אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין
מגילות שונות
הקדמה
מגילות: מדרשים קטנים הנגללים כאגרת שהיו בידי הראשונים ונמצא זכרונם בתלמוד. כמו מגילת תענית (עי׳ אוצר ישראל) שכולל זכרון הימים הטובים שאסור להתענות בהם, ואמרו חז״ל מגלות היו לישראל במצרים שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן, א"ל פרעת אל ישעו בדברי שקר, אל יהיו נשענים ואל יהיו משתעשעים ואל יהיו נפושים (מ"ר ותנחומא פ׳ וארא אות ו׳).
יש מפרשים שהמגלות ההן היו ספורי אדם ונח והמבול והפלגה וספורי האבות והבטחת הגאולה (עי' רש"י גיטין ס'. ד״ה כתוב). ויש אומרים כי נמצא כתוב במגלה קדמונית איך משה רע"ה היה מוליך ומביא בידו את ספר איוב ומראה לכל אחד מזקני ישראל בשעבוד מצרים למען ישמעו וילמדו כי יש תקוה לכל הבוטח בה', שאחר הרע יקבל גם טוב וחסד ממנו, וזה נכון לפי מאן דאמר משה כתב ספר איוב (ב"ב ט"ו).
מגילת בית במקדש
מגילת בית המקדש
מדרש שמואל (פרשה ט״ו):
אמר ר' ירמיה בשם ר׳ יצחק מגילת ביהמ״ק מסר הקב״ה למשה בעמידה, הה"ד קרא את יהושע והתיצבו וגו', עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה, הה"ד ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל וגו' ויתיצבו וגו', עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה, הה״ד ועתה התיצבו וגו', עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה, ולית לה קריה (גמרא גמר לה ולית ליה קרא). עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה הה"ד ואתה ה' חנני והקימני, ואומר הכל בכתב מיד ה', מלמד שנתנה במסורות, עלי השכיל, מלמד שנתנה ברוח הקדש עכ"ל.
וכעין זה נמצא במדרש אגדת בראשית (פרק ל"ח): י"ג שנים עשה דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפין מתחתיו בכל יום ממה שחיו ממסין, שנאמר יגעתי באנחתי וגו'. אלו י"ג שנים שהיה מתיסר בשביל שעשה אותו מעשה (עם בת שבע) וכל שונאיו היו אומרים אימתי הוא מת, זה שנאמר אויבי יאמרו לי מתי ימות ואבד שמו, עד שבקש רחמים מלפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע העמידני בשביל מגילת בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, אלא בבקשה ממך תן לי קימיאטון (תרופה שיתפשטו הקמטין מעל בשרי) שאעמוד מן המטה הזו ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, מיד שמע הקב״ה את תפלתו ועמד מן המטה, שנאמר ויקם דוד המלך על רגליו. והיכן אדם עומד לא על רגליו, ומהו על רגליו? אלא שנתרפא ונעשה בריא ועמד ברגליו אחר כל אותן השנים ומסר להם מגלת הבית הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל (דהי"א כ"ח), ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו' ותבנית כל אשר היה ברוח עמו (שם), לפיכך נאמר וקוי ה' יחליפו כח (ישעיהו מ׳:ל״א). מגלה שמסר שמואל לדוד תוכנה היא תבנית ביהמ״ק, וזהו שכתוב ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו׳.
ואפשר שהמגילה הזאת היתה עוד בידי בעלי התלמוד וממנה הוציאו הלכות תבנית הבית (ירוש׳ מגילה פ״א א׳, ושם סנהדרין פ״י ב׳).
מגילת סממנין
מגלת סממנין
אר״י בן נורי פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגלת סממנין בידו אמרתי לו מאין אתה אמר לי מבית אבטינס אני, ומה בידך אמר לי מגלת סממנין (שכתובין בה שמות סמני הקטרת, רש״י). הראהו לי, אמר לי כל זמן שבית אבא היו קיימין לא היו מוסרין אותו לכל אדם ועכשיו הרי הוא לך והזהר בה וכו׳ (יומא ל״ח. ועי׳ ירוש׳ יומא פ״ג מ׳). ובמקום אחר: אמר ר״י בן נורי מלקט הייתי עשבים אני וזקן אחד משל בית אבטינס ומגלת סממנין בידו, א״ל רבי לשעבר היו בית אבא נאמנין היו מוסרין את מגלותיהם אלו לאלו, עכשיו שאין בית אבא נאמנין הא לך זו והוי זהיר בה וכו׳ (ירוש׳ שקלים פ"ח, שה״ש רבה פ״ג ז׳). תוכנה ציורים ותוארי הסממנים כמו שהם גדלים והיה רשום על כל אחד ואחד שמו' וכן פירש הרש"ס בירוש׳ שקלים וז״ל: שכתובין בה שמות סממני הקטורת וצורת כל עשב וסימן להכירו, ואפשר שהברייתא דפיטום הקטרת לקוחה מהמגלה הזאת.
מגילה שמצא אדם אחד
מגילה שמצא אדם אחד שנשכר לחיילות פרס וכתוב בה בכתב אשורית ולשון הקדש:
לאחר ד׳ אלפים ומאתים ותשעים ואחת שנה לבריאתו של עולם העולם יתום, מהן מלחמות תנינים מהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר ימות המשיח. ואין הקב״ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה (סנהדרין צ״ז:).
בתשובה מרב האי גאון על תחיית המתים נאמר: וי״א עד תום ז׳ אלפים שנה מימי בראשית, ויש אומרים אלפים בלא שעור נודע וכו׳ (כוכבי יצחק).
מגילת חסידים
מגלת חסידים: או משנת חסידים, ונקראת כן ע״ש מילי דחסידי דכתיבי בה (עי׳ ב״ק ל׳.), ורש״י בפ׳ עקב על פסוק והיה אם שמוע כתב: וכתוב במגלה סתם והיא מגילת חסידים, ובספרי פיסקא מ״ח וילקוט רמז תתע"ג נכתב בטעות מגלת סתרים. בפי׳ הרשב״א (שם) אומר: כן שנויה באגדת (במדרש) שמואל, במגילת חסידים מצאו כתוב אם תעזבנה יום יומים תעזבך, ובירושלמי תרומות סוף פ׳ האשה וב״ר פצ״ד מייתי לה בשם משנת חסידים. וכן כתוב בבן סירא (כ״ח ה׳). וכנראה היה ספר חסידים כולל מוסר ודרך ארץ דברי חכמה ומילי דחסידות, ואבד באורך הזמן וטלטול הגלות.
מגילת סתרים
מגילת סתרים: במס׳ שבת (ו׳ ע״ב) אמר רב מצאתי מגלת סתרים בי ר׳ חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו׳, ופירש"י מגלת סתרים שהסתירוה מפני שלא ניתנה ליכתב, וכששומעין דברי יחיד חדשים שאינן נשנין בביהמ״ד וכותבין אותן שלא ישתכחו מסתירין את המגילה, וכמ״ש בתמורה (י״ד:) כתב לך את הדברים האלה, אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות. ובערוך ע׳ מגלה פירש מגלת סתרים שיש בה הלכות פסוקות כעין ספר הלכות שאין כתלמוד שמצוי אצל כל אדם.
ובבבא מציעא (צ״ב.) אמר רב מצאתי מגלת סתרים בי ר׳ חייא וכתוב בח איסי בן יהודה אומר כי תבא בכרם רעך בביאת כל אדם הכתוב מדבר וכו׳ (עי׳ רש״י שם).
בעל הליכות עולם (שער א׳ פ״א) כתב כי החכמים ז״ל היו מקבלים איש מפי איש ולומדים המשנה על פה כאשר נמסרה, אלא שהיו התלמידים עושים סימנים למשנתן וכותבים אותם מפני השכחה המצויה בדברים, והיו מסתירים אותם וקורין לסימנים ההם מגלת סתרים וגו' עד שבא רבינו הקדוש וראה כי אזלת יד החכמה והצרות תכופות וגזרות מחדשות ותדל עד מאד תורה שבע״פ, עמד הוא ובית דינו בהסכמת החכמים שהיו בזמנו לחבר ספר בקבלה הנתונה מסיני וסמכו על המקרא עת לעשות לה׳ וגו׳.
בספר השטרות לר"י ברצלוני (צד 126) מביא מגילת סתרים זכרונות ושמועות משום ראשוני ראשונים קודם למר רב יהודאי גאון (בעל הלכות גדולות).
בערוך ערך מכלא מפרש פוק עיין במכילתך (גיטין מ״ד). מכילתא הוא מגילתא, גימ״ל בכ״ף מתחלפין, כמו מכורותיך מגורותיך, ונראה שהיא מגלת סתרים. צונץ בספרו על הדרשות העתיק מגלת סתרים "בוך דער געהיימניסע" יען כי לדעתו נסתרות מדובר בו, וגם רצה להוכיח כי מגלת סתרים היא מגלת חסידים כי נמצאו בו גם מילי דחסידות ודברי מוסר, אולם כל המאמרים הנ״ל מעידים כי טעות הוא בידו (רב פעלים 77).
מגילת יוחסין
מגילת יוחסין: היא מגילת יוחסין שמצא שמעון בן עזאי בירושלם וכתוב בה פלוני ממזר מאשת איש, וכתוב בה משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי, וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה וכו׳ (יבמות מ״ט ירוש׳ תענית פ״ז ו׳, מ״ר פצ״ח).
ובירוש׳ (תענית פ"ד ב׳) א״ר לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלם וכתוב בה הלל מן דדוד, בן יצף (במ״ר "יצאה") מן דאסף, בן ציצית הכסת מן דאבנר, בן קוביסין (כובשין) מן דאחאב, בן כלבא שבוע מן דכלב, ר׳ יניי (ינאי) מן דעלי, בן יהוד (יהוא) מן ציפורין, ר׳ חייה רבה מבני שפטיה בן אביטל, ר׳ יוסי בן ר׳ חלפתא מבני יונדב בן רכב, ר׳ נחמיה מן נחמיה התרשתא וכו׳.
בבבלי (פסחים ס״ב:) ר׳ שמלאי אתא לקמיה דר' יוחנן א״ל ליתבי לי מר ספר יוחסין, א״ל מהיכן את? א״ל מלוד, והיכן מושבך? בנהרדעא, א״ל אין שונין לא ללודים ולא לנהרדעאים וכ״ש דאת מלוד ומותבך בנהרדעא וכו'. אמר רב מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם (שנגנזו מהם טעמי תורה שהיו בו, רש״י). אמר מר זוטרא בין אצל לאצל (ב׳ מקראות בדהי״א ח׳ ט׳) טעינו ד׳ מאה גמלי דדרשא.
וההבדל שבין מגלת יוחסין לספר יוחסין הוא, כי מגלת יוחסין היתה כוללת רק זכרון דברים מיחוס המשפחות המיוחסות שבירושלם ומעט מן שאר דברים, וספר יוחסין היה ספר כולל באורים ופירושים על המקראות שבדברי הימים והרבה הלכות וטעמי תורה, כמו שנראה ממאמרים הנ״ל (רב פעלים 76).
מגילת בית חשמונאי
מגילת בית חשמונאי: או מגילת חשמונאי, מביאה בעל הלכות גדולות הל׳ סופרים וז״ל: זקני בית שמאי וזקני בית הלל כתבו מגלת בית חשמונאי וכו׳, ומובאה גם בריש ספר חבור יפה מהישועה לר׳ נסים ב״ר יעקב, ולדעת רפאפורט (בכורי העתים תקצ"ב דף פ׳ הערה מ׳) כי מגילת בית חשמונאי כוללת ח״א מקורות vמכביים אשר בספרים החיצונים (עי׳ כל בו הלכות חנוכה). אודות מגילת אנטיוכוס ע״ע חנוכה.