אור ברסלב
אהל אברהם סימן ל

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן ל

סימן כט

שוכ"ט תניינא לי"נ הרב המאה"ג המופלג מו"ה אבא חייא נ"י

אשר הביא מעכ"ת ראיה לדברינו דפשיטא דחזקה דהשתא אלים טובא דסוקלין ושורפין - אהובי נ"י הלא אין דברינו בגדר חזקות כאלה שהם ראיה על הדבר כמו חזקה דא"א פורע תוך זמנו וכדומה. אך דברינו על חזקה מומשכת להעמיד הדבר על חזקתו שלא אירע שינוי בדבר. והן (פשיטא) בחזקה זו פשיטא חזקה למפרע עדיף מחזקה דהשתא ורק במקום תרתי עדיף ובחזקה זו נידון דידן

[אב"ה רצינו שמשעת ריעותא ולהבא אלים מחזקה דלמפרע ורק להמשיך עד שעת הריעותא, דלמפרע עדיף]:

וע"ד ראייתו דכל הפרוזדור עד המקור הוא בית החיצון, ותיכף ביציאתו מן המקור מקום בין השניים לטמא בפנים כבחוץ ודלא כדעת המשאת בנימן שהבאתי [עיין לעיל סי' כ"ח ד"ה ואשר] מהא דפריך הש"ס ר"פ הרואה אי דארגשה, אח"ז אמאי פטורים מקרבן כיון דארגשה. דאם נאמר כדעת מ"ב הנ"ל אע"ג דארגשה פתיחת המקור דלמא לא יצא מבין השניים הנה ראיה זו בנויה על ההקדמה שההרגשה היא פתיחת המקור ולא הרגשת זיבת דבר לח. דלדעת האומרים שההרגשת זיבת דבר לח הוה הרגשה, אני אומר דוקא ע"י הרגשת זיבת דבר לח מחוץ לבין השניים שהיא מקום עקירה להיות טמאה בפנים כבחוץ מקום הגבול שהגבילה תה"ק ע"פ הקבלה, זאת היא ההרגשה שצריכה שתרגוש, וכראיית המ"ב דבבשרה דדרשינין מיניה לטמא שם דוקא צריכה שתרגיש שנעקר והרגשת פתיחת המקור אין מעלה ומוריד כיון ששם אין מקום טומאה ומעתה א"א לבנות בנין על ראי' [זו[ והיא הדבר אשר דנין בה וקם דינא דמבין השניים הוא באמצע פרוזדור כד' מ"ב וההרגשה היא זיבת דבר לח:

והנה כה ראיתי בחי' רמב"ן ור"ן דף מ"ב בהא דיולדת מטמא בפנים, שמה יראה ג"כ מבואר כדברי מ"ב ומדברי הר"ן יראה דעיקר העקירה היא יציאת הדם לגבול שהגבילה תה"ק ע"פ הקבלה מבין השניים ולחוץ. ואשר אני אחזה לענ"ד, כי הן צואר הרחם אשר שמו פרוזדור הוא כווץ ועומד מקום צר ודחוק עד שנתחבטו הב"י והאחרוני' להקל בבדיקת האשה בחורין וסדקים עד מקום שהשמש דש מפני קלקול האשה ומעתה לא יפלא וקרוב לודאי אם נתמלא רחמה דם והטבע דוחה להוציא הדם חוצה כי תרגיש האשה לעת שנפתח צואר הרחם מעט מעט וגם בעת פתיחת מקום בין השניים אשר שם הגבול היא מרגשת והיא הרגשת פתיחת פי המקור כי שם גבול המטמא. וראיתי בתשו' הגאון פני יהושע כי הוא ראש המדברים בדבר ההרגשה מה היא שבנה יסודו על תשו' מהר"י וויי"ל ז"ל ושם לא נזכר פתיחת רק הרגשת דם המקור ויש לפרש על אופן הנ"ל. גם דברי פני יהושע יש לפרש כן והדברים מעצמותן לדעתי דברים לאמתתן. ואפשר שגם כוונת מ"ו ז"ל ג"כ כזה ואין דברי' שבין השניים הוא מיד סמוך למקור רק כוונתו שצריך הרגשת פי המקור דהיינו בין השניים שם מקרי הרגשת פתיחת המקור כי שם עקירת הדם לטמא והמעיין היטיב בראשוני' ירא וישפוט אם כנים הדברי'.

[אב"ה רצונו דכל דברי החולקין סובב הולך רק, דלא סגי בהרגשת זיבת דבר לח באמצע פרוזדור רק הרגשת פתיחת אמצע פרוזדור אשר כווץ ועומד וע"י יציאת הדם מתפשטת מעט, וזהו מקרי מקור כי שם הגבול לטמא. אבל פתיחת פי החדר לא יועיל כיון ששם אין מקום טומאה. ומה נעים ונחמד הכוונה בדבריהם ולא תקשי מידי אך לכוין הדבר הזה בד' החתים ז"ל שם, קשה להולמן כי נראה בעליל להמעיין שחולק על הנ"ב במקום ההרגשה לא באיכות]. (ע"כ הג"ה מב"ה):

ואשר הוסיף מעכ"ת לשלוח לן ד' הרמב"ם פ"ג מהל' טומאת משו"מ שכתב יולדת אעפ"י שלא ראתה, אם יש בידי דבר.

[אב"ה הרי טומאת מעל"ע רק משום שמא כותלי בית הרחם העמידו הדם. וא"כ בלידה יבשתא דטמאה מגזה"כ מנ"ל דמטמא' למפרע] הנה הקשה לשאול בדבר אשר כבר דברו גדולי חקרי לב וע"ג רבינו נר ישראל בחתם סופר זצוק"ל [בסי' קנ"א] תלה בי' זיינא ואנן מה נענה בתריה. ולולא יגורתי הייתי אומר כוונ' אחרת בד' רמב"ם אחרי בינותי ד' הרמב"ם פ"ד הלכה ו' כתב הרואה אחר דם טוהר [בתוך] כ"ד שעות דיה שעתה שאין מעל"ע. והוא מד' הש"ס שם דף ל"ו. וע"כ איירי הרמב"ם דראתה תוך ימי טוהר דם וכיון דס"ל כרב מעיין א' א"כ לפי מה דפסק הרמב"ם דד' נשים בראי' שני' (מטעם) [מטמאות] מעת לעת ראוי' לה לטמא מעל"ע ואך מפני שאין שהות וכאוקמתא דש"ס שם לרב דיה שעתה. ומעתה יש לפרש הברייתא [דפ' בנות כותים ל"ט ע"א] דיולדת מטמאה מעל"ע ג"כ כה"ג דראתה דם לאחר ימי טוהר וכבר עברה מעל"ע לאחר ימי טוהר ואם ראתה בימי טוהר דם בראי' ראשונה לאחר ימי טוהר מטמאה מעל"ע כך מפרש הרמב"ם הברייתא ואפי' ללוי יש לפרש הברייתא כן דהרי לוי מודה דתנאי היא והוא ס"ל כתנא דשוין. וברייתא אשמעינין דמעיין א'.

[אב"ה דהרמב"ם ודאי דינא דברייתא נקט כלשונה, או דצריך לפר הברייתא ג"כ כך דאל"כ היה לו להרמב"ם להביא הדין דיולדת בשעת לידה מטמאה מעל"ע] ומ"ש שלא ראתה, כוונתו שלא ראתה עדיין לאחר ימי טהרה רק ראיה זו ואפ"ה מטמאה מעל"ע כהנ"ל. וגם שמוכח מד' הרמב"ם שהביא פ"ד מברייתא דשוין דין זה

, [אב"ה רצונו משום דנקט דוקא בתוך מעל"ע דיה שעתה מוכח דאם יש שהות מטמא למפרע דמעין אחד] לא מנע להביאו באשר שמבואר כן בברייתא. את זה אמרתי בחפזי הנלענ"ד ואסיים ידידו הרש"ת הק' אברהם:

אח"כ ראיתי כי יש לפרש ד' הרמב"ם ז"ל באופן יותר נאות כפי תי' א' דתוס' דף ל"ט ד"ה והיולדת דאע"ג דמעוברת דיה שעתה אפ"ה בדם לידה טמאה ולזה כ' הרמב"ם אע"ג דלא ראתה מקודם דלא כתי' ג' דתוס' ודוק.

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה