אור ברסלב
אהל יעקב על התורה דברים; פתח האהל

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

דברים; פתח האהל

במדבר; חתימת הספר

ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה

עליון נורא מושל בעוז עולם, נאדר בקודש ומכל נעלם. מעשיו מה רבו, מכל לב נשגבו אמר ויהי ארץ ושמים, את מי נועץ ויבינהו בהכינו שמים ממעל, או מי פקד עליו בצקת עפר למוצק מתחת, תעלומה הוציא אורה מאין. פעלו יצר מאפע. וברוח פיהו צוה ונבראו, פקד עליהם וכרגע נמצאו. יחד גדודים באו.

אך בחכמה יסד ארץ* אך בתבונה הכין תבל ומלואה. הרחיב מקום אהלם. לא ימדוהו בשעלם. וימלא פני תבל צבאות המוני הנמצאות. לא יצר צעדיהם, כר נרחב לפניהם, גם כי יפרו וירבו וימלאו פני תבל תנובה יהיו לאלפי רבבה. הכל לפניהם. חסר וכפן אין באהליהם, שלום בבתיהם. גיל מגבעות, שמחה מכרמל. רנה מכרמים. ישאו מרום עיניהם והנה ממעל לראשיהם צנופת תפארה, בצעיפי הוד מעולפה ואת פארי הפאר מעוטפת. כליל תכלת עד שחקים ירקיעו. כאהלים נטעו כדוק נטיו.

אהל שכן בהם אור יקרות ודבר גבורות כל מאורי אור, כל כוכבים מזהירים. כמעשה לבנת הספירים. זהב קרני השמש מלוא רוחב ארצה יציצו. כברקים ירוצצו. והכוכבים ממסלותם כל מאורי אור במושבותם. ארמון מהולל נחמד ומפואר. היכל מלכים לא יערכהו. אף לא טירת רוזנים. כי בית מקדש מלך הוא לצור עולמים וכבוד ה' מלא את האהל ותהלתו מלאה הארץ.*

וברוך שחלק מכבודו אל האדם בחיר הנבראים פאר הנמצאים, ומהוד כבוד עליון נורא האציל עטרת המשרה עליו. יתן חתיתו בארץ החיים להנהיג בהדרגה נעימה כל בני חלוף. גם אם מפנת עדן גן אלהים נטש ונעזב. אבל עוד לא צר לו רחבי הארץ ושפעה מחמדיה. מלוא רוחב ארצה ישים משטרו באין מכלים דבר. ולפניו כל ניחוחי צמחי עדנים. כל פרי תבואה כל בהמות שדי כל חיתו יער.

ממכון שבתו השגיח על אדם רב להנחילו ההר הטוב הזה. ארץ ומלואה לא תחסר כל בה. אך בחסד אך בנדבה. למען יפקח עיניו על מעשה ידי אמן יודה לה' חסדו בלב נאמן. יכון לקראת אלהים יוצרו מבטן. עיניו לנוכח יביטו מה נורא מעשהו. על מי לא יקום אורהו. וכל פעל ה' אך למענהו. כי האדם הוא בחיר הנבראים תרומת הנמצאים תפארת כל היקום. בידו מסר יתברך אוצר מפעליו. וכל השית תחת רגליו.

ואחר כי החל האדם לרוב על פני האדמה שטו ולקטו גם שמו בכליהם מכל מאכל תאוה. שמנו עשתו וינזרו לבושת. צור יצרם לא ידעו. ואת מעשה ידיו לא ראו. פועל ה' לא הביטו. בתהו לא דרך נטו. ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם ללכת אחרי לבבם ואחרי עיניהם.*

ה' צדיק יבחן. ראש אמונים איתן. הוא אבינו אברהם ע"ה. ויבחר בו ובזרעו אחריו. והערה עליהם רוח ממרום ללמדם דעת. להודיעם דרך תבונות דרך צדקה ואורחות חיים. לבלי ישגו עוד אחר התהו ואחר לא יועילו. ובכתב מיד ה' עלינו השכיל הורה אמת ועדות נאמנה. להגות בה בכל עת ועונה להסיר עקוב מלב וכל נלוז מסרעף.

ובחסדו הגדול הקים לנו בכל דור איש אשר רוח לו. יהיה לעם מול אלהים. יורם התורה והמצות. ילמדם דעת ויראה ה'. יבקש את האובדות ואת הנדחות ישיב. כי סרו מאחרי ה' אל ארחות עקלקלות. הלא בנדבות פיהו ישרוק להם ויקבצם. והשיב לב תועים אל אבינו שבשמים. והיה לנו נביאים וחוזים רועים נאמנים אשר במלאכות ה' דבר אל העם והוכיח במישור ויגל אזנם למוסר.

ומיום נסתם החזון ואין עוד נביא ולא יודע עד מה. הלא לנצח חסדו לא אפס. רחמיו לא כלו. עד כי גם בדור האחרון הזה דבר שלח ה' ביעקב. הוא מו"ר הצדיק המפורסם הנודע בשם בכל גבולות ישראל. הרב המאור הגדול. חסיד ועניו. קדוש וטהור. מו"ה יעקב דובנא זצ"ל. הוא הגבר הוקם על, להאיר עיני ישורון באור חכמתו. להשיב רבים מעון ברוח עצת גבורתו. המטיר עליהם גשם נדבות מארובות שמי השגתו, טל אורות ממבואי חכמתו. הקיצו לתוכחתו. הוסרו למוסרו שתו לבם לחיל מדעיו כי נעמו, ועוד לא שעו אל הבל ואל מנחת שוא ותפל. שם מחסום בפי הבוערים. רסן בלחיי הכסילים. קולו שמענו כמו פולח ובוקע בקול רעם בגלגל. מגאון מליצותיו ארץ רעשה וכל שומעים דבריו כדונג נמוגו. אותו ראינו גבור בארץ להצמית שטי כזב אשר רוח שקר בפיהם. יחתה גחלי רתמים על ראשי עריצים ובמהלומות פיו יהלום כהולם פעם. פחד אלהים יזרה על לבביהם כמטר סוחף ישחק אבני שדה. ישבר סלעים הגבוהים. כן שפך שיח דעת. שלח דברו וימס לבב אחיו. יפעת לשונו חשכת לבבות הגיה. מהוד רוחו הטיף נופת בפי העיף. מימי החכמה והדעת, מפלג אלהים, על תלמי לבבות הרעיף. הובילם בשמחות וגיל לחצרות בית אלהינו. לרוות דודים אשר הצפין ה' ליראיו.

יראתו הטהורה, אמונתו הנשגבה, כצרי גלעד לתחלואי הנרפים מהעבודה. תרפא נגעי לבב גבר ברע משתולל. תתן קולה אלימו ללמד מוסר. לדעת מישרים. לאסוף בינה.

לצבור חכמה ויראה ה'. הוד גאונו יחזיון ראו כי תמהו. כל רואיו הכירוהו. כי הוא הגבר יחזיק בעוז ה'. הוא הגבר יכנע לאל ממעל, הודו כזית, נזר אלהיו על ראשו* ותורת ה' בלבו. בעים רוחו הניף את חנית מדעו וינקר עין ימין ערלי לב. איש און יקבוץ פיהו. ועול ידע בושת. גוי סלע בחרו, במערות ציה החבאו. כזוחלי עפר הטמנו. הודו ואמרו כי המה באפס דעת ימיהם כלו. באפס מזמה מספר שנותם.

ומה אוסיף דבר אוסיף מלל. כחו וגבורתו, חכמתו ותבונתו, קדושתו וטהרתו. גם באיים רחוקים נודעו. ותהלתו כלם יביעו. ומי לנו גדול מרבינו הגאון החסיד רב הדומה למלאך ה' צבאות רבינו אליהו מווילנא זללה"ה איך הוא קורא למאהבו בחבה יתירה נודעת לו. באגרותיו אשר שלח אליו לק"ק דובנא. וכבר גליתי אותם לעיני השמש בהקדמת חבורי "ברית אבות" על הגדת פסח. (הובאו במהדורה זו במבוא לחומש שמות).

ולמן היום הוסר הצניף הטהור מעל ראשנו. זאת נחמתנו כי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט. החידושים הערבים אשר השאיר אחריו ברכה. בהם נחבוש פצעי לבבנו. וכל בהם חיי רוחנו. וגם כי הוא ז"ל התוה אותם רק למזכרת עצמו. בלשון קצרה בלא סדרים. ככותב לקוטים. הנה רב חסד, עשה חסד לאברהם עבדו. על דבר כבוד שמו וכבוד תורתו. ואלהי אברהם היה בעזרי ללקט החידושים ההם ולאסוף אותם כעמיר גורנה. להסמיך מאמר אל מאמר להעמיד ענין אל ענין אחר החקירה בהם. עד שיהיו הענינים מתאימים איש אל רעהו. ויחדו יהיו תמים. ונטעתי ובניתי להם האהל הזה, אהל נחמד ומפואר. כלול בהדרת קודש. עם הערות רבות אשר הוספתי עליו.

וגם כי חנן ה' אותי בכמה חבורים יקרים אשר חברתי אותם זה כמה. עכ"ז הנני עד ממהר ומקדים א"ע בעמל גדול זה. כי המלאכה עלי גדולה וכבדה. כל הרואה וכל עין צופה במכתבים אשר מו"ר ז"ל השאיר לו ורואה עתה תבנית האהל הזה, לא יאמין זאת כי מאלה הרשימות בניתיו ונטעתיו. אבל ראיתי כי מיד האלהים היא, כי הנני לבוא עד תכלית כוונהו.

והבאתי אל תוך האהלים האלה (ויקרא במדבר דברים) הרבה חדושים מתוך ספרי היקר "שמן המור" ומשאר חבורי. המחיה חיים יזכני להוציא כלם לאור. יראו ישרים וישמחו. נכוני לב ויעלוזו.

הפעם אודה את ה' על החסד הגדול אשר הפליא לעשות עמדי. כי פדה נפשי משחת. ויעלני מבור שאון. יום ערב שבת היה י"ז כסליו של שנת תרט"ו. הייתי בדרך במלון. בעיר סוחוואלי סמוך לק"ק הוראדנא. ונפלתי שמה אל תוך באר המים. וזה איזה שנים אשר התחילו לעשות מבאר זה פלומפ, ולא נגמר מלאכתו. ונשאר עץ תקוע בבור. ונפלתי על ראש העמוד הזה. בטרם נפלתי על המים. כמה מיתות ב"ד טעמתי. אמרתי נגזרתי נפוגותי ונדכיתי רחפו כל עצמותי. יגורתי עצבותי. נתנו אותותם אותותי. על חטאותי ואשמתי, אמרתי אדדה כל שנותי. וקראתי אל אלהי אבותי השומר כל עצמותי. פדני נא ממהומת חבורותי. ואתן זמני ועתותי קודש לה' למשמרת תרומותי. ומה יקר חסדו יתברך כי בחמלתו על נפשי הנכאה שלח רצוצים חפשי וימלא את ידי ואמץ את זרועי. להשלים מלאכת האהל הזה אשר החלותי. אשר כבר הייתי כמתיאש ממנו. וחברתי עוד בימים ההם ספר נכבד ומפואר "ספר המדות". הוא היה חבור מסודר מאת מו"ר ז"ל בעצמו והוספתי עליו הערות יקרות. קראתים בשם "שיורי המדות" וכבר נתתי גם אותו ליד מדפיס. ויצא לאור אי"ה בימי הקיץ הבע"ל:

דברי אלה פ"ק מעזריטש יום ד' ל"ו בעומר שנת קץ המשיח בן דוד לפ"ק (תרי"ט):

אברהם בערוש פלאהם מ"מ פ"ק הנ"ל.

נין ונכד להגאון מו"ה שאול וואהל והגאון מהר"ם פאדווא ומהר"י מינץ ז"ל. ומגזע הגאון קדוש ה' מו"ה אברהם אבוש אבד"ק פראנקפורט דמיין ז"ל זי"ע שיתקיים בי מאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם:

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה