אור ברסלב
אוצר מדרשים אגדתא דשמעון כיפא

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

אגדתא דשמעון כיפא

מדרשי רבי שמעון בן יוחאי

הקדמה

אגדתא דשמעון כיפא – אגדה אודות ראש שליחי ישו הנוצרי המכונה פיטר (Peter) שהוראתו בלשון יוני, "סלע" כמו כיפא בארמית. ויש מסורה המונית כי שמעון זה כוונתו היתה רצויה להפריד את היהודים־הנוצרים מן היהודים האמתיים פירוד גמור למען לא יתערבו ביניהם כמו שהיו רגילים לעשות בראשית התיסדות הנצרות. ויחסו אליו כמה פיוטים ופיוט עבודת יוה״כ ״אתה כוננת עולם ברוב חסד״. ואמרו עליו בספר חסידים (סי׳ קצ"א) וז״ל: ואפילו לצדיק והם תועים אחריו כגון שמעון כיפא עכ"ל. ע״ע באוצר ישראל.

שד"ל במבוא למחזור מנהג בני רומא צד ז׳ (ליוורנו תרט"ז) כותב: "והנה אני השתוממתי ונבהלתי זה כ״ד שנים כשראיתי במחזור ויטרי כ״י תשובת רבינו תם, כתוב בה כי שמעון כיפא יסד סדר של יוה״כ אתן תהלה, וסרה תמיהתי אחרי עשרים שנה כשראיתי בפירוש המחזור כ״י שבידי אתן תהלה. שמעון כיפא שקורין ק׳ פיירו מרומי (מלות שקורין וכו׳ כתובות על המחק ולא אדע מה היה כתוב בתחלה) עשה השבח הזה לאחר שתקן להם אמונת [הנוצרים], ושם עצמו במגדל רומי כל ימיו בלחם צר ומים לחץ, ושלח להם זה השבח, להודיע להם כי כלל לא היה מאמין [בישו], אבל להשקיט הפריצים שהיו פורצים בישראל נתכוון עכ״ל. – אז הבנתי כי דברי רבנו תם מיוסדים על שמועת שוא שנתפשטה בישראל בימי קדם בזמן הצרות והשמדות, בכוונה טובה לחזק אמונת ההמון, כשישמעו כי ראש האפוסטולי כתב פיוטים בשבח האמונה הישראלית, ושכוונתו כשיסד האמונה החדשה לא היתה אלא לשם שמים ולטובתם של ישראל".

אגדתא דשמעון כיפא נוסחא א

אגדתא דשמעון כיפא

[בית המדרש ח״ה 60]

ויהי אחרי הדברים האלה ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין היהודים, כי כאשר ראה נוצרי את יהודי הרג אותו, והצרה היתה הולכת ותוקפת עד שלשים שנה. ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות, וימנעו את ישראל מלעלות לרגל, והיתה צרה גדולה בישראל כיום שנעשה בו העגל, ולא היו יודעים מה לעשות. אך אמונתם מתחזקת והולכת, ויצאו שנים עשר אנשים ויתהלכו בשנים עשר מלכיות, ויתנבאו בתוך המחנה נביאותיהם, ויטעו ישראל אחריהם, והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו כי אמרו שהם שלוחיו, ויתלקטו אחריהם עם רב מבני ישראל. ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד, ויאמר איש אל רעהו אוי לנו כי חטאנו שבימינו נהיתה הרעה הזאת בישראל אשר לא שמעו אנחנו ואבותינו, ויצר להם מאד וישבו ויבכו וישאו עיניהם אל השמים, ויאמרו אנא ה׳ אלהי השמים תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך עינינו כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אדות אותו האיש. עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד הנוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה, ואנחנו נשארים מעט. ובעון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת, ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת הנוצרים. ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחד מן הזקנים ושמו שמעון כיפא, והיה משתמש בבת קול, ויאמר להם: שמעוני אחי ועמי, אם טוב בעיניכם דברי אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל ולא יהיה להם חלק ונחלה בקרב ישראל, אך אם תקבלו עליכם את העון. ויענו כלם ויאמרו: נקבל עלינו העון אך כאשר דברת עשה. וילך שמעון כיפא בתוך ההיכל, ויכתוב את השם הגדול ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו, ויצא מן המקדש ויוציא את הכתב וילמוד את השם. וילך אל עיר מטרופולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר, כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו. ויאמרו לו, תן לנו אות ומופת. ויאמר להם, מה אות אתם מבקשים ממני? ויאמרו, האותות אשר עשה ישו בחייו עשה לנו גם אתה. ויאמר, הביאו לי מצורע, ויביאו לו. וישם ידיו עליו והנה נרפא. ויאמר להם עוד הביאו לי מת אחד, ויביאו לפניו, וישם ידו עליו ויחי ויעמוד על רגליו. ויראו האנשים האלה ויפלו לפניו ארצה ויאמרו לו, באמת אתה שלוחו של ישו כי הוא עשה לנו כך בחייו. ויאמר להם שמעון כיפא, אני שלוחו של ישו והוא צוה עלי ללכת אליכם, השבעו לי אם תעשו ככל אשר אני מצוה אתכם. ויענו כלם ויאמרו, כל אשר תצונו נעשה. ויאמר להם שמעון כיפא, דעו כי ישו היה שונא לישראל ותורתם כמו שניבא ישעיה חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי (ישעיה א' י"ד) ,ועוד דעו לכם שאינו חפץ בישראל כמו שניבא הושע (א' ט') כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, ואף שיש בידו לעקור אותם מן העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם, אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו לזכרון לדורי דורות. ורוב ענוי הגדול שהיה סובל כל היסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהנם. ועתה הוא מזהירכם ומצוה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי, ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שתי פרסאות, ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל יטה לו גם הלחי הימין, כדי שיאכלו שכרם בעוה״ז ובעולם הבא יהיו נדונים בגיהנם, ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו במחיצתו. והנה הוא מצוה עליכם שלא תחוגו את חג המצות, אך תחוגו את יום מיתתו. ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אח״כ. ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו, וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו. ויענו כלם ויאמרו, כל אשר דברת נעשה אך אם תשאר אצלנו. ויאמר, אנכי יושב ביניכם אם תעשו לי כאשר צוה עלי לבלתי לאכול שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ, ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי. ויאמרו, כדבריך כן נעשה. ויבנו לו מגדל, ויהי לו המגדל לדירה ויתנו לו חק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים וישב בתוכו, ויעבוד את אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבול ישראל למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור, וכל פיוטיו אשר עשה שלח לרבותיו. וישב שמעון בתוך המגדל שש שנים וימת, ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בנין מפואר, ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו פיטר והוא שם של אבן, שישב שם על האבן עד יום מותו.

אגדתא דשמעון כיפא נוסחא ב

אגדתא דשמעון כיפא (נוסחא ב׳)

[בית המדרש ח״ו 9]

בעת הזאת היה בישראל אחד שנקרא שמעון כיפא בשביל שהיה יושב על האבן, שניבא עליו יחזקאל הנביא כי היא בנהר כבר, והיה הראש של משוררים, והיה יוצא קול לו מהאבן והיה לו חכמה רבה, ויקנאו בו [הנוצרים] להיות בישראל איש כזה. וידע ר״ש מהקנאה, מה עשה? עלה [אליהם] בזמן סוכות על הר הזיתים ביום הושענא רבה, והתחילו לדבר עם ר״ש, והוא היה נוצחם בכל החכמות, ולא היה להם יכולת להשיבו וחרדו ממנו. וכאשר ראו שהיתה חכמתו גדולה נתיעצו ואמרו, לא נניח איש חכם כזה ביהודים ונקח אותו מהם, מפני שבזמן מועט יקלקל תורתנו. תיכף תפשוהו ואמרו לו, יודעים אנו כי אין בישראל חכם אחר כמוך, ובידך יש יכולת להוסיף ולגרוע להסיר העשוי ולקיים כל דבר, וה׳ נתן לך חן לפני ישו לקיים דתנו, וכל חכמינו הם היהודים, ובראותנו מעשיך אמרנו ראוי אתה לקיים דתנו. ואנו בכל יום ויום מתרבים, והיהודים הולכים וחסרים, ואיש כמוך אין דרך נכונה שתהיה עמהם, אלא תבא עמנו, שתורנו מצות וחקים טובים ותנחילנו עוה״ב, ונשימך בראשינו ראש, ואין מי שיאמר לך מה תעשה. השיבם, דבריכם טובים אבל איני רוצה לעזוב דתי. אמרו לו, אם לא תבא אלינו נהרוג אותך ואת כל היהודים עד שלא ישאר אחד מהם חי. אמר להם, הכל בידי שמים וה׳ יעזרנו. התחילו להרוג את היהודים, ופחדו ורגזו, ובאו כלם בתחנונים לפני ר׳ שמעון ואמרו לו, עשה מה שהם אומרים והצילנו מידם, ועל נפשנו זה החטא, ותעשה בחכמתך הגדולה. והגוים היו גונבים וגוזלים היהודים ומוכרים אותם במטבע אחת, ושלשה יהודים בעד ג׳ מטבעות, כי כן נמכר ישו. כשראה ר״ש זאת, אמר טוב שיאבד שמעון ומאה כמוהו ולא תאבד נפש אחת מישראל. מה עשה, אמר שיהיה עמהם, והנה הפאפ"א והושקב"ו של"א (?) באו עמו, ואמר להם מה תרצו ממנו, אם אתם תרצו ותשמידו ליהודים איני רוצה לישב עמכם, אבל אם אתם תרצו לעשות מה שצוה סט' פאולו בשם ישו שדבריו קיימים, זהו מה שתעשו: לקבל מחדש ולקיים התנאים שאמר לכם שתניחו מלסקול ליהודים, ולהניחם ליכנס בבתי תועבות שלהם כשירצו, וכן בבתי כנסיות שלנו תניחום, כדי שיוכלו גם הם לבוא להאמין בישו, כי אם לא תעשו כן יאמרו היהודים אתם רודפים אותם כדי שלא יראו בפעולתם הבלים ושקרים. תיכף קבלו דברי ר״ש, וגם הפאפ"א של"א, ואמרו כל מה שתצוה עלינו ותתקן עלינו נעשה, ונשאר אז חוק קיים כי כל יהודי שירצה ליכנס בתועבות שלהם שיוכל ליכנס. עוד אמר להם, אני מצוה אתכם ומקבל עלי לנדר, כי בכל חיי לא אוכל בשר ביום ששי, כי ביום ההוא נהרג ישו, ולא אשתה יין כל ימי כדי שלא לשמוח בשביל אהבת ישו, ואהיה מובדל מכל האנשים ויושב בבית לבדי, כדי שלא יטעו עיני, ולקיים מה שכתוב מדבר שקר תרחק, ולהיות שקבלתי בחרם להיות נבדל מכל אדם לתקן להם חוקים ומשפטים ולגלות להם סודות העולם, כדי שתדעו ותאמינו האמת, לכן הנה אני מצוה לכם שתבנו מגדל גבוה לשבתי אני כל ימי חיי, כדי שלא תנזקוני ותבלבלוני מעבודתי וחכמתי, כי אין אני לוקח האמונה לרע, אלא אני יודע שזאת היא הדרך האמתית, וע״כ מכאן ולהבא לא תאנסו שום אדם לבא בתורתכם באונס ובאסטומ"ו אלא שיבא ברצונו הטוב, כי אם תעשו כן תביאו היהודים לדתכם ותבינו להם שדתם אינה טובה. ע״כ כל מי שרוצה לבא לדת יבא מרצונו. ואפילו שיאמר שיבא מרצונו, עם כל זה לא נקבלהו עד שישב שלשים יום בבית אנשים טובים, ותינוק פחות מתשע שנים לא תקבלוהו, כי התינוק אינו עושה דבריו בהשכל. ותיכף עשו הגוים מגדל גדול כדי שיהיה יושב בו, וזה היה הפאפ"א הראשון שהיה בעולם שהיונים קראוהו קלויאור"י. וכל מה שהיה עושה היה במרמה גדולה, שלא לאכול מאכלם נבלות וטרפות ושלא להשתחוות לצלמיהם. וישב שם במגדל לבדו ותקן הרבה דברים, והגוים קבלוהו עליהם בחרם, ובאותו הזמן עצמו שישב שם עשה פזמונים גדולים לישראל וכלם קיימים בשמו מזה הענין. וכתב, דעו בית ישראל המאמינים בה׳ ובתורתו התמימה, כי היא תורת אמת וישראל נקראים נחלתו, אני שמעון כיפא הסובל באהבתו כל הצרות רעות ורבות, כי אני יודע האמת והשקר, הנה תקבלו ממני הפיוטים שעשיתי כדי שימחול ה׳ לי ולכם, כי כל מה שעשיתי עשיתי בשביל שלומכם ולישועתכם. וקבלו הכתב בשמחת לבכם ושלחוהו לריש גלותא, והראו הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין, וכלם אמרו שהם טובים ונעימים ושהם ראוים שיאמרו החזנים בתפלותיהם ועוד עד היום נוהגים לאמרם כל שבת ושבת (רמז על תפלת נשמת כל חי שמיוחס ג״כ לר״ש כיפא). וזה שמעון כיפא הוא מה שקורין הגוים סט׳ פיטרא.

אגדתא דשמעון כיפא נוסחא ג

אגדתא דשמעון כיפא, נוסחא ג׳

[בית חמדרש ח״ו בסוף]

לא רחוק מזמן ההוא היה בין חכמי ישראל חכם גדול מאד ושמו שמעון ובלשונם כיפא ע״ש סופו, והאיש ההוא היה גדול ליהודים ומשמש בבת קול עד אשר לגודל חכמתו קנאין פוגעין בו כי קנאו בו כל החכמים, ומחמת הקנאה לא נהגו בו כבוד כראוי עד שהיה מוכרח להתרחק מירושלם וישב לו מנגד. וכשמוע הנוצרים מחכמת ר׳ שמעון הנקרא כיפא ומגודל הלחץ אשר לחצו אותו החכמים, ויתקבצו עם רב מהנוצרים ויבואו פתאום ירושלימה וחרבות שלופות בידם, ונכנסו פתאום אל הבית אשר היה שם ר״ש כיפא כי בא לירושלם לחוג שם את חג הסוכות, ויאמרו אליו, האתה זה החכם ר״ש כיפא, עד מתי תהיה מושנא מן החכמים אשר תכלית שנאה שונאים אותך ואתה ביניהם לקוץ מכאיב? נתור לך מנוחה כי תפנה לבבך אל אמונתנו העולה ומוצלחת יום אחר יום, ואתה תהיה לנו לשר ומושל כאות נפשך, ואם לא תשמע אלינו מטוב רצונך, הנה החרבות שלופות לבלתי נשאיר לכם שריד ופליט. וישליכו חרבותם עליו ויאמרו אליו, השיבנו דבר כי לא נפרד ממך, כי אם מכת החרב והרג יפריד בינינו. ויתבונן ר"ש בחכמתו וצדקתו ויאמר חלילה לי, בן שבעים שנה אנכי היום ואיך אחלל שיבתי באמונה חדשה. ויאמר אליהם, מה שרצונכם לעשות עמי עשו בי ואלה הצאן מה עשו, שארית ישראל מה חטאו כי דלקתם אחריהם חנם על לא חמס בכפם. ויאמר ר״ש בחכמתו וצדקתו, תנו לי זמן עד אשר אחקור ואדרוש אחר אמונתכם למען כי אאמין בה ולא תהיה אמונה הכרחית, ויאמרו הננו נותנים לך זמן כיום תמים. ואז נכנסו ונתקבצו כל בית ישראל אשר בירושלם אצל ר״ש ויפלו לפניו ארצה בבכי ובתחנונים ויאמרו, עלינו תחול האשמה אם תלך עמהם למען החיות עם רב כל אומה ישראלית, הן בחרב יצאו לקראתנו ומאתנו אזלת יד, ועונינו גרמו כי גברה ידם ומי יעמוד נגד עם הקשה והכבד הזה אשר כלי חרב בידיהם. ואתה ראה בחכמתך שלא תגעל נפשך בגעוליהם ובתועבותיהם, והציל את שארית הפלטה. ביום השני שלח ר״ש לקרוא לזקני הנוצרים אליו, ויאמר אליהם הנני למצותכם, כי לילך עמכם ולעשות רצונכם חפצתי, אך גם אתם לא תחליפו את דבריכם כאשר אמרתם לעשות אותי לרב ומושל עליכם. ויענו ויאמרו: כן נעשה כאשר דברנו, והאיש אשר ימרה את פיך יומת, רק אין דבר – לך עמנו והטבנו לך. וילך ר״ש כיפא עם הנוצרים והתראה לפניהם כאילו הודבק באמונתם מאד מאד, ובכל יום ויום הוא מחזיק באמונתם הכוזבת וידים הרפות באמונה יחזיק וברכים כושלות יאמץ ויזרזם ויזהירם על התורה ועל העבודה החדשה אשר נתן להם יוחנן ואבא שאול (פאולוס) והזהירם שיתרחקו מעדת ישראל מרחק רב ושלא יבואו לבתי כנסיות ומדרשות, ושלא ימנעו את ישראל מעבודתם, ואמר להם, כי בזה אתם מורידים אותם לבאר שחת, כי מאוס בעיני ישו תורת משה ועבודתו זר מעשהו. והנוצרים שמעו לכל פקודתו כי האמינו בו מאד, והיה נראה בעיניהם למאמין גדול באמונתם יותר מכל המאמינים באמונה הכוזבת.

ברבות הימים אשר נתאמץ ר"ש ביניהם וחשוב בעיניהם למאמין גדול ודבוק גדול באמונתם, צוה ר"ש לבנות לו בית ומגדל של סלע, ולחצוב בתוך הסלע חדרים, כי אמר כן צוה ישו שיהיה לי מקום מיוחד אשר שם יתועד עמי לצוות על ידי לעמו כחפצו, גם צוה אלי שלא אשא אשה כל הימים פן פתאום יבא לדבר אלי ואני לא מטוהר משכבת זרע, לכן לא יבא שום אדם למגדל הזה. וכל מחשבות ר"ש היו להתבודד בהם לבל יתגעל במאכלם ובמשתיהם ולבל ישתחוה לצלמיהם, כי לבבו נאמן בה׳ ובתורת משה עבדו. וישמעו אליו הנוצרים כי האמינו בו מאד, ויבנו לו את המגדל ויחצבו לו בנקיקי הסלע בית מושב לו, וישב שם ר״ש במגדל הזה, וכל הימים היה מתבודד עם קונו בתורת משה כל היום וכל הלילה. ופעם אחת בשנה יצא לפני שער המגדל ויתקבצו אליו הנוצרים וישתחוו לו ארצה, וישמיעם חוקות ותורות חדשות, ויאמר תמיד כה צוני ישו לצוות עליכם וללמד אתכם תורה ומצות וחקים אשר (לא) טובים, ולא היה מצוה אחת אשר לא היה לטובת ישראל, והם האמינו בו מאד ויקבלו עליהם עול חקיו ומצותיו לדור דורות, וימנעם מכל מצות תורת משה ע״ה חקיו ומשפטיו. אך הסבו את שם ר״ש כיפא – פוטר, ע״ש שפטרם לגמרי מכל תורת משה, כי רבים הם. וישב שם במגדל הסלע כל הימים. ועל שם הסלע אשר שם בו קינו קראו היהודים את שמו ר״ש כיפא. ור״ש בהיותו סגור ומסוגר במגדל הסלע היה עובד ה׳ בכל נפשו, וחיבר כמה פיוטים ויוצרות וקרובץ ואופנים וזולתות על כל השנה כמו שעשה הקליר. גם קצת פיוטי ר״ה חובר במגדל הסלע, וישלחם ע״י איש עתי נאמן ביתו, ובטח בו למסרם ביד חכמי ישראל בבבל שיתפללו החזנים אותן הפיוטים, וחכמים מסרו אותן הפיוטים לר׳ נתן הבבלי שהיה ראש אב לכל הגולה, ומשם נפוצו בכל תפוצות ישראל ונתקבלו בכבוד, וישימו לחוק לישראל להתפלל בכל הגולה ע״פ אלה הפיוטים, והם יגינו ויליצו בעד המחבר ע"ה.

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה