אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
פרשת שופטים
צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. אפשר לרמוז לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל דע"י הצדקה מקרב את הגאולה דכתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וכו' וכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. וגם ידוע דהצדקה מצלת ממות דכתיב וצדקה תציל ממות כדאיתא במס' שבת פכ"ד דקנ"ו ע"ב וז"ל רבי עקיבא הויא ליה ברתא אמרו ליה כלדאי ההוא יומא דעיילא לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא. הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתה למכבנתה דצתה בגודא איתרמי איתיב בעיניה. לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה מאי עבדת. אמ"ל בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה. קאימנא שתלתיה ריסתנאי פירוש חלקי דיהבו לי יהבתיה ניהליה. אמר לה מצוה עבדת נפק ר"ע ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא אפילו ממיתה עצמה עכ"ל. וכן כמה מעשיות כזה בש"ס ובמדרש כמו עובדא דבנימין הצדיק שהוסיפו לו כ"ב שנה על שהחיה אשה ושבעה בניה כידוע. וזה שאמר צדק צדק תרדוף ותזכה בזה למען תחיה חיים ארוכים שלא תמסר ביד מלאך המות כנז'. ולא עוד אלא שעל ידי הצדקה תרד'ף ע"ה גי' יבא משיח הגואל עם אליאו ומיכאל. למע'ן גי' ק'ץ שעל ידי הצדקה תמהר את הקץ ותזכה לראות בביאת הגואל. גם תחי'ה ע"ה בגי' משיח בן דוד. וכיון שיבא הגואל אזי וירשת את הארץ ארץ ז' עממין. וגם תזכה להשראת שכינה שכן האר'ץ אש"ר ה' אלהי'ך נות'ן ל'ך ס"ת גי' שכינה. שיזכה ליהנות מזיו השכינה:
באו"א יובן בס"ד כ"ה בהקדים מ"ש רז"ל גדולה צדקה יותר מן הקרבנות גדולה צדקה שהקב"ה נקדש בה דכתיב והאל הקדוש נקדש בצדקה. גדולה צדקה יותר מכל המצות. ששאר המצות יש להם זמנים קבועים מיוחדים כגון חג המצות חג השבועות וסוכות. תקיעת שופר. לולב ואתרוג. חנוכה. ופורים. ימים נוראים. תפילין וכדומה. ויש מצות נוהגות באנשים ולא בנשים כגון ציצית ותפילין וכדומה ויש בנשים ולא באנשים בגדולים ולא בקטנים ובזמן הבית בכהנים ולא בלוים. בלוים ולא בישראלים. ביום ולא בלילה. כמו שמנה אותם הרמב"ם ז"ל בס' המצות עיין עליהם אחת לאחת. אבל מצות הצדקה נוהגת בכל גדולים וקטנים טף ונשים בכל עת ובכל זמן ביום ובלילה כידוע. ומשום הכי היצר הרע מתגבר על האדם למונעו ממצות הצדקה בכמה טענות כוזבות ומאמץ את לבו להעלים עיניו ממנה לכן בא הכתוב באזהרה כפולה לצוות לו צדק צדק תרדוף ועל ידי זה מקרב הגאולה כנז"ל וכיון שיבא הגואל אזי יצר הרע בטל מן העולם והאלילים כליל יחלוף שמשבר כח הסטרא אחרא והדינים ומכניע הקליפות מעליו. וז"ש צדק צדק תרדוף ר"ת גי' ס"מ ולילי"ת. חוץ משם אל של סמא"ל המחייהו כידוע.
וס"ת צדק צדק תרדוף גי' פ"ר שמשבר הפ'ר דינים. נשאר מג' תיבות צדק צדק תרדף הם דרד'ד גי' רי"ב שמשבר קליפת רי"ב וכל זה על ידי הצדקה. וגם זוכה כאילו קיים תרי"ג מצות דאורייתא וזהו למע'ן תחי'ה גי' תרי"ג ובזה תזכה שתחיה באריכות ימים ושנים כדכ' אורך ימים בימינה וכו' כי בי ירבו ימיך וכו'. וירשת את הארץ העליונה אשר ה' אלהיך נותן לך לעתיד אחר אריכות ימים ושנים:
באו"א יובן בס"ד כ"ה בהקדים את הידוע דכמה גדלה מעלת התשובה שעל ידה האדם זוכה לכפרת עונותיו ויחיה בה חיים ארוכים יען דבהיותו בעל עבירות היה בכלל הרשעים הנק' בחייהם מתים לא כן הצדיקים במיתתם נקראים חיים. וידוע דצדק הוא כינוי לתשובה כדכתיב נוראות בצדק תעננו וזהו צדק צדק תרדוף צד"ק במילוי כזה צד'י דל'ת קו'ף ע"ה גי' זה תשובה. תרד"ף ר"ת ראה דלתי תשובה פתוחים. כמו שאמרו רז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים. למע'ן תחי'ה ע"ה גי' תזכה כזה המעלה. שתקרא צדיק חי כנז' וגם וירשת את הארץ וק"ל:
באו"א צ'דק צ'דק ת'רדף ר"ת גי' תפילין שיזהר אדם בקיומו כל יום כמצותו וכיון שהגיע לי"ג שנים ויום אחד חיובא רמיא עליו לקיים מצות תפילין וז"ש צדק צדק תרדף ע"ה גי' התפילין י"ג שנים ויום אחד. למע"ן תחי"ה ר"ת עליך לקיים מצות נורא. הנחת תפילין יום חיובו. וידוע מ"ש המפרשים ז"ל דממצות הצדקה מוכח שישראל יש להם דין בנים כדמצינו בש"ס שאל טרונסופוס הרשע את רבי עקיבא אם אלהיכם אוהב את העניים למה אינו מפרנסן וכו' השיב לו רע"ק משל למלך שכעס על בנו וכו' עי"ש. וגם מכח התשו' שהקב"ה מקבלנו בתשובה מוכח שיש לנו דין בנים למקום דקי"ל אב שמחל על כבודו כבודו מחול. וגם מקבלת התורה שטענו המלאכים בדינא דבר מצרא מוכח שיש לנו דין בנים דלגבי בן ליכא דינא דבר מצרא. וגם מהתפילין מורה שיש לנו דין בנים דהתפילין הם שרביטו של מלך והבן משתמש בשרביטו של אביו. וזה שאמר צדק היא התשובה כנז'. וצדק ג"כ היא הצדקה. וגם ע"י הצדקה כאילו קיים התורה כנז'. וגם ר"ת צדק צדק תרדף גימ' תפילין כנז'. כל אלו תרדף אחריהם לקיימם שמהם מוכח שיש לנו דין בנים. ותזכה למע'ן גי' ק'ץ תחי'ה בתחיית המתים לעת"ל שממנה מוכח דאית לן דין בנים דכהן מטמא לבנו ומשו"ה כתיב ביחזקאל בענין תחיית המתים אשר תהיה על ידו יתברך בפתחי את קברותיכם עמי וכו' וז"ש תחיה ר"ת וס"ת ת"ה תחיית המתים. ואותיות אמצעיות ח"י שהיא רומזת לח"י העולמים שמפתח של תחיית המתים הוא ביד הקב"ה דוקא ולא לבשר ודם ועל ידי זה וירשת את הארץ ובלע המות לנצח וכו' יה"ר שיבב"א:
באו"א יובן בס"ד כ"ה בהקדים מאי דאיתא בפסחים עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן ונותנים כוס של ברכה לאברהם אע"ה ואינו מברך ואומר שיצא ממני ישמעאל וכן ליצחק וכו' עד שנותנים לדוד ואומר אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא וכו'. וז"ש צדק במ"ק גי' דוד. גם צדק במ"ק גי' כו"ם במ"ק כלומר הכוס ראוי יהיה לדוד וזהו תרדף שישיג מבוקשו. גם צדק צדק תרדף עם האותיות בגי' יקח הכוס אמר אני אברך לי נאה לברך. וידוע מ"ש רז"ל שעתיד המשיח ליקרא בשם ה' דכתיב וזה שמו אשר יקראו לו ה' צדקנו. א"כ בכונה מכוונת צריך הוא לברך להודיע שהוא מברך לחי העולמים. כדכתיב ובשם ה' אקרא. למען כלומר לאיזה סבה עשה זאת לז"א תחי'ה ע"ה גימטריא משיח בן דוד. שנקרא בשם ה' והוא עתיד לעשות מלחמה בגוים ויוריש ארץ הקדושה לישראל וזהו וירשת את הארץ. יה"ר שיבב"א:
על ענין הצדקה ארז"ל גדולה צדקה שמביאה את האדם לחיי עוה"ב. גדולה מצות צדקה ששקולה כנגד כל התורה. גדולה צדקה שהתחיל בה אברהם אע"ה דכ' ויטע אשל. גדולה צדקה שמארכת ימיו של אדם לפי ששוותה לתורה דכ' בה כי היא חייך ואורך ימיך. עוד ארז"ל שהעולם נתיסד על החסד כ' אמרתי עולם חסד יבנה. ולכן הנותן צדקה לעשות חסד עם העניים גורם בקיום העולם בל ימוט לפי שגורם בהתגברות החסדים גדולה צדקה שמחזקת האהבה והאחוה והשלום בין אדם לחבירו. גדולה צדקה שהאדם עושה עם העני שהקב"ה קובע לו שכר כפלי כפלים לרוב. גדולה מצות צדקה שנכללים בה כמה וכמה מצות. וארז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה ח"ו מכחיש יחוסו שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב שהיו רחמנים. הצדקה תציליהו מכל מיני גזירות קשות ורעות ומדינה של גהינם. עוד ארז"ל אדם שיש בידו מצות צדקה גורם לו שמיתתו בנשיקה או ע"י מלאך רחמים שלא יעשהו נבילה. עוד ארז"ל הצדקה שאדם נותן לש"ש בסבר פנים יפות עם דברי ניחומים בדרך חסד ורחמנות נקרא גמ"ח ושכרה מרובה ובידו שתים אחד צדקה בממונו שנית צדקה בגופו. גדולה צדקה שהקב"ה נקדש בה שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. וכסא כבודו הוכן בצדק שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. ודוד המע"ה שבחו הכ' בצדקה שנאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. עוד ארז"ל הצדקה המעולה שבכל חלקי הצדקה היא לפדיון שבוים ומקדימין נתינתה לפרנסת עניים ולכל דרכי צדקה וכל המצות שבתורה יש להם זמנים קבועים מיוחדים כנז"ל על פסוק צדק צדק תרדוף אבל מצות הצדקה בכל עת ובכל רגע. ועפ"י מאמר רז"ל הנז' אמרתי אני הדל אם יראה בעמו"ר שתיבת צדקה בעצמה היא רומזת כמה מצות וחסדים כמספר חס"ד א"ל דכ' חסד אל כל היום והוא תיבת צדק"ה אותיות הראשונות אותיות צדק"ה ומלוי האותיות כנז' צד"י דל"ת קו"ף ה"א בכללות אותיות אל'ף ידו'ת אפשר לרמוז שהקב"ה משלם לנותני צדקה אלף ידות. וכמובא בזוה"ק פ' ויצא דכל מאן דעביד עם מסכנא אסגי ההיא צדקה לעילא ותתא וברכתא דלעילא לאו איהו פחות מאלף. ואפשר באו אותיות הנז' ג"כ לרמוז על ענין הצדקה וגמילות חסדים שנכללים בהם כמה מצות בנוטריקון אל"ף ידו"ת והוא. ובשעת תפלה לשלשה פרוטות יתן דדעת אמירת - ויברך דוד פתוח תפתח את ידך לענייך. ולא תקפוץ את ידך דכל פרוטה להלואה. דכתיב מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. דמשמיא יהבו לך תוספת אלף פעמים והותר. דלים אביונים תרחם פה להם ולא ידברו. אביון תמיד דומם וכאלם לא יפתח פיו. ויקוה לישועתו יתברך אל פודה דמצרתי תושיעני. פנה אלי וחונני דרכך תודיעני לדלותי ירחמני. דלים ואביונים תענית יושבים פרנסה אין להם. והעשיר יושב למנוחות אכילה תענוגים פה דוברות.
(כלומר לדבר דברי הבאי) דמעת אביונים וצעקתם תעלה למרומים יה פדינו. יה אל פודה לשועת דלים ואנקתם תרחם. פתח ידך לאביון ועת דשואל אל תאחר. תדבר אליו דברי פיוסים ונחמה לה' ישועה. ואשרי אדם יהיה דבריו תמיד פיוסים לאביונים. אל ישוב דך לבלתי תסייעהו ומפרנסתך פרנסהו. ואל תלבין פני אדם לשועת דלים יאזין. אל תרבה לדבר דברים ובאין יוצא פרי. דלתיך לאביונים פתוח אז תקרא וה' יענה. לשמור דברי פיך אל תט ימין ושמאל. דברי פיך יהיה אמת ויציב למצוה תחשב. (כלומר אם אין ידו משגת לסייע לדבר מצוה. הקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה). דבר אמת ואל תפחד פיך לבך יחד. (שלא ידבר אחת בפה ואחת בלבו:
ואל תאמר למחר אתן דהמות יבא פתאום. אלמנה ויתום לא תענון דברי פיהם ישמעון. יתומים אביונים דלים פרנסה וכסות להם תסייע. ובחגים דבר אשר יצטרך להם תוסיף פעמים. כמובא בזוה"ק אמר רשב"י זיע"א כל מאן דחגי באינון מועדיא ולא יהיב חולקא לקב"ה הוא רע עין שטן שונא וקא מקטרג ליה לסייוע דלים ואביונים פתח ידך אל תאחר דכל פרוטה ופרוטה אשר תתן ישולם לך והצדקה אם תתנה למאה פעמים ישר דרכך. כדרש"י ז"ל. דברי פיך יהיו למתוקים ומבשרך אל תתעלם. דבש וחלב תחת לשונך אחיך ידידך פרנסהו. ותחזיק ידי לומדי תורה פרנסתם דחוקה אשריך. דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. דהצדקה אשר תתן יעשו פירות לאלפים ולרבבות. דהצדקה תטע אילנות יצמיחו פירות לו ולדורות. ובעדן אלהים דברי תורה פרדס יזכה להבין. והצדקה תזכהו למעלות אין פה יכול דבר. לחזות יקרא דשכינתא ובעדן אלהים פה תנוח. דרך ארץ ילמוד תורה וללמדה פנים לתלמידים. תכפול ללומדה פעמים ושלש אמצם יתרחב דעתם. דברי תורה יהגה פיהם אשריהם וטוב להם. למלמדי תנוקות דרבנן פתח את ידך וסייעם. לכבוד אב ואם דברי פיך יהיו תחנונים. דרך ארץ תנשק ידיהם ותזמין פרנסה להם. ולהכנסת אורחים יהיו דלתוך לרוחה פתוחים. כמאמר התנא זיע"א יהי ביתך פתוח לרוחה. יקביל פניהם תחילה ולעשות אופנים לישוב דעתם. ולהראות להם פנים יפות דברי אהבה תמימה. לנשואי יתומים פזר דמים ולזכות אחרים תתמיד. אשרי להעושה ומעשה תמיד דבריו יעשו פרי. אל תתרשל להשתדל ולקבוץ דמים פן יכלימוך. ומצוה לזכות אחרים פתח דבריך יודיעם תכיותה. דהנותן אינו יודע למי והמקבל תוסיף פעולו. אל תמים דעות ישלם לאיש ואיש פעולו. אמירתך דברי פיוסים תזכה לאורך ימים ושנים. לזרע אברהם יצחק ויעקב דברי פיך תחנונים. והצנוע אשר יבוש תשלח די פרנסתו לביתו. והשתדל תמיד להשגיח אליו פן יצטרך דבר. דומם ומייחל לישועתו יתברך אל פודה תושיעני. לבשר ודם אל תצריכני דמידך יהיה פרנסתי. תדבר לו דברי פיוסים ונחמה יאיר אורך. אפשר דלזה כיוין דהע"ה בתהלים אשרי משכיל אל דל הכונה שהוא משתדל לדרוש ולחקור אחרי הצנועים פה הם ולא ידברו יותר משאר העניים החוזרים על הפתחים ואם עושה כן לא מבעיא שלא יבוא לידי סכנה אלא אפילו בזמן שהדין ח"ו שרוי בעולם הקב"ה מזכיר אותה צדקה שעשה ומצילו ולז"א ביום רעה ימלטהו ה' ולא יבוא לידי סכנה ויאריך ימים ולז"א ה' ישמרהו ויחיהו כנז"ל. פקוח לנפש דבר יקר ולשכינה אין תכלית. כאז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא. פדיון לשבוים אבנא יקרה ונשגבה לית דכוותה. אל תיגע להעשיר יתבלבל דעתך ותרחיק פרנסתך. אפשר שתיבת עשי"ר בגי' הכל תלוי במזל. והכל תלוי לרצונו יתברך אמירה דעת פרנסה.
והכיליות תבלבל דעתו לאדם אחריתו פיהו יפעה. לכילי ומדותיו אל תשת דעתך פן ימאס. והממון פקדון אצלו לאחרים יעזוב דרגא תביר. דהזוזים אאוירא פורחים לאחרים ילכו ונפשו תאנח. תכיותו וקוצר דעתו לא פדו יפדה איש. וקופץ יד ליד פן יחסר דבר אליו. דהדמים אזלין פתע ישבר ואין לו תקוה. אדם להבל דמה ימיו תעתועים וכצפור פורח. אחרית דבר לעפר ישוב פתנים תולעים ועקרבים. ומהכילי אל תשאל דברך לא יעשו פרי. להנאותיו פותח דלמצוה תסגיר ולצדקה אל ידיר. תזכר אימה פחד לעת דין וחשבון יעמוד. אויל לא יבין דרכה תפארתה ומעלת פעולתה. דהצדקה תעלהו ותזכהו להקביל פני אדון יתברך. והצדקה תאיר אור פניו להוליכו דרך ישרה. לעדן אלהים ולשמוע דברי תורה פקודי ה'. דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב והצדקה אומץ פעולתה דבר יקר לאין תכלית. ולהחיות לנפשות דלים פתח תפתח את ידך. לצעקת יתומים דלים ואביונים אל תסתיר פנים. דברי פיך יהיו לרצוים ולאביונים אל תכלים [אפשר שזה רמז שהע"ה במשלי כופר נפש איש עשרו שנאמר וצדקה תציל ממות אימתי אך בתנאי ורש לא שמע גערה כאז"ל] דהצדקה יקרה פדיון לנפשו אשתו ולבניו תועיל. אשריהם ישראל דהצדקה תאיר פנים להם ותזכם. אשריהם ישראל דאהבתם ורחמנותם לצדקה תמיד פועלים. דמי יוכל לספר אושר תוקף פעולתה ומעלתה. הצדקה והחסדים אשר תעשה פדיון לנפשות ישראל. דע תזכה לעדן אלהים ולהקביל פניו יתברך. וממונך אל תעזוב לאחרים דהמקדישו יגדל פעולו. ואל תגלה דעתך לכל אדם פן יערימוך. ולעצת יצה"ר אל תשמע דמגמתו להחטיאך. ומדרכיו אל תלמוד פתי יאמין לכל דבריו. דברי פיוסים וחסדים יצה"ר תכניע אין לקטרג. להכניע תוקף פלונית וגונדא דילה יחונן אביונים. ובנתינת פרוטה תכניע למקטרגים אל יעוררו דינים. (כלומר אם אין ידו משגת לתת יותר כמובא בספרי הקודש) אדם דרך ישרה תתן לצניעה ובלי פניה. וכל אחד לפי דרכו תמיד ישולם פעולו. תורה יקרה ארוכה ורחבה דשבעים פנים לתורה. אל פודה יצליח דרכינו ויברכינו למענך תושיענו. דברי פינו והגיונינו יה לשכינתך תרומם אמן:
באו"א בהקדים משארז"ל שמצוה על האב לפדות את בנו אם הוא בכור דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה. גם מוטל על האב ללמד את בנו תורה כאז"ל כל המלמד את בנו תורה כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות וגם כאילו קבלה מהר חורב. עוד ארז"ל גדולה מצות גמילות חסדים יותר מהצדקה שהצדקה היא לעני אבל גמילות חסדים בין לעני בין לעשיר. גם ארז"ל אחד מהטעמים שיצאו ישראל ממצרים קוה"ז והוא שכרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. עוד ארז"ל אומר הקב"ה בראתי יצה"ר בעולם בראתי לו תורה תבלין וע"י עסק התורה מכניעין כח סמאל ופלונית תור"ה בגי' סמאל לילית. גם זה לעומת זה. ותלמוד תורה כנגד כולם גם תיבת תלמוד בגי' סטרא אחרא. זה לעומת זה. אפשר שזה רמוז בתיבת צדקה אותיות הראשונות אותיות צדקה ומלוי האותיות הם אותיות אל'ף ידו'ת ומלוי אותיות אל"ף ידו'ת דוקא הם אותיות "תפדהו וללמדו" שמוטל על האב לפדות את בנו אם הוא בכור וללמדו תורה. ותיבות תפדהו וללמדו בגי' תורה. א"נ בגימ' גמילות חסדים. וע"י עסק התורה וגמילות חסדים מכניעין כח ס"מ ופלונית זה לעומת זה. א"נ בגי' ובזה יבא הגואל ועמו אליהו ומיכאל וגבריאל. א"נ ולגאל ישראל. א"נ תורה עה"א בגי' גאולה שלמה לעד אמן. א"נ תפדה"ו וללמד"ו בר"ת ותמיד תשתדל פתח דבריך לנדיבים ולהיות מחזיקים לעמלי תורה ומחייתם דחוקה. ודוק:
התעוררות לקימת חצו' לילה להתאבל על חרבן בית קדשינו ותפארתינו ולעורר הבכי והוא עפ"י משל למלך שהיו לו בילדותו בנים ומתו בחייו והיה לו פלטין ובנינים נאים ונחרבו שתי פעמים שבאו האויבים והחריבו ארמנותיו ובכל פעם כתב זאת זכרון בספר הזכרונות המקרים שארעו אותו. ובזקנותו נשאר לו רק בת יחידה שהיתה אהובה עליו מאד והבת הנז' היה לה חולי בחלל גופה שלא היתה יכולה להאריך בנשימה כמי שהוא קצר רוח מעבודה קשה וכמו אבן שמונח על לבו ובקש המלך למצוא מזור למחלתה ואמרו הרופאים שאין לה תרופה כי אם דוקא שתבכה ערך שעה אחת בכל יום ומחמת הבכיה יקל מעל לבה החולי הנז' כמו דאגה לב איש ישיחנה. והנה זאת הבת יען כי היתה יחידה ובתפנוקי הנשים כיד המלך לא היתה יכולה לבכות. ואמר המלך למרר בפניה נגון קינות המאורעות שאירעו את אביה אשר נפלו האויבים עליו והחריבו ארמנותיו והרגו את בניו ובאו המקוננות וקוננו בפניה ועם כל זה לא נתעוררה בבכי מחמת שלא ראתה זאת בעיניה ונשארה בחליה בחולי הנז' הלוך וגדל שאינה יכולה להשיב הנשימה ובא איש אחד ואמר שהוא יעשה לה פעולה שתהיה נוחה לבכיה והכניסה לחדר מיוחד ועשה חבורות ופצעים ומכה טריה דהינו ששרף בגחלים יד ימינה ואמר לה זה הוא שהחריבו ושרפו האויבים את ארמנות אביך ואח"כ שרף יד שמאלה ואמ"ל זה הוא פלטין השני ששרפו לאביך האויבים. אח"כ שרף באכזריות על לבה ואמ"ל זה הוא הריגת אחיה שנהרגו וכן עשה הרבה פצעים וע"כ דבר נתן סימן ע"כ רעה ורעה שעברה ואותה הבת בכתה בכיה גדולה מרוב היסורין שסבלה מזה האיש ואח"כ הלביש אותה בגדיה וכיסה כל אותן החבורות והפצעים הנז' והביאה אל המלך אזיל ומודה ומשבח את עצמו שעשה פעולתו כאשר אמר אביה אחת לאחת מהמאורעות שעברו עליו והיא מרוב הכאב והצער והיסורין היתה בוכה ודמעתה על לחיה וכן עזה"ד. אח"כ כשנתיחדה הבת עם אביה אל החדר הפנימי בפני עצמה בכתה את אביה הנז' בבכיה גדולה ואמרה לו איה רחמנותך עלי למה הסתרת פניך ממני ומסרתני ביד האכזרי הזה וכה וכה עשה לי וכאשר ראה אותה המלך אף הוא בכה עמה והניח אותה לרפואתה. ולנקום לה מזה האכזרי שעשה לה כזאת. הנמשל הוא ממ"ה הקב"ה ובשנים קדמוניות היה לו שתי בתי מקדשות ונחרבו והיה לו בנים צדיקים ונהרגו כאשר ידוע בימי החרבן וכתב זאת זכרון בספר ס' קינות ומגילת איכה ועכשיו לא נשאר לו רק בת יחידה כמד"א בת עמי וכו' המה ישראל הדבוקים בשכינה והוא מחבב אותנו. רק יש לנו חולי פנימי ואין אנו יכולים להאריך נשימותינו לב האבן בקרבינו ואין לנו רפואה כ"א ע"י בכיה כד"א בבכי יבואו והבכיה מקל מעלינו וצריך לבכות ולהתאונן על חורבן מקדש ראשון ושני כד"א התבוננו קראו למקוננות וכו' אך מחמת שלא ראינו הרעות אי אפשר להתעורר בבכי אחר שהיינו בכל תפנוקי עולם והנה את זאת עשה מסר אותנו ביד האכזרים שהם יעשו כפעולם להביא אותנו לידי בכי ועשו עמנו כמה שמדות והריגות ויסורין קשים ומרים אזי יש לנו כאב על אחינו ונתעורר בבכי וצעקה על חרבן בית קדשינו ותפארתינו שיבנה בב"א: