אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן כז
שוכ"ט לי"נ הרב המאור הגדול חריף ובקי עדני העצני כבוד מו"ה מרדכי צבי נ"י שלעזינגער האבדק"ק נ"פ יע"א. - מכתבו הנעים הגיעני עש"ק לעת הכנסת שבת מלכתא. ונפשו היפה בשאלתו אם שמרי יין של ישראל נאסרי' במגע נכרי. ומעלתו אומר שכמדומה לו שהרשב"א מתיר. אני בעניי לא מצאתי כזה ברשב"א ולענ"ד הדבר ברור דנאסרי' במגע נכרי וכן מוכח מד' המרדכי ס"פ המוכר [פירות וגם בפ' אין מעמידין] אך הוא לשיטתי מתיר משום דס"ל דהוה קיוהא בעלמא וא"כ לדידן [נאסרים] וגם מדברי א"ח בשם הר"ש שהביא הב"י בסי' קכ"ג והם ד' המחבר שם סעי' י"ב מוכח דמגע בשמרים איסר. וכן מוכח מד' תוס' ל' ד"ה אלונתית והם ד' רמ"א בסעיף ה' דהיכא דניכר היין אוסר מגע ופשיטא דבשמרים ניכר היין ואוסר. והגהות אשרי [מביאו הרמ"א שם] מתיר יין הנבלע בכלי אבל שמרים ודאי הוה יותר מטופח להטפיח ומוכח דאוסר וכן מוכח מתשובת רשב"א סי' ל"ח שהביא [הב"י שם]:
אך ראיתי בסיף דבריו וז"ל, המעשה כך היה, בבית ישראל עשו יין שרף משמרים ויהודי ואינו יהודי שפכו יחד מן הכלי ליורה. הנה אם לא היה שום מגע זולת זה תמה אני על מעכ"ת הרי כח נכרי וכח ישראל מעורב בו אין אוסר ביין כמבואר בסי' קכ"ה ותל"מ. ואסיים בברכת השנים לעלות זכרונו לטובה ביום הדין הקדוש הבע"ל לאלתר לחיים. דברי ידידו הדש"ת הק' אברהם שאג מפ"ש.