פרק טז - הלכות הדלקת נרות שבת · עוד בסימן רסג - ברכת ההדלקה
לב. צריך לברך על הדלקת הנרות בערב שבת, "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת". מט)
לג. הברכה צריכה להיות קודם ההדלקה, שאפילו לדעת האומרים שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות, אין האשה מקבלת שבת בברכה, אלא עד שתסיים הדלקת כל הנרות שברצונה להדליק לכבוד שבת. ובפרט שדעת השלחן ערוך שאין קבלת שבת תלויה בהדלקה כלל. וממילא דין הדלקת נרות בערב שבת ככל שאר המצות שמברכים עליהם עובר לעשייתן. ואשה המברכת לאחר ההדלקה נכנסת בספק ברכה לבטלה לדעת מרן השלחן ערוך. ואף שהאשכנזים נוהגים כדברי הרמ"א לברך אחר ההדלקה, מנהג הספרדים לכל עדותיהם לברך קודם ההדלקה. ומנהגינו מיוסד על פי דעת הגאונים והרמב"ם והשלחן ערוך, ואין לשנות מהמנהג. ומה שראינו בכמה קהלות שגם הספרדים נהגו כדעת הרמ"א, עשו כן על פי הוראות רבני האשכנזים, שלא טוב עשו בעמם להורות לספרדים נגד דעת מרן השלחן ערוך, ולכן יש להחמיר ולחזור למנהג הקדום של הספרדים, לברך קודם ההדלקה. ועל הצד היותר טוב נכון שתעשה תנאי פעם אחת בשנה, שאינה מקבלת שבת בברכת הדלקת הנרות. ואין חילוק בכל זה בין איש לאשה, אלא שבאיש אין צריך להתנות. נ)
לד. אשה ספרדיה שנהגה לברך אחר ההדלקה, צריכה לשנות מנהגה ולברך קודם הדלקת הנרות, ומצוה לפרסם הדבר, כדי שלא להכנס באיסור ברכה לבטלה, בעת קבלת השבת. ואם הדליקה נרות לכבוד שבת, ושכחה לברך על ההדלקה קודם ההדלקה, כפי שצריך לפי השלחן ערוך, אין לה לברך לאחר ההדלקה, וגם לא יועיל שתכבה הנרות ותחזור להדליקן, או שתניח ידיה כנגד פניה ותברך, שאין זה נחשב כעובר לעשייתן. נא)
לה. ומכל מקום אם נזכרה שלא בירכה על ההדלקה קודם שסיימה להדליק את כל הנרות שהיא נוהגת להדליק בכל ערב שבת, יכולה לברך קודם הדלקת הנר הנשאר. נב) אבל אם הדליקה את כל הנרות לא תברך עוד. נג)
לו. לכתחלה אין להוסיף בנוסח הברכה של הדלקת הנרות להדליק נר של שבת קודש, שיש בזה חשש הפסק בין הברכה להדלקה, אלא יש לברך בנוסח להדליק נר של שבת ותו לא מידי. ומכל מקום אם חתמו של שבת קודש, בדיעבד לא חשיב הפסק. נד)
לז. אשה שבירכה על ההדלקה, וקודם שהדליקה את הנר שוחחה בדברים בטלים, שאינם מענין ההדלקה כלל, צריכה לחזור ולברך לפני שמדליקה את הנרות. אבל אם דיברה אחר הברכה מעניני ההדלקה, כגון שנכבה הגפרור קודם שהאש אחזה בפתילה, וביקשה שיביאו לה גפרור אחר, וכדומה, בדיעבד אינה חוזרת לברך על ההדלקה. נה)
לח. אשה שהדליקה בערב שבת בזמן ההדלקה נר של גאז, ולא התכוונה כלל לצאת בזה ידי חובה של הדלקת נרות שבת, ואחר כך מדליקה נרות לכבוד שבת, רשאית לברך על הדלקת נר זה קודם ההדלקה, מאחר שלא נתכוונה לצאת ידי חובתה בהדלקת נר הגאז. נו)
לט. הדבר ברור שאם השפחה [גויה] הדליקה את הנר לכבוד שבת, אין לאשה לברך על ההדלקה, ואף כשישראל חבירו עושה מצוה בשליחותו אין המשלח יכול לברך על סמך מעשה השליח. נז)
מ. כלה שמדליקה נרות בביתה בפעם הראשונה, אינה צריכה לברך שהחיינו, שכל מצוה שאין קבוע לה זמן אין לברך עליה ברכת שהחיינו. נח)
מא. אם חל יום טוב בשבת, יש לברך בנוסח להדליק נר של שבת ויום טוב. ואם שכחה ובירכה כפי הרגלה להדליק נר של שבת, ולא הזכירה של יום טוב כלל, אינה חוזרת לברך. נט)
מב. הדבר פשוט שבן חוץ לארץ המתארח אצל בן ארץ ישראל בשבת שחל בה יום טוב שני של גלויות, והוא סמוך על שולחנו ואוכל מסעודתו, ונחשב מבני הבית, הרי הוא יוצא בהדלקת הנרות של בעל הבית, אף על פי שבעל הבית מברך רק ברכת להדליק נר של שבת, ואינו מזכיר של יום טוב בברכת ההדלקה. ואם מייחדים לו חדר בפני עצמו לשינה, אף שאוכל יחד עם בני הבית, מדליק לעצמו בחדר השינה, ויברך להדליק נר של שבת ויום טוב. ס)
מג. אשה הנמצאת במקום מטונף שיש שם ריח רע, ואינה יכולה לברך על הדלקת הנרות מפני הריח רע שיש בחדר, תדליק הנרות בלי ברכה. ואם אחר שהדליקה נסתלק הריח, אין לה לברך אחר ההדלקה, אפי' אם עדיין לא שקעה השקיעה. סא)