פרק טז - הלכות הדלקת נרות שבת · במה מדליקין
סב. מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית. וגם בזמן הזה נכון יותר להדר ולהדליק בשמן זית, ואם אין לו שמן זית, מדליק בשאר שמנים הנמשכים אחר הפתילה. ואם אין לו שמן מדליק בנרות שעוה. צז)
סג. מה שנהגו פה עיה"ק ירושלים להדליק הנרות לכבוד שבת בשמן הנעשה מגרעיני צמר גפן, אף שאין מדליקין בשמן העשוי מצמר גפן. מ"מ עינינו הרואות כי שמן הנעשה מגרעיני צמר גפן בזמנינו, הוא נמשך אחר הפתילה ומאיר יפה. שפיר דמי. וכן במה שנהגו להדליק נרות שבת בנפט שנקרא גאז, שנותנים בתוך עששית של זכוכית (לאמפא), ואורו צלול יותר משמן זית, אין כל מניעה להדליק בהם נרות שבת. צז/א)
סג/ב. יש אומרים שיוצאים ידי חובת ההדלקה במנורת חשמל, ומברכים עליה. צח) ויש חולקים ואומרים שאין יוצאים בזה ידי חובה. צט) ולכן במקום שאפשר להשיג נרות שמן או שעוה, בודאי שעדיף לצאת בהם ידי חובת ההדלקה, כיון שיש בהם היכר שנעשו לכבוד שבת. ונכון לכוין בברכתו שלפני ההדלקה, לפטור גם את הדלקת החשמל מה שידליק לאחר מכן. ומ"מ באופן שאין אפשרות להשיג נרות שמן או שעוה, וכדומה, אפשר לברך ולהדליק מנורות חשמל, ויוצאים בזה ידי חובת ההדלקה. ק)
סד. כשחל יום טוב ביום שישי, והאשה שכחה להדליק נרות לפני שבת ביום טוב, ויש כיסוי המאפיל מעל נר חשמלי דלוק, אין האשה יכולה לברך להדליק נר של שבת בעת הסרת הכיסוי מעל מנורת החשמל. קא)
סה. נר שעוה שהודלק לכבוד שבת, וכבה, ונשאר מהנר לאחר השבת, מותר להשתמש בנר זה לכל מה שירצה, והוא הדין בשמן, ואפילו אם כבה תוך זמן חיובו, בטרם נהנה מהאור. קב)
סו. אם אין לו שמן או נרות שעוה, ורוצה להדליק נר שבת בנפט לבן, מותר להדליק בנפט בזמן הזה, שהרי הוא מזוקק ואין בו סכנה ולא ריח רע. וגם אינו מתנדף באויר. וכל שכן בחול שמותר להדליק בנפט לבן. קג)
סז. יש להזהר גם בנרות שבת ויום טוב שלא לעשותן כמדורה. קד)
סח. יש נוהגים להדליק נרות שבת בצורה שוה בשורה אחת, ולא בעיגול, ומ"מ אפשר להדליק הנרות גם בעיגול, כשנותן שמן לתוך צלחת זכוכית, ומניח בתוכה פתילות בעיגול, באופן שהפתילות רחוקות זו מזו, וכל נר ניכר בפני עצמו, שאז אין בזה חשש שנראה כמדורה. וכן מנהגינו. קה)
סט. אין עושין פתילה לנר שבת, בין נר שעל השלחן, ובין שאר הנרות שבבית, מדבר שהאש אינה נאחזת בפתילה, אלא השלהבת קופצת. כגון צמר בהמה, ושער וכדומה. וכן אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה. ולפיכך אין מדליקין בזפת, וכיו"ב, אף אם עירב בו מעט שמן.
ע. לכתחלה לא ידליק נר ש"ק משמן זית שהיה תחת המטה, משום הקריבהו נא לפחתך, אבל בשמן מר שאינו ראוי לאכילה מותר להדליק. קו)
עא. אין מדליקין לא בחלב [הצירי], ולא בשומן אליה, בין קרושים בין מותכים. ואם התיכום ועירבו בהם שמן כשר להדלקה, מותר להדליק בהם, והוא שלא חזרו ונקרשו אסור להדליק בהם אפילו על ידי תערובת שמן. קז)
עב. אין נותנין בשבת כלי, תחת הנר כדי לקבל את השעוה או את השמן הנוטף מהנר, מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו. [הכלי היה מותר לטלטלו, וכעת שנטף לתוכו השמן או השעוה נאסר בטלטול]. אבל מותר ליתן את הכלי מבעו"י, אלא שאסור להשתמש בשמן בשבת. קח)
עג. אסור לגעת בנר דולק בשבת, אף אם אין מטלטלין את הנר ממקומו, שאף שאין לאסור בזה משום טלטול מוקצה [שהרי אינו מטלטלו], מ"מ יש לחוש שעל ידי הנגיעה יטה השמן ויבעיר, או שיבא לידי כיבוי. ולכן אם השלחן רעוע במקצת, אין להדליק עליו נרות שבת, או שאר נרות, באופן שיש לחוש שאם ינענע את השלחן יבוא לידי כיבוי והבערה. קט)
עד. מותר לתת מערב שבת מים לתוך קערת שמן, כדי להגביה את השמן, ולהדליק שם את הנר, אף על פי שהנר יכבה בעת שהשלהבת תגיע למים. מאחר ואין כוונתו לכיבוי הנר, אלא להגבהת השמן. אבל אם נותן שם מים במטרה שהנר יכבה כשתגיע השלהבת למים, אסור לעשות כן אף מערב שבת, גזרה שמא יעשה כן בשבת. קי)