אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן ב
ראה ראיתי להגאון מהו' עקיבא איגר זצ"ל בספרו תשובת סי' ז' העלה להלכה דקטן שהתפלל ויצא ידי קידוש דאורייתא יכול להוציא יא גדול שהתפלל שמחוייב קידוש דרבנן על הכוס ולא הוי תרי דרבנן ואין מוציא חד דרבנן דלא כתוס' שכתבו שקטן שלא אכל כדי שביעה א"א לו להוציא גדול כזה דהקטן תרי דרבנן. וטעמו ונמוקו כמו שגדול שאכל כזית שיכול להוציא למי שאכל כדי שביעה עיי"ש. ובמחכ"ת כי רב הוא לענ"ד לא כן הוא והראי' מגדול אין בה ממש דודאי גדול כיון שהוא מחוייב בדבר מוציא אע"ג שעתה אינו מחוייב וא"צ לאכול כזית רק מטעם הירושלמי ואכלת אבל קטן דאינו בר חיוב וכלל ג' הוא בידינו מי שאינו מחוייב בדבר א"א לו להוציא אחרים רק מי שג"כ מחוייב מדרבנן כגון קטן שאכל כדי שביעה דמחוייב מדרבנן מוציא לגדול שאכל כזית דהוי הקטן בר חיוב כמותו אבל אם הקטן אכל רק כזית דהוי תרי דרבנן לא מיקרי בר חיוב נגד הגדול שאכל כזית דהוי חד דרבנן א"א לו להוציא. ומה שרצה המחבר לומר כיון שאפשר לו לאכול כדי שביעה הוא בר חיובא מדרבנן וכוי כחד דרבנן כמו הגדול דמיקרי בר חיובא דאורייתא משום שאפשר לו לאכול וחיובא אקרקפתא דגברא. ליתח משום דאי אזלינן בתר קרקפתא דגברא הקטן לגבי גדול לא מיקרי בר חיוב דעל הקטן חיוב דרבנן אם יאכל כד"ש ועל הגדול חיוב דאורייתא ובין אם נלך בתר חיובא דהשתא בין בתר חיוב קרקפתא דגברא לא דמי חיובא דקטן לחיובא דגדול ומיקרי הקטן אין מחוייב בדבר נגד הגדול ודעת המחבר שנלך בקטן בתר חיובא דקרקפתא שעליו מוטל לברך אם יאכל כדי שביעה ובגדול בתר חיובא דהשתא שאין מחוייב רק מדרבנן שלא אכל רק כזית ומאין הרגלים וראי' כן דלעול' עיקר לילך בתר קרקפתא דגברא ומשום הכי מוציא הגדול אע"ג דלא אכל כלום מדינא דבתר קרקפתא דגברי אזלינן לקולא ומיקרי בר חיובא ורק הקילו בקטן שאכל כדי שביעה אע"ג דליכא קרקפתא דגבר' מדאורייתא רק מדרבנן מ"מ כיון שהחיוב של הגדול רק דרבנן עכשיו שלא אכל רק כזית להכי מוציא אותו דשוין הן לשעתן כיון שהקטן אכל כדי שביעה ומחוייב מדרבנן אע"ג דגדול אם אכל כדי שביעה הוא מחוייב מדאורייתא מ"מ כיון שהשתא לא אכל לשובע ומחוייב מדרבנן יכול הקטן להוציא שמחוייב השתא ג"כ מדרבנן אבל אם הקטן אכל רק כזית דאי אזלינן בתר חיובא דהשתא הוי תרתי דרבנן ואין יכול להוציא הגדול מה מהני מה שיש עליו אקרקפתא חיובא דרבנן אם יאכל לשובע. וזה ברור באופן שדברי תוס' קיימין שקטן שאכל כזית אין מוציא לגדול שאכל כזית וכן קטן שהתפלל אין מוציא לגדול שהתפלל חיוב קידוש דרבנן וברור לדינא
ודאתינן עלה מה שהשיג שם המחבר על הגאון בס' דנול מרבבה שיצא לדון בדבר חדש מדברי הרא"ש דנשים אינן בכלל ערבות ואיש שהתפלל אינו מוציא אשה בקדוש הנה ת"ל כבר בימי חורפי כתבתי על הגליון כזה והוא דבר ברור דכונת הרא"ש רק לחלק במצוה דלא שייך בה האשה לא שייך בה ערבות וכמש"ש. אך מה שהביא ראי' שם דא"כ חרש המדבר ואינו שומע דאין מוציא אחרים משום שאינו מחוי' ובזה יקשה מ"ש הא דיצא מוציא הנה נראה בעליל דדעת הגאון שם דהא דמי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים הוא מטעם שאין עליו ערבות במצוה זו והיא בעיני כתורה חדשה לעשו ת הסיבה למסבב:
ולא כן הדבר רק עיקר ההלכה כך דמי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ותקיע' מאשה ועבד כמנבח נבח והא דאם יצא מוציא אע"ג שאין מחויב עכשיו מ"מ בר חיוב הוא במצוה זו ומטעם טרבות נחשב כאלו עדיין הוא בר חיוב הן אמת שיש ראי' לדברי המחבר דעיקר הדבר תלוי אם יש עליו ערבות או לא דהא דאין מחייב אין מוציא שאין עליו דין ערבות דלפמ"ש דיש עליו דין ערבות מ"מ כיון שאינו מחוייב בדבר ואין חיוב אקרקפתא דגברא לעשות מצוה זו א"א לו להוציא אותו א"כ למ"ל לרא"ש שם ברכות לחדש דנשים אינן בכלל ערבות תיפוק ליה דכיון לפי הצד דנשים פטורות בבהמ"ז ולכן א"א להם להוציא אחרים גם שיש עליהן ערבות מטעם שאינן מחוייב ונראה בעליל דס"ל להרא"ש דעיקר תלוי בערבות והא דאין מחויב אינו מוציא שאינה בכלל ערבות ולכן צריך לחדש דאשה אינה בכלל ערבות. ואם כי דברי הרא"ש מוכיחין כן ומקבל אני אותן באימה. נפלאת היא בעיני ולא זכיתי לירד לעומקן כי לפי פשטות דברי הש"ס נראה כמ"ש דעיקר תלוי אם הוא מחויב מוציא וממילא אם אשה פטורה מברכת המזון אינה מוציאה ואין אנו צריכים לחדש אם יש ערבות באשה אם לא וצ"ע.
ועיין רמב"ן מלחמות ברכות שם משמע מדבריו דפשיטא דאיש שאכל כזית דגן א"א לו להוציא למי שאכל לשובע דהוה אין מחויב בדבר. ומעודי ישתומם לבי א"כ איך נתרץ הא דיצא מוציא הרי אין מחויב עכשיו וע"כ צ"ל כיון דמחויב באותו מצוה אע"ג דכבר יצא ואינו מחויב לשעתו כיון שיש חוב אקרקפתא דגברא מצוה זו אע"ג דלשעתו אין חיוב מיקרי בר חיוב ומוציא אם שכך הלכה דמיקרי בר חייב או מטעם ערבות כמ"ש הרא"ש א"כ בברכת המזון נמי. ומתוך הדחק צריך לחלק דס"ל דדוקא מצית שהם חובת הגוף לעשות וא"א לו לפרוק עול המצוה מגופו כשופר וכדומה מוציא אע"ג דאין מחו' לשעתו שכבר יצא אבל בהמ"ז שאין חובת הגוף עליו דאם ירצה לא יאכל לא מיקרי מחויב בדבר אע"ג שאם יאכל מחויב בברכות המזון ודו"ק