אור ברסלב
אוצר מדרשים מדרשים על עשרת השבטים

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

מדרשים על עשרת השבטים

מדרש עשרת מלכים

הקדמה

עשרת השבטים: אגדות שונות נמצאות אודות עשרת השבטים שגלו בראשונה מא"י קודם שגלו בני שבט יהודה עם קצת משבט בנימין והכהנים והלוים. בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את ערי הגלעד וארץ נפתלי ואת האנשים הגלה אשורה (מלכים ב ט״ו:כ״ט), ובימי הושע בן אלה עלה שלמנאסר מלך אשור ויצר על שמרון שלש שנים וילכד אותה וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי (שם י״ו), ומאה ול"ג שנים אח״כ היתה גלות יהודה.

עשרת השבטים נבלעו בין העמים ולא נודע מקומם בברור, כנראה מדברי חז״ל, באמרם כי חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת (יין משובח מפריגיא ומרחצאות לתענוג) קפחו עשרת השבטים (שבת קמ״ז:) ויצאו לתרבות רעה ונטמעו בין הגוים. וא"ר יהודה בשם רב אמי, נכרי שקידש ישראלית בזמן הזה חוששין לקדושיו, שמא מעשרת השבטים הוא (יבמות ט״ז:), אף כי ידעו לציין את המקומות שם בתחלה בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי (שם). גם נראה דעת ר׳ יוחנן שירמיהו הנביא החזיר את עשרת השבטים בזמן חלקיהו הכהן (מגילה י״ד:), כי מצינו בין גליותינו בני אדם שנקראו בשמות השבטים האלה אשר בודאי ירשו מאבותיהם. ואם לא חזרו כולם, עכ"פ חזרו מקצתן, או אם נאמר כי נתערבו בין שבט יהודה בטרם שגלו עשרת השבטים מארצם.

בספרים חיצונים נזכר קיום עשרת השבטים בגלותם במדינות שונות, כמו טוביה משבט נפתלי מן הגולה אשר הגלה שלמנאסר היה בנינוה (ספר טוביה פ״א). וכן נראה קיומם מספר צוואת עשרת השבטים, ומספר שנקרא 'עזרא הרביעי' (ח׳ ל"ט—מ״ה), כי שלמנאסר העביר אותם בדרך צר על נהר פרת, והנסיעה נמשכה שנה ומחצה עד אשר הגיעו אל "ארצרת" והתישבו שם. ובמדרש ידוע משכן עשרת השבטים מעבר לנהר סמבטיון (איכה רבתי פ"ב, מ״ר פט"ז, ירוש׳ סנהדרין פ״י ז׳). במאה התשיעית נתגלה אלדד הדני משבט דן, והיה מספר כי הוא בא מחוילה הקדומה היא אביסיניא, ושם שוכנים שבטי דן ונפתלי גד ואשר, ויש להם מלוכה לעצמם ודינים מיוחדים, והם יושבים באהלים ונוסעים ממקום למקום, ונלחמים עם שבעת מלכי כוש, ומהלך ארצם שבעה חדשים. גם הודיע כי השבטים ראובן וזבולון יושבים בהרי פארן, ואפרים וחצי שבט מנשה הם בנגב ערב, ושמעון וחצי השני של שבט מנשה יושבים בארץ הכוזרים (ע״ע אלדד הדני). משיח השקר דוד הראובני התיחס לשבט ראובן, ואמר כי בא מארץ כיבר בצפון ערב. בשנת ת״ו (1646) הביא השד״ר ר׳ דוד גד מכתב מבני משה היושבים מעבר לנהר סמבטיון ומזכיר ארבעת השבטים דן ונפתלי גד ואשר, וחתום עליו המלך אחיטב בן עזריה (אבן ספיר ח״א צ"ו ע״ב). ר׳ אברהם פריצול בספרו "אגרת ארחות עולם" יאמר כי יש שארית מעשרת השבטים במדבר אצל הים סוף בדרך העולה למיכה, ולדעתו נהר גוזן הוא ה"גאנגיס", ובני ישראל אשר בהודו הם מעשרת השבטים. ר׳ מנשה בן ישראל חשב כי ההודיים באפריקא הם מצאצאי עשרת השבטים, וכן היא דעת רבים מחוקרים נוצרים באנגליא. ובין החוקרים האחרונים יש מהם חושבים כי הפלשים באביסיניא הם מעשרת השבטים, ויש שמשערים כי היאפאנים הם משרידי עשרת השבטים. ע״ע אוצר ישראל בערך שבטים.

האגדות וספורים אודות עשרת השבטים ובני משה נמצאים בקובץ על יד הוצאת מקיצי נרדמים שנת תרמ"ח, ע״י אברהם נייבויער; אגדות על דבר עשרת השבטים שנשלחו לירושלם יצאו לאור ע״י אליקים כרמולי בשנת תר"א, והוצאה שניה ע״י לונץ, ירושלם תרמ"ה; אודות מקור ההודיים מעשרת השבטים עי׳ המאמר בספר האסיף שהו״ל פיליפאווסקי, לייפציג תר"ט (צד 65). לאזאר כתב חוברת בשם עשרת השבטים, קראקא תר"ע. גם עי׳ ערך משה (בני משה).

הכתב ששלח "פרישטי יואן" המלך מארץ הודו במאה הי״ב לאפיפור ברומא נמצא בדפוס קושטא משנת תע״ו ומציאותו יקר מאד, ויש ממנו כ״י יחידי באוקספרד סי׳ 1311 באיזה שנוים, ונדפס ע״י מקיצי נרדמים ב'קובץ על יד' בחוברת "עניני עשרת השבטים". וכן כתב יואן שכתב לקיסר פרדליק שנמצא בכ״י אצל הרב דר׳ נתן אדלר בלונדון ובכ״י פארמא סי׳ 166. אך רובם אין להם עסק עם עניני היהודים, ורק מקצתם נוגע לספורי עשרת השבטים.

טופס הכתב ששלח פרישטי יואן לאפיפיור ברומאה

[מקובץ על יד "עניני עשרת השבטים"]

אני פרישטי גואן מודיע לכם באהבתינו שיש לנו עמכם, כי פעמים רבות אמרו לנו שאתם אוהבים מאד לדעת ממנו ומארצנו ומאומתנו ומחיותינו וטבע ארצנו. תחלת דברינו אנו מודיעים לכם כי לבעבור ששמענו שאתם אומרים שאין אנו כל כך נוצרים טובים כמותכם, ראוי לנו להודיע לכם שתדעו שאנו מאמינים באמיתות. והנה אנו מודיעים לכם בכתבינו ענינינו וענין ארצנו מן הבהמות והחיות והעופות כמו שנזכיר עתה, ואז תביבו כל דבר באריכות. ואם יש את נפשבם לבא בארצנו, תבואו בשלום ותקבלו כבוד ממני, ואעשה אתכם אדונים ושרים במלכותי אחרי כי רבה היא, ותראו דברים גדולים ועצומים. ועוד אנו מודיעים לכם שארצנו היא מעולה מכל הארצות ועשירה בכסף וזהב ואבנים טובות יותר מכל העולם וממדינות, וערים גדולות ובצורות תחת ידי. כמו כן דעו שיש לי ארבעים ושנים מלכים תחת ידי ומשועבדים למאמרי והם מלכים שאינם נוצרים, והם עובדים לי בכסף וזהב שנה בשנה. וגם כן אני מודיעכם שכל העניים הבאים לארצי אני עושה צדקה עמהם בין גר בין תושב באהבת האל, וכן אני מודיע לכם שאתן לכם אמונה שלימה להלחם עם ארץ הקדושה במקום קבורת ישו הנוצרי, וכן דעו כי יש בארץ הזאת שלשה אינדיאש גדולות עד מאד. ובאינדיאה הגדולה נקבר גוף הטמא טומאש אפושטולו. ודעו כי ארצי לצד דרום קרוב לביבלונייה החרבה והאינדיאה האחרת היא קרובה לצפון. ובזו האינדיאה יש שובע גדול מאכילה ושתיה. והאינדיאה השלישית היא גדולה עד מאד וארץ רחבת ידים, והיא קרובה לארץ היהודים ומגעת עד ים האבנים מצד האחד. ובזו האינדיאה יש לשונות מלשונות רבות ומופלאות אחרות כמו שתשמעו, וגם בזו האינדיאה יש מלכים רבים אע״פ שאינם נוצרים אבל הם כולם משועבדים למאמרי. וגם כן יש בארצי בהמות שקורין דרוריוס וגמלים לבנים וחיות אחרות שיש להם שבע קרנים במצחם, ודובים לבנים ובהמות הררים שקורין ליפרים והם גדולים כמו כבשים. ויש לנו אריות מארבע מינים ירוקים וצהובים לבנים ושחורים. וגם בארצנו יש סוסים שיש להם שתי קרנים קטנות במצחם והם רצים יותר מסוסים אחרים, ובהמות אחרות רבים משונים מבארצכם שאין אנו יודעים שמם. וגם יש בארצנו עופות שקורין אותם אונילו שמוליכין ברגליהם שור אחד או סוס אחד לתת לאכול לבניהם, ואלו הבהמות לא נמצאו כ״א בארצי ויש להם הרבה לאכול לשובע. ועוד יש מין אחד בעופות שלא נמצא בעולם אלא שנים וקורין אותם אלורדאונים ויש להם אדנות על כל העופות שבעולם. ואלו העופות חייהם ארבעים שנה וכשהם קרובים לאלו הארבעים שנה הם מולידים שתי ביצות גדולות ונולדות לסוף ארבעים שני בנים, וסמוך לתולדותם הולכים האב והאם לים ונחנקים שם, וכל העופות שרואים אותם הולכים אל הים מלוים אותם, אחר שנחנקים שם חוזרים כל העופות האלה לקטנים אשר בקן ומגדלים אותם עד שידעו לעוף, והכנפים של אלו העופות חותכים כתער ומראיהם כמראה אש. וכן יש מין אחר מבהמות שקורין טיגריס שמוליכין כל אחד פרש אחד חלוץ על סוסו. ועוד אנו מודיעים לכם כי בקצה המדבר יש אנשים שיש להם שתי קרנים קטנות במצחם ויש להם עין אחד בפנים ושתים לאחור. ואלו האנשים נקראים פימינוס והם אוכלם בשר בלתי מבושל ואוכלים בשר (ודם) [אדם?] ובשר בהמות וחיות ולפעמים יש לנו מלחמה עמהם כי אינם נוצרים ואין להם פחד המיתה וכשאבותיהם קרובים למות שוחטין אותם ואוכלין את בשרם בלתי מבושל ואומרים שהוא דבר חשוב ובשר טוב שהוא משמח את הלב ואומרים שהוא כפרת עונותיהם. וזאת האומה נקראת גוג ומגוג ואלו האנשים שהסגיר אלכסנדר בעבור שהם רעים וחטאים בהרים שקורין גוגיש וכשהעון קריסטו יולד אלו האנשים יעשו רע גדול בעולם. וגם דעו שיש לי ארבעים ושתים ערי בצורות גדולות יותר שבכל העולם וסמוך לאלו העיירות שלי מדינה גדולה ששמה אורינדא. ויש לה ג׳ פרסאות על ג׳ פרסאות. והמלך של זו המדינה נלחם כל יום עם אלו האנשים ואינם מניחים אותם לצאת ממקום שהם יושבים לפי שהם מכת השטן וכשהעון קריסטו ימלוך יתחברו אליו והשם ישלח אש שורף משמים וישרוף אותם והארץ תבלעם ויפלו כלם לגיהנם וכשאנו רוצים ליקח מאלו האנשים בשעת הצורך להלחם אני נותן להם רשות שיאכלו כל מה שיוכלו לאכול ועם אלו לפעמים מנצחים עם אויבינו וכשאין לנו צורך בהם נשיב אותם לארצם שאם לא נעשה מעט מעט יגרשונו מן הארץ. וג"כ יש בארצי ענין א׳ טוב מאומה אחת שיש להם רגליהם עגולות כמו רגלי הסוסים ויש להם ארבע עצמות כענין קוסטים ובזה הענין נלחמים ואיש לא יעמוד בפניהם בכל כלי זיין והם נוצרים חשובים ואין אדם בעולם יכול לבוא בארצם אלא אנחנו שיש לנו שלום עמהם ועוברים באניות וכשאנחנו עוברים לשם הם עוברים אלי בכסף וזהב שנה בשנה. וגם יש לי ארץ אחד שקורין פמנינא ויש בה מהלך חמשה ושבעים יום באורך וברוחב כמו ארבעים יום ולא נמצא בארץ הזאת כי אם נשים היותר יפות שבכל העולם ויש להן גדול תאות העולם. ויש ג׳ מלכיות דוקים וקונטים ונשים ויש להם מדינות וערים בצורות באלו השלשה מלכיות ואץ רשות לשום אדם לשבת שם יותר מט׳ ימים. ובסוף אלו התשעה ימים צריך לצאת ואם לא יצא ימות וכל מי שילך לשם פעם אחת לא ישוב עד תשעה חדשים ולאחר ם׳ חדשים יכול לשוב שם ולעמוד עוד ט׳ ימים. וכשאלו הג׳ מלכיות הולכים למלחמה מוליכים עמהם שלש מאות אלפי נשים רוכבות על סוסים כמדינות בבל כלי זיין מלבד הנשים המשרתות, והארץ הזאת היא מסובבת מנהר אחד שיוצא מגן עדן שקורין אותו פישון והוא כל כך גדול שאינם יכולים לעבור עליו אלא באניות. וסמוך לארץ הזאת יש ארץ אחת שקורין אותו פיקוניאה ואנשי הארץ הזאת הם קטנים כמו נערים משבעה שנים או שמונה וסוסיהם גדולים אבל הם נוצרים חשובים והם עובדים האדמה בשלוה שלא יש מי שיזיק להם בעבור שיושבים במקום שלא יוכל שום אדם לעבור בארצם. אבל באה עליהם בכל שנה קללה כשהם קוצרים וכשהם בוצרים באים עליהם ענין אחד מעופות ואוכלים את פרים וכשרואה מלך הארץ זה הולך עם אנשיו מזויינים להלחם עם אלו העופות ונותנים קולות ומבריחים אותם ממקומם וזה המלחמה. ושני חיי אלו האנשים מאתים שנה ושער זקניהם הוא לבן כל ימי חייהם וזקנם ארוכה עד ברכיהם ושער נשיהם מוליכות על רגליהם וגם כן בארצי הסאניטארים שהם ממראה מתניו ולמעלה כמראה אדם וממראה מתניו ולמטה כמראה סוס ומביאים קשתות וחצים בידיהם והם רצים מכל החיות. ובעוד שהם רצים הם מורים בקשת ואינם נחים מלרוץ כל הזמן ואין אדם שישמע לשונם ואוכלים בשר בלתי מבושל ושוכבים בלילה על האילנות מפחד הנחשים והדרקונים וכשאנשי ארצי יכולין לקחת אחד מהם הוא כשהם ישנים על האילנות ומביאין אותם בכבלי ברזל בבית האסורים שלי והולכים אנשי הארץ לראותם בפלא גדול. וגם יש בארצנו האוניקוריוס שיש לו קרן גדול במצחו. וגם כן יש אריות הרבה וכשאוניקוריוס רואה האריה מקרב אותו סמוך לאילן והאוניקוריוס רוצה להכות לאריה והאריה מנענע ממקומו והאוניקוריוס נותן בקרנו על האילן ונכנס קרנו כל כך באילן שאינו יכול להוציא אותו ובא האריה וממית אותו ולפעמים להפך. וג"כ יש בארצנו הענקים והם בקצה המדבר ובזמן קדמון היתה קומתם שבעים אמה, ועתה אין להם כל כך אבל יבא כמו שלשים או שלשים וחמשה אמה ואינן יכולין לצאת שאין רצון השם שיצאו שאם היו יוצאים אין דבר שיעמוד בפניהם. וג"כ בארצי יש עוף אחד היותר יפה שבעולם שקורין אותו פינאש ולא יש אלא אחד בכל העולם וחיי שניו הם שלש מאות ולסוף השלש מאות שנה עולה לצד השמים כל כך גבוה שהשמש שורף אותו ואחר כך יורד ומכניס עצמו בקן שלו ולשם נשרף כולו ובאפר שנעשה ממנו מתיילד תולע אחד ונעשה עוף וצורתו כצורת העוף שנשרף. וגם בארצנו יש ארץ אחת שלא יכול לשבת שם דבר. וג"כ הסארינוס בקצה המדבר היוצא מעדן שקורין אותו גיחון וזה הנהר עובר בארצנו ושם מוצאים אבנים יקרות מענינים רבים וגם הפלפל נעשה בארצנו אבל העיקר הוא מעבר לים האבנים וזה הפלפל אינו נזרע לעולם אבל נעשה ברצון האל יתעלה והוא ביער אחד שהוא מלא נחשים ועקרבים וכשבא זמן האסיף משימין אש ביער ונשרפין הנחשים והעקרבים אבל העצים עומדים ואחר שכבה האש מאספין אותו וזרין אותו לרוח כמו החטה ומביאין אותו לבתיהם ואחר כך רוחצים אותו ומיבשין אותו לשמש ובזה עולה הפלפל שחור וגם כן בארצנו קרוב לזה היער של הפלפל יש הר גבוה שקורין אותו אלמנום ובתחתית ההר יש מעין אחד יותר חשוב מבכל העולם ואומרים שהוא קרוב לגן עדן מהלך שבעה ימים ויש בו אבנים יקרות רבים קרוב לגן עדן ויקראו דיאמנטיש והעופות מוליכות אותם לקן שלהן לבניהם ואלו האבנים הם מאירים ואז באים ומבקשים בהם ולוקחים אותם. וגם כן בארצי בסופה יש פלא גדול של ים של אבנים ועושה גלים כמו שעושין הימים ויש שם רוח גדול והוא עושה רעה גדולה ואין אדם שיוכל לעבור דרך הים הזה אלא אנחנו עוברים עם אונילו גריפוס ועושים אנחנו כמו שעשה אלכסנדר כשנלחם עם המבצר אינקאנודו. ודעו שכל כך ארצי היא גדולה שאני איני יודע כל הנפלאים שיש בה. ודעו כי מזה הים של אבנים בא נהר אחד שיוצא מגן עדן והולך בינינו ובין הארץ הגדולה של המלך הגדול דניאל מלך היהודים וזה הנהר הולך כל ימי השבוע ובשבת אינו זז ממקומו עד יום ראשון ששב לאיתנו, וכשזה הנהר עולה על כל גדותיו מביא אבנים יקרות הרבה מאד, ובזה הנהר אין מים וכל מה שהוא מוציא הכל מביא אל הים אזרינושו, ואין אדם יכול לעבור בו כי אם בשבת. אבל אנחנו נותנין משמרות במעבר שאם היהודים יכולים לעבור יעשו היזק גדול בכל העולם בנוצרים ובישמעאלים ובכל אומה ולשון שתחת כל השמים, כי אין אומה ולשון שתוכל לעמוד בפניהם. אבל אני יש יש לי בזה המחוז שש עשרה מדינות בנויות מאבנים גדולות ובצורות ויותר חזקות שבכל העולם, ומעיר לעיר מהלך חצי מיל, ויש לי בכל עיר מאלו אלף פרשים ועשרת אלפים רגלי ועשרת אלפים תופשי קשת לשמור ההרים ומקום המעברות שלא יעברו היהודים כי הם רבים כל כך שאם יוכלו לעבור ילחמו עם כל העולם. ודעו שאם אני יש לי עיר מבצר אחת יש למלך הגדול מלך דניאל עשר [כנגדה], ויש להם כ״כ זהב ואבנים יקרות שמתקנים בתיהם באבנים יקרות כמו שאנחנו מתקנים בתינו באבנים צבועות. ואל תקשו עלי שאני כותב לכם המלך הגדול כי יש תחת ידו של המלך דניאל שלש מאות מלכים כלם יהודים ולכלם יש ארצות תחת יד דניאל המלך, ויש תחת ממשלתו שלשת אלפים דוקים וקונטים ואנשים גדולים ואנו יודעים שארצו אין לה חקר, ומי שלא שמע מכח שלהם לא שמע דבר בעולם. ועוד אני מודיע לכם שבארצו באים שני נהרות מגן עדן, ויש להם נשים יפות תואר הרבה והם חמים בטבעם, ודעו שיש לי מדינה אחת ששמה אודינבאלוס ויש לה שלש מאות פרסאות באורך וסמוך לה יש לי ארבעים ושתים ערי מבצר והן נשמרות עד מאד, ובזו המדינה מלכה תחת ידי. וגם בקצה המדבר יש ענין מאומה אחת שיש להם גוף אדם אלא הראש הוא כמו ראש כלב, והם דיינים חשובים שיושבים יום אחד בקרקע המים ומוצאים דגים הרבה, וגם כן בקצה המדבר בא נהר אחד שקורין אותו פרודושינה והולך לים אורינושא ובא מן הים שזכרנו, ואין יכולין לעבור אלא עם רוח שמתחתיה ואח״כ יושבין בארץ ויכול אדם לעבור אבל ישמור עצמו שאם ישיגו המים בתוכן יחנקוהו ויהפוך הפרודשינה את האבנים. ואין אדם רשאי להוציא מאלו האבנים חוצה מארצי בלתי רשותי. וג"כ דעו כי בארצי יש עץ חיים והוא יבש כלו אבל יצא ריח טוב ממנו ומשם יוצא הקריזמה שאפיפיור של רומה לוקח ממנו ונחש עקלתון גדול וחזק מאד שומר זה העץ ואכזרי הוא, ובכל עת הוא שומר העץ ולא ינום ולא יישן כל השנה ומנחיריו יצא עשן ולפיד אש לכל צד ופינה עד שאין אדם שיוכל להתקרב אליו במהלך יום אחד לבד ריגולייא עון גואן. בעת הזאת נח וישן ובזמן ההוא יש לנו הגריפוס מוכנים, ומוליכים אותנו עד העץ ולוקחים מעט מזו הקריזמא והוא מפיו אותו האיש ומביאים אותו קודם לשני פטריארקי טמא טומץ, ויש להם רשות מהאפיפיור, ואח״כ שולחין אותו לפסריארקי של ירושלם וכן ראוי לנו לעשות, והפטריארקי שולח אותו לאפיפיור ומשם יצא לכל העולם. וכשנחש מקיץ משנתו מתכעס כעס גדול בעבור שרואה שלקחו מן הקריזמא ומוציא אש גדול מפיו ומנחיריו עד שכל הרואה אותו מרחוק יבהל, והוא רוצה לבא בכעס גדול לארצנו, אבל זה הנהר פרוריא מוחה בידו לעבור. ודעו שאם יוכל לעבור שישמיד אותנו, כי אין בריה בעולם שיוכל לעמוד לפניו, וכשרואה שלא יכול לו חוזר אצל העץ. וגם כן יש בארצי אומה אחת שהם גדולים הרבה ולהם הראש לתוך החזה, ויש להם כתפים גבוהים הרבה ורגליהם כרגלי הסוסים והם חזקים מאד ואינם אוכלים אלא שעורה ושותין מים, ומאלו אנחנו עושין שלוחינו שמוליכין כתבינו, ואין לובשין אלא עורות של גמלים, והאנשים האלה הם חכמים גדולים לבקש הזהב והכסף בארץ והם מכירים סגולת האבנים היקרות, ובעבור אלו הדברים אנו מניחים אותם בארצנו, והם הולכים ביום שלשים פרסאות והם נאמנים אבל אינם נוצרים. וגם בארצי יש נהר אחד של אבנים יקרות וקורין אותו מראמדיס ואין אדם יכול לחשוב סגולת הנהר הזה, ואנשי הארץ כשמולידים בניהם הולכים לזה הנהר ויושבים הילודים מתחת המים שלשה ימים בלא יניקת שדים ואין נוגעים בהם כי הקב״ה זן אותם בסגולת האבנים היקרות ולאחר השלשה ימים מוציאין אותם ואז יודעים לילך תחת המים כל ימיהם יוצאים מצד השני מהנהר. וגם בקצה ארצי יש הר אחד שאין אדם יכול לעמוד שם שעה אחת כ״כ הוא חם. ולעולם לא ירד עליו מטר, ואין שם לא רוח ולא קרירות ויש שם מין אחד מתולעים והם קרים מאד בטבעם עד שלא יוכל שום אחד ליגע בהם והם רצים אחר החמימות והעשן כדי להתחמם, ואז יתקבצו כל אנשים חורשים וקוצרים ועושין אש גדולה תחת ההר, וכשאלו התולעים מרגישים האש והעשן יורדים מן ההר והולכים לאש יושבים שם ארבעים יום, ולאח"כ מוצאים שעשו כמו עורות בכל מינים, ומאלו אנו עושים מלבושים לנשותינו ולשרינו ולובשים אותם בימי החגים, וכשנרצה לכבס אותם נעביר אותם תוך האש ואז יתלבנו ויטהרו. וגם בארצנו לא נמצא גנב כי האל משחית אותם מיד ואנחנו עושים משפט גדול, וכשאני יוצא למלחמה הולכים לפני ארבעה עשר מלכים כולם בלבוש זהב ואבנים יקרות. וגם מלכים אחרים שאינם נוצרים הולכים מאחרי וקרוב לפני הולכים אלף פרשים שמתפללים תמיד לאל בעדי וכולם קדושים, ארבעים אלף רגלי הולכים לפניהם וגם מוליכים לפני כלי אחד של זהב מלא עפר כדי שאזכיר שעפר אני. וגם מוליכים לפני כלי אחד מלא אבנים יקרות להודיע שאני פרינסיף גדול בעולם. וג"כ דעו שאין אדם רשאי לומר כזב בארצנו שמיד האל יפרע ממנו ואנחנו עושים משפטים. ואומתנו אוהבים אלו לאלו לא כמו ששמעתי שיש בארצכם שאינם אוהבים זה את זה ואני תמה כיצד אתם יכולים לעמוד בארצכם. וגם כן בכל שנה אני הולך לראות המלך הגדול מלך דניאל היהודי, והוא רחוק מעט מארצי, והולכים בחבורתי עשרת אלפים מזויינים ומאתים אלף רגלי והאלף פרשים הקדושים המתפללים תמיד בעדי, ולפעמים נקח מגדלים של עצים על מאה וחמשים אליפנטיש להלחם עם אויבינו אם נצטרך להלחם, ושלום. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

טופס האגרת ששלח פיטרי גואן אל פרדליק קיסר של רומאה

זה טופס האגרת אשר שלח פיטרי גואן אל פרדליק קיסר של רומאה

[עניני עשרת השבטים, שם]

ברצון השם אני שולח לכם שלום ואהבה, אל רום פרדליק קיסר של רומי, אנחנו מודיעים אל אהבתכם כי הוגד לנו הרבה פעמים שאתם מתאוים מאד לדעת ממנו ומענינינו ומארצנו, וכי שמענו שאתם אומרים כי היונים מארצנו אינם מתפללים אל האל שאתם מתפללים ואינם מאמינים בהאמונה שאתם מאמינים בה. ולכן אנו מודיעים אליכם שאנו מתפללים אל האל ובאמונה אשר אתם מאמינים בה, ואנחנו מודיעים אליכם כי האמונה היא כמנהג בני עמנו, ותודיעו לנו בחותמכם האמונה שלכם ותורתכם. ואם תרצו שום דבר אשר בארצנו שאוכל למצוא תודיעוני ואשלח לכם, ואם תרצה לבא הנה שלום בואך ואתה תהיה אדון לכולנו ומלך אחרי באמת, ובאמת תדעו שהעטרה שלנו גדולה מכל עטרות שבעולם כי היא עשירה מכסף וזהב ומאבנים טובות ומרגליות, ויש בארצנו ערים בצורות וגבוהות ומוקפות חומה וכרכים משונים וגם חזקים. ודעו בברור כי ארבעים ושנים מלכים תחת ממשלתנו ומעטרותנו והם נוצרים, חוץ מעם משונה כאשר אספר לך. ותדע כי כל העניים אשר עוברים בארצנו הן מארצנו הן מארץ אחרת מפרנסים אנחנו אותם בעבור אהבת האמונה. ודעו כי נדרנו ללכת ולכבוש ארץ ישראל וירושלם ונלך שמה בכבוד גדול ובחיל כבד ונהרוג שונאי תורתנו. ודעו כי בארצנו יש ארץ הנקראת אינדיאה הגדולה מצד מזרח ושמה בבל השדודה אצל המגדל אשר בנו בני האדם. ואינדיאה אחת היושבת בהר סמבטיון ושם יש שפע ימים ויין ולחם ומכל מזון הצריך לבני אדם. ודעו כי בארצנו מגדלין הפילין וברדליט שאנו קוראין דרומדרה וגמלים לבנים ושור הבר ודובים לבנים וזאבים הלוקחים את האיילים וחמורים מדבריים ואריות מארבעה מינים צהובים ירוקים שחורים לבנים, וסוסים אדומים וירוקים ביער, ובארצנו יש עוף הנקרא גריפון, וחזק מאד, ונושא בפעם אחת שור אחד בקנו לאפרוחיו, ואלו הבהמות אין יוצאות מן המדבר שהן מוצאין שם הרבה לאכול, ויש שם עוף הנקרא אלריאון שהוא מושל על העופות ודמותו נראה וכנפיו עמו כמו תער, והוא קטן מעט מהנשר ובכל העולם לא נמצא כ״א זוג אחד, ולמדנו היאך הם גדלים כי לסוף ארבעים שנה עושים שתי בצים והם שומרים אותן ארבעים יום ולסוף ארבעים יום הבצים נהפכין לאפרוחים. ואז האב והאם הולכים בעולם, האב הולך מצד אחד והאם הולכת מצד אחר וכל העופות הרואים אותם מתחברים עמהם, ולסוף שנה הולכים וטובעים בים והעופות האחרים הולכים ומגדלים האפרוחים ונותנים להם לאכול עד שיכולים ללכת בעצמם, וכשהם מגיעין לימי אבותם עושים כאשר אמרתי. ויש לנו בהמות אחרות ונקראות טוגרא, ואותן בהמות הן קטנות מפילין. ובצד אחר מן המדבר אנשים שיש להם קרן במצחם ואין להם כי אם עין אחת, ואנשים שיש להם שתי עינים לפנים ושתים לאחור, והנשים כמו כן. ומצד אחר מן המדבר יש אנשים שאינם חיים כ״א בבשר חי מהבהמות ואנשים ואינם יראים מן המות כלל, וכאשר אחד מהם מת הן קרוב או רחוק הם אוכלים אותו מיד ואומרים כי טוב הוא מאד לאכול. ושם העם הזה גוג ומגוג בחלק אקלוייאה אשר יש לו ארבעים ושנים כפרים, ושם יש הרבה מבני עמנו חיל גדול ועם רב מאד העומד בעדנו נגד אומה בעיר אחת הנקראת אוריינה, אבל אותו עם המוסרח אינו מבני ישראל כי אם ממשפחת גוג ומגוג, ואנחנו מוליכים אותם במלחמותינו, וכאשר אנחנו נותנים להם רשות לאכול אויבינו מאלף לא נשאר גם אחד כי מיד הם נאכלים ואח״כ הם שבים למקומם, כי אם היינו מניחים אותם במקומותנו הם אוכלים אותנו גם טפינו ובהמתינו וכל אשר לנו. ולא יצאו ממקומותיהם עד עת הקץ ויתפזרו בארצות, ואין אדם יוכל לעמוד בפניהם, ואין להם מספר כי הם כחול הים, וזהו האומה שיאמרו שתבא קרוב ליום הדין, אבל הבורא ישלח עליהם אש וגפרית ואבני אלגביש והם יהיו כלים. ועוד מצד אחר מן המדבר נגד ים אוקינוס עם אחד שרגליהם עגולים כמו נמלים, והרגל יש לו ארבעה טפחים מסביב והם תחת ידינו ואינם אנשי מלחמה, אך הם עובדים אדמתם ונותנים לנו מס בכל שנה ושנה. ומצד אחר מן המדבר יש שם ארץ הנקראת פונייאה [ויושביה כולן נשים] ואין איש יכול ליכנס בארצן כ״א פעם אחת בשנה הן הולכות בסחורה חוץ מארצן והן שוכבות עם אנשים, ואם הן מעוברות ומולידות נקבות הן מגדלות אותן, ואם הם זכרים מיד הן שולחות אותם חוץ לארצן, וארצן גדולה עד מאד מהלך ארבעים יום באורך ושלשים יום ברוחב, ובארץ ההיא יש שבע מלכיות לבד שרות אחרות המחזיקות מהן אדמתן. ויש להן סוסים וגמלים ועגלות שנושאין להן כלי קרב והממון. אחרי כן תדעו כי יש נהר גדול סובב כל הארץ ההיא הנקראת שיאון ויוצא מעדן ואין אדם יכול לעברו כי אם בספינה. ומעבר אותו נהר יש שם ארץ הנקראת פורונייאה, ובאותה ארץ יש עמים קטנים כמו נערים בני חמש שנים או משבע שנים, ואין שום אדם עושה להם רעה כי אם מגדולי העופות הבאים עליהם כאשר הם הולכים לקצור ולבצור, ומלכם חלוץ נגד העופות ונלחם עמם והעופות אינם יוצאים מן הארץ עד שהם עושים נזק גדול באותה משפחה, ובכל שנה ושנה צריך שיבא המלך חלוץ צבא הוא ועמו נגדם בקיץ, והארץ גדולה שבעה ימים באורך וששה ימים ברוחב, ואנו אומרים כי זאת הקללה להם בעון אבותם. אחרי כך אנו אומרים שיש לנו בארצנו בהמות הנקראות שולטיה שהם מן הרצועה ולמעלה גוף אדם ומהרצועה ולמטה גוף סוס ויש קשתות בידיהם, ויש מעמנו אנשים הרגילים להרוג אותם ולוקחים אותם חיים כדי לגדלם בחצר שלנו, ושוכבים על האילנות מפני החיות הרעות והנחשים והעקרבים, וגם לא יצאו מן המדבר כ״א יום אחד בשני חדשים או בשלשה חדשים, והבהמות אין יוצאות מן המדבר כלל אם לא לקחון בני עמנו לגדלן בחצר שלנו, ויש מעט אנשים הרגילין ללוקחן. ויש לנו מין אחר מבהמה הנקראת ביקורנאה ויש לה קרן במצחה, היא ארוכה אמה, ויש מהן שלשה מינים אדומים לבנים שחורים אבל הלבנות חזקות מכולן ונלחמות עם האריה, והאריה הורג אותן בערמה כי האריה יושב אחר אילן אחד ומנגח באילן והביקורנאה עושה כן ונכנס הקרן באילן ואינה יכולה להוציאה מן האילן, ואז בא הארי והורג אותה ולפעמים הורגת את הארי. ומצד אחר יש ענקים רבים שמימי קדם היתה קומתם ארבעים אמות ועתה אין להם כ״א חמש עשרה אמות אבל אין יכולין לצאת מן המדבר ומן הארץ כי אין ישר בעיני ה׳ שיצאו והם תחת ידינו. ושם מין אחד מן עופות ושמו פוניץ ואין שום עוף שיוכל לקחתו רק הפלקון ואנשי ארצנו לוקחים אותם כשהם קטנים ומגדלים אותם בחצר שלנו ואינם נמצאים בשאר ארצות. ובארצנו יש הרבה לחם ויין ישן וחדש וחלב ודבש, ודעו כי באינדיאה שלנו אין שום בריאה יכולה למצוא נחש ועקרב ולא תולע אחד ואם ימצא שם אין יכולין להרע. ובארצנו מושך נהר גדול ששמו ארונייש ואומרים כי הנהר ההוא יוצא מעדן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשי נחלים בכל הארץ, ואנשי הארץ מוצאים אצלו אבנים טובות ומרגליות מארקדייש שאפיילש קרבונקליא רובייץ אשטופאשיץ נאשפייא קלצירוניאה ושאר אבנים הרבה שאינן כתובות כאן. ויש בארצנו עשב ששמו פרמינאבלין וכל הנושא עקרו יכול לרדוף השד ולהחריבו ולדבר עמו [ולשאול אותו] מי הוא ומאין הוא ומה שמו, וע״כ ירא השד ליכנס בארצנו. ובארצנו יש מקום גדול לפלפל ואנחנו מלקטין אותו בכל שנה ושנה וכל הארץ מלאה צבאים ונחשים, וכאשר רואים בני אדם כי הפלפל מבושל כל צרכו אז הולכים שם ונושאים עצים יבשים ושורפים הנחשים, והצבאים מתחבאים בארץ והם רוצים לברוח והאנשים השומרים הפלפלין הורגים אותם, וכאשר כלה האש באים אנשים ונשים ונושאים מקלות והעבדים עושים חמרים חמרים מן הנחשים וצבאים הנשרפים, ואח״כ עושים חמרים מן הפלפל ואין ממרחין העפר, ואח״כ מבשלין אותו במים להסר הארס מן הנחשים, ואותו יער שנושא הפלפל בתחתית הר אולפוס, ומאותו הר יוצא מעין שמימיה חמים לאותו ששותה ממנה שהיא מבושמת מכל הבשמים שבעולם, והמעין קרוב מהלך ששה ימים לגן עדן ומי שיוכל לשתות מיד מאותו מעין שש פעמים קודם שאכל לא יהיה לו חולי לעולם, ואם ישתה מהמים ההם עד שלשים שנה אם יוכל לחיות עד אותו זמן יהיה כל ימיו בריא בלא שום חולי, ובאותו מעין יש אבנים טובות נקראת שמן נירוטאש ואותן האבנים הנשרים נושאין אותן בקן שלהם לחזק ביציהם, ואותה אבן מחדשת חיי עולם הזה ומי אשר יכול לרחוץ תוך המעין יחזור לבחרותו כמו בן שלשים שנה אפילו היה בן מאה שנה, ואם אין לו רק שלשים יעמוד באותו בחרות עד אשר ימות. וכן כל מופתי עולם יש לנו, כי יש לנו ים עפר בלי מים ומשיב משבריו וגליו כשאר ימים ואינו נח כלל ואין אדם יכול לעבור בתוכו. ובעבור כן אין אדם יכול לידע אורך ורוחב ארצנו לבד אנחנו שיש לנו הכל בכתב. ויש לנו מעבר אחד בארצנו נהר וסביב הנהר על שפתו מוצאים העולם הבשמים הטובים, ואצל אותו נהר יוצא נהר מאבנים ומושך עד ים אוקינוס, אשר בין הים ובין תשעה שבטי ישראל, והולך כל יום השבוע עד יום השבת, ושבת כלו נח, והוא נושא אבנים גדולות וקטנות אל הים כעין נהר של מים, ותשעה שבטי ישראל אינם יכולים לעבור אותו נהר. ומצד אחר יש לנו ארבעים וארבעה כרכים מאבנים חזקים עד מאד ואין בין כרך וכרך כ״א כאשר יוכל איש לירות בקשת בפעם אחת, ולשמור אותם יש לנו ארבעים וארבעה אלף פרשים וחמשה אלף מושכי קשת ושלשים אלף חלוצי צבא רוכבים על סוסים ושומרים הכרכים שלא יעברו בני ישראל, שאם היו יכולין לעבור היו מחריבין העולם, ומהכרכים יש להם עשרה. וכן אנו מודיעים לכם כי בעבור אותם הכרכים ובעבור הוצאות המחנות שאנו מוציאין אל המלך הגדול מישראל נותן לנו בכל שנה מאה גמלים טעונים זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, ועוד נותן לנו המס ההוא כדי שלא נשבור (נשחית) הארץ אשר בינינו לבינם. ודעו כי המלך הגדול מישראל יש לו תחת ממשלתו מאתים מלכים וכלם מחזיקים ארצם תחת רשותו, ויש להם מלבד המלכים שלטונים ושרים אלפים ושלש מאות. ובארצו מושכים שני נהרות מגן עדן וההר אשר בכרכים שלנו יושבים עליו גוג ומגוג ובעבור כן נקרא כך כי הוא משני אחים ממשפחת ישראל אשר האחד נקרא גוג ושם אחיו מגוג ומאותם שני אחים כבשו אבותינו הכרכים. ובתחתית הר מצד ישראל יש לנו עיר גדולה הנקראת כוריאש אשר כל העולם לא ילכדוה כי אם במסירה, ותוך העיר דר אחד ממלכינו השומר את העיר והוא קנה המס מן המלך הגדול, ושם סוחרים באים בסחורה ובאים עד עיר שלנו מחוץ לעיר על שפת הנהר, ואנשי הארץ חמים ביותר והנשים חמות כמו כן ויפות תואר מאד ויש להם נאות מאד, ואצל אותו נהר יש שם מדבר שאין שום אדם יכול ליכנס שם בעבור החום, ובאותו מדבר מושך נהר אחד מעפר שאין אדם יוכל ליכנס בו כי אם כאשר משיב הרוח בו והולך ומשיב הרוח בתוך האויר ואז עוברים בתוכו, ובלבד שילך במהרה שאם לא ילך מהרה ימות מיד. ואותם היכולים לקחת מהעפר מוציאים בו אבנים טובות, אבל אין להם רשות למוכרן עד שנראה אותם קודם כל אדם, ונקח (ונמכר) מהעפר בשומת שווים, ובארץ ההיא מגודלים הנערים במים. ועוד יש לנו ארץ שאין אדם יכול ליכנס בעד החום הגדול, ושם נולדים תולעים שאין יכולין לחיות כ״א באש ונקרא סלמנדראה, ועושים עור סביבותם כמו התולעים העושים המשי, ומהעור עושים מלבושים לנשים, וידוע הוא לכל כי יש לנו עושר גדול שאין אדם יכול להיות עני בארצנו אם ירצה להרויח מכל הנכסים אשר אנחנו שוללים ומרויחים משלל אויבינו כי אנחנו נותנים החצי לעניים. ודעו כי אין שום אדם גנב בארצנו ולא חמסן כי אין זה ישר בעיני השם. ויש לנו סוסים הנושאים פרש אחד שלשה ימים בלא מאכל ומשתה, ואין מלך ממזרח ומערב עשיר כמונו. ויש לנו כרכים חזקים וגדולים, ולפנינו הולכים שלשים אלף גלחים ופרשים, וכאשר אנו יוצאים למלחמה הולכין עמנו מאה אלף פרשים, לבד פרשים אחרים ההולכים על הפילין הנושאים המגדלים והמזון, וכל חיל איש רגלי לבד, והנשארים בחצר שלנו ובבתינו. ודעו כי יש לנו ארבעים ושנים מלכים תחת ממשלתנו שהם גוים, לבד האחרים שאינם מתורתנו אבל הם עושים כל מה שאנחנו מצוים אותם. וכאשר אנו רוכבים לראות ארצנו, עבדינו נושאין לפנינו כלי זהב וכסף מלאים עפר לזכרון כי עפר אנחנו ואל עפר נשוב, ובעבור זה אנו יראים מהשם, ונושאים לפנינו כלי אחד מלא זהב להראות העמים את גדולתנו ושאני מלך גדול על כל המלכים והעמים אשר ממזרח ועד מערב. ודעו, כי אין בינינו נאוף, ובעבור כן צוה השם שכל אחד ואחד יקחו נשים כדי שלא יחטיאו האחרות. ואנו מודיעים לכם שאנו הולכים בכל שנה ושנה לראות קבר דניאל הנביא, והולכין עמנו עשרת אלפים פרשים חלוצי צבא, ושני אלפים מושכי קשת, ומאה מגדלים על הפילים. ודעו, כי אנחנו הולכים בזה האופן להצילנו מן הנחשים ומן האריות אשר במדבר ומן התנינים שיש להם שבעה ראשים על גוף אחד. ואנו הולכים שבעה ימים קודם שנמצא שום אוכל, אך אנחנו מוצאים צידה הרבה כמו איילים וצבאים וחזירים אדומים צבע של דם, ומבהמות ועופות אשר הם טובים לאכול, ועוף אחד הנקרא פניציץ טוב לאכול מכל שאר בשר, ובמדבר ההוא מהלך ארבעים יום כי אנו יודעים על יד אלו ההולכים משבע לשבע שנים בחיל רב. ודעו כי החיל ההולך אינו צריך לבשר ודגים, כי מוצאין במדבר מעיינות טובות ונהרים מתוקים. ומעבר למדבר שם הענקים אשר הם נותנים מס משבע לשבע שנים. ודעו, כי אם היתה חכמה לענקים לעשות מלחמה כפי גבורתם הם יכולין להלחם עם כל העולם כלו, אבל הבורא יתברך לא נתן להם חכמה כ״א לעבוד את הארץ, בעבור כי אבותם חטאו ורצו להפיל השמים בעבור המגדל אשר בנו. אבל יש מהם בבית הסהר בשלשלאות ברזל, וכל העם באים לראותם כמו אנשי היער. ועוד דעו, כי יש בארצנו דג דומה לדג אשר ממנו צובעין הארגמן. ודעו כי ההיכל שלנו עשוי כדמות היכל אשר עשה גדפריי דאינדיאה. ומכסה ההיכל מעץ שקורין לופון שאין יכול לישרף ועל ההיכל שני כפתורים של זהב ועל כל כפתור שתי אבנים הנקראות קרבונקליש יען כי הזהב זורח ביום וקרבונקליש זורחים בלילה, והאבנים הגדולות שלנו מסילודוניש מוסבות עם השוהם. ויש כח לשערים שאין אדם יכול להכניס בתוכו יין שאינו טוב, ושערים אחרים כמו בחלל מן החלונות, וכל החלונות הם מבדולח, והשלחן שאנו אוכלין עליו הוא מאחלמה, והאבנים אשר השלחן יושב עליהן נקראו נרגרוציש, ולפני ההיכל שלנו יש פיליטה אשר אנו שוכבים עליה כאשר אנו רוצים לראות הבחורים מצחקים, וההיכל עשוי מאבן אחת נקראת שהם, ומאותו אבן עשוי כל ההיכל אשר באותה פיליטה לבעבור ייטב לבנו כאשר נסמוך עליה לעיין צחוק הבחורים. והחדר אשר אנחנו שוכבים בתוכו עשוי מזהב וממרגליות, ופמוט של זהב דולקת בתוכו ובה בושם ודולקת בלילה. ופמוט אחרת של זהב דולקת בהיכל אשר אנו עושים חצרינו וחגנו, ובה מכל ריח טוב שבעולם מהבשמים כדי להריח בה ריח טוב והמטה אשר אנו שוכבים היא משאפייר כדי שיהיה לנו להתאפק מן הנשים, אע״פ שיש לנו נשים יפות אין אנו שוכבים עמהן כ״א שלש פעמים בשנה כדי להוליד, ושלשים אלף אנשים אוכלין על שלחנינו לבד עוברים ושבים שהוצאותם בבית שלנו. ועוד יש לנו שלחן שאנו אוכלין עליה, היא ממראקדייש, ויש לה כח שאין אדם יכול להשתכר בתוך הסעודה. ודע באמת כי קבענו לפני היכל שלנו מיראייל שהוא עשוי בערמה, ויפה הוא מאד, והעם רואים אותו ביום ובלילה רחוק מן העיר מהלך שבעה ימים, וצריך לעלות עליו במאה ושבעים מעלות, וכל המעלות מאבנים טובות, שליש המעלות מבדולח ושליש מישפה ועליהן אבן יושבת על עמוד חזק, ועל העמוד יושב האבן, ועל האבן יושבים אדנים, ועל האדנים יושב עמוד, ועל אותו עמוד יושבים עשרים ושנים עמודים קטנים, ועליהם יש שמונה אדנים, ועל אותן האדנים יושב עמוד עליון אשר עליו המראה בחכמה ובמרמה, והמראה אשר אין אדם יכול לראות ולהבין הדבר בלתי רשותנו, והעומדים למעלה יודעים הדבר, אבל אין אדם עולה לשם בלי רשותנו, ועשרים ושנים פרשים שומרים אותו יום ולילה. ודעו, כי בכל חדשי השנה משרתים שבעה מלכים בשלחן שלנו מן העבודה המצוה עליהם, לבד הצרפתים משרתים בכל יום בשלחן שלנו והעבדים המשרתים הם חלוצים. ודעו באמת כי יש לנו אלפים צרפתים אשר עשינו אותם פרשים השומרים גופנו ושלחן שלנו וחדר שלנו, וכל הצרפתים הבאים אלינו הם גלחים או פרשים אחרים, אנו עושים מהם פרשים יען אשר הם אדוקים באמונה ויען שהם נושאים בטוב כלי קרב ורוכבים בטוב ודורכים בקשת בטוב ונאמנים הם. ודעו, כי כאשר אנו הולכים במלחמה, הצרפתים הולכים סביבותינו לשמור גופנו. ובחצר שלנו יש מהרבה מדינות המגידים לנו מנהג ארצם והצרפתים אומרים לנו מנהג האפיפיור ודרשותיו, וכל השרים והשלטונים והמלכים אשר מתים בלא יורש אנחנו נותנים ארצם לאחד מצרפתים השומרים גופנו וארצנו, ואצלם אוכלים ושותים שנים עשר הגמונים מן הימין. ויש לנו כומרים כמנין ימות החמה, וכל אחד שורר ביומו, וכל המלכים והפחות ושלטונים אוכלים בשלחן שלנו כתולדותם. ודעו, כי נקראתי "פיטרי גואן" יען כי יש לנו אדנות כמו פטרו, ובעבור כי הגדולה מפטרו נקראתי פיטרי גואן, וכל המלכים מארצנו קורין לנו כן, ודעו כי יש לנו עטרה מקיסרית מן הירושה, ויען כי שרים גדולים אוכלים על שלחננו צריך לגבות מס מכל המלכים המחזיקים ארצם ממני להוציא ממונות רבות ולהיות בתינו פתוח לרוחה. ודעו, כי בכל שבע ושבע שנים יש לנו ועד גדול בארצנו ובעירנו ואין המלכים והשרים והחכמים והפקחים הולכים בועד כי אם ברשותנו, ואין הולכים מלפני עד שאתן להם רשות ובעל כרחם הם באים אל הועד שלנו. ועוד אני אומר לכם כי יש לנו היכל קטן אחר מאשר ספרתי לכם. ודעו, כי בת קול יצאה טרם שנולדתי, וכן אמרה הבת קול: פלוני, דע, כי יולד לך בן אשר יהיה גדול ממך ויעשה היכל לפי עשרו ולפי ממשלתו והוא יפה מאד, וכל מה שספרתי לכם אמת. הנה ספרתי כל ענין גדולתנו, וענין ארצנו, וכל העושר והכבוד שלנו, ואמרנו האמת לכם, לא שקרנו לכם בשום ענין. לכן אנו מבקשים מכם זאת שתודיעו עניניכם לנו וענין ארצכם ועושר שלכם בביאור רחב, ושלומכם הטוב יגדל.

תמה האגרת מפיטרי גואן

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה