אור ברסלב
אהל אברהם סימן נה

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן נה

סימן נד

לידיד נפשי רב חביבי הרב המאור הגדול המופלג חריף ובקי, משנתו זך ונקי כבוד מו"ה מרדכי הרש נ"י שלעזינגר אבדק"ק נאדפאלא.

הנה מכתבו קבלתי זה שבועות שתים ואחרתי עד כה מלהשיב כי הייתי טרוד מאד מאד בנשואי נכדי הבתולה היתומ' בת בני מו"ה אהרן ז"ל זה אשר בלעדי אין לה משען ומשענה ועלי היה כולנה לפרנס אותה ויהי ה' מבורך כי ת"ל עלתה בידי להכניסה ולהשיאה לאיש גבר ירא ה' מבחורי חמד למד ושמש בבית המדרש. והנה גם כעת עתה עודינה התפרקו כל עצמותי ואין דעתי צלולה מרבות הטרדות והדאגה אשר עברו עלי בימים האלה. אך כאשר ראיתי כי עיני מעכ"ת מיחלות לתשובתי וכמה חשו חכמים לתקנת עגונות אמרתי שלא לאחר עוד. ואם כי ידעתי מך ערכי וחלילה לסמוך עלי באיסור א"א ומי אנכי לבוא עד הלום אך באשר שראיתי כי פר"מ נתן עיניו הבדולחים בי אמרתי אם מנוע אמנע פרי עטי מלהשיב דבר יחשוב כי דעתי נוטה להחמיר ולא ידרוש בכח דהיתרא משאר גאוני הזמן אשר גם באלה לא רצתה נפשי להיות גרם להיות רכה וענוגה אסור בכבלי עגון לכן אמרתי להשיב דבר:

הנה פתח מעכ"ת בכח דהיתרא לאמור אע"ג דע"א במלחמה צריך לומר קברתיו, גוף העדות שאמר הוה כמו קברתיו והוא שזה לשון העד ער איזט אום געפאללען דאן איזט ער אויף געשפרוגגען. האט ער איין שום בעקאממען אין קאפף איוט ער ווידער אום געפאללען בין איך גלייך געלאפפען זעהען האבע געועהען אוגטער דער ברוסט דינט דאם בלוט אונד פאן היגטען דאם הייסט איוט אויך נערוגען דאס בלוט ווייל דיא קוגעל איזט דורך גאנגען איך האבע אוגטערזוכט אונד סיך איבערצייגם דאם הערץ האט אויף געהערט צו קלאפפען אונד דיא פולזען גיכט מער בעווענט. מיר זינד ווייטער פאר געריקט דאנן האבען מיר מיססען ריקצוג מאכען אוגד מיר קאממען אויף דעם ועלבען פלאטין האבע איך הנ"ל ווידער אנגעשויעט ווידער בעקענט וויא ער אויז זיעהט וואר ער שאן גאנץ פערשטארט זיין פנים וואר פרייא איך האבע איהם גאנץ גוט ערקענט. ומפאת זה דן מעכ"ת דהוה כמו קברתיו דלאו דוקא קברתיו, כמ"ש הר"ן והריב"ש שהביא הרמ"א סעיף י"ז. והנני מעתיק לשון הר"ן בסי' ג' כתב ומ"מ הוו זהירין דלאו דבעי קברתיו ממש אלא כל שאמר דברים שהן ברורים שאין לספק בדדמי כגון דאמר אני נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצא יעיי"ש ובסי' ע"א כתב כיון שאמר הצופה שזה ששה ימים הגיע ליבשה לא שייך בדדמי עיי"ש. והריב"ש בתשו' סי' שע"ח כתב דלאו דוקא קברתיו אלא כל שנתעסקו בטלטולו כמו קברתיו. וא"כ גם כאן מה שאמר בתחלה "איך האבע אונטערזוכט דאם הערץ האט אויף געהערט צו קלאפפען אונד דיא פולוען" אשר בודאי היה ע"י משמוש ולא גרע מנגע שכתב הר"ן דהוה כמו קברתיו:

אך בדבר זה אני נבוך דדברי הר"ן והריב"ש הם באומר שמת ולאחר שמת נגעתי בו וכו' ובעדות דידן לא ראיתי שאומר העד בפירוש שמת בעדות שראה מתחלה רק בער האט איהם אונטערזוכט וכו' ואולי כיון שאין אומר שמת בפירוש רק ע"פ הדברים האלה אומדן דעתו שמת (אי) [לא] הוה כקברתיו דאולי עדיין היה מפרכס בגופו רק שאומר שמשש במקום שהחיות תלויה בו ולא מצא דופק והרבה יש כיוצא בזה וא"כ (א"כ) שלא אמר שמת עדיין אין כאן עדות אך מה שאמר אח"כ בחזרתו "עד וואר גאנץ פערשטארט" הוה כמו מת ומתשובת הר"ן סי' ע"א מוכח גם שלא נגע בו כלל וכלל רק כיון שכבר עברו [ששה] ימים אין חשש והוה כקברתיו א"כ ג"כ דברים אלה כקברתיו כיון שאומר ג"אנץ פערשטארט" כן דעתי נוטה:

ועדיין יש מקום לערער ולומר דדוקא באומר מת ואומר דברים שאין לחוש בדדמי כגון שכבר עברו ששה ימים שעלה ליבשה לא שייך בדדמי כיון שגם הוא אומר בפי' כי מת. אבל באומר רק הדברים שהם מורים על המיתה גם דליכא חשש ע"פ הדברים שאמר ובודאי מת מ"מ העד אפשר לו לומר שעם כל הדברים האלה עדיין היה חי אך נתעלף ולא הוה מלתא דעבידא דגלוי' לומר שלא משקר. שבתי וראיתי דהא דאמרו רז"ל דע"א מהימן משום דמלתא דעבידא דגלוי' לא משקר אין הטעם דיתוודע לאיש שקר דהרי בשמע בת קול איש פלוני מת דלא נודע מי הוא המבשר ג"כ נאמן והרי בכה"ג לא שייך כזה אלא ודאי צ"ל דאינשי לא משקרי כלל במלתא דעל"ג א"כ ג"כ בנדון דידן כיון שמוכח מדברי הר"ן וריב"ש דדברים שרובם ככולם ראי' שמת לא שייך בדדמי וע"כ אנו מתירין על זה שנגע בו ולא נדד כנף או שכבר הטילו הים זה ששה ימים, א"כ גם שאין אומר שמת כיון שאין משקר בד' זה ודאי מת דודאי דבר זה שאמר זה אמת דלא משקר ודוק וא"כ שפיר י"ל דהוה כקברתיו בעובדא דידן:

ואשר הביא מעכ"ת דברי הגאון ז"ל בספר אמרי אש שהתעורר אם השבים ממלחמה אינם עוברים ברית התורה כי רובם גם בצאתם לחפשי הם פסולי דאוריית' ומעלתו הערה עליו גם שעכשיו כשר הוה תחלתו בפסול אם בעת (העדות) [הראיה] היה מומר לתיאבון, שוב התעורר מעכ"ת על גוף הדין לפסול לעדות אשה תחלתו בפסול הנה כבר כ' בזה הט"ז שם סעיף ו' ומפאת זה לא חש הגאון ז"ל רק שעדיין הוא פסול וגוף הספר איננו במחיצתי. ועל גוף הדין שמבואר ברא"ש דצריך להיות תחלתו בכשרות דצריך טעמא כיון שא"צ עדות ממש רק לידע אמתת הדבר וכמו שהקשה הט"ז. יש לומר כיון שלא האמינו לע"א רק מפאת מלתא דעבידא לגלוי' לא משקר. וא"כ במומר ורשע דהוא מקלי דעת ואין אמון בו לא דקדק יפה בשעת הראי' ונשתרש בלבו כי ודאי מת ועכשיו מעיד מה שגמר הלהו בעת ראי' ובחשש רחוק לא האמינו בקורת עדות עד אחד אבל מסיח לפי תומו דאין הטעם משום דעבידא לגלוי' שפיר נאמן כך יש לדחוק

ומה שהערה מעלתו על מה שהאמינו חז"ל עד אחד משום דעבידא לגלוי' דבמלחמה דשכיח דנקטע ידו או רגלו ומחמת כיסופא ערק ולא הוה עבידא לגלוי. אני אומר לא כן דמ"מ לא משקר דאפשר דיתגלה הדבר במקום אשר הוא שם ומעלתו הקשה זה באופן אחר כיון דצריך ג"כ לדייקא ובאומרת בריא לי כמ"ש רש"י כתובות כ"ב [ע"ב ד"ה באומרת, וז"ל אין לבי נוקפי שבריא לי אילו היה קיים היה בא] א"כ דלמא ערק ומחמת כן לא בא. הנה אין סברת דייקא ע"פ דברי רש"י הנ"ל. והן ודאי אפי' אשה אומרת שלא נודע לה דבר ממנו אם חי או מת וגם היא לא מחלטת אעפ"כ היא מותרת ולא שמענו שצריכ' לומר כאלה. רק סברת דייקא שודאי היא חוקרת אחר בעלה לברר הדבר ואחרי שלא שמעה כלום אזלא ואתרע חזקת חי של הבעל דאלו היה חי ודאי נשמע ממנו דבר זה ס' דייקא:

ומה שהערה מעכ"ת על דברי מהרש"ל ביבמות קט"ו שמגיה בדברי רש"י ד"ה ופסתא דידא מאיש אחר, שבא להצילו דמה צורך בזה דהפשטות שגברא חריכא היו לו שתי פיסות וע"כ הי' פיסת יד מאיש אחר. דא"כ עדיין ק' מה ס"ד להביא ראי' מפיסת ידו דגברא חריכא בעלה דלמא אפכא ומנא לן להקל. לזה הגיה שבא להצילו ולא היה בתוך האש רק פשט ידו שם להוציאו חוצה ומשו"ה תלינין להקל דגברא חריכא היה בעלה שהיה בתוך האש. אך באמת י"ל דלהכי ס"ד דתלינין גברא חריכא היה בעלה דאם רק פיסת יד נשרף מבעל למה לא נמצא ולא אסיק אדעתיה דמחמת כיסופא ערק אבל איש אחר יש לומר דהיה ממקום אחר והלך לדרכו והבן. ואסיים בברכה אוה"נ הק'.

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה