אור ברסלב
אהל יעקב על התורה שמות; פתח האהל

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

שמות; פתח האהל

בראשית; חתימת הספר

פתח האהל

מאז ברא אלהים אדם על הארץ והערה עליו רוח ממרום, הוצק חן חכמה בקרבו והתבונה בנפשו נטעה, למען ילטוש עיניו לו להביט באור המושכלות, ללכת לנוגה החכמות, לבלי יכשל באבן האולת. ולבלתי יתן לכל דבר ישר כתף סוררת.

ולהורות לפניו דרך נתיבה ואורח צדקה, נגלה בכבודו על הר סיני והשמיע את הוד קולו להנאמנים בבריתו. והציב להם ציונים בדרך תורתו, כי באורה יראו אור ונוגה להם מסביב.

והתבונן נפלאות צורנו, אשר שגיא כח לא מצאנוהו. כי עמד וימודד תכונת כל איש, כח השגתו ורוח מבינתו. והעריך כמדו התגלות יקר התורה. כי אצילי בני ישראל אשר מעלתם נכבדת, המה חזו נפלאות והבינו מהנסתרות. ואל שארית העם, העריך כמו כן התגלות כבודו וכבוד תורתו לפי ערך כח השגתם. אשר על הכוונה הזאת יורה מאמר חכז"ל: מלמד שנגלה לכל אחד ואחד לפי כחו (שמות רבה ח').

ועל דרך זה עצמו תשוב תראה, כי בהקים יתברך רועים על ישראל. וימן להם נביאים וחוזים. בחר כמו כן באנשי הרוח, אשר להם לב חכם לבחון תכונת כל איש וערכו. לנהל אותו על פי דרכו. אשר על זה קרא יתברך, למשה אדון הנביאים ע"ה מן ההר לאמר: כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל (שמות י"ט ג'). וכבאורם ז"ל, כי אל "בית יעקב" קטני הדעת אליהם תאמר רכות. ותגיד קשות ל"בני ישראל" היינו שלמי הדעת. וכן שאל ע"ה טרם אסיפתו: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה (במדבר כ"ז ט"ז). וביארו ז"ל: מנה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד לפי דעתו. ועל היותר היה מוכרח ענין זה, בנביא הדור והמוכיח בשער. כי הוא בא בדבר ה' אל העם כלו, להישירם ולהטותם הדרך, אמנם מדרגות האנשים שונות זה מזה. והיה ההכרח אליו להיות לו לשון חכמים, למען יכלכל דבריו במשפט. באופן שיבין בהם כל אחד כפי הנאות לו. אשר ע"ז התפאר הנביא ע"ה: ה' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבוקר בבקר יעיר לי אוזן לשמוע כלמודים (ישעיה נ', ד'). ר"ל: כי בכחו לפלס מעגל דבריו, באופן אשר גם העייפים, היינו פחותי ההרגשה ידעו כמו כן מדברי תוכחתו. וזהו: בבקר בבקר יעיר וגו' לשמוע כלמודים. היינו ממש, ע"ד למודי התורה, אשר יתחלקו מובניה כפי ערכי שומעיה ולומדיה.

ואחרי כי פסו הנביאים ונסתם החזון, עוד היו בישראל חכמים גדולים עד ימי רבינא ורב אשי אשר אספו דבריהם וכתבו אותם על ספר, הוא תלמוד בבלי שבידינו. ובספר התלמוד הזה ובמדרשיהם, ערכו שלחנם אף מסכו יינם, גם בדינין, גם במדות ודעות, בתוכחות ומוסרים, אשר רוב האגדות נוסדו על זה.

אמנם הם ז"ל נהגו בדבריהם כמנהג החכמים הקודמים, ומחשבותיהם הרחבות לאין חקר, העמידו במלות קצרות וסתומות. מבלי תצאינה פרצים מגדרי התורה. וממגורם מסביב, פן יתעללו במו ערלי לב, אשר חכמת מה להם ויראת שדי לא בחרו. ועתה פן ישלחו ידם לאכול מפרי עץ הדעת והיה לזרא באפם. וימסכו רעל בכוסם הרויה. ויאמרו: שלחן ה' מגואל. (עיין "מורה נבוכים" ע"א מראשון). התחכמו המה להלביש אגדותיהם מחלצות ומעטפות. ולתת על פניהם מסוה. למען לא יהרסו לראות בהודם. ולא יעפילו להביט בקרן אורם, הנבלים ההמה. ולא כתבו דבריהם רק לחכמי לב הנאמנים. והשרידים בעם. אשר כח להם לראות כוונתם גם מבעד לצמתם. והחכמים המבינים בם היו מרחיבים בחן שפתותיהם כל ענין וענין ולמדום לכל העם מדור דור.

אולם ברבות הימים. חדלו אנשי הרוח בישראל חדלו, ספו מביני מדע, אין עוד דורשי תושיה, עד אשר כמעט סך בדלתים ים החכמה, התלכדו פני תהום התבונה. וארחות האגדות נשכחו מני רגל, ומסלותיהם נשמו מבלי עובר. וברב חסדו יתברך, דבר שלח ביעקב להתר חרצובות האגדות, ולנתק מוסרותיהם, פעם במשל, פעם במליצה, ופעם במחקר עיוני ופעם החזיק יד אגדה אחת באגדה זולתה. כענין שזכרו ז"ל: דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר (ירושלמי ר"ה פ"ב). ואשר חסר בלמוד זה מלא אותו בלמוד אחר. כי כן ימלאו תמרוקי החכמה. וכן תרוממנה קרנות התבונה.*

והן זאת היתה תפארת האדם הגדול המחבר ע"ה. והדר גאונו. כי עשה לו כנפים להגביה עוף על מרומי שדי הלמודים, ידלג על הרי המדרשים, יקפֹץ על גבעות האגדות, ירוץ עליהם כגבור ברצוא ושוב. וכל מאמר וכל אגדה אשר עוז פניה ישונה, לא נמצא טעמה בה, הנה ממרחק הביא לחמה ומריח מי פלגיו הפריחה, ופניה לא היו לה עוד.

ועל כל אלה מי כמוהו דורש חכם, ישכיל פיהו, לעומת השומעים כלם למחלקותיהם. אנשי לבב, הם שמו בכליהם מפרי עץ הדעת ושושני המושכלות, חדשים לבקרים. אביוני האדם ודלת העם, אליהם המתיק רגבי חכמתו ותוכחתו במשל ומליצה. כי יוצרו נתן לו לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר. ועל דרך שאמרנו.

וכענין מאמר דוד המלך ע"ה: שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון, פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות אטה למשל אזני וגו' (תהלים מ"ט, ב'-ה'). רצה בזה להשמיעם, אשר מה שידבר הוא נכון לכל אדם, כגדול כקטן להטות אוזן לשמוע אמריו. ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש, ערער כערבה, ולא בינת אדם לי. ומה יסכון לי החכם בחכמתו, או מה יועילני ברוחב בינתו, בהיות כל דבריו דקים, שבעתים מזוקקים. ואני בהם כחרש לא אשמע, ידבר ולא אבין לו. אי על זאת קרא להם ואמר, אשר עם אישים כאלה, יתנהל לרגל המלאכה אשר לפניהם. היינו: לבאר להם תכלית כל דבר, על פי משל ודמיון מטיב העולם ועסקיו. ולצייר להם דקות ענייניו על נושא הגס, באופן שיבינו כלם. והוא מה שאמר: שמעו זאת כל העמים וגו'. גם בני אדם גם בני איש וגו'. היינו, מכל סוגי המדרגות. והציע לפניהם התכלית: פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות. לאמר: כי לא על דבר ריק יקראם. בלתי להשמיעם מושכלות יקרות. ולבל יזורו אחור ממנו אישי ההמון, קרא ואמר: אטה למשל אזני וגו' ותבינו גם אתם.

ככה גם קול המחברת. תשמיע דבריה ואומרת: שמעו אבירי עם, האזינו שוקדים בתבונה, אלה מזה ואלה מזה גשו הנה! אביאכם באהלי יעקב. שמה תשבעו לחם החכמה, שמה תשתו לרויה מימי הלמודים, תתענגו מפרי האגדות, דודאי המדרשים. הכל נתון מאתי עלי יריעות אהלי. חתום באוצרתי - גם דלי ההשגה אביוני הבינה. גושו חושו נא. אל תפחדו ואל תרהו לאמר, מה לנו כי נעמול נפשנו? הלא אנחנו כאלמים, הוזים שוכבים לא ידעו דבר. כי חתום הוא אל אישים כגילנו. לא כן הגברים! דעו נא וראו מי ילד לכם את אלה, הלא תשפטו כי גם לכם נתן האהל הזה למורשה, כי יטה במשל ודמיון ומליצה, עד כי יפתח שעריו לכל באי חדריו.

ונפשי דלפה מתוגה מדי העלותי נועם זכרו ברעיוני. וכי אפקוד גבר חכם בעוז כמוהו. הה, הוא אשר האיר לארץ כלה באור חכמתו. ובנוגה תבונתו, גם בלבבות מאפליות יופע נהרה. אם להוכח מילים יחשוב, רוכסי אנשים ישים למישור. כי מעולם חצי תוכחותיו לא שבו ריקם, עברו משכיות לב, לא החטיאו המטרה. ואם לעת ספוד יאבה לעורר לויה, הלא כאפיק נחלים וכשטף נוזלים, היו המים המוגרים מעפעפי השומעים. ואם עגומים לנחם, יין שמחות ושמן ששון ימסוך להשקות מרי נפש, עד כי שכחו רישם ומצאו נחומים, כי יש לדל תקוה. אם מועף מאשר מוצק לו, שמש צדקה הופיע הרחיב לו. וגם כל הנשוך מפגעי הזמן, וראה אותו וחי.

אולם מה אוסיף דבר אוסיף מלל. אם רבות שבחיו, כח מעשיו ופועל ידיו, גם באיים רחוקים נודעו. ומי לנו גדול מרבינו הגאון החסיד רבן של כל בני הגולה רבינו אליהו מווילנא זצוק"ל. אשך הפליג בשבחיו עד להפליא, באגרותיו אשר שלח אליו לק"ק דובנא (נדפסו בבאורו להגדה ש"פ) לבקש אותו לבוא אליו, להשתעשע אתו ולשוש באהבתו. הה. הן אך זאת מותר החכם מאישים זולתו.* ואם להלל יקר הספר, הלא כל חכמי לב יראו עין בעין, סגולתו ותפארתו. ואהיה כמהלל השמש בצהרים. אשר תראה בהדרה לכל אשר לו עינים.

אמנם מי יתן תבוא שאלתי ותהי זאת נחמתי מיגוני ואנחתי, כי יהיה אלהים עמדי למלא את ידי, ולאמץ את זרועי, להשלים המלאכה אשר החלותי, ולפרוש האהל הזה על כל התורה, כי כוונתי רצויה להפיץ מעינות חכמתו חוצה, להגדיל כבוד התורה, ולמען ספות הרוה לנפש צמאה לדברי אמת ליעקב, כי עילה זאת היתה בעוררי נפשי לקרבה אל המלאכה לעשות אותה, עם היות המלאכה גדולה וכבדה. כי מכתבי הרב זללה"ה אין להם סדרים לא על פי סדר המקראות, ולא על פי סדר מאמרי רז"ל. כי הוא ז"ל לא התוה אותם בלתי ע"ד הכותב ליקוטים מאגדות מפוזרות ומכתובים נפרדים לא קרב זה אל זה.

גם החדושים בעצמם המה כדברים מיוחדים, ואין להם דודים. להיות עמהם אגודים. בלתי במקומות מועטות כתב חדושיו ע"ד המשך מעט. אמנם את הכל כתב בתכלית הקיצור. ככותב לזכרון דברים למזכרת עצמו. ועל כל אלה כל כתבי חדושיו נעדרים ציוני מראה מקומות. לא למקרא ולא לגמרא ולמדרש,

וברב חסדו יתברך שמו עזרני ללקט מהחדושים ההם. ולאסוף אותם כעמיר גורנה, לסמוך מאמר אל מאמר, לענוד ענין אל ענין, אחר החקירה בהם, עד שיהיו העניינים מתאימים איש אל רעהו. ותושע לי זרועי לחבר מהם האהל הזה. ולקרוע לו חלוניו. המה ההערות הרבות אשר עשיתים זר סביב האהל. וגם כי רובם הוספתי מחידושי. עם כל זאת לא אביתי להזכיר שמי עליהם. כי רק על שדה חקירתו צמחו. ועשיתי הכל בסדר נכון ובלשון רחב וצח.

גם הצבתי ציוני המאמרים המובאים בבאוריו, ממאמרי הנביאים. ואם ממאמרי חכמינו ז"ל בש"ס ומדרשים. איש איש על דגלו באותות למקומותם במושבותם, כאשר עיני הקורא יראו יביטו במחברת הזאת, גם במחברת הראשונה על ספר בראשית. רבת עמלה לה נפשי עד כי גלותי את אבן הקיצור מעל פי באורו. והחלק הא' כבר יצא לאור בדפוס על ידי הרב המגיד המפואר גבר חכם בעוז מהור"ר יצחק זלה"ה בן הרב הצדיק יעקב איש תם. הה. אמרנו זה ינחמנו מעצבוננו. זה יחבוש פצעי לבבנו. והשמש אשר באה תזרח עוד הפעם. הן בהיותו חי עמנו, עומד מול הארון, מבשר צדק בקהלנו, אמרנו לא מת יעקב. חי חי הנהו, יצחק ידבר וקול יעקב קולהו, כי האלהים חנן אותו לשון למודים. וישם את פיו כחרב חדה. ומה אומר אני, כי כמשוטט על הרי בשמים הייתי. ולמתהלך בעדן גן אלהים דמיתי. כל הימים אשר את קולו שמעתי. הה, נפש עדינה, נעמת לי מאד, אך עתה לבי כחלילים יהמה על הפרח הנחמד הזה, כי נקטף בלא עת. ומת מיתת שמואל הרמתי בגוע אחינו לפני ה' (שנת ה' תקצ"א). ואתה אלהים ראה עניי ועמלי. מעמל נפשי אראה אשבע נעימות מתורתך. והדריכני בנתיב מצותיך. והושיעני למען שמך. וזכות הרב הצדיק המחבר זלה"ה יעמוד לי ולזרעי, ואהיה בריא אולם לתורתו ועבודתו יתברך שמו כל הימים.

דברי הצעיר עבד עבדי ה'

אברהם בערוש בן לאאמ"מ מוהר"ר דוד פלאהם יצ"ו

מילידי ק"ק מעזריטש

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה