אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן סט
נבוכו עשתונותי הא דקאמר הש"ס יבמות ע"ח דנכרית מעוברת שנתגיירה, בנה א"צ טבילה ולמ"ד עובר לאו ירך אמו מטעם דלא הוה חציצה ויש בזה ג' שיטות לדעת הרא"ה שהביא הנמוקי פ' החולץ [בהא דגר שמל ולא טבל מ"ז ע"ב] הוה גר בלא מילה כנקבה וכשנולד מלין כשאר בן ישראל למצות מילה ולא לגרות. אבל דעת הרמב"ן דאינו גר עד שנמול אח"כ והוכיח מזה דבדיעבד טבילה קודם מילה עלתה לו עיי"ש בנימוקי ובחי' רמב"ן. ורשב"א הוסיף לומר דאפילו טבילה לא עלתה לו ובנה דנקט הש"ס לאו דוקא ודוקא בת דמהני טבילה נתגיירה ע"י אמה. ועתה מאן מתרגם לי לשי' הרשב"א והרמב"ן הורתו שלא בקדושה ולידתן בקדושה להיות אחין מן האם הרי אין מועיל הגרות עד שנתגייר ונמול ובריית' צ"ז ע"ב [דחייבין משום אשת אח] לא משכחת לה פתרי למ"ד עובר לאו ירך אמו. וכבר עלה בדעתי לומר דודאי כיון דעובר לאו ירך אמו מה שכבר נתגדל מהעובר כשנתגיירה איננה מגופה ולא מהני מה שנתגיירה אמה שיהיה הולד כמותה מה שתהיה אחר שנתגיירה. אבל מה שגדל הולד עדיין היא מגופה ויש בו אחוה מן האם בקדושה גם שמקצת היה שלא בקדושה מ"מ איסור אחין מן האם עליהם מהחלק שנתגדל אח"כ ולא שקטה רוחי בזה:
ודע דמלבד זה ק' לי טובא הא דאמר רש"י שם דבהורתו שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא שייך לומר גר שנתגייר כקטן שנולד ומאז ימי חרפי עמדתי משתומם על מה זה [אב"ה. הכוונה דלענין שאר מן האב מה מהני לידתו בקדושה עיין רש"י ריש צ"ח ע"א ד"ה לא תימא] ונתיישבתי בדעתי ליישב כך דהרי האב אין לו יחוס על הבן רק מפאת הזרע שנקלט והורה גבר והרי כל מ' יום הוא כמים בעלמא וגם אח"כ במעי אמו העובר לאו אדם ורק בשעת לידה הוא במדרגת אדם ועל כל זה יחס התורה הקדושה את הנולד לאב וע"כ הדת ניתן מה שיהיה בשעת לידה ע"י הטיפה זרע מהאב נקרא על שמו וא"כ אם לידתו בקדושה מה בכך שבשעת הריון היתה נכרית הרי הולד לא היה בעולם עדיין ואעפ"כ נקרא על שם האב כיון שבשעת לידה אדם שמו והוא הדין גם כשלידתו בקדושה והרי דייקו רז"ל לומר גר שנתגייר כקטן שנולד ודוקא כשנשתנה אחר הלידה הטבעיות אין יחוס לאב עליו כיון שנשתנה לאחר הלידה הטבעיות בלידות הדת. אבל אם בשעת לידה הטבעיות הוא ישראל שפיר ראוי ליחסו על האב אם לא מטעם וזרמת סוסים דרחמנא אפקרי' לזרעי' כן עלה על דעתי. וזמן מה אח"כ מצאתי תוס' ר"פ יש בכור [ד"ה נתגיירה] כתבו דגם בכה"ג שייך גר שנתגייר עיי"ש. והנה לפי דברי תוס' הנ"ל דלא נחתו לחלק כהנ"ל וא"כ למ"ד עובר לאו ירך אמו (דא"כ) גם האם אין לה יחוס לולד רק משעת הריון ולא מלידה וא"כ גם בת שמהני טבילת אם להולד שיהי' כבת ישראל גמורה מ"מ אפי' אחיות מן האם איננו, בלידתן בקדושה אם לא כמ"ש בתחלה דמה שנתגדל אח"כ נקרא על שם האם ועיין:
ואחרי שובי נחמתי שיש לומר דוקא גר שנתגייר אחר הליד' ומבטן אמו נכרית יצא הולד ואח"כ נתגייר כיון שנתגייר ונתקדש בקדושת ישראל המפריד בין הדבקים כי בעת לידתו היתה אמו נכרית והוא נכנס תחת כנפי השכינ' להיות מעדת ישראל נתפרדה החבילה והקורבה ביניהם. אבל בלידתו בקדושה דאמו היתה ישראלית לעת יצא מבטן אמו גם שהוא עדיין לא נתקדש בקדושת ישראל עד שימול ויטביל אח"כ להיות מעדת ישראל הן בכניסתו תחת כנפי השכינה הוא מקרב עצמו להיות עם אחד מבטן אשר יצא ולא נתפרדה החבילה והקורבה ביניהם לאמור גר שנתגייר כקטן שנולד א זה אמו. אבל בלידתו שלא בקדושה גם שנתגיירה אמו תחלה והוא אחר כך שפיר לומר גר שנתגייר כקטן שנולד דתיכף כשנתגיירה אמו היא כקטן שנולד ונתפרדה החבילה ודוק היטב:
עוד בה שלישיה דלולא דמסתפינא אמינא דהא דאמר ר"י ע"ח דבנה א"צ טבילה דלא הוה חציצה אבל טבילת אמו] לא מהני דעובר לאו ירך אמו היינו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד אבל תוך מ' יום דהוה מיא בעלמא כמו שמבואר בש"ס ס"פ אלמנה ס"ט ע"ב ודאי העובר הוה במעי אמו כישראל. והנה בימי קליטה אם נקלט הזרע לאחר שנתגיירה פשיטא ליה דהוה ישראל ומשכחת לה כהאי גוונא אחין תאומי' מן האם ולא מן האב ועיין: