אור ברסלב

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

במדבר

במדבר; פתיחה

חלק א

וידבר ה' אל משה במדבר סיני (א', א').

מדרש:שפת היריעה זהו שאמר הכתוב המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה (ירמיה ב', ל"א) אמר הקב"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו ממצרים וכי כמדבר הייתי לישראל וכי כמדבר הייתי עמהם היוצא למדבר שמא הוא מוצא שם שלוה אכילה ושתיה ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם והרבצתי אתכם במטות מכובדות שנאמר ויסב אלהים את העם שהרביצם בדרכי המלכים ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה אהרן ומרים שבזכות משה הייתם אוכלים את המן ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד ה' לד' רוחות וא' מהלך לפניהם והי' מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת הסלעים כו' והבאר בזכות מרים כו' והנשיאים באים ועומדים על גביו ואומרים עלי באר א"כ המדבר הייתי לישראל שמא כמדבר נהגתי עמכם כו' מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך מהו רדנו לשון משנה הוא הרודה פת חמה אמרו ישראל כשהפת נתבשלת בתנור וניטלת מן התנור יכולה היא ליקבע בתנור עוד ואנחנו היינו כבתנור שנאמר ותנור לו בירושלים (ישעיה ל"א, ט') והגליתנו לבבל ומה אתה מבקש ממנו עוד (פרשה א', ב').

והמאמר אומר הבינני ואין מן הצורך להעיר בו, אמנם לבוא אל באורו נזכיר תחלה מאמר משה רבינו ע"ה אל יתרו נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך (במדבר י', כ"ט). וראוי להתבונן על הוראת מאמר אותו אתן כו' כמורה באצבע על דבר ידוע ומיוחד. אמנם דע כי הנה כאשר יבוא סוחר אל עיר ומשרתו עמו ועשיר א' הזמינו על שלחנו וישאלהו לאמר מה תאכילני, ויאמר לו דע כי תאכל לשבעה, ויבוא אצלו עם משרתו וישבו שניהם אל השלחן ויאמר הבעה"ב לא למשרתך קראתי כ"א אותך, ביום השני הזמינו עוד הפעם לסעודתו וישאלהו ג"כ מה תתן לפני ויאמר לטרא לחם וחתיכת דג ובשר משקל ידוע, ויהי ביום השני בבואו על סעודתו לא הביא עמו משרתו שאלו הבעה"ב מדוע לא בא משרתך אל הלחם, ואם לבעבור כי אתמול כעסתי עליך הלא אתמול הבטחתיך להאכיל אותך כדי שבעך ואם גם למשרתך אזמין אצטרך לתת יותר, לא כן היום אמרתי לך דבר קצוב ומזה תוכל אתה לוותר לכמה אנשים שתחפוץ.

הנמשל הקב"ה הזמין את העם הנבחר לארץ הקדושה ואיך יבקש משה את יתרו להזמינו ג"כ אל המתנה אשר יתנדב הנותן ב"ה. אבל כל זה היה אם לא היו גבולים ידועים לא"י אבל מאחר כי המתנה היא דבר הקצוב במדה לכל גבולותיה סביב כבר יש בידו להזמין את כל מי שירצה. וזהו נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם במדה ידועה קצובה, לכן לכה אתנו והטבנו לך והוסיף ואמר כי ה' דבר טוב על ישראל.

והרצון בזה ע"ד שאמרו ז"ל בקללות נאמר ואלה יעמדו על הקללה כגדול העומד על הקטן כן אמר משה כי ה' דבר טוב על ישראל (ויקרא רבה ב'). כי ישראל טפלים אל הברכה והברכה גדולה מהם ומהמונם א"כ לא יהיה הטוב בצמצום כי ה' דבר טוב על ישראל וא"כ אין לך לדאוג, כי ודאי יהיה לך ולנו די והותר, אך בהיות דרך המכובדים שלא ללכת על הסעודה כי ללכת אל סעודות הוא משפט עניים לא כן דרך העשירים כי מה לו בנהמא דכסופא, ע"כ השיב לו יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. אמר לו משה אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים כי כבר אמר רשב"י ע"ה שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם ע"י יסורין ואלו הן תורה וא"י ועוה"ב תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהילים צ"ד, י"ב), א"י מנין שנא' כי כאשר ייסר איש את בנו כו' (דברים ח', ה') וסמיך ליה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה (ברכות ה'). הא לך מבואר כי יסורי גלות מצרים הי' סבה לתורה וכמאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג', י"ב) וגלות מדבר סיבבה ירושת ארץ ישראל כאשר יורה סדר הפרשה וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך כו' כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך כו' כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה (דברים ח' ב'-ז'). ובדברי הנביאים מצאנו שהמשילו זאת להריון ולידה כמו כמו הרה תקריב ללדת כו' (ישעיה כ"ו, ז') בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר כן כי חלה גם ילדה ציון את בניה (שם ס"ו, ז'-ט') וא"כ כך אמר משה ליתרו אחר כי אתה היית עמנו במדבר בסבל הדוחק והצער מה שהוא סבה להטיב עמנו בירושת הארץ. וזהו כי ע"כ ידעת חנותנו במדבר וטעמת גם אתה את המדבר הנורא הזהיריעות האהל ע"כ והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך, כלומר הטוב ההוא אשר נחלנו אנחנו מסבת היותנו במדבר והטבנו לך כי גם אתה סבלת עמנו ובעבורנו:

ולבוא אל הענין נזכיר עוד ענין אחד המבואר למעלה (סוף פ' שמות) כי ישראל חשבו על גאולת מצרים שהיא גאולה עולמית כמאמר הקב"ה למשה כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם (שמות ג', י"ד) והגלות שאח"כ לא רצה לגלות להם כאמרם ז"ל דיה לצרה בשעתה. והנה מצאנו בחז"ל (בראשית רבה י"ח) מעשה באחד בציפורי שמת בנו יתיב מינא גביה כו' סליק ר' יוסי למחמו ליה אנפין וראה המין את ר' יוסי שהוא יושב ושוחק אמר ליה אית חספין מתדבקים לא כך כתיב ככלי יוצר תנפצם אמר ר' יצחק ככלי חרס תנפצם אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר כלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזור. כלל הדברים כי דבר שנגמרה מלאכתו ונתקלקל אין לו עוד תקנה אבל דבר אשר עדיין לא נגמרה מלאכתו יש לו תקוה שישיג תקנה.

וכל זאת תמצא מבואר במאמר הנביא קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי כו' ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר, ושב ויעשהו כלי אחר כו' הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל (ירמיה י"ח, ב'-ד'). הנה יסוד כל המאמר הזה להורות אשר כל זמן שהכלי הוא ביד היוצר מקבלת תקוה אל השגת תיקון ושלמות אחר הקלקול.

ומעתה נתבאר מאמר המדרש על נכון כי טענת ישראל היתה לפי דעתם שחשבו שהגאולה ממצרים היתה גאולה עולמית וירושת ארץ ישראל ג"כ ירושה עולמית וכבר באו אל גמר ותכלית כל השלמות ואח"כ כאשר נשברו חשבו למשפט שאין להם עוד תקנה, כמו פת הנרדה מן התנור אחר האפי' אם נתקלקל אח"כ אין לו תקנה, והקב"ה משיב לאמר כי הדבר בטעות כי הגאולה לא היתה כ"א לזמן, והירושה רק לזמן, כמו שהודיע יתברך למשה אהיה אשר אהיה. ואם תשאל א"כ למה סבלנו צרות במדבר, ולמה יסור יסרנו ביסורים להנחילנו א"י, ע"ז משיב יתברך ואומר המדבר הייתי לישראל כו' והוא ע"פ משל לאיש חולה והיה בעל דאגה עד מאד ובא אל רופא מומחה, והימים היו ימי סתיו שבהם אין הרפואות מוצלחות והחולה עומד לפניו ביגון ושבר רוח דואג ומפחד על מחלהו, ויאמר הרופא בלבו מה אעשה לאיש הזה אם אומר לו המתן והתעכב עד חודש זיו הלא ימות ממורא ודאגה הגדולה שעליו, ויענה אותו בערמה ויאמר אליו אל תירא בני אני ארפא אותך רק בתנאי שתמסור עצמך לידי לקבל כל מה שאעשה לך ולקבל כל הסמים המרים מסוגי הרפואות אשר אצוה עליך אז תתחזק ותתרפא, ויאמר הן לו יהיה כדברך, והרופא עשה את עצמו בכל יום כאלו הוא מכין לו סמים חדשים לבקרים והאיש הזה בשוא נתעה וחשב בכח הדמיון כאלו הסמים והרפואות מעיקים אותו והיה קשה עליו לקבלם רק בכל כחו התאמץ וקבלם בהכרח וכל זה שקר היה כי הרופא לא נתן לו מאומה רק מים ושארי משקים ונתן לתוכם איזה טפים לשנות מראיהן, ויאמר לו אך מהר פתח פיך ושתה ותבלעם תיכף, ומפני הבהלה והפחד נדמה לו שנתן לו דבר מר, ויעש לו כן איזה שבועות ואמר לו עתה לך לביתך כי כבר יש לך רפואה על מחלתך, ובהגיע עת הזמיר חודש זיו שלח אליו הרופא שימהר לבוא לפניו, ויבא לפני הרופא ויאמר אליו דע בני כי אתה חולה מסוכן כאשר היית ואתה צריך לקבל רפואות כי עד הנה הייתי מרמה בך ובאמת לא קבלת עדיין שום רפואה, אמר לו החולה והלא סבלתי מרירותו הסמים כמה ימים, אמר לו שקר עלה על דמיונך, כי לא נתתי לך מאומה, רק מסבת החרדה שחרדת נידמה לך כך, אמנם עתה כי הגיע חודש זיו עת המוכשר לרפואה ואני אתן לך רפואות אמתיות ותראה ותבחון עוצם מרירותם ועוז חריפותם אז תדע ובחנת מה ענין הרפואות, ותבחון ההבדל בין הרפואות הראשונות ובין הרפואות של עתה.

הנמשל כבר מובן מאליו כי ישראל לבעבור שחשבו כי גאולת מצרים היא להם גאולת עולם, חשבו ג"כ כי סבל המדבר יסבב להם ירושת הארץ ג"כ לירושת עולם, כמאמר הנזכר ג' מתנות טובות נתנו לישראל וכלם לא נתנו רק ע"י יסורין לכן חשבו שבמדבר היה להם יסורים, והטעה אותם הדמיון להתעולל עלילות שהם סובלים רעות ויסורים, ודברו על המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, המבלי אין קברים במצרים וכאלה כמה דברים שהטיחו על המדבר כמתייסר ביסורים רעים ונאמנים. ואח"כ כאשר באו אל א"י והוגלו ממנה חשבו כי אין להם עוד תקוה כמשפט דבר שהגיע לשלמותו ונתקלקל, לזה משיב הקב"ה המדבר הייתי לישראל הלא באמת לא נהגתי עמכם כבמדבר רק לעתיד שנזכה באמת לירושת ארץ ישראל לירושת עולם בהכרח אלינו להיות תחלה בצער המדבר עטופים ברעב כו'.

ומעתה המשך המאמר מבואר מאד וכי כמדבר הייתי לישראל שבזכות משה הייתם אוכלים את המן ובזכות אהרן היה לכם עמוד הענן ובזכות מרים היה לכם הבאר א"כ מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך, מהו רדנו לשון משנה כו' כשהפת נתבשלת בתנור ונטלת מן התנור יכולה היא ליקבע בתנור עוד כלומר הלא מתחלה טעות הוא בידכם כי לא היה לכם יסורים במדבר, נתתי לכם מן ובאר ושליו וכדומה כמה טובות שחשב המדרש והבן:

חלק ב

ובסמוך: אמר להם מי יתן לי והייתי במדבר עכשיו היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם וכן הוא אומר מי יתנני במדבר היכן שהייתי מתקלס שנאמר ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו כו' (ישעיה מ"ב, י"א) משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לשניה וברחו מלפניו נכנס לעיר חרבה קדמו אותו והיו מקלסים אותו, אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה כס נאה, כאן אני דר. כך כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו שנאמר הים ראה וינוס (תהילים קי"ד, ג') וכן ההרים רקדו כאילים בא למדבר קדמה אותו וקלסה אותו שנאמר ישאו מדבר כו' אמר הקב"ה זו העיר טובה היא מכל המדינות בו אני בונה כנסי' ודר בתוכה, התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכו שנאמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת (ישעיה ל"ה, א') (פרשה א', ב').

והמאמר פלאי מה ענין משל זה אל הנמשל, לומר כך כשבא הקב"ה אל הים ברח מלפניו אם היה ברצונו יתברך שלא יברח הים לא היה בורח באין ספק, וכן אם לא היה חפץ בחורבן מצרים לא היתה מצרים לחרבה. וכבר התעורר על מאמר נפלא זה הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל (בספר ת"י פרק כ"ו ע"ש). אמנם דע כי משפט הקב"ה עם ישראל כאשר הוא רואה אותם חלשים ביראתם ואמונתם הוא מעורר את לבבם ומחזק אותם ע"י נסים נגלים. כמאמר והיה אם לא יאמינו וגו' ולקחת ממימי היאור גו' והיו לדם גו' (שמות ד', ט'). וכבר נתבאר למעלה (בפ' בא בשלח) כי כל מה שהפליא יתברך לעשות בארץ מצרים לא היו עצמיות הענינים מכוונים כ"כ בעבור פרעה רק בעבור ישראל לרומם קרן אמונתם ולחזק את יראתם כמאמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו גו' ולמען תספר גו' וידעתם כי אני ה' (שמות י', א'-ב') כי עי"ז נתפרסם כחו ואלהותו, יכולתו והשגחתו וכמאמר ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו (דברים ו', כ"ב) מאמר לעינינו מורה שכל זה היה מכוון רק למען אשר עינינו תראינה אלהותו וגבורתו יתברך שמו (עיין בספרנו שמן המור בי"ב משני, דברים ארוכים ונעימים בזה).

והנה כבר ידענו כי הארצות נתונות תחת מערכת השמים כמ"ש הרמב"ן ז"ל בבאור מאמר אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים (דברים ד', י"ט), שכל א' יש לה שר ומזל מיוחד להנהגתה לבד הארץ הנבחרת עליה נאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה גו' (דברים י"א, י"ב) אבל כל שאר הארצות מסר אותם הקב"ה להוברי שמים יעשו בהם משטרם. אמנם בהזדמן כאשר יבוא הקב"ה כביכול למחוז ידוע מן הארצות האלה בעבור הכרח עשיית הפלא בזמן מן הזמנים אז בהכרח אותו השר והמזל יניח ידו מעשות את אשר הוטבע עליו, כי אין גדולה לעבד במקום רבו ויחוייב אז שדוד המערכת, וכן בדין כל מקום שהקב"ה בכבודו ובעצמו שמה הטבע בורחת מלפניו, כמו הממונה מאת המלך להשגיח על מקום ידוע וטבעת המלך יש בידו, היכולת בידו לעשות במחוז זה ככל אות נפשו, אמנם בבוא המלך בעצמו אל המחוז הזה אז יעזוב שבט המושל מידו וכמאמר הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו (זכריה ב', י"ז). וא"כ הלא הדבר תלוי בהמקום היינו במהות המקום אשר בא ה' שמה לשדד המערכת והמזל היינו כאשר הקב"ה בא אל מקום ישוב אשר המזל והטבע בו מוטבע להיות משופע בכל טוב ושמה יזדמן חיוב בריחת הטבע ושדוד המזל בע"כ יתהפך הישוב להיות למדבר, ובהיפך בבוא הקב"ה אל המדבר מקום אשר הטבע שלו הוא אבן אופל וצלמות, ושמה יזדמן חיוב בריחת הטבע יתהפך המדבר לכרמל.

והדמיון בזה לגבור גדול שהיה עובר במדינות להראות גבורתו, בא לעיר משכן המלך חומות גבוהות דלתים ובריח, והמלך בקש להראות לו מעט מגבורותיו וילך ברחוב העיר ויעמוד אצל חומה נשגבה וישען על ידו ויפילה, וגם נשף בהם ויפלו כל החלונות, ויתמהו עליו מאד על כחו וגבורתו כי רבה היא, ויסע לדרכו, ויהי בעברו דרך עיר קטנה וישנה ואנשיה דלים ואביונים יושבים בבנינים עקומים ועקשים נוטים ליפול ואין יכולת ביד הבעלים להגביהם מעפר ולהשוות את הכתלים, ובעברו שמה וראה את כל אלה ירד ממרכבתו וילך ברחוב אצל הבתים האלה וישא אותם בשכמו מתוך ערמת עפר שהיו שקועים בהם, ואת זה הרים בידו ויציגם במעמד ישר, ויתמהו גם הם מאד איש אל רעהו, אבל ההבדל הוא בין הגבורה אשר הראה בעיר הגדולה והבצורה הנזכר ובין אשר הראה בעיר קטנה וחרבה הזאת, כי בעיר הגדולה עשה גבורות גדולות אבל הבעלים של הבנינים האלה ומי שהחומה שלו היתה, הוא לא היה שחוק לפניו, אבל לבו היה כואב עליו על הפסדו ועל חורבן ביתו, לא כן בעיר השניה הראה גבורתו עם ששון וגיל כי היו שמחים גם על גבורתו גם על תיקון הבנינים.

הנמשל כבר מבואר כשבא הקב"ה למצרים מקום מושפע מאד סרו כל המושלים כמאמר כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור גו' (שמות י"א, ד') וכשל עוזר ונפל עזור ונחרבה הארץ, וכן בים הים ראה וינוס אשר מכל אלה אין נחת רוח אליו יתברך מחורבן הבריאה, כאשר ידענו מאמרם ז"ל מעשי ידי טובעין בים כו' (סנהדרין ל"ט) כי אין חפץ להקב"ה בשדוד הטבע והמזל בדרך זה. אמנם בבואו יתברך אל המדבר האירה המדבר מכבודו, כי שמה נעשה שדוד מערכת וסרו מהר המשחיתים ונתקיים מאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו (ישעיה מ', ד') והיו ישראל שמחים, והמדבר עצמה שמחה עד מאד כי נהפכו עליה סדריה ומשטריה, הוא שאמר המדרש מי יתנני במדבר היכן שהייתי מתקלס שנאמר ישאו מדבר ועריו חצרים תשב גו' (ישעיה מ"ב, י"א) ועכשיו היכן כל הנסים שעשיתי לכם כי שמה נתקלס הקב"ה הרבה מאד על גבורותיו אשר הראם כנ"ל במשל.

וזהו משל לנשיא שנכנס למדינה כו' וברחו מלפניו נכנס לעיר חרבה וקדמו אותו וקלסו אותו, כך הקב"ה כו' בא למדבר קדמה אותו וקלסה אותו אמר זו העיר טובה היא מכל המדינות בו אני דר כו':

והוא שסיים המדרש התחילו שמחים (פי' זה המדבר שמחה) שנאמר ישושום מדבר וצוה ותגל ערבה גו' כבוד הלבנון נתן לה. והוא בשום לב אל מה שאמר הקב"ה מי יתנני במדבר גו' אחר אשר הקב"ה מתאוה כן הלא עתיד הדבר להיות והדבר מבואר בדברי הנביאים ודבר ה' בפיהם אמת לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה משם כו' וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים (הושע ב', ט"ז)שפת היריעה אך לכאורה יש לשאול אחר שנתקיים בנו בעוה"ר מה שאמר תחלה פן אפשיטנה ערומה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר (שם, שם ה') אשר גם הישוב אצלנו כמדבר כי אין לנו לא מטל השמים ולא משמני הארץ ואמרו אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס, ואין מדבר גדול מזה גם במקום ישוב וא"כ גם הישוב ראוי יהיה לעשות בו נסים לטובה אות הן.

על זאת באו חז"ל ואמרו כי המדבר גם הוא השיג שמחה וגיל כאשר שמע שהקב"ה דר בו שנאמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה גו' פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה גו', וכן מאמר לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר וגו' מורה כי מה שיוליך הקב"ה אותנו דרך המדבר אין לנו שום טובה מזה כי אלינו יערבו הנסים והתשועות גם במקום ישוב כמו שביארנו בלתי כי המדבר יקבל טובה שיקויים בו ושב לבנון לכרמל (ישעיה כ"ט, י"ח) היינו שיהיה המדבר מקבל זרע ויצמיח ויפריח ויהיה עוד מובחר מן הישוב. והוא ממש כמו שמוליכים את אדם למקום ידוע כדי שאדם אחר יקבל טובה מזה הלא יהיו צריכים לפתות אותו ולפייסו שיאבה בזה, לא כן אם מוליכים אותו לטובתו אמר הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר.

וזהו ישושום מדבר וציה ותגל ערבה כלומר שהמדבר ישיג טובה מזה. ונמתיק הענין ע"פ משל לשני אחים בעיר אחת אחד עשיר ואחד עני, והיה להם אח במרחקים ובהזדמן לפניו נסיעה לבוא אל העיר הזאת אשר אחיו שמה משפטו היה להתאכסן בבית אחיו העשיר, ויהי לימים והנה זה האח הג' אשר במרחקים נעשה רב ודרשן בעיר ובהזדמן בא אל העיר הזאת ויסר אל בית אחיו העשיר כמשפטו כל הימים וישא חן בעיני ראשי העיר והמנהיגים ולא הניחוהו לסעוד על שלחן אחיו אבל שלחו לו מקופת הקהל כל די מחסורו מהמאכלים היקרים ומשקים חשובים ויבוא אליו אחיו העני ויאמר לו הגידה נא אחי מדוע לא תאבה בי להתאכסן אצלי, וישאלהו לאמר מדוע היית שותק עד כה, ויאמר אליו דע אחי כי עד כה לא הרהיבה נפשי עוז לבקש אותך על ככה אם אין בכחי לפזר עליך מאומה, לא כן עתה אשר ארוחתך ארוחת תמיד נתן לך מקופת הקהל הנה עתה אני שוה עמך עם אחיך העשיר, ויען ויאמר אמת הדברים וטענתך חזקה כי עתה אתה שוה עם העשיר, אבל כל זה היה טענה אם עוד לא הייתי קובע דירתי שמה אבל עתה שכבר אני מתאכסן בביתו במה יש לך לזכות ולנצח את אחיך העשיר לעקור דירתי מביתו ללכת לגור אליך, השיב העני ואמר גם בזה זכיתי לבי כי באין ספק כאשר שולחים לך סעודתך מקופת הקהל הלא ישלחו יותר מכפי צרכך ובהיותך בבית העשיר הוא זורק המותר חוצה, אבל כאשר תתאכסן אצלי ותסעוד מקופת הקהל הלא אני וביתי נחיה נפשנו מן הנותר ההוא אשר תותיר משבעך.

הנמשל כל עוד שאנחנו נזונים בדרך הטבע מטל השמים ומשמני הארץ אין אנחנו יכולים לגור ולהסתופף כ"א במקום ישוב, לא כן לעתיד שיחדש הקב"ה הנהגתו למעלה מן הטבע ויהיה מציאות הכל ע"פ נס, א"כ אצלנו המדבר והישוב שוה כי למציאות הנסים מה לי הכא מה לי התם. אבל במה יזכה המדבר להיות הוא הנבחר אל הענינים האלה יותר מן הישוב, לזה אמר כי גם המדבר יחיה עי"ז וזהו ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כי כבוד הלבנון נתן לה. כי בהיותם במדבר בימים הראשונים לא היה אל המדבר חלק כלל מן המזון והמחיה אשר שלח אלינו הפרנס העליון ב"ה אמנם לעתיד אשר יתן ה' את כרמינו משם שיחדש יתברך במדבר כח הצמיחה וכח המגדל וישאר כן עד עולם כמאמר משמים מיהבי יהבי משקל לא שקלי (חולין ס) וא"כ כבר ראוי לענין זה המדבר יותר מן הישוב כי ממותר הטוב שישלח הקב"ה אלינו גם המדבר ישא ברכה וזהו ישושום מדבר וציה ותגל ערבה גו':

חלק ג

איש על דגלו באותות (ב', ב') מדרש: הדא הוא דכתיב מי זאת הנשקפה (שיר השירים ו', י') קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם אומרים להם שובי שובי השולמית כו' ונחזה בך הדבקו בנו, בואו אצלנו ואנו עושים אתכם שלטונים הגמונים דוכסים כו' מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת המחנים שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה לנו האלהים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו ואומר לנו והיה מחניך קדוש (דברים כ"ג) (פרשה ב', ד').

באור הדברים כי הנה כבר קבלנו כי גדול כח המזכה את הרבים עד אין ערך כמאמר זכות הרבים תלוי בו (אבות ה') ובהיפך המחטיא את אחרים בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה וחבירו רואה שהוא עושה ילך גם הוא ויעשה כמעשהו זה הוא מן הדברים המעכבים את התשובה כי זה לו מעוות לא יוכל לתקון (ע"כ הרוצה להתעסק עם ההמון להעיר אותם אל העבודה ראוי שישלים תחלה את עצמו להיות נאמן ותמים עם ה' כמאמר ואני בתומי אלך גו' רגלי עמדה במישור, אז במקהלים אברך גו' (תהלים כ"ו, י"א) כי לולא כן פן יקלקל לעצמו ויקלקל גם לאחרים) כי מה יועיל לנפשו אם הוא יעשה תשובה אם חטאתו תעשה פרי באחרים כמ"ש ז"ל בבא על אשת איש והוליד ממנה ממזר זה הוא מעוות לא יוכל לתקון (ברכות כ"ו, א') וזהו מאמר והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר, ר"ל שלא יראה חברך החונה סביב לאהלך ערות דבר ממך ויעשה גם הוא כמעשיך, ע"כ הזהר והשמר מאד, והיה מחניך קדוש מדאגה פן בהחונים סביבותיך תתפשט רעתך, וזהו ענין שאלתם שובי שובי השולמית כו' התדבקו בנו כו' וכאשר תהיו מעורבים בתוכנו נלמוד גם אנחנו את מעשיכם הטובים ותגיעו לזכות הגדול המגיע אל המזכה את הרבים. וע"ז השיבו כי לא כן הדבר אנחנו לא נרויח על ידכם מאומה כי את הטוב לא תקבלו רק רעתנו תקבלו ובזה תעכבו לנו את המחילה, וזהו מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם נותנים לנו ר"ל איזה ריוח והצלחה יגיע אלינו על ידכם, שמא כמחולת המחנים שמא יכולים אתם ליתן לנו כגדולה שעשה לנו האלהים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו ועתה תעכבו זאת שע"כ הזהיר אותנו והיה מחניך קדוש, וזהו תשובת מה תחזו בשולמית את הטוב לא תחזו בלתי מה שהקב"ה היה מוחל לנו תסבבו אתם לעכב זאת.

משל לדאקטר הולך ויוצא השדה ללקוט עשבים ועמו כפרני שישא המשא על כתפו, אשר הדאקטר עינו ולבו להביא העירה העשבים המסוגלים לרפואות והכפרי מביא אל העיר הדרדרים המתחבקים בבגדיו מסבת העוקצים הדוקרנים שבהם.

כן חבר רע לא יקבל הטוב כ"א הרע מעצמו יתדבק אליו וזהו מה תחזו בשולמית וכנ"ל:

חלק ד

ובסמוך: והיה מספר בני ישראל כו' (הושע ב', א') עד אמר אברהם רבון העולמים כל מה שהבטחת אותי מה הנאה יש לי בהם שאין לי בנים כו' אמר לו הקב"ה מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד כו' (פרשה ב', י"ב).

מאמר זה כבר נתבאר יפה אף נעים בחלק הראשון (פ' לך על מאמר ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה):

חלק ה

ובסמוך: אברהם נתברך בכוכביםשפת היריעה שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים כו' (בראשית ט"ו, ה') ויצחק נתברך בחול שנאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך כחול גו' ויעקב נתברך בעפר הארץ כו' עד ברכתו של יצחק שנתברך בחול באתה בימי הושע שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים כו' (הושע ב', א') והואיל דביצחק כתיב ביה ברכת החול היה נצרך לומר והיה מספר בני יצחק, ואינו אומר כן אלא והיה מספר בני ישראל אלא בשעה שיצא יעקב אבינו לילך לפדן ארם מסר לו יצחק את ברכת החול כמ"ש לו ויתן לך את ברכת אברהם, מהו את אמר ר' חמא בר חנינא כך אמר לו ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן, והרבה ארבה רבייה לאב רבייה לבן וכחול אשר על שפת הים את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב לפיכך הוא אומר והיה מספר בני ישראל (פרשה ב', י"ב).

באור הדברים על דרך שמצאנו בדבריהם ז"ל ר' עקיבא אומר רחק ממקומך ב' וג' מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה כו' (ויקרא רבה א') וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי כו' (שמות רבה פרשה מ"ה, ה') והקב"ה יסבב להגביה את השפל ובהיפך הגבהתי היא השפלתי.

ולכן יש עצה אל המגביהי לשבת המשפילי לראות היינו אם יגבה למעלה יראה מוסר ושפלות מאשר למטה ממנו, כמו היושב ראשונה חשיבותו נראית רק נגד היושבים למטה ממנו, וזהו המשפילי לראות (תהלים קי"ג, ו'). וכן היתה עצת יצחק ליעקב גם אם בעיני הזולת תהיה חשוב ככוכבים בעיניך תהיה רק כחול ואז הברכה תתקיים אצלך, לא כן אם תגדיל עצמך אז הברכה יהיה סופה לקללה ח"ו להשפיל אותך כי זה המשפט לאלהים יתברך משפיל גאים ומגביה שפלים.

וזהו ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן כו' ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, הורה בזה גם כי תהיה נחשב אצל הזולת ככוכבי שמים עכ"ז בעיני עצמך תהיה רק כחול, וזהו לפיכך הוא אומר והיה מספר בני ישראל כחול הים כו' וזהו והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם ע"י שפלות זה עצמו יאמר להם בני אל חי:

חלק ו

ובסמוך: דבר אחר למה משלן כחול מה חול אדם נוטל ממנו מלא קומצו ונותן לעיסה או לתוך התבשיל אין בריה יכול לטועמו שהוא מקהה את שיניו, כך הם ישראל כל מי שהוא בוזזן או גוזלן בעולם הזה הוא מקהה את שיניו לעתיד לבוא, למה שהוא קודש שנאמר קודש ישראל לה' כו' (ירמיה ב', ג') (פרשה ב', י"ג).

עיין מה שכתבנו בזה בספרנו כוכב מיעקב בהפטרה פרשת מטות:

חלק ז

שם בסמוך: ד"א והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם כו' א"ר יוחנן מה כתיב למעלה מן הענין לך קח לך אשת זנונים כי אתם לא עמי כו' (הושע א', ב'). אמר להם הושע להאומות מה אתם סבורים בשביל שאמר להם הדברים הללו כי אתם לא עמי שהוא כועס עליהם כו' מה כתיב אחריו והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי וכן ישעיה אומר שמעו שמים והאזיני ארץ גו' בנים גדלתי גו' (ישעיה א', ב'-ד') מה כתיב אחריו לכו נא ונוכחה וגו' כשלג ילבינו וגו' (שם י"ד).

בארנוהו בספרנו כוכב מיעקב בהפטרה פרשת במדבר עיין שם:

חלק ח

ובסמוך: אמרו לו למה אין אתה מקבלנו, אמר להם שאתם חוטאים, אמרו לו ישראל אינם חוטאים, אמר להם הקב"ה כשם שהתינוקת הזו כשהיא קטנה והיא חוטאה על אבותיה אין אבותיה מתרעמין עליה, למה היא קטנה כך הם ישראל כשהם חוטאים אין הקב"ה מעלה עליהם כו' (פרשה ב', ט"ז).

חלק ט

ובמקום אחר מצאנו עוד מאמר קרוב לזה כשעשו ישראל אותה מעשה בקש הקב"ה לכלותם אמר משה רבון העולם לא ממצרים הוצאתם ממקום עובדי ע"ז ועכשיו נערים הם שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו (הושע י"א, א') המתן מעט להם ולך עמהם ויעשו לפניך מעשים טובים (שמות רבה פרשה מ"ד, ט').

באור דברי ההתנצלות הזאת נראה שהוא על דרך שאמרו ז"ל החייב בשקדים המרים פטור במתוקים החייב במתוקים פטור במרים (מעשרות פרק א'). ובגמרא שקדים מתוקים גדולים חייבים במעשר קטנים פטורים והמרים קטנים חייבים והגדולים פטורים (חולין כ"ה, ב') כי שקדים המתוקים בעוד שהם קטנים המה מרים, והשקדים המרים בקטנותם הם מתוקים, ולכאורה למה לאלה יקראו מתוקים ולאלה מרים אחר אשר שניהם פעם מרים ופעם מתוקים, אבל כבר ידוע שהכל הולך אחר גמר הפרי אשר אז יתודע תכונתה וסגולתה האמתית, ואם המרים בקטנותם מתוקים זה הוא מסבת פחיתות גמר גדולם כי עוד לא הגיעו לגמר בישולן ולכן לא באו אל בחינה הראוי להם. והמופת על זה כאשר יצטרך אחד לשקדים המרים וישאל עליהם יענה לו המוכר ויאמר אותם שהם בידי עוד מתוקים הם, בע"כ הוא מורה בדברי תשובתו כי המתיקות בהם מחמת חסרון הגידול והבישול כי עוד לא נגמרו ולא הגיעו אל טעם הראוי להם, והנ"מ אם יקח אחד שקדים מן האילן ויקחם לתוך פיו ויטעום אותם והמה קטנים ומרים וכי בעבור זה ימאס את האילן כי מעצמו יבין כי המרירות רק בעבור כי עוד לא נגמרו כל צרכן.

וזה עצמו ההבדל בין יעקב ובין עשו כי זרע יעקב בעצם הוא טוב מאד בתנאי אם יגיע לגמר תכליתו ע"י שקידות הלמוד החכמה והמוסר (שעל זאת יורה שמו יעקב כי לבסוף יבוא אל גמר שלמותו) ובהפוך עשו תכלית ענינו רק רע (והוא היה נעשה ונגמר ברוע תכונתו מלידה מבטן ע"כ קראו שמו עשו) ואשר תראה את אחד ויש בו מתיקות מעט הוא אות על פחיתותו שעוד לא הגיע לגמר טומאתו ואמור תאמר עדיין הוא טוב, והוראת הדברים כי עוד לא הגיע לבחינתו הראוי לו וזהו מאמר וחסד לאומים חטאת (משלי י"ד, ל"ד) כלומר זה לו אות וסימן כי עוד הוא חסר משלמותו, ובהיפך כאשר תראה בישראל איזה מרירות זה לו אות כי עוד לא נגמר ולא הגיע עדיין לבחינתו הראויה אליו, וא"כ אין מהראוי למאס בו כי לימים עוד יבוא בטח אל גמר שלמותו ותכליתו, לא כן פלשת וצור שכבר המה רעים ומרים והגיעו לתכליתם ומה תוחלת להמתין להם עוד.

וזהו מה שהשיב הקב"ה כשם שהתינוק הזה כשהוא קטן והוא חוטא אין אביו מתרעם עליו, כך ישראל קטנים הם נערים הם שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו ר"ל כי החוטא עוד לא הגיע אל תכליתו ותוחלתו אבל ימים יבואו וילמוד חכמה ומוסר יציץ ופרח ישראל, וזהו מאמר המתן מעט להם ולך עמהם ויעשו לפניך מעשים טובים.יריעות האהל

הוא שסיים המדרש תדע לך שהוא כן שכן בימי הושע הכעיסו להקב"ה התחיל הקב"ה מייראן כי בני זנונים גו' כי אתם לא עמי, ועל שהוציא מפיו לשעה ולא עשה אלא בשביל להחזירו למוטב כו' עד שהיה במקומו, חזר בו ואמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, ומובן כדברינו.יריעות האהל

אמנם לחבר הדברים אל דברי ר' יוחנן הנ"ל מה אתם סבורים שבשביל שאמר להם לא עמי אתם הוא כועס עליהם ראו איך הוא אומר להם והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, וכן ישעיה אומר שמעו שמים והאזיני ארץ גו' לכו נא ונוכחה גו' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ומה מאד ראוי ונכון לקרב הדברים כי הלא פשט המקראות מורה שכביכול הקב"ה כועס עד שאמר אל הושע קח לך אשת זנונים גו' וקרא את שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם, ואיך הסמיך הכתוב ואמר והיה מספר בני ישראל כחול הים גו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם גו' אמנם הנראה לדעתי בזה כי הנה כבר התעוררו חז"ל על מאמר הנ"ל לכו נא ונוכחה לכו נא בואו נא היה לו לומר (שבת פ"ט, ב') (ויתכן כי רמז בזה כי השב והמתודה צריך אל הנזיפה וההרחקה וההתבודדות והכנעה וזהו לכו נא ואח"כ ונוכחה).

אמנם דע כי כבר ביארנו במקום אחר אשר העונש על העבירה יהיה כפי גודל מדריגת העובר כמאמר כי ברוב חכמה רב כעס גו' (קהלת א', י"ח) וכמו שנתבאר בספר קול יעקב (במקומו). ופעמים יהיה העונש לפי העת כמאמר חז"ל עלובה כלה מזנה מתוך חופתה (שבת פ"ח, ב'). ופעמים יהיה חומר החטא לפי מדריגת המקום כמו שהיה בעוזה ויכהו שם האלהים על השל (שמואל ב' ו', ז'). ודע כי המדריגה היותר חשובה היא בהתקרב כבודו יתברך אלינו לשכון כבוד בארצנו וזאת היתה בשלימות בשכון ישראל במדבר, כמאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהיתה השכינה שרויה בין שני בדי ארון, ויותר מזה אנחנו מצפים על הזמן העתיד שנאמר לא יאמרו עוד ארון ברית ד' גו' (ירמיה ג', ט"ו) כ"א בקרבנו יהיה קדוש בלא אמצעי כל מאומה. ואם יקשה בעיניך למה מנע הקב"ה הסגולה הזאת מישראל והצפין לישרים תושיה עד זמן העתיד, אכן דע כי גם זאת עצת אלהים היא ונדיב נדיבות יעץ. כי הנה שורת הדין כך הוא כפי גודל התקרבות השכינה כן יהיה תוקף הדינים, לכן מנע הקב"ה זאת מישראל מדאגה פן יטו מן הדרך ויהיה עונש שלהם עד לאין מרפא כמאמרו יתברך אל משה בחירו ושלחתי לפניך מלאך גו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך (שמות ל"ג, ב'-ג') ולעתיד כאשר נהיה בטוחים מפגיעת החטא הבטיח אותנו הנביא ע"ה קומי אורי כי בא אורך גו' כי הנה החושך יכסה ארץ גו' ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (ישעיה ס', א') בלא ממוצע כלל.

ועל דרך זה עצמו נראה בעיני דבר ה' אשר היה אל הושע, לבאר אליו כי כל אשר יעשה לישראל לא יעשה מסבת הכעס ח"ו כ"א בהיפך מרוב רחמיו וחסדיו הגדולים. משל לאחד שהיה מופלג בתורה ובחכמה ושלם במעלות ומדות, והיה לו בן ולנער ההוא היה ג"כ קצת מן המעלות אבל לא כפי ערך הראוי לפרי צדיק כמוהו, עד כי היה הבן נחשב לבעל חסרונות נגד המעלות החשובות אשר באביו כחומץ בן יין, מה עשה האב נתן עצה אל בנו שיעתיק אהלו שיקבע לו דירתו בעיר אחרת רחוק יהיה בינו ובין בני העיר, עיר קטנה ואנשים פחותים וגרועים מאד רעים וחטאים, ואז בשבתו בין הפחותים ההם יתנוצץ הודו והדרו וכל דרכיו ומעלליו אשר בהיותו בבית אביו היו נחשבים לחסרונות עתה יהיו כלם חשובים למעלות יקרות, כי כל רואיו יעריכו אותו נגד הע"ה שהוא יושב, שהמה רק עצרת בוגדים ואז יהיה הוא כיתרון האור מן החושך.

וזהו המשך המאמרים קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם ר"ל ארחיק אתכם מעל גבולי לא תהיו עוד מאוכלי שלחני בא"י רק תלכו בגולה בין שארי העמים, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם, וזאת תהיה סבה והיה מספר בני ישראל, המספר המעט שיש בהם כאשר יהיו בגולה הלא יעלו בחשיבות הרבה יותר ממה שהם נחשבים עתה עד כי המספר המעט הזה יהיה בחשיבות כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. ובזה מתורץ קושיית חז"ל (יומא כ"ב, ב') כתיב והיה מספר ב"י וכתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר.

ולדברינו יתכן מאד שבאמת יש להם מספר וזה להם מסבת החסרונות אשר יתראה בהם עתה בהיותם על מכונם במדריגה עליונה שהמה נקראים עמי ומסבת המקום שהמה יושבים על אדמת הקודש סמוכים על שלחן אביהם יתברך, וכאשר יחסר להם שני המעלות האלה ויהיו דומים לכל העמים שאין אני מייחד את שמי עליהם לקרוא אותם עמי אז כל החסרונות אשר יתראה בהם פה יהיו נחשבים למעלות גדולות ויקרות, עד כי והיה מספר ב"י המספר המעט אשר להם יהיה נחשב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. והטעם - והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם כלומר כאשר יתרחקו מעל שלחן אביהם ויהיו גולים בין העמים, ואז המה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם אז יהיה נראה חשיבותם וכל החסרונות יהיו רק מעלות ויאמר להם בני אל חייריעות האהל וזהו מאמר ישעיה ע"ה לכו נא כו' ולא אמר בואו נא להורות כי כאשר תלכו מפה לגור בארצות אחרות אז ונוכחה ואז אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

ומעתה נבאר מאמר כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, מה ענין מאמר לא ימד ומה הוראת מאמר ולא יספר. אמנם דע כי ב' מניעות יש במנין החול כי אם תרצה למדוד כמה מדות יש בחול הים ירבו המדות לאין תכלית וזהו אשר לא ימד, ב' גם אם תקח מדה אחת ממה שהתחלת למדוד ותרצה למנות פרטי החול אחד אחד זה ג"כ אי אפשר מסבת דקותם ורבויים והתערבותם יחד, וזהו ולא יספר. הנה שתי אלה אמר אלינו והיה מספר בני ישראל כחול הים ר"ל אם תאמר לספור את בני ישראל יגיע לך ב' מניעות, א' כחול הים אשר לא ימד כי יהיו ברבוי עם מאד, ועוד זאת ולא יספר כי כל א' יהיה שקול כמה אלפים כמאמר הקטן יהיה לאלף גו' (ישעיה ס', כ"ב):

חלק י

ובגמרא: כתיב והיה מספר בני ישראל וכתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, לא קשיא כאן בעושים רצונו של מקום וכאן באין עושין כו' (יומא כ"ב, ב').

ונזכיר לזה מאמרם ז"ל (דברים רבה סוף פ' עקב) אמר משה רבון העולמים לכלותם אתה מבקש עקור העליונים ותחתונים ואח"כ עקור אותם מנין שנאמר שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו גו' ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת (ישעיה נ"א, ו'). וראוי לתת טעם למאמר עקור העליונים והתחתונים ואח"כ תעקור אותם איככה זה תלוי בזה.

ונקדים מאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש אמר מרחמך ה' (ישעיה נ"ד, י'). ועם דרכנו נשית לב לבאר מה ענין הכפרה שהיו ישראל צריכים לתת מחצית השקל בעת שהיו סופרים אותם, ונאמר כי הנה עם בני ישראל יש להם ב' מעלות אשר בעבורם ראויים הם להתקיים בעולם. א'. כי הם יסוד ושורש אל הבריאה בכללה כמאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח', ג') ובחז"ל לולא ישראל לא היה המטר יורד ולא השמש זורחת כו' (במדבר רבה א'). ב'. אם הם עושים רצונו של מקום בשלמות המה אהובים ונחמדים בעיני ה' עד מאד כמאמר ולך יקרא חפצי בה (ישעיה ס"ב, ד').

ומעתה דע כי יש ב' סוגי כלים כלי הכרח וכלי חפץ, וההבדל ביניהם כי כלי הכרח שאין חשיבותם כ"א בפעולתם וזולת פעולתן אין להם שום חשיבות בעצם, כמו כלי חרס לבשל בהם, וכלי שופכים לרחוץ בהם, דרך הבעה"ב לתת לכל כלי מדה ושיעור לפי צורך תשמישו, היינו אם הוא במדה שיהיה ראוי לעשות בו את הדברים שהוא צריך, ואת המותר יחרים כי מה לו להוסיף ולהעמיד בחדרי ביתו כלי שופכים וקדירות של חרס מה שאינו צריך, כי גם אותם הכלים שהוא צריך הוא מחזיק אותם בביתו רק מצד ההכרח. לא כן כלי חפץ ותכשיטין בכאלה לא יתנו הבעלים שיעור ומדה ומנין, כי בהם הרבוי משובח וכל מה שהכלי גדול יותר ומדתו יותר הוא מעלה חן ביתר שאת כו'שפת היריעה ולכן יש לחוש בעת המספר כי המספר מעלה חרון אף עליהם על היותם נעדרים החשיבות בעצמותם, כמאמר כלי אין חפץ בו כ"א שמקיימים אותו מצד ההכרח שאי אפשר אל העולם מבלעדיהם וא"כ בכלי הכרח המעוט משובח, ולכן היו צריכים לתת כופר נפש, וזהו כתיב והיה מספר, וכתיב אשר לא ימד ולא יספר כאן בעושין רצונו של מקום, פי' כי בזמן שאין עושין רצונו של מקום וכל קיומם הוא רק מסבת שאי אפשר אל העולם בלא הם לקיום העולם לכן הם רק כדי ספוק ולא יותר, ויש להם מספר, אבל כאשר עושים רצונו של מקום הם כלי חמודות ושעשועים, כמאמר ולך יקרא חפצי בה אז הקב"ה מפרה ומרבה אותם עד אין מספר, ואז יתבטל מהם שם אומה כי שם זה מורה שהם נתח מנתחי העולם שכל העולם נחלק לאומות, וזהו והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, בזמן שיהיו עושים רצונו של מקום. וזאת היתה טענת משה רבינו ע"ה אחר החטא כלה שמים וארץ ואח"כ אתה מכלה אותם ברוב חמלתו על ישראל, אחז במליצתו הדרך הפחות אשר בנו לאמר אם אין ישראל כדאי להתקיים מחפץ ד' בנו כחפץ בכלי שעשועים עכ"ז יתקיימו מסבת היותם כלי הכרח שהם מקיימים העולם, וזהו כלה שמים וארץ ואח"כ אתה מכלה אותם.

וזהו שהבטיח יתברך אותנו על העתיד כי ההרים ימושו כו' וחסדי מאתך לא ימוש כלומר שנזכה להיות בבחינת כלי חפץ וכלי שעשועים וא"כ גם אם ההרים ימושו והגבעות תמוטינה ויגיע הדבר להחריב את כל העולם עכ"ז יתקיימו ישראל, וזהו אמר מרחמך ה' ר"ל כי השארתנו וקיומנו יהיה מסבת אהבתו יתברך הנפלאה:

ולהמתיק הדברים ביתר באור נבאר מאמר והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך גו' (דברים כ"ח, י"ח) ובמקום אחר מצאנו מאמר זה יותר רחב והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך גו' לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך (שם ל', ט'). דע כי יש ג' דרכים מתחלפים בעושה כל מלאכה, יש עושה ואוכל היינו שהוא מתפרנס ממלאכתו אשר הוא עושה, ויש עושה ואינו אוכל כמאמר ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו (קהלת ו', ב'), ויש אוכל ואינו עושה היינו שמלאכתו נעשית ע"י אחרים. והנה בחלוקה הא' הוא ומלאכתו מתייחסות זל"ז, כי כמו שהוא צריך למלאכתו להתפרנס ממנה כן מלאכתו צריכה אליו לעבדה ולשמרה, לא כן הב' החלוקות האחרות אינם כן כי אם הוא עושה ואינו אוכל הוא אך למותר כי פעולתו אינה בעבורו כ"א בעבור מי שיתפרנס ממנה ומה יתרון העושה באשר הוא עמל, ואם הוא אוכל ואינו עושה בוודאי הוא אך למותר אצל המלאכה כי המלאכה נעשית גם בלעדו, אמנם יתרון כזה היא לטובה, וזהו והותירך ה' לטובה כלומר שתהיה מלאכתך נעשית ע"י אחרים. והנה החלוקות האלה שאמרנו להם זמנים מתחלפים כי לעת עתה בעוה"ז הלא עינינו רואות כי העולם בדלות הערך מאד, כי מציאות הדברים וצמיחתם וגדולם לא יהיה כ"א אחר היגיעה ורוב עבודה, כי כל דבר ודבר צריך עסק רב כמו החרישה והזריעה והנטיעה, וכל עבודה בשדה ובכרם, וא"כ האדם הוא נתח מנתחי וחלק מחלקי הרכבתו כי כמו שהאדם צריך אל העולם כן העולם צריך אליו לעבוד עבודתו, ובלתי עבודתו כל שיח השדה לא יהיה בארץ, לא יצא פרח ולא יציץ ציץ, ואם תשאל על האדם ועל עילת מציאותו בעולם הלא תשיב אמרים ותענה אותה התשובה אשר אתה משיב על חלק מחלקי העולם, היינו שהעולם צריך אל האדם, וכן הבהמה אין לה מציאות רק מסבת האדם ועבודתו כי הוא מתקן לה מאכלה ויכין כל צרכה, וזמן המצוי על זמן שאינו מצוי, אמנם לעתיד לא כן יהיה כי העולם יתברך ויהיה בשלמות המציאות בלא יגיעת האדם ועבודתו, כאמרם ז"ל עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת (שבת ל') ולא יהיה מן הצורך אל כל הל"ט מלאכות אשר בעולם ע"י חטא אדם וחוה, ובאין ספק גם הבהמה תהיה פרנסתה מבלי עמל האדם ועבודתו ויהיה האדם מיותר אצל כל הרכוש אשר בארץ אחר אשר בלעדו ובלא יגיעתו ועבודתו יתגדלו ויכוננו כלם. וזהו שהבטיח והותירך ה' לטובה, היינו שלא תצטרך עוד להיות ממשמשיהם, לא כן עתה הלא נאמר אדם ובהמה תושיע ד' (תהלים ל"ו, ז') ובמדרש (ויקרא רבה כ"ז) אדם בזכות בהמה תושיע כי אם בני אדם לא זכו אין טעם אל מציאות האדם כ"א מה שהבהמה לא תתקיים בעולם כ"א אחר עסק האדם בחכמתו לעבוד את האדמה ולתקן כל הדברים הצריכים תיקון.שפת היריעה

ומה נכבד בזה מאמר אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו גו' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש גו' ובהמה רבה (יונה ד', י'-י"ז). והוא מבואר מאד עם הדברים שאמרנו כשתבא אל בית עשיר תמצא שם ב' מיני כלים. א'. כלי הכרח היינו עילת מציאותם בבית בעבור צורך תשמישם ולולא הצורך לא היה מקיים אותם ולא היה מייחד להם מקום לשמור אותם. ב'. כלי חפץ היינו אשר עילת מציאותם להתנאות ולהתקשט בהם. וההבדל כבר אמרנו כי הכלי הכרח שמציאותו לצורך יש לו ערך וזמן מיוחד, ומספר מוגבל כפי הצורך לתשמישיו, כמו במחזיק בהמות לעבודתו ודאי לא יחזיק כ"א כמספר הראוי לו, אחר שאין להם סבה אחרת אל מציאותם אצל הבעה"ב. לא כן כלי כסף וזהב ותכשיטין לא יעריך אותם הקונה לתת להם שיעור ומספר ידוע אחר אשר עילת מציאותם חן הדברים בעיני הבעלים.

כן ממש כל העולם הוא במדה ובמשקל ובשיעור מוגבל כמאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים כו' (ישעיה מ', י"ב). והאדם יש לו ב' הבחינות כי כאשר ב"א עושים רצונו של מקום אז עילת מציאותם חן האנשים בעיניו יתברך ואז אין להם מספר, לא כן בזמן שאין עושין רצונו של מקום ואין עילה למציאותם כ"א מה שהעולם צריך אל האדם אל עבודת האדמה וצאצאיה ואז המה בבחינת כלי הכרח ואז יש להם מספר.

וזהו מאמר הקב"ה ליונה שהיה מצטער על אבדת הקיקיון שאין עילה אחרת אל חשיבות הקיקיון בעיניו רק בעבור היותו אצלו ככלי הכרח להגן עליו מפני השמש. יפה אמר לו אתה חסת על הקיקיון כו' כלומר מה תתפלא על הצלת נינוה, והראה לו הבחינה השנית כי יתנו מציאות אל כמה דברים מסבת ההכרח והצורך אל הדברים שהמה מסוגלים ואיך לא אחוס על נינוה העיר הגדולה כו' ובהמה רבה, והבן:

חלק יא

ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור כו' (ג', י"ב). מדרש: ואני מוסיף אני על חבתם כו' (פרשה ג', ד').

בארנו בעז"ה את המאמר בפרשת ויחי בבאור המאמר שכל את ידיו כי מנשה הבכור, עיי"ש כי טוב ויפה הוא:

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה