אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
סוכה · דף כג.
אביי אמר שמא תמות הרמב"ם פ"ד מהל' סוכה פסק עשה בהמה דופן לסוכה כשרה והקשה הלח"מ בפ"א מהל' נזירות הלכה ד' דשם כתב הרמב"ם האומר לא אפטר מעולם עד שאהי' נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות משמע דחייש למיתת והכא משמע דלא חייש ע"ש ולע"ד נראה ונקדים לתרץ קושית רש"א דהקשה לרבא דמוקי טעמיה דר"י משום בקיעת הנוד ואמאי לא חייש ר"י שמא תמות ונ"ל דמסכת קידושין דף מ"ה ע"ב כתבו תוס' ד"ה בפירוש מעשה א' שהיה לו בת קטנה והלך אביה לארץ רחוקה ונתקדשה הבת ואסר ה' מכחם מיונ"י לקיימה ואמר חיישי' שמא יקדשנה אביה לאיש אחר ושלח לו ר"ת לדבריך אם מת אב במ"ה תאסור לכ"ה דשימא קידשה אביה וא"י נמי והשיב ר"מ דשמא יקדש אמרינן שמא קידש לא אמר וכו' וע"ז אמר ר"ת דהשתא אף כשהיא קטנה מותרת דכיון דלא חיישינן שמא קידש א"כ היא מותרת לעולם דכל שעה ושעה יש לנו לומר דעדיין לא קידש ול"ד לשמא ימות דהתם מיירי שאסר את אשתו בתרומה כשגט חל שעה אחת קודם מיתה וא"ל דמיד ימות אבל הכא דאינה אסורה עד שיחלו הקידושין שקידש אביה שם כל שעה א"ל עדיין לא חלו הקידושין עכ"ל וא"כ מתורץ קושית רש"א דשם חייש ר"י שמא יבקע הנוד דא"ל דמיד יתבקע ועביד איסור למפרע דשותה טבלים משא"כ הכא אף אם תמות לא עביד איסור למפרע רק משם ואילך יהיו יושב ובטיל ממצות סוכה וכל שעה איכא למימר שמא לא תמות וכסברת ר"ת ואף דש"ס קאמר דר"י סובר כר"א דכל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצוה ראשונה וא"כ אם תמות לא קיים למפרע מצות סוכה ז"א דהא מסיק דאם נפלה חוזר ובונה אבל ר"מ סובר דבכ"מ חיישינן לשמא תמות ולכך פוסל הכא גבי סוכה ולשמא יבקע הנוד לא חייש דסובר דהוא לא שכיח, אמנם י"ל דרש"א מקשה זה להך גירסא שהובא בתוס' דאם כפלה חוזר ובונה היינו מאותן עצים עצמן ובזה מתורץ הרמב"ם די"ל דהרמב"ם אינו סובר כגירסת תוס' וא"כ י"ל דגם הרמב"ם סובר כר"י דלא חיישינן לשמא תמות רק אם אותה מיתה גורם איזה דבר למפרע ולכך כתב ב"ה נזירות דהוא נזיר מיד משום דהתם אם ימות הרי עבר למפרע על נזירתו כיון שהוא קיבל עליו שיהיה נזיר קודם שימות אבל גבי סוכה דאינו מבטל המצוה רק מכאן ולהבא ולכך פסק הרמב"ם דכשירה ומכ"ש כיון דהרמב"ם פוסק פ"ו מהל' סוכה כחכמים דר"א דיוצאין מסוכה לסוכה לכך לא חייש למיתה: