקב״ה בראשית בניתי רקמתי אמצתי שרשתי ישבתי תמכתי את השמים ואת הארץ. ד״א בראשית, כתוב אחד אומר בראשיתה ראיתי אבותיכם, וכתיב בראשית ברא אלהים לגזרה שוה, מלמד שלא ברא הקב״ה את העולם אלא בשביל ישראל, שאין ראשית האמור כאן אלא ישראל שנאמר קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו (ירמיה ב׳ ג׳). ד״א בראשית, אל תקרי בראשית אלא ברא שי״ת מלמד שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שלשה שנקראו ראשית ואלו הן ת׳ורה יש׳ראל וי׳ראה. תורה מנין דכתיב ה׳ קנני ראשית דרכו (משלי ח׳ כ״ב) ואין דרכו אלא תורה שנאמר דרכיה דרכי נועם (שם ג׳ י״ז) אלו תורה נביאים וכתובים, וכל נתיבותיה שלום אלו מדרש הלכות ואגדות. ומנין שישראל נקראו ראשית שנאמר קדש ישראל לה׳ ראשית, ומנין שהיראה נקראת ראשית שנאמר ראשית חכמה יראת ה׳ (תהלים קי״א י׳), מכאן שגדולה יראה לפני הקב״ה יותר מכל חכמה ובינה שבהן ברא הקב״ה את העולם שנאמר הן יראת ה׳ היא חכמה (איוב כ״ח כ״ח) ואין הן אלא אחת שכן בלשון יון קורין לאחת הינה, ומנין שברא הקב״ה את העולם בחכמה, שנאמר ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ושמא תאמרו שמים וארץ ועוה"ז ועוה"ב בלבד נבראו באלו שש אותיות, [אף] י״ח אלף עולמות נבראו בהם שנאמר כי ביה ה׳ צור עולמים, מה ת״ל להודיע שברא הקב״ה י"ח אלף עולמות, צור עולם לא נאמר אלא צור עולמים, ומנין שיש י"ח אלף עולמות שנאמר שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה׳ שמה (יחזקאל מ״ח ל״ה), מלמד שהתחיל באמצעיתה שנאמר סביב י"ח אלף ושם העיר וגו׳ (וירושלם היתה טבור הארץ וממנה הושתת העולם). מלמד שמיום שהתחיל הקב״ה וברא את העולם ותקן מעשה בראשית קבע הקב״ה שמה של ירושלם ושמה של ארץ ישראל להשרות שכינתו בתוכה, ואח״כ נתעלה וישב ברומו של עולם שנאמר רומה על שמים אלהים (תהלים נ״ז ו'). ד״א כי ביה ה׳ צור עולמים, מלמד שי״ב ארצות ברא הקב"ה כנגד י״ב שבטים וארץ ישראל וירושלם באמצעיתם שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב ח׳). ד״א שאין צור כיוצא בו שיצר עולמו עליונים ותחתונים, ברא קצ"ו אלפים עולמים ברוח פיו וברוח שפתיו, שנאמר בדבר ה׳ שמים נעשו (תהלים ל״ג ו׳). ומנין שברא הקב"ה קצ"ו אלפים עולמים שנאמר צור עולמים, עולמי"ם בגימטריא קצ״ו. קצ"ו אלפים עולמים ברא הקב״ה למענו שנאמר כל פועל ה׳ למענהו (משלי ט״ז ד). ד״א צור עולמים שהוא דומה לציר שסובל את כל עמודי הבית, אף הקב״ה סובל אותן קצ״ו אלפים עולמים תחת זרועו, לכך נאמר כי ביה ה׳ צור עולמים העוה״ז והעוה״ב וכל מדות שבהם, וכולם חתומים בטבעת אהיה אשר אהיה, העוה״ז חתום באהיה [ועוה"ב חתום באשר אהי"ה], א״ה מלמטה י"ה מלמעלה, אבל כסא הכבוד חתם בטבעת י״ה ו״ה, י"ה זו שכינה ו״ה זו [תורה] מפני מה חתמה בחותמו? שאלמלא לא חתמה בחותמו אין כל בריה יכולה לעמוד להשתמש באותיותיה מפני שלהבת אש שיורדת מלפני הקב״ה לשרוף את העולם, שבשעה שאדם דורש באותיותיו של הקב״ה אותיות של אש שעומדות כנגד כתרו של הקב״ה פורחות משעה לשעה מעונה לעונה מרגע לרגע, וכיון שהן שומעות קול המדרש הדורש יורדות לשרוף את העולם כולו, מפני שאומרות זו לזו מה טיבן של זה שמשתמש ברזי אותיות של שם המפורש, לפיכך חתם אותיותיה מששת ימי בראשית, חתמם בחותם אהיה אשר אהיה, וכל אדם שהוא בא לדרוש באותיותיה מיד יורדות אותן האותיות של אש שעומדות כנגד כתרו של גבורה ומבקשות לשרוף את העולם, בשביל כך חתמם הקב״ה בעולמו בחותמי כדי שיהיו עומדות ועושות עמהם מלחמה, אותן האותיות שבאהיה אשר אהיה ואינן מניחות אותן לשרוף את העולם. ואלו הן האותיות של אש שהן עומדות ופורחות בכנפי להבה כנגד כתר של גבורה, ואלו הן: ת"א צ"ץ שצב"ץ טטרינ"י די"ה ה"ו דח"ד ור"ך עטר"ת י"ה נעו"ט אט"א ופרישיי"א, אלו ארבעים ושלש (ושש) אותיות של אש שפורחות בכנפי להבה ועומדות כנגד כתר גבורה.

ד״א בראשית, בראשונה ברא שמים וארץ וכונן מעונות והכין תהומות והתקין שבעה מעינות למעלה וכנגדו יסד שבעה תהומות למטה, נטה שמים למעלה וכנגדו יסד ארץ למטה, נטה זבול למעלה וכנגדו יסד אדמה למטה, נטה שחקים למעלה וכנגדו יסד חרבה למטה, נטה מעון למעלה וכנגדו יסד ארקא למטה, נטה מכון למעלה וכנגדו יסד תבל למטה, נטה ערבות למעלה וכנגדו יסד חלד למטה, כונן כסא כבודו למעלה ומכבודו למטה. זה מעשה יום ראשון.

ביום שני פלג את המים, מהם לקח למעלה ומהם למטה, והמים שלקח למטה כונן עליהם שבעה תהומות וכל מדות שבהן, עש הרקיע על פני המים בין המים העליונים ובין המים התחתונים. ומפני מה הפרישם הקב״ה? שהמים העליונים זכרים והמים התחתונים נקבות, וכשבקשו להשתמש זה בזו בקשו להחריב את העולם, באותה שעה היו המים עולים להרים ויורדים לגבעות, המים הזכרים היו [רצים] (רוצים) אחר הנקבות עד שגער בהם הקב״ה שנאמר מן גערתך ינוסון וגו׳ (תהלים ק״ד ז׳). ומנין ששם לכל אחד ואחד גבול בפני עצמו? שנאמר גבול שמת בל יעבורון (שם). ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא ג׳ אצבעות בלבד, וכיפת הרקיע מוקפת ביניהם כדי להבדילם זה מזו.

בשלישי אסף את המים למקום אחד וגלה את היבשה וקרא לה ארץ והוציא ממנה עצים ועשבים וכל מיני זרעים ועץ פרי עושה פרי וכל מיני דשאים וכל מיני אילנות וכל מיני נטיעות בין שעושין פירות בין שאין עושין פירות.

ברביעי ברא חמה ולבנה כימה וכסיל כוכבים ומזלות, ובו ביום תלאם ברקיע להבדיל בין היום ובין הלילה, נתן שמש לאור היום וירח וכוכבים למשול בלילה, והתקין שבעה כוכבים ברקיע שחושבים בהם את השנים וחדוש לבנה ועבור שנים ועתים ורגעים.

בחמישי ברא לויתן וכל מיני דגים וכל מיני עופות וכל מיני שקצים ורמשים בין של ים בין של יבשה.

בששי ברא בהמות בהררי אלף ושאר כל מיני בהמה ושאר מיני חיה ושקצים ורמשים שנאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו׳ ולבסוף ברא אדם למשול בכל, והלל וזמרה נטע בפיהם ושיר ותשבחות בגרונם דבר דברו והכין צבאם, וכל אחד ואחד מהם צוה על עבודתו ושר בראש כולם וכו׳. ובין השמשות נבראו עשרה דברים ואלו הן: פי הארץ פי האתון פי הבאר הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות, וי״א אף המזיקין ועמוד הענן וי״א אף קבורתו של משה ומערה שעמדו בה משה ואליהו, ור׳ יאשיה אומר משום אביו אף האיל והפרדה ובגדו של אדם הראשון, ור׳ יהודה אומר אף הצבת בצבת עשויה, והלא יכול לעשות לה דפוס הא לאו בריה הות אלא מעשה (בידי אדם).

בשביעי ישב הקב״ה על כסא שמחה והעביר לפניו שר של מים בשמחה גדולה, שר של נהרות בשמחה גדולה, שר של הרים בשמחה גדולה, שר של גבעות בשמחה גדולה, שר של תהומות בשמחה גדולה, שר של מדברות בשמחה גדולה, שר של חמה לבנה כימה כסיל בשמחה גדולה, שר של דשאים בשמחה גדולה, שר של גן עדן וגיהנם בשמחה גדולה, שר של אילנות בשמחה גדולה, שר של רמשים חיות בהמות דגים חגבים ועופות בשמחה גדולה, שר של מלאכים, רקיע ורקיע, גדוד וגדוד, חיות הקדש, כרובי הכבוד, אופנים ושאר כל שר ושר נכבד ונורא ונעלה, והיו כולם עומדים בשמחה גדולה במעין של שמחה ומשמחים ומרקדים ומרננים ומקלסים לפניו בכל מיני קלוס וכל מיני זמר שבח והלל, והיו מלאכי השרת פותחים את פיהם ואומרים יהי כבוד ה׳ לעולם, וכולם עונים אחריהם ישמח ה׳ במעשיו. והיה רקיע ערבות מלא שמחה וקול הדר ועוז ותוקף וגבורה ונאוה ותפארת וגדולה תהלה ורנה שירה וצהלה נצוח ויושר כבוד והודאות באותה שעה, שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ״ו ו׳), הוד והדר נגד שבת עוז ותפארת נגד וינפש. באותה שעה הביא הקב״ה שרה של שבת והושיבה על כסא הכבוד והביא לפניה שירה, וכל שר ושר של כל רקיע ורקיע ושל כל תהום ותהום היו מרקדין ומשמחין לפניה ואומרים שבת היא לה׳! ושאר כל השרים הגדולים אומרים לה׳ היא שבת, ואף אדם הראשון העלה אותו הקב״ה לשמי מרומים לשמים העליונים לשוש ולשמוח בשמחתה של שבת. עשה הקב״ה [את השבת] חנוכה של שמים וארץ והכל שמחים בה, ואף אדה"ר שש ושמח בשמחתה של שבת. באותה שעה כשראה אדה"ר שבחה של שבת ורבותה של שבת, שמחתה וגדולתה של שבת שהכל היו שמחים בה והיא היתה תחלה וראש לכל השמחות, מיד פתח פיו ואמר מזמור שיר ליום השבת, אמר הקב״ה לשבת את אמור לי מזמור שאני אלוה השבת, מיד עמדה השבת על רגליה ונפלה על פניה ואמרה טוב להודות לה׳, וכל סדרי בראשית השיבו, ולזמר לשמך עליון.

זה מעשה בראשית

[מספר רזיאל המלאך דף ל״ו]

ארכו של עולם מהלך ת״ק שנה וב׳ שנים, ורחבו מהלך ת״ק שנה, וי״א עגול הוא וים הגדול חוזר לעולם כלו, וכלו כמין כיפה ועמודין בכלו, והעולם כלו על סופים (סנפירים) של לויתן עומד ולויתן שוכן במים התחתונים כמו דג טהור בתוך הים, ומים התחתונים על מימי בראשית כמעין קטן על שפת הים, ומימי בראשית עומדין על מימי אוקינוס כמעין קטן על שפת הים, ואוקינוס עומד על מים הבוכים כמעין קטן על שפת הים. ולמה נקראו שמם מים הבוכים? לפי שבשעה שפלג הקב״ה את המים, מהם לקח למעלה ומהם נתן למטה, המים שנתן למטה היו מתרגשים ומיללים וצווחים וקוראים ובוכים ואמרו לא זכינו שנהיה קרוב ליוצרנו, מה עשו, העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות למרום, עד שגער בהם הקב״ה וכבשן תחת כפות רגליו שנאמר כה אמר ה׳ הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, אמר להם הקב״ה הואיל ועשיתם כך לכבודי אין להם רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם, שנאמר מקולות מים רבים אדירים משברי ים ואח״כ אדיר במרום ה׳, אל תקרי משברי אלא מקול שירה שאמרו המים, ואח״כ נטלו מים העליונים רשות ואמרו אדיר במרום ה׳. לפיכך נקראו מים הבוכים, ומים הבוכים תלויים ועומדים למעלה מן הארץ התחתונה, והארץ התחתונה רחוקה מעל המים והמים עומדים על עמודים של חשמ"ל, וחשמל עומד על הררי ברד, והרי ברד עומדים על אוצרות שלג, ואוצרות שלג עומדים על המים, והמים על אש ועומדים על התהום.

ותהום עומד על תהו ותהו עומד על בהו, ובהו עומד על הרוח והרוח תלוייה בסערה וקשורה בכיפה של אדמה, ואדמה תלויה בסערה וקשורה בכיפה של חרבה, וחרבה תלויה בסערה וקשורה בכיפה של יבשה, ויבשה תלויה בסערה וקשורה בכיפה של ארקא, וארקא תלויה בסערה וקשורה בכיפה של תבל, ותבל תלויה בסערה וקשורה בכיפה של חלד, וחלד תלויה בסערה וקשורה בכיפה של שמים, ושמים תלויין בסערה וקשורה בכיפה של רקיע, ורקיע תלוי בסערה וקשור בכיפה של שחקים, ושחקים תלויין בסערה וקשורין בכיפה של מכון, ומכון תלוי בסערה וקשור בכיפה של מעון, ומעון תלוי בסערה וקשור בכיפה של זבול, וזבול תלוי בסערה וקשור בכיפה של ערבות, וערבות תלויין בסערה וקשורין בזרוע עוזו של הקב״ה, שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו, לכך נאמר מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית וגו'. ואחורי הארץ התחתונה מקיפין האש והמים, ואחר האש והמים מקיפין סופה וסערה, ואחר סופה וסערה מקיפין אומרי המולה, ואחר אומרי המולה מקיפין כרובים מעופפין, ואחר כרובים מעופפין מקיפין דמות חיות, ואחר דמות חיות מקיפין רצוא ושוב, ואחר רצוא ושוב מקיפין אומרים קדוש ואומרים ברוך.

ובארץ התחתונה יש בה חיות הקדש ואופנים וכסא הכבוד, כסא כבוד הוא הדום רגליו של אדון כל הארץ שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ונאמר ואראה החיות והנה אופן אחד בארץ, וכשם ששכינתו למעלה כך שכינתו למטה שנאמר ושם העיר מיום ה׳ שמה, ומקיפין לה י"ח אלפים עולמות שנאמר סביב שמונה עשר אלף (סוף יחזקאל) לרוח צפון ארבעה אלפים וחמש מאות, לרוח דרום ארבעה אלפים וחמש מאות, לרוח מערב ארבעה אלפים וחמש מאות, לרוח מזרח ארבעה אלפים וחמש מאות, הרי סביב י״ח אלף עולמים. עולם של רוח צפון מלא תהלה וכבוד כח וגבורה שבח וזמרה, עולם של רוח דרום מלא הוד והדר רינה גאה וגאון, עולם של רוח מזרח מלא קדושה וטהרה עוז וצדקה נצח וגבורה, עולם של רוח מערב מלא פאר ועטרת כתר מלכות וקול דממה דקה, ולאחריהם מקיפין האש והמים ולאחר האש והמים טהריאל נוריאל כנביאל. ואחר שמונה עשר אלף עולמים אלו מקיפין אימה ויראה, ואחר אימה ויראה מקיפין רעם וברקים, ואחר רעם וברקים מקיפין כנפי רוח, ואחר כנפי רוח מקיפין נהרי אש, ואחרי נהרי אש מקיפין נהרי ים, ואחרי נהרי ים מקיפין נהרי מים, ואחר נהרי מים אין כלום אלא חושך עד אין קץ ואין מספר ואין מדה ואין מנין ואין חשבון, שנאמר ישת חשך סתרו סביבותיו סכות.

(ערבוב פרשיות יש כאן בספר רזיאל, והמאמר הזה עד שמות מסים כרמיאל נמצא שם בדף הקודם ל״ה ע״ב) למעלה מתהום ים וארץ ושם דגן ותירוש ויצהר. בזמן שהקב״ה רוצה לברך את הארץ מוריד טל ומטר לעתים מזומנים, ועל הים מים ועל המים רקיע ובין המים לרקיע תלוים ועומדים גלגלי חמה ולבנה וכוכבים ומזלות שמשם יאיר כל העולם, ומושלים בכל תהום ותהום ואורם יורד על הארץ התחתונה שנאמר ויתן אותם אלהים וכו׳. למעלה מן הים מים, ובין מים לים זקוקי ברד ורעמים מקיפין לכולם וחומות דקין של אש מקיפין להם, שנאמר השמים ושמי השמים וגו׳, ועל שערי שמים של רוח צפון שרים ממונים ואלה שמותם אלאל ואלבים בליעאל בלעי ובצליאל ומפתחי שער צפון בידיהם, ועל שערי רוח דרום שרים ממונים עליהם ואלה שמותם בורניאל דרכיאל המון דונאל גחניאל ומפתחי רוח דרום בידיהם, ועל שערי רוח מזרח שרים ממונים עליהם ואלה שמותם דורניאל

גבריאל גדריאל עדריאל סוריאל רחמיאל וחניאל ומפתחי רוח מזרח בידיהם, ועל שערי רוח מערב שרים ממונים עליהם ואלה שמותם אלצין סיקיאל זנסיאל ובחיאל ובקטמאל וטרפניאל ומפתחי רוח מערב בידיהם. למעלה מן רקיע שמים שבהם קבועים חמה ולבנה וכוכבים ומזלות וכנפי רקיע דומין כמין כיפה, וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות וכנפי רקיע מושלים בכל תהום ותהום ואורם יורד על הארץ התחתונה שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וגו'. ועל שערי רוח צפון שרים ממונים עליהם ואלה שמותם טיאל ידעל יגאל ננאל וחלקים וחניאל ומפתחי רוח צפון בידיהם, ועל שערי רוח דרום שרים ממונים עליהם ואלה שמותם כלאה בחליאל בלהיאל לואל יליאל נקריאל ומפתחי רוח דרום בידם, ועל שערי רוח מזרח שרים ממונים עליהם ואלה שמותם מסים כרמיאל, והמקיפין לאלו הם נוחריאל ונוריאל וגבריאל ומפתחי רוח מזרח בידיהם, ועל שערי רוח מערב שרים ממונים עליהם ואלה שמותם קוריאל פדאל סכניאל ענאל עניאל ומפתחי רוח מערב בידיהם. למעלה מן הרקיע שחקים שם אוצרי שלג ואוצרי ברד ואוצרי טל ואוצרי מן ואוצרי בשמים של תחיית המתים שנאמר ובגאותו שחקים. ועל שערי שחקים של רוח צפון שרים ממונים עליהם ואלה שמותם פנאל פניאל רפאל רמיאל דרמיאל ומפתחי רוח צפון בידיהם. ועל שערי רוח דרום שרים ממונים עליהם ואלה שמותם פרואל צריאל קניאל שסתניאל שמעיאל שמעאל ומפתחי רוח דרום בידיהם. ועל שערי רוח מזרח שרים ממונים עליהם ואלה שמותם צדקיאל קדישא תירטאל תרנייאל תודת עמאל ומפתחי רוח מזרח בידיהם. ועל שערי רוח מערב שרים ממונים עליהם ואלה שמותם טורניאל קרניאל רכיאל מלטיאל פלטיאל ומפתחי רוח מערב בידיהם. למעלה משחקים מכון שבו מקדש בנוי ומזבח הקטרת ומזבח העולה ומיכאל שר הגדול עומד ומקטיר על המזבח ומעלה עולה על מזבח העולה שנאמר מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך. ועל שערי מכון של רוח צפון שרים ממונים עליהם ואלה שמותם רחומיאל חנוניאל בהיאל שרפיאל מסיאל שראל ומפתחי רוח צפון בידיהם. ועל שערי רוח דרום שרים ממונים עליהם ואלה שמותם טהוריאל מחניאל גדיאל חושיאל ועננאל וקשיאל ומפתחי רוח דרום בידיהם. ועל שערי רוח מזרח שרים ממונים עליהם ואלה שמותם טרפיאל בהליאל בגגאל רממאל קלבם אסרון ומפתחי רוח מזרח בידיהם. ועל שערי רוח מערב שרים ממונים עליהם ואלה שמותם אלמהקנאל אסתקנאל לובקים סומכם יהלא ומפתחי רוח מערב בידיהם למעלה ממכון מעון שבו מלאכים וגדודים וכל צבא מרום שנאמר מעונה אלהי קדם. ועל שערי מעון של רוח צפון שרים ממונים עליהם ואלה שמותם אחיאל אניאל חזקיאל מדנביאל שתפיאל ומתננאל ומפתחי רוח צפון בידיהם. ועל שערי רוח דרום שרים ממונים עליהם ואלה שמותם נכבדיאל נפליאל קדשיאל הודריאל נחמיאל ומלכיאל ומפתחי רוח דרום בידיהם. ועל שערי רוח מזרח שרים ממונים עליהם ואלה שמותם שמשיאל וברקיאל ירעשיאל הדריאל ושרפיאל ויהנק רבא ומפתחי רוח מזרח בידיהם. ועל שערי רוח מערב שרים ממונים עליהם ואלה שמותם אנחאל פלליאל ופללאל צורטק שם קדוש טיטפח פיללאל כאל שם השם. למעלה ממעון זבול שנאמר הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך. למעלה מזבול ערבות שנאמר שירו לאלהים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות, ובערבות יש בו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי ברכה וגנזי שלום ונשמתן של צדיקים וטל שהקב״ה מחיה בו גופי מתים לעתיד לבוא שנאמר כי טל אורות טליך וארץ וגו׳.

כיפי הקשת נתונות על גבי ערבות גבוהות אלף אלפים ורבוא רבבות מדה כנגד עירין וקדישין. למעלה מהם גלגלי אופנים נתונים על גבי הקשת גבוהים אלף אלפים ורבוא רבבות מדה כנגד שרפים ואופנים וגדודים. למעלה מהם רגלי החיות נתונות על גלגלי האופנים גבוהים אלף אלפים ורבוא רבבות מדה כנגד השרים הגדולים. וקלפי הקשת נתונות בראשי החיות ומהן יוצאות קרני ההוד ורקיע כעין הקרח הנורא נטוי על קרני ההוד גבוה אלף אלפין ורבוא רבבות מדה כנגד אלפי שנאן. למעלה ממנו מכון ומראה הנוגה ונתון על הקרח הנורא גבוה אלף אלפין ורבוא רבבות מדה כנגד רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. למעלה ממנו מעון ומראהו נורא ונתון על מראה הנוגה גבוהים אלף אלפים ורבוא רבבות מדה כנגד עזוז וגבור. למעלה ממנו כסא הכבוד נתון על אבן ספיר גבוה אלף אלפים ורבוא רבבות מדה באדון כל העולם וכבודו נתן עליו, שנאמר ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, ונאמר תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. וכל העולם תלוי כלו בזרוע עזו כקמיע, שנאמר ותחת רגליו וגו', ונאמר ומתחת זרועות עולם, ומקיפין לו סביב זוהר ספיר וברקת מפני מראית העין שנאמר לא תשורנו עין, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.

ברייתא דמעשה בראשית

[רב פעלים, תקונים ומלואים צד 47]

כל העולם ת״ק על ת״ק [שנה] וים הגדול חוזר לעולם סמוך אל יסוד עולם, ואותה כיפה וים הגדול וכל העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו שנא' וצדיק יסוד עולם, ואותו עמוד וכל העולם כלו עומד על סנפיר אחד של לויתן, ולויתן שוכן בתוך מים התחתונים כדג קטן בתוך הים, והמים התחתונים על מי בראשית כמעין קטן על שפת הים ונקרא שמם מים בוכים. בשעה שחצה [הקב״ה] המים ולקח מים העליונים בכו התחתונים בכי גדול שלא זכו לעלות כי רצו לעלות ודחפן הקב״ה, והמים הבוכים תלוים ועומדים למעלה מן הארץ התחתונה, והארץ רקע על מים הזידונים כדכתיב רוקע הארץ על המים, ומים על עמודי חשמל, ועמודי חשמל על אוצרות שלג ואוצרות שלג על הרי ברד, והרי ברד על תהום, למה הם דומים לשלשה ראשי תור שנאמר תהום אל תהום קורא, ותהום עומד על תהו, ותהו הוא קו ירוק שממנו יצא חושך, ותהו על בהו, ודומה לאבנים [מפולמות] שמשם יצאו מים, ובהו עומד על הים, וים על המים, ומים על ההרים, והרים על רוח, ורוח תלוי בשערה וקשור בגופו של ארץ התחתונה, ומלאך הממונה עליו ארציצא"ו שמו, ונקראת ארץ שרצתה לעשות דבר מלך שלטון. למעלה מן הארץ התחתונה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים ארץ וארץ התחתונה תלויה בשערה וקשורה בכיפה של אדמה, ועל אדמה גדולתו וגבורתו והדרו וכחו ותפארתו ותקפו של יוצר בראשית, שנאמר אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל לעשות. למה נקרא שמה אדמה שממנה נברא אדם, ומלאך הממונה על האדמה אדמא"ל שמו. למעלה מן האדמה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים חרבה. אדמה תלויה בשערה וקשור בכיפה של חרבה, ומלאך הממונה על חרבה חרב"ה שמו, ולמה נקרא שמה חרבה ששואבת ומחרבת כל מימות שבעולם, שנאמר וירא והנה חרבו פני האדמה, חרבה על יאורים שנאמר ונתתי יאורים חרבה (יחזקאל ל׳:י״ב). למעלה מחרבה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים יבשה, וחרבה תלויה בשערה וקשורה בכיפה של יבשה, ומלאך הממונה על היבשה יבשא״ל שמו, ולמה נקרא שמו יבשה, שמיבש כל מימות שבעולם, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וגו' (שמות י״ד:כ״ט). ובו יבשה ימים ונהרות וכל מקוה מים שנאמר אשר לו הים והוא עשהו ויבשת וגו' (תהילים צ״ה:ה׳). למעלה מן היבשה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים ארקא. יבשה תלויה בשערה וקשורה בכיפת ארקא, ומלאך הממונה על ארקא ארקא"ל שמו, ולמה נקרא שמה ארקא שבה נבראת גיהנם והרשעים נדונים בה באש, שנאמר כדנא תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא (ירמיה י' י״א). ועל ארקא שאול ואבדון ובאר שחת וטיט היון ושערי מות ושערי צלמות וגיהנם, ובהם רשעים נדונים וארבעים מלאכי חבלה ממונים עליהם, ועובי החשך שבהם כחומה שנאמר ורשעים בחשך ידמו (ש״א ב',ט'). והשאול חציה אש וחציה ברד, והם אינם כלים שנאמר וצורם לבלות שאול (תהילים מ״ט:ט״ו). ונשמתן לא כלה שנאמר ותולעתם לא תמות (ישעיהו ס״ו:כ״ד). וכמה נהרי אש ושבעה מדורין גדולים בגיהנם, וכל מדור שבעה נהרי אש ושבעה נהרות של ברד. אש וברד העליונים אחד על ששים כאש שלנו, וכל מדור אחד על ששים של חבירו, וכל מדור שבעת אלפים חורים, וכל חור שבעת אלפים סדקים, וכל סדק ז' אלפים עקרבים וכל עקרב ז׳ אלפים חוליות, ובכל חוליא שבעת אלפים כדי מרה, ובו ז' נהרות של סם המות צורבת באש, כשאדם נוגע בם נבקע, ומלאכי חבלה מחיין אותו ודנין אותו כל רגע, וחצי שנה באש וחצי שנה בברד ושלג, והצנה קשה מן האש, וזה חלק אדם רשע.

למעלת מן ארקא תהום, על תהום וכו' וארקא תלוי בשערה וקשור בכיפת תבל, ומלאך הממונה על תבל תב״ל שמו, ולמה נקרא שמה תבל, לפי שמתבלין אותה במעשיהם הטובים. ועל תבל הרים וגבעות וכל יושביה שנאמר עשה עש כסיל וכימה (איוב ט׳:ט׳) שבהם מנהיג ומעמיד כל אחד ואחד בעתו, בהם משנה עתים ומחליף את הזמנים. (פה הוסיף המעתיק מאמר מברייתא דשמואל הקטן – ע״ע). והעולם הזה עשוי ומחולק לשלשה חלקים, שליש מים שליש מדבר שליש יישוב, והארץ ממקום זריחת תקופת טבת שהיא מערבית דרומית עד לרקיע זה והגבול עגול הוא סביב כנגד שפת אוקיינוס מכל צד, והוא גבוה מסביב סביב מקצה מזרחית דרומית עד מערבית דרומית, וזה הרקיע הגבוה פתוח חלונות חלונות במזרח וחלונות חלונות במערב, ממקום זריחת תקופת תשרי שהוא מזרחית דרומית של תקופת טבת ועד המזרחית התיכוני, והאמצעי של תקופת תמוז, ובאמצע בתוך בין צ״א חלונות שבקרן דרומי לבין צ״א שבקרן צפוני, יש חלון אחד באמצע ושמו חלון נוגה, ובצד חלון זה מצד צפוני שלו יש חלון ושמו תעלומה, ובו אור יוצא שנאמר ותעלומה יוציא אור (איוב כ״ח:י״א). והחלון שבקרן מזרחית דרומית של תקופת טבת שמו בלגה, והחלון שבקרן צפוני של תקופת תמוז שמו נעמן, ומתחיל השמש לזרוח מחלון נעמן והולך סובב סובב וחוזר לאחוריו ויורד מצפון לדרום חלון אחר. כל אלו חלונות, ולכשתכלה צ׳ חלונות יש חלק אחד ושמו חדר שבו רוח סופה. תקופת תשרי מתחיל השמש לזרוח מחלון נוגה והולך וסובב לקרן מזרחית דרומית חלון אחר חלון עד שהיא מגיע לחלון בלגה. ותקופת טבת מתחיל מחלון בלגה והולך וסובב לאחוריו ועולה מדרום לצפון עד שמגיע לחלון תעלומה, בתקופת ניסן נהפך הצד של חמה שהוא חם ולח להיותו למטה לארץ. ויהיה העת חם ולח שלשה חדשים, בתקופת תמוז נהפך צד החמה שהוא חם ויבש להיותו למטה לצד הארץ ויהיה העת עד ג׳ חדשים חם ויבש. בתקופת תשרי נהפך צד החמה שהוא קר ולח עד ג׳ חדשים. בתקופת טבת נהפך צד החמה שהוא קר ויבש עד ג׳ חדשים, ואם לא היתה החמה מסובבת לארבע מסיבות לא היה העולם יכול לעמוד. ושבעה הם מעדנות כימה וחמשה מושכות כסיל והם י״ב סובבי גלגל, שבעה מקושרים לישוב לצד דרום, וחמשה מפותחים מחוץ לישוב לצד צפון, זורחת ז׳ מצפון לצד הימין וה׳ לשמאלו, וכנגדן נאספות ביום ובלילה, תאומים סוף הז׳ ועקרב סוף הה׳. מן תאומים לקשת כבין עקרב לסרטן, בין עקרב לסרטן כבין עגלה לעקרב, עגלה לצפון ועקרב לדרום. זורחת עגול כלפי דרום ושוקעת עגול כלפי צפון, ובצפון עגלה חוזרת ומשרתת את התלי, והתלי למזלות והמזלות לגלגל. בתקופת תשרי וטבת השמש סובב בקרן דרומית במימי אוקיינוס בין קצות השמים לקצות הארץ ושוקע בלילה והולך דרך גדולה מאד עד שמגיע לחלון שבמזרח, ובתקופות ניסן ותמוז סובב בקרן צפונית במימי אוקיינוס בין קצות דרום וסובב אל צפון, הולך אל דרום בתקופות תשרי וטבת וסובב אל צפון בתקופות ניסן ותמוז, ששה חדשים בקרן דרומית וששה חדשים בקרן צפונית, ועל סביבותיו בחלונות שבמזרח שב הרוח.

השמש שלש אותיות מהשם כתובים על לבו והמלאכים מנהיגים אותו, אלו שמנהיגים ביום אינן מנהיגים בלילה, והשמש עולה במרכבה ורוכב ומעוטר כחתן שנאמר כחתן יכהן פאר (ישעיהו ס״א:י׳), כחתן יוצא מחופתו (תהילים י״ט:ו׳). בימות הקיץ קרנותיו ופניו של אש מביטות לארץ, קרנותיו ופניו של ברד מביטות למעלה, אילולי הברד שהוא מכסה אותו היה העולם נשרף שנאמר ואין נסתר מחמתו (שם), ובחורף הופך את פניו של מעלה למטה, אילולי האש שמחמם פניו של ברד לא היה העולם יכול לעמוד מפני הקור שנאמר לפני קרתו מי יעמוד (שם קמ״ז). ולשמש אהל נאה ושס"ה (סימן לדבר השמות שמש׳ חרס׳ חמה׳) חלונות בו כמנין ימות החמה ובכל יום חמה ולבנה מכסות עיניהם מאורה של מעלה ומשליכין בו (בשמש) חצים, וכשיוצא הוא גבור ונעשה חלש מעונותיהם של הבריות, וניתן בנרתק, ובריכה של מים שעל גבי הרקיע עוברת תחתיו ומתיש חמימותו במים, אעפ״כ אין נסתר מחמתו. וי״ג תבות כתובים על לבו (רשום פה בהערה: לכן מבראשית עד ויכולו י״ג פעמים אור), וה׳ מלאכים מנהיגים אותו ביום וה׳ מלאכים מנהיגים אותו בלילה. בבקר בבקר השמש טובל בנהר רגיון ומוסיף לו אורה ומאיר עד נכון היום, ובא השמש ברקיע וטובל עצמו מריח בשר ודם שקבל, וגלגיא"ל הממונה על גלגל חמה ועמו צ״ו אלפים מלאכים רבים ונכבדים שמריצים גלגל חמה ברקיע שס״ה אלפים פרסאות בכל יום ויום, ומאיר השמש במקום הטינופת ואין מזיק לו, והיא נובלת מאור של מעלה ואין עין יכולה לראותה כדכתיב כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳), ואופניאל השר הממונה על גלגל הלבנה ועמו פ״ח אלפים מלאכים שהם מריצים גלגל הלבנה שכ"ד אלפים פרסאות בכל לילה. מדור הלבנה בין ענן וערפל, ועשוין כמו ב׳ קערות כסויות כפוין זו את זו, והוא ביניהן. וכשהוא מולד הלבנה אלו ב׳ עננים הופכים את פניהם ברוח מערבית והוא יוצא מבין שניהם כמין שופר, לילה הראשון מדה אחת, לילה שני מדה שנית, עד חציו של חדש עד שיגלה כולו. אלו ב׳ עננים הופכין פניהם ברוח מזרחית. פנת לבנה שיצאה מתחלה מתחלת ליכנס, ומכסת בין שניהם, בלילה ראשון מדה אחת, בשני מדה שנית עד סוף החדש עד שיתכסה כלו. מנין שהוא כמו עננים שנאמר בשומי ענן לבושו וגו׳ (איוב ל״ח:ט׳). מנין שהוא מתכסה כלו שנאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו (תהלים פ״א). שעה אחת מיומו של הקב״ה באים חמה ולבנה שוים לתחלת ליל ד׳ שעת שבתי בשעה שנבראו (בתקופת החמה), אז שלהבת לבנה מגעת לחמה ביום וארבעים מעלות עוברות לתוכו ומכהה את אורו. ר׳ נהוראי אומר גזירת מלך היא כשישראל חוטאים ואין מעברין השנה כראוי אז שלהבת חמה מגעת ללבנה בלילה, מ׳ מעלות עוברת בתוכה ומכהה אורה (לקוי לבנה), וכשישראל עושין רצונו ומעברין השנה כראוי הקב״ה מכלה את שלהבת החמה ומשלח רוגזו על אומות העולם שנאמר כה אמר ה׳ אל דרך הגוים אל תלמדו (ירמיהו י׳:ב׳) (כלומר שהם למעלה מן המזלות, עי׳ סוכה כ"ט:).

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה