אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן מ
לי"נ הרבני המופלג צדיק תמים מו"ה אבא חייא נר"ו בק"ק טשארנא.
יען כי הפציר בי עד מאוד לעיין בדברים אשר דבר עמי להלכה למעשה פה אל פה וידעתי נפש צדיק כי רק דעתו לעמוד על האמת ואם כי כבר הרחיב דבורו לגאוני הדור נפשו אותה לדעת אם גם דעתי מסכמת עמו. לכן באתי לעשות רצון יראיו ואען ואומר כי כאשר דמיתי להשיב לו מיד לפום רהיטא כן עוד דעתי לאחר עיון קצת בדברי הפוסקים והנה דעת מעלתו מלשון התנא ודברי רש"י מוהלין ופורעין דמילה היא חתיכת עור הבשר ופריעה היא קריעת קרום התחתון וצריך דוקא לחתוך העור הערלה חיצונה עד למטה מעטרה ולא ישתייר שום ציץ החופה רוב גובה העטרה גם אם מסיר הציץ מבשר העטרה ולא יחפה את העטרה כלל לא קיים מצות מילה אם יש בציץ כדי לחפות רוב עטרה דהיינו גם שהוא למטה כל שיש בו שיעור כדי לחפות רוב עטרה גם שהעטרה מגולה לגמרי לא קיים מצות מילה וכן מטין דברי רש"י שצריך דוקא לחתוך. ואני אומר כי לא כן הדברי' לומר שהקפידה התורה על החתוך העור העליונה דוקא ורק הדברים כמבואר בלשון הרמב"ם וש"ע כי המילה היא להסיר העור החיצונה מהעטרה בין ע"י החתוך או שקורע הנשאר ומגלה העטרה מהעור החיצונה ופריעה היא להסיר הקרום התחתון לגלות בשר עטרה שלא יהיה עלי' שום קרום אבל לענין הסרת הקרומים אין חילוק בין העליון או התחתון וכמו שמהני הסרת הקרום התחתון ע"י שקורע אותו עד למטה מעטרה ומניחו שם, גם בעור החיצון גם שלא נחתך עד למטה מעטרה כדרך המוהלים וע"י הקריעה בשעת פריעה מסיר שניהם למטה מעטרה קיים מצות מילה כדת וכתורה:
ומנא אמינא לה דהרי גם פריעה יילפינין בש"ס דידן [יבמו' ע"א ע"ב] מקרא דמול שנית הרי דגם פריעה יקרא בשם מילה ובירושלמי שבת ייליף פריעה מהמול ימול, או מחתן דמים למולות תרתי משמע, הרי על שניהם נאמ' מילה וכמו שמהני קריעה לקרום התחתון דמצות התורה רק להסיר הקרום מהעטרה ולגלות בשר העטרה, כן מצות מילה מעור החיצון ג"כ כזה להסיר העור החיצונה ולגלות העטרה, ורק לאברהם אבינו לש"ס דידן לא ניתן הפריעה ורק המצוה לגלות העטרה מעור החיצון ואין מעכב הקרום התחתון. ובמדבר נצטוו שיהושע יפרע בשר הגיד גם מקרום התחתון שיהי' בשר העטרה מגולה מכל וכל. והתנא דנקט מוהלין על החיצונה לישנא דקרא נקט וגם שלא יתכן לעשות בלא חתוך. ורש"י דנקט כל העור (רק) [עד] למטה מעטרה
[אב"ה בדף קל"ג ע"ב ד"ה כל זמן, שכתב בציצין מעכבין שאינו כשרה עד שיחתכה וחוזר וחותך גם שאינו מעכבין כ"ז שלא סילק ידיו] היינו שיהיה מגולה עד שם וכיון דמתניתין נקט מוהלין דהיינו חתיכה נקט רש"י הדין על זה שהסרת העור צריך עד למטה מעטרה ולאו דוקא בחתיכה כן כוונת המפרשים. וחלילה לומר כי המוהלים שאין חותכי' העור החיצונה עד למטה מעטרה ורק ע"י הפריעה מגלים העטרה, שלא מקיימין מצות מילה. ופירוש ציצין המעכבין שחופין את רוב העטרה יוכיח דדוקא אם חופה אבל כיון שאין חופה שנדבק למטה גם כי לא נחתך נכנס בברית קודש ולפרש בשר החופה שיעור חופה כמו שעלה על דעת מעלתו פי' משובש הוא.
אך זה צ"ע גדול כי באמת לפעמים עור החיצונה עב וקשה מאוד ואם לא נחתך כשיעור רק ע"י הפריעה נדחק למטה אם לא יהיה זריז לדחוק בסמרטוטין שקורין (טרפליש) עד שנדבק למטה ולא יעלה למעלה מעטרה. ואם לא יהיה זריז בכך ויעלה העור החיצונה למעלה שיעור חופה רוב גובה או רוב הקיפה, יש ספק עצום אם רק דינו כמשוך שכבר נימול כדת ואין צריך רק להיות נראה כמהול כמבואר בש"ס וש"ע. או דנימא כיון שלא חתך העור והוא בטבע עולה למעלה גם שנתגלה העטרה ע"י הדוחק באצבע בשעת מילה, עדיין לא קיים המצוה והוא ערל עד שיתקן כדת. לכן ודאי יהיה המוהל זריז וזהיר לחתוך כשיעור באופן שלא יעלה האור למעלה, כי הדין של הש"ע הוא רק שהבשר רך ומדולדל אבל לא אם הסיבה שלא חתך כשיעור שצריך לגלות. ולענ"ד זה כוונת הב"ח דלולא זאת אין פירוש לדבריו דפשיטא דבציצין המעכבין דהוה ערל וחייב כרת כל אלה נראה לעניית דעתי והרחבתי הדבור לכבודו [אב"ה עיין בפתחי תשובה בשם חמודי דניאל כ"י] דברי ידידו הדש"ת הק' אברהם שאג.