אור ברסלב
אוהב ישראל ליקוטים

אוהב ישראל· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

ליקוטים

להפטרת תשא

פרשת בראשית

לקוטים חדשים אשר נודע לי מאנשים אשר כדאי לסמוך עליהם ששמעו מפיו הק' של המחבר זצלה"ה:

במדרש רבה זה ספר תולדות אדם. בן עזאי אומר זה כלל גדול בתורה ר"ע אומר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה עכ"ל. נראה דהנה סיפא דקרא זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים את האדם בצלם אלהים ברא את האדם ובא להורות אותנו שהאדם נברא בצלם אלהים ומהות הצלם הוא תקונין קדישין ואורות עליונים אורות מקיפין הנמצאים מן המעשים ישרים ותורה ומצות שהאדם עוסק בהם באהבה ויראה והנה הצלם הזה מה מאוד צריך לשמור אותו לבלתי יסתלק וילך לו ע"י רוח שטות שיכנס בהאדם כי אמרו חז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות והענין הוא כי באמת קשה על האדם הנברא בצלם אלהים ואורות עליונים מקיפין אותו איך יכול לעשות עבירה בפועל לכך אמר אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וכשנכנס רוח שטות לתוך איבריו יסתלק הצלם מעליו ח"ו ואז יכול לעשות עבירה בפועל לכך צריך לשמור א"ע לבלתי יכנס רוח שטות לתוך מוחו ולבו ועיניו ואזניו ודבוריו בזה יהיה צלם אלהים חופף עליו כל היום וכל איש הישראלי צריך להתבונן על זה אם הצלם עודנו עליו או לא ח"ו והסימן הוא כי הצלם בעודנו על האדם נמשך לב האדם אחר עבודתו ית' ורצונו תמיד לעסוק בתורה ובמצות באהבה ויראה ולהיפך ח"ו נמשך לבו אחר התאוות רעות וע"ז אמר בן עזאי שזה כלל גדול בתורה והיינו שבכל עת יעיין האדם בעצמו אם הצלם עודנו עליו וכנ"ל ובענין הזה פירשנו דברי הגמרא כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה והדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה והוא תמוה מ"ש דומה כמי שיש לו ומשמע שח"ו האמת הוא שאין לו אלוה וח"ו על חכמינו לומר כל זה אבל הענין הוא כמו שאמרנו כי האדם נברא בצלם וכמש"ה אך בצלם יתהלך איש והנה יש כמה מדריגות בהצלם כי אות צ' הוא בחי' צלם ואות ל' הוא בחי' צלם ואות מ' הוא ג"כ בחי' צלם ויש עוד בחי' אחת והיא בחי' דמות כמש"ה ודמות אדם להנה והחילוק שבין בחי' צלם לבחי' דמות היא שצלם הוא דכר בחי' אדם היושב מלמעלה ובחי' דמות הוא נוקבא וזה הדר בח"ל דומה היינו אף מי שזוכה לבחי' דמות הוא ג"כ כמו שאין לו אלוה כי בח"ל צריכין אנחנו לבחי' צלם דווקא אבל הדר בא"י דומה היינו מי שזוכה רק לבחי' דמות הוא ג"כ כמי שיש לו אלוה אבל העיקר היא שצריך להשתדל לזכות לבחי' צלם. והבן. או יתבאר דברי בן עזאי והוא ע"פ המשנה דפ' שלישי דאבות דאיתא החנות פתוחה וכו' ועוד בפ"ב דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. והנה מהות הספר הזה הוא אוירין קדישין שבג"ע סוד ג' ספרים הנפתחין בר"ה כידוע כי כשהאדם עושה דבר טוב אז נרשם ונחקק הדבר ההוא על אוירין קדישין שבג"ע ולהיפך ח"ו הוא נרשם ונחקק על אוירין טמאין דסט"א. והנה תולדותיהם של צדיקים הם מעשיהם הטובים כמ"ש רש"י ע"פ אלה תולדות נח וכן להיפך תולדותיהן של רשעים הם מעשיהם הרעים וזהו זה ספר תולדות אדם היינו כל תולדה ותולדה שאדם מוליד הן לטוב הן להיפך הכל נכתב על הספר הטוב והמצוה שאדם עושה הוא נכתב על ס' קדוש וכן להיפך ח"ו כנ"ל וע"ז אמר בן עזאי שזה כלל גדול בתורה היינו שכל איש הישראלי יזכור תמיד איך שכל מעשיו ותולדותיו ותנועותיו המה נכתבים על הספר וישים זה נגד פניו ובוודאי כלל גדול הוא כנ"ל: ומעתה נבוא לבאר דברי ר' עקיבא שאמר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. הנה חוץ מה שהפשוטו ג"כ כלל גדול שצריך לאהוב את חבירו כגופו אבל יש לפרש עוד בדרך אחר כי הבורא ית"ש נקרא ריע כמש"ה רעך ורע אביך אל תעזוב וזהו ואהבת לרעך כמוך פי' כשבא לאדם ח"ו איזה תאוה רעה מתאוות הגופנית יזכור אהבת הבורא לאהבה אותו יותר מגופו ואז לא יעשה תאותו וז"ש ר"ע שזה כלל גדול בתורה כשבא לאדם איזה הרהור או מחשבה רעה שהוא דבר גופני יאהוב את הבורא יותר מגופו ויתבטל אהבת הגוף מפני אהבת הבורא ית"ש וכי"ר:

פרשת נח

ותבא אליו היונה וגו'. פרש"י טרף לשון מאמר אמרה יהיו מזונותי וכו'. ביאור דברי רש"י ז"ל ר"ל כי הקב"ה לא נתן בעופות כח הדבור זולת שהעלה זית שלקחה היונה לפיה היה מליץ המשמיע כי כן עלה ברעיונה ממה שבחרה עשב המר מכל העשבים וזהו אמרה ר"ל כאלו אמרה בפועל ויש להסמיך ע"ז מה דאמרי אינשי על האדם פשוט הבלתי שומר פיו מלדבר הרבה זה אינו צריך עלה לפני פיו ר"ל שמוציא רעיוניו ומחשבותיו מכח אל הפועל בפיו ואינו צריך לרמז בעלה כמו שעשתה היונה ודוק והבן:

בילקוט את האלהים התהלך נח. ר' יהודא אומר למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן ואמר לקטן הלוך עמי ולגדול אמר הלוך לפני כך אברהם שהי' כחו יפה. התהלך לפני והיה תמים. אבל נח שהי' כחו רע את האלהים התהלך ר' נחמיה אומר לאוהבו של מלך שהי' משתקע בטיט הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה משתקע בוא והלוך עמי הה"ד את האלקים התהלך נח. ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפילות והתחיל מאיר לו דרך החלון אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאיר לפני עכ"ל והנה מן המדרש הזה יכול אדם להבין גודל מעלת אאע"ה שהיה כחו יפה וגם לר"נ שמשלו עליו את המשל הזה. והענין הוא כי הנה נזכר חמשה פעמים אור במעב"ר והוא נגד ה' חסדים. ועד אברהם לא היה אדם שיתגלה ע"י החסד בעולם ומשבא אברהם ואחז במדת חסד התחיל מאיר להקב"ה דרך החלון באור החסד אמר לו הקב"ה עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאיר לפני והכוונה שעשה אותו מרכבה שיתגלה ע"י החסד בעולם:

ותוכחת מוסר שיצא לנו מזה המדרש הוא כי צריך אדם להתדמות לאבותיו והנה בפ' זו מתחלת התורה לספר גודל מעלת אאע"ה וכן בכל פרשה שמדברת מן מעלת האבות הקדושים חייב אדם לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב. כי הענף חייב להתדמות לשורשו ובהיות האבות הקדושים המה השורש והתחלה לנשמות ישראל אשר המה הענפים המסתעפים מן השורש הזה לכן חייבים הם להתדמות לשורשן בכל דרכם וענינם כי כל מה שיש בכלל יש בפרט ולכן יתבונן האדם בפרשה כשרואה מעשה אבות הקדושים איך שהם עבדו השי"ת בשכל עליון וקדוש לומר מתי אעשה כן גם אני וישתוקק מאוד לזה ואז יהיה מתחיל לעבוד את השי"ת באהבה עזה ויראה שזה היה מדת האבות הק' ובפרט בש"ק כי שבת מורה שכנ"י המה דבוקים בהאבות וכן אי' בתקוני זוה"ק שבת דא ש' ב"ת. והענין הוא כי שבת מורה על המשכת ברכאין לכנס"י כי השין של שבת יש לה שלשה ראשין הם בחי' שלשה אבות וב"ת רומז לכנס"י כמ"ש חז"ל על פ' וה' ברך את אברהם בכל בת היה לאברהם אבינו ובכל שמה ובתו של אברהם אבינו הוא כנס"י כנודע. וכ"ז היא כי בשבת נעשה הכנס"י מדובק ומיוחד בהאבות והנה האבות הק' הם מקבלים ממקורות עליונים מקור האבות חכמה ובינה ודעת. וזהו פי' וקראת לשבת עונג כמ"ש בתזוה"ק כי ענ"ג היא ר"ת עדן נהר גן. והענין הוא כי נהר יוצא מעדן היינו ממקורות עליונים שהנהר הזה היינו האבות מקבלים משם. והנהר הוא יוצא ומשקה את הגן ששם נטועים כל נשמות ישראל. והנה כשאנחנו אומרים מתי יגיע מעשי למעשי אבותינו בהשתוקקת גדול להשוות את עצמנו בכל מדות טובות כהאבות הק' והם המה המקבלין ממקורין עילאין סוד צירוף עונג וכנ"ל. ובזה אנו מעוררין את צירוף עונג בשבת וכנ"ל וזהו אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. בסוד הוא לשון יחוד ודיבוק והיינו שאנו מייחדים את האבות שנקראים ישרים כמ"ש רש"י ז"ל ע"פ משרים אהבוך ועדה הוא כנ"י. וכיה"ר שנתייחד ונתדבק באמת בשרשינו ונהיו דבוקים באבותינו אמן:

פרשת לך

בפסוק ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו וגו'. אפשר לפרש ע"ז רמז כי נודע שהשכינה הק' היא נקודה קטנה וכל כוונת הצדיק בתפלתו ובתורתו ועבודתו ית"ש היא כדי לבנותה ולעשות' בנין שלם. וזהו ויבן שם מזבח לה' דהיינו כשבא לא"י בנה את השכינה שתהיה קומה שלימה ויעתק משם ההרה דהיינו שבא כבר לשלש ראשונות. מקדם לבית אל. היינו שהמדרגה הזאת הוא קדמוני ויותר גבוה ממדריגת בית אל. בית אל מים והעי מקדם י"ל ע"פ מה ששמעתי מהרב הק' אבד"ק בארדיטשוב זצלה"ה שיש שני עולמות אשר המה נקראים הלל ושמאי. הלל הוא לשון הארה ושם זה מורה שיש שם השגה. אבל שמאי הוא לשון שממה והוא מורה שהוא עולם עליון מאוד מושלל משום השגה. ואין אנו משיגים רק שיש עולם כזו וזהו בית אל מים דהיינו שבית אל נק' ים כידוע. והעי מקדם היא לשון שממה עולם שמאי מושלל מהשגה. מקדם היינו שהיא עליונה ויותר גבוה מאוד. ויבן שם מזבח דהיינו שבנה שם בנין השכינה להיות בבחי' קומה שלימה והבן:

במדרש רבה ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך. ר' יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזאת בלי מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני בעל הבירה כך לפי שהיה א"א אומר תאמר שהעה"ז היא בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה אמר לו אני בעל העולם עכ"ל. הנה לכאורה דברי המדרש הזה אין לו קישור. וכדי להבין קצת דבריהם נראה דהיה קשה לר' יצחק דהנה בכל הנביאים כתיב בתחלה מדריגת ראייה ואח"כ מדריגת שמיעה כשה"כ ואראה את ה' גו' ואשמע. כי באמת מדריגת ראייה היא יותר גבוה ממדריגת שמיעה. ומי שזוכה למדריגת ראייה בוודאי יש לו כבר מדריגת שמיעה וכאן כתיב להיפך בתחילה ויאמר ה' שהיא מדריגת שמיעה ואח"כ ויבן מזבח לה' הנראה אליו. והיא מדריגת ראייה. לכן מביא הפסוק שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ונזכר בפסוק זה ג"כ בתחלה שמיעה ואח"כ ראייה ודרש הפסוק זה על אאע"ה לפי שהוא היה הראשון השוכח עמו ובית אביו ודבק בה והיה הולך ממדריגה למדריגה מתתא לעילא לכך פגע תחלה במדרג' שמיעה ואח"כ במדרגת ראייה אבל הנביאים שהיו כבר נביאים והוה להם התוה"ק מכבר עליהם נאמר בתחלה בחי' ראייה שהיא המדרגה היותר גבוה ואח"כ מדריגת שמיעה ולכך מביא עליו המשל הזה שהיה אאע"ה אומר תאמר שהעה"ז היא בלא מנהיג ורוצה ר"י לומר שהתורה מדברת כאן מהשגה שהשיג אאע"ה בהתחלה מתתא לעילא והבן:

עוד שם במדרש רבה ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן. ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן. ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן עכ"ל. מה שדרש שלשה דברים הללו והיא פיזור ומשכון ושיעבוד דרש זה משלשה מיני לשונות הנאמרים בפ'. כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם זה היא פיזור. ועבדום. הוא ענין המשכון כי המלוה משתמש במשכון. וענו אותם שזה היא עבודה קשה והוא ענין השיעבוד הנאמר במדרש. וגם מה שאמר ידוע תדע שהוא כפל לשון דרשו מזה ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן. כי הפיזור הוא סימן על הכינוס ואין כינוס בלא פיזור לפי שנשמות ישראל צריכין להיות מזוקקות ככסף כמו שאמר הכתוב כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. והנה ראה הבורא בהוב"ש שישראל חטאו ונפלו הנ"ק בהקליפות וצריכים לכינוס לזה מפזר אותם והפיזור הוא סימן על הכינוס. וכמו הצורף שנותן את הכסף בכור הברזל הוא סימן שהכסף יהיו מזוקק כענין הזה הוא בנשמות ישראל ג"כ שכבר נמשלו לכסף וכנ"ל והפיזור הוא גלות פרטי חוץ מהשיעבוד שאוה"ע משעבדין בהם בישראל. כי כתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אבל בחוץ בין הקליפות אינם נקראים גוי אחד. וזה הוא גלות מיוחד. והבן. והכינוס יהיו ע"י שישראל יהיו באחדות גמור והעיקר הוא שכ"א מישראל יהי' אצל עצמו ובלבו אחד. כי מי שאינו מייחד המדה שלו להבורא ב"ה הנה הוא נפרד לחלקים רבים כי אהבתו הוא אהבה זרה ויראתו פונה לדבר אחר גשמיי וכן חשקו ותאוותו אינם באחדות כי בכל עת הוא חושק ומתאוה לדבר זר מיוחד פעם חושק לדבר זה ופעם מתאווה לדבר אחר כידוע. אבל כשהוא מבטל א"ע וכל איבריו כולם לעבודתו ית"ש אז הוא בוודאי בבחי' אחד כי אהבתו ויראתו וכחותיו האלהית אשר הם בקרבו כולם פונים לעבודת הבורא ב"ה שהוא אחד ושמו אחד וא"כ גם כחות אדם הם בבחי' אחד. והנה כאשר כללות ישראל הם בבחי' אחד כנ"ל אזי יכולין להתייחד רוחין ברוחין נפשין בנפשין נשמתין בנשמתין ונעשים כללות נשמות ישראל בבחי' אחד כי כל רצונם וכחותם פונים כולם לעבודתו ית"ש נמצא שהם בבחי' אחת וביחוד נפלא וזהו ענין מה דאיתא בזוה"ק קוב"ה אחד לעילא לא יתיב על כורסייא דיקריה עד דאתעבידת ברזא דאחד כו' והיינו כי נשמו' ישראל נקרא כסא הכבוד וקב"ה שוכן בתוכ' ממש. לא יתיב על כורסייא דיקריה היינו נשמות ישראל עד דאתעבידת ברזא דאחד דהיינו שמתייחדים כל הנשמות ונעשים בבחי' אחד ע"י שכ"א מישראל מייחד כל המדות שלו להבורא ב"ה וזה הוא ענין ג"כ מה דאי' שם בזוה"ק צלותא דמעלי שבתא דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ברזא דאחד. כי ע"י סוד השבת וגודל מעלתו הרמה אז בנקל יכולין כללות נשמות ישראל להתייחד כ"א מדותיו להבורא ב"ה ולהעשות בבחי' אחד. ולכך בוודאי צלותא דמעלי שבתא אז אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ר"ל נשמות ישראל ברזא דאחד. כנ"ל וזהו ענין הכינוס שנזכר במדרש הנ"ל. ומ"ש ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן כי ראה הבורא ב"ה שישראל חטאו וחטאם הוא גדול כ"כ עד שלא יועיל להם הפיזור ועי"ז לא יפלטו הנ"ק כ"א ע"י שיפזרן וגם ממשכנן דהיינו שיעבדו בהם אוה"ע כמו המלוה שמשתמש בהמשכון ועי"ז יטלו הקליפות חלקם ויפלטו הנצוצות קדושות ויפרד הקדושה מהקליפה וזהו שאמר המדרש ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן והיינו כי המשכון הוא סימן על הפירוק כנ"ל ופירוק הוא מלשון מפרק הרים והיינו כי ישראל חטאו כ"כ ונתגברה הקליפה עד שיצטרך הבוב"ה לברר את הניצוצות קדושות בחזקה כביכול ולפרק אותן. ומ"ש ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם. הוא כי ראה השי"ת שגם למשכן אותם לא יועיל מחמת התגברות הקליפות מאוד ע"י חטאתם עד שהוכרח השי"ת כביכול לשעבדם והוא עבודה קשה והוא סימן על הגאולה שיהי' ב"ב כי יותר ממה שהצורף נותן את הכסף בכור הוא סי' ועדות שהכסף יהיו יותר מזוקק שבעתים. והבן:

עוד במדרש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לא"א שהוא גואל אותם. ושאם יעשו תשובה הוא גואל אותם בשבעים ושתים אותיות ר' אבין אומר בשמו גואלם ששמו של הקב"ה שבעים ושתים אותיות עכ"ל. ונראה דהנה כי אע"פ שישראל הם בגלות אעפ"כ הם מקבלים עליהם עול מלכות שמים שחרית וערבית נמצא איש הישראלי שהוא בגלות אזי עול מלכות שמים שהוא מקבל ע"ע בכל יום הוא בגלות עמו וזה סוד גלות השכינה מלכותא קדישא ומלכות נקרא בשם אדנ"י לשון אדנות ומלוכה נמצא ששם אדנ"י הוא בגלות עם כל איש הישראלי והנה האות אל"ף של שם אדנ"י אינו בגלות כי האות הזה מורה על אלופו של עולם ויחודו של עולם ואות י' משם אדנ"י ג"כ אינו בגלות כי היא נקשרת עם היוד עילאה של שם הוי"ה ב"ה רק אותיות ד"ן הם בגלות וזהו מ"ש ר"א בשם ר"י בן זמרא שבשתי אותיות הללו שהם אותיות ד"ן סוד גלות השכינה הבטיחן לגאלם ושאם יעשו תשובה הוא גואל אותם בשבעים ושתים אותיות פי' כי הבחי' הראשונה שאמר ר' אלעזר תהיה הגאולה מבחי' דין. אותיות ד"ן לזה אמר שאם יעשו תשובה ואז תהיה הגאולה מצד הרחמנות שירחם הקב"ה על ישראל כרחם אב על בנים. אז הוא גואל אותם בשבעים ושתים אותיות פי' הוא מדת חסדו ית' שם ע"ב הקדוש. ר' אבין אומר בשמו גואלם וכו' ר' אבין ג"כ נתכוין לזה רק מה שזה כיסה זה מגלה. זה פותח וזה נועל. והבן:

פרשת וירא

יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם. כי הנה א"א ראה השלשה מלאכים המה המרכבה העליונה והנה בהשתלשלות העולמות יש מרכבה למרכבה וגם יש רגלין למרכבה אשר שם יש אחיזת החיצונים והם נקראים עולמות הנפרדים וזהו ורחצו רגליכם דהיינו שתרחצו רגליכם מן האבק ר"ל שלא יהי' בכם שום אחיזת החיצונים ולא שום ענין אבק הרגלים והבן:

או יאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא כי א"א ראה והשיג מה שיש אלקות. גם בעולמות הנפרדים וזהו וירא אליו ה' באלוני ממרא דהיינו שראה הכל והשיג מה שיש אלקות גם באלוני ממרא. והבן. כחום היום כ"ף הדמיון פי' לעתיד לבוא והיינו כמו שיהיה לעתיד שהקב"ה יוציא החמה מנרתיקה ואז תבער אש בהרשעים ולצדיקים יהיה החמה רפואה. כמ"כ הי' בשלשה המלאכים שנשלחו לאברהם שהיו לו לרפואה ונתבשר על הבנים ולאנשי סדום הי' למפלה גדולה ונעקרו מן העולם ע"י. והבן:

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני. וקשה כפל הלשון אביו ויאמר אבי והענין הוא כי אברהם היה מרכבה למדת החסד ובוודאי לא היה זה ממדתו לשחוט את בנו כי זה הוא ממדת הגבורה וזהו ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי היינו ששאל אותו הלא אתה אבי ומדתך חסד ואיך תוכל עשות זאת הלא אינו ממדתך. והשיב לו הנני בני פי' שעתה צריך אני להיות במדתך ר"ל גבורה כדי שאוכל לעשות רצון קוני וכבר דברנו מזה לעיל בדרוש לפורים על פי' משנכנס אדר מרבין בשמחה ע"ש:

פרשת חיי שרה

ואברהם זקן בא בימי' וה' ברך את אברהם בכל. איתא בתנא דבי אליהו לא בימים של אברהם הכתוב מדבר אלא בימים מן העולם הבא ולעתיד לבוא אמר הקב"ה באו עשרה דורות מאדם ועד נח והחריבו את עולמי ואח"כ באו עשרה דורות מנח עד אברהם וסידרתי מן העולם מה שהעליתי בעולם. כיון שבא אברהם היה לבי ועיני על עולמי שנא' לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך משל למלך וכו'. ועוד במדרש רבה ואברהם זקן בא בימים אמר ר' שמואל בר יצחק אמר לו הקב"ה אני אומנותי גמילות חסדים תפסת אומנותי בוא ולבוש לבושי הדא הוא דכתיב ואברהם זקן בא בימים עכ"ל. ולהבינך זה דע כי הספרים כתבו כי יש מלבוש הנק' אור פני אל כמספר מלבוש. והנה המלבוש הזה נעשה מאותיות התורה שהם חיים וקיימים אורות עליונים רוחנים וקדושים מאוד כמשה"כ הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ואמר זה על התורה הקדושה הם אורות עליונים רוחנים כשלומד אותם אדם לשמה אז נתהוה ונרקם ונעשה מהם המלבוש הזה. והנה כתיב ועתיק יומין יתיב ולבושי' כתלג חיור דהיינו לבוש החסד ואי' בזוה"ק יתיב לכפיא שביבין דנורא דילי' וזהו חסד דעתיק דנק' אברהם זקן חסד דעתיקא וזהו ואברהם זקן בא בימים היינו שאברהם זקן חסד דעתיקא נתלבש ובא ביומין עילאין קדישין שהם ששה שמות הוי"ה ב"ה וששה שמות יהו"ה במילואו הם ששה פ' ס"ג והוא מספר מלבוש מספר או"ר פנ"י א"ל כנ"ל וה' ברך את אברהם בכל ודרשינן בגמ' בת הי' לאברהם אבינו ובכל שמה בת היא כנס"י ונקראת בכל לפי שהיא דבוקה בבחי' כל. ויובן מה שאנו מברכין ומפליא לעשות דהיינו שהוא פלא מה שהקב"ה קושר הגוף עם הנשמה דבר גשמיי ברוחני והוא פלא גדול עי' בש"ע א"ח סי' וא"ו בהג"ה וכמ"כ יש בעולמות העליונים מדריגה שהוא קושר דבר גשמי ברוחני ואף שהגשם הזה הוא ג"כ אור עליון רוחני אעפ"כ נקרא גשם לעומת העולם שלמעלה הימנו שנק' שמי' ושנק בבחי' ארץ החיים ואנו רואין שהארץ הוא גשם לעומת השמים הנראים לנו וכמ"כ הארץ העליונה הוא בבחי' לעומת השמים העליונים ועל המדרגה הזאת אמר הכתוב כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא כי המדריגה הזאת אוחז בשמים ובארץ רוחני וגשמי ומקשרם יחד ולכך היא נקראת בכל להיות שהיא דבוקה במדריגת כל שמקשר אותה אל השמים. ובכ"ל הוא מספר שם ב"ן ושם זה הוא מורה על העלאת מ"נ. והענין הוא כי כשישראל שמים אל לבם אהבת הבוב"ה ומשתוקקים מאוד לעבדו בתורה ומצות באהבה ויראה כדי לעשות נחת רוח לפניו ית"ש זהו העלאת מיין נוקבין שמעלות נשמות ישראל לאביהם שבשמים מה שהם משתוקקים לדבק באהבת הבוב"ה וברוך שמו והנה התחלת מחשבתם שנותנים אל לבם לשוב להשי"ת ומאין נמצא דבר. בוודאי הוא מאתו ית' ששולח להם המחשבה הזאת. וזהו סוד רוחא דשביק בה בעלה. ומעתה יובן דברי המדרש מאליו. מ"ש לא בימים של אברהם הכתוב מדבר אלא בימים מן העה"ב ולעתיד לבוא והיינו כמו שכתבנו שהכ' מדבר ביומין עילאין שאברהם זקן מתלבש בהם אמר הקב"ה באו עשרה דורות מנח עד אברהם והחריבו את עולמי. ר"ל שלא היו מאמינים במלכות שמים שנק' עולם של הקב"ה כיון שבא אברהם היה לבו על עולמי היינו שאברהם היה התחלת כנ"י וזה מדויק בדברי הפסוק וה' ברך את אברהם בכל כנ"ל ומ"ש תפסת את אומנותי בוא ולבוש לבושי הוא מבואר כי ששת ימים עשה ה' וגו' ונקרא מלבוש וכמבואר לעיל הכל על נכון והבן:

פרשת תולדות

ותאמר א"כ למה זה אנכי. ע"ד מה שמבואר לעיל במקומו דהיינו שהיא סברה שהיא מעוברת מאחד והנה כשעברה ע"פ ע"ז עשו מפרכס לצאת וכשהיתה עוברת ע"פ בהמ"ד יעקב מפרכס לצאת. ולכן היה קשה לה היכן הוא הבחירה מהעיבור זה שהקב"ה נתן הבחירה ביד האדם לבחור בטוב או ברע איזה שירצה ובהעיבור הזה אין בו שום בחירה כי הוא רוצה בשתיהן כנ"ל וזהו פי' הפ' למה זה אנכי היינו היכן היא הבחירה מזה המכונה בשם אנכי ור"ל שאדם אומר על עצמו אנכי והיינו שאעשה כרצוני מצד הבחירה ואבחור בא' מהדרכים ועיבור זה אין לו בחי' זאת והוא בוחר בשתיהן ולעומת זה השיבו לה שם ועבר שני גוים בבטנך אחד בוחר בטוב וא' ברע. ושני לאומים וגו' יתבאר ע"פ שאחז"ל ע"פ לפתח חטאת רובץ היינו שהיצה"ר בא לאדם משעת לידה וזהו ממעיך יפרדו היינו אחר ההולדה אז תבוא היצה"ר להם ואז יהיה הא' רשע גמור והשני יהיה צדיק גמור ויפרידו זה מזה כי עד עתה הם מתדבקים והבן:

ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וגו'. דהנה כתיב ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו כי יש עולמות עליונים שאין בהם שום דין וקישוי כלל ולא שום תערובות רע וממילא אין שם שום בושה כי הבושה היא מבחי' הרע ולכך אדה"ר קודם שחטא לא היה לו שום בוש' כי לא היה בו שום רע עדיין ולכך ולא יתבוששו אבל אחר החטא אז וידעו כי עירומים הם וזה ויהי כי ארכו לו שם הימים דהיינו שבא לאריכות ימים והענין הוא שנעשה מרכבה לעולם ארוך והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו דהיינו שבא להורות שלא היה בבחי' בושה כי לא היה בו רע כמו שהיה אדה"ר קודם החטא כנ"ל והבן:

ויצא

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. נראה לפרש ע"פ מה ששמעתי מן המ"מ דק"ק זלאטשוב פי' הפסוק ויתן לו אברהם מעשר מכל דהיינו שנתן אברהם המעשר מן מספר כל והוא אות ה' ע"כ. והנה כתיב וימצא מאה שערים וכבר פירשנו בפ' תולדות דהיינו חמשים שערי בינה עילאין וחמשים שערי בינה תתאין וזהו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דהיינו שנזכר בכאן כ"ל ול"ך והוא מספר מאה בחי' נ' ש"ב עילאין ונ' ש"ב תתאין ולכך עשר אעשרנו לך. ר"ל מעשר מן כ"ל ול"ך. ה' עילאה וה' תתאה:

וישכב במקום ההוא וגו' ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. י"ל כי אותן י"ד שנים שהיה נטמן בבהמ"ד של שם ועבר לא שכב יעקב רק היה לומד ועבד את השי"ת בלמודו. אבל בשינה לא היה יודע שאפשר לעבוד את הש"י וכאשר בא אל המקום ההוא. וישכב ויחלום וגו' אז ראה יעקב אע"ה אשר בשינה ג"כ יכולת לעבוד את הש"י וזהו ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה. פי' רואה אנכי היום שיש ה' ג"כ בשינה ויכולים לעבוד את עבוה"ק בשינה. ואנכי לא ידעתי פי' מזה לא ידעתי עד הנה. והבן:

במדרש ויאמר שלחני וגו'. ר' מאיר אומר מי גדול השומר או הנשמר מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך הוי הנשמר גדול. ר' יהודה אומר מי גדול הנושא או הנישא מן מה דכתיב על כפים ישאונך הוי הנישא גדול ר' שמעון אומר מן מה דכתיב ויאמר שלחני. הוי המשלח גדול מן המשתלח עכ"ל. והנה להבין מהות החילוק ביניהם נראה כי דברו בכאן נגד ג' כיתות צדיקים הא' הוא כי יש צדיק העובד את הש"י בבחי' נפש דהיינו שהוא משתוקק כ"כ לאהבת הבורא ב"ה וב"ש עד שהוא מואס בכל תאוות העוה"ז ומוסר נפשו אליו ית"ש. ומהצדיק הזה דיבר ר"מ ואומר שהוא יותר גדול מן המלאכים בבחי' שהם משמרים אותו ויש צדיק שהוא עובד את השי"ת כמש"ה רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני. ומהצדיק הזה דיבר ר' יהודה. ואמר שהוא יותר גדול מן המלאכים בבחי' שהם נושאים אותו. ועוד יש צדיק העובד את השי"ת בבחי' נשמה כמש"ה ונשמת שדי תבינם ונגד הצדיק הזה אמר ר' שמעון שהוא יותר גדול מן המלאכים בבחי' הזאת שהוא המשלח והבן:

פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים וגו'. פרש"י מלאכים ממש. ארצה שעיר שדה אדום. פרש"י ז"ל כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה' בסופה. והספיקות רבו. א' למה אמר להם יעקב שהוא בארץ שעיר ובשדה אדום. הלא שלח מלאכי קודש. ובודאי המה יודעין היכן הוא. ותו הרי יעקב בעצמו אמר אח"כ לשלוחיו כה תאמרון אליו במוצאכם אותו. ולמה להמלאכים אמר ארצה שעיר וגו' ותו קשה למה באמת שלח יעקב לעשו מלאכים ולמה לא שלח לו אנשים. ותו קשה שפרש"י כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל ה"א בסופה. כיון שאין חילוק הוי לי' למיכתב למ"ד בתחילתה. אלא שכל התורה לרמז בא ויעאע"ה דבר כאן למטה ורמז בדבריו למעלה בשמי מרומים. ובשביל כן שלח לעשו דוקא מלאכים ממש. כי אין איש בארץ שיוכל לכוין כוונתו הזכה כמו מלאך ה' צבאות וכל כוונת יעאע"ה להכניע הקליפה ולהמתיק הדינים בשורשם. ולפיכך שלח אותם ארצה שעיר. ורמז להם כי שעיר גימ' תק"פ. שדה אדום בחי' הדינים היינו להמתיק תק"פ דינים בשרשם וזה שדרשו חז"ל כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל ה' בסופה כי א' של אר"ץ הוא מרמזת על אלופו ש"ע ר"צ עם קוצה של למ"ד גימ' שי"ן. ועם למ"ד במילואה הוא אותיות מגדל הפורח באויר. כי שי"ן בגימ' ג' במ"ק. ועם קוצה של למ"ד הפורח למעלה היינו הו"או שעל הלמד. הוא מגדל הפורח באויר. וזאת הוא תוכן כוונת יעקב אע"ה להעלות הדינים למעלה במחשבתו הטהורה ולהמתיקן בשורשן הטיל ה"א בסופה וכיון הוי"ה במילוי ההי"ן גימ' ב"ן ורמז לעולם הבינה המכונה בשם טהירו עילאה עולם היובל עולם החירות וזהו שרומז יעאע"ה "ארצה "שעיר ר"ת א"ש ש"דה א"דום ר"ת ש"א ויעקב היה בחי' מים. וזהו ש"א מ"ים א"ש ומים ערבן יחד ונעשה מהם שמים והבן:

פרשת וישב

וישב יעקב וגו'. בפסוק הזה יש כ"ח אותיות חוץ מאות וא"ו של מגורי אביו שהיה יכול לכתוב מגורי חסר ו' והאות ו' הזאת רומזת אל יעקב אבינו שהאות הזאת מתיחסת לו כמבואר במ"א והכ"ח אותיות הם כמנין אותיות פסוק ראשון בראשית וגו' ובא להורות שעד יעקב לא היה בריאת העולם בשלימות עד שבא ונתיישבת העולם בשלימות גדול:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. נראה לפרש וישב יעקב ר"ל שיעקב רצה שיהיה התיישבו' בארץ מגורי אביו שרצה להמשיך מגורי אביו שבשמים גם בארץ כנען בין החיצונים ויתגלה ע"י אלהותו ית' ושיהיה ממשלו בכל. אכן רצונו ית' לא היה כן אלא עד ביאת משיחנו ב"ב שאז יתגלה מלכותו ית' בעולם ולכך פגע בו הצרה של יוסף וזהו מה שפי' רש"י ז"ל צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב ר"ל דלעתיד לבוא שיבער הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ אלא שמבקשין לישב בשלוה בעוה"ז שרוצים להמשיך מלכותו ית' גם בעת ההיא כנ"ל וזה אי אפשר כי עדיין צריך להיות בחירה ורצון וכנ"ל. והבן:

לחנוכה

להבין פלוגתייהו דב"ש וב"ה. דב"ש סברי פוחת והולך וב"ה סברי מוסיף והולך ומפרשינן בגמ' במאי קא מיפלגי וכו'. ח"א טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וח"א טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה משום מעלין בקודש ולא מורידין. להבין כ"ז מהו כוונת ב"ש דאמרו כנגד ימים הנכנסין וגם כוונת הב"ה דפליגי עלייהו וגם מה ענין פרי החג אצל נר חנוכה. ונראה לפרש דהנה כתיב אל מול ארון העדות יערוך אותו אהרן הכהן ודרשי' בגמרא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שרויה בתוכן וזה נר מערבי שבו היה מתחיל ובו היה מסיים. הנה חז"ל דרשו ממלת עדות שזה נר מערבי דייקא בהיות מושפע עליו שמן משחת קודש משפע האלהי עד שהיה דולק יותר הרבה מחביריו וזה היה מורה שיש לכנס"י דהיינו נשמות ישראל חיבור אל האלהות ית' כי נשמות ישראל המה נשפעים רק מאתו ית' והנה היוונים רצו לבטל עדות זה שלא יהיה נשמות ישראל מקבלים מאתו ית' ולכך אמרי' בגמ' שטמאו כל השמנים כי השמן הוא כינוי אל השפעת החכמה העליונה והם טמאו כל החכמות דהיינו שהריקו השפעות העליונות אל החיצונים ואמרינן בגמ' שאמרו היוונים לישראל כתבו לכם על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל והוא מאמר תמוה מה זה דווקא על קרן שור אבל הענין הוא כמו שכתבנו כי היוונים רצו להמשיך את השפע דרך הגבורות כף השמאלי ואז ימשך חוט למטה ויתגברו הקליפות ח"ו. והנה שור הוא בחי' שמאל כמש"ה ופני שור מהשמאל וזהו שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן שור דייקא בחי' שמאל שאין לכם חלק באלהי ישראל היינו שכוונו בזה שלא יהיה השפע הולכת דרך בחי' ישראל שהוא סוד דעת והוא קו האמצעי ואז יהיה ממותק מחסד וגבורה ונחלת יעקב נחלה בלי מצרים ואין להחיצונים חלק בזה רק שיהיה השפע הולכת דרך בחי' שור קו השמאל כנ"ל. ולכך גזרו על כל המצות כי בחי' המצות הוא רק להמשיך חסדים לישראל ולהשפיע שפע העליונה עליהם ולבער קוצים מהכרם. והם גזרו על זה ורצו להריק ההשפעה אל החיצונים ושלא יהיו נשמות ישראל יחוס להשי"ת כמש"ה כי חלק ה' עמו רק שיהיו תחת יד החיצוני' שישראל יקבלו מאת' ח"ו. והנה החכמ' מאין תמצא ואין הוא בדיוקנא עילאה קדישא ששם מאירין י"ג מכילין דרחמי. והם טמאו כל השמנים שמן משחת קדש שפע החכמה ונסתלקו י"ג מכילין דרחמי וזהו פי' מ"ש בגמ' כשנכנסו יוונים לירושלים פרצו בה י"ג פרצות דהיינו שמנעו מלהאיר י"ג מכילין דרחמי ולכך אמרי' בגמ' ג"כ כשגברו בית חשמונאי תקנו כנגדן י"ג השתחוואות כי בכל השתחוואה היו ממשיכין מדה אחת מן י"ג מדות העליונות להאיר בעולם והבן. והנה אמרי' עוד בגמ' כשגברו בית חשמונאי לא מצאו אלא פך אחד שמן שהיה חתום בחותמו של כ"ג ולא היה בו כדי להדליק אלא לילה א' ונעשה נס ודלקו משם שמונה לילות. ובוודאי הפשוט ג"כ אמת. אבל יש לבאר עוד פנימית הדבר והוא כי הכהנים הק' אשר הם ממדת החסד ע"י מ"נ פעלו להגביר החסדים והרחמים בעולם והמשיכו הי"ג מכילין דרחמי עד מדה השמינית נוצר חסד מזלא עילאה דכולהו כלילין בי' ונקרא זקן אהרן הכהן הגדול ונקרא ג"כ בשם שמן כמש"ה כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן והם המשיכו ומצאו את הפך שמן משחת קדש ההוא חתום בחותמו של כ"ג היינו מדת נוצר חסד כנ"ל ודלקו משם שמונה לילות כנגד שמונה מדות העליונות וזהו מ"ש האר"י ז"ל לכווין בכל לילה מדה אחת מי"ג מדות כי הפך שמן שהיה דולק ח' ימים מורה שהמשיכו הח' יומין עילאין עד היום הח' נוצר חסד כנ"ל ובכל שנה בחנוכה נתעורר הדבר ויש בנוכח להמשיך ח' מדות ע"י הדלקת הנרות וברכותיהן ולכן רשם האר"י ז"ל לכוין בכל יום למדה אחת והבן: ומעתה נבאר פלוגתא דב"ש וב"ה. דב"ש סברי פוחת והולך כנגד ימים הנכנסין פי' כי תיכף בלילה הראשונה נכנס השפעה משם א"ל על כל הח' ימים אלא שלא היה בהתגלות עד לילה האחרונה לכך סברי ב"ש פוחת והולך כנגד יומין עילאין הנכנסין והיינו כנגד ח' מדות העליונות שכבר נכנסו בהעלם בלילה הראשונה והיה אז הח' מדות בהעלם. לכן מדליקין ח' נרות. אבל בלילה השני' שכבר יצא מדה א' מן העלם אל הגלוי. בלילה הראשונה ולא נשאר כ"א שבעה ליצא מן הכח אל הפועל. לכן מדליקין שבעה נרות וכן בכל לילה פוחת והולך כנגד מדות שנשארו עדיין בהעלם. זהו כוונת ב"ש. וב"ה סברי מה לנו להדליק כנגד שהוא בהעלם רק שיש לנו להדליק כנגד מה שיצא כבר אל הגלוי לכך סברי דמוסיף והולך כנגד ימים היוצאים היינו יומין עילאין היוצאים מן הכח אל הפועל ובלילה הא' אין לנו להדליק אלא א' כי עדיין לא נתגלה שעתיד להדליק ח' לילות אבל בלילה הח' יש לנו להדליק שמונה כי אז ראו מעשי ה' כי נורא הוא שהי' בו להדליק ח' ימים ויצאו מן הכח אל הפועל שמונה יומין עילאין תקוני דדיוקנא עתיקא קדישא ומכלל דברינו מתורץ שפיר קושית הב"י מה שהביא הט"ז שהקשה דהלא הנס לא הי' אלא על ז' ימים עיי"ש כי העיקר הוא מה שהמשיכו הח' מדות העליונות והתחיל להאיר החכמה העליונה שהוא חיות כל העולמות כמו שמצינו אצל כלי המשכן אף שעשה בצלאל כבר את המשכן והארון וכל כליו כאשר הראה הקב"ה למשה בהר עכ"ז לא היה להם עדיין חיות עד אחר שמשחם בשמן המשחה והיינו שהשפיע עליהם שמן משחת קדש משפע החכמ' העליונ' והיה הכלי' ממש כמו חיים וכמו שאי' בגמ' ובזוה"ק אצל הכרובים וכ"ז היה מחמת שהמשיך עליהם חיות ממוח החכמה ע"י שמן המשחה והבן: ומעתה נבוא לבאר גם דברי המ"ד שאמר טעמא דב"ש נגד פרי החג כי הימים שבין החג לחנוכה הם ס"ג ימים נגד שם ס"ג יהו"ה במילואו והימים האלה מסוגלים הם למעט את החיצונים ורמז כתיב כלו ס"ג יחדיו נאלחו ועם שבע ימים של חנוכה הם שבעים יום וכתיב והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי הוא חדש טבת לכך סברי ב"ש שצריך למעט את הנרות ופוחת והולך כדי למעט שבעים אומות והלוך וחסור עד החדש העשירי ועד בכלל עד שבעים יום לאחר החג. וב"ה סברי אין כוונתינו עתה למעט את השרים החיצונים רק להעלות בקדש להעלות מתתא לעילא להוריד שפע מעילא לתתא בכל העולמות וממילא יוכנעו החיצונים. וכן יסד האר"י ז"ל בניקוד השמות לברכת נר חנוכה השני ההי"ן הם הנוקבות לעולם הם בניקוד שורק כמבואר שם. י"ו בברכה הראשונה בלילה הראשונה הם בניקוד סגול ובלילה השניה הם בניקוד שבא ובלילה שלישית הם בניקוד חולם וכן כולם הם בניקוד להוריד שפע מעילא לתתא ובברכה השני' בלילה הראשונה הוא בניקוד צבאות וכן כל הלילות השמות הם בניקוד להעלות מתתא לעילא יע"ש ע"ד שכתבנו בטעמא דב"ה והבן:

פרשת מקץ

ופרעה חלם. הנה חלם יש בו ג' צרופים והם חלם לחם מלח והענין הוא דהנה האותיות הם כמו גופים והנקודות הם בבחי' חיות המנענע את האותיות ונקודת חלם היינו כשהנקודה עומדת על האותיו' אז הוא נק' חלם וכשהוא עומדת תחת האותיות היא נקראת חירק וכשהיא עומדת באמצע האותיות אז היא נק' מלופם ולעומת זה יש ג' בחי' בכנס"י הא' הוא כשהקב"ה מכתיר א"ע כביכול בכנס"י ונעשה עטרה על ראשו והוא כמש"ה א"ח עטרת בעלה זה היא בחי' חלם שהנקודה הזאת הוא למעלה מהאות ולפעמים שהכנס"י הוא בחי' והארץ הדום רגלי דהיינו שהיא בבחי' חירק שהיא תחת האותיות בבחי' צירוף מלח ופעמים שהיא מזדווגת עמו פא"פ והיא בחי' מלופ"ם בחי' לחם וזהו ופרעה חלם דהיינו בבחי' חלם מדרגה גבוה מאוד ונעשה פרעה בבחי' הגבוה הזאת הכל שיבוא יוסף הצדיק ויהיה משנה למלך והבן:

וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו' עד רדו שמה ונחיה ולא נמות. אפשר לפרש ע"ד רמז דהנה כתיב לעיל מיניה ויצבור יוסף בר והיינו כי נודע אשר רפ"ח נצוצות נפלו בהקליפה בעת מעשה בראשית כדי להיות בחירה ורצון ויוסף שהיה במצרים ואסף תבואות לרוב כוונתו היה כדי לשבר את הקליפות ולהעלות את הנ"ק וכן היה שהעלה ר"ב נ"ק סוד ויצבור יוסף ב"ר ור"ל ר"ב נצוצות כנ"ל. והנה יעקב אף שנסתלק ממנו רוה"ק היינו שלא הסתכל באספקלריא המאירה מ"מ היה יודע מה שנעשה בעולם. והסתכל וראה שיש שבר במצרים דהיינו שיש שם אדם שמשבר את הקליפות בחי' מצרים והם משתברין והולכין. ויאמר יעקב לבניו למה תתראו ותרגום יהונתן למה תדחלון והיינו שאמר להם למה תיראו מלירד מצרימה כיון שיש שם אדם שמשבר את הקליפות רדו שברו לנו מעט אוכל ונחיה ולא נמות. היינו שנחיה את הנ"ק. ולא נמות ר"ל שלא נהיה בהקליפה בחי' עלמא דמותא. והבן:

ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו' עד ויעשו כן. כדי לבאר שדברי יוסף אל אחיו היה ברוה"ק ולא היה אתו לשון שקר חלילה לומר אליהם מרגלים אתם והוא בעצמו ידע שאינם מרגלים. נאמר שדברי יוסף היה באופן שיהי' במשמעותם שני פנים אחד בפשוטות כדי להפחיד את אחיו והשני שהיה לו כוונה אחרת ברה"ק:

[(מכאן עד יצאה נשמתו באחד כמדומה שאמר הרב בשם הר' שמשון מאוסטרפאליא): והנה נודע מעשרה הרוגי מלכות שנהרגו והרמז מהתורה הוא בפסוק וכל מעשר בקר וצאן גו' מעש"ר נוטרי' מית"ת עקיב"א שהי"ה רוע"ה בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט. היינו כולם שעברו מן העולם ונהרגו על קדושת שמו ית' היה תחת השבט היינו תחת א' מהשבטים אמנם העשירי שהוא מיתת ר"ע יהיה קודש לה' וזהו סוד שיצאה נשמתו בא'. והבן מאוד.] וזהו ויאמר אליהם מרגלים אתם דהיינו שאתם תהיה בגלות הרגלין ושם תקבלו משפטיכם על אודות מכירתי. לראות את ערות הארץ באתם דהיינו שאתם רוצים לראות ולקחת נצוצות מערות הארץ בחי' הקליפות. ואחי יוסף להיות שבדעתם היה שהוא איש מצרי שפטו את הדבר כפשוטו והתנצלו לפניו בכל עוז כמפורש בקרא ואמרו אנחנו בני איש אחד וגו' והאחד איננו ולזה ויאמר אליהם הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם עיין ברש"י שע"פ פשוטו הוא תמוה אכן ע"פ דברינו יובן כי אמר אליהם הלא מזה שאמרתם בעצמיכם האחד איננו מחמת זה בעצמו אמרתי מרגלים אתם כי בשביל חטא זה תהיו נהרגין בגלות הרגלין ותהיו שם בגלות בזאת תבחנו דהיינו עם מדריגה זא"ת שכינתא קדישא תבחנו בגלות חי פרעה אם תצאו מזה ר"ל מן הגלות כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה דהיינו כשיבוא משיח בן דוד שנקרא קטן כמש"ה ודוד הוא הקטן. שלחו מכם אחד דהיינו שתוציאו מכם ייחוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כנודע מכוונת האר"י ז"ל עד כמה הייחוד הזה מגיע בעולמות העליונים הקדושים ואז בזכות זה וקחו את אחיכם. ר"ל שיבוא משיח בן דוד ואתם האסרו ויבחנו דבריכם כי' ר"ל כנ"ל שתהיו בגלות. כי מרגלים אתם שתהיו בגלות הרגלין. כנ"ל ויאסף אותם וגו'. אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם. דהיינו שמשיח הוא מדוכא בעוננו. והוא עמנו בגלות. ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם. דהיינו להיות שמשיח סובל עונותינו בזכות זה יכולין אנו להביא שבר רעבון בתינו גם בזמן הגלות. ואת אחיכם הקטן תביאו אלי. דהיינו כשיבוא משיח צדקנו ב"ב אז ויאמנו דבריכם. ויעשו כן היינו שהכתוב בא להורות לנו שסוף כל סוף יהיו ישראל מוכרחים לעשות כן כמו שאמר יוסף. וכאלו כבר עשו. ולזה כתיב לשון עבר ויעשו כן. והבן:

פרשת שמות

בילקוט ויאמר משה אסורה נא ואראה. ר' יוחנן אומר שלש פסיעות פסע משה ריש לקיש אומר לא פסע אלא צווארו עקם. אמר הקב"ה נצטערת לראות חייך שאגלה עליך מיד ויקרא אליו ה' מתוך הסנה. משה משה. ויאמר הנני. אמר הקב"ה אתה אמרת הנני חייך אף אני בלשון הזה עונה שנאמר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני עכ"ל. ונראה כי ר' יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה דרש זה כי כתיב באותו ענין שלש תיבות אסורה נא ואראה. והענין הוא כי באותו שעה שנתגלה השי"ת למשה היה הולך ממדרגה למדרגה ופסע שלש פסיעות ר"ל מעשיה ליצירה ומעולם היצירה לבריאה ומבריאה פסע עד שבא לעלמא דאצילותא קדישא. וריש לקיש אמר לא פסע. ר"ל דבוודאי לא היה צריך לפסוע כי כבר היה במדריגה הגדולה זאת שהוא עולם האצילות רק שצווארו עקם. ר"ל שהשיג השגה גדולה מאוד והוא משל כאדם שמעקם צווארו. ורואה דבר מה. אמר הקב"ה אתה אמרת הנני והיינו שמסרת את עצמך להשיג אותי חייך אף אני בלשון הזה עונה ר"ל שגם אני כביכול אמסור עצמי למי שירצה להשיג אותי שנאמר אז תקרא והיינו שתרצה לקרוא א"ז שהוא מספר ח' ר"ל ח' אותיו' יהו"ה אדנ"י. וה' יענה כ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו ר"ל שם יהו"ה ובית דינו הוא מלכות קדישא והיא בחי' שם אדנ"י. תשוע. ר"ל שתרצה להשיג את הבוב"ה בכל המדרגות שהם יותר גבוה. ויאמר הנני היינו הנני בכל המדריגות. והבן:

ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה. הענין הוא כי האדם אשר הוא בצרה ר"ל וצריך לזעוק אל הבוב"ה להושיע אותו מצרתו אזי העיקר הוא שלא ישים על לבו צרת עצמו רק על מה שמבטלין אותו מעבודתו ית' ואז כל התפלות שלו יהיה להם עליה בשביל שאינו מתפלל ע"ע רק שמצרף צרת השכינה בתפלתו וזהו פי' ויאנחו ב"י מן העבודה. היינו על מה שהמצרים הי' מבטלים אותם מעבודת השי"ת. ותעל שועת' אל האלהים מן העבודה. היינו שהיה עליה לכל התפלות שהתפללו ונשלח להם הישועה מחמת שצרפו ג"כ מה שהמצרים מבטלים אותם מעבודתו ית"ש:

ויאמר אליו ה' מזה בידך גו' ויהי לנחש וינס משה גו' וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו. נראה ברמז הכתוב ע"פ מאמר רבותינו ז"ל שלשה בדקן הקב"ה ומצאן כו' קין ובלעם וחזקיה וכו' ולכאורה יש להקשות גם על משה רבינו ע"ה דכשאמר לו השי"ת מה זה בידך היל"ל הלא ידעת ה' ונראה בישוב זה כשנחקור על שמצינו בתוה"ק שדבר יקרא בכמה שמות כמו מטה משענת מקל והלא הכל הוא דבר אחד ולמה נשתנה שמו בכמה שמות ונראה דהתוה"ק קראו בשם לכל דבר לפי עניניו. דכשאדם זקן הולך ומקלו בידו אז נקרא זה המקל משענת על שהוא לו לסמיכה ולמשענת. אבל מי שהוא רך בשנים והולך במקל בוודאי לא למשענת אחזו בידו כ"א לכבוד ולתפארת. ואז נקרא בשם מטה מלשון הטיי' על שהוא מטה אותו בידו הילך והילך כדרך הבחורים אשר אוחזים מטה בידם. וכשאדם נוטלו להכות בו אז נק' מקל ע"ש ונקלה אחיך לעיניך. ובזה יבואר מ"ש בירמיה א' מה אתה רואה ירמיהו ואומר מקל שקד אני רואה. ויאמר ה' היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו. ולהלן נאמר מה אתה רואה ויאמר סיר נפוח אני רואה. ולכאורה יפלא מאוד האיך שייך לומר היטבת לראית וכי הוא בעצמו רואה זאת הלא כל האדם יראה שהוא דבר זה. וגם מפני מה לא נאמר אצל סיר נפוח היטבת לראות. אבל לפי דרכנו ניחא שהשי"ת הראה לו מקל סתם שאינו ביד שום אדם ואז אינו ידוע לאדם פשוט איך לקרותו ולכנותו בא' מג' שמות הנ"ל. ולמה הוא מעותד אם למקל אם למשענת אם למטה ואעפ"כ השכיל ירמיה בדעתו שהוא לרדות בו בני אדם ואמר מקל שקד אני רואה מקל דייקא שהוא לרדות בו ע"כ אמר לו השי"ת היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו. משא"כ במה שאמר סיר נפוח שכל אדם היה רואה כמוהו ע"כ לא נאמר שם היטבת לראות. ובזה יבואר הכתוב הנ"ל בטוב טעם ודעת. ויאמר ה' מזה בידך ר"ל ששאלו מה בידו ובאיזה בחי' הוא כעת וע"ז השיב לו משה ויאמר מטה כלומר אני בבחי' הטיי' שאוכל להטות א"ע לאיזה צד שארצה. ואז אמר לו השי"ת השליכהו ארצה. כלומר השלך הארציות וכל התאוות הגופניות מעליך וישליכהו ארצה שעשה כמו שאמר לו השי"ת והשליך מעליו כל ארציות ואז ויהי לנחש שראה הארציות והגופניות הוא מקליפות ומבחי' נחש הקדמוני ע"כ וינס משה מפניו כלומר שהי' רוצה לנוס מכל וכל מהארציות ולהפשיט א"ע מכל וכל מהגשמיות שלא ליגע בו כלל וכלל לזה אמר לו השי"ת לא זה הוא דרך הנכון כ"א שלא ידך ואחוז בזנבו ר"ל באפס קצהו ממנו מה שהוא מההכרח לקיום גופו ונפשו ולא להשליכו לגמרי וישלח ידו ויחזק בו ואז ויהי למטה בכפו שהי' מאז בידו להטות א"ע עם ארציות כרצונו והבן:

פרשת וארא

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. דהנה כתיב יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים. הנה הקב"ה נק' בשם אלהים וזה השם מורה שהוא תקיף ובעל היכולת ונשתלשלו העולמות עד שגם האדם אם הוא מלך או שר נקרא ג"כ בשם אלהים והכל הוא משורש שם אלהים של הקב"ה שהוא מורה שהבב"ה תקיף ובעל היכולת. וכן לעומת זה נקראים הקליפות שמכחישין את הבוב"ה וגבורתו ג"כ בשם אלהים אחרים. כי הם אומרים ששם תקיף ובעל היכולת שייך להם ולכן אמר הכתוב שלעת"ל יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים. רק השתחוו לו כל אלהים דהיינו שיודו ששם אלהים הוא רק להבוב"ה בלבד ושמותם שהם נקראים ג"כ אלהים המה מושפעים מאתו ית'. והנה גם כאן קרא הקב"ה למשה אלהים כמש"ה ראה נתתיך אלהים לפרעה. וזהו וידבר אלהים אל משה דהיינו שדיבר אליו וקרא אותו אלהים ואמר אליו אני ה' ר"ל שצריך אתה לידע שאני ה' ושם זה מורה היה הוה ויהי'. וממנו נתהוה העול' ושם אלהי' ג"כ נתהוו' מאתו והבן:

פרשת משפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. הם חמשה תיבות והם כ"ד אתוון ללמדך שהדיין צריך להיות בקי בחמשה חומשי תורה ובכל העשרים וארבע ספרים ואז הוא בבחי' ברכה ויקוים בו ובירך את לחמך וגו' היינו שיהא הברכה בלחמך ובמימך לכל מי שתתן לחמך ומימך תשפיע לו בזה טובה וברכה. אמנם יש לדקדק גמר אומר והסירותי מחלה מקרבך בוודאי כי יהיב רחמנא שובעא לחיי יהיב. וכיון שכתיב ובירך את לחמך וגו' בוודאי לחיי יהיב ומה פרט עוד והסירותי מחלה מקרבך. ויובן על פי דבריהם ז"ל בפסוק ממנו יתד ממנו פינה וגו' [חולין פרק ג'] וזה אומרו והסירותי מחלה על ידי מי גמר אומר מקרבך היינו על ידי מקרבך דייקא ממנו יתד ממנו פינה ובקרבך יהיה נמצא מי שירפאוך:

או י"ל והסירותי מחלה מקרבך ע"ד אומרו בקרבך קדוש היינו שהשכינה ברוך הוא שורה בתוך גופו של אדם ומזה בא לו רפואה וז"א והסירותי מחלה ע"י מקרבך היינו ממה ששורה בקרבך ממנו יבוא לך רפואה:

או יאמר והסירותי מחלה מקרבך ע"ד אומרם ז"ל אסא אמר אין בי כח להרוג כו' חזקיה אמר אין בי כח לא זה ולא זה רק אני שוכב במשכבי ומלאך ה' הכם כו' עי' במדרש בפתיחה איכה רבתי זבדי בן לוי פתח וכו' עוד שם איכה ד' בפ' לא האמינו מלכי ארץ וגו' והנה אנחנו בדור הזה אין בנו כח אפילו לשכב במטה רק להרהר במחשבתינו וז"א והסירותי מחלה ע"י מה ע"י מקרבך היינו אפי' ע"י הרהור שבקרבך וכ"ז באדם השלם שפועל בתורתו לבנות עולמות ע"ד שכתוב בזוה"ק בראשית ר"ש פתח ואשים דברי בפיך כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילא בגין דקב"ה ציית לקליהון וכו' ובכל מלה דאתחדש באורייתא כו' עביד רקיעא חדא כו' וכן כל מלה ומלה דחכמתא אתעבידין רקיעין קיימין בקיומיהון שלים קמי עתיק יומין והוא קרי לון שמים חדשים כו' וכל אילון שאר מילין דאורייתא דמתחדשין קיימין קמיה קב"ה וסלקין ואתעבידין ארצות החיים וכו' ע"כ ועפ"ז נוכל לבאר זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר. כי הנה באמת יש לעובדי ה' כח ושכל לומר דברי תורה בלי סוף רק כמעיין הטבע. אמנם חוקת התורה ומשפטיה הוא שאין לומר שום ד"ת רק מה שצוה ה' לאמר מה שנותנים רשות מלעילא וז"א זאת חוקת התורה הוא שלא לומר רק אשר צוה ה' לאמר ולא זולת. והבן:

פרשת תרומה

ויקחו לי תרומה. לי לשמי. ע"ד (ברכות סג, א) נסמך פ' מעשרות לפ' סוטה לומר לך כל שאינו מפריש מעשרותיו כראוי סוף שיבוא לידי כהן ואשתו סוטה ויצטרך למחוק השם ולהשקותה. אבל מי שמפריש תרומותיו כראוי אינו בא לידי מחיקת השם ח"ו. וז"א ויקחו לי תרומה להפרישו כראוי ולי לשמי למען שלא יצטרך למחוק ה' ח"ו. רק אדרבה להגדיל ולקדש השם יתעלה ויתקדש נצח:

ליקוטים לשבת

בזוהר פ' תרומה קל"ה ע"ב צלותא דמעלי שבתא דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ברזא דאחד ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עילאה כד עייל שבתא איהי אתייחדת וכו'. ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא כו' ולית שלטנו אחרא בכולהו עלמין בר מינה ואנפהא נהירין כו' ומתעטרין בנשמתין חדתין כדין שרותא דצלותא לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין עכ"ל. להבין כ"ז איך שכל העולמות מתייחדין בצלותא דמעלי שבתא הענין הוא כי הנה כ' אנכי אנכי הוא מנחמכם וצריך להבין כפל הלשון של אנכי אנכי וי"ל דהנה כתי' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ובראשית היינו ב' ראשית ברא אלהים הא' הוא את השמים היינו העולמות העליונים בחי' שם אהי"ה והב' הוא את הארץ היינו העולמות התחתונים בחי' שם אדנ"י והכל נברא בשם אלהים והנה השם אלהי"ם מספרו הוא הטבע וכן שם אהי"ה ושם אדנ"י הוא מספר אלהים והנה החיוב מוטל עלינו לייחד הטבע להווייתו ית' שהוא הנותן תמיד חיות להטבע ואלו יצוייר ח"ו העדר השפעתו כרגע היו בוודאי כל הברואים כאין מוחלט וזהו כי שמש ומגן ה' אלהים מגן הוא הלבנה ונקראת מגן להיות שנמסר לה חיות מהשמש כמו אשר מגן צריך בידיך והיינו כמו שהלבנה לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מן השמש כמו כן הוא בשני שמות יהו"ה אלהי"ם כי שם אלהים הוא המקבל משם יהו"ה כי מספר שם הוי"ה ב"ה כ"ו. וכ"ו במילואו כזה הוא כ"ף ו"ו נמצא שמילוי שם יהו"ה הוא מספר אלהי"ם והוא העצם והחיות של שם אלהי"ם. והנה שם אלהי"ם הוא מספר הכס"א והענין הוא כי אין מלך בלא כסא והיינו שמהכסא ניכר שיש מלך וכמ"כ הוא בעולמות העליונים כי הם נבראו בשם אלהים כנ"ל ומהם ניכר מלכותו ית' והנה אנכי הוא ג"כ מספר כסא וזהו אנכי אנכי הוא מנחמכם כי באמת ענין עליית העולמות ויחדותן הוא מכסא לכסא דהנה אנו רואין באדם הרוצה לעלות וליחד א"ע להבוב"ה איכות היחוד הוא שצריך לראות ולהבין מאין חיותו בא ומתחילה כשרואה שכל חיות בא מהלב שהוא המלכות על האיברים כולם אז הוא מבטל ומייחד כל האיברים להלב ואח"כ כשנותן לב להבין מאין בא להלב חיות ורואה שנמשך לו חיות מהבל העליון הק' כמש"ה כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם אז מבטל ומייחד גם את לבו ובכללו כל האיברים להבל העליון הקדוש כמו כן הוא היחוד בכל העולמות מתחילה צריך לייחד אותם לשם אלהים כי בו נבראו כל העולמות והוא ענין הנותן חיות לכל הבריאה כנ"ל ושם אלהים נק' בשם לב בסוד ל"ב אלהים הכתובים במעב"ר ואח"כ צריכין אנו לייחד את השם אלהי"ם לשם יהו"ה ב"ה שהוא העצם והחיות של שם אלהים. וזהו אנכי אנכי היינו שמתחילה צריך לייחד כל העולמות בבחי' אנכי כסא סוד שם אלהים ואח"כ צריך לידע שאנכי הזה ר"ל בחי' הוא אנכי מיוחד בהווייתו ית' הוא מנחמכם פי' שלעתיד יהיה בבחי' יחוד הזה וזה יהיה הנחמה להם וזהו וידעת היום והשבות אל לבבך היינו שתשוב ותייחד כל העולמות לבחי' לב ר"ל שם אלהי"ם שנק' לב. ואח"כ צריך שתדע כי ה' הוא האלהים היינו ששם יהו"ה הוא העצם והחיות של שם אלהי"ם וא"כ צריך ליחד שם אלהים לשם יהו"ה וזה וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים ב' פעמים הא' כדי לייחד כסא דעולמות התחתונים להווייתו ית' והב' לייחד כסא דעולמות העליונים להווייתו ית' כי כולם נבראו בשם אלהים וצריך לידע כי שם אלהים הוא נשפע מהווייתו ית' ולייחד הכסא להווייתו ית' האמיתית וזהו מלכותך מלכות כל עולמים והיינו שמלכותך דייקא בחי' הווייתו ית' הוא מלכות כל עולמים פי' הוא העצם והחיות של מלכות כל עולמים הוא שם אלהים שהוא המלכות של כל עולמים בחי' הכסא ומהכסא ניכר שיש מלך. וזהו ג"כ פי' דברי הזוה"ק כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד היינו שצריך לייחד כסא דעולמות התחתונים ברזא דאחד היינו באלופו ש"ע בהווייתו ית' וגם צריך לייחד את הכסא דעולמו' העליוני' באלופו ש"ע כי כולם נבראו בשם אלהים בחי' הכסא וצריך איש הישראלי לייחד את השם אלהים להווייתו ית' אך ענין היחוד צ"ל בשני בחי' ע"י שני בחי' שיש בשם מ"ב כנודע והאחד שייך לו להעלות הכסא דעולמות התחתונים והבחי' הב' שייך להעלות הכסא דהעולמות העליונים כדי למהוי עמהון לעילא חד לקבל חד היינו שצריך להתייחד שני הכסאות בהווייתו ית' קוב"ה א' לעילא לא יתיב על כורסייא דיקריה עד דאתעבידת ברזא דאחד היינו שאין הקב"ה מתייחד עם הכסא עד שנעשה מיוחד ברזא דאחד היינו בהווייתו ית' כגוונא דיליה למהוי אחד באחד היינו ייחוד שני הכסאות שהיה הכל מיוחד ביחוד נפלא והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד הכל ביחוד נפלא מלא כה"כ ולית אתר פנוי מני' וזהו ג"כ פי' הפ' ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ור"ת היא מספר שם הוי"ה ב"ה והענין הוא כי בשם יהוד"ה יש השם הוי"ה ולכך גש אליו ויאמר לו בי אדני שאע"פ שאתה מלך מ"מ אתה מושפע ממני והיאך אתה רוצה להקרא אדון הכי סבור אתה למשול בי הלא כל החיות של הטבע והאדנות הוא רק ממני בחי' שם יהו"ה ב"ה וזהו פי' ג"כ מלוך על כל העולם כולו בכבודך ולכאורה תמי' כפל הלשון של כל העולם כולו ולדרכנו יובן כי אנחנו מתפללים שימלוך הבוב"ה בבחי' שם אלהים וזהו על כל העולם. ועוד הוסיף לומר כולו היינו בחי' שני' שהטבע בחי' שם אלהים תתייחד להווייתו ית' שמשם הוא חיותו וכנ"ל והבן:

והנה עיקר עליות העולמות ויחדותן בהווייתו ית' הוא בערב שבת לפי שהוא בחי' מדת יהו"ה בחי' כל והיינו שהוא מייחד כל העולמות התחתונים עם העליונים כמש"ה כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא וארעא והיינו שהוא מייחד שמים וארץ והוא שורש נקודות האחדות וזהו מה שהיו הלוים אומרים בו בבהמ"ק ה' מלך גאות לבש גאות הוא מספר ת"י נימין קדישין ובע"ש נעשה הכל לבוש ונתייחד להווייתו ית' וזהו שמע ישראל היינו שמע הוא ג"כ ת"י נימין קדישין ושמע הוא מלשון וישמע שאול את העם והיינו שישראל צריכין. לאוספן הכל לה' אלהינו ה' אחד בחי' יחודו ש"ע ואלופו ש"ע וזהו הללו את ה' בצלצלי שמע היינו ת"י נימין קדישין מספר שמע כנ"ל. וזהו ג"כ פי' מה שהיו אומרים בו נכון כסאך מאז מעולם אתה. נכו"ן האותיות ראש וסוף הם נ"ן במילואו סוד מאה שערים נ' שערי בינה וצדיקו של עולם בחי' כל מספר חמשים ובתוכו הוא מספר שם יהו"ה והיינו שנתייחד הכל להווייתו ית' וזהו נכון כסאך שהכסא נתייחד ע"י צדיקו של עולם בחי' כל להווייתו ית'. מאז מעולם אתה והיינו שנעשה יחוד א"ז. כי נכנסים הז' מדות חג"ת נהי"ם בהא' סוד אלופו של עולם. וזהו מעולם אתה. היינו שמתייחדים כל הז' מדות באלופו ש"ע כמו שהיה קודם שנברא העולם בבחי' ימי קדם כי עיקר היחוד הוא להתייחד כל העולמות מעילה לעילה עד עילה הראשונה דהיינו מחשבה עליונה כמו שהי' קודם שנברא העולם בשעה שעלו העולמות במחשבה לפניו ית' בחי' ימי קדם כי האדם יכול לייחד א"ע למחשבת של אביו כי מה שעלה במחשבתו של אביו הוא עיקר חיותו והתהוותו בעולם ולולי דבר זה לא היה נמצא בעולם וכח הפועל בהנפעל והנפעל יכול לייחד את כחו למקומו הראשון מאין מוצאו. וכן כל הברואים יכולים להתייחד להמחשבה עליונה שמשם הוא שורש התהוותם כי קודם שנברא העולם ראשית השתלשלות העולמות הוא מה שהעולמות עלו במחשבה לפניו ית' וזאת הי' עילה ראשונה לבריאת כל העולמות ושורש חיותם ומוצאם וכח הפועל בהנפעל ויכולים להתייחד להיות חוזר הכח למקומו הראשון מעילה לעילה עד עילת כל העילות דלית עילה לעילא מיני'. ועד"ז עולים כל העולמות למקומם הראשון שהיו דביקים בעצמותו ית' קודם שנברא העולם במחשבה העליונה. וזהו ענין התפשטות הגשמיות דהיינו להתייחד כח העליון להעילה כנ"ל ולהעשות כח רוחני ונעלם בסוד עצמותו ית' בבחי' ימי קדם והבן:

וזהו ענין מה שאנו אומרים בהכנסת שבת במזמור הבו לה' בני אלים. ז' קולות שהם נגד ז' מדות עליונות וקול הוא רומז ליעקב אבינו כמש"ה הקול קול יעקב ובא לרמז שכל עליות של השבע מדות הוא ע"י יעקב אבינו כי ז' שמות יהו"ה בחי' שבע מדות עליונות הוא מספר יעקב. והנה יעקב הוא הממוצע בין כל המדות. הוא מושך להמדות ההבל העליון הקדוש וזהו תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם כי ז' תיבות הב"ל וז' שמות יהו"ה הוא מספר אמת וזהו תתן אמת ליעקב והיינו שע"י נעשה מז' מדות עליונות בחי' ז' שמות עליונים אמת. והנה כשהעולמות עולים לשם אז הם בתוקף החסדים. וכל הדינים נעשו מבוטלים וזהו חסד לאברהם היינו שמשם אנו ממשיכים החסדים. כאשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. היינו שאז נכלל הכל בעצמותו ית' בבחי' ימי קדם וזהו "אם "תשיב "משבת רגליך הוא ר"ת אמ"ת כי תיבת שבת. ענינו כמו תשוב. היינו שהוא משיב כל המדות להתייחד מעלול לעילא עד מקור' הראשון עילת כל העילות מחשבה עליונה ואו נעשה מז' שמות אמ"ת "משבת "רגליך "עשות ר"ת מרע. והיינו שאנחנו מעלים את הז' מדות מבחי' התחתונה. כי כשאנו מעלים את הז' מדות לימי קדם. אז יתפרדו כל פועלי און כי אמרינן בגמ' גוי ששבת חייב מיתה והענין הוא כי שבת צריך לשוב כל המדות למקורן הראשון בסוד החזרת כח העלול להעילה ושם הוא תוקף הרחמים והחסדים והקליפות אינם יכולים להיות בבחי' הזאת כי בזה הם נעשו מבוטלים כי המה לא היו במחשבה עליונה כי העיקר היה להיטיב לברואיו והבן. וזהו מה שאמר דוד המלך ע"ה מלפניך משפטי יצא. והיינו כי ענין המשפט אף כי ידוע שאם יחטא האדם מה יפעל לו ית' מ"מ הי' צריך הבורא ב"ה להנהגה הזאת כדי להיות בחירה ורצון ושכר ועונש. ולכך נבראו הבעלי דינים אבל כשאנחנו מעלים ומייחדים כל העולמות בבחי' עצמותו ית' בחי' ימי קדם כמו שהי' קודם שנברא העולם אז נעשו הבע"ד מבוטלים כנ"ל וזהו מלפניך משפטי יצא היינו מבחי' עצמותיך בחי' ימי קדם ואז עיניך תחזינה מישרים כי אין שם שום דין ולא מקטרג ח"ו וזהו מה שאנו אומרים יהי רצון מלפניך היינו מלפניך דייקא בחי' ימי קדם וזהו ג"כ מה שאמרו חז"ל על פסוק מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. אמר ר' אבין מלמד שהקב"ה חוטף שטר של עונות וקורע ולכאור' קשה אם באמת הקב"ה קורע שטר של העונו' אח"כ א"כ למאי נ"מ שיהיו נכתבים כלל. ועוד צריך טעם למה הוא קורע אותם. וכבר פירשנו את המאמר הזה ע"פ פשוטו. והוא כי הקב"ה כשרואה שישראל חייבין בדין ח"ו מחמת עבירות שעשו אז הקב"ה בעצמו ממליץ עבורם דהנה על מה שעברו כמה פעמים עבירה אחת אין להעניש אותם עכ"פ מפע' שני' ואילך כי כבר נעש' לו כהית' כמאמר' ז"ל עבר אדם עביר' ושנה בה נעשה לו כהיתר. אך העיקר מה שיש לחייב אותם. הוא על מה שעשו פעם ראשונה ושני' וזהו גרם להם שיהיה בעיניהם כהיתר. וגם ע"ז טוען הקב"ה בעד ישראל שאין לחייב אותם כי הם כמין שוגגין כי אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות כמוזכר בגמ' ובעצה הזה סולח להם גם על הראשונות וכיון שנפל העיקר היינו הראשונות נפל גם המסתעפים מן הראשונות דהיינו שנפל גם מה שעשו במזיד בשביל שנעשה להם כהיתר כנ"ל וזהו מעביר ראשון ראשון דהיינו העיקר הוא שהקב"ה יסלח לנו על הראשונות וממילא אין לחייב אותם על האחרונות וזהו דברי ר' אבין שסובר שעון הוא שוגג ולכך פי' הפסוק נושא עון דהיינו שמוחל את השוגג ר"ל הראשונות כנ"ל ולכך ממילא ועובר על פשע. דהיינו שממילא עובר על הזדונות שעושה אח"כ מטעם שכבר נעשה לו כהיתר ולכך אמר שהקב"ה חוטף שטר של עונות וקורע אותו היינו כיון שהקב"ה חוטף שטר של העונות דהיינו ראשונות אז האחרונות אין בהם ממש וזהו וקורע אותם. וכ"ז הוא ע"פ פשוטו: אכן פנימית הדבר יובן לדרכנו כי מוכרחים המה שיהיו נכתבים מצד שכבר נבראו העולמות ע"פ הטבע לתת לאיש כמפעליו כדי שיהיה בחירה ורצון ושכר ועונש אבל כשאנו מעלים את הטבע כנ"ל ומייחדים כל העולמות לא"ס ב"ה אז בבחי' עצמותו קורע הוא את השט"ח של עונות כי לשם לא מגיע פגם החטאים. וראייתו הוא מן תי' כמוך והיינו מי אל כמו"ך דייקא בחי' עצמותיך בחי' ימי קדם והבן:

וזהו מה שאמר הכתוב אצל מתן תורה אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים כי ידוע שבשעת מ"ת פסקה זוהמתן ואז היו כולם בבחי' הזאת שהיו מייחדים א"ע להיות בבחי' תשוב לייחד את כחם שהם בבחי' נפעלים להבוב"ה שהוא הפועל מעילה לעילה עד עילות כל העילות בחי' אין סוף ב"ה ונעשו מקושרים ומיוחדים באלופו ש"ע ולכך אמר אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים היינו ששם אלהים נתקשר בשם יהו"ה ב"ה ונתייחד בו שהוא הנותן חיות לו ולכן הקדימו נעשה לנשמע כי לא היה שייך להאמר עליהם בחי' שמיעה כיון שהיו דבוקים בעצמותו ית' וכמו שאין שייך באדם העושה דבר מה באיברים שלו לומר על האיברים שהם בבחי' נשמעים לו כיון שהם דבוקים בו והוא ואיבריו אחד כמו כן הי' במ"ת שהיו דבוקים בעצמותו ית' כביכול ביחוד נפלא ולא היה שייך שיאמרו נשמע לכן הקדימו נעשה וכן יהיה לעתיד ב"ב. ולכן כתיב על הזמן הזה כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל והיינו כי אז נהיה במדריגה יותר גדולה ממלאכי השרת כי המלאכים הקדושים שואלים איה מקום כבודו. והיינו שאין מכירים בחי' עצמותו ית' רק הוא מושג להם בבחי' הכסא שהוא מורה שיש מלך אבל אנחנו כיון שעל ידינו יהיה הכסא מיוחד בהווייתו יתברך ונהיה דבוקים בעצמותו ית' ואז יהיו המלאכים לעומת עם בני ישראל בבחי' נשמעים שזה מורה שזה בחי' מקבל ושומע מן דבר שהוא עליוני ממנו והוא הענין שישאלו אותנו מה פעל אל ויהיו בבחי' נשמעים מאתנו אבל עלינו עם קרובו לא יפול שם שומע כיון שנהי' דבוקים ומיוחדי' בעצמותו ית' דלית דרגא ועילה לעילא מיניה כמו שהי' כבר במ"ת וכנ"ל והבן. וזה הוא ענין ג"כ מה שאנו עושין בקידוש החודש שהוא ג"כ ענין יחוד שני שמות יהו"ה אלקי"ם סוד כי שמש ומגן יהו"ה אלהי"ם. והיינו שאנו מייחדין את הלבנה להשמש שיהי' אחדות ביחוד נפלא כמש"ה והיו למאורות ברקיע השמים ונכתב חסר להורות שהם אחד סוד יחוד הטבע להווייתו ית' שהוא העצם והחיות של הטבע מספר אלהים ולכך הלבנה היא שחור והאור של השמש הוא לבן סוד שני שמות יהו"ה אלקי"ם וצריך לייחד את השם אלהים לבחי' הווייתו ית' כמו שיש באדם לבן ושחור מצד האב והאם כנודע והם אחד בלי פירוד כלל והנה כשאנו מייחדים את השם אלהים לבחי' הווייתו ית' אז נעשו כל הקליפות מבוטלים ולאפס נחשבו חיותם כי גוי ששבת חייב מיתה כנ"ל ולכך מי שמקדש את החודש מובטח לו שיחי' אותו חודש כי הקליפה בחי' מותא מתבטלת ע"י קידוש החודש ודבר זה נרמז בתיבת מאורות שיש בתוכו אור ובקצוות התיבות יש מות. אך שהוא בפירוד. וענין חוה שחטאה היה שהפרישה את האור מן מאורות והיינו שהלכה אחר הטבע והפרישה את השם אלהי' מן שם יהו"ה ב"ה ובזה הפריש' אור מן מאורו' ונעש' תיבת מות בחיבור ולזאת גרמה מיתה על העולם אבל אנו בקידוש החודש מייחדים את המאורות סוד ייחוד שם אלהים בשם יהו"ה ונעשה אור בחיבור בתוך תיבת מאורות וממילא מות הוא בפירוד ואז מובטחים אנחנו שנשלים אותו חודש. וזהו מה שאנו אמרים בקידוש החודש דוד מלך ישראל חי וקיים ורומז על משיח בן דוד שיבוא ב"ב והיינו כי עיקר תלוי בזה שיהיה יחוד מאורות של אלהים בהווייתו ית' בסוד החזרת כח העלול להעילה ואז יהיה ביאת המשיח סוד ביטול הקליפות ובלע המות לנצח. וזהו ענין מה שאנו אומרים שלום עליכם דהנה כתיב עושה שלום במרומיו. כי יש מלאך שהוא בבחי' כח ויסוד האש וגם יש מלאך שהוא בבחי' כח יסוד מים והם הפכים ומתנגדים זל"ז אבל כשכל אחד מסתכל ומבין מאין חיותו בא ורואה שהוא מהבורא ב"ה אשר בלתי השפעתו ח"ו הם כאין אז מייחד א"ע להבוב"ה וכן השני מבטל ומיחד א"ע ג"כ להבוב"ה וכשבאין לשם אין שם שום התנגדות כי כל ההפכיים הם אחד ביחוד נפלא וזהו עושה שלום במרומיו עושה דייקא והיינו שהקב"ה בעצמותו כשהמלאכים נעשו מבוטלים לבחי' עצמותו כביכול הוא עושה שלום ביניהם. וכן הוא ג"כ בקידוש החודש שאנחנו מייחדים כח כל הנפעלים ר"ל שם אלהים שבו נבראו העולמות העליונים ותחתונים לעצמותו ית' אז שלום עליכם ואין שם שום התנגדות וזהו ג"כ פי' הפסוק לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה ופרש"י ז"ל מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן שעד שלא שקע זה עולה זה. והענין הוא כי אז הלכו ישראל לקבל התורה שהיתה כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה ענין יחוד שני שמות יהו"ה אלהי"ם הכסא בהוויתו ית' בהחזרת כח העלול להעילה וישראל היו בזאת הבחי' והיו מבטלים ומייחדים א"ע להבורא ב"ה עד עילת כל העילות ולכך היה להם השני ענינים עמוד יום ועמוד לילה בחי' שתי שמות הנ"ל והיה משלימים זל"ז ונכללו השני שמות הנ"ל בהווייתו ית' וזה הענין הוא חיבור יום ולילה בתורה ולחבר ולייחד השני שמות ולייחד הכסא להווייתו ית' בחי' אין וענין החיבור של יום ולילה הוא ג"כ בחי' אין כי הסתלקות היום קודם שנעשה לילה הבחי' הזאת נק' אין כי אין לתפסו בדבר מה והוא המחבר יום ולילה ולכך החיבור הוא דייקא ע"י התורה כי היא כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה כנזכר בגמ' סוד ייחוד שם אלהים בשם יהו"ה ב"ה:

ומעתה אחיי ורעי עיניכם לנוכח יביטו איך שכל דברינו הנזכרים עד הנה הם כלל גדול לבטל כל התאוות רעות כי כל מי שיתנהג בבחי' שהזכרנו אינו רואה שום דבר שיתאווה לו רק שהוא רואה מלא כל הארץ כבודו וחיות אלהות ולית אתר פנוי מיניה ונאמר עד"מ אדם שרואה איזה דבר שהגוף מתאוה לו יכול להבין מאין נמצא הדבר שיתאוה דווקא לצורה הזאת ולא לצורה אחרת גם מאין נמצא בעולם ההסכמה שדבר זה הוא יפה. הכל הוא מהטבע והטבע הוא מאלהותו ית' ואז יכול לייחד הכל להווייתו ית' וכשירגיל אדם בדבר זה. אז לא יראה שום דבר בעולם שהגוף יתאווה אליו רק יהיה רואה מלא כל הארץ כבודו. ואדם כזה יכול להמתיק ולבטל כל הדינים מהעולם והבן. וכל דברינו אלה הוא ממש דברי הזוה"ק בהקדמת בראשית. אלא כי הראשונים סתמו דבריהם מגודל שכלם ורוחב דעתם. אכן לדרכנו יפתחו הדברים להבינם בטוב טעם ודעת. וז"ל בדף י"ב פקודא רביעאה למנדע שה' הוא האלהי"ם כד"א וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים ולאתכללא שמא דאלהים בשמא דה' למינדע דאינון חד ולית בהו פרודא והיינו רזא דכתיב יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ למהוי תרין שמהן חד בלא פירודא כלל לאתכללא מארת חסר בשמא דהשמים דאינון חד ולית בהו פרודא וכו' וכולא חד ודא הוא עננא חבורא דיממא ועננא אשתא דלילה מדת יום ומדת לילה ולאתתקן דא בדא לאנהרא כד"א להאיר על הארץ ודא חובא דהאי נחש קדמאה חיבור לתתא ואפריש לעילא ובגין כך גרם מה דגרם לעלמא בגין דאצטרך לאפרשא לתתא ולחברא לעילא ונהורא אוכמא אצטרך לאיתחברא לעילא בחיבורא חדא ולאיתאחדא לבתר באוכלסהא ביחודא ולאפרשא לה מסיטרא בישא ועם כל דא איצטרך למינדע דאלהים ה' כלא חד וכו'. וכד יודע בר נש דכולא חד ולא ישוי פרודא אפילו האי אחרא יסתלק מעל עלמא ולא אתמשך לתתא והיינו רזא דכתיב והי' למאורות הא קליפה בתר מוחא סלקא מוחא אור. ס"א. מות. או"ר בחיבורא דאתוון. מות בפרודא. וכד האי אור אסתלק מתמן מתחברא באתוון דפרודא מות. מאילין אתוון שריאת חוה וגרמת בישא על עלמא כמד"א ותרא האשה כי טוב וכו' עכ"ל. והנה אף שבאמת דברי הזוה"ק הם סתומין אעפ"כ לפי דברינו הנזכרים לעיל מפורשים כל דבריו אחת לאחת ואין צורך לכפול הדברים הנ"ל ודי בזה למבין:

והנה כל ביטול הקליפות והיחוד של כל העולמות הכל נעשה בע"ש שהוא סוד נקודות האחדות בחי' מדות וסוד כנ"ל ולכך תקנו לומר אנ"א בכ"ח בהכנסת שבת וישבו שם מ"ב. והיינו להורות שנתייחד כל חלקי של זה העולם בחי' כסא דעולמות התחתונים לבחי' הווייתו ית' והיחוד של הכסא דהעולמות העליונים נעשה ע"י העצם של השם מ"ב. גם הר"ת של אב"ג ית"ץ והוא מספר שר"ה וכתיב ושרה שומעת פתח האוהל שומעת הוא לשון אסיפה. היינו שבחי' שרה היא הבחי' שהיא אוספת את האוהל. ר"ל זה העולם שנק' אוהל שיכן באדם. לפתח היינו לראשיתו לעילה ראשונה בחי' ימי קדם. וכשאנחנו עושים דבר זה בע"ש לייחד כל העולמות כח הנפעל להפועל עד א"ס ב"ה בחי' ימי קדם אז נמשך עלינו שפע חדשה מעצמותו ית' כי הפועל נותן החיות מחדש כח להנפעל. וזהו סוד מה שביום שבת יש תוס' נשמה חדשה. והבן:

ומעתה נבאר דברי הזוה"ק מה שהואלנו צלותא דמעלי שבתא. דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא עילאה ברזא דאחד. היינו כי ע"י יסוד מעלת ע"ש בחי' יסוד יכולים אנחנו להעלות את הכורסייא קדישא. ר"ל שם אלהים בחי' כסא להווייתו ית' וזהו ברזא דאחד. היינו לאלופו ש"ע ומייחד כח הנפעל להפועל ואח"כ אתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא היינו שהכסא נתייחד עם עצמותו ית' והוא כביכול שורה על הכסא. כד עייל שבתא איהי אתייחדת ואתפרשת מסט"א וכל דינין מתעברין מנה. היינו כי כשנעשה יחוד העולמות עם אלופו ש"ע אז נעשו הקליפות בחי' מתים כי גוי ששבת חייב מיתה. ואנפהא נהירין בנהירו עילאה ואיתעטרת לתתא בעמא קדישא. וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין. היינו כי כשאנו מייחדין א"ע לאלופו ש"ע כביכול בבחי' כח הנפעל להפועל אז נותן הוא ית' לנו כח מחדש סוד תוס' נשמה חדשה. כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדווה בנהירו דאנפין. פי' שזה הענין צריך האדם לייחד בהתחלת התפלה של שבת. ואח"כ הוא שירותא דצלותא. והנה מוסף של שבת שהוא ג"כ מדת יוסף בחי' יסוד שהאות י' של יוסף מתחלפת בא"ת ב"ש ונעשה מוסף. לכך תקנו לומר תכנת שבת ומיוסד ע"פ תשר"ק צפע"ס והיינו כי העולם נברא בכ"ב אותיות אלפ"א ב"יתא וכשאנו רוצים להחזיר ולייחד החיות מהנפעל להפועל עד אלופו ש"ע מתחילין אנו מאות ת' עד האות א' מתתא לעילא מעילה לעילה עד אלופו ש"ע ויחודו ש"ע וזהו ג"כ מה שאנו מלבישים א"ע בע"ש לפי שהוא בחי' מדת יסוד מדה הששית. והם בחי' ששה שמות ס"ג שהוא מספר מלבו"ש. וזהו ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו. והיינו כי כל העולמות הם לבוש וכלי לו ית'. והקב"ה ברא גם האדם בדוגמא של מעלה כדי שיהי' בכל איבריו ופרטיו מרכבה לעולמות העליונים הקדושים. וכשאדם נעשה מרכבה להעולמות אז הוא בבחי' כלי ומלבוש להתגלות ע"י אלהותו ומלכותו בעולם. והנה ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותא וזהו ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו היינו להיות כלי ומרכבה להעולמות הקדושים והבן:

והנה כל מה שאמרנו עד הנה הכל הוא בסוד ע"ש אבל כשבא שבת יום קדשינו אז אף מי שאינו בבחי' הזאת לבטל א"ע מהחזרת כח לעצמותו ית'. מ"מ ע"י סוד השבת יכול אדם לבוא לזאת המדרגה ויתבאר דבר זה ע"פ גמ' דשבת ע"פ לדעת כי אני ה' מקדשכם: (עיין לעיל בדרוש לשבת קודש):

פרשת פקודי

אלה פקודי המשכן משכן העדות. כי ישראל חטאו בעגל ואמרו אלה וכו' כי טענו שמשה למעלה מהטבע. ואין אנו משיגין אותו וצריך לנו לאלהות אשר ילכו לפנינו בדרך הטבע שנשיגוהו. ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו. כלומר אין אנו יודעין אותו ולא משיגין אותו. כי מה הי' לו. פי' בחי' מה שהוא למעלה מהטבע היה לו ובמדריגה זו של בחי' מה הוא עומד וכמו שאמר משה ע"ע ונחנו מה. פי' שאנחנו במדרגת למעלה מהטבע המכונה בשם מ"ה. ולמה תלינו עוד עלינו. לכן אמרו לאהרן עשה לנו אלהים היינו בדרך הטבע כי אלהי"ם גי' הטבע. אשר ילכו לפנינו ונשיגהו ולזה הצריכו תיקון לתקן בעשיית המשכן. ובמה שאמרו אלה אלהיך ניתקן במש"כ אלה פקודי המשכן. ובמה שאמרו עשה לנו אלהי"ם דהוא גימ' פ"ו ניתקן בר"ת אל"ה פ"קודי ה"משכן ר"ת אפ"ה גימ' פ"ו. ובמה שנתאוו למנהיג עליהם דהוא בחי' מושל ומנהיג מבחי' אדנ"י ניתקן בס"ת אל"ה פקוד"י המשכ"ן ס"ת הי"ן. גימ' אדנ"י ור"ת אפ"ה וס"ת הי"ן. וזהו איפת צדק והין צדק יהיה לך. ובמה שחטאו באמרם כי משה הוא בבחי' מה באמרם מה היה לו. ניתקן בר"ת של מ"שכן ה"עדות ר"ת מ"ה וס"ת ת"ן גימ' עשר פעמים מה. לומר שצריך בחי' זאת להיות נכלל בעשרה דרגין כידוע. והכלל שהצריכו לעשות המשכן לתקן בחי' קומה שלימה בכל האיברים וכשנשלם היה עדיין חסר בחי' הראש. וניתקן באמרו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה וגו'. ויש לדקדק דלפי דבריהם ז"ל. אל"ה גימ' ל"ט דהוא של מלאכות האסורים בשבת לפ"ז היה ראוי לכתוב אלה הדברים אשר צוה ה' שלא לעשות. אמנם שהוכרחו לתקן ולעשות בחי' ראש וניתקן בשבת. שהאותיות הקודמין של שבת הוא רא"ש. וזהו ועשו לי מקדש כי היו צריכים להכניס ולהמשיך שפע עילאה באלופו ש"ע לכל הד' עולמות אבי"ע. וזהו ועשו לי מקדש. מקדש הוא בגימ' ד' אלפין במילואן. וזה והמלאכה היתה דיים והותר והקשה באו"ח ז"ל אי דיים לא הותר ואי הותר היאך יתכן בחי' דיים. אמנם השי"ת צוה לעשות משכן וזהו כביכול בחי' צמצום. שצמצם שכינתו בין בדי הארון. אמנם צריך ג"כ להתפשטות החסדים. וזה נעשה מבחי' הרצון ורעותא דליבא דישראל. עד"מ מי שיבוא ויאמר כי הקב"ה רוצה להשרות שכינתו בתוככם והתנדבו נדבה ע"ז. הנה מי הוא אשר לא יתלהב לבו לזה ויכסוף וישתוקק ליתן כל מה שיש לו ואדרבה יצטער עצמו על מה שאין לו כל חללי דעלמא. והיה נותן הרבה והרבה מאוד. ומבחי' זה הרצון וכסופא ורעותא נבנה המשכן ברוחנית להתפשטות א"ס ב"ה וכמה שנתנו דור המדבר בגשמיות זהב וכסף ונחשת נעשה בזה המשכן והי' בזה בחי' צמצום ומבחי' הרצון וכסופא ותשוקה דלהון והשתוקקות של כל אחד ואחד מזה נעשה הרוחניות להתפשטות אין סוף ב"ה. וזהו מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כי העיקר הוא מנדבת הלב והרצון וכסופא של כ"א. נמצא שהיה מעשה בגשמית לצמצום. וגם מחשבה ורצון ברוחנית להתפשטות א"ס ב"ה וזהו חכמתו של בצלאל במה שצירף המחשבה אל המעשה ועשה קומה שלימה וזהו לחשוב מחשבות לעשו' בזהב ובכסף היינו שפעל במחשבה וגם בעשייה. וז"א היתה דיים והותר היינו שהיו ב' בחי'. בגשמית היה צמצום כביכול וזהו בחי' דיים. ומבחי' הרצון והרעותא היה התפשטות א"ס ב"ה. וזהו והותר. והבן כ"ז היטב:

פרשת ויקרא

ויקרא אל וגו'. ופי' רש"י לכל קריאות ולכל דברות וצווים קדמה קריאה לשון כו'. דע שבא רש"י ז"ל כאן ללמדנו כלל גדול בתורה והיינו כמו שמשה לא היה נגש לדבר עם השכינה עד שקדמו קריאה. כמו כן צריך האדם הרוצה לעלות אל ה' ממדריגה למדריגה בכל מדריגה צריך הוא שיקדימו קריאה מן השמים וליתן לו אותו המדריגה. כי העבדות האמיתית להשי"ת הוא דוקא מי שעובד את השי"ת ואינו רוצה באמת שום מדריגה עד שקוראין לו וכופין אותו מן השמים על זה כי הוא צורך העולם. והנה בעינינו ראינו רבים מן החסידים שנעשו משוגעים ח"ו או בעלי מרה שחורה ומאין נמצא הדבר הזה. אם מן התורה ח"ו אדרבה התורה עוד משמחת את הלב. ולסיבה זו אסרו חז"ל לימוד התורה בת"ב ולאבל. אם מן המצות הלא פקודי ה' ישרים משמחי לב. אבל הענין הוא כי האנשים ההם הם הרוצים לעלות אל ה'. והסולם נעלמה מעיניהם כי אינם עובדים את השי"ת בהדרגה ותופסים דבר שאין שייך להם בלי שום קריאה ורשות מן השמים וגם יש אנשים שעיקר עבדות שלהם להשי"ת הוא כדי להיות בעל מדריגה וע"ז נאמר לא תעלה במעלות על מזבחי היינו כדי להיות בעל מעלה ומדריגה. כי תגלה ערותך עליו. כמו שאנו רואין שח"ו נעשו בעלי מרה שחורה ולא כן דרך האנשים השלמים שהם עבדים מרוצים להשי"ת ואינם רוצים באמת שום מדריגה. ומה שאנו רואים שיש להם מדריגות גדולות הכל הוא ע"י כפיי' מן השמים לצורך העולם ויזהר האדם בזה. ואל יהרסו לעלות אל ה' כי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם:

תוכן העניינים

אוהב ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה