אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
פרשת שמות
ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד וגו'. אמרו במדרש מלמד שאשה אחת ילדה ששה בכרס אחד. וח"א י"ב וכו'. וח"א ששים בכרס אחד וכל אחד מהם נתן טעם לדבריו. ולמ"ד ששים בכרס אחד ומאן הוא משה ששקול כששים רבוא. ובכמה מקומות אמר רז"ל שמשה רע"ה שקול כששים רבוא. ואפשר לענ"ד לרמוז בשם משה בחשבון יעלה ששים רבוא בזה האופן. והוא אם תחשוב אות מ' של משה באות ש' בהכאה ותאמר ארבעים פעמים שלש מאות יעלו י"ב אלף. ותחזור ותכה אות שי"ן במ"ם ותאמר שלש מאות פעמים ארבעים הם יעלו ג"כ י"ב אלף והוי כ"ד אלף. ואחר כך תחשוב ארבעה ועשרים אלף כ"ד פעמים יעלו תקע"ו אלפים. עוד תכה אות ש' באות ה"א ותאמר שלש מאות פעמים חמשה יעלו אלף ות"ק. עוד תכה ט"ו מאות ט"ו פעמים יהיו כ"ב אלף ות"ק בכללות כ"ד אלפים תשלום שש מאות אלף. נמצא ששם משה בחש' הנז' יעלה ת"ר אף וז"ש ילדה ס' רבוא ומאן הוא מש"ה. זהו מה שהשיגה דעתי הקצרה והחלושה:
הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. והוא בהקדים משארז"ל מהטעמים שיצאו ישראל ממצרים קה"ז והוא שהשכינה השלימה המנין דכתיב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ותיבת גם עלה פרז"ל אפילו ע"י שליח עוד ארז"ל הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל וכו'. ואפשר בשביל השכינה שהיא משלמת המנין. שנית פן ירבה ע"י שיעשו מצות ומעשים טובים כאז"ל דין גרמ"א שיצאו קה"ז והוא אותיות ירב"ה כנז' יו"ד רי"ש בי"ת ה"א בגימ' תיבת שתרחם. כלומר שתרחם עליהם והוא ע"י הצדקה וגמילות חסדים שקודם צאתם ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. א"נ ע"י האהבה דכתיב ואהבת לרעך כמוך. והשלום דכתיב בקש שלום ורדפהו. והאחדות שהיה ביניהם כאז"ל על פסוק והוא באח'ד אחד לא נאמר אלא באחד שאין השכינה שורה אלא כשהם באחדות.
א"נ ע"י דם מילה דם פסח דכתיב ואעבור עליך וכו'. א"נ ע"י האמנה דכתיב ויאמן העם כי פקד ה' את עמו. א"נ והלשון כאז"ל שלא שינו את לשונם שהיו מספרים בלה"ק. זה הוא אותיות ירב"ה כנז"ל הם בגימ' על ידי הצדקה ובגמילות חסדים ע"ה. דכתיב זרעו לכם לצדקה וקצר לפי חסד. א"נ ע"ה גי' על ידי אהבה ושלום והאחדות. א"נ דם פסח דם מילה ההאמנה והלשון. דין גרמא שיצאו קה"ז. א"נ אותיות מלחמה כזה מ"ם למ"ד חי"ת מ"ם ה"א. מספר תרנ"ח בגימ' הם דצ"ך עד"ש באח"ב יחד כולם. א"נ גם נוטלין ממונינו בחזק יד ויצאו זה. עב"כ - א"נ מלחמה במילואו כנז' והתיבה עם ב' כו' גי' קשה עלינו מאד מאד. עוד והיה כי תקראנה מלחמה ותיבת מלחמ"ה ר"ת מאת השם מכות חזקות למצרים. למלאות חפצינו הלואי מותינו מחיים. חטאת מצרים מזכרת היא לעולם. מגמת חפצם להכביד השעבוד מאד. מהעבודה הקשה חצות לילה מתייעצים. מרב חטאתם מצרים היתה לשממה. ממעלליהם הרעים מצרים חרפה לעמים. משמי מרומים לרב חטאיהם הרעים. הגזירה למצרים מיתות משונות חמורות. מלאכי חבלה למצרים הצוררים משחיתים. להם האף חימה ממיתם לכלם.
מצרים הישנה חריבה לכל מאוסה. חשבו להמית הילדים מצאתם מרחם. דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. מלך לעד הוא מפר חשבונם. מכת הבכורות חצות (לילה) לפגרים מתים. מצרים מיללים השק לגופם חונים. מקריעת הים מחשבותם חפפה לראשם. מירידתם לים חזרו מים (לראשם) הטבעו. חשבונותם מדה לנגד מידה היתה. חזר הקיאם ליבשה מצרים מקברים. חשבון מספר למען מדלג הקץ. א"נ מעלם ממצרים לקבל התורה חביבה. א"נ חבתם לפני המקום מיותר מעלות. השם ממרום מראה חבתו להם. השם מלך חנון לוחם מלחמותיהם ודוק.
א"נ תיבת פרעה מצרים עם הכולל בגימטריא נחש ועקרב. שהם דומים זה לזה שניהם מזיקין כמשל בעל התל ובעל החריץ. ואת היותר. ונוסף גם הוא על שנאינו וההוספה היא ע"י פריה ורביה ותיבות הנז' בגימ' שתדע. א"נ עם ב' כו' גי' כנגדה נבטל מהם פריה ורביה. א"נ על ידו הם פרין ורבין ע"ה, ונלחם בנו ותיבת בנ"ו כזה בי"ת נו"ן ו"ו בגימ' על ידי רבוי האוכלוסין בדק'. ודין גרמא ועלה ואות הואו דתיבת ועלה היא לסברא דואו לחלק כמו ועבדום וענו אותם כלומר מזה הטעם או מזה הטעם יצאו קודם הזמן.
ואותיות עלה כזה עי"ן למ"ד ה"א בגימטריא רד"ו. שלא ישבו כי אם רד"ו שנים:
עוד נ"ל לפרש בפסוק הנז' הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארן. ופרז"ל הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל וכו' אם יראה בעמו"ר שבא הכתוב לרמוז באמרם הבה נתחכמה לו שכונתם שיתחכמו לגרום איזה סבות שח"ו שתסתלק השכינה מישראל שהשכינה משלמת המנין והוא פן ירבה שירבו ישראל במצות ובמעשים טובים כנז'. ובזמן שישראל עושים רש"מ שכינה שרויה ביניהם ועי"ז הם נגאלים. ובזה והיה כי תקראנה מלחמה ותיבת מלחמ"ה בנוט' מהשם להלקותינו חלף מעשינו הרעים. משפט חרוץ לשלוח העשרה מכות. למצרים מרוב חימתם הם מתים. ונוסף גם הוא על שנאינו ותיבת שנאינ"ו בר"ת שיתאספו יחד ויעשו אלינו נקמות נמרצות. ישראל אשר נמצאים שמחים נמלטים ויוצאים. נפלו נפילות אחרות וישראל יושבים שקטים. ישראל ובחודש ניסן שמשא נהורא אורה. ישבחו אל נורא שעושה נפלאות ויגאלם. ובקריעת ים אומרים שירה נאה נוראה. עוד מהטעמים שיצאו ישראל ממצרים קה"ז והוא רבוי האוכלוסין השלים המנין זה הוא ונוסף כדכתיב ו'בנ'י י'שרא'ל פ'רו ו'ישרצ'ו ו'ירב'ו ו'יעצמ'ו ב'מא'ד מ'א'ד ותיבות אלו בר"ת וס"ת בגי' ברכ'ה ע"ה. וזו היא הברכה שבירך הקב"ה לאברהם אע"ה כי ברך אברכך וכו'. א"נ ס"ת שם ע"ב שהוא מקור הרחמים. א"נ בר"ת בגי' יוסף. וזו הברכה שבירך יעקב אע"ה ליוסף בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ואפשר שכיוין לזאת הברכה והוא יוסף ע"ה ע"י שכבש את יצרו נקרא צדיק והוא חתום במדת היסוד שכן תמצא מלוי אותיות יוסף כזה י)ו"ד ו)א"ו ס)מ"ך פ)"ה בגי' ביסוד. וזהו ב'ן פ'ורת ר"ת בגי' ביסוד:
רמז שהוא חתום במדת היסוד. א"נ ב"ן פ'ורת י'וסף ב'ן פ'ורת ע'לי ע'ין ר"ת בגימט' שם שדי. ובשם שדי הבטיח להאבות להפרות ולהרבות כי זה השם הוא של פריה ורביה כמו שהביא בעל הטורים ז"ל בפ' וארא. א"נ ו'בני י'שראל פ'רו ו'ישרצו ו'ירבו ו'יעצמו ב'מאד מ'אד. ר"ת גי' קנאה. כי ע"י שישראל פרו ורבו שלא כדרך טבע נתקנאו המצריים מהם ועי"ז ו'תמלא ה"ארץ א'ותם ר"ת בגי' י"ב. לרמוז שי"ב שבטי ישראל יהיו בארבע קצות הארץ א"נ והיה כי תקראנה מלחמה נ"ל בהקדי' משארז"ל כל הכופר בטובתו של חבירו כאילו כופר בטובתו של מקום אפשר שבא הכתוב לרמוז והיה כי תקראנה מלחמה מאיזה סיבה והוא תיבת מלחמ"ה בר"ת ליוסף מתחטאים חסדיו המרובים מכחישים. א"נ ליוסף מרוב חכמתו משנה הפקידו. א"נ מרוב חמלתו החייה לנפשות מרובות. א"נ לולי חסדיו היינו מתים מהרעב. א"נ לרוב חריפותו מילא האוצרות מהתבואות. א"נ להספיק מזון חק הנמצאים מצרימה. א"נ מלך חדש האויב ליוסף מסרב. דכתיב ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. א"נ מרוע לבבו מבטל חקותיו הטובים. א"נ חלף לתשלום מעשיו הטובים מכביד. א"נ הגלות לישראל חק מחומר מלבנים. א"נ לנקום חימה מישראל מחדש הגזירות. א"נ מגמתו לשעבדם מעבודות חמורות הקשות. א"נ חפצו לבטל מהם מצות הפריה. א"נ ונוסף גם הוא על שנאינו בגי' כל זה אנחנו גרמנו לעצמינו עב"כ. ועי"ז ונלחם בנו עה"ת במ"ק. בגי' מדלג להם הקץ במ"ק. ובזה ועלה מן הארץ ותיבת מ"ן ה'ארץ ר"ת שם מ"ה שהוא שם העצם רחמים גמורים. א"נ בגי' שכינה ע"ה. שהשכינה השלימה המנין. א"נ בגי' משה גואל ע"ה. א"נ מ"ן האר"ץ ר"ת משה הגואל אותות נוראות רבבות צועקות. א"נ אל נקמות רודפות מגזירת השם צבאות. דכתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ודוק:
למ"ק הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף. בדרך הלצי לקחת סימן בענין נרות חנוכה הלכה כב"ה דאמרי הולך ומוסיף דהיינו לילה ראשונה אחד שניה ב' וכו' על הסדר אשר לא כן דעת ב"ש דס"ל לילה ראשונה ירבה להדליק כל השמונה ואח"כ הולך ופוחת. וזה הוא הבה נתחכמה ל"ו לכללות נרות חנוכה העולים ל"ו פן ירבה בלילה הראשונה אלא אדרבה ימעיט. דהא והיה כי תקראנה מלחמה דהיינו כשתלמוד מלחמת ב"ש וב"ה ההלכה היא ונוסף כמאן דאמר הולך ומוסיף ודוק:
במדרש מי שמך לאיש שר ושופט עלינו. וכי בנה של בתיה את בנה של יוכבד את. ויובן דאיתא במדרש ז' שמות נקראו לו למשה אמו קראתו טובי'ה כי טוב הוא יעו"ש והקב"ה לא בחר אלא בשם שקראתו בתיה משה. וא"ש לא יסור שבט מיאודה עד כי יבא שיל'ה בגי' משה. זה הוא דקאמר ליה וכי בנה של בתיה את שקראה שמך משה. והלא אמך יוכבד וקראה שמך טוביה. והעיקר הוא השם המושם מפי האב והאם וטוביה אינו בגימט' שילה ומהיכן תהיה שר ושופט. בשלמא אי באמת בנה של בתיה ניחא ודוק. ועפ"י המדרש שאמר וכי בנה של בתיה את וכו' יובן בהקדים משל אחד למלך אחד שהמליך על הגוים מלך גוי ועל הערלים מלך ערל ועל ישראל מלך ישראל הישראלים לא קבלו שיהיה עליהם מלך ישראל מה עשו יום אחד המלך הגדול ירד לשוק ראה אותו ישראל אחד הלך אחריו עד שהגיע בשוק אחד שהיו כותשים ארגז. אותו ישראל תפס למלך ואמר לו אדוני המלך שאלה אחת יש לי לשאול והשיבו המלך שאל בני אמ"ל בכל השווקים שהלכנו לא היה קול יוצא ממלאכתם ולמה בכאן כשכותשים יוצא קול גדול השיבו המלך איני יודע. אמר לו אם רצונך יתן לעבדך רשות משיב לך תשובה אמ"ל המלך אמור. אמ"ל בכל השווקים מין בשאינו מינו כגון שחותכים במספרים בגדים וכיוצא הוא מין בשאינו מינו מקבל עליו הגרוע לו. אבל כאן מין במינו זה עץ וזה עץ זה ברזל וזה ברזל מין במינו לכך אינו מקבל עליו מלכיותו וצועק. כך אנו מנית עלינו מלך ישראל בכל יום מחלוקת גדולה ואין אנו מקבלים. מעתה ז"א וכי בנה של בתיה את שתהיה מין בשאינו מינו ונקבל מלכותך. בנה של יוכבד את והוי מין במינו ואין אנו מקבלים עלינו מלכותך שתמלוך עלינו ודוק כי נכון הוא:
ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. ועתה לכה וגו'. אפשר לרמוז בס"ד לענ"ד בזה הפסוק כמה טעמים ליציאת ישראל ממצרים קודם הזמן המובאים בספרי המפרשים ז"ל הלא בספרתם במה שנקדים אוז"ל אין ועתה אלא תשובה דכתיב ועתה ישראל. וידוע מ"ש רז"ל דהצעקה היא יותר גדולה מן הזעקה וראיה לזה מארבעה שצריכים להודו' ומהם הולכי מדברו' ויורדי הים שהליכתם למרחוק והם תמיד בסכנה ב"מ נאמר בהם ויצעקו אל ה' בצר להם וכו' משא"כ החולים והיוצא מבית האסורים אפשר בדרך מקרה ומיד הם ניצולים. ברם הכא אין לך צער וסכנה יותר מגלות מצרים דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וזה שאמר ועתה ר"ל מאחר שישראל הרהרו בתשובה צריך לדלג להם את הקן והוא תיבת הנ'ה בחילוף אותיות אתב'ש כזה אות ה' באות צ'. אות נ' באות ט'. אות ה' באות צ' ע"ה גי' קן. ותיבת צעקה ארז"ל אשר דעה קנה. צועק מתוך התשובה ומתוודה על עונותיו וצועק אל ה' שהוא ירחמהו כמ"ש הרב תורת משה אלשיך ז"ל עהת"ו.
וידוע מאי דאיתא במדרש שפרעה הרשע נצטרע והיה שוחט ק"ן ילדים בבוקר וק"ן ילדים בערב והיה רוחץ בדמן. וז"ש צעקת גימ' ק"ן ילדים ק"ן ילדים בכל יום ויום עם ב' כו'. זהו סיבה שיצאו קודם הימן:
א"נ בני ישראל עם האותיות גי' תורה. לרמוז שע"י קבלת התורה זכו לצאת קוה"ז. ומ"ש באה אלי כלומר למעני בשביל קבלת התורה. עוד כיוין באומרו הנה צעקת בני ישראל והוא כאמור ע"פ וימת מלך מצרים ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו בעבור שהכביד פרעה עולו עליהם והוא קושי השעבוד כדכתיב ויעבידו מצרים וכו' אבל לא היתה כונתם שיעשה למען שמו הגדול לאקמא שכינתא מעפרא שהיא עמהם בגלות כדכתיב אנכי ארד עמך מצרימ'ה גי' שכינה. אבל עתה צעקת בנ"י באה אלי. ותיבות באה אלי כזה בי"ת אל"ף ה"א. א'לף למ"ד יו"ד. גי' בשביל השכינה. והשכינה השלימה המנין:
א"נ טעם שישראל יצאו קוה"ז ארז"ל משום שישראל נקראו קודש דכתיב קודש ישראל לה' וכו' וקי"ל דהקדש מפקיע מידי שעבוד וז"ש וגם ראיתי את הלחץ ב' תיבות ראית'י א'ת גי' כי ישראל הם קודש עם ב' כו'. והק' מפקיע מידי שעבוד:
א"נ ריבוי האוכלוסין השלים המנין דכ' בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכו' ובעלותם כתיב כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף וזה שאמר וגם ראיתי את וכל את לרבות. גם תיבת את גי' רבוי האוכלוסין ע"ה. זו היא סיבה שיצאו קוה"ז:
א"נ את הלחץ כמ"ש רז"ל דלילות השלימו המנין יען שבכל לילה היו המצריים מחשבים על ישראל כיצד ישעבדו אותם וקי"ל דלגבי אוה"ע מחשבה רעה מצטרפת למעשה ז"ש את לרבות. ותיבת הלחץ עם האותיות גי' לילה ויום כלומר שנצטרפו הלילה והיום למעשה. ומ"ש אשר מצרים יובן במ"ש רז"ל דע"י מכירת יוסף היתה הסיבה מאת ה' ליציאת מצרים קודם הזמן כדכתיב לעבד נמכר יוסף ויוסף כיפר העבדות ולא ישבו כ"א רד"ו שנה. וידוע דע"י דם פסח ודם מילה יצאו קודם הזמן דכתיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמי'ך תרתי משמע דם פסח ודם מילה. וז"ש אשר מצרים גי' הן מכירת יוסף. הן בזכות דם פסח ודם מילה דיים וק"ל:
עוד ידוע דקושי השעבוד השלים המנין דכ' תכבד העבודה על האנשים וגו' שהכבידו עולם עליהם. וז"ש אשר מצרים לחצים אתם. תיבות לחצים אתם בגימ' והם היו מכבידים העול עליהם בזה אני גואלם.
מזה הטעם יצאו קודם הזמן. הנה כי כן ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בנ"י ממצרים וק"ל:
ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח. הנה רז"ל תמהו תמיהא גדולה על משה רע"ה איך שם פה לומר להקב"ה שלח נא וגו' אחר שהקב"ה אמר לו ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בנ"י ממצרים. והשיב מי אנכי וגו' ויאמר כי אהיה עמך וגו'. עוד נתן לו אות ראשון ויאמר אליו ה' מזה בידך וגו' אות שני הבא נא ידך בחיקך וגו'. אות שלישי ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה וגו'. אחר כל זה ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח ל.
ויובן לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל אחד מהטעמים שסירב משה רע"ה בשליחותו של מקום הוא משום שהקב"ה הבטיחו ליעקב אע"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שהקב"ה בכבודו ובעצמו יעלם ולא ע"י שליח. וזה הוא הטעם שסירב משה. והקב"ה ס"ל כדקי"ל שלוחו של אדם כמותו ואפשר שתהיה הגאולה על ידי שליח. ומהיכן למדנו ששלוחו של אדם כמותו מדרשת רע"ק שדרש רע"ק את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח שהקב"ה השוה כבודם לכבודו וממילא משה רע"ה יכול להיות שליח. ומשה רע"ה לא ס"ל הכי וע"ז רמז שלח נא ביד תשלח ודרז"ל ביד רע"ק שדרש את ה"א תירא לרבות ת"ח וכו'. עוד נקדים מ"ש הרב שער החצר ז"ל משם הרב עיר דוד ז"ל עפ"י מ"ד בפרקי רבי אליעזר דישראל היו במצרים שעה אחת מיומו של הקב"ה והיינו פ"ג שנה בקירוב שליש. ואיתא בגמ' ע"פ בחריש ובקציר תשבות רבי עקיבא אומר אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע. אלא אריש וקציר של ערב שביעית דמוסיפים מחול על הקודש עכ"ל. נמצא דלדעת רבי עקיבא צריך להוסיף מחול על הקודש דהשמיטה היא דוגמת שבת ומדסבר לגבי שמיטה דצריך להוסיף שמע מינה דגבי שבת כן. ומדמוסיף מחול על הקודש גבי שבת שמע מינה דשעה אחת קודם שבת נחשב יום כדעת רבי עקיבא. ואז מגיע הזמן לצאת ישראל ממצרים שהוא שעה אחת מיומו של הקב"ה והיינו פ"ג שנה וקירוב לשליש והיינו דוקא לדעת רבי עקיבא ע"ה ועז"א שלח נא ביד תשלח ביד רבי עקיבא ע"כ:
וכתב הרב חסדי אבות ז"ל בפירושו על פרקי אבות במשנת הפוך בה והפוך בה וכו' וז"ל פי' מז"ה זלה"ה שכל מושכלות האדם משכיל ומעיין ימצא הכל רמוז בתורה שהתורה היא כמו המראה המאירה זכה וברה שכל הצורות שיעמדו כנגדה יראו בה כל אחד כפי צורתו. כן התורה כל אחד ואחד מראה בה פירוש כפי שכלו ויראה בה הצורה ההיא כי יש בתורה ששים רבוא פירושים כי כל אחד מס"ר נשמות קיבל פירוש אחד בתורה כפי הפשט וכפי הרמז וכפי הדרש וכפי הסוד. וכל נשמה תפרש בתורה הפירוש שקיבלה ויראה בתורה הפירוש ההוא כמו המראה שמראה כל צורת בני אדם עכ"ל ז"ל עי"ש בנועם דבריו כי נעמו:
וא"כ מאחר שהקדמנו לעיל משם המפרשים ז"ל ששלוחו של אדם כמותו אפשר שזה רמז הפסוק באומרו שלח נא ביד תשלח דהיינו תשלח במילוי כזה. ת'ו שי'ן למ'ד חי'ת עם ב' כו'. גימט' ביד רבי עקיבא נצוץ משה רבינו. א"נ תשלח במילואו עם ד' אותיות הפשוט גי' גם שיחיה ק"ך שנים כמשה עה"כ. א"נ ביד תשלח במילוי כזה בי"ת יו"ד דל"ת. ת"ו שי"ן למ"ד חי"ת. גי' ביד רבי עקיבא שהשיג הוא בחייו חמשים שערי בינה עב"כ. מה שלא זכה משה רע"ה לזה בחייו כמו שכתבנו לעיל משם רבינו האר"י ז"ל. א"נ ביד תשלח במספר הפשוט עה"כ גימט' ביד רבי עקיבא זכה הוא לכל המעלה בחיים. א"נ עקיבא במילואו כזה. עי'ן קו"ף יו'ד בי'ת אל'ף עם ב' כוללים גימט' הוא נצוץ משה רבינו. ע"כ וק"ל:
שלח נא ביד תשלח. אפשר לומר בס"ד לענ"ד בהקדים מ"ש רז"ל במדרש ביד רבי עקיבא. וצריך לדקדק מה כונת משה באומרו ביד רבי עקיבא. וכלומר שמעלתו גדולה ממנו. והיכא רמוז רע"ק בפסוק זה שלח נא וגו'. ויובן במ"ד בזוה"ק אין לך מלה ומלה דכתיבא באורייתא דלא אית בה כמה רזין וסודות עלאין קדישין והתורה נקראת פרד"ס. וידוע מה שסירב משה רבינו ע"ה בשליחותו של מקום הוא מטעם שראה שרע"ק זכה לחמשים שערי בינה מה שלא זכה משה כ"א למ"ט דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים. ולעולם בעת פטירתו זכה לשער החמשים כמ"ש רבי' האר"י זיע"א. וזהו שלח נא עם האותיות והכולל גי' רבי עקיבא. א"נ נא באתב"ש אות נו'ן בטי'ת אות אל"ף בתי"ו עם ב' אותיות נא הם גימט' ביד רבי עקיבא. א"נ שלח נא ביד תשלח במ"ק גי' רבי עקיבא בן יוסף במ"ק. עוד אמרו של"ח נ"א בי"ד תשל"ח. ביד רבי עקיבא כנז"ל אפשר שרמז וביחו"ד זכ'ה לחמשי'ם שער'י בינ'ה הם במספר. מה דלא זכה משה רבינו ע"ה. א"נ שלח נא ביד תשלח עם ב' כו' גי' מ"ש רז"ל. ומש"ה ביו'ם נפט'ר מז'ה העול'ם זכ'ה ז'ה המעל'ה. הם במספר.
א"נ שלח נא ביד תשלח עב"כ גי' אבל בחייו לא יזכה לשער החמשים. דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים ודוק:
א"נ שלח נא ביד כלומר תחשוב מלת נ' במספר בי"ד ששה עשר פעמים אחד וחמשים יעלו כמנין שמונה מאות וששה עשר גי' כי עדין לא נשלם הקץ. עם התיבות והכולל והוא רמז למ"ש רז"ל טעם שסירב משה רע"ה בשליחותו של מקום משום דסבירא ליה שישראל פגמו בעשרה שמות הוי"ה שהם עולים גימ' ס"ר ועתה לא ישבו כ"א רד"ו משו"ה סירב והאמת הם פגמו בעשרה פעמים אהיה שעולים רד"ו וה"ט כשאמ"ל משה להקב"ה ואמרו לי מה שמו השיבו ה' אהיה אשר אהיה ר"ל שלא תחשוב יו"ד פעמים הוי"ה שהם ס"ר אלא יו"ד פעמים אהי"ה. וממילא עתה עת לחננה וק"ל: