אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן צג
רב ברכות וכ"ט לידיד נפשי רב חביבי הרב המאוה"ג חריף ובקי
עדני העצני כבוד מו"ה דוד כ"ץ נ"י ראבדק"ק מט"ד יע"א.
נעימת ידו הטהור הגיעני עם שאלת חכם בדין נזקי שכנים, ושפתי כהן דעת ישמרו וממנו תורה תצא כל רז לא אניס לי'. ואני בעו"ה לא כל העתים שוות אצלי לא ככחי אז לעיין בכל עת שארצה בהלכה עמוקה כאלה מילי דנזקי שכנים ומפאת זה החרשתי עד כה. וגם עתה לא באתי אך להשתעשע עם דבריו הנעימים כי אדמה אשר בלתי ס' מי כהחכם יודע פשר דכר להוציא מת"י דבר מתוקן.
הנה לענ"ד יש (בקאכל) [בית תבשיל] זה דין חלוקה גם שבעל הפנימה הרוצה לחלוק ע"כ דרך לו על החיצונה וזה ממש דין ה' חצרות [ב"ב דף י"א ע"ב מובא בטוש"ע סי' קס"ב סעיף ז'] ומה שמפקפק מעכ"ת מדעת יש מי שאומר בסי' קע"א סעיף ה' והוא דעת הרמ"ה שהביא הטור, לא כמ"ש [בבאה"ג] שכ' דעת הנ"י. לענ"ד גם הרמ"ה מודה דהפנימי יכול להכריח החיצון לחלוק כה"ג. ואך כונת הרמ"ה שאם מתחלה לא היה להם דרך זה על זה. או שהחיצון אין יכול [להכריח] להפנימי לחלוק מאחר שדרך הפנימי בחיצון. ומ"ש הרמ"א בד"מ שם בתשו' מיי' בס' קנין סי' ל"ט חולק על הרמ"ה הוא מדכתב סתמא דבכ"ג יכריחו זא"ז. וע"ד שטוען החיצון שיש לו [חזקה] בחלון ליהנות מאורה. הנה לפי דעת הראשונים שמחלקים אע"ג דיש חזקה בהיזק ראיה [אעפ"כ] בחצר שיש בו חלוקה אין חזקה אי כמ"ש הרא"ש [מביאו הסמ"ע בס"ק כ"ג] או כמ"ש המחבר בסי' קנ"ד סעיף ח' גם בחלון זה אין להחיצון דין חזקה ומה שמעכ"ת רוצה לדמות להך דסי' קנ"ג [סעיף ו'] שבעל החצר יש לו חזקה לקבל מימיו משום שעל תנאי זה החזיק לו החצר לשפוך הצנור. יש לחלק דלא דמי. בצנור בעל החצר החזיקו לבעל הצנור בחצרו ולעומת זה אמרי' שגם בעל הצנור החזיקו [לבעל החצר] במימי הצנור. אבל בנדון דידן דלא עשה החיצון עם הפנימי רק הנאה לפי שעה שלא מיחה בו שיקלקל הכותל ולזה אפשר שלא ויתר הפנימי נגדו דין חלוקה ולהחזיקו באור החלון שהרי היה אפשר לו לבנות הכותל מיסודו מתחלה בשעת עשיית החלון ולבלתי החזיק לבעל החיצון לבטל דין חלוקה. את כל אלה אמרתי לפום רהיט' ואין בידי כעת לומר קם דינא וממנו תצא תורה למראה עיניו ישפוט אלה דברי ידידו הדש"ת הטרוד הק' אברהם שאג מפ"ש.