אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין
חופת אליהו
הקדמה
חופת אליהו: נחלק לחופת אליהו רבה וחופת אליהו זוטא, ונקרא ג"כ שבע חופות, כעין מעשה תורה המיוחס לרבינו הקדוש.
חופת אליהו הוא מדרש קדמון בהלכות ואגדות בסדר המספרים. טעם הכנוי שבע חופות ע״ש תחלת המאמר ״שבע חופות״ וכו׳ שנכללו בו מספרים משבעה דברים, ואח״כ הוסיפו עוד מספרים אחרים ממספר שלשה ואילך וקראו אותו חופת אליהו, אולי ע״ש המלקט והמסדר, והיו שני ילקוטים ממין הזה אחד גדול ואחד קטן, וקראום חופת אליהו רבה וזוטא, כעין סדר אליהו רבה וזוטא.
מאמר אחד מחופת אליהו רבה נמצא בספר מנורת המאור (נר ג׳ חלק ב׳ כלל ז׳ פרק י״ב וי״ג) לר״י אבוהב, בענין צדקה וגמילות חסדים, וכן נמצא בו מאמר מחופת אליהו זוטא (בנר ד׳ חלק ב׳ כלל א׳ פרק ב׳). וקרובים הדברים לדברי התנא דבי אליהו, ואפשר שנתחלף זה בזה. אולם מקור המדרש חופת אליהו רבה הוא בראשית חכמה (בסופו) לר״א די וידאש. ונמצא חופת אליהו או שבע חופות בכ״י די רוסי סי׳ 327 משנת 1290, וחופת אליהו רבה בכ״י אוקספורד ברשימת נייבויער סי' 1312 הנלוה לספר מנורת המאור מר׳ ישראל אלנקווה.
שבע חופות או חופת אליהו
[מספר כבוד חופה לרח״מ הורוויץ]
א׳) שבע חופות עתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחת ואחת לפי מעשיו, שנאמר וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד׳ ה׳) אלו שבע חופות שעתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא (עי׳ ב״ב ע״ה.). למה אמר הנביא (כנראה חסר פה, כי כוונתו לחשוב שבעה מיני קינות כפולות, ושבעה מיני נחמתא) הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם ה׳ וגו׳ (זכריה ב׳ י׳) מלמד שבשעה שהגיע זמנה של ירושלם להחרב היה ירמיה מקונן עליה בלשון כפול, בכה תבכה בלילה (איכה א׳), מעי מעי (ירמיה ד׳), עיני עיני (איכה א׳), שבר על שבר (ירמיה ד'), אסף אסיפם (שם ח׳). ובאותו לשון עתיד הקב״ה לנחמה שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ״א), אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (שם מ״ג) עורי עורי (שם נ״א) התעוררי התעוררי (שם). ומה שכתוב הוי הוי ונוסו מארץ צפון, שמא תאמר לצפון לבד גלו, והרי כתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳ (זכריה ב׳), אלא כשנפתחה פורענות על ירושלם לא נפתחה אלא מן הצפון, כמו שנאמר כי מצפון עשן בא (ישעיה י״ד ל״א), ואומר מצפון תפתח הרעה (ירמיה א׳ י״ד), לפיכך כשהמבשר (אליהו) יבא לירושלם לא יבוא אלא מן הצפון שנאמר אמור לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני וגו׳ (ישעיה מ״ג), לכך נאמר ונוסו מארץ צפון נאום ה׳ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳. אמר ר׳ יהושע בן קרחה היה למקרא זה לומר כי לארבע רוחות השמים (תענית ג׳: ע״ז י׳:), אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל שנאמר כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל״ג), כל מקום שאמר הכתוב כה אמר ה׳ היא נבואה לשעתה, וכל מקום שאמר הכתוב כי כה אמר ה׳ היא נבואה לעתיד.
ב׳) שבעה מיני זהב בעולם: זהב טוב (בראשית ב׳), זהב טהור (שמות כ״ה), זהב סגור (מ״א ו׳), זהב שחוט (שם י׳), זהב אופיר (דהי״ב ט׳), זהב מאופז (ירמיה י׳), זהב פרוים (דהי״ב ג׳) (עי׳ יומא מ״ד:).
ג׳) שבעה שמות נקראים [חגבים]: ארבה, חגב, סלעם, חרגל (ויקרא י״א), ילק (ירמיה נ״א) חסיל (מ״א ח׳) גזם (יואל א׳).
ד') שבעה מלכו בשומרון על ישראל וכולם עבדו ע״ז ואלו הן: ירבעם בן נבט [בעשא], אחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ומנחם בן גדי, ופקח בן רמליהו, [הושע בן אלה] (עי׳ גיטין פ״ח. ושם נאמר שעבדו בה ז׳ בתי דינין ע״ז. כי מספר המלכים שעבדו ע״ז הם כפלים).
ה׳) שבעה שמות נקרא למאכל, ואלו הן: דגן, שבר (בראשית מ״ב), תבואה, תנובה (דברים ל״ב), יבול (ויקרא כ״ו), בר (בראשית מ״א), מזון (שם מ״ה כ״ג).
ו׳) שבעה גנבים נקראו בעולם, ואלו הן: גונב דעת הבריות, והמקרב לחבירו לאורחו ואין בלבו לקרותו [והמרבה לו תקרובת ויודע בו שאינו מקבל], והפותח חביות של יין מכורות לחנוני, ומי שמעוול במידה ובמשקל, והמערב את הגירא (מין עשב) בתלתן, והחומץ בשמן אע"פ שאמרו שמן אינו מקבל כלום לפיכך מושחין ממנו המלכים (תוספתא ב״ק פ״ז ה׳).
ז׳) ז׳ שמות נקראו עניים: עני, ואביון, דל, מך, רש, מסכן, איש תככים.
ח׳) שבעה נקראו נאמנין תחת הקב״ה ואלו הן: תורה ואברהם משה ושמואל ואוריהו וזכריהו וחולאים, תורה מנין שנאמר עדות ה׳ נאמנה (תהלים י״ט), אברהם מנין שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט׳), משה מנין שנאמר כי בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י״ב), שמואל מנין שנאמר כי נאמן שמואל (ש״א ג׳), ואוריהו וזכריהו מנין שנאמר ואעידה לי עדים נאמנים את אוריהו הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו (ישעיה ח׳), חלאים מנין שנאמר וחליים רעים ונאמנים (דברים כ״ח), וי״א אף מצוות נקראו נאמנים שנאמר נאמנים כל פקודיו (תהלים קי״א), והקב״ה שהוא מלך על כל העולם והוא ברא את כל העולם והוא עתיד לחדשו, הוא בעצמו נקרא נאמן שנאמר האל הנאמן (דברים ז׳).
ט׳) שבעה דברים צוה רבינו הגדול (הקדוש) את בנו, שלשה ליראת חטא וארבעה לדרך ארץ: ג' ליראת חטא, אל תישן על המטה עד שתקרא ק"ש ותתפלל, ואל תכנס לבית המדרש אחרון, ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה; ד׳ של ד״א, אל תחתוך על ידך בשר, כדי שלא תחתוך בשרך ונמצאת מבזה את האוכלין, ואל תשיח אחרי הכותל שכך אמרו חכמים אזנים להם לכותל ואזנים לבית הכסא, וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור, ואל יציע אחר מטתך, אע״פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך (עי׳ פסחים קי״ב:),
י') ז׳ דברים נאמרו בגסי הרוח: תורתו משתכח, ויסורין באין עליו, ושכינה מסתלקת ממנו, וסוף יכשל באשת איש, ותקלות באות עליו, ונופל בידי עוני, ונטרד מכל חיי עוה״ב (עי׳ סוטה ד׳: ב״ב ס״ב.).
י״א) ז׳ אין להם חלק לעוה״ב: המזכיר את השם בכל עת, ובכל מקום, והקורע בגדיו בחמתו, והמוכר לבונה לע״ז, והלוחש על המכה שמו של הקב״ה, והמלוה בריבית, ומי שמשלח מדנים בין אחים.
י״ב) שבעה דברים עתיד משיח להראות להן לישראל: מראה להם כסא הכבוד, מעלה קרח ועדתו, מראה להם גן עדן, עץ החיים, גיהנם, כל הצדיקים, מראה להם החיים והמתים.
י״ג) ז׳ מעלות לצדיקים בגן עדן זו למעלה מזו: ראשונה – אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (תהלים ק״ט), שניה – אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (שם ס״ג), שלישית – אשרי יושבי ביתך (שם פ״ד), רביעית – מי יגור באהלך (שם ט״ו), חמישית – ומי ישכון בהר קדשך, ששית – מי יעלה בהר ה׳, שביעית – ומי יקום במקום קדשו, ועל כולן הוא אומר נקי כפים ובר לבב (שם).
י״ד) ז׳ כורתי ברית הן: אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פנחס ודוד. באברהם כתיב ביום ההוא כרת ה׳ את אברהם ברית לאמר (בראשית ט״ו), יצחק ויעקב מנין שנאמר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק (ויקרא כ״ו), במשה מנין שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל״ד), באהרן כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב׳), בפנחס מנין דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במדבר כ״ה), בדוד מנין דכתיב ברית כרתי לבחירי (תהלים פ"ט).
ט"ו) ז׳ שלא שלט בהם יצר הרע בעולם ואלו הן: אברהם יצחק יעקב משה אהרן דוד וישי (עי׳ ב״ב י״ז:).
ט״ז) ז׳ עמודי עולם יצאו מרות המואביה שנתברכו בשבע מדות ואלו הן: דוד יחזקיהו משיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. בדוד כתיב בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו, בן שהוא בניינו של עולם, יודע נגן יודע לשאול, וגבור חיל יודע להשיב, ואיש מלחמה שיודע לפלפל, ונבון דעת שמבין דבר מתוך דבר, ואיש תואר שמראה פנים בהלכה, וה׳ עמו הלכה כמותו בכל מקום. בחזקיהו כתיב פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ישעיה ט׳), פלא על שעשה הקב״ה פלא בימיו, יועץ על שיעץ ישראל עצה טובה והקריבן לפני אביהם שבשמים, אל גבור על שנתעסק בגבורתו של אל ונתעסק בגבורתה של תורה, אבי על שנעשה אב לישראל, עד שנתרחק מבנין (לכאורה צ״ל ״שנתעסק בבנין״ וכו' וכ״ה בראשית חכמה) ביהמ״ק שנקרא עדי עד, שר שנעשה שר לישראל, שלום שעקר כל ע״ז שבעולם ועשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. במשיח כתיב ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳ (ישעיה י״א). בדניאל וחנניה מישאל ועזריה כתיב ילדים אשר אין בהם כל מום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, וללמדם ספר ולשון כשדים (דניאל א׳),
י״ז) ז׳ שמות נקראו ליצר הרע: מפי הקב״ה נקרא רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח׳), מפי משה נקרא ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י׳), מפי דוד נקרא טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים (תהלים נ״א), מפי שלמה נקרא שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם (משלי כ״ה), מפי יחזקאל נקרא אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל ל״ו), מפי ישעיה נקרא מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך עמי (ישעיה נ״ז), מפי יואל נקרא צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות (יואל ב׳), פירוש הצפוני זה יצר הרע שהוא צפון בלבו של אדם, את פניו אל הים הקדמוני היו פניו בבית ראשון עד שהחריבו, וסופו אל הים האחרון שטרח בבית שני עד שהחריבו, ועלה באשו ותעל צחנתו שהניח כל או״ה ומתגרה בהם בישראל, כי הגדיל לעשות כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.
י״ח) ז׳ מנודין לשמים: מי שאין לו תפילין בראשו ובזרועו ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו ומנעל ברגליו, ומי שאין לו אשה, ומי שיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואין לומדין דברי תורה, ומי שאינו רץ לדבר מצוה, ומי שאינו רגיל בבית הכנסת, ומי שאוכל בלא נטילת ידים.
י״ט) שבעה דברים מביאין האדם לידי תחתוניות: האוכל עלי קנים, ועלי גפנים, ועלי מוריגי בהמה, ושותה שמרי יין, והאוכל שדרו של דג, והאוכל דג מלוח שלא נתבשל כל צרכו, והמקנח בצרור או באבן שקנח בה חבירו. וי״א אף התולה עצמו בבית הכסא פי׳ שאינו יושב על הכסא כשעושה צרכיו.
כ׳) שבעה דברים מכוסין מבני אדם: יום המיתה, ויום הלידה, ועומק הדין, ואין אדם יודע במה משתכר, ומהו בלבו של חבירו, ומתי מלכות בית דוד גוברת, ומתי מלכות אדום נופלת.
כ״א) שבעה דברים צוה רבי עקיבא את ר׳ יהושע בנו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואל תשב בגבהה של עיר, ואל תגביה פתחך משל חבירך, ואל תתפלל אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין, והוי זהיר במנעל, והוי זהיר בפת שחרית בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה, (ואל תרבה שיחה עם האשה) והוי זהיר באשתך שלא תתייחד עם חתנה הראשון.
כ״ב) (הוספה מספר מעשה תורה שער ז')שבעה דברים בענוים: מבקש ענוה זוכה לחיי עוה"ב, ותורתו משתמרת, ושכינה עמו, ונצול מן הפורענות, ולא תאונה לו רעה, והכל מרחמין עליו, ונצול מאשה רעה.
כ״ג) שבעה מתעסקין בצרכי צבור: הפרנסים הדיינים ומלמדי תינוקות והחזנים והשמשים והסופרים וגבאי צדקה, ועליהם נאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל י״ב).
כ״ד) שבעה יורדין לגיהנם: הכותים, והמלשינים, והמסורות (מוסרים), והמתכבד בקלון חבירו, והמכנה שם רע לחבירו, והמלבין פני חבירו ברבים, והבא על אשת איש.
כ״ה) שבע מצוות נצטוו בני נח: על הדיינים, ועל ע״ז, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל ברכת השם (מגדף), ועל הגזל, ועל אבר מן החי.
כ״ו) שבעה דברים נבראו קודם בריאת העולם: תורה וגן עדן וגיהנם ושמו של משיח וכסא הכבוד ותשובה ובית המקדש. תורה מנין דכתיב ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח׳), גן עדן דכתיב ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב׳), גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל׳), שמו של משיח דכתיב לפני שמש ינון שמו (תחלים ע״ב), כסא הכבוד דכתיב כסא כבוד מרום מראשון (ירמיה י״ז), תשובה דכתיב בטרם תחיל ילדה (ישעיה ס״ו) ואומר תשב אנוש עד דכה ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ׳), בית המקדש דכתיב מקדש ה׳ כוננו ידיך (שמות ט״ז).
כ״ז) שבעה דברים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא: [מי שאין לו בנים, ומי שיש לו בנים רעים] ימות ואל יראה אותם, ימות ואל ימותו בניו בחייו, ימות ואל יתענה, ימות ואל ימסר בידי בשר ודם, ימות ואל ילבין פני חברו ברבים, ימות ואל יבא על אשת איש.
כ״ח) שבעה פתחים הם הפטורין מן המזוזה: בית התבן ובית העצים ובית הבורסקי ובית האוצר ובית המרחץ ובית הכסא, ופתח שאין לו ארבעה טפחים.
כ״ט) שבעה רועים הם, ודוד באמצע: אדם שת אנוש מתושלח בימינו, אברהם ויעקב ומשה משמאלו. ויצחק היכן הלך? אלא הוא יושב על פתח גיהנם ומציל בניו מדינה של גיהנם.
חופת אליהו רבה
[מראשית חכמה וכבוד חופה]
א׳) בשלשה דברים נברא אדם הראשון: באפר בדם ובמרה, וכולם שקולים כאחד, שאילמלא שלשתן אין אדם יכול להתקיים, שאם חסרים במדותן או אם יתירים במדותן הרי זה מצטער (עי׳ סוטה ה׳).
ב׳) ג׳ נשים מלכו בעולם: ציון (אולי צ״ל שלציון המלכה עי׳ שבת ט״ז: ומגילת תענית פ״י) ועתליה ומלכת שבא.
ג׳) ג׳ הטיחו הזהרות כלפי מעלה ואלו הן: אסף ירמיה חבקוק, לאסף ולירמיה השיב להם תשובה ולחבקוק לא השיב לו תשובה (עי' ערוך ע׳ טח, וילקוט שמעוני חבקוק רמז תקס״ג).
ד') ג׳ מדות טובות ברא הקב״ה בעולמו ע״י שלשה צדיקים ואלו הן שיבה וזקנה, וחולי, וחולה שיתרפא. שיבה וזקנה ע״י אברהם שנאמר ואברהם זקן בא בימים, אמרו מיום שברא הקב״ה את עולמו עד שבא אברהם לעולם כל אותן עשרים דור שלפניו לא היתה בהם זקנה, שכמו שהיה נתגדל הבן תחת אביו לא היו מכירין בני אדם איזה מהם נולד תחלה, כך בין רב לתלמיד לא היו יודעין למי נוהגין כבוד תחלה, וכיון שבא אברהם אמר לפניו רבש״ע אם סבירא לפניך הודע בין קטן לגדול ובין אב לבן ובין רב לתלמיד. א״ל הקב״ה ושער ראשיה כעמר נקא (דניאל ז׳ ט'), ובאברהם כתיב ואברהם זקן (בראשית כ״ד א'). וחולי ע״י יעקב, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (שם מ״ח א') וכתיב ויכל יעקב לצוות את בניו וגו'. אמרו מיום שברא הקב״ה את עולמו היה אדם מהלך בדרך ומת, עד שבא יעקב לעולם ואמר לפניו אם סבירא לפניך יחלה אדם וישהה על מטתו עד שיצוה את בניו ובני ביתו, אמר הקב״ה מוטב שאתן טובה זו על ידי צדיק זה שנאמר ויכל יעקב לצוות את בניו וגו'. וחולה שיחלה ויתרפא מחליו נתנה ע״י חזקיהו, אמרו מיום שברא הקב״ה את עולמו עד שבא חזקיהו אין חולי שולט באדם שיורד מעל המטה, וכיון שבא חזקיהו אמר לפניו רבש״ע יהי רצון מלפניך שיתרפא אדם מחליו וירד ממטה שעולה עליה ויתן שבח והודאה לשמך כל ימי חייו, אמר הקב״ה מוטב שאתן טובה זו לבריות על ידי צדיק זה, שנאמר מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו (ישעיה ל״א ט') ואומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מ״ב כ״ו ו').
ה') מפני שלשה דברים בעלי בתים של ישראל יורדין מנכסיהם, מפני שהן מסובין ואוכלין ושותין בעת שהם צריכין [להיות עוסקין] בצרכי צבור, ומפני שהן מבקרין שדיהן וכרמיהן בשבת, ומפני שמשחררין עבדיהם ואמהותיהם הכנענים (גיטין ל״ח:).
ו') ג׳ דברים צריך אדם להסתכל בהם בכל יום ואלו הן בשעה שנכנס לבית הכסא אומר לו ראה כי דרכך דרך בהמה, ובשעה שיבא להקיז דם אומר לו (לעצמו) דע שאתה בשר ודם, ובשעה שהוא עומד על המת אומר לו ראה לאן הוא סופך, ואם אינו חוזר (עי״ז בתשובה) אלא שמדבר דברים יתירים (בטלים) אומר לו אוולת אדם תסלף דרכו (משלי י״ט ג').
ז') ג' צדיקים גמורים נבראו בעולם ואלו הן יעקב משה ודוד, וכתיב בהם נבואה וקריבה, ביעקב כתיב ותחי רוח יעקב אביהם הרי זו נבואה, וקריבה ויקרבו ימי ישראל למות. במשה כתיב ולא קם נביא עוד בישראל (סוף דברים) וקריבה הן קרבו ימיך למות (שם ל״א י״ד). בדוד כתיב רוח ה' דבר בי (שמואל ב כ״ג:ב׳) וקריבה ויקרבו ימי דוד למות (מלכים א ב׳:א׳).
ח') ג׳ רעים אהובים היו לאברהם ואלו הן ענר אשכול וממרא, וכשאמר הקב״ה לאברהם מול בשרך הלך ונמלך בענר, אמר לו הקב״ה צוני על המילה, אמר לו אם תעשה כך מיד כל אומות העולם יפרשו ממך ויאמרו על עצמו לא חס ואיך יחוס על אחרים. מיד הניח ענר ונמלך באשכול אך הוא משיבו כדברי ענר, הניח את שניהם והלך אצל ממרא וא״ל הקב״ה צוני ואמר לי מול את בשרך, א״ל ממרא לאברהם אם הקב״ה אמר לך על נשמתך שהיא חביבה עליך אין אתה נותנה לו? אמר מתירא אני מאד שמא אמות, א״ל אל תתירא! מכבשן האש ירד והצילך הוא עצמו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, אף עכשיו יצילך ויסייעך שנאמר אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברהם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך. אחר, מהו אחר? אחר דברים שאמר ממרא לאברהם השיבו הקב״ה ואמר לו אני עוזרך וסומכך ואתן לך שכר בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר שכרך הרבה מאד. באותה שעה היה אברהם נושא קל וחומר ואמר היאך אעשה ומאי זה אבר אמול, אם מיד הריני קטע ואם מרגלי הריני גדם. א״ל ממרא בא ואראך מקום המילה, נטל ממרא החרב והעביר על כל גופו וכיון שבא למקום המילה מת מיד, ומפני מה מת ממרא מפני שהיה ברצונו להקדים בשרו תחלה למילה, הקב״ה אמר דבר זה לא צויתי אלא לאברהם אוהבי מפני שמסר עצמו על קדושת השם והושלך לכבשן האש. באותה שעה אמר הקב״ה לאברהם איזה אבר יתר באדם שהעולם יבנה ממנו אותו אני מצוה שתמול, כדי שיזכו בניך אחריך לחיי עולם הבא. כיון ששמע אברהם עמד ומל את בשר ערלתו. ובשביל אותה עצה שיעצו ממרא זכה ושרתה שכינה בחלקו, שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא (ב״ר פמ״ב).
ט') ג' קפצה להם הארץ ואלו הן אליעזר עבד אברהם ויעקב ואבישי בן צרויה (סנהדרין צ״ה.).
י') ג' דברים עלו במחשבה ואם לא עלו דין הוא שיעלו, ואלו הן על המת שיסריח, וישתכח מן הלב, ועל התבואה שתרקב. שאילמלא המת אינו מסריח אינו נקבר, ואילמלא נשתכח מן הלב אין בני אדם פוסקין בכייתם על מת, ואילמלא התבואה נרקבת אין בני אדם מוכרין תבואתם לעולם (פסחים נ״ד:).
י״א) ר' שמעון בן מנסיא אומר על שלשה דברים בוכה הקב״ה בכל יום על תלמיד חכם שאין לו פת בסלו ועל ת״ח שאינו עוסק בתורה באשמורה האחרונה, ועליו הכתוב אומר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ״ו:י״ד), ועל חכם המתגאה (חגיגה ה':).
י״ב) ג' דברים צריך אדם לבקש עליהם רחמים על פרנס טוב ועל שינה טובה ועל חלום טוב (ברכות נ״ה.).
י״ג) ג' דברים מביאין בני אדם לידי עניות המזלזל בנטילת ידים, והמשתין לפני מטתו ערום, ומי שאשתו מקללת בפניו ושותק (שבת ס״ב:).
י״ד) ג' דברים ממעטין המזונות קול ומריבה וערוה, ור׳ מאיר אומר אף המקללת יולדי בעלה בפניו (עי' ב״מ נ״ט.).
ט״ו) ג' דברים מעין עוה״ב שבת ושמש ותשמיש (עי׳ ברכות נ״ז:).
ט״ז) ג׳ דברים מביאין האדם לידי פודגרא (חולי הרגלים) מנעל דחוק מטה קצרה ותשמיש ביותר (סוטה י').
י״ז) ג׳ דברים נאמרו בצפרנים קוברן צדיק שורפן חסיד מפזרן רשע (נדה י״ז.).
י״ח) ג' חנות הן חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו, חן תורה על עושיה, וי״א אף חן מקום על יושביו (סוטה מ״ז.).
י״ט) ג' נוחלין עוה״ב הדר בא״י והמגדל בנו לת״ת והמבדיל על היין במוצאי שבתות (פסחים קי״ג.).
כ') ג׳ הם שהודו ואבדו מעולם הזה ומעוה״ב מרגלים ודואג ובני רימון הבארתי, ור' מאיר אומר אף איש גר עמלקי (אבות דר״נ פמ״ה, כ״י).
כ״א) ג' דברים העושה אותו דמו בראשו היושב בצלו של נר, והעומד לפני הנר ערום ומכבה נר בפיו מפני שנכפה, והמשמש מטתו לפני הנר מפני שהויין לו בנים נכפים (פסחים קי״ב:).
כ״ב) ג' הקב״ה כועס בהן על מי שנעור באשמורת ואינו עוסק בתורה, ועל מי שעוסק בה ואינו מקיימה, ועל שעוסק בה ומקיימה שלא לשמה.
כ״ג) ג' דברים הקב״ה קורא להם בעצמו ואלו הן רעב שובע ופרנס. רעב מנין כי קרא ה' לרעב (מ״ב ח'), שובע מנין שנאמר וקראתי אל הדגן והרביתי אותו (יחזקאל ל״ו). פרנס מנין שנאמר ראו קרא ה' בשם (שמות ל״ה, ברכות נ״ה.).
כ״ד) ג׳ דברים מכריז הקב״ה עליהם בכל יום בת פלוני לפלוני, אשת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני (סוטה ב׳. מ״ק י״ח:).
כ״ה) ג׳ פעמים בכל יום הכרוז יוצא מלפני הקב״ה ואומר נוח לו לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ויעשה רצון קונו (ערובין י״ג:).
כ״ו) ג׳ דברים אין אדם ניצל מהם בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ואבק לשון הרע, ואמר רב יהודה רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע (ב״ב קס״ד:).
כ״ז) על ג' דברים נאנחים הגוים בכל יום על השבת ועל התורה ועל המילה שניתן לישראל.
כ״ח) ג' אין להם מחילה המתרעם על מדותיו, המדבר אחד בפה ואחד בלב, והרואה ערוה ומעיד יחידי (פסחים קי״ג:).
כ״ט) ג׳ דברים אפילו בתשובה לא יעלה לו רפואה (נ״א בקושי בתשובה יעלה להם רפואה) הבא על אשת איש והמתכבד בקלון חבירו והמכנה שם לחבירו, וי״א אף המלבין פני חבירו ברבים אפילו בדברי תורה (ב״ב י':).
ל') ר' יוחנן אומר ג' עבירות נכתבו ע״י ירמיהו וכל אחת ואחת נכתב בתריה העל אלה לא אפקוד (ירמיה ח'), והעובר עליהן אין לו מחילה לא יום הכפורים מכפר ולא יסורין ממרקין ולא יום מיתה סולח, ואלו הן: הטוי הדין והבא על אשת איש והמספר לשון הרע. הטוי הדין דכתיב דין לא דנו וגו' וכתיב בתריה העל אלה לא אפקוד, והבא על אשת איש דכתיב סוסים מיוזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו, וכתיב בתריה העל אלה לא אפקוד. והמספר לשון הרע דכתיב חץ שחוט לשונם מרמה דבר וכתיב בתריה העל אלה לא אפקוד בם (שם ט'). שאלו תלמידיו את ריב״ז משלשה דברים הללו איזה מהם קשה, אמר להם לשון הרע קשה מכולם (עירובין ט״ו.).
ל״א) ג׳ דברים מתישין את הגוף האוכל מעומד והשותה מעומד והמשמש מעומד (גיטין ע'.).
ל״ב) רשב״י אומר שלשה הקב״ה שונאן האוחז באמה ומשתין, והמשמש מטתו ערום בלא כסוי אמרו עליו שהוא עושה מעשה בהמה, והמספר דברים שבינו ובין אשתו לשום בריה (נדה ט״ז: י״ז.).
ל״ג) ג' הקב״ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו (שמעביר על מדותיו). רב הונא בריה דרב חלש ונמשך לאותו עולם כמה לילות וכמה ימים, כיון שחזר אמרו לו תלמידיו רבינו במה פטרוך? אמר להם בני אשריו מי שאינו עומד על מדותיו. העבודה באו כתות של מלאכי השרת ולמדו עלי זכות ולא קבלו מהם עד שבא מלאך אחד ואמר להם על מי אתם מלמדים זכות שמא על זה שמעולם לא עמד על מדותיו? מיד פטרוני ממיתה לחיים (עי' פסחים נ׳. ר״ה י״ז. ב״ב י':). רב נחמן בר יצחק היה לו תל עפר בתוך כרמו הביא שם פועלים ליטול את התל, וחפרו אותו כל היום כלו, ליום שני כשהן חופרין קפץ אדם אחד מתוך ביתו וישב על התל, והתחיל להתנודד ולקרות, ומה היה קורא, שמא הגיע זמן תחיית המתים? שמא הגיע זמן תחיית המתים? רצו הפועלים והודיעו לרב נחמן, בא ומצאו. א״ל מי אתה? א״ל מת אני שמא הגיע זמן תחיית המתים? א״ל רב נחמן עדיין לא הגיע זמן תחיית המתים. א״ל מה טיבך בתל הזה? א״ל והלא אמרתי לך שמת אני, א״ל ומת אינו נרקב? א״ל הכניסוך לבית הרב ולא הקרוך ספר משלי, ולא כך אמר שלמה ורקב עצמות קנאה (משלי י״ד ל'), וזה מעשה קנאה, ומימי לא העמדתי על מדותי ולא תפשתי בלבי קנאת חבירי מעולם, ולא ספרתי בבית הכנסת ולא בבית המדרש, ולא נתתי לבי ואזני אלא לדברי תורה לקיים מה שנאמר ושומע לי ישכון לבטח (שם א׳ ל״ג). אמר לו ר״נ אבנה לך קובא אחת, א״ל אל תעש לי מאומה ואל תעבירנו ממקום זה מפני שברשות קברוני, אלא השב העפר שנטלת למקומו (שבת קנ״ב:), והיה רב נחמן מפחד ומתעצב כל היום כלו ואמר אוי לי שמא הרגזתי לאותו המת, מיד ראה בחלום שהיה יושב בסוכה דאסא (הדסים), מיד נתן שבח והודאה למקום וקרא מקרא זו אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. ישתבח שמו של הקב״ה שאין מקפח שכר כל בריה. ומה זה שלא היתה אלא שכר שתיקה שלא עמד על מדותיו כך שילם הקב״ה שכרו, המרגיל עצמו לתלמוד תורה והמגדל בנו לת״ת והולך בענוה ובשפלות רוח על אחת כו״כ שמשלם לו הקב״ה שכרו בכפלי כפלים.
ל״ד) ג' דברים מרבין הכח ומרבין הזבל: פת קיבר ושכר חדש וירק (ערובין כ״ה: פסחים מ״ב.).
ל״ה) ג׳ דברים אין נכנסים לגוף והגוף נהנה מהן: רחיצה וסיכה ותשמיש.
ל״ו) ג׳ דברים מרחיבין דעתו של אדם אשה נאה ודירה נאה וכלים נאים (ברכות נ״ז.).
ל״ז) ג׳ דברים מחזירין את הנפש בשר צלי ויין ומרחץ.
ל״ח) שלשה חייהם אינם חיים הרחמנים והרתחנים ואניני הדעת.
ל״ט) בשלשה דברים אדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו, ויש אומרים אף בשחוקו.
מ') בשלשה דברים עיניו של אדם כהות המסתכל בקשת ובפני המת ובפני כהנים בדוכנם, וי״א המסתכל בפני נשיא כשהוא רץ (צ״ל כשהוא דן, בשעת דין).
מ״א) ג׳ עזין הן: ישראל באו״ה תרנגול בעופות כלב בחיות, וי״א כהנים בישראל ועז בבהמה (עי׳ ביצה כ״ה ע״ב, ולשון עז הוא כנוי לתשמיש, וכן הלשון הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה).
מ״ב) שלשה דברים מאריכין ימיו של אדם: המאריך בתפלתו, והמרחיב יד על שלחנו, והמצניע בבית הכסא. שכך אמרו חכמים כל המעיין בתפלתו סופו מתקבל שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך (תהילים י׳:י״ז), והמרחיב יד על שלחנו סופו מתעשר שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח (מלכים א ה׳:ב׳) וכתיב בתריה אין כסף נחשב בימי שלמה (שם י׳), והמצניע בבית הכסא אין רוח רעה ומיתה שולטין בו שכן מצינו בשאול כשנכנס למערה בקש דוד להורגו, כיון שראהו שמצניע עצמו לא הרגו, שנאמר ואומר להרגך ותחס עיני עליך (שמואל א כ״ד:י״א).
מ״ג) ג' דברים מקצרים שנותיו של אדם מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא בו, וכוס ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג גדולה לעצמו, וי״א אף הרואה ס״ת ואינו עומד בפניו.
מ״ד) שלשה ממעטין את הזרע פת שעורים ויין רע ועשבי שדה.
מ״ה) שלשה נקרבין למיתה ונרחקים מן החיים: ישן עומד ומקיז דם עומד ושותה אספרגוס מעומד.
מ״ו) שלשה סימנים הן: סימן לעבירה דרקון, סימן לשנאת חנם ירקון, סימן לנבלת הפה אסכרה, וי״א סימן לגסות הרוח עניות.
מ״ז) שלשה מזקינין בלא זמן הדר בעלייה, ומגדל תרנגולין, והאומר דבר ואינו נשמע.
מ״ח) ג׳ חייהם אינם חיים המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו שולטת בו, ומי שיסורין באין עליו.
מ״ט) שלשה אין רואין פני גיהנם מי שיש בו חולי מעים ודקדוקי עניות והרשות, ר׳ מאיר אומר אף מי שיש לו אשה רעה ואינו יכול לגרשה, שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה (קהלת ז׳:כ״ו).
נ׳) שלשה דברים צוה ר׳ יהושע את בניו: אל תעש מום בעצמך, ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים, אשתך טהורה הזקק לה לילה הראשון.
נ״א) ג׳ קלים הם הדר בבית חמיו ואורח מכניס אורח וסובין *(מבן סירא, ב״ב צ״ה:).
נ״ב) ג׳ דברים אמרו חכמים אכל ולא שתה אכילתו דם והוא תחלת חולי מעים ולא אמרו אלא בסעודת שחרית אכל ושתה ולא הלך ד׳ אמות בני מעיו כאבים והוא תחלת רוח רעה ולא אמרו אלא בערבית, נצרך לבית הכסא ואכל דומה לתנור שהסיקוהו על אפרו והוא תחלת ריח הפה, רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהוציאוהו מהאור ולא הניחוהו במים.
נ״ג) מפני ג׳ דברים אין נכנסים לחורבה מפני החשד מפני מפולת מפני המזיקין.
נ״ד) ג׳ צועקין ואינן נענין המלוה בלא עדים, ומי שיש לו אשה רעה ואינה מגרשה, והדר בעיר רעה ואינו יוצא ממנה.
נ״ה) ג׳ דברים נאמרו בפוך: מרבה שער בעפעפים, ופוסק את הדמעה, ומעביר את בת מלך *(פי׳ אם יתן הפוך בעין יזיקנה, בת מלך היא כמו אישון בת עין).
נ״ו) ג׳ דברים נאמרו בכותח הבבלי: מטמטם את הלב, ומחשיך את העינים, וממעט את הכח.
נ״ז) ג׳ חלומות מתקיימים חלום שחרית, וחלום שחלם חבירו, והפותר חלומו בחלום.
נ״ח) ג׳ בודקין את האדם: יין וחומץ (נ״א וחמץ) ודרך ארץ.
נ״ט) ג׳ דברים שנאמר בהם אלמלא קליפה החיצונה אין יוצאין מן בני מעיים לעולם ואלו הן: ביצה צנון ואתרוג.
ס׳) שלשה יעקרו מן העולם ואח״כ יבא משיח ואלו הן: יצר הרע ומלכות הרשעה וע״ז. יצר הרע מנין שנאמר והסירותי לב האבן מבשרכם (יחזקאל י״א:י״ט), מלכות הרשעה מנין שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א׳:כ״א), וע״ז מנין שנאמר ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים ל״ב:י״ב).
ס״א) ג׳ נבראו בלא חטא: עמרם ישי וכלאב.
ס״ב) ג׳ צועקין ואין נענין הקונה אדון לעצמו והמחלק נכסיו בחייו ואף המשיא בתו קטנה.
ס״ג) ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות המשמש מטתו ביום ערום, ועומד לפני הנר ערום, והמשמש לפני כל חי, אמר רב אפילו תרנגול.
ס״ד) ג׳ דברים מביאין את האדם לידי עשירות עיון תפלה, ומשא ומתן עם הבריות באמונה, ועלוב יהיה לאנשי ביתו, וי״א אף מי שיש בו דעה שנאמר ובדעת חדרים ימלאו (משלי כ״ד:ד׳).
ס״ה) שלשה חבושים הם מצורע ושומר הסף ואשה.
ס״ו) ג׳ דברים אמרו חכמים במשמש מטתו: האוכל שום הוין ליה בנים נאים, כרפס הוין ליה בנים זיותנין (זימרנין) אתרוג הוין ליה בנים רתחנין.
ס"ז) ר' עקיבא אומר בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשהן יועצין אין יועצין אלא בשדה וכשנושקין אין נושקין אלא על פיסת היד וכשחותכין בשר אין חותכין אלא על גבי השלחן.
ס״ח) רבן גמליאל אומר בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים צנועין באכילתן ובבית הכסא ובתשמיש.
ס״ט) ג' אין להם מחילה: גר שחזר לסורו, והמוכר תרומה לשם חולין, והבועל לאשתו נדה.
ע׳) שלשה אין להם קבורה הנהנה מאידיהן של גוים, ואוכל כאן ומברך במקום אחר, והמתכבד בקלון חבירו.
ע״א) ג׳ שקולין הן זה כזה וצריכין כבוד: יראת חטא ועושר וחכמה.
ע״ב) שלשה שונאין את התורה אשה ועם הארץ ותינוק.
ע״ג) שלשה מרחיבין לבו של אדם קול ערב וריח בשמים ונקיות.
ע״ד) שלשה קולות ערבים לאדם קול תורה וקול גשמים וקול כספים.
ע״ה) שלשה קולות קשין על בני אדם קול נערים קול עכברים קול חזירים, וי״א אף קול רעמים וקול חמורים.
ע״ו) בשלשה מקומות טינף הקב״ה כבודו בשביל צדיקים, בשביל אברהם שנאמר ויבא אלקים אל אבימלך, בשביל יעקב שנאמר ויבא אלקים אל לבן הארמי, ובשביל ישראל שנאמר ויבא אלקים אל בלעם.
ע״ז) ג׳ דברים עתיד אליהו לגלותן, צנצנת המן צנצנת שמן המשחה ומקלו של אהרן בשקדים ופרחים, וי"א צלוחית של מים (של מי נדה מפרה אדומה).
ע״ח) ג׳ ממעטין כחו של אדם ומשחירין פניו ואלו הן: עון פחד ודרך, עון מנין, כי הילדות והשחרות הבל (קהלת י״א:י׳) דברים שעושה בילדותו משחרין אותו בזקנותו, פחד מנין, פחד ופחת ופח (ירמיה מ״ח מ״ב), דרך מנין, ענה בדרך כחי (תהילים ק״ב:כ״ד).
ע״ט) [אמר ר״ש בן נחמני אמר ר' יונתן] שלשה שאלו שלא כהוגן אליעזר ושאול ויפתח, אליעזר אמר והיה הנערה אשר אומר אליה (בראשית כ״ד:י״ד) משיבה רוח הקדש ואמרה לו יכול אפילו שפחה אפילו ממזרת אפילו מוכת עץ ושחין? נזדמנה לו רבקה שהיתה ראויה ליצחק. שאול אמר והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו (שמואל א י״ז:כ״ה) משיבה רוה״ק ואמרה לו יכול אפילו גוי או עבד אפילו ממזר? נזדמן לו דוד שהיה ראוי להתחתן במלך. יפתח הגלעדי אמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי וגו' (שופטים י״א:ל״א) משיבה רוה״ק ואמרה לו שוטה שבעולם יכול אף כלב אפילו חזיר שאינו ראוי והגון? נזדמנה לו בתו שנאמר והנה בתו יוצאת לקראתו וגו'. ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתני וגו'. אמרו עליו על יפתח טפש היה, וי״א רוח שטות (גס רוח) היה לו שלא נשאל על נדרו ולא הותרו לו. ופנחס בן אלעזר שהיה באותו הדור והיה בידו למחות ולא מיחה לפיכך נסתלקה רוה״ק ממנו ע״ב שנה שנאמר הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם (ירמיהו ח׳:כ״ב). כשראה ירמיה את אנשיו (אנשי דורו) ששוחטין את בניהם ומעלין להם על גבי המזבח היה מוחה בידן, והיו אומרין לו והלא יפתח העלה בתו על גבי במה, והלא מישע מלך מואב העלה בנו על החומה, ולמדנו מאברהם שעקד בנו על גבי המזבח, משיבה רוה״ק ואומרת הלא זה אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיהו י״ט:ה׳) אשר לא צויתי ליפתח ולא דברתי למישע ולא עלתה על לבי שאברהם מעלה לי בנו לעולה על גבי המזבח.
פ') ג' אלו היו יועצין לפרעה הרשע: יתרו ואיוב ובלעם, יתרו פירש מן העצה לפיכך הכניסו הקב״ה בכנסת ישראל, ולא עוד אלא כרת עמו ברית שגדול מברית שכרת לדוד שנאמר נשבע ה' לדוד אמת לא ישגב ממנה וגו' אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם (תהילים קל״ב:י״ב) מכלל שעל תנאי כרת ברית לבניו אחריו, אבל ליתרו לא כרת עמו על תנאי, שנאמר לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיהו ל״ה:י״ט) ויונדב בן רכב היה מזרע יתרו שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א׳:ט״ז) ואומר המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דהי״א ב׳). איוב ששתק דנו הקב״ה מעין דין מצרים, שכך שנו חכמים מי שסיפק בידו למחות ואינו מוחה נדון ביסורין. בלעם הרשע שנתן העצה ואמר אם תשליכם לאש הוא ידין אותך באש שנאמר כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז), ואם תהרגם בחרב הוא ידין אותך בחרב שנאמר ובחרבו את כל בשר ואם תדין אותן במים אין לך עצה טובה מזו שכבר הביא מבול לעולם, לפיכך הפילו הקב"ה בחרב שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב (במדבר ל״א:ח׳). אמר ר' יצחק בשעה שהרגו בני ישראל לבלעם היו מתנחמין ואומרים מה עשינו שהרגנו נביא שכתוב בו ויודע דעת עליון. יצתה בת קול ואומרת קוסם הרגתם ולא נביא.
פ״א) ג׳ פתחים יש לו לגיהנם אחד בים ואחד במדבר ואחד בירושלם. בים מנין שנאמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי (יונה ב׳:ג׳). במדבר מנין שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במדבר ט״ז:ל״ג), בירושלם מנין שנאמר אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם (ישעיהו ל״א:ט׳).
פ״ב) ג׳ מדות טובות נתן הקב״ה לישראל מה שאין בכל האומות ואלו הן: מדת רחמים ומדת חסדים ומדת בושת פנים. מדת רחמים מנין שנאמר ונתן לך רחמים (דברים י״ג:י״ח), מדת חסדים מנין שנאמר ושמר ה׳ לך את הברית ואת החסד וגו' (שם י'), מדת בשת פנים מנין שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ׳:י״ז).
פ״ג) [ר״ש בן יוחאי אומר] ג' מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכולן לא נתנו אלא על ידי יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים נ״ד), א״י מנין שנאמר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלקיך מיסרך, וכתיב בתריה כי ה׳ אלקיך מביאך אל ארץ טובה (דברים ח׳:ז׳), עולם הבא מנין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו׳:כ״ג) איזהו דרך חיים שמביא את האדם למוסר הוי אומר אלו תוכחות שנאמר בתוכחות על עון יסרת איש (תהילים ל״ט:י״ב) מכאן שהמקבל יסורין ותוכחות נוחל דרך חיים.
פ״ד) ג' דברים הרואה בחלום משיגהו שלום ואלו הן: הר צפור וקדרה, הר מנין שנאמר ישאו הרים שלום לעם (שם ע״ב), צפור מנין שנאמר כצפרים עפות וגו׳ (ישעיהו ל״א:ה׳), קדרה מנין שנאמר ה׳ תשפות שלום לנו (שם כ״ו) ואומר שפות הסיר שפות (יחזקאל כ״ד:ג׳).
פ״ה) ג׳ [ספרי] נביאים הם שנים מהם נאים וטובים בחלום ואחד ספק, ואלו הן ישעיה מלכים וירמיה, ישעיה הרואה או הלומד יצפה לנחמה, מלכים הרואה או הלומד יצפה לגדולה, ירמיה ידאג מן הפורענות, וי״א הרואה או הלומד ירמיה יצפה לגלות וסופו לגאולה.
פ״ו) ג׳ חסידים הן הרואה את פנחס בחלום יצפה לחכמה, ר׳ אלעזר בן עזריה יצפה לחסידות, ר׳ ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות.
פ״ז) ג' מפתחות ברא הקב״ה שלא מסר בידי אדם, ואלו הן של רחם ושל גשמים ושל תחיית המתים. של רחם מנין דכתיב ויפתח את רחמה (בראשית כ״ט:ל״א), של גשמים מנין דכתיב יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים (דברים כ״ח:י״ב), של תחיית המתים מנין דכתיב בפתחי את קבורתכם עמי (יחזקאל ל״ז:י״ג).
פ״ח) ג׳ כתות באות בדין לעתיד לבוא: צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינונים, צדיקים נכתבין לאלתר לחיי עוה״ב, וכתות של רשעים נכתבין לאלתר לגיהנם שנאמר אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (סוף דניאל), של בינונים אומר הקב״ה לאברהם הן בניך חטאו, אומר לפניו רבונו של עולם! בניך הם ולא בניי, אמר הקב״ה ליעקב בניך חטאו אמר לפניו רבש״ע בניך הם ולא בני שאתה קראתם בשם בנים, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב), ואומר הקב״ה ליצחק בניך חטאו, אמר לפניו רבש״ע במה חטאו? אומר לו בע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים, אומר לפניו רבש״ע ימי שנותיו של אדם שבעים שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהילים צ׳:י׳) צא מהם ל״ה שהם לילות נשתיירו ל״ה אחרים, צא מהם כ׳ שנה עד שיבוא אדם לרשותו ונשתיירו ט״ו שנה, צא מהן ז' שנים ומחצה של יסורין ונשתיירו ז׳ ומחצה, צא מהן ג' שנים ומחצה לשבתות ויו״ט וערבי שבתות וערבי יו״ט ונשתיירו ד' השלך עלי שתי שנים בשביל שאני נתקרבתי לפניך על גבי המזבח, וקבל עליך שתים הנותרות שאתה באהבה קראת אותם בני בכורי ישראל. באותה שעה ענו ישראל ואמרו ליצחק כי אתה אבינו אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו (ישעיהו ס״ג:ט״ז), באותה שעה משיב ואומר להם יצחק, בעוד שאתם מסתכלין כנגדי הסתכלו והודו לאביכם שבשמים, מיד פתחו כולם ואמרו אתה ה׳ אבינו גואלנו מעולם שמך (שם).
פ״ט) ג׳ פעמים עתיד גוג ומגוג לעלות לירושלם, פעם ראשונה עולה ורואה חומת אש מוקפת לה שנאמר ואני אהיה לה נאום ה׳ חומת אש סביב וגו׳ (זכריה ב׳:ט׳) וכן שניה, בשלישית יאסוף עם כבד וגוים רבים ויעלה לירושלם כמו שכתוב ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה (שם י״ד), וכן אמר דוד כל גוים סבבוני בשם ה׳ כי אמילם (תהילים קי״ח:י׳).
צ׳) ג׳ מדות נוהגות בתלמידי חכמים שואל ומשיב הרי זה משובח, שואל ואינו משיב אין למטה הימנו, אין שואל ואין משיב משונה מכולם.
צ״א) שלשה דברים העושה אותן דמו בראשו: אוכל מאגודה של ירק כשהיא צרורה, והשותה שתי כוסות (משום זוגות) והמקנח בחרס.
צ״ב) שלשה ספרים אמר שלמה ברוה״ק ואלו הן שיר השירים ומשלי וקהלת, שה״ש בקטנותו ומשלי בילדותו וקהלת בזקנותו.
צ״ג) (ממעשה תורה שער ג׳ בכל בו) שלשה דברים העושה אותן יורש העוה״ז והעוה״ב: המפרנס עניים ועושה צדקה וגמילות חסדים.
צ״ד) שלשה דברים מביאים את האדם לידי דאגה: צער גידול שער וגידול צפרנים ובגדים פצועים (קרועים).
צ״ה) שלשה כשהם נותנין נותנין בעין יפה, וכשהם נוטלין נוטלין בשבח: הרשות ארץ וים.
צ״ו) שלשה דברים נאמרו בגרוגרות: ממעיט את הכשפים ומאיר את העינים ומרבה את הזרע.
צ״ז) שלשה דברים נאמרו באשה: טפח [מגולה] באשה ערוה שער באשה ערוה קול באשה ערוה.
צ״ח) שלשה דברים מעבירין את האדם על רצון קונהו ועל כבוד דעתו: מלכות (הרשות) ויצר הרע ורוח רעה.
צ״ט) שלשה דברים אמרו חכמים באשה: נושא אשה לשם זנות ולשם ממון ולשם שמים, הנושאת לשם זנות עליו הכתוב אומר אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו (הושע ד׳:י׳) ולסוף יוצא ממנה בן סורר ומורה, והנושאה לשם ממון עליו הכתוב אומר כי בנים זרים ילדו וגו׳ עתה יאכלם חדש את חלקיהם (שם ה׳) חדש נכנס וחדש יוצא והממון בורח ממנו ולבסוף יצטרך לבריות, והנושאה לשם שמים עליו הכתוב אומר ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (דברים כ״ח:ו׳) ולבסוף יוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל.
ק׳) שלשה דברים צריך אדם ללמוד: כתב שחיטה ומילה.
ק״א) שלשה דברים אמרו חז״ל: לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובני ביתו יותר ממה שיש לו, שהוא תלוי בקונו והן תלוין בו.
ק"ב) שלשה ספרי כתובים הם, הרואה ספר איוב בחלום ידאג מן הפורענות, ספר משלי יצפה לחכמה, ספר תהלים יצפה לחסידות.
ק״ג) שלשה דברים אין בהם משום כבוד (לענין מי נכנס ראשון): בית הכנסת ובית הכסא ובית המרחץ, וי״א אין מכבדין לא בגשרים ולא בדרכים ולא בידים מזוהמות.
ק״ד) שלשה דברים אל יאמר אדם לחבירו מעצמו אלא א״כ מבקש ממנו ואלו הן: בתו ותלמודו ומעותיו.
ק״ה) שלשה דברים הם שחזרו למקומן: תורה וישראל וכסף וזהב, תורה באה מן השמים שנאמר מן השמים השמיעך וגו׳ (דברים ד׳:ל״ו), וכיון שחטאו ישראל בעגל נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ״ג:ה׳), ישראל היו מעבר הנהר שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כ״ד:ב׳) ולשם חזרו שנאמר בבלה יבואו ושם יהיו (ירמיהו כ״ז:כ״ב), כסף וזהב היו ממצרים שנאמר ושאלה אשת משכנתה וגו׳ (שמות ג׳:כ״ב) ולשם חזרו שנאמר ויעל שישק מלך מצרים וגו' (דהי״ב י״ב).
ק״ו) שלשה דברים מוציאין את האדם מן העולם עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות.
ק״ז) שלשה דברים מוציאין את האדם מן העולם מי שאין לו סנדל וסודר, והלן בבית הקברות, וי״א אף הקורע בגדים בחמתו.
ק״ח) שלשה דברים אמרו חז״ל: ריבה דם ריבה שחין, ריבה מרה ריבה צבע (ירקון), ריבה שכבת זרע ריבה צרעת.
ק״ט) שלשה מעיינות יש לו לאדם שאין להם הפסק דם ומרה ושכבת זרע, ויש אומרים כל זמן שמרבה מימי רגלים מרבה ירקון.
ק"י) אמר ר' ישמעאל שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים: אל תחזיר אספרגוד אלא למי שנתנו לך, ר״ל כשתשתה אספרגוד והוא משקה מבושם אל תחזיר הכוס אלא למי שנתנו לך, ואל תטול ידיך אלא ממי שנטל ידיו, ואל תטול חלוקך מן השמש בשחרית ותלבש, מפני שמלאכי חבלה מצפים לו מתי יעשה כן וילכד (עי' ברכות נ״א.).
קי״א) שלשה אין ממצעין ואין מתמצעין: כלב אשה גמל. פי׳ אין בהם אמצעות אלא הקצה האחד לטובה או לרעה, ואין הולכין באמצע שנים מאותו המין (עי׳ הוריות י״ג:).
קי״ב) שלשה קלקלו בתיבה ונתקלקלו ונשתנו מן הבריות: חם כלב עורב, חם נהפך דמותו כעורב, כלב מתקשר בשמושו, עורב מזריע מפיו, ואף הנקבה אינה יולדת אלא מפיה (סנהדרין ק״ב: עי׳ רש״י ד״ה רק).
קי״ג) ר׳ יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל ושלש מתנות גדולות נתנו על ידיהם: באר בזכות מרים וענן בזכות אהרן והמן בזכות משה, מתה מרים נסתלק הבאר, מת אהרן נסתלק הענן וחזרו שתיהם בזכות משה, מת משה בטלו כולן.
קי״ד) שלש מדות טובות נוהגות בעולם: הנותן צדקה הוא משובח בעיני המקום ובעיני הבריות, והמלוה לכל אדם גדול מזה, ונותן למחצה ולמותר הוא למעלה מכולם, פי' נותן מעות לחברו הנצרך להתעסק בהן וחולקין הריוח.
קט״ו) לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים: ידבק בשואל שלום ובעוסקים להתיר חליצה ולהפיר נדרים, ויתרחק מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבות, וי״א אף מן המחלוקת.
קט״ז) שלשה מדות טובות ברא הקב״ה בעולמו ואלו הן: יצר הרע וקנאה ורחמים, אם אין יצר הרע אין כל בריה מתעסק בפריה ורביה, אם אין קנאה אין כל בריה מתעסק בנטיעה, אם אין הרחמים אין העולם מתקיים.
קי״ז): *(הוספה מחופת אליהו רבה בראשית חכמה) שלש תכיפות הן: תכף לנטילה ברכה, תכף לגאולה תפלה, תכף לסמיכה שחיטה.
קי״ח) שלשה זיעות הן יפות לגוף: זיעת חולי זיעת מרחץ זיעת מלאכה; זיעת חולי מרפא, זיעת מרחץ אין לך כיוצא בו (עי' אבות דר״נ פמ״א).
קי״ט) שלש פרוטות אין בהם סימן ברכה: שכר אשה, וריחים, ושכר בהמה.
ק״כ) שלשה שונאין זה את זה: אשה ועם הארץ ותינוק.
----------------
א') ארבעה נאים נבראו בעולם וכלם נטלו מלכות וגדולה והם קבועין בכסא הכבוד: ארי ונשר ושור ואדם, שנאמר ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן (יחזקאל א׳:י׳). [לכל אחת מד' חיות שבכסא פני אדם בצורת יעקב ע״ה, שאם יחטאו ישראל יביט הקב״ה בצורתו ומרחם עליהם. פני אריה כנגד משיח בן דוד שהוא משבט יהודה שנאמר בו גור אריה יהודה, ואם יחטאו ישראל ישאג כאריה ומיד מרחם עליהם. פני שור כנגד משיח בן יוסף שכתוב בו בכור שורו הדר לו, ואם יחטאו ישראל גועה כשור ומיד מרחם עליהם. פני נשר כנגד אליהו שטס העולם בארבע טיסות, ואם יחטא ישראל הוא טס לפני הקב״ה ומצפצף כנשר ומיד מרחם עליהם. ומשיב ליעקב אל תירא עבדי יעקב, ומשיב למשיח בן אפרים מה אעשה לך אפרים, ומשיב למשיח בן דוד מה אעשה לך יהודה, ומשיב לישראל הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו'].