אור ברסלב
אוצר מדרשים יעקב אבינו

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

יעקב אבינו

ספר יסוד

הקדמה

מדרש על ברכת יעקב אבינו לבניו מיוסד על הפרשה "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" וגו׳ (בראשית מ"ט), והיא כעין צוואת יעקב לי״ב שבטים ע״פ הדרש.

המדרש הנמצא בכ״י נדפס בסוף ס' משפטי שבועות ודיני מקח וממכר לרב האי גאון (המבורג תקמ״ב) בשם שיטה חדשה לבראשית רבה על ברכת יעקב אבינו לבניו, ויעלינעק הדפיסו בבית המדרש ח״ב בשם מדרש ברכת יעקב אבינו ע״ה. גם הדפיס כ״י מלקח טוב לר׳ טוביה בר"א על ברכת יעקב אבינו ע״ה בבית המדרש ח״ה. כנראה הוא מדרש ברכני שמובא בספר מקור חיים שחבר ר׳ שמואל צרצה המכונה ן׳ סנה בפ׳ ויקרא וז״ל: במדרש ברכני כמו שהתחתונים צריכין לעליונים שימשכו מהם להם תועלת מהברכות כן צריכים העליונים לתחתונים לברך אותם ולהתפלל שלא יפסוק החסד מהם עכ"ל. ובזה יובן מ״ש (ברכות ז׳.) תניא א״ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטרת לפני ולפנים וכו׳ וא״ל ישמעאל בני ברכני וכו׳ (רב פעלים 39). ויש אגדה בבני יעקב או צוואת נפתלי בן יעקב לבניו שהדפיס ווערטהיימער בשנת תרמ״ט ע"פ כ"י בסוף הוצאתו של ספר היובלות לר״י כ״ג וגם בשם אגדה בבני יעקב בבתי מדרשות ח״ב מכ״י פארמא שהוא בכמה שנויים. צוואת נפתלי בן יעקב הדפיס ר״מ גאסטר מכ״י. ע״ע ויסעו.

ברכת יעקב אבינו לבניו

[בסוף משפטי שבועות ודיני מקח וממכר]

ויקרא יעקב אל בניו, לא היה צריך קרא לומר אלא ויקרא עשו למה שהוא גדול, אלא אמר הכתוב כי לא שאול תודך מות יהללך, ומי מודה מי שהוא חי ומשתחוה לחי שנאמר חי חי הוא יודך כמוני היום. א"ר חנינא בנוהג שבעולם עבד אינו עושה דיאתיקי, ומי עושה דיאתיקי בן חורין, כך עשו בן יעקב גורר מת ואינו עושה דיאתיקי כי לא מת עשו על מטתו, ומי עשה דיאתיקי יעקב שנאמר חי חי הוא יודך, לפיכך ויקרא יעקב אל בניו. זהו שאמר הכתוב מסיר שפה לנאמנים, זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסטירין של הקב״ה, יצחק קרא לעשו לגלות לו את הקץ וגנזו הקב״ה ממנו שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול, ואף יעקב בקש לגלות את הקץ לבניו שנאמר האספו ואגידה לכם. למה הדבר דומה לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו, בא אותו העבד למות קרא לבניו לעשותן בני חורין ולאמר להם היכן הוא דיאתיקי שלהן והאוני שלהן. ידע המלך והלך ועמד לו מלמעלה ממנו ראה אותו עבד והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם, התחיל אומר להם בבקשה מכם עבדים של מלך אתם היו מכבדים אותו כדרך שהייתי מכבדו כל ימי, כך יעקב אבינו אמר אקרא לבני להודיע להם אימתי הוא הקץ, מיד נגלה עליו הקב״ה ואמר לו לבניך אתה קורא ולי לאו? שכן ישעיה אמר ולא אותי קראת יעקב, כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר לבניו בבקשה מכם בניי היו מכבדין להקב״ה כדרך שכבדוהו אבותי, שנאמר אשר התהלכו אבותי לפניו. אמרו לו יודעין אנו מה בלבך, שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, כיון ששמע יעקב כן השתחוה, שנאמר וישתחו ישראל על ראש המטה. התחיל אומר בלחישה ברוך שם כבור מלכותו לעולם ועד, אמר לו הקב״ה כבוד אלהים הסתר דבר, אין המדות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד וגו'. דבר אחר ויקרא יעקב אל בניו, זהו שאמר הכתוב אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, אמר ריב״ל ג׳ דברים גזרו ב״ד של מטה והסכים הקב״ה מלמעלה, ואלו הן: אחד בימי עזרא בשעה שעלו מבבל ביקש הקב״ה להתיר להם את המעשרות, מה עשו הלכו וגזרו על עצמן שהן מעשרין שכן הוא אומר את ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר וגו׳, מה עשו כתבו בספר וחתמו ונתנו אותו בהיכל, למחר נכנסו ומצאו אותו חתום, ומנין שהסכים הקב״ה עמהם, שנאמר ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו. ואחד בימי מרדכי ואסתר שנאמר קימו וקבלו היהודים, ומנין שהסכים הקב״ה עמהם, וקבלו אין כתיב כאן אלא וקבל היהודים מכאן שהסכים הקב״ה עמהם. ואחד בימי יהושע בשעה שנכנסו ישראל לארץ, אמר להם יהושע והיתה העיר חרם, ואין אתה מוצא שאמר לו הקב״ה אלא מעצמו עשאו, ומנין שהסכים הקב״ה על ידו שנאמר חטא ישראל וגם עברו את בריתי וגו׳, מכאן שהסכים הקב״ה עמהן, הוי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. מדבר ביעקב, בשעה שנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקופאות ומנין שהסכים הקב״ה עמו שכן אתה מוצא בברכה שברך יעקב אבינו את השבטים כך ברכן משה, תדע לך שהוא כן את מוצא ממה שהסכים הקב״ה עמו על כל ברכה וברכה, אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם, הוי ויקרא יעקב אל בניו. ר׳ פינחס הכהן בר חמא ור׳ יהודה הלוי בר שלום אומר מהו האספו הטהרו כמה דאת אמר תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף. דבר אחר האספו עשו אסופות אסופות, מה עשה כיון שנכנסו התחיל מקנתרן, ראובן בכורי אתה.

ראובן בכורי אתה, א״ר לוי בר שלום שלא ראה קרי יעקב אביהם פ״ד שנה עד שנולד ראובן. יתר שאת, אמר ליה ראוי היה לך ליטול ג׳ חלקים יתר על אחיך הבכורה והכהונה והמלכות, וכשחטא ניתנה הבכורה ליוסף והכהונה ללוי והמלכות ליהודה. פחז כמים, נוטריקון הוא פ׳חזת ח׳טאת ז׳נית. וכי ראובן זנה? חס לצדיק! אלא כשמתה לאה אמו הביא יעקב את בלהה והושיבה על המטה, כיון שראה ראובן קינא ועמד והפך את המטה, והעלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה. אז חללת יצועי עלה, יצועי קלקל ועלה, אמר לו אביו בני אין לך רפואה עד שיבא מי שכתוב בו ומשה עלה. וכיון שבא משה ועלה ועמד בהר עיבל ומנה שבטו של ראובן תחלה על הקללות ופתח פיו שבטו של ראובן ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הקב״ה.

שמעון ולוי ארור אפם, בשעה שהרגו שכם וחמור וכל אנשי העיר ולא נמלכו באביהן ואירר כעסן שהיה קשה ביותר שנאמר ועברתם כי קשתה שככה חמתם ואף שלהם, לפיכך אחלקם ביעקב וגו', סופרים להעמיד משמעון בבתי כנסיות, ותלמידים ומשנאים(?) משבט לוי בבתי מדרשות עוסקים בתורה.

יהודה אתה יודוך אחיך. לפי שהודית יודו לך אחיך בעוה״ז ובעוה״ב, ולפי שברכתו של יעקב אבינו העמידה ממנו שלשים מלכים שנאמר אלה תולדות פרץ ותחשוב דוד ושלמה רחבעם ואביה אסא יהושפט וכו׳, וכן לעוה״ב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ולפי שזכה יהודה והציל לתמר ושני בניה מן המיתה הציל את יוסף מן המיתה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו. ולפי שהציל לפרץ וזרח כי כבר נשתלמה צורתן במעי אמן תמר, שהיה לה ג׳ חדשים שהיתה מעוברת שנאמר ויהי כמשלש חדשים, לפיכך הציל הקב״ה מזרעו ארבעה, אחד מן הבור ושלשה מן האש, דניאל כנגד יוסף וחנניה מישאל ועזריה כנגד תמר פרץ וזרח שנאמר הוציאוה ותשרף. וזכה להקרות גביר באחיו שנאמר כי יהודה גביר באחיו, ועוד משבט יהודה יצאת אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו (לאהרן) לאשה. ועוד משבט יהודה יצא נחשון בן עמינדב ראש לנשיאים שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון, ועוד משבט יהודה יצא בצלאל שעשה את המשכן, ומשבט יהודה הקריבו בראשונה לחנוכת המזבח, ומשבט יהודה יצאו מלכים ונביאים, ומשבט יהודה יצא כלב. ועוד במסעות יהודה בראשונה שנאמר ונסע דגל מחנה יהודה, ובחנייתם כן שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, ובברכות משה החסיד ברכו בראשונה שנאמר וזאת ליהודה ויאמר. ועוד שבט יהודה נחלו בראשונה שנאמר זאת הארץ וגו׳ וכשחלקו הארץ לקחו הרבה משאר שבטים שנאמר והארץ שקטה ממלחמה ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל ויאמר אליו כלב בן יפונה הקניזי וגו׳, וחלק הארץ שנתן מנחלתו ללוים ישבו בה בני אהרן ויתנו להם את קרית ארבע. ועוד אחר מיתת יהושע שאלו מי יעלה לנו בכנעני תחלה להלחם בו ויאמר ה׳ יהודה יעלה, ומשבט יהודה יצא עתניאל ראשון לשופטים שנאמר ויזעקו בני ישראל לה׳ ויקם ה׳ את עתניאל בן קנז. ומשבט יהודה יצא בועז, ומלכות ישראל נתנה לשבט יהודה לדוד הצדיק לו ולבניו ברית מלח, שנאמר ויאמר ה׳ אל שמואל עד מתי אתה מתאבל על שאול וגו׳ עד כי ראיתי בבניו לי מלך, בכל מקום שנאמר לי לעולם הוא וכן אמר דוד ויבחר ה׳ אלהי ישראל לי (בפסוק נאמר בי תחת לי – דהי״א כ"ח ד׳) מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי כי רצה להמליך על כל ישראל, ועוד משבט יהודה יצא שלמה המלך והוא בנה בית המקדש ורצה הקב״ה ליתן שכינתו בו, שנאמר אז יקהל שלמה וגו׳ ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן וכתיב וכל בית ישראל רואים ברדת האש, ועוד משבט יהודה יצא יהושפט איש צדיק שנאמר בו ויעש הישר בעיני ה׳, ומשבט יהודה יצא יותם המלך איש צדיק שנאמר בו ויעש הישר בעיני ה׳, ומשבט יהודה יצא יאשיהו איש צדיק שנאמר בו וכמהו לא היה לפניו מלך, ומשבט יהודה יצאו דניאל חנניה מישאל ועזריה אנשים צדיקים וחכמים שכן כתוב בהם והילדים האלה ארבעתן נתן להם האלהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה, ונעשה להם נסים ומופתים בבבל דכתיב באדין נבוכדנצר קרב לתרע אתון נורא יקדתא, אדין דניאל עם מלכא מליל אלהי שלח מלאכיה, ובסוף כתיב ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ועוד משבט יהודה יצא זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה, וכתיב ביום ההוא נאם ה׳ אקחך זרובבל בן שאלתיאל, וכתיב ידי זרובבל בן שאלתיאל יסדו הבית הזה וידו תבצענה, וכתיב כי מי בז ליום קטנות, וכתיב מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור. ועוד משבטו עתיד לצאת משיח וכו׳ שנאמר והיה ביום ההוא שורש ישי וגו'. —יהודה רביעי הוא נולד לשבטים כגון ד׳ שהוא אות רביעית באל״ף בי״ת ולשם הזה, וביום הרביעי נבראו המאורות וכתיב במשיחנו וכסאו כשמש נגדי וניצל לו מזרעו ארבעה, אחד מגוב אריות ושלשה מכבשן האש, דוד אות רביעית הוא ראש וסוף שנאמר לא יסור שבט מיהודה, ועוד כתיב ונאמן ביתך וממלכתך, וכתיב לעולם אשמר לו חסדי. ומה שאמרנו כשם שברביעי נבראו המאורות כך יהודה נולד רביעי לשבטים ומהם אנו מונים שנות עולם. השבטים נמנו בתורה בט״ו מקומות ויהודה נמנה ראש לשבטים בד׳ מקומות כנגד ילידתו, ועוד כתיב בקרבן נחשון שהוא משבט יהודה וקרבנו קערת כסף אחת ובכלם כתיב קרבנו, הוסיף לנחשון וי״ו רמז ליהודה שיצאו ששה צדיקים משבטו ונתברכו כל אחד ואחד בשש מדות, כתיב בדוד יודע נגן וגבור חיל איש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו, וכתיב בחנניה מישאל ועזריה ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת וגו׳, וכתיב ביה בחזקיהו שש שנקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, וכתיב ביה בדניאל כל קבל די רוח יתירה ביה ומנדע ושכלתנו וגו׳ וכתיב במשיחנו ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳.

יהודה אתה יודוך אחיך, זו היא שנאמר ברה״ק ע״י איוב, אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, כנגד מי אמר איוב המקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד הצדיקים שהם כובשים את יצרם ומודים במעשיהם, שכל מי שהוא מודה במעשיו זוכה לעוה״ב שנאמר זובח תורה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים.

וכן אתה מוצא ביהודה בשעה שבא מעשה תמר לידו והוציאוה לישרף שלחה ואמרה לו הכר נא, מהו הכר נא? שא נא עיניך והכר את בוראך ואל תתבייש מבשר ודם, מיד כבש יצרו והודה במעשיו. ובשביל שהודה במעשיו הציל הקב״ה את בניו מן השרפה, והוא רמז שרמז לו הקב״ה מתחלה שנאמר ויהי כמשלש חדשים, אמר לו הקב״ה אתה הצלת את תמר ואת שני בניה מן השרפה אף אני אציל את בניך מן השרפה, ואלו הן: חנניה מישאל ועזריה. הא למדת שכל מי שהוא מודה במעשיו הקב״ה מצילו ומביאו לחיי עוה״ב, וכל מי שאינו מודה במעשיו הקב״ה מקללו שכן מצינו בשעה שהרג קין את הבל אמר לו הקב״ה אי הבל אחיך אמר לפניו רבש״ע אני והבל הנחנו דורון לפניך, להבל קבלת ולי החזרת בפחי נפש, ממני אתה מבקשו? והלא אינו מתבקש אלא ממך שאתה משמר כל הבריות, אמר לו אני מודיעך היכן הוא, מיד קללו שנאמר ועתה ארור אתה מן האדמה וגו׳. מיד עמד ונשתטח לבקש רחמים מלפני הקב״ה שנאמר גדול עוני מנשוא, אמר לפניו רבש״ע לא יהא עוני גדול מאותן ששים רבוא שעתידין להכעיס לפניך במדבר, וכיון שאמר [משה] נושא עון מיד מחלת להם שנאמר ויאמר ה׳ סלחתי בדבריך. באותה שעה אמר הקב״ה אם איני מוחל לקין הרי הוא נועל דלת בפני כל בעל תשובה. מיד מחל לו הקב״ה מחצה שמתחלה אמר לו נע ונד תהיה בארץ, ולאחר שעשה תשובה מה כתיב ביה וישב בארץ נד קדמת עדן. מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם, זה יהודה הצדיק שבייש את עצמו במעשה תמר, אף ראובן לא הודה במעשיו אלא מכחו של יהודה, כיון שראה ראובן את יהודה שהודה עמד הוא והודה על מעשיו, ולפי שגרם יהודה לראובן לעשות תשובה, לפיכך סמכו משה רבינו לו שנאמר יחי ראובן ואל ימות וגו׳ וכתיב בתריה וזאת ליהודה ויאמר על שניהם הוא אומר אשר חכמים יגידו ולא בחרו מאבותם, ומה שכר נטלו על כך, להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם.

יהודה אתה יודוך אחיך, בא וראה מה כתיב למעלה מן הענין שמעון ולוי אחים, וכולם אינם אחים? אלא אחים הם בעצה, הם נטלו עצה על שכם והרגום שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, והם נטלו עצה על יוסף ובקשו להרגו שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו, ומי הם? אם תאמר ראובן הרי ראובן בקש להצילו שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם, אם תאמר יהודה הרי כבר נאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו', ואם תאמר בני השפחות והלא כבר נאמר והוא נער את בני בלהה וגו׳, אלא מי הם ויאמרו איש אל אחיו, זה שמעון ולוי דכתיב בהו שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. וכיון שבאו במצרים אמר יוסף אם אני מניחם במקום אחד נוטלים עצה עלי ומחריבין את כרך מצרים, לפיכך הפריש שמעון מלוי שנאמר ויקח מאתם את שמעון, וכיון שהפרישו נעשה לוי יחידי, שנאמר ויפתח האחד את שקו, וכי אחד היה והלא כבר נאמר ויהי הם מריקים שקיהם, אלא האחד זה לוי שנעשה יחידי ותשש כחו באותה שעה, לכך נאמר שמעון ולוי אחים. וכיון שהוכיחן אביהם הוריקו פניו של יהודה, מיד קרא לו ופתח יהודה אתה יודוך אחיך. א״ר תנחום בר חנילאי, בשעה שהוכיח יעקב לשמעון ולוי הוריקו פניו של יהודה ונתיירא שמא יוכיחו במעשה תמר, מיד קראו ופייסו שנאמר יהודה אתה יודוך אחיך. מת״ל אתה יודוך אחיך, אלא כך אמר לו יעקב: יהודה בני גלוי וידוע לפני הקב״ה שהצלת את יוסף מן המיתה שאלמלא אתה היו הורגים אותו שמעון ולוי, ועתה תזכה שהרי יודו לך אחיך בעוה״ב שהצלת אותם משפיכות דמים ולא נפרדו אחיך לגיהנם, אף בעוה״ז תזכה שיקראו כל השבטים על שמך יהודים, כשם שנקראת אתה יהודה. ידך בעורף אויביך, אמר לו בני אתה הקשית ערפך שעה אחת וביישת עצמך במעשה תמר תזכה שתהרוג את אויביך בדבר שנוקשן על ערפן ומניחן שהולך והורג, ואיזה זה הקשת. גור אריה יהודה, א״ר חמא בר חנינא זה מלכנו בן דוד שיצא מב׳ שבטים אביו מיהודה ואמו מדן ובשניהם כתיב אריה גור אריה יהודה, דן גור אריה. מטרף בני, אמר לו ליהודה בני! מסולק אתה מאותו עון שאמרתי טרף טורף יוסף. לא יסור שבט מיהודה, זה ראש גלות יהודה שבבבל שרודין את עם ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו אלו נשיאים של בית רבי שמלמדים תורה ברבים בא״י. ד״א לא יסור וגו׳ זה בן דוד שעתיד לרדות את המלכות במקל שנאמר תרעם בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים שמורים הלכות בישראל בסנהדרי גדולה שהיא יושבת בלשכת הגזית בחלקו של יהודה.

זבולון לחוף ימים ישכון בסחורתו ויששכר בתורתו, זה עם זה שותפים בעוה״ז ובעוה״ב. זבולון וגו׳ מה ראה יעקב שברך זבולון תחלה ואח״כ יששכר, והלא יששכר גדול ממנו והוא היה ראוי לברך תחלה, אלא צפה וראה בית המקדש שעתיד ליחרב ועתידה סנהדרין שתעקר משבטו של יהודה ולהקבע בשבטו של זבולון, שבתחלתה גלתה סנהדרין וישבה לה ביבנה ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם ומשם לבית שערים ומשם לצפורי וצפורי היה בחלקו של זבולון, ואח״כ גלתה לטבריה. וכן ישעיה אמר ישפילנה ישפילה עד ארץ. א״ר יוחנן טבריה היא משלמת למלכנו שנאמר תרמסנה רגל רגלי עני, מה כתיב אחריו והוכן בחסד כסא. באותה שעה יפרע הקב״ה מאו״ה פורענות גדולה שאין לה הפסק ואין לה קץ ומורידן לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו׳. וכ״כ למה שנתן הקב״ה קץ ליסוריהן של צדיקים שמתייסרין בעוה״ז. באותה שעה מגעת פורענות של רשעים שאין לה קץ לעולם, וקץ ליסוריהן של צדיקים שמעביר מן העולם, שנאמר קץ שם לחשך, ומהו קץ שם לחשך אר״י אלו הצדיקים שדומין בעוה״ז כמו שהוא יושב בחשך ואפלה. באותה שעה משלם הקב״ה מתן שכרן של צדיקים שאין לה קץ ואין לה הפסק. אשריהן הצדיקים שהם מרבים את התורה ורודפים שלום לישראל, שמשתלמין שכר פעולתם שאין לה קץ ואין לה הפסק לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. ענין אחר: מפני מה ברך זבולון תחלה מפני שזבולון לחוף ימים ישכון וכל הסחורות למחוזו באין כדכתיב והוא לחוף אניות, ויששכר משתכר בסחורותיו שנאמר יששכר חמור גרם שנוטל הסחורות מזבולון ומשתכר בהם, הוא שאמר שמח זבולון בצאתך לפרש בים ויששכר באהלך שמשתכר באהליו מסחורותיו של זבולון. אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם וגו'.

יששכר חמור גרם, כשם שהחמור שובר את העצם כך שבטו של יששכר יודעי בינה לעתים לדעת וגו' שהיה שבטו מעמיד מאתים סנהדריות.

יהי דן נחש עלי דרך, זה שמשון שצפה אותו יעקב שהוא עומד בין שני עמודים והתפלל עליו שתנתן בו כח שנאמר ה׳ אלהים זכרני נא וחזקני נא.

גד גדוד יגודנו, זה שבטו של גד כשהיה אחד מהם יוצא למלחמה היו נוצחין והיו הורגין מפרק הראש עם הזרוע.

מאשר שמנה לחמו, שהיו מספקין שמן המשחה.

נפתלי אילה שלוחה, מלמד שקפץ במצרים בחיל והביא שטר המערה לקבור את אביו, עד שהוא הולך בא חושים בן דן והיה חרש וכשראה עשו מונע מלקבור את אבינו יעקב דקרו במקל על צוארו והתיז את ראשו ונפלו שתי עיניו על מטתו של יעקב אבינו, ופתח עיניו וראה נקמה ושמח שנאמר ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע ונתקיימה נבואת רבקה שאמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד (עי׳ סוטה י"ג.). הנותן אמרי שפר שהיה לשונו של שבט נפתלי בתורה מתוקים מדבש.

בן פורת יוסף, מלמד שאין עין הרע שולט בהם. בנות צעדה עלי שור, שהיו המצריות בנות מלכים באות לראות את פני יוסף על החומה ולא תלה עיניו באחת מהן ולא הרהר באחת מהן וזכה לירש ב׳ עולמים.

בנימין זאב יטרף, שבט גדול וחזק. ענין אחר, בנימין זאב יטרף וגו׳ פירוש בנימין חלקו בין בני יהודה ובין בני יוסף כשהולך לטרוף ועבר בארץ יהודה בבקר לא ישוב עד הערב וכשהולך לטרוף ועבר בארץ בני יוסף בערב לא ישוב עד הבקר, כדכתיב בבקר יאכל עד שטורף ולערב יחלק שלל ששולל, ומניין שבנימין בין אלו השבטים דכתיב ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף (יהושע י״ח יא). כתיב כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו וגו׳. בראשונה היה הסוד ליראי ה׳ שנאמר סוד ה׳ ליראיו (תהלים כ״ה) חזר ונתן אותו לישרים שנאמר ואת ישרים סודו (משלי ג׳ ל״ב) חזר ונתן אותו לנביאים שנאמר כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳ ז׳). כל מה שהצדיקים עושים ברוה״ק עושים, יעקב כשבירך שבט יהודה הוא מברכו באריה שנאמר גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו ומזווגו כנגד מלכות בבל, ודניאל חנניה מישאל ועזריה מזדווגין לה. יוסף מזווגו כנגד מלכות רומי ומסורת היא שאין עמלק נופל אלא ביד בני בניה של רחל, ומשה זיווג שבטו של לוי כנגד מלכות יון שבני חשמונאי היו משבטו של לוי, ומזווג לבנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי נפרש ממנו שהוא משבטו של בנימין, וכתיב במלכות מדי וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב (דניאל ז׳ ה׳) שהוקשה כנגד שבט בנימין שנמשל כזאב. זאב יטרף, מה הזאב הזה חוטף כך היה שבטו של בנימין חוטף שנאמר וראיתם והנה אם יצאו בנות שילה (סוף שופטים), מלמד שהיו חוטפים נשים לבניהם משום שבועה שנשבעו ישראל עליהם שלא ישאו נשיהם. בבקר יאכל עד – אלו הקרבנות שמקריבין בביהמ״ק דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר.

ויכל יעקב לצות את בניו, מה ציוה לטעון את מטתו, א״ל אל יטעון מטתי אחד מבני בניהם שיש להם מבנות כנען, וקבלו עליהם מצות אביהם וברכתו באהבה רבה וגמורה, שנאמר איש אשר כברכתו. וברכתו קיימת לעולם ולעולמי עולמים שנאמר ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ. סליק ברכת י״ב שבטים כל אחד ואחד בשמו.

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, לא פחות ולא יותר, אף רבקה ראתה י״ב שבטים שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים הרי ארבעה, ולאום מלאום יאמץ הרי ששה, ורב יעבוד צעיר הרי שמונה, וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה הרי עשרה, ויצא הראשון אדמוני ואח"כ יצא אחיו הרי י״ב. ויתרוצצו הבנים בקרבה, אמרה כך אני מצטערת בי״ב שאמר לי הקב״ה שהוא מעמיד ממני, למה זה אנכי אין ז"ה אלא י"ב, בגימטריא שנים עשר שבטי ישראל.

וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש כברכתו ברך אותם, ויברך כל אחד אין כתיב כאן אלא ויברך אותם, למה כן? אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלותו של איל ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה, לכן כללן באחרונה. איש כברכתו ברך אותם, לפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהוא עושה שעורים, ולנפתלי ארץ שהוא עושה חטים, אעפ״כ כללן באחרונה שיהיו אוכלין אלו משל אלו. וזאת אשר דיבר להם אביהם, זאת אשר דבר אין כתיב כאן אלא וזאת אשר, שעוד עתיד אדם אחד כיוצא בי לברך אתכם, ומהיכן שפסקתי הוא מברך אתכם, כיון שעמד משה רע״ה פתח להם וזאת הברכה מהיכן שפסק להם אביהם, הוי אומר וזאת אשר דבר להם אביהם. אמר להם, אני אומר לכם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם בשעה שתקבלו את התורה שכתוב בה וזאת התורה, הוי וזאת אשר דבר, ממה שחתם אביהם פתח להם משה. מזקנים אתבונן, כשברך יצחק את יעקב אמר לו ואל שדי יברך אותך במה חתם בסוף ברכתו בקריאה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, ואף יעקב כשעמד לברך את השבטים ממקום שפסק אביו התחיל שנאמר ויקרא יעקב אל בניו. וחתם יעקב כשברכם בוזאת שנאמר וזאת אשר דבר, ואף משה כשעמד לברך את השבטים ממקום שפסק יעקב משם התחיל שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה, ובמה חתם משה באשריך ישראל. ואף דוד כשבא לברך את ישראל ממקום שפסק משה משם פתח, שנאמר אשרי האיש, הוי מזקנים אתבונן. ויצו אותם ויאמר אליהם, כיון שנסתלק ויעשו בניו לו כן כאשר צום. מה עשו חנטו אותו והעלו אותו.

כתיב ויבאו עד גורן האטד, וכי יש גורן לאטד שהוא אומר ויבאו עד גורן האטד? אלא אלו כנעניים שנטלו את כתריהן והקיפו ארונו של יעקב כגורן זה שמקיפין אותו באטד, ר״א אומר כיון שראו ארונו של יעקב אבינו התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב אבינו. ר״ש בן נחמני אומר קשרי כתפותיהן התירו, ורבנן אמרי באצבע הראו את הארון.

ויאמרו אבל כבד זה למצרים, בשביל כן נתן להם הקב׳׳ה גורן שנאמר עד גורן האטד. ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ומנין שהאבל שבעת ימים שהוא אומר ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ארז״ל שבעת ימים מנין מדכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, לפיכך ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ולמה עושין שבעת ימים? כנגד שבעת ימי המשתה. אמר להם הקב״ה בעוה״ז נצטערתם עם הצדיק הזה ושמרתם לו אבל ז׳ ימים ולעוה״ב אני מחזיר לכם אותו האבל לשמחה שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם, וכשם שאני מנחם אתכם כך אני מנחם לציון ולחרבותיה שנאמר כי נחם ה׳ ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה׳ ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.

בילא״ו

לקח טוב על ברכת יעקב אבינו ע״ה

[בית המדרש ח״ה 191]

א׳) ויקרא יעקב אל בניו, לאחר שבירך את יוסף ואת בניו קרא לשאר האחים ויאמר האספו ואגידה לכם, מהו האספו הטהרו כמו תסגר שבעת ימים ואחר תאסף (במדבר י״ב ט״ו), וכמו ונשא ידו אל המקום ואסף המצורע (מ״ב ה׳ י״א). אמר להם הטהרו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, בקש לגלות להם את הקץ מיד נגלה אליו שכינה, כיון שראה את השכינה התחיל מצווה אותם על ייחודו, אמרו לו וכי כלום אנו חשודין לפניך על ייחוד השם שאתה מצוה אותנו, שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד (במדבר ו' ד') בישראל אבינו מדבר, מיד ענה הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והם אמרו בלחש ולא בקול, בלחש משום כבוד יעקב אבינו שאמרו, ולא בקול משום כבוד משה שלא אמרו. הם אמרו שש מלות (שמע ישראל) והוא ענה שש מלות (ברוך שם) הכל שנים עשר כנגד השבטים, לפיכך נהגו ישראל לומר בק״ש בשכמל״ו (עי׳ פסחים נ״ו).

ב') הקבצו ושמעו בני יעקב, זו ברכת יעקב אבינו בפרשה זו, ושמעו אל ישראל אביכם זו ברכת משה רבינו בפרשת וזאת הברכה, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו. אביכם, שהסכים אביכם שבשמים על ברכת אביכם ישראל, שהרי ברכת משה רבינו מעין ברכת יעקב אבינו. ד״א ושמעו ב׳ פעמים שמעו הקנטורין שמעו הברכות.

ג׳) ראובן בכורי אתה, בכור לנחלה בכור לכהונה. כחי וראשית אוני, כחי מתשמיש המטה וראשית אוני אפילו ממקרה לילה. ד״א ר׳ לוי בן שלום אומר בן שבעים שנה ושבע שנים היה יעקב אבינו ועדיין לא ראה קרי (בנוסחא דלעיל פ״ד שנים היה), ללמדך שבחן של אבותינו כי לא על חנם בחר בהם הקב״ה. יתר שאת ויתר עז, אמר לו ראוי היה לך ליטול שלשה חלקים יותר על אחיך: הבכורה הכהונה והמלכות, יתר שאת זו בכורה שנוטל פי שנים, יתר עז זו הכהונה שנוטל כ״ד מתנות, ד״א יתר שאת זו כהונה שנאמר ואותה נתן לכם לשאת (בתנחומא מביא ראיה מן הפסוק וישא אהרן את ידיו (ויקרא ט'), יתר עז זו מלכות שנאמר ויתן עז למלכו, ועתה ניתנה בכורה ליוסף וכהונה ללוי ומלכות ליהודה.

ד) פחז כמים אל תותר, וכל כך למה שנוטלו ממך ג׳ כתרים הללו? לפי שפחזת, כמו יחפוץ (יחפוז) זנבו כמו ארז (איוב מ' י״ז) כלומר נתקשה ולא נכנע. פחז כמים, כמים הנגרים ארצה בזריזות, שהרי שאר משקין יורדין בנחת כמו היין והחלב והדבש, וריח לא נשאר בכלי כשהן (המים) נשפכין ממנו, כך כל כעסך הבערת. כי עלית משכבי אביך, כדי לבלבל יצועי, שכיון שמתה רחל הביא יעקב אבינו את בלהה והושיבה על יצועה, אמר ראובן לא דיי שאחות אמי צרה לאמי אלא גם שפחתה תהא צרה לאמי, עמד ובלבל יצועה, לפיכך אמר לו אז חללת שלשה כתרים הללו על עסקי יצועי. עלה, עלית לא נאמר אלא עלה שאין לו תרופה עד שיבא משה רבינו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות י״ט ג'). שכיון שכתוב אלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וגו׳ ואמרו ארור שוכב עם אשת אביו (דברים כ״ז) ידעו הכל כי ראובן אביהם של שבט לא שכב את בלהה פלגש אביו. וישמע ישראל, ולא עשה בו נקודות (סוף פסוק) כדרך כל הפסוקים אלא צורף הענין עם ויהיו בני יעקב שנים עשר, ללמדך שנקי היה אותו צדיק מאותו עון. כיוצא בדבר אתה אומר אשר ישכבון הנשים הצובאות (ש"א ב׳ כ״ב) אפשר חפני ופנחס שוכבים את נשי ישראל והן שותקין? אלא ששהו את קיניהן והיו מתאחרות לישכב עם בעליהן ומעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום, להודיעך שהתורה לא ניתנה לטיפשין ולא נמסרה אלא לחכמים לדרוש ולאזן ולחקור אותן ולתקן מדרשות נאות, דברים דבורים על אופניהם לקיים מה שנאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהלים י"ט) ואין מקרא עוקר מקרא. ד״א פחז כמים, לשון נוטריקון – פ׳חדת מן החטא, ח׳לית, ז׳רחה תפילתך. אל תותר, שלא נותר בך חטאת ואע״פ שעלית משכבי אביך. אז חללת יצועי עלה, עלה שבחך בהצלת אחיך שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם (שמות ל״ז כ״א).

ה') שמעון ולוי אחים מאב ומאם, אחים בעצה אחים בכעס, כלי חמס מכירותיהם, שכן קורין בלשון יוני לסכין מכורין. ד״א מכירותיהם מגורותיהם כ׳ וג׳ משמשין כאחד כמו גנתו כנתו וכנה אשר נטעה ימינך (תהלים פ׳ ט״ז), פי׳ וגנה כלומר בארץ מגורותי עשו חמס להרוג בעלי שכם, שאם חטא שכם בן חמור כל העיר מה חטאה?

ו׳) בסודם אל תבא נפשי, זה מעשה קרח דכתיב ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא ייחסו הכתוב ליעקב לומר בן יעקב, ובקהלם אל תחד כבודי כמו לא תחד אתם בקבורה (ישעיה י״ד כ') שהרי במעשה זמרי נשיא בית אב לשמעוני לא נתייחס ליעקב. כי באפם הרגו איש, אלו יושבי שכם, וברצונם עקרו שור, זו חומת העיר שהרי חומה בלשון ארמי שור. ד״א עקרו שור זה יוסף שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, אלו שמעון ולוי שנקראו אחים, וראיה לדבר שהרי במצרים לא לקח יוסף לאסור אותו אלא שמעון שנאמר ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם, וכתיב ויפתח האחד את שקו זה לוי שנשאר יחיד כי נותר שם שמעון ושמו לו כספו בפי אמתחתו כדי לבהלו.

ז׳) ארור אפם כי עז, שלא נטלו עצה מאביהם כשהלכו להרוג את שכם בן חמור, ועברתם כי קשתה, וארור כעסם כי קשתה, שאם יהיו שני השבטים אלו יחדיו אין העולם מתקיים, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל שיהיו משבט שמעון ולוי מלמדים ומשכימים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שיהיו עוסקין בתורה אולי יתכבשון. ד״א ארור אפם כי עז כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ׳ י״ג) כלומר תתבצר אפם ותתמעט ועברתם תקטן. אחלקם ביעקב, שהרי לשמעון נתנו לו חלק בשני מקומות בא״י וכן לוי אין לו נחלה אלא מ״ח עיר נפוצות בישראל.

ח׳) יהודה אתה יודוך אחיך, יהודה שמו הודאה על שהודתה לאה אמו שנאמר הפעם אודה את ה׳ על כן קראה שמו יהודה (בראשית כ״ט:ל״ה), והוא בעצמו הודה במעשה תמר ולא בוש לפיכך אתה יודוך, כלומר אתה הודית על האמת והצלת את תמר מלשרוף לפיכך יודוך אחיך שאתה מלך עליהם, וכן היה שעמדו ממנו שלשים מלכים ונשיאים כמנין יהוד"ה הרי שלשים. מן אברהם עד שלמה ט״ו דורות ואברהם אבינו נשיא היה שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כ״ב:י״ב), אברהם יצחק ויעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד ושלמה הרי ט"ו. ומן שלמה עד גלות יכניה ט"ו: רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם יואש אמציה עזריה יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יכניה. לכך נמשלה מלכות דוד כירח שנאמר כירח יכון עולם (תהלים פ״ט) כשם שהוא עולה ומתגבר עד ט״ו יום ועוד חוזר ומתכסה מעט מעט עד ט״ו יום כך מן אברהם עד שלמה ט״ו ומיכן ואילך ט״ו עד הגלות הראשון בימי יהויכין מלך יהודה, ולכך עולה חשבון יהודה שלשים. ויהודה רביעי לבטן והמאורות ביום הרביעי נבראו לפיכך נמשלה מלכות יהודה למאורות שנאמר וכסאו כשמש נגדי, כשם שאי אפשר לעולם בלא מאורות כך אי אפשר לעולם בלא זרע דוד כי ברית עולם שם לו ערוכה בכל ושמורה, ואומר לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו, ואומר אחת נשבעתי לדוד (שם). דויד (בדברי הימים דוד מלא יו"ד=דויד) על שם עשרים וארבעה ספרים (תנ"ך). תחלת שמו ד׳ וסופו ד׳ לפי שהיה יהודה רביעי לבטן, לכך נקרא יהודה. אתה יודוך אחיך שכל ישראל מודים שה׳ בחר במלכות בית דוד ושירי דוד המעולים וחסדי דוד הנאמנים. לפיכך לקח אהרן קדוש ה׳ את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון שהוא ראש לנשיאים, דכתיב ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה, ואומר כי יהודה גבר באחיו (דהי״א ה׳ ב׳). וכשם שנכרתה ברית לכהונה כך נכרתה ברית למלכות בית דוד, ודגל יהודה נוסע בראשונה וכו׳ (כמו בנוסחא א׳), ישתבח שם אלהינו שאינו מקפח שכר, שהוא נוצר חסד לאלפים וכו׳ וגם לעתיד לבא ויצא חוטר מגזע ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו (ישעיהו י״א:י׳) זה מלך המשיח, ואומר והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיהו כ״ג:ה׳), ואומר ועבדו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם (שם ל') זה מלך המשיח שהוא מזרע יהודה לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך. ד״א כיון שראה יהודה שהיה יעקב מוכיח את אחיו, ראובן על מעשה בלהה, שמעון ולוי על מעשה שכם ועל מעשה יוסף וכו׳ נתכרכמו פני יהודה אמר שמא יוכיחני על מעשה תמר, כיון שראה יעקב אבינו שנתכרכמו פני יהודה התחיל לפייסו אמר לו יהודה אתה יודוך אחיך, גלוי וידוע לפני הקב״ה שאתה הצלת את יוסף משפיכות דמים ולא נטרדו אחיך לגיהנם, לפיכך יודוך אחיך. שכל ישראל יקראו על שם יהודה "יהודים". ידך בעורף אויביך, זה הקשת שהיא יד כנגד העורף, וכה״א בדוד ויאמר ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר (ש״ב א' י״ח), והיכן היא כתובה בספר בראשית, ספר שכתוב בו מעשה הישרים, מעשה אברהם יצחק ויעקב, וכן בלעם אמר תמות נפשי מות ישרים (במדבר כ״ג:י׳), והיכן רמיזא? ידך בעורף אויביך, איזו היא מלחמה שהיא יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת.

ט׳) גור אריה יהודה, שלא יירא מפני כל, אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג׳:ח׳) זה מלך המשיח, או מי יחיה משומו אל (במדבר כ״ד:כ״ג) כי גדול יום ה׳ ונורא מאד ומי יכילנו (יואל ב׳:י״א) [זה מלחמת גוג ומגוג]. מטרף בני עלית, מסולק אתה מאותו עון שאמרתי טרף טורף יוסף. כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו, לעתיד לבא שנאמר ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים ל״ב:י״ב). הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא (במדבר כ״ג:כ״ד) בימי מלך המשיח ישתחוו לו גוים, וכתיב והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלהים כמלאך ה׳ לפניהם (זכריה י״ב:ח׳), וכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם (מיכה ב׳:י״ג).

י׳) לא יסור שבט מיהודה, אלו סופרים שביהודה כמו מושכים בשבט סופר. ומחוקק מבין רגליו, אלו יושבי יעבץ שמורין הלכות לישראל. עד כי יבא שילה, פי' שי לו שעתידין או"ה להביא דורנות למשיח בן דוד שנאמר בעת ההיא יובל שי (ישעיהו י״ח:ז׳), ואומר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וגו׳ (תהילים ע״ב:י׳). ולו יקהת עמים, שעתיד להקהות שיניהם של או״ה שנאמר וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו (שם), ואומר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, ואומר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל. עד כי יבא שילה עד כי יבא בנו (משיח בן דוד) כמו ובשליתה. זש"ה אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה (בגימט׳ של״ה) רמזו יעקב אבינו בברכתו אלף והוא הכלל, והפרט הוא של״ה. וכן רמזו משה רבינו ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא [הסת״ר אסתי״ר בגימטרי'] אלף ושלש מאות ושלשים וחמש כי א׳ דאסתיר טפל כי הסתירה עיקר, ובא דניאל ופירשהו אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושלש מאות ול״ה, והם עידן עידנין ופלג עידן, מועד מועדים וחצי (דניאל י"ב י״ב) מספרם יהיה שלש שנים ומחצה שבהן יהיו ימי הצרה וממנו יושע, אבל התחלתם איני יודע אימתי, ועל זה נאמר פתאום יבא אל היכלו (מלאכי ג׳:א׳), זש״ה כי יבא שילה פתאום יבא. ויש לומר יקהת מלשון יקהל כענין להקת נביאים, וכן הוא אומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳).

י״א) אסרי לגפן עירה, אסרי כמו יקבץ כענין שנאמר מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז׳:ו׳), עירה קריה, גפן זה ישראל, כמו גפן ממצרים תסיע (תהילים פ׳:ט׳), יקבץ ישראל לעירו בירושלם שנקרא עיר ה׳ צבאות. ולשרקה בני אתנו, שרקה אלו ישראל שנאמר ואנכי נטעתיך שורק (ירמיה ב׳ כ״א), בני אתונו המה יבנו בית קדשו שכן כתוב ביחזקאל (מ׳ י״ד) שער האיתון לשון ביאה הוא שיבואו ישראל לירושלם ויבנו אותו לימות המשיח. כבס ביין לבושו, יכבס כל צואתם שנאמר והושעתי אתכם מכל טומאותיכם (יחזקאל ל״ו:כ״ט), ביין רמז לתורה שנקראת יין שנאמר הביאני אל בית היין (שיר השירים ב׳:ד׳), לבושו תתלבש ירושלם שנאמר חי אני נאום ה׳ כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה (ישעיהו מ״ט:י״ח). ד״א כבס ביין לבושו אלו נקמות שעתיד הקב״ה לעשות באדום שנאמר מי זה בא מאדום (שם ס״ג). ובדם ענבים סותה, כמו כסותה אלו נקמות שעתיד הקב״ה לעשות בגוים שנאמר פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו׳ ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי (שם) לכך נקראת אדום ע״ש שיבוא צח ואדום ויעשה נקמה באדום, ונקראת בצרה שעתיד הקב״ה לבצור אותה כאשר יבצרו הענבים וידרכום בגת.

י״ב) חכלילי עינים מיין, יתאדמו הרי ישראל מרוב כרמיהם בימות המשיח, ולבן שינים מחלב והגבעות יתלבנו מן הצאן, וכה״א והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וגו' ומעין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד׳). ד״א חכלילי עינים, ישמח את ישראל, לשון ארמי הוא, מצחק מחאיך, בזמן שיראו ישראל את השכינה שנאמר עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון (ישעיה נ״ב ח׳), וכתיב וראו כל בשר יחדו כי פי ה׳ דבר. ולבן שינים מחלב, שימלא שחוק פינו, שכל השוחק בפה מלא שיניו נראות, על אותו הזמן הוא אומר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה וגו' (תהלים קכ״ו).

י״ג) זבולון לחוף ימים ישכון, שיהא תגר ויורד בספינה ומביא סחורה לפי שהיה מביא ונותן לתוך פיו של יששכר שהיה עוסק בתורה לפיכך הקדימו יעקב קודם ליששכר, שאלמלא זבולון אין יששכר עוסק בתורה, וכן משה רבינו אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך (דברים ל״ג:י״ח) שמעין ברכתו של יעקב היא ברכתו של משה רבינו, לפיכך אמר שלמה בחכמתו כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז׳:י״ב) ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג׳:י״ח). וירכתו על צידון, כמו עד צידון. למה זכר צידון? שהוא צד המזונות ונותן ליששכר.

י״ד) יששכר חמור גרם, כמו עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ׳ י״ח), כשם שהחמור שובר את העצם כך שבטו של יששכר שובר כל ישראל בהלכה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים (דהי״א י״ב ל״ג) אלו מאתים ראשי סנהדראות של שבטו של יששכר. רובץ בין המשפתים, שהרביצו תורה בישראל שנאמר בהם אם תשכבון בין שפתים וגו' (תהילים ס״ח:י״ד).

ט״ו) וירא מנוחה כי טוב, זו תורה שנאמר כי טוב סחרה מסחר כסף (משלי ג׳:י״ד), ואת הארץ כי נעמה זו שבחו של ה׳ שנאמר זמרו לשמו כי נעים (תהילים קל״ה:ג׳). ויט שכמו לסבול, אלופינו מסובלים (שם קמ״ד) אלופים בתורה מסובלים במצות ומסובלין ביסורין. ויהי למס עובד, למס זה סיני חשבון זה כזה ק"ל. עובד, עובד אדמתו ישבע לחם (משלי י״ב:י״א) זו תורה, ואומר מתוקה שנת העובד (קהלת ה׳:י״א).

ט״ז) דן ידין עמו, זה שמשון בן מנוח ששפט את ישראל והושיעם מיד פלשתים. כאחד שבטי ישראל, ששפט שבטי ישראל כאחד שהקב״ה נקרא אחד, כשם שהקב״ה אינו מטריח על ישראל יותר מדאי כך שמשון היה שופט את ישראל ולא היה מטריח עליהם. וכן אמרו רבותינו (במס׳ סוטה) מאי דכתיב ה׳ אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו׳ (שופטים ט״ז:כ״ח) אמר שמשון לפני הקב״ה רבש״ע זכור לי עשרים שנה שהייתי שופט את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.

י״ז) יהי דן נחש עלי דרך, זה שמשון, מה נחש זה נוקם ונוטר אף שמשון נוקם ונוטר לפלשתים. שפיפון עלי אורח, מה השפיפון מלא כעס אף שמשון מלא כעס על פלשתים. הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, זש״ה ויך אותם שוק על ירך מכה רבה (שם ט״ו), ופי׳ שוק על ירך הפרשים עם הרגלים.

י״ח) לישועתך קויתי ה׳, כיון שראה יעקב גבורתו של שמשון אמר לישועתך קויתי ה׳, לפי ששמשון החל להושיע את ישראל מיד פלשתים שנאמר והוא יחל להושיע וגו׳ (שם י״ג), לישועתך קויתי שתים עשרה אותיות כנגד שנים עשר שבטים, זה שא״ה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (תהילים קכ״ב:ד׳).

י״ט) גד גדוד יגודנו, אלו שעברו את הירדן בימי יהושע שנאמר כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו את הירדן (יהושע ד׳ ג׳), והוא יגד עקב, שאחרי כן ברכם יהושע וחזרו שנאמר ויברכם יהושע וגו׳ ויאמר אליהם בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב וגו׳ (יהושע כ״ב:ח׳), ד״א גד גדוד יגודנו זה היה בימי יהושע, והוא יגוד עקב בימי דוד, שכן כתיב ואלה הבאים אל דוד לצקלג וגו׳ ומן הגדי נבדלו אל דוד וגו׳ ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר אלה מבני גד וגו׳ אשר עברו את הירדן וגו׳ ויבריחו את כל הענקים למזרח ולמערב (דהי״א י״ב),

כ׳) מאשר שמנה לחמו, שהיו מספיקין שמן המשחה שהכרמל בשבט אשר היה ולכן כתיב מאשר ולא כל אשר. והוא יתן מעדני מלך, שהרי בגבול נחלתו היה אלמלך על שם מעדני מלך, דכתיב ויצא הגורל החמישי למטה בני אשר וגו׳ ואלמלך (יהושע י״ט:כ״ד).

כ״א) נפתלי אילה שלוחה, שהיו קלים כאילה לרוץ. הנותן אמרי שפר, שהיו לשונם של שבט נפתלי מתוקים כדבש בדברי אגדה. אמרו ז״ל על נפתלי ממש, כשבאו לקבור את יעקב במערה עמד עשו לעכב שהיה אומר לו אתה קברת את לאה אשתך במערה, מעתה אין לך חלק בה כי אם חלקי נשאר, וכבר יעקב אבינו קנה חלקו ממנו שנאמר אשר כריתי לי בארץ כנען ואין כריה אלא מכירה, עד שקפץ נפתלי להביא השטר של המערה במצרים. חושם בן דן היה חרש וכשראה עשו מונע מלקבור את יעקב מיד דקרו [במקל אשר] בידיו על צואריו והתיז את ראשו ונפלו שתי עיניו על מטתו של יעקב אבינו שפתח עיניו וראה נקמה ושמח, שנאמר ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהילים נ״ח:י״א). באותה שעה נתקיימה נבואת רבקה שאמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד, שאע״פ שלא מתו שניהם ביום אחד נקברו שניהם ביום אחד.

כ״ב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אמר שתי פעמים בן פורת, על שם מנשה ואפרים. עלי עין מלמד שאין עין הרע שולט בזרעו של יוסף, אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. ד״א עלי עין שיהא שבטו פרה ורבה כמעין הנובע שנאמר ויפלו חבלי מנשה עשרה וגו׳ וכתיב וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי חלק אחד וגורל אחד עם רב אני עד אשר כה ברכני ה׳, ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה וגו׳ (יהושע י״ז:י״ד-ט״ו) אמר להם החביאו עצמכם ביערים כדי שלא ישלוט בכם עין הרע, אמרו לו אין עין הרע שולט בזרעו של יוסף שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. בנות צעדה עלי שור, שהיו בנות מלכים צועדות על החומה לראות את יוסף בשעה שהרכיבו אותו במרכבת המשנה ולא נתן עיניו באחת מהן.

כ״ג) וימררוהו ורובו, אלו אחיו, וישטמוהו בעלי חצים אלו שמעון ולוי דכתיב ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית ל״ז:י״ח).

כ״ד) ותשב באיתן קשתו, זש״ה ויהי כהיום הזה ויבא יוסף לעשות מלאכתו ואין איש וגו׳ (שם ל״ט), באותו שעה נתגבר יצרו עליו ונראתה דמות יעקב בחלון ואמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיחקקו על אבני השהם ואתה עמהם, רצונך שתמחה מהם? מיד ותשב באיתן קשתו מלמד ששב קשתו לאיתנה. ויפוזו זרועי ידיו, מלמד שנתפזרו זרעו מבין צפרניו, מידי אביר יעקב, מאביר תוכחת יעקב. משם רועה אבן ישראל, כדי שיהא חקוק באבן ישראל, דכתיב ששה משמותם על האבן האחת. ד״א ותשב באיתן קשתו זה זכותו של יוסף, ויפוזו כמו מפז רב, מידי אביר יעקב שעמדה לו זכותו של יעקב, שכשם שיעקב אביו לא יכלו לו אחיו כך יוסף לא יכלו לו אחיו. משם רועה אבן ישראל, אב־בן שהרי יוסף כלכל אביו ואת אחיו ואת בית אביו.

כ״ה) מאל אביך ויעזרך, כלומר מאל אביך היתה עזרתך, ויעזרך גם מעתה. ואת שדי, מי שאמר די לצרותי יאמר די לצרותיך, ויברכך, וכה״א עד אשר כה ברכני ה׳ (יהושע י״ז:י״ד). ברכת שמים מעל, היא ברכה שבירך יצחק את יעקב שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים. ברכת שדים ורחם, שדים אלו מזונות ורחם אלו בנים. ד״א שדים זו זכות אבות וכה״א אני חומה ושדי כמגדלות (שיר השירים ח׳:י׳) ורחם זו זכות אמהות.

כ״ו) ברכות אביך זה יעקב, גברו על ברכות הורי זה יצחק, עד תאות גבעות עולם זה עומדת לעולם, תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו, שמשעה שנמכר יוסף הזיר עצמו מן היין, שנאמר וישתו וישכרו עמו (בראשית מ״ג:ל״ד) עד אותו הזמן לא שתו יין לא הם ולא הוא.

כ״ז) בנימין זאב יטרף, שבט גדול וחזק, מה הזאב חוטף כך בני בנימין היו חוטפים נשים, מפני השבועה אשר נשבעו בני ישראל ארור נותן אשה לבנימין, וכתיב וחטפתם לכם. בבקר יאכל עד, זה שאול בן קיש שהכה את עמלק, ולערב יחלק שלל זה מרדכי שנאמר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן (אסתר ח׳:ב׳). ד״א בבקר יאכל עד זה תמיד של שחר ולערב יחלק שלל זה תמיד של בין הערבים, שהרי המזבח היה בחלקו של בנימין, וכן משה רבינו אמר לבנימין ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו (דברים ל״ג:י״ב).

כ״ח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, לא פחות ולא יותר, כשם שהיו חקוקים על אבני האפוד ועל אבני השהם. וזאת אשר דבר להם אביהם, אמר להם אימתי הברכות האלו מגיעות לכם בזמן שיבא משה ויברך אתכם בזה הענין, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה. ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך אותם, מה ת״ל? שבירך את יהודה בגבורתו של אריה ואת יוסף בכחו של שור ואת נפתלי בקלותה של אילה, שמא תאמר שזה גדול מזה, ת״ל ויברך אותם כולם שוים, ולפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה שעורים ולנפתלי חטים יכול לא יהו אוכלים אלו משל אלו? ת״ל איש אשר כברכתו ברך אותם הכליל הברכה לכולם.

צוואת נפתלי בן יעקב

ע' אגדה בבני יעקב

אגדה בבני יעקב

אגדה בבני יעקב או צוואת נפתלי בן יעקב

Gaster, in Society of Biblical Archaeology Proceedings, Vol. 16 p. 109]

צוואת נפתלי: נפתלי בן יעקב, נפתולי אלהים: ויהי כאשר הוזקן נפתלי ובא בשיבה טובה ובא שלם בגבורתו ועבד (ועבר) משפט שוח ויחל (ויואל) לצוות את בניו ויאמר להן. בני בואו וגשו וקבלו מצות אביכם. ויענו ויאמרו לו, הננו שומעין (לשמוע) לקיים לכל אשר תצונו. ויאמר להם, אינני מצוה לכם לא על כספי ולא על זהבי אשר אני מניח [לכם] תחת השמש, ואיני מצווכם דבר כבד שאינכם יכולין לעמוד בו, אבל אני אומר לכם דבר קל שאתם יכולין לקיימו. וענו והשיבו בניו שנית ואמרו לו, דבר אבינו כי שומעין אנו. אמר להם, איני מצוכם אלא על יראת י״י אותו תעבודו ובו תדבקו, אמרו לו ומה הוא צריך לעבודתנו, אמר להם לא הוא צריך לכל ברייה אלא כל בריות עולמו צריכין לו. אבל לא תהו יצר לעולמו אלא כדי שייראו מלפניו ושלא יעשה איש לרעהו מה שלא ירצה לעשות לנפשו. אמרו לו, אבינו, כלום ראיתנו שפירשנו מדרכיך ומדרכי אבותינו ימין ושמאל, אמר להן, עד י״י ואני בכם שכדבריכם כן הוא אבל יראתי על העתידות לבוא שלא תתעו אחרי אלילי בני גבר ולא תלכו בחוקי גויי הארצות ולא תשתתפו עם בני יוסף, זולתי עם בני לוי ועם בני יהודה. אמרו לו, ומה ראית לצוינו על ככה, אמר להן, לפי שידעתי שעתידין בני יוסף לסור מאחרי י״י אלהי אבותם ולהחטיא את בני ישראל ולהגלותן מעל האדמה הטובה בארץ לא לנו, כאשר גלינו על ידו בשעבוד מצרים. ועוד אספרה (נא) לכם החזון אשר ראיתי בהיותי רועה בצאן, ראיתי והנה י״ב אחי רועים עמי בשדה, והנה אבינו בא ואמר לנו, בניי רצו לפניי ותפסו כל אחד אשר יעלה בחלקו. ונענה ונאמר לו ומה נתפיס, הנה אין אנו רואים אלא השמש והירח והכוכבים. כשמוע לוי כן ויתפס מרדע בידו וידלג (וקפץ) על השמש וישב וירכב עליו. וכראות יהודה ויעש גם הוא כן ותפס מרדע ויקפץ על הירח וירכב עליו וגם כל (תשעת) השבטים, כל אחד מהם רכב על כוכבו ומזלו בשמים, ונשאר זולתי שבט יוסף לבדו בארץ. אמר לו יעקב אבינו, בני ואתה למה לא עשית כאחיך, אמר לו, אבי ומה לילודי אשה בשמים וסופן על הארץ יעמודו. כדבר יוסף כן והנה שור אחד גבוה עומד אצלו ולו כנפים גדולים ככנפי החסידה וקרניו גבוהין כקרני ראמים, ויאמר לו יעקב, קום יוסף בני ורכב עליו. ויקם יוסף וירכב על השור. ויעקב אבינו הלך מאתנו. בעוד שתי שעות היה יוסף מתגאה על השור שפעמים היה הולך ורץ ופעמים היה מעופף בו עד אשר הגיע אצל יהודה, ויושט יוסף הנס אשר בידו ויחל להכות את יהודה אחיו, ויאמר לו יהודה, אחי למה תכני, אמר לו שבידך י״ב מרדעות ולי אחת, עתה תנם לי (תן לי עשר) והיה שלום. וימאן יהודה לתתם לו, והכהו יוסף עד שנטל ממנו הי׳ שלא בטובתו ולא נשאר בידי יהודה כי אם ב׳ מהן. אמר להן יוסף לי׳ אחיו מה לכם לרוץ ליהודה ולוי, סורו מאחריהן ולכו אחרי. וכשמעם אחיו מפי יוסף סרו מעל לוי ויהודה כאיש אחד ללכת אחרי יוסף, ולא נותר עם יהודה בלתי בנימין ולוי. כראות לוי כן ירד בעצבון רוחו מעל השמש. אמר לו יוסף לבנימין אחיו, בנימין אחי הלא אחי אתה, לכה גם אתה עמי, וימאן בנימין ללכת אחרי יוסף אחיו, ויהי כהפנות היום והנה רוח גדולה באה ותפריד בין יוסף לאחיו, ולא נותרו שנים יחד. ויהי כראותי את החזון הזה ואומר אותו ליעקב אבי, ואמר לי, בני חלום הוא ולא יעלה ולא יוריד כי לא משנה הוא. ולא חלף זמן מרובה ואראה עוד חזון אחר, שהיינו כולנו עומדין עם יעקב אבינו על שפתו של ים הגדול, והנה אניה [גדולה] הולכת בלב ים בלא מלח ובלא איש, אמר לנו אבינו, הרואים אתם מה אני רואה, אמרנו לו, רואין אנו, אמר לנו, ממני תראו וכן תעשו. והפשיט יעקב אבינו את בגדיו והפיל עצמו הימה, וכולנו אחריו, וקדמו לוי ויהודה תחילה וקפצו לתוכה ויעקב עמם. והנה בספינה כל טוב שבעולם. אמר להן יעקב אבינו, הביטו נא אל התורן, ויסתכלו לוי ויהודה ויראו והנה כתוב זו האנייה לבן ברכאל הוא (לבן ברכו אל) וכל טוב שיש בה. וכשמוע יעקב אבינו כן שמח ונתן קידה והעלה הודייה להקב״ה. אמר לא דיי שברכני בארץ אלא ברכני גם בים. מיד אמר לנו בניי עתה התגברו, וכל אחד מה שיתפוס הוא חלקו. מיד דלג לוי על התורן הגדול שבה וישב עליו, ושני לו קפץ יהודה על התורן השני הסמוך לתורן של לוי וישב גם הוא עליו. ושאר אחיי החזיק גבר במשוטו. ויעקב אבינו תפס ב׳ הקברניטין כדי לישר הספינה בהן. ונשאר יוסף לבדו, אמר לו אבינו, יוסף בני תפוס גם אתה משוטך, ולא אבה יוסף. כראות אבי כי לא אבה יוסף לתפוס משוטו אמר לו, בני גש הנה ותפוס אחד מהקברניטין שבידי ותיישר הספינה ואחיך ישוטו במשוטות עד הגיעכם אל היבשה. ולימדנו לכל אחד ואחד ואמר לנו, ככה תנהיגו את הספינה ואינכם מפחדין מכל גלי הים ומרוח סערה אם יעמוד עליכם. ויהי ככלותו לצוות לנו ויתעלם מעלינו, ויתפוס יוסף בשני הקברניטין אחד מימינו ואחד משמאלו ושאר אחיי משיטין ותשט האנייה ותצף על פני המים. ולוי ויהודה יושבים על ב׳ התורנין לראות איזה דרך תלך האנייה. כל שעה שהיה דעת יוסף ויהודה שוין, שיהודה יורה ליוסף לאיזו דרך טוב לשם יטה יוסף את הספינה, הלכה הספינה בשלום בלא מכשול. ולפי שעה נפלה מריבה בין יוסף ליהודה, ולא פירנס יוסף את הספינה כמאמר אביו ובאילוף יהודה, ותלך הספינה דרך עקלתון והכוה גלי הים אל הסלע עד שנשברה, אז ירדו לוי ויהודה מעל התורנים להמלט איש על נפשו, וגם שאר אחיי כל אחד ממנו נמלטנו על נפשנו אל היבשה. והנה בא יעקב אבינו ומצאנו מטורפין אחד הנה ואחד הנה. אמר לנו, מה לכם בניי, שמא לא הנהגתם האניה כראוי לה כאשר צויתי לכם. ונאמר לו, חי נפש עבדיך כי לא סרנו מכל אשר צויתנו, אבל יוסף פשע בדבר שלא יישר האניה כציוויך וכאשר הורוהו יהודה ולוי בקנאו להם. ויאמר לנו, הראו לי איה מקומה, וירא והנה ראשי התורנין נראין והיא צפה על פני המים, וישרוק אבי ונתקבצנו אליו כולנו. ויפול הימה כבתחילה וירפא את הספינה. ויוכח ליוסף ואמר לו, אל תוסף בני התל לקנא באחיך, כמעט שנאבדו כל אחיך על ידך. וכאשר סיפרתי החזון הזה לאבי, ספק אבי כפיו ויאנח ותזלגנה עיניו דמעות, ואחר עד בוש ולא אמר לי דבר, ואתפוס יד אבי לחבקה ולנשקה ואומר לו, אי עבד י״י למה זלגו עיניך, אמר לי, בני על השנות לך החזון נפל לבי ותשתומם גויתי (גופי) על יוסף בני. שאני אהבתיו מכולכם ועל משחת בני יוסף אתם גולים ומתפזרין לבין האומות. שחזיונך ראשון והשני שניהן שוין, חזון אחד הוא. על כן בניי אני מצוה לכם שלא תתחברו עם בני יוסף אלא עם לוי ויהודה. וגם אגידה לכם שיפול גורלכם במיטב טבור הארץ ותאכלו ותשבעו ממגדי עדניה, מזהירכם אני שלא תבעטון במשמניכם ולא תמרדון ולא תמרו את פי י״י המשביעכם מטוב אדמתו. ולא תשכחו את י״י אלהיכם ואלהי אבותיכם שבו בחר אבינו אברהם, כשנתפלגו הדורות בימי פלג. כי אז ירד הקב״ה משמי מרומו והוריד ע׳ מלאכי שרת ומיכאל בראשן, וצוה לכל אחד מהן שילמדו לע׳ משפחות יוצאי ירך נח ע׳ לשון. מיד ירדו המלאכים ועשו כן כציווי בוראן, ולא נשאר לשון הקדש לשון עברי כי אם בבית שם ועבר ובבית אברהם אבינו שהוא מבני בניהן. ובו ביום הוציא מיכאל כרוז מלפני הקב״ה ואמר לע׳ אומות לכל אחת בפני עצמה, אתם ידעתם את המרד אשר אתכם ואת הקשר אשר קשרתם על אדוני השמים והארץ, ועתה בחרו לכם היום את מי תעבודו ומי מליצכם במרום. ענה נמרוד הרשע ואמר, אני אין לי גדול מזה שלימד לי ולאומתי כפי שעה לשון כוש, וענתה גם פוט ומצרים ותובל יון ומשך ותירס, וכן כל אומה ואומה בחרה במלכה, ולא הזכירה אחת מהן שמו של הקב״ה. אלא כיון שאמר מיכאל לאברהם אבינו, אברם את מי אתה תברור ולמי תעבוד, ענה אברהם, איני בוחר ואיני בורר אלא במי שאמר והיה העולם שיצרני במעי אמי, גויה בתוך גויה ומטיל בה רוח ונשמה. בו אברור ובו אדבוק אני וזרעי כל ימי עולם. אז הפריד עליון גוים והנחיל והגביל לכל אומה ואומה לחלקה ולגורלה. ומאז נבדלו כל גויי האדמה מהקב״ה זולתי בית אברהם לבדו נשאר עם בוראו לעבדו, ואבותינו יצחק ויעקב. לכן בני אני משביע אתכם שלא תתעו ולא תעבדו לאל אחר אלא לאותו שבחרו בו אבותינו, כי ידוע תדעו שאין כמוהו ואין מי אשר יעשה כמוהו וכמעשיו בשמים ובארץ, ואין מי אשר יפליא לעשות כגבורותיו, ותבינו מפאת קצת כחו מבריית האדם, כמה פלאי פלאות יש בו מראשו עד רגליו, מאזניו ישמע ומעיניו יביט וממוחו יבין ומחוטמו יריח, ומקנה יוציא קול, ומוושטו יכניס מאכל ומשתה, ומלשונו ידבר, ובפיו יגמור, בידיו יעשה מלאכה, ובלבו יחשוב, ובטחולו ישחק, ובכבדו יכעוס, וקיבתו טוחנת, וברגליו הולך, ובריאה מבריא לנפש, ומכליותיו יעוץ. ואין אחד מאבריו יתחלף מאומנתו אלא כל אחד בשלו. לפיכך נאה לאדם לשום על לבו כל אלה, מי הוא שבראו ומי הוא שיצרו מטיפה באושה במעי האשה, ומי הוא שמוציאו לאור העולם ונתן לו ראיית עינים והילוך רגלים ומעמידו ומציגו על בוריו ועל מכונו, ותיכן לו גמולים טובים (שדים) במקום בינה וזרק בו נשמת חיים ורוח טהרה מאתו, ואשרי אדם אשר לא יטנף את רוח אלהים הקדושה אשר שמה ונפחה בקרבו, ואשריו אם ישיבנה טהורה לבוראה ביום אשר הופקדה בו. עד הנה דברי נפתלי בן ישראל אשר הוכיח לבניו בנופת מתוק חכו.

סליקא צוואת נפתלי בן יעקב

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה