אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין
מדרש לעולם
הקדמה
מדרש לעולם: קובץ מאמרים מתלמוד ומדרשים ומספרי מוסר המתחילים במלת לעולם, ונחלק לעשרים פרקים, לפי הענינים: צדקה, תפלה, תשובה, ענוה, ת״ת מצות וכו׳. על דרך הקובץ גדול וגדולה (ע״ע), יש אומרים שחברם ר׳ ישראל אלנקוה (עי׳ דוקעס, נחל קדומים צד 61). ונמצא בכ״י ונדפס בסוף ראשית חכמה לר״א די וידאש בשם אור עולם, וע״י יעלינעק בבית המדרש ח״ג בשם ״מדרש לעולם״.
פרק א
מדרש לעולם
[בית המדרש חדר ג' 109]
פרק ראשון, מדבר בצדקה:
לעולם אל תמנע ידך מליתן צדקה בכל עת שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב וגו׳ (קהלת י״א:ו׳), לעולם יבקש אדם רחמים על מדת עניות, שאם הוא לא בא בא בנו או בן בנו, שנאמר בי בגלל הדבר הזה (דברים מ״ו) גלגל הוא שחוזר בעולם.
לעולם לא ימנע אדם עצמו משלישית השקל בשנה שנאמר והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה (נחמיה י׳ ל״ג).
לעולם הוי שמח במתנה שנתת לעניים מתוך ביתך כדי שיכפה ממך מלאך המות שנאמר מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א י״ד), ואין אף אלא מלאך המות שנאמר כי יגורתי מפני האף (דברים ט׳ י״ט).
לעולם אל יתן אדם מעותיו לתוך קופה של צדקה אלא א״כ ממונה עליה ת״ח כר׳ חנינא בן תרדיון.
לעולם הוי שמח על שלחנך בשעה שהרעבים נהנין ממנו כדי שתאריך ימים בעוה״ז ובעוה״ב.
פרק ב
פרק שני, בענין התפלה:
לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה עם עשרה ראשונים, שאפילו מאה באין אחריו הוא נוטל שכר כלם, שכר כלם סלקא דעתך? אלא נוטל שכר כנגד כלם. לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח״כ יתפלל שנאמר אשרי אדם שומע וגו׳ לשמור מזוזות פתחי (משלי ח׳ ל״ד) פתח לא נאמר אלא פתחי שני פתחים.
לעולם יהיה אדם זהיר בתפלתו, ויתפלל תמיד עם הצבור כדי שתקובל תפלתו שנאמר ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון (תהילים פ״ט י״ד), אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין.
לעולם ישב אדם בביהכ״נ ואח״כ יתפלל שנאמר אשרי יושבי ביתך וגו׳ ואחר התפלה ישב שנאמר ישבו ישרים את פניך (שם ק״ח י״ד).
לעולם יתפלל אדם במקום קבוע שנאמר אל המקום אשר עמד שם (בראשית י״ט:כ״ז) ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל (תהלים ק"ו ל׳).
לעולם ישתדל אדם להתפלל ג׳ פעמים בכל יום ערבית שחרית ומנחה, שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה וגו׳ (שם נ״ה י״ח).
לעולם יסדר אדם תפלתו ואח״כ יתפלל, והני מילי תפלת ר״ה ויו״כ ושל מועדים ושל פרקים שהם לשלשים יום ולהלן.
לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח״כ יתפלל לבקש צרכיו שנאמר ואתחנן אל ה׳ וגו׳ וכתיב אתה החילות הרי שבחו של הקב״ה ואח"כ אעברה נא (דברים ג׳ כ״ג) הרי בקשת צרכיו. לעולם יכוין אדם את עצמו אם יוכל לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל.
לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות.
לעולם לא ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית שאין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מה״ש מכירין לדבר ארמית.
לעולם לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך שנאמר ממעמקים קראתיך ה׳ (תהלים ק״ל א׳).
לעולם יתפלל אדם במקום שיש בו חלונות שנאמר וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם (דניאל ו׳ י״א).
לעולם לא יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו, תניא רבי אלעזר בן חסמא אומר כל המתפלל כנגד רבו או אחורי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא הקדים אברהם ע״ה תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
לעולם יבקש אדם שיהיו הכל מאמצין אותו מלמטה ולא יהיו לו צרים מלמעלה.
לעולם אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים ואפילו חרב פשוטה ומונחת לו על צוארו שנאמר הן יקטלני לו איחל (איוב י״ג ט״ו).
לעולם ליבעי אדם רחמי עד זיבולא בתרייתא דלהוי ליה שלמא.
פרק ג
פרק שלישי, בענין התשובה:
לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עשה עבירה אחת ווי לו שהכריע עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט׳ י״ח).
לעולם יראה אדם עצמו כאלו נטה למות, שאם יעשה מצוה אחת כל עונותיו נמחלין ואם יעשה עבירה אחת אין כל זכיותיו נחשבין למאומה.
לעולם אל ידון עצמו שהוא חוטא שאם יחשוב בעצמו שהוא חוטא לא יקשה בעיניו לעשות עבירה, כי יאמר הואיל והוא חוטא מה תוסיף עבירה זו על כל פשעיו? ושנו חכמים אל תהי רשע בפני עצמך.
לעולם יהא אדם מפחד וירא מחטאיו ויחזור לפני הקב״ה בתשובה שלימה ויבקש סליחה וכפרה מאתו.
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו (תהילים ד׳:ה׳), אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש שנאמר אמרו בלבבכם וגו׳, אי אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה (שם).
לעולם יצר אשה ותינוק שמאל דוחה וימין מקרבת.
לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואטלע.
לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי במעיו שנאמר בקרבך קדוש (הושע י״א ט׳).
לעולם לא יביא אדם את עצמו לידי נסיון שהרי דוד הביא עצמו לידי נסיון ונכשל.
לעולם לא יהלך אדם במקום סכנה ויאמר אולי עושין לי נס, שמא אין עושין לו, ואם עושין לו מנכין לו מזכיותיו.
לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, אמר רב יוסף מאי קראה כסדום היינו, מה כתיב בתריה שמעו דבר ה׳ קציני סדום וגו׳ (ישעיה א׳ ט׳).
לעולם יהא אדם שמח ביסורין בעוה״ז. אריב״ל כל השמח ביסורין בעוה״ז מביא ישועה לעולם שנאמר פגעת וגו׳ קצפת וגו׳ ונושע (שם ס״ד ד׳).
פרק ד
פרק רביעי, בענין הענוה:
לעולם יהיה אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים, שאין לך נרדפים בעוה״ז מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי המזבח ולא שאר עופות.
לעולם יהא אדם עניו כהלל ולא קפדן כשמאי.
לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז, לפיכך זכה קולמוס לכתוב בו ספר תורה ותפילין ומזוזות.
לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעבדין מן שמיא לטב.
לעולם כשתרצה להשתתף בד״א השתתף עם צדיק עני ולא עם רשע עשיר, ויפה ת״ת עם דרך ארץ.
לעולם ישתדל אדם להיות צנוע ועניו וירגיל תמיד את עצמו ללכת בדרכי החכמים ובצניעות ובענוה.
לעולם לא יהלך אדם בקומה זקופה שנאמר יען כי גבהו בנות ציון וגו׳ (ישעיה ג׳ ט״ז).
לעולם ילבש אדם מלבוש עניו ונקי כת״ח.
לעולם ילמד אדם מדת קונו שהרי הקב״ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני מפני שאינו גבוה והוא נמוך שנאמר הר אלהים הר בשן הר גבנונים וגו׳ וכתיב ההר חמד אלהים לשבתו (תהלים ס״ח י״ז).
פרק ה
פרק חמישי, בענין ת״ת:
לעולם ימעט אדם בעסק ובסחורה ויקבע עתים לתורה לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לא כסף ולא זהב אלא תורה ומעשים טובים.
לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה וד״א כדי שיהיה אהוב ונחמד למעלה ולמטה.
לעולם ישים אדם את עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי.
לעולם ישב אדם בעיר שישיבתה קרובה שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין, אמר רבי חנן מאי קרא אמלטה נא שמה וגו׳ (בראשית י״ט:כ׳).
לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ואם אין לו בעיר רב שילמוד ממנו ילך לעיר אחרת שרב מצוי בה וילמוד ממנו ולא יחוש לטלטולו.
לעולם אל יפטור אדם מחבירו אלא מתוך הלכה שמתוך כך זוכרהו.
לעולם ישתדל אדם לעשות לו רב ללמוד תורה ממנו דתנן עשה לך רב וקנה לך חבר.
לעולם יקבע אדם מקום לתלמודו. אמר רבי שמעון בן יוחאי כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו, דכתיב ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וגו׳ (שמואל ב ז׳:י׳).
לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ולא יחוש לעשרו.
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שנאמר וזאת התורה אדם כי ימות באוהל וגו׳ (במדבר י״ט:י״ד) אפילו בשעת מיתה תורה.
לעולם אל ימנע אדם מביהכ״נ ואפילו שעה אחת.
לעולם ילמוד אדם תורה מה שחפץ שנאמר כי אם בתורת ה׳ חפצו (תהילים א׳:ב׳). לעולם הוי כונס דברי תורה כללים כללים שאם אתה כונסם פרטים פרטים מיגעין אותך. משל לאדם שהלך לקסרי אם נוטל מעותיו פרטות פרוטות מיגעין אותו, אלא מצרפן ועושה אותן סלעים ופורט ומוצא בכל מקום שירצה.
לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ביום ולשנותה בלילה, וכל הקורא תורה ביום ושונה אותה בלילה הקב״ה נוטה עליו חוט של חסד שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי (תהלים מ״ב ט׳).
לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא. אר״ל דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין: כתוב בתורה ועשיתם אותם למען תשכילו בכל אשר תעשון (דברים כ״ט ח׳), שנוי בנביאים לא ימוש ספר התורה וגו׳ כי אז תצליח (יהושע א׳:ח׳), משולש בכתובים כי אם בתורת ה׳ חפצו וגו׳ והיה כעץ שתול וגו׳ (תהילים א׳:ב׳).
לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.
פרק ו
פרק ששי, בענין המצות:
לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה׳ ילכו כאריה וגו׳ (הושע י״א י׳).
לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמה בת לוט הבכירה לצעירה קדמה אותה ד׳ דורות בישראל, ואלו הן עובד ישי דוד שלמה. והצעירה מרחבעם ואילך שנאמר ושם אמו נעמה העמונית.
לעולם אל יחשוב אדם בדעתו ויאמר חוטא אני ועונות רבות עשיתי ומה יועיל לי עשיית המצות אלא אם עשה עבירות הרבה יעשה מצות הרבה שנאמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה (משלי כ״ד ו'), אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות.
לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך.
לעולם חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, וכן דוד אמר כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא, הרי על הטובה, צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא (תהילים קט״ז:ג׳-ד׳), הרי על הרעה.
לעולם ישתדל אדם לעשות המצות במובחר נכסיו שנאמר זה אלי ואנוהו (שמות ט״ו ב׳) התנאה לפניו במצות, בטלית נאה בלולב נאה, ממה שחננך התנאה לפניו.
פרק ז
פרק שביעי, בענין גמילות חסדים:
לעולם יגמול אדם חסד אפילו עם מי שהרע לו, ולא יהיה נוקם ונוטר שנאמר לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ח י״ח). וזה דרכן של ישראל הקדושים, אבל הגוים האכזרים וערלי לב נוקמין ונוטרין ועברתם שמורה לנצח. וכה״א על הגבעונים שלא מחלו לשאול ולבניו, והגבעונים לא מבני ישראל המה.
לעולם ישתדל אדם להיות גומל חסד עם החיים והמתים כדי שיעשה הקב״ה עמו חסד שנאמר יעש ה׳ עמכם חסד וגו׳ (רות א׳ ח׳), וגדולה גמ״ח שאדם עושה מן הצדקה, שהצדקה בממונו וגמ״ח בגופו ובממונו, והצדקה עם החיים וג״ח עם החיים ועם המתים; הצדקה עם העניים בלבד וג״ח עם העניים והעשירים.
לעולם יהא אדם ערום ביראה ומשיב חמה ומרבה שלום עם אחיו וקרוביו ועם כל אדם כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ומקדים שלום על הבריות ואפילו על נכרי בשוק.
לעולם ידבק אדם בג׳ דברים ואלו הן: הבאת שלום בין אדם לחבירו, ובהבאת שלום לאנשי ביתו ובאהבתו של הקב״ה.
לעולם יתרחק אדם משלשה דברים ואלו הן: המיאונין והפקדונות והערבות.
פרק ח
פרק שמיני, בכבוד שבתות ויו"ט:
לעולם ישתדל אדם לענג שבתות והמועדים ואם הוא עני יחסר ממזונותיו כל ימות השבוע וישמור להוצאת שבת כפי כחו וכפי השגת ידו.
לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר והיה ביום הששי וגו׳ (שמות ט"ז ה׳).
לעולם אל תהי שבת קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור.
לעולם יסדר אדם שלחנו בע״ש ואע״פ שאינו צריך אלא לכזית.
לעולם יחליף אדם שמלותיו בשבת שנאמר ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך (רות ג׳:ג׳), וכי ערומה היתה? אלא שמלותיך אלו בגדי שבת, וכתיב וכבדתו מעשות דרכיך (ישעיה נ״ח י״ג) שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. אמר רב הונא יש לו להחליף מחליף אין לו להחליף ישלשל בגדו.
פרק ט
פרק תשיעי, בענין כבוד אב ואם:
רשב״י אומר לעולם יזהר אדם בכבוד אביו ואמו, כי גדול כבוד אב ואם שהחמיר בו הקב״ה יותר מכבודו שנאמר כבד את ה׳ מהונך (משלי ג׳ ט׳), בלקט ושכחה ופאה תרומות ומעשרות אם יש לך אתה חייב ואם אין לך אין אתה חייב, ונאמר כבד את אביך (שמות כ׳ י״ב) בין יש לך בין אין לך, אפילו אתה מחזיר על הפתחים.
לעולם תהיה על האדם יראת אביו ואמו, וגדולה יראת אב ואם שהשווה הקב״ה למוראו, בהקב״ה כתיב את ה׳ אלהיך תירא (דברים י׳ כ׳) ובאב ואם כתיב איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י״ט כ).
לעולם יקדים הבן בהוצאת אביו ואמו ובכבודם, ועיקר הכבוד הם חמשה דברים, ואלו הם: מאכילן ומשקן ומלבישן ומכניסן ומוציאן משלו אם הם עניים.
פרק י
פרק עשירי, בענין נשואי אשה:
לעולם ישתדל אדם לישא אשה בת טובים צנועה וכשרה ממשפחה הגונה שלא יצא עליה ערעור מעולם, ולא יתכוין ליפיה אלא לכשרון מעשיה שנאמר שקר החן וגו׳ (משלי ל״א), כי כשרון מעשיה של האשה הוא מהללה ולא יפיה. ושנו חכמים אל תתן עינך בנוי אלא תן עיניך במשפחה.
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת״ח שאם מת או גולה מובטח לו שיהיו בניו ת״ח.
לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה רע״ה נשא בת יתרו ויצא ממנו כהן לע״ז ואהרן ע״ה נשא אלישבע בת עמינדב ויצא ממנו פנחס.
לעולם אל ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו שמתוך כך באין לידי עבירה ומנלן מיוסף ע״ה.
לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה בתוך ביתו והפילה כמה רבבות מישראל. ומעשה ר״ש יוכיח שהטיל אימה יתירה בתוך ביתו ובקשו להאכילו אבר מן החי.
לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה, דאמר ר׳ אלעזר מיום שחרב ביהמ״ק ננעלו שערי תפלה שנאמר שתם תפלתי (איכה ג׳) ואע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו שנאמר אל דמעתי אל תחרש (תהלים ל״ט).
לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה על אדם אלא בשביל אשתו שנאמר ולאברם הטיב בעבורה (בראשית י"ב ט"ז).
לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך (תהלים קמ״ז). אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתא תגרא, פירוש כשתכלה התבואה מן הבית השלום יוצא והמריבה נכנסת.
לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו׳ וכתיב וידל ישראל מאד (שופטים ו׳ ג׳).
לעולם יאכל אדם פחות ממה שיש לו וילבש כפי מה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהם תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.
לעולם תשתדל אשה לעשות מלאכה בתוך ביתה ולא תשב בטילה כי הבטלה מביאה לידי שעמום והבטלה מביאה לידי הרהור לאיש כ״ש לאשה שדעתה קלה. ועכ"פ תעשה מלאכה בעצמה ואפילו היו לה כמה שפחות שנאמר דרשה צמר ופשתים ותעש וגו׳ בידיה ולא על ידי אחרים.
פרק יא
פרק אחד עשר, בענין גידול בנים:
לעולם ישתדל אדם לרדות את בנו בקטנותו שמתוך כך נמצא מזרזו בגדלותו.
לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל ב׳ סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה מה היא מחטא דתלמיותא.
לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים ואין העושר אלא ממי שאמר והיה העולם שנאמר לי הכסף ולי הזהב (חגי ב׳ ז׳).
לעולם ילמד אדם את בנו תורה ומלאכה שיתפרנס בה ואל יחוש לעושר, שאין לך עושר בעולם כעשרה של תורה שנאמר אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד (משלי ג׳:ט״ז) וכתיב יקרה היא מפנינים (שם).
לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו תורה ולהדריכו על הדרך הישרה ואע״פ שטורח גידול בנים קשה עד מאד אפילו הכי אל יתרשל בו, ואם עשה כן אשריו וטוב לו שכרו הרבה מאד.
פרק יב
פרק שנים עשר, בענין משא ומתן:
לעולם ישתדל אדם בכל יכלתו להיות זהיר וזריז במשאו ומתנו באמונה שכל הנושא ונותן באמונה כאילו קיים תרי״ג מצות.
לעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקיה ויתרחק מאומנות פחותה ונבולה כגון בורסקי חמר גמל וספן וכיוצא בהן.
לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה שאינה שלו (לפי כבודו) ואל יצטרך לבריות.
לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו. הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויסתפק מהם לצרכי סעודה.
לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור עתודים ויקח שדה.
לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו.
לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה שהרי משה רע״ה עלה למרום ולא אכל ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו, אכלו סלקא דעתך אלא נראין כמו שאכלו.
לעולם אל יאמר אדם לעשות דבר אלא בגזרת המקום (אם ירצה השם) שנאמר רבות מחשבות בלב איש וגו׳ (משלי י״ט כ״א).
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו.
פרק יג
פרק שלשה עשר, בענין הדין:
לעולם יהא הדיין זהיר בדין שבשכר הדין נתן הקב״ה תורתו לישראל שנאמר ועוז מלך משפט אהב (תהלים צ״ט ד׳), ועוז זו תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (שם כ״ט י״א).
לעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב מונחת בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו תחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו׳ מפחד בלילות, מפחדה של גיהנם שדומה ללילה.
לעולם ישתדל הדיין להיות זהיר בדין דאמר רבי אלעזר במקום שיש דין אין דין: כל זמן שהתחתונים אין עושין דין העליונים עושין דין, וכל זמן שהתחתונים עושין דין אין העליונים עושין דין.
לעולם לא ידור אדם אלא בעיר שיש בה עשרה דברים ואלו הן: רופא, אומן, בית הכסא, בית המרחץ, מים מצויים כגון נהר ומעין, בית הכנסת, מלמד תינוקות, לבלר, גבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין.
לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי או״ה שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי או״ה.
פרק יד
פרק ארבעה עשר, בענין השמח בחלקו:
לעולם יהיה אדם שמח בחלקו ואז יהיה נאה ומעשיו נאים ובני אדם משבחין אותו, וע״ז אמר שלמה ע״ה בחכמתו ושבחתי אני את השמחה (קהלת ח' ט״ו) פי׳ שהשמחה בחלקו.
לעולם יסלק אדם את בטחונו מבשר ודם וישים בטחונו בהקב״ה, כי כל הבוטח על ב״ו בטחונו הבל וריק שנאמר אל תבטחו בנדיבים וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו וגו׳ (תהילים קמ״ו:ה׳), וכתיב חדלו לכם מן האדם וגו׳ (ישעיהו ב׳:כ״ב), בטחו בה׳ וגו׳ ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ (ירמיה ט״ז).
לעולם יבטח אדם בהקב״ה במזונותיו ובפרנסתו ובכל עסקיו ובכל עניניו וישמח בחלקו ויהיו עיניו תלויות להקב״ה תמיד להטריפו לחם חוקו בכל יום ויום, ויעשה ק״ו מעורב ויאמר מה עורב שלא נברא לשמש קונו הקב״ה מזמין לו פרנסתו דכתיב מי יכין לעורב צידו (איוב ל״ח מ״א), אני שבראני הקב״ה לעבדו לא כ״ש. רבי אליעזר אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אני אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה, שנאמר כי מי בז ליום קטנות (זכריה ד׳ י׳) מי גרם להם לצדיקים שיתבזה שלחנם לעתיד לבא? קטנות שהיתה בידם בעוה״ז שלא האמינו בהקב״ה.
לעולם לא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ואלו הן ארונה ודריוש, ארונה ברך לדוד ואמר ה׳ אלהיך ירצך (שמואל ב כ״ד:כ״ג) ונרצה לו שנאמר ויעתר ה׳ לארץ. ודריוש ברך לדניאל שנאמר אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך (דניאל ו׳ י״ז) ונמלט מן האריות שנאמר אלהי שלח מלאביה וסגר פום אריותא ולא חבלוני (שם).
לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל שרה ונתקיים בזרעה.
לעולם אל תהיה אצל כהן עם הארץ שמא יאכילך בתרומה, ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך תבא לידי ניאוף. אמר רב אחא כל הצופה בנשים סוף בא לידי עברה.
פרק טו
פרק חמשה עשר, בענין הכעס והחמה:
לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב״ה שנאמר ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו׳ על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה').
לעולם יהא אדם קשה לכעוס ונוח לרצות, וכל מי שאינו כועס ניצול מדינה של גיהנם. אמר רבי יונתן בשם ר״ש בר נחמני כל הכועס כל מיני פורעניות של גיהנם שולטין בו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך (שם י״א), ואין רעה אלא גיהנם שנאמר וגם רשע ליום רעה.
לעולם ישתדל אדם לפרוש מן החמה ומן הכעס, שכל הכועס כאילו עובד ע״ז, שכך היא אומנתו של יצר הרע היום אומר לך עשה כך ולמחר יאמר לך עבוד ע"ז.
פרק טז
פרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות:
לעולם יהא אדם תוכו כברו ולא ידבר אחד בפה ואחד בלב ויתרחק מהליצנות ולא יחניף לאדם בעולם. ארשב״ל מאי דכתיב וחנפי לב וגו׳ (איוב ל״ו י״ג) בשביל חנופה שחנפו לקרח על עסקי מחלוקת חרק עליהם שר של גיהנם שיניו. אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר הוי האומרים לרע טוב וגו׳ וכתיב בתריה לכן כאכול קש לשון אש וגו׳ (ישעיהו ה׳:כ״ד).
לעולם יפרוש אדם מן החנופה לפי שהיא שקולה כנגד ע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים.
לעולם יפרוש אדם עצמו מן הליצנות שכל המתלוצץ ענשו גדול שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וגו׳ (ישעיהו כ״ח:כ״ב).
לעולם יפרוש אדם מן הליצנות שכל המתלוצץ אין לו רפואה שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגו׳ (דהי״ב ל״ו ט״ז).
פרק יז
פרק שבעה עשר, בענין אהבת החברים:
לעולם יהיה אדם אוהב את הבריות, שנאמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט י״ח), ומ״ש לרעך ולא אמר את רעך בא ללמד שחייבה תורה לאהוב ולחמוד לחבירו כל מה שהוא אוהב וחומד לנפשו.