אור ברסלב
אוצר מדרשים אגדות של דורשי רשומות

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

אגדות של דורשי רשומות

דברים זוטא

הקדמה

מדרש דורשי רשומות: הוא ילקוט של דברי חז״ל בעלי אסופות הדורשים בדברי אגדה עפ״י המקראות (עי׳ רש״י ב״ק פ״ב), בדרך משל ומליצה ורמז היוצאים מגדר הפשט. ופי׳ רשומות קשרים וסתומים הכלולים בתורה, ר״ל שקושר דרש לפשט הפסוק, ונאמר הרשום בכתב אמת (דניאל י׳).

גם היה להם קובץ של מדרשים דורשי חמורות, שדרשו הפסוקים כעין חומר, שהוא מרגלית או צרור בושם התלוי בצואר לתכשיט, כמו חומרתא דפילון (שבת ס״ב.), ור"ל שהוא תכשיט ותבלין של הפסוק הנדרש. יש רוצים להבדיל בין רשומות לחמורות ואומרים שדורשי רשומות על אגדה ודורשי חמורות על הלכה, ולא נראה כן מתכונת המאמרים שנזכרו בהם רשומות או חמורות. ואפשר שבמקום שנאמר חמורות צ"ל רשומות וכן להיפך, אמנם יותר נראה לומר כי היו שתי כתות של דרשנים שאחת מהן מכונה בשם דורשי רשומות ואחת בשם דורשי חמורות, והדורשים האלה היו מחכמי הסופרים והתנאים הראשונים שכבר נשכח שמם הפרטי, ודבריהם נמצאים ביחוד במכילתא וספרי. ואפשר שע״ז אמרו משמת בן זומא בטלו הדרשנים (סוטה פ״ט), שהוא היה סוף הדרשנים האלה.

לדעת דר' יעקב בצלאל לויטערבאך, מורה התלמוד בבית מדרש לרבנים בסינסינאטי, התנגדו בעלי התלמוד לדרך הדרוש של הדרשנים האלה ולכן לא הזכירו שמם ואמרו רק דרשות אחדות מהם, מפני כי דרשותיהם יסדו ע״ד משל ומליצה ולא ע״ד הפשט, ובדרך הדרשנים האלה הלכו חכמי אלכסנדריא ובראשם פילון שהוציא את הכתובים מפשוטם, וע"ז אמרו חז״ל אם אמת למה משל ואם משל למה אמת (סנהדרין צ״ב), וביותר ביאור: אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת (יבמות י״ג.), ורמזו בזה התנגדותם לדורשי רשומות (Lauterbach, Jew.Review.No.3&4) אך לא נראין דבריו, מפני שגם התנאים והאמוראים שבאו אחריהם היו דורשים דרשות כאלה ולא היתה כוונתן לבטל הפשט, כי מדות התורה פרד״ס=פשט רמז דרוש סוד. ועוד כי הדרשות בכלל יפות הנה, ובין הדורשים היה ריב״ז שבודאי לא התנגדו חז״ל אליו.

מדרש דורשי רשומות אינו במציאות לפנינו, אך כנראה היה עוד בידי הבחיי ז״ל כי מביאו בפ' יתרו וז״ל: וסיוע לדברי מה שרמזו במדרש דורשי רשומות כי לשון טיט״א סימן הריגה בלשון קדם, עכ"ל. ונראה שמחברים מאוחרים הוסיפו מאמרים על דרשות הדרשנים הראשונים, או אפשר שרגילים היו לקרוא בשם דורשי רשומות כל אלה שדרשו בדרך רמז, וכמו ר״י בעל הטורים מביא בשם אביו הרא״ש ז״ל שהיה קורא דורשי רשומות לחסידי אשכנז שהיו דורשים ג״כ ברמז, וז״ל: ונוסח אשכנזית ולירושלם עירך ברחמים תשוב וכו׳ וסמך לנוסח זה מדרש של דורשי רשומות שאומרים כי מנין ראשי תיבות של שמונה עשרה עולה אלף ות״ת כמנין המלאכים שמקבלין תפלותיהן של ישראל (או״ח סי' קי״ח). וע״ע דורשי חמורות ודורשי רשומות באוצר ישראל.

פרק א

אגדות של דורשי רשומות

[מאוצר ישראל ומאמר לויטערבאך]

—וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה (מכילתא פ' בשלח מ״ח. ועי' ב״ק פ״ב.)

—ויורהו ה' עץ וגו' דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (מכילתא בשלח מ״ה:).

—ויאמרו איש אל אחיו מן הוא, דורשי רשומות אמרו ישראל קראוהו מן (מכילתא בשלח מ״ט:).

—וילקטו אותו בבקר בבקר, בשחרית בשחרית, דורשי רשומות אמרו מכאן שהיה במן בזעת אפך תאכל לחם (שם נ׳.).

—דורשי רשומות אמרו ג׳ עדיות הכתובים בפרשה (שמות כ״ב) ללמדך שדיני נפשות בשלשים (דאין עדה פחותה מעשרה, ספרי פ׳ מסעי סי׳ ק״ס).

—דורשי רשומות אומרים אלקים לא תקלל מלאתך ודמעך לא תאחר (שמות כ״ג) שאם קללת דיין תבואתך אתה מקלל (מכילתא דרשב״י הוצאת האפמאן קנ״ג.).

—על "ולדבקה בו" דורשי רשומות אומרים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב״ה (ספרי פ׳ עקב סי׳ מ״ט).

—דורשי רשומות היו אומרים כולן (כל מלכי ישראל) באין לעוה״ב שנאמר לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי (תהילים ס׳:ט׳, סנהדרין ק״ד:).

—דורשי רשומות אומרים אין רפידים (שמות י"יז) אלא רפיון ידים, לפי שריפו ידיהם של ישראל מן התורה לפיכך בא עליהן שונא, שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה (מכילתא דרשב״י פ"ב. עי׳ סנהדרין ק״ו:). דבר אחר, אם כן למה זה אנכי, דורשי רשומות אומרים אמרה רבקה לפני הקב״ה רבש״ע אם כן עתיד עשו להרוג ולכלות אדירי חכמה שהן עתידין להיות מבניו של יעקב, מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו, ולמי תאמר על הר סיני אנכי ה' אלקיך, מיד חגרה מתניה ועמדה בתפלה (מדרש הגדול הוצאת שעכטר 391).

— ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלקים פקוד יפקוד אתכם, דורשי רשומות אומרים מסורת היה בידיהן שמי שבא ואמר להן פקוד פקדתי אתכם הוא יגאל אתכם (מדרש הגדול צד 769).

—כי תקנה עבד עברי, והלא לא היה לו לסמוך לאלה המשפטים אלא כי יריבון כי ינצו... וכי יכה איש שהן דינין, דורשי רשומות אומרין לפי שנצטוו במרה על הדינין ונתן להם עשרת הדברות, אמר משה רבש״ע שמא יתעה יצר הרע את בניך ויעברו על המצוות ותגלה אותן מלפניך ותמכרם לעבדים, לכך פתח כי תקנה עבד עברי, כשתקניאם למלכיות אל ישתעבדו בהן יותר משש מלכיות, שש שנים יעבוד: בבל ומדי ופרס ויון ואשור ורומי, ובשביעית יצא לחפשי חנם. אמר לפניו רבש"ע אל ישתקעו ביד רומי אלא זכות עשה עמהם חנם, ובשביעית יצא לחפשי חנם. אם בגפו יבא, היה למקרא לומר אם לבדו יבא לבדו יצא, מהו בגפו? אמר חס ושלום אם גרמו עונות אויבים באים עליהם באגפים כנשרים שטסים בשמים, דכתיב קלים היו רודפינו כנשרי שמים (איכה ד' י"ט), רבש״ע כנפים של בטחונות תן להם, מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם (ישעיה ס׳ ח׳; מכילתא דרשב״י קי״ז—קי״ח).

—דרש ר״ע לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק (ישעיה ה׳ י״ד) חקים אין כתיב כאן אלא לבלי חוק מי שאין לו מצוה שתכריע על זכיותיו. דורשי רשומות אומרים האדם נידון אחר רובו, ולעולם ימוד אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה (מדרש קהלת רבה פ״י א').

דורשי חמורות

[מאוצר ישראל ומאמר לויטערבאך]

אמר להן ר״ג לחכמים: סופרים! הניחו לי ואדרשנה כמין חומר, כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה (סוטה ט״ו. על מנחת סוטה שבאה משעורין).

—ר׳ שמעון ברבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית (שהעבד נרצע עליו)? אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בנ״י עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחרות, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם (קדושין כ״ב.).

—חמשה דברים היה ריב״ז אומר כמין חומר: א׳) מפני מה גלו ישראל לבבל יותר מכל הארצות כולן מפני שבית אברהם אבינו היה משם, משלו משל למה״ד לאשה שקלקלה על בעלה להיכן משלחה לבית אביה. ב׳) בלוחות הראשונות הוא אומר והלוחות מעשה אלקים המה (שמות ל״ב ט״ז), ובשניות מעשה משה והמכתב מכתב אלקים הוא (שם ל״ד א׳). משלו משל למה״ד למלך ב״ו שקדש את האשה הוא מביא את הלבלר ואת הקולמוס ואת הדיו ואת השטר ואת העדים. קלקלה היא מביאה את הכל, דייה שיתן לה המלך כתב היכר יד שלו. ג׳) מה נשתנה אזן מכל האברים שבגוף (שהעבד נרצע בו)? אמר הקב״ה אזן ששמעה קולי על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים (שמות כ"א ו'), ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע. ד) ואומר מזבח אבנים וגו׳ לא תניף עליהם ברזל (דברים כ"ז ה'), וכי מה ראה הכתוב לפסול את הברזל יותר מכל מיני מתכות? מפני שהחרב נעשה ממנו, והחרב סימן פורענות והמזבח סימן כפרה. והלא דברים ק"ו, ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות כפרה בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הכתוב לא תניף עליהן ברזל, בני תורה שהם כפרה לעולם על אחת כו״כ שלא ליגע בהם אחד מן המזיקין כולן. ה׳) הרי הוא אומר אבנים שלימות תבנה את מזבח ה׳ אלקיך, אבנים שמטילות שלום, והלא דברים ק"ו ומה אם אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אומר המקום יהא שלמים לפני, בני תורה שהן שלום בעולם על אחת כו״כ שיהיו שלמים לפני המקום (תוספתא ב"ק פ"ז, וקדושין כ״ב:).

במס' שמחות פ״ח הובאו מהם ארבעה דברים. ושנים האחרונים הם מריב״ז אך לא נזכרו בשמו.

דורשי חמורות אומרים:

א') ונתצתם את מזבחותם (דברים י״ב ג׳) מה חטאו עצים ואבנים? אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב ונתצתם, והרי דברים ק"ו ומה אם עצים ואבנים שאין בהם לא זכות ולא חובה לא טובה ולא רעה, על שבאה תקלה על ידיהם לאדם אמרה תורה ונתצתם, אדם שהוא גורם להחטיא את חבירו ומטהו מדרך חיים לדרך מות על אחת כו״כ.

ב') והרגת את האשה ואת הבהמה (ויקרא כ' ט״ז), אם אדם חטא בהמה מה חטאה? אלא לפי שבאה לאדם רעה על ידה, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ואומרים זו בהמה שנסקל פלוני על ידה. והרי דברים ק"ו ומה אם בהמה שאין בה לא זכות ולא חובה לא טובה ולא רעה, על שבאה לאדם תקלה על ידה אמרה התורה תסקל, האדם שהוא גורם להחטיא את חברו ומטהו מדרך חיים לדרך מות על אחת כמה וכמה.

ג׳) וכן הוא אומר באבני מזבח וכו׳.

ד׳) וכן הוא אומר אבנים שלמות וכו׳.

—דורשי חמורות אמרו והיו חייך תלואים לך מנגד (דברים כ״ח:ס״ו), זה התולה תפיליו (ברכות כ״ד.).

—הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר (בראשית ל״ו:כ״ד), דורשי חמורות היו אומרים ענה פסול היה לפיכך הביא פסולין לעולם וכו׳ (פסחים נ״ד.).

—טעם על מתנות כהונה, דורשי חמורות היו אומרים הזרוע כנגד היד, וכן הוא אומר ויקח רומח בידו, ולחיים כנגד תפלה וכן הוא אומר ויעמוד פנחס ויפלל, קבה כמשמעה וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה (חולין קל״ד: וספרי שופטים סי׳ קס״ה).

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה