אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין
אהרן
הקדמה
אהרן: המדרש ואלה תולדות אהרן ומשה המובא להלן נדפס ע״י ר' שלמה אהרן ווערטהיימער בספרו בתי מדרשות בית ג' (ירושלם תרנ״ה) מכ״י ישן, ולדעתו הוא שארית פליטה מספר שלם מאחד המדרשות שאבדו מאתנו, אך רחוק הוא לחשוב שהוא מן הילמדנו, גם רחוקה השערתו שרש״י ראה את המדרש הזה מפני שבפירושו למשלי י״ז ו' כתב עטרת זקנים בני בנים ״כשרואין בני בניהם הולכין בדרך טובה״ וגם פה דרש עטרת זקנים בני בנים ״אימתי הזקנים משתבחים בשעה שבניהם עושים כמעשיהם״ שהוא באמת דרשה אחרת. גם בתחלת המדרש מובאים דברי חז״ל האחים השותפין שהשביחו הנכסים אפילו לא הניח להם אביהם אלא מטה או קרדום חולקים בשוה, וע״ז מעיר מר ווערטהיימער כי נראה מכאן שפירש בעל המדרש אודיינו (ב״ב קמ״ג:) היינו מטה, וזה כפירש ר״ת ולא כפירש״י בור וכסויו, וא״כ כבר ראה המחבר פי' ר״ת. ואם רש״י ראה את המדרש מדוע לא הביא פי' המדרש כי אודיינו הוא מטה. אמנם נראה כי מחבר המדרש הוא אחרון אשר לקט דרשות ממדרשים שונים הנוגעים לאהרן ומשה וחידש איזה דברים מעצמו ובפרט ההתחלה שהשתמש בהלכה לצורך דרוש באגדה. ומכפיל הענין בדבר שנאת אחים בכלל לעומת אהבת משה ואהרן בסוף המדרש.
מדרש שני אדות אהרן הוא הנקרא מדרש פטירת אהרן מבית המדרש של יעלינעק חדר א', והוא מדרש אגדה קדמון מענין מיתת אהרן הכהן ע״ה, שנדפס ביחד עם ס' דברי הימים של משה (קושטא רע״ז, ויניציאה ש״ד, ועוד). בעל המדרש מתאמץ לבאר חטא אהרן ומשה בימי מריבה, ואיך משה לא רצה לגלות לאהרן כי ימות בהר ההר רק ע״י רמזים, אף כי מפורש בכתוב כי ה' אמר אל משה ואל אהרן ״יאסף אהרן אל עמיו״ (במדבר כ״א כ״ד). המחבר יאמר ג״כ כי ענני הכבוד הקיפו את ישראל בזכות אהרן (כמו שאמרו חז״ל) ובכל הזמן ההוא לא ראו את אור השמש ולא אור הירח, וכשמת אהרן ונסתלקו העננים וראו את שני המאורות רצו להשתחוות להם ונזהרו עליהם. מדרש פטירת אהרן דומה למדרש פטירת משה (ע״ע), וכנראה נתחבר אח״כ ע״פ תכונת האחרון.
ואלה תולדות אהרן ומשה
[בתי מדרשות בית ג']
שנו רבותינו האחין השותפין שהשביחו הנכסים אפילו לא הניח להם אביהם אלא מטה או קרדום חולקין בשוה למה ששניהם אחים (ב״ב קמ״ג ע״ב.), ואת מוצא שותפין של אחין שהיתה חביבה לפני הקב״ה כמשה ואהרן, ועליהם אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה מי יתנך כאח לי וגו'. לפי שהקב״ה קורא את ישראל אחים, שנאמר למען אחי ורעי וגו' אמרה לפניו מי יתנך כאח לי, לא ככל האחים שהיו שונאין זה לזה אלא כמשה ואהרן שהיו מחבבין זה לזה ומגדלים זה לזה ושמחים זה לגדולת זה (במדבר רבה שם, שמות רבה פ״ה, תנחומא פ' שמות סי' כ"ז), תדע לך שהוא כן ממה שקרינו בענין ואלה תולדות אהרן וגו'.
כל הפרשה הזו אהרן היה מתנבא להם במצרים, ומנין שאהרן מתנבא להם במצרים שנאמר ויבא איש אלהים אל אלי וגו' (ש״א ב') וכתיב ובחור אותו וגו׳. לכך אמר משה: אהרן אחי היה מתנבא להם כל השנים הללו עכשיו אלך אני אליו, אמר לו הקב״ה משה! שמח הוא לגדולתך, אימתי, כשהיה משיח לאהרן בשמן המשחה היה השמן מפעפע ויורד על זקנו של אהרן, והיה משה סבור שעל זקנו הוא היה, שכן הוא אומר כשמן הטוב על הראש וגו' (תהלים קל״ג ב') מהו על הזקן, זקן אחד, וכי שני זקנים היה לו לאהרן? אלא שהיה יורד על זקן אהרן כאלו היה על זקנו של משה (עי׳ ויק״ר פ״ג) אמר לו הקב״ה למשה חייך כל גדולה שאני מגדיל לאהרן על ידך אני מגדילו, שנאמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, וזה הדבר אשר תעשה להם (שמות כ״ח א', כ״ט א'), לכך נאמר ואלה תולדות אהרן ומשה.
[זהו שאמר הכתוב] עטרת זקנים בני בנים (משלי י״ז ו') אימתי הזקנים משתבחים בשעה שבניהם עושים כמעשיהם. מה טעם תחת אבותיך יהיו בניך וגו' (תהילים מ״ה י״ז), לכך נאמר ואלה שמות בני אהרן הבכור נדב וגו'.
דבר אחר, ואלה תולדות אהרן ומשה, בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן שנאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה, ובמקום אחד מקדים אהרן למשה שנאמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' וגו' (שמות ו' כ״ז), מלמד ששניהם שקולים זה כזה (מכילתא פ' בא, תנחומא פ' בא סי' ה', ב״ר סוף פ״א, ויק״ר פל״ד). ובכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב שנאמר ויהושע בן נון וכלב בן יפונה (במדבר י״ד ו') ובמקום אחד הוא מקדים כלב ליהושע שנאמר זולתי כלב בן יפונה וגו' (שם י״ד ו'), מלמד ששניהם שקולים זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אב לאם שנאמר כבד את אביך וגו' ובמקום אחד אומר איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים זה כזה, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו (קדושין ל״א:). כתוב אחד אומר הוא משה ואהרן וכתוב אחד אומר ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי (דהי״א כ״ג י״ד), ר' ברכיה ור' יהודה בן קרחא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה (שוח״ט צ״ט, פסיקתא פ' פרה ויק״ר פי״א.) הדא הוא דכתיב משה ואהרן בכהניו וגו׳ (תהלים צ״ט ו'). ר' ברכיה בשם ר' סימון שמע לה מן הדא ובני עמרם אהרן ומשה ומרים וגו' ומשה איש האלהים בניו יקראו וגו' נמנה משה עם הכהנים, ואלה תולדות אהרן ומשה.
עד שלא עמד אהל מועד דבר אליו (למשה) בסנה שנאמר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה, ודבר עמו במדין שנאמר ויאמר ה' אל משה במדין, ודבר עמו במצרים שנאמר ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, ודבר עמו בסיני שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה׳ את משה בהר סיני, [ודבר עמו] מאהל מועד, יפה הצניעות והצנע לכת וגו' [חזר ודבר] מאהל מועד וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו'. אמר הקב״ה כבודי שאהא מדבר מלפנים שנאמר ובבוא משה וגו' (שמות ל״ד ל״ד).
שלשה פרנסים העמיד הקב"ה לישראל ואלו הן: משה אהרן ומרים שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ובזכותן היו ישראל מתפרנסים במדבר, המן בזכות משה שנאמר ויאכילך את המן, תדע לך שבזכות משה היה יורד שכיון שנאסף משה מה כתיב וישבת המן וגו' בזכות אהרן ענני הכבוד ותדע לך שכיון שנאסף אהרן ותקצר נפש העם בדרך (במדבר כ״א ד'), שהיתה השמש שוזפת עליהם (עי' סוף מדרש פטירת אהרן להלן). בזכות מרים היה הבאר שכיון שנאספה מרים מה כתיב ולא היה מים לעדה וגו' הא למדת שבזכות שלשתן היו ישראל מתפרנסים, אשריהם.
משה ואהרן היו שרויים מן המזרח, שנאמר והחונים לפני המשכן (במדבר ג' ל״ח), וסמוכין להם שלשה שבטים הללו יהודה יששכר וזבולון [ועל ידי] שהיו סמוכין למשה ואהרן [זכו] להיות גדולים בתורה שנאמר לא יסור שבט מיהודה, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכן אומר ומזבולון מושכים בשבט סופר, על ידי שהיו שכיני תורה. שאין לך מדה גדולה מן התורה, שנאמר תורה צוה לנו משה וגו', לכך נאמר ואלה תולדות אהרן ומשה.
[דבר אחר] זה הוא שאמר הכתוב הנה מה טוב וגו' וכן אתה מוצא שלא היו מעולם אחים מחבבין זה לזה כמשה ואהרן שנאמר אלה תולדות אהרן ומשה וגו'. מלמד שרובן של אחים שונאים זה את זה, קין שונא את הבל שנאמר ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו, וישמעאל שונא ליצחק שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק וגו', ועשו שונא ליעקב שנאמר ויאמר עשו בלבו יקרבו וגו' וכן אבימלך הרג אחיו שנאמר ויבא בית אביו אפרתה ויהרג את אחיו (שופטים ט' ה'), וכן יהורם הרג אחיו שנאמר ויקם יהורם וגו' ויהרג את כל אחיו בחרב (דהי"ב כ״א ד'). [מלמד שאחים שונאים] זה לזה אבל משה ואהרן מחבבין זה לזה ואוהבין זה לזה ושניהם גדולים ושניהם שוים ממה שקרינו בענין ואלה תולדות אהרן ומשה.
שני שדיך כשני עפרים (שה'"ש ז' ד') זה משה ואהרן הודן של ישראל, לכך נאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, מה השדים הללו הדרה של אשה כך משה ואהרן הדרן של ישראל (שה״ש רבה פ״ד סי' י״ב, מדרש שמואל פט"ו).
ד״א שני שדיך, מה השדיים הללו נאיה של אשרי כך משה ואהרן נאיין של ישראל לכך נאמר ואלה תולדות אהרן ומשה.
מדרש על פטירת אהרן
[בית המדרש חדר א']
וָאַכְחִיד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד (זכריה יא ח), וכי בירח א' מתו אהרן ומרים ומשה, והלא מרים מתה בא' בניסן ונגנז הבאר, ובב' בו מתו שני בני אהרן, ובא' באב מת אהרן הכהן ונסתלקו ענני כבוד, ובז' באדר מת משה רבינו עבד ה', ואע״פ שלא היתה מיתתן בירח אחד גזרתן בירח א' היתה. וג׳ מתנות טובות נתנו לישראל על ידם: בזכות מרים ניתן הבאר, ובזכות אהרן ענני כבוד, ובזכות משה ניתן להם המן. מתה מרים נסתלקה הבאר כדי שיכירו ישראל שבזכותה היה להם הבאר, והיו משה ואהרן בוכים מבפנים וישראל בוכים מבחוץ, ועד שש שעות לא ידע משה עד שנכנסו ישראל וא״ל עד מתי אתה יושב ובוכה. א״ל ולא אבכה על אחותי שמתה, א״ל בעוד שאתה בוכה על נפש אחת בכה על כולנו. א״ל למה? א״ל אין לנו מים לשתות. עמד מהארץ ויצא וראה הבאר בלא טיפת מים, התחיל לריב עמהם, א״ל ולא אמרתי לכם לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם, יש לכם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות, נשיאים ושרים וזקנים גדולים, הם יתעסקו לכם. א״ל הכל עליך כי אתה הוא שהוצאתנו ממצרים והבאת אותנו אל המקום הרע הזה וכו', אם אתה נותן לנו מים מוטב ואם לאו הרי אנו סוקלין אותך. כששמע משה כך ברח מפניהם ונכנס לאהל מועד, א״ל הקב״ה משה מה יש לך? אמר לפניו רבש״ע בניך מבקשים לסקול אותי ולולא שברחתי כבר סקלוני. א״ל משה עד מתי אתה מוצא שם רע על בני, לא די לך שאמרת בחורב עוד מעט וסקלוני, עתה עבור לפניהם עד שאראה אם יסקלו אותך ואם לאו, שנאמר ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם. והיה משה הולך ראשון וכל העדה אחריו ולא היה יודע איזה סלע אמר להם הקב״ה ליתן להם מים ממנו. ראו ישראל סלע אחד מטיף ועמדו עליו, כיון שראה שעמדו עליו חזר לאחוריו וא״ל עד מתי אתה מושכנו, א״ל עד שאני מוציא לכם מים מן הסלע, א״ל תנו לנו מים ונשתה, א״ל עד מתי אתם מתרעמים וכי יש בריה בעולם שמתרעם נגד בוראו כמו שאתם מתרעמים עליו, מהסלע (צ״ל איני יודע מאיזה סלע רוצה וכו') רוצה הקב״ה ליתן לכם מים. א״ל ישראל אתה נביא היית ורוענו במדבר ועתה אומר אינו יודע מאיזה סלע רוצה הקב״ה ליתן לכם מים. באותה שעה הקהיל אותם על סלע אחר שנאמר ויקהל משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר משה בלבו אם אני אומר לסלע יוציא מים ואינו מוציא נמצאתי מתבייש לפני הקהל ויאמרו לי משה היכן היא חכמתך, באותה שעה אמר משה לישראל אתם יודעים שהקב״ה יכול לעשות לכם נס אלא שהעלים ממני שכיון שדעתו של אדם מגעת לא דעתו ולא חכמתו עומדת. וירם משה את מטהו והניחו על גבי הסלע ועשה עצמו כמו שמדבר עם ישראל שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים. התחיל הסלע מאליו להוציא מים, כיון שראה משה הגביה ידו והכה הסלע, שנאמר ויך את הסלע במטהו פעמים, כיון שלקה הוציא דם, שנאמר הן הכה צור ויזובו מים ואין זוב אלא דם שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה. בא משה ואמר לפני הקב״ה הסלע אינו מוציא מים [אלא דם], אמר הקב״ה לסלע למה לא הוצאת מים אלא דם, אמר לפניו רבש״ע על מה הכני משה, אמר הקב״ה למשה למה הכית את הסלע, אמר לפניו כדי שיוציא מים, א׳׳ל הקב״ה וכי אמרתי לך שתכה בו והלא בדבור אמרתי לך, שנאמר ודברתם אל הסלע. אמר משה דברתי ולא הוציא, א״ל הקב״ה אתה צוית לישראל בצדק תשפוט עמיתך, ואתה למה לא דנת את הסלע לצדקה, זה הוא אשר גדלתיך במצרים שנאמר וינקהו דבש מסלע וזו היא טובה שפרעת לו, ולא עוד אלא שאמרת לבני שמעו נא המורים, ואין מורים אלא שוטים, הם שוטים ואתה פקח ולא תכנס עם שוטים לא׳׳י, שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה. כיון שאמר הקב״ה למשה כן, אמר לסלע הפוך דמם למים, שנאמר ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים. כיון שהגיע ר״ח אמר הקב״ה למשה הגיע זמנך, אמר משה לפניו בבקשה ממך שלא תאמר לי במהרה—למחר, א״ל למחר, והיה מצר כל היום כלו שלא היה יודע האיך.
שוב אמר לאהרן הגיע זמנך לפטור מן העולם, וכל אותם מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר כך היו מנהגם, היו משכימים ובאים אצל שבעים זקנים, בו ביום באים אצל הנשיאים וכל ישראל (הזקנים והנשיאים בכלל) באים אצל אלעזר ואהרן, והיו משכימים על פתחו של משה, והיו שואלים בשלומו, ואח״כ יוצאים לאהל מועד. וזה סדר הליכתן: משה באמצע אהרן בימינו אלעזר בשמאלו והזקנים מכאן ומכאן וכל ישראל לאחוריהם, והיו נכנסין לאהל מועד, ויושבים אהרן בראש על ימינו (צ״ל משה בראש אהרן על ימינו וכו' ועי' עירובין נ״ד.), ואלעזר משמאלו וזקנים ונשיאים לפניו. ואז״ל כשגזר הקב״ה שימותו משה ואהרן קרא למשה ע״ה ואמר לו כן: עבדי משה בכל ביתי היית נאמן, דבר גדול יש לי לומר לך וקשה לי לעשות. א״ל משה מה הדבר? א״ל הקב״ה שיאסף אהרן אל עמיו, כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי ה׳ בימי מריבה. א״ל משה רבש״ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך כי אתה אדון כל העולם ואדון על בריותיך שבראת בעולם הזה ובידך הם ובידך לעשות להם כל מה שברצונך, אבל אינו ראוי לי שאלך לאחי לומר לו זה הדבר. כי אחי גדול ממני הוא ואיך אדבר לו עלה אל הר ההר ושם תמות! א״ל הקב״ה למשה אל תאמר לו אפילו בשפה אלא קח את אהרן ואת אלעזר בנו והעל אותם הר ההר, וגם אתה עלה עמם ותאמר לו דברים רכים ונאים ובעבורם יבין הדבר, ואחר שתהיו שלשתכם בהר, הפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם.
כששמע משה זה הדבר היה זועף בלבו מאד ולא היה יודע מה לעשות ובכה בכיה גדולה עד מאד, והגיע לו מיתתו (עד מות) על מות אהרן אחיו. בעבור שהיה נאמן בפועל הלך אצל אהרן לומר לו הדבר, והלך לאהל מועד ומצא שם לאהרן. אותו היום שינה משה המנהג, ישב ובכה עד קריאת הגבר, קרא לאלעזר וא׳׳ל לך קרא לי לזקנים ולנשיאים שאמר לי הקב׳׳ה דבר, באו ונתקבצו על פתחו של אהרן. עמד אהרן ומצא משה עומד, א״ל אהרן למשה אחי למה שנית היום המנהג? א״ל דבר צוני הקב״ה לומר לך, א״ל אמור. א״ל עד שנצא. עמד משה והלביש לאהרן שמונה בגדים בתוך ביתו, ואח״כ יצא, וכן היה סדר הליכתן באותו יום (כי שינה משה המנהג), נתנו אהרן באמצע משה מימינו יהושע משמאלו והזקנים והנשיאים מכאן ומכאן וכל ישראל לאחוריהם. כיון שראו ישראל את אהרן באותו כבוד שמחו שמחה גדולה ואמרו שאהרן נתעלה יותר ברוח הקדש, לפי שהיו אוהבים אותו, ויצאו, כיון שהגיעו לאהל מועד בקש אהרן ליכנס לאהל ולא הניחו משה וא״ל משה אנו רוצים לצאת חוץ למחנה, כיון שיצאו חוץ למחנה א״ל אהרן אמור לי מה אמר לך הקב״ה, א״ל משה עד שנגיע לאותו ההר. באותה שעה אמר משה לישראל שבו כאן עד שנחזור אליכם, ואני ואהרן ואלעזר נעלה לראש ההר ונשמע ונרד, והיו עולים שלשתן והיה מבקש משה לומר לאהרן ולא היה יודע כיצד יאמר לו, א״ל משה: אהרן אחי שמא פקדון נתן לך הקב״ה, א״ל הן, א״ל מה? א״ל נתן לי מזבח ושלחן שעליו לחם הפנים. א״ל משה שמא כל מה שהפקיד בידך עכשיו הוא מבקש ממך (עי' אדר״נ פי״ד ו׳ משל למה״ד לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון) א״ל ומה? א״ל נר הפקד אצלך. א״ל אהרן לא נר אחד נתן לי אלא כל אותם שבעה, והרי הם דולקים באהל מועד, והיה מבקש משה להרגישו על נפשו שהיא משולה בנר, שנאמר נר ה׳ נשמת אדם, כיון שראה משה שאין אהרן מרגיש בדבר, א״ל באמת קראך תמים, שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, מיד נפתחה המערה לפניהם, א״ל משה: אהרן אחי הכנס במערה זו, א״ל אהרן כן, והיה משה רוצה להפשיט את אהרן בגדי כהונה שעליו ולא ידע האיך יאמר לו, א״ל אהרן אחי למערה שאנו נכנסים לתוכו אין ראוי להכניס שם בגדי כהונה שעליך שמא יטמאו, והמערה נאה מאד שמא מקברים ראשונים היו בה (ר״ל אף כי נאה היא ונראית כחדשה שמא כבר קברו שם אנשים ויטמאו את הבגדים), אלא רצוני שתתן אותם לאלעזר וימתין לנו עד שנצא, א״ל אהרן יפה דברת, מיד הפשיט משה את אהרן את בגדיו. אפשר לומר כיון שהפשיטו בגדיו מת ערום ונקבר ערום ח״ו?! אלא כל כהן גדול לובש ח׳ בגדי כהונה וכהן הדיוט לובש ד', אהרן ח' ואלעזר ד׳, נטל משה ד׳ מאהרן והלבישם לאלעזר ונעשה כהן גדול, ונשתיירו על אהרן ד'. אמרו לאלעזר המתן לנו כאן עד שנצא, נכנסו וראו מטה מוצעת ושלחן ערוך ומנורה דולקת ומלאכי השרת עומדים עליה. א״ל אהרן למשה: אחי, עד מתי תסתר ממני הדבור שאמר לך הקב״ה, ואתה יודע כשדבר עמך בראשונה הוא בפיו העיד עלי וראך ושמח בלבו, ועכשיו למה תסתר ממני הדבור שאמר לך הקב״ה, אפילו אם הוא דבר מיתה הריני מקבל עלי בסבר פנים יפות, א״ל הואיל והזכרת דבר מיתה בפיך—דבר מיתה הוא, והוא הדבר שאמר לי ואני יראתי להודיעך, ועתה ראה מיתתך שאינה כמעשה בשר ודם, ולא עוד אלא שמלאכי השרת באו לסלקך, א״ל אהרן: משה אחי למה לא אמרת בפני אמי ואשתי ובני? א״ל משה, אחי אין אתה יודע שזה מ׳ שנה שעשית את העגל והיית חייב כלייה במיתה אלא שעמדתי בתפלה ותחנונים לפני המקום ב״ה והצלתי אותך מהמיתה, שנאמר ובאהרן התאנף ה׳ וכו', ועתה הלואי תהי מיתתי כמיתתך, שאתה מת ואני קוברך, ובשעה שאמות אני אין לי אח שיקברני, ואתה מת ובניך יורשים מקומך ואני מת ואחרים יורשים כבודי. ופייסו בדברים ועלה אהרן למטתו וקבל הקב״ה נשמתו, ויצא משה מן המערה ותיכף נתעלמה המערה ולא היה שום נברא בעולם שיודע זה ויכול להבין את זה.
כשראה אלעזר למשה ולא ראה עוד אביו, אמר לו רבי היכן הוא אבא? א״ל הלך לבית עולמו, וירדו שניהם מן ההר. א״ל ישראל אהרן היכן הוא? א״ל כבר נפטר לב״ע, אמרו למשה לדבריך שתאמר מת ואין אנו יודעים מה עשית לו, אפשר שהרגת אותו. אין אנו מניחין אותך לילך מכאן או לכאן עד שתראה אותו לנו מת או חי. באותה שעה עמד משה בתפלה לפני המקום ב״ה ואמר לפניו רבש״ע בבקשה ממך תראה להם מטתו שלא יאמרו חי הוא ויעשו אותו אלוה, לפי שכל ישראל כולם היו אוהבים לאהרן הרבה. באותה שעה פתח הקב״ה את פתח המערה וראו כל ישראל מטתו של אהרן במערה שוכב על מטתו, שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום. והפכו פניהם למחנה ישראל וראו שנסתלקו ענני כבוד שנתן להם הקב״ה בזכותו (עי' ר״ה ב', תענית ט') וראו מטתו של אהרן [ומלאכי השרת] פורחין בה באויר העולם. אמר הקב״ה ספדו על הצדיק ספדו על השדיים, שנאמר על שדים סופרים, מהו על שדים סופדים, שכלכלו ופרנסו וזנו שני שדים אתכם זה ארבעים שנה, שנאמר שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה, וכתוב על שדה חמוד על גפן פוריה, על כנסת ישראל שנמשלה לשדה חמוד ולגפן פוריה, שנותרה בלא סריקי. ואח״כ אמר יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. וכיון שנסתלקו ענני כבוד ראו ישראל שנולדו במדבר החמה והלבנה ברקיע ורצו להשתחוות להם, לפי שמעולם לא ראו ולא ידעו חמה ולבנה, לפי שכל ימיהם במדבר לא היה להם לא שמש ולא לבנה כ״א ענני כבוד, שנאמר כי ענן ה' עליהם יומם ואש תהיה לילה בו, נמצא כי הענן היה מקיף אותם כל ימי היותם במדבר. וכיון שראה הקב״ה שרצו להשתחוות לשמש ולירח אמר להם וכי לא אמרתי לכם בתורתי ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם וגו'.
נשלם מדרש פטירת אהרן