אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן מג
שנית להרב הגדול חריף ובקי מו"ה דוד הנ"ל
נועם מכתבו הגיעני שנית הנה על החילוק שאמרתי לחלק בנדון לבוד שאם השפוע כלה למעלה אין ראוי לומר הלבוד נוכחו בשוה ופ"ז בא מעלתו להשיג לאמור טול קורה מבין עיניך כי מעירובין י"ד דקאמר הש"ס בקורה עקומה דאמרינין פחות מג' לבוד ואמרינין הלבוד בשוה. הנה לא דמי זה לזה כלל, כי עצם החילוק כך דבשפוע אהלים אם אין בגגו טפח דהוה רק דופן עקומה ולא תקרה כמו שהקדמנו בדברינו הראשונים. ואך מפאת הלבוד נאמר שנדון כתקרה, ע"ז שפיר קאמינא כיון דחזותא וממשו מוכיח להיות כלה כאצבע למעלה בתורת דופן עקומה לא נאמר לבוד להיות תקרה. לא כן בקורה עקומה שם בעירובין דקורה שמיה ומפאת הלבוד ג"כ קורה ואך משום דלמעלה מכ' או לחוץ למבוי פסול והלבוד מכשירו שפיר אמרינין הלבוד בקו הישר להכשירו דאנן לא צריכין מחמת הלבוד לעשות ממנו דבר אחר רק תורת כלי להכשיר וזה ברור ונכון:
ומה שתמה על מה שאמרתי וכי עשיה לשמה הרי גם באיספלידי נימא הרי איכא פצימין וכי עשיה לשמה במחילת כבודו לא ידעתי מה זה הרי כה דברי הן באכסדרה דמלבד הפצימין משמש כניסה ויציאה ואין התשמיש של הכניסה ע"י הפצימין ובלא מזוזות אין חיוב מזוזה וכיון דהפצימין הן לאחזוקי תקרה אין כאן מזוזות ופטור ממזוזה דאין הפצימין משמשין למזוזת הבית אבל בגגין הללו דמשמש בו לדירה ויש בו פתח ומזוזות כדינא לחייב במזוזה גם כי לא נעשה עיקר הגג לתשמיש לדירה מ"מ חייב דא"צ עשיה לשמה:
ומה שהביא מעלתו דוגמא מכסא עדיות פ"ב משנה ח' שנטלו שנים מחפויו ופי' שם משום דעיקרו לישיבה ואם נתבטל העיקר בטל מלהיות כלי קבול. במחילת כבודו דמי להאי עורבא שהביא אש מה ענין טומאה לכאן דשם מהני יחוד ושינוי מעשה. ואם ירצה לדון בדוגמא יש להביא מסנדל של בהמה שבת נ"ט יעיי"ש, ד' ידידו החותם באהבה הק'.