אור ברסלב
אהבת עולם פרשת משפטים

אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי

פרשת משפטים

פרשת יתרו

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וגו' אפשר לומר לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה דכתיב שלח לחמך על פני המים ואין מים אלא תורה וכו'. וכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. וע"י הצדקה מקרב קץ הגאולה דכתיב כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וכו'. וכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. וז"ש אם כסף תלוה ר"ל אם רצית לעשות צדקה עשה אותה את העני עמ'י הוא הת"ח הנק' עמי שהם עמי במחיצתי על התורה ועל העבודה יומם ולילה. וא"ת מה הנאה לי מזה יותר מאחר לכן אמר א"ת עמ'י גי' יהיה חלקך בגן עדן אלהים חיים. לקיים מ"ש כי בצל החכמה בצל הכסף. גם ע"י הצדקה מקרב קץ הגאולה. ז"ש א'ם כ'סף ת'לוה ר"ת עם התי' גימ' משיח בן דוד. וצריכה הצדקה להיות נקיה מגזל ועולה כי הקב"ה שונא גזל בעולה וז"ש אם כסף גימ' נקי גזל ע"ה. אותה שעה תלוה את עמי עשה צדקה ובזה תקובל לפני ה' יתברך:

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וכו' אפ"ל בס"ד לענ"ד בהקדים מעשה אחד שהובא בספורים. וכה תוארו.

מעשה באדם אחד שהיה עשיר מופלג ושמו נודע בשערים. והיה מצמצם עצמו על הוצאות בני ביתו בדקדוק גדול וכל שכן על אחרים ויהי לאיש ההוא שכן קרוב והוא איש בינוני. והיתה אומנותו ומלאכתו שמוכר יין ומזה היה מתפרנס להביא טרף לביתו. ומחמת שהיה נדיב לב ביותר עד שיעור שכל גבאי צדקה הבאים אצלו מלבד שלא היה משיב פניהם ריקם ח"ו אלא אדרבה היה מעניק להם מפרי צדקתו ביתר שאת ובשופע גדול. ופעמים הרבה שאזניו תשמענה בצער העניים והיה הוא בעצמו הולך בצניעה ונותן לכל אחד ואחד מהם כפי הראוי לו. ובזה היה חביב ואהוב לכל. וכל אנשי עירו היו תמהים על מעשיו הנמצא כזה איש נדיב לב או הנשמע כמוהו. ויהי כי ארכו לו הימים וסוף אדם למות נפטר אותו עשיר לבית עולמו. תיכף ומיד הלך שכנו הנז' אצל רב העיר וביקש ממנו שישתדל לעשות הספד ושיסדר עליו דרוש ברבים בקהל רב כנהוג ויאות לגדולי ארץ. וכשומעו הרב את בקשת השכן הנז' ענהו ואמר מהו השבח אשר נמצא בו לספר בו ברבים. בשביל שהיה עשיר גדול ולא היה מהנה אחרים מנכסיו. ועוד שגם אנשי העיר לא יכונו להתאסף ולבא להספידו. השיבו השכן הנז' שאני בעצמי אשתדל לקרוא להם איש איש ממקומו לאסוף אותם לבית הכנסת. אמר לו הרב כן תעשה כאשר דברת. ומיד רץ והלך בזריזות גדול וקרא לכל העם יחד ונאספו שמה כל ההדרי'ם. והרב הנז' היה מסופק בינו לבין עצמו איך יוכל לספר בשבחיו כי נעלמו ממנו. וכשראה השכן הנז' כי הרב חושב מחשבות ושלא יוכל לספר בשבחו כנז'. פתח פיו בחכמה ואמר נא אדוני מורינו ורבינו יחשל"א אם ירשני מעלת כבודו יחזקני לעלות לתיבה לספר בשבחו בתוך קהל ועדה. ומיד נתן לו רשות לעלות לתיבה. ועמד השכן הנז' ואמר יוודע לעיני מע' מורי ורבותי שכל הצדקות אשר הייתי עושה הם כולם היו מממון של הגביר הלז אשר אנחנו עסוקים בהספדו תנצב"ה. וכל כונתו היה לש"ש כמאמר הכתוב מתן בסתר יכפה אף. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל מעלה ב' שבצדקה הוא שאינו יודע הנותן למי נותן והמקבל אינו יודע ממי מקבל. ועוד זאת היתה מעלה אחרת עמו שקודם שנלב"ע הגביר הלז הניח אצלי סך ממון בתורת פקדון לחלקו לצדקה כנהוג וכיון ששמעו הקהל את שבחיו הנסתרים שאינם גלוים בלתי לה' לבדו מיד עמדו כולם כאחד והספידוהו כראוי. ע"כ המעשה:

אשר בזה אמרתי אפשר שזהו כ"ה הנז' אם כסף תלוה את עמי ר"ל שתקיים מצות צדקה כראוי וצריך להיות בסתר שכן הוא. את העני עמך בגימט' בסתר עם ד' אותיות. כדכתיב מתן בסתר יכפה אף ודוק. ועין בש"ע יו"ד סי' רמ"ט שמנה שם מרן ז"ל מעלות הצדקה אחת לאחת עי"ש:

באו"א אפ"ל כ"ה הנז' בס"ד בהק' מ"ש הרב החסיד כמוהר"ר אליהו כהן ז"ל בספרו הנחמד מעיל צדקה וז"ל תמה אני ל בעלי בתים העשירים שהקב"ה שם אותם אפוטרופוסים על העניים. באופן שהממון אינו שלהם ומוציאים להם הוצאות כרצונם והותר. וכשנותנים פרוטה לעני קשה להם כמות. ואינם משימים על לבם שכל ההוצאות שהם עושים הם מממון העניים הנפקד אצלם. וכשהפקיד אינו נאמן. אזי האל ית' שהוא בעל הפקדון לוקח הפקדון מידו. והדבר בהופכו. ולזה אמרה תורה נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך. כלומר נתון תתן לו בכפל ורבוי ולא ירע לבבך בתתך לו. משום כי בגלל הדבר הזה. יברכך. שאתה נותן לו בכפל. הקב"ה מניח הממון בידך. ואתה נושא ונותן בו ויברכך בכל מעשיך ובכל משלך ידיך. ואתה מוציא הוצאות רבות לצורכך. וזהו ובכל משלח ידך. כלומר יברכך בכל דבר שתשלח ידך להוצאות שלך. דכיון שנתת להעני. כל משלח ידך בהוצאות לצורכך יהיו לך כמתנה עכ"ד הרב הנז' ז"ל ע"ש. ועפ"י ד"ק אמרתי שזהו כ"ה הנז' אם כסף תלוה את עמי שהיא הצדקה אל תחשוב בדעתך שמשלך אתה נותן. אלא תן לו משלו. זה שרמז הכ' אם כסף תלוה את עמי הם בני' והעשיר הוא שלחני לעני עם ב' כו'. א"נ בגימ' דוקא בזה על ידו מתפרנס הוא ובניו עב"כ. את העני עמך בגי' דנפשו ורוחו. כלו' תלוים עמך. א"נ גי' ממון העני הוא אצלך בפקדון. גם בגימט' החזירהו אליו בשלום. א"נ בגי' האל בעל הגמול הוא ישלם לך עם ב' כו' וק"ל:

א"נ אם כסף תלוה את עמי שיזכהו ה' לעושר ויהיה עושה צדקות וג"ח והוא ע"י הצדקה שהיא כנגד הכל אפשר שזה רמז הכתוב אם כסף תלוה את עמי בגי' ובגלל הצדקה יזכהו ה' לעושר רב עם התיבות. א"נ בגימ' ויהיה תמיד מוצלח בכל מעשה ידיו עב"כ. א"נ בגימט' ויזכהו לאורך ימים ושנים כלם בטוב ובנעימים עה"ת וב' כו' ודוק:

א"נ אם כסף תלוה את עמי בגי' לקיום הממון אצלך הוא צדקה. מלח ממון חסר עב"כ. א"נ בגי' הנדבה תלוי בלב ולא בעושר עב"כ. דכתיב ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו'. דהעיקר הוא הלב. א"נ במ"ש המפ' ז"ל והביאו הר' חיד"א ז"ל במו"ב סי' א' אות י"ב וז"ל יזהר לתת צדקה בכל יום לפחות פרוטה ויכוין בזה ליחד שם הוי"ה ב"ה וכו' עי"ש. וזהו אם כסף תלוה את עמי גי' וצריך האדם לתן צדקה בכל יום. א"נ ע"ה בגי' ועל ידי הצדקה והפיוס יעלה במעלות. ודוק דליכא מידי דלא רמיז באוריתא. ע"ע לקמן מה שכתבתי אני עני בזה כמה רמזים עפ"י זה עי"ש וינעם לך:

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. אפשר לומר לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ש הרב החסיד שבכהונה כמהר"א הכהן ז"ל בס"ה מעיל צדקה משם הרב בעל חופת אליאו רבא ז"ל שהנותן צדקה עולה ויושב כנגד כסא הכבוד שנאמר הולך צדקות וכתיב בתריה הוא מרומים ישכון וכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך כי כונת המאמר הוא. דע כמה גדלה מעלת הצדקה עד מאוד דהנותן צדקה עולה ויושב בלי סיוע ממלאך ושרף כגון גוהרקא דרבי חייא ז"ל שהיה עולה מעצמו כמ"ש בש"ס פ"ז דמציעא עי"ש. וזהו הוא מרומים ישכון ירצה הוא מעצמו עולה. ומרומים ישכון נגד כסא הכבוד. אפשר שזה כיוין הכתוב אם כסף תלוה את עמי עה"ת הוא בגי' הצדקה מעלה אדם נגד כסא הכבוד ונהנה מזיו השכינה עוד אמרו רז"ל כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים. אפשר שזה כיוין הכתוב אם כסף תלוה את עמי הם בגימ' כל המרחם על אחרים מרחמים עליו ע"ה. א"נ בגי' מן השמים בשופע רב טוב ע"ה. עוד הביא הרב הנז' ז"ל שם מעשה באחד שהיה רשע כל ימיו ובשעת פטירתו אמרו לו אנשי ביתו מדוע לא טעמת כלום אמר להם אם תתנו לי ביצה מגולגלת אני אוכל. וקודם שאכלה בא עני אחד ועמד על פתחו ושאל מאנשי הבית שיתנו לו צדקה אמר החולה לקרוביו שיתנו הביצה הנז' להעני. ונתנו הביצה לעני. ומימיו לא עשה אלא זאת הצדקה בלבד. לאחר שעברו ג' ימים מת החולה ויקברו אותו בניו ויהי לימים חלם בנו וראה אביו וא"ל האיך אתה בעולם שהלכת בו. אמר לו אביו בני תהיה רגיל לעשות צדקה ותירש חיי העולם הבא. לפי שכל ימי לא עשיתי צדקה אלא אותה ביצה שנתתי לעני בלבד. וכשנפטרתי מן העולם הכריעה לי אותה ביצה על כל עונותי ובזה זכיתי לג"ע ע"כ. וכתב הרב הנד ז"ל וז"ל אל יקשה בעיניך איך מצוה אחת הכריעה לו ע"כ עונותיו משום דהחיה זה נפשו של עני באותה ביצה ולא מת. ונמצא שכל המצות שעושה העני משם ואילך הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות נחשבות כל המצות עליו כי הוא הגורם. באופן שבאותה ביצה כלולות כל אותן מצות ורבוי אותן מצות הכריעו לו כף עונותיו ע"כ דבריו ז"ל. אפשר שזה רמז הכתוב אם כסף תלוה את עמי בגי' דהצדקה היא פקוח נפש העניים והאביונים. א"נ ע"ה בגי' ובגלל זה יחיה נפשות הרבה. זהו את העני עמך. כי לא יחדל אביון מקרב הארץ:

א"נ במ"ש ז"ל גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום שעל ידו יהיה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. וז"ש אם כסף תלוה שרצונך לתת צדקה גם את עמי שתשדל אחרים עמך כמ"ש ז"ל על פסוק צדק צדק תרדוף שהוא יעשה צדקה ויזכה אחרים עמו. וזהו אם כסף תלוה את עמי בגי' דהוא עושה צדקה וגם מזכה אחרים על ידו טובה מאד. וק"ל: א"נ במ"ש ז"ל על פסוק כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך גלגל הוא שחוזר בעולם. וז"ש אם כסף תלוה את עמי בגימט' ורדוף אחר הצדקה והוא גלגל חוזר בעולם ע"ה. א"נ ע"ה בגי' הצדקה עמה גמילות חסדים אלו יסוד הבנין. א"נ ע"ה בגימ' והממון אצל העשיר בסוג פקדון. זהו שסיים הכתוב את העני עמך תיבת את בגי' ממון העני עמך. א"נ בגי' והעושר והברכה והאהבה הם בגל הצדקה. א"נ בגימ' צדקה קודמת לכל מצוה ומגן הוא בעדו. דכתיב צדק לפניו יהלך. א"נ בגימט' צדקה טובה עד מאוד היא ברום המעלות עם ב' כו'. עוד הביא הרב ז"ל כשברא הקב"ה את עולמו יסדו על החסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. והנה הקב"ה הראה לאדה"ר דור דור ודורשיו וצדיקיו וחכמיו וגומלי חסדים הכל הראה לו כאז"ל וכיון שנברא העולם על החסד מאותה שעה מצפים למי שעתיד לעשות חסד מתי יבא כי הוא סיבת קיום העולם. ולכן צריך האדם שישים לנגד עיניו דהמות בא פתאום והממון נקרא זוזים שזזים מזה לזה התעיף עיניך בו ואיננו. וזהו אם כסף תלוה את עמי בגי' בן אדם הממון כלה ואבד התעיף עיניך בו ואיננו ע"ה. עוד ידוע דמצות הצדקה היא מעולה משאר מצות התורה דכל המצות יש להם זמן קבוע כגון ציצית תפילין. שופר סוכה לולב. מצות אכילת מצה בפסח. מצות מעשר.

מצות ביכורים. מצות מילה. מצות פדיון. ורבים כאלו.

עוד יש כמה מצות שהם תלוים בארץ. ויש מצות שהזמן גרמא. ויש מצות השייכים לאנשים ולא לנשים. בגדולים ולא בקטנים וכו'. אבל מצות הצדקה נוהגת ביום ובלילה באנשים ובנשים בקטנים ובגדולים בשבתות וראשי חודשים וימים טובים. אפשר שזה כיוין הכתוב אם כסף תלוה את עמי. שהיא מצות הצדקה. בגי' הצדקה נוהגת ביחוד בכל הזמנים בין ביום בין בלילה עב"כ. זהו שסיים הכתוב את העני עמך כלומר לא יחדל אביון מקרב הארץ:

עוד דרשו רז"ל בפסוק אם כסף תלוה את עמי עמי ונכרי עמי קודם. פשיטא לא צריכא דאפי' לנכרי ברבית ולישראל בחנם עמי קודם. עיין בגמ' דמציעא פ' איזהו נשך ד' עי"ש. וז"ש אם כסף תלוה את עמי ע"ה בגימט' הטוב המלוה לעני בשעת דוחקו. זהו שסיים את העני עמך שהוא קודם לנכרי. עוד הביא הרב הנז' ז"ל על מי שיש בו מדת הקמצנות והכיליות וז"ל דעו בנים כי הכילי חבר לכלב. הלא תראו הכלב עומד על נבלת הבהמה שמספקת לכמה כלבים. ואם בא כלב אחר לאכול עמו מתריס כנגדו ומגרשו מעליו מפני שאינו סבור שיוכל להשביע נפשו וכה"א והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. עוד אמרו אל תשאלו מהכילי כי לא די שימנע מכם אלא שישנא אתכם. חכם אחד אומר מי ששואל שאלה מהכילי הוא יותר פחות ממנו. וחכם אחד אומר המבקש מן הכילי בקשה כמבקש דגים מן המדבר. ואמר כי הכילי לא די לו שהוא צר עין בממונו אלא ששונא את הנדיבים ואת הנכבדים ומדבר עליהם לבני גילו. קח מיד כילי נדבה בעת לא תמצאנה מיד נדיבים. הלא אריה בעת לא ימצא השה למחסורו הלא יטרוף כלבים למזורו. אתה הנדיב מטוב האל אל השואל ידך תרחיב. כי אם תצבור חיל כחול בקפיצת יד אל תתפאר. כל הנותן יתברך. ושכר הרבה עליו ישאיר. אבל אם ימתקו כל מי הרוש. גם הכילי יהיה לראש. עו"כ הרב הנז' מספר בית מדות וז"ל בני אם באתם לשאול שאלה משום אדם שאלו מן הנדיבים כי ישמחו בשאלתכם וישתדלו למלאותה בעין יפה. ואל תשאל שאלה מן הכילי כי יתעב בשאלתכם ויפנה אליכם עורף. שאלו לחכם אחד מהו הפצע שאין לו רפואה. אמר שיצטרך הנדיב צדקה מן הכילי וימנע ממנו. חכם אחד אמר אין הנדיב מי שהתנדב על מי שהתנדב עליו. ולקרב מי שקרבו כי זה גמול. אבל הנדיב הוא מי שהתנדב על מי שלא התנדב עליו. ומקרב מי שלא קרבו. ואמר מי שהוא נדיב בצדקה יהיה אדון. ומי שהוא כילי יהיה נקלה. וכאלה רבות. אפשר שזה רמז הכתוב אם כסף תלוה שצריך לתת צדקה. הם בגימ' הצדקה בלב טוב באהבה בחבה טובה הרבה עד מאד עם ב' כו'. ועי"ז תזכה לכמה מעלות והם. את עמי בגי' יהיה חלקך בגן עדן אלהים חיים. א"נ אם כסף תלוה בגי' היה נדיב לב ואל תהי כילי עם ב' כו':

א"נ אפשר שבא הכתוב לרמוז כפי הקדמות הנז"ל והוא אם כסף תלוה את עמי עה"ת בגי' הכליות היא מאוסה ותבזה לבעליה עב"כ. א"נ בגי' נדיב לב הוא טוב מאד משובח אצל כל אדם והכילי בהיפך בזוי אצל כל אדם. א"נ בגי' הכילי מצטער יוציא ממון מידו אפילו להביא מאכל לבניו עב"כ. א"נ בגי' הכילי תמיד אומר כליו רעי' ע"ה. א"נ ע"ה בגי' הכילי בכלל קונה שם רע לעצמו. א"נ בגי' בן אדם מי שהוא צר עין חייו אינם חיים כלל ע"ה. א"נ בגימ' אדם הכילי בסוג פקיד על הממון שלא יהנה ממנו. א"נ ע"ה בגי' נדיב לב בצדקה הוא עולה במעלות הכילי הוא בהפך. א"נ עב"כ בגי' נדיב לב בצדקה זוכה ונהנה מזיו השכינה הכילי דחוי ואינו בסוג זה. א"נ בגימטריא הכילי בכל דבר הנוגע בצדקה הוא מהר בורח יחבא ע"ה: א"נ אם כסף תלוה את עמי. שצריך ליתן צדקה מלב ונפש. א"ת ה'עני ע'מך נוט' במ"ק גימטריא אהבה. שתהיה הצדקה באהבה ושמחה אין למעלה הימנה ובזה תרויח. והוא אם כסף תלוה את עמי בגי' הנדיב קונה שם טוב לעצמו אז ולבניו אחריו ע"ה. כמעשה אבות יעשו בנים. אבל מי שהוא כילי ואינו רוצה לתת צדקה הוא בהיפך. א"נ ע"ה בגי' הכילי קונה שם רע לעצמו אז ובניו - ממנו יראו וכן יעשו אוחזים מעשה ידי אביהם בידיהם:

באו"א אפשר לומר כ"ה אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. בהקדים מ"ש רז"ל גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות כולם וע"י הצדקה ישראל נגאלים דכתי' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. וכתי' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. וכתיב ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. וכתי' אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת וכתיב זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. וכתיב כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ וכתיב אני בצדק אחזה פניך. וכתיב צדק צדק תרדוף. וכאלה רבות פסוקים המדברים בענין הצדקה. עוד ארז"ל על פסוק אם כסף תלוה את עמי ותהיה גומל חסדים ורחמן לכל. יהיה העני עמך ודומה לך כאילו גם אתה העני בצרתם לך צר. וכ' רז"ל הנותן צדקה לעני צריך שיתן לו בצניעה ולא בפרהסיא כדי שלא לביישו ויתננה לו בסתר בינו לבין עצמו. כי העני תמיד הוא מתרעם לפני הקב"ה על רוע מזלו ואומר רבש"ע כולנו בני איש אחד נחנו למה יהיה מזלי גרוע משאר אחי. אבל ע"י נתינת הצדקה יהיה שלום בינו לבין אבינו שבשמים ויתמתקו הדינים ועל ידי השלום מקרב קץ הגאולה. שכן תמצא ב' תיבות אלו גדו'ל השלו'ם הם בגימט' משיח בן דוד.

זהו והיה מעשה הצדקה שלום וע"י הצדקה יעשה שלום ויבא הגואל בב"א. אפשר שזה רמז הפסוק אם כסף נוט' א"ם א'חר מאותיות - כסף הם אותיות על'ץ גי' ק"ן כלו' אם תרצה לקרב קץ הגאולה. תלו"ה א"ת עמ"י א"ת הענ"י עמ"ך בנוטריקון תתן הצדקה לעניים ולאביונים. אל תשמע - עצת יצרך מדבריו אל תפחד. נר הצדקה יאיר עולמית. עשה מצותה כראוי. א"נ אם כסף במילוי כזה אל"ף מ"ם כ"ף סמ"ך פ"ה הם בגי' ולהביא הגואל ועמו אליהו ומיכאל ויגאלינו. תלוה את עמי שהיא הצדקה שעל ידה מקרב קץ הגאולה:

באו"א אם כסף תלוה וגו' דרז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה כי בצל החכמה בצל הכסף. אפשר שזה רמ' הכתוב אם כסף תלוה שרצונך לעשות צדקה את עמי אלו הת"ח הנקראים עמי כדכתיב הגד לעמי פשעם אלו הת"ח כמ"ש רז"ל בגמ' עי"ע. וזיל הכא קרי לה את עמי במחיצתי רמז לת"ח היושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות על התורה ועל העבודה. ז"ש תלו"ה א"ת עמ"י נוט' וביד לומדי התורה תחזיק- אל תאחר, אשריך תמיד יהיה מחיצתך עמהם. כי בצל החכמה בצל הכסף. א"ת הענ"י עמ"ך ר"ת אגב תשיג - על ידם נשמה היתרה - מעולמות עליונים כראוי:

באו"א אם כסף תלוה את עמי פירש"י ז"ל כל אם שבמקרא רשות חוץ משלשה וזה אחד מהם כנז'. דרז"ל על פסוק נתון תתן לו שאם יתן מאה דינרים בפעם אחת נחשב לו למצוה אחת. וע"כ צריך לתתם בפעמים רבות שיהא נחשב לו לכמה מצות. אפשר שזה רמז הכתוב אם כסף תלוה את עמי ע"ה בגי' הצדקה לעניים הרבה ומכל אחד מהם נברא מלאך. גם צריך שיתן לכל אחד כפי הראוי לו כדמצינו בהלל הזקן זיע"א שראה לעני בן טובים והיה רוכב על הסוס ורץ לפניו ד' מילין כדאיתא בגמרא. וזהו אם כסף תלוה את עמי בגימטריא הצדקה יתננה לכל אחד ואחד כפי הראוי. ודו"ק:

א"נ במ"ש באבות דרבי נתן ז"ל אם נתן אדם לחבירו כל מתנות שבעולם והיו פניו כבושות בקרקע מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. והצדקה המעולה יתן אותה בלב טוב ובעין יפה בשמחה ובטוב לבב. וזהו אם כסף תלוה את עמי עם ב' כוללים בגי' והצדקה המעולה יתננה בלב טוב ובעין יפה:

א"נ במ"ש רז"ל הצדקה צריכה להיות בצניעה ולא בפרהסיא דכתיב מתן בסתר יכפה אף. וזהו אם כסף תלוה את עמי בגי' צריך היות הצדקה בצנעה ע"ה.

א"נ בגי' לא בפרהסיא וזה משובחת. א"נ במ"ש רז"ל ע"פ את העני עמך שהקב"ה שם את העשיר אפוטרופוס על העני. וזהו אם כסף תלוה את עמי גי' העשיר אפטרופוס העני ע"ה. א"כ ממון העני עמך בתורת פקדון. וז"ש את בגי' ממון העני עמך. א"נ העני את גי' באהבה ובחבה תנהו לו ע"ה. א"נ את העני ע"ה גי' לי הכסף ולי הזהב אמר ה'. ר"ל שהכל שלו יתברך. א"נ במ"ש רז"ל הנותן צדקה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך באחד עשר ברכות ואם האדם מקיים שתיהן אזי מתברך בטו"ב ברכות ופירשו ז"ל כמה פסוקים עו"ע הלא בספרתם. בחצריהם ובטירותם. ואתיא מכללא שבזה פי' הרב עיר וקדיש בעל ס' שער החצר ז"ל כונת הפסוק בתהלים טו"ב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. וגם פי' רז"ל כ"ה נתון תתן לו וגו' כי בגלל הדב"ר ר"ל הדיבור אזי תזכה הז'ה גי' טו"ב ברכות יברכך ה' אלהיך עכ"ד ז"ל. וז"ש אם כסף תלוה את עמי גי' על ידי הצדקה והפיוס יתברך בטו"ב הזה. א"נ ע"ה בגי' בזה הצדקה וחי אחיך עמך ויאריך ימים ושנים: א"נ במ"ש רז"ל שישראל נשתבחו בג' מדות הללו ביישנים. רחמנים. גומלי חסדים. ורמזו בזה כ"ה הנה כי כן יבורך גב"ר ר"ת גומלי חסדים. בישנים. רחמנים. וזהו אם כס תלוה את עמי בגי' ישראל בני רחמנים גומלי חסדים ע"ה. את העני עמך שתגמול להם חסד א"נ אם כסף תלוה את עמי עה"ת בגי' מצות הצדקה אין למעלה הימנה כלל עם ב' כו'. א"נ בגי' הצדקה שכרה גדול מאד טוב בעולם הזה ובעולם הבא עב"כ. א"נ בגי' צדקה מצלת מדין גהינם ומכל חולאים ע"ה. א"נ בגי' על ידי הצדקה קורעין לו גזר דינו בכלל ע"ה. עוד אמרו רז"ל שאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה אמר להם צאו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד וכו'. וזהו אם כסף תלוה את עמי גי' עב"כ מפזר מעות לצדקה ה' יטיב לו:

למ"ק אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. ר"ל אם נתן לך הקב"ה כסף תלוה את עמי הם הת"ח עם שאתך בתורה ובמצות. אבל את העני מן התורה יהיה ממונך עמך ולא תהנה ממנו לעמי הארץ. וכעובדא דרבינו הק' זיע"א שאמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ. א"נ אם כסף ר"ל אם יש לך כסף וזהב בריוח תלוה את עמי. ואם אתה עצי תניחהו עמך שחייך קודמין לחייו. ופי' את העני שם דבר ר"ל עניות. או פי' את העני עמך אם לא יש לך ליתן לו לפחות הזמינהו על שולחנך וז"ש את העני עמך. א"נ אם כסף ר"ל אם יש לך כסף תלוה את עמי ר"ל בפני עמי ר"ל דוקא לעשירים שלא יתביישו כשתלוה להם בפני בני אדם מאחר שסופם להחזיר אבל כשתרצה להלוות לעני הלוהו עמך ר"ל בינו לבינך שלא תהיה לו כנושה. שאם אתה תתן לו בתורת מתנה ולמחר תתחרט עליו ותתבענו אזי אינך יכול לתובעו מאחר שהלוית אותו בינך לבינו וזהו לא תהיה לו כנושה:

באו"א אם כסף פי' רז"ל דרך רמז ר"ל אם אתה חכם בתורה שנמשלה לכסף כדכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. תלוה את עמי ר"ל שילמד לאחרים תורה. ואם אתה עני מן התורה. עמך ר"ל תביא ת"ח ללמדך:

א"נ אם כסף אם חננך ה' בעושר ואתה רוצה לעשות חסד ותלוה את עמי ר"ל לפני הכל כדי להראות להם עושרך. לא תעשה כן. מפני שאת העני עמך ר"ל שיקפצו עליך העניים ותפסיד ממונך. או יאמר את העני שישלוט בך עין הרע והעני כמו העין. א"נ אם כסף תלוה זה דבר מצוי אצל כל עמי. אבל מצוה מן המובחר הוא שתלוה את העני שאינך מצפה ממנו שום תשלום גמול. וזה הדבר אני רוצה שיהיה עמך. וזהו את העני ר"ל הצדקה שתעשה לעני יהיה עמך ולא עם זולתך. א"נ אם כסף ר"ל אם יש לך כסף תלוה אותו לעמי מפני שאת העני ר"ל העניות עמך שהוא גלגל שחוזר בעולם כמ"ש אקדימו ריפתא וכו'. א"נ אם כסף תלוה אם אתה עושה צדקה ונותן אותה בדרך הלואה למי שמתבייש ר"ל את העני במחיצתו ובתנאי שתהיה עמי במחיצתי אם תהיה מדת העני עמך דהיינו הענוה דאל"כ אי אתה נכנס במחיצתי שכ"כ גבה עינים וכו'. א"נ אם כסף אם יש לך כסף ואתה מלוה את עמי ולא נמצא לך סי' רכה דע לך שאת העני עמך שאתה מזלזל בנט"י וכל המזלזל בנט"י בא לידי עניות וסי' על נטילת ידים ר"ת ענ"י. א"נ אם כסף אם יש לך ממון תלוה את עמי שהם הת"ח שהם עמי שהשכינה שורה עליהם דחכם עדיף מנביא וכל מה שתתן להם אני פורע וז"א תלוה ל' הלואה שניתן להשבון כמ"ש רז"ל ע"פ שלח לחמך על פני המים דהיינו הת"ח העוסקים בתורה שנמשלה למים כי ברוב הימים תמצאנו וכמש"ה מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. אבל אם אתה נותן לעני שעמך ולא עמי דהיינו ע"ה הזהר שלא תהיה לו להקב"ה כ"י כנושה כמאמר הנביא ויהיו מוכשלים וכו' אבל הת"ח כי בצל החכמה בצל הכסף עכ"מ:

באו"א אם כסף תלוה את עמי וגו'. יובן בהקדים מ"ש רז"ל את העני עמך עמי ונכרי עמי קודם. ענייך ועניי עירך ענייך קודמין. ענייך ועניי עיר אחרת ענייך קודמין אמר מר עמי ונכרי עמי קודם. פשיטא אמר רב נחמן אמר לי הונא לא נצרכה אלא דאפי' לנכרי ברבית ולישראל בחנם. תניא אמר רבי יוסי בא וראה כמה סמיות עיניהם של מלוי ברבית אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו. והם מביאים עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבים וחותמים פלוני זה כפר באלהי ישראל. עו"נ מ"ש רז"ל שבמתים שהחיה יחזקאל ע"ה אחד מהם לא החיה בהיות שהיה מלוה ברבית וצל"ד למה יקבל העונש הזה ולא עונש אחר ואיך הוא מדה כנגד מדה שבעבור שהלוה ברבית לא יחיה דמה שייכות יש לחטא הזה עם זה העונש. ונראה שבהיות שבענין הרבית כתוב לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך ונקט לשון נשיכה בו בהיות ענין הרבית כנשיכת הנחש שמטיל הארס ולשעה אינו מרגיש האדם בו. ומעט מעט הולך ונוגע בלבו ומת כך ענין הרבית. ולכן מדה כנגד מדה מה שנהג עם חבירו שנשך לו עם הרבית כאופן נשיכת הנחש ולכן לא יחיה בתחיית המתים ויהיה עפרו מוכן לאכילת הנחש אשר עפר לחמו יבא הנחש ויפרע ממי שנגע באומנותו. ואיתא בש"ס מלוי ברבית יותר ממה שמרויחין מפסידין ולא עוד אלא שמשימין מרע"ה חכם וכו' ותורתו אמת וכו' ואומרים אילו היה יודע מרע"ה שהיה ריוח בדבר לא היה כותבו ע"כ. עוד ידוע שהגוף אחר התחייה מרויח כמה דברים אם הוא בעל מום מתרפא כאז"ל. ועוד מרויח כמה מעלות לאלפים ולרבבות כנודע. ולכן מדה כנגד מדה כיון שהוא חשד לאדון הנביאים אשר הוא חי כדאז"ל מה כאן עומד ומשמש וכו' וחשד אותו ע"ע הריוח שאילו יודע ריוח הרבית לא היה כותבו. לכן לא יחיה בתחיית המתים כדי שלא ירויח כלום גופו ודוק. עכ"ל הר' אליאו כהן ז"ל:

ועפיד"ק אפשר יע"ן כ"ה אם כסף תלוה ר"ל אם חננך ה' עושר ונכסים ורוצה להלוות לישראל לא תשים עליו נשך וזהו אם כסף תלוה עם התיבות גי' בלא רבית. וזה דוקא את עמי לישראל ותיבת תלו"ה בנוט' הזהר ולאחיך לא תשיך. ורבית לא תקח הימנו. וממצות התורה לא תעבור. ומאיסורי התורה לא תעשה הרבית תאסור למלוה והלוה. הרבית לשעתה ואחריתה תעניש. הרבית תסמא לבעלה ותזיקנו. הרבית ואחריתה לא תבורך. וברבית הקצוצה לא תעיד. הערב והסופר להם תאשים. הרבית והיא לא תצלח הרבית וכאש לעץ תדליק. הרבית וכארס לגוף תזיק. וכנשיכת הנחש לאדם תמית. ובתחיית המתים לא תעיר. והנחש העפר לחמו תמיד. ובאומנות הנחש לא תסיג. הרבית להשופע והברכה תפסיק:

באו"א יובן בהקדים מ"ש רז"ל גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה וכשיבואו לביתו יקבלם בסבר פנים יפות וישים מיד לפניהם לחם לאכול אולי העני רעב ומתביש לשאול ויעמוד וישמש לפניהם ומי לנו גדול מאאע"ה דכתיב ביה והוא עומד עליהם וגו' וישכיבם במיטב מטותיו כפי הראוי להם. וכשילכו לדרכם יעשה להם לויה ויתן לו פת צידה לדרך ומי שאינו עושה לויה ואינו נותן לו צידה לדרך כאילו שופך דמים שנאמר ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו'. וזה רמז הכתוב אם כסף אם חננך ה' עושר ונכסים צריך לקיים מצות הכנסת אורחים וז"ש תלו"ה נוט' והשתדל תמיד להכניס האורחים. והעיקר ללומדי התורה תזמינם. ובסבר הפנים להם תקבל. ובמיטב הבית לאורחים תשיבם. ובמטותיך הנאים להם תשכיבם. האורחים תשימם לפניך ותכבדם. ומטורח הדרך תיכף לסעודה - תניח לאכול ולשתות המזומן. ובטוב העין לשמחה תאכילם. וכפי היכולת לך תעשה - להם בכבוד ובחמלה תשגיח. תקבוץ להם הנדבות והמתנות ואל תצריך האורחים לטרוח. ולבני הבית תזהירם לכבדם. ולעשות תמיד הצריך לכבודם. והנדבה הראויה תתן להם. ומשופע האל לכבודו תתן. הלויה וצידה לדרך תתמיד. כלומר לפי שיעור מרחק הדרך:

באו"א אפשר לרמוז בס"ד והוא בהקדים מ"ש רז"ל דחכמי התלמוד היו מרקדין לפני הכלה לשמח החתן והכלה אעפ"י שהיו תנאים וגדולי עולם כדאיתא בפרק א' דכתובות עי"ש. ומהם ילמוד כל אדם לשמח החתן והכלה אעפ"י שהוא גדול הדור והחתן והכלה המה שפלים ועניים. ומ"ש רז"ל הכנסת כלה לחופה ולא אמרו חתן הפי' הוא שמסייע לנדונייתה ולתכשיטיה שתוכל ליכנס לחופה וזה מצוה רבה לילך ולרדוף ולהשתדל לו בכל יכולתו והיא מצות צדקה וג"ח. וז"ש אם כסף שחננך ה' עושר צריך לעשות צדקה ולא די זה אלא תלוה את עמי שצריך לגבות מאחרים כאוז"ל גדול המעשה יותר מן העושה ובפרט בענין הנשואין שמצוה זו לקיום העולם דכתיב לא תוהו בראה.

וז"ש את העני עמך שאין ידו משגת לקיום המצוה צריך ג"כ לסייעו מאחרים זהו תלו"ה בנוט' לשמוח ולשמח הצדקות תרויח. ולמעלת לומדי התורה תשגיח. המתנות והצריך לכבודם תרויח. השתדל לכבודם ומברכתם תתברך. העניים והאביונים להם תשמח. ובעין החמלה להם תסייע. הצדקה לך תרויח ותצליח. כנודע מענין רות עם בועז. לשמחת החתן והכלה תשמחו. לכבוד החתן והכלה תשבחו. ובשירי החשבחות לאל תשירו. ובקולות הנעימים לפניהם תזמרו. ובשבע הברכות להם תברכו. וברכת הכהנים להם תברכו. וכל הברכות להם תברכו.

ושבעת הברכות להם תעשו.

ולכבודם הנרות לפניהם תרבו. הדודאים והשושנים לפניהם תניחו. הללו לאל ושירו תהלותיו:

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. דרשו רז"ל פסוק זה על ענין הצדקה שמעלתה וחיובה גדול וצריך ליזהר בה מאד יותר מכל המצות ובכל עת ובכל שעה וגדול עונש המתרשל בה והמשתדל ב"ה ר"ת (ב'מצות ה'צדקה) שכרו מרובה בעוה"ז ובעולם הבא על ידה יזכה לראות פני שכינה והקב"ה ממציא לו מעות לעשות צדקה דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד וממציא לו בנ"א המהוגנים לעשות עמהם צדקה כדי לקבל עליהם שכר וזוכה לבנים בעלי חכמה דכ' ימצא חיים. והתורה נקראת עץ חיים. ובעלי עושר דכ' צדקה כנז"ל. בעלי הגדה דכתי' כבוד זהו בעוה"ז. ולאחר מותו באי' מלאכי השרת הממונים על הצדקה והולכים לפניו ומכריזים פנו מקום לפלוני הדין דכ' והלך לפניך צדקך ועיין בקשל"ה דל"ו מ"ש שם בזה. וגם היא כוללת כמה וכמה מצות שכולם הם בסוג מצות הצדקה כמו ג"ח. הכנסת אורחים. פדיון שבוים הלבשת ערומים. ביקור חולים וכדומה מצות הרבה. אפ' שזה רמז הכ' אם כסף תלוה את עמי הם בגימ' לעולם היה זריז במצות הצדקה ע"ה. א"נ עב"כ בגי' אין לך מצוה גדולה שיכולה להגין בעד האדם כמו הצדקה. א"נ ע"ה והצדקה טובה מאד דמצלת מכל חולי ומכל מחלה. א"נ ופדיון שבוים ובקור חולים הם מצוה גדולה עה"ת. א"נ עה"כ בגי' הכנסת אורחים היא מצוה רבה. א"נ עב"כ בגי' הלבשת ערומים טוב מאוד. ודוק: באו"א אפ"ל כ"ה בס"ד והוא בהק' מ"ש הרב מעיל צדקה ז"ל ע"פ ועניים מרודים תביא בית אלו בעלי בתים שירדו מנכסיהם וישתמש בהם בנחת ולא בצער שכ"כ בעבד. לא תרדה בו בפרך. ואעפ"י שהוא קנין כספו כ"ש מי שאינו קנין כספו. ואם העני אין יכול לשמש מפני חלישות כחו או מפני זקנה או מפני שהוא בן טובים ויתגנה. אזי יתן לו בסתר או ילונו בשעת דוחקו. אמ"ה זה הוא עצמו דברי התנא יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ול תרבה שיחה עם האשה. כלומר יהי ביתך פתוח לרוחה וכדי שתספיק להכנסת אורחים בהיות ביתך פתוח לרוחה וגם צדקה לעניים אלמדך לעשות במקום להכניס לביתך שפחות נכריות לשמשך יהיו עניים ישראל בני ביתך והם ישמשוך במקומך. ונמצא אם אתה עושה כן אתה מקיים מצות הצדקה ועם זה תוכל להיות ביתך פתוח לרוחה להכנסת אורחים. ואל תרבה שיחה עם האשה. שהעניים שהכנסת בבית לשרתך הם במקום עבדים ושפחות נכריות. משום שלא תתרצה משום שעל אותם תוכל לרדות בפרך לא כן בעניי ישראל. לכן לא תגלה הסוד לאשתך. אלא אמור לה שמסיבת חוסר מציאות השפחות ועבדים הנכרים אתה מכניס מעניי ישראל. עכ"ל הר"ב ז"ל עי"ש: ועפיד"ק יע"ן כ"ה דהיינו אם כסף תלוה את עמי והוא אם חננך ה' עושר ונכסים ולהביא בני אדם ישרתוך אם כסף תלוה את עמי עה"ת בגי' במקום נכרים טוב מבני ישראל. א"נ אם כסף אם חננך ה' עושר כנז"ל אזי תלו"ה ר"ת לשרת הבית ומישראל תשים. ומאחיך האביונים תביא לביתך. תאכילם ותלבישם לפי הראוי. ומברכתם תרויח לברור הניצוצות. תזכה למצות ורוב הברכות. ובעין החמלה תשגיח להם. ובני הבית תצוה להם. ובמתק הלשון תדברו להם. היתומים והאלמנות לשרת תקדים. ואם לאו המצוי תביא. ובסוף תשלם להם השכר. וכל הצריך להם תתן. וזה המצוה לצדקה תחשב. ובעל הגמול לשלם תגמולך. ומהעכו"ם לא תביא הבית. ומהם לשרת התרחק תמיד. וצריך תדיר לראות הנולד:

א"נ אם כסף אם חננך ה' עושר ובקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה כדכתיב כי בצל החכמה ובצל הכסף. וז"ש תלו"ה ר"ת והצדקה המעולה לעמלי תורה. למלמדי תינוקות הם ותלמידהם - כאז"ל על מה העולם קיים על הבל תשב"ר שאין בו חטא. המנות והמתנות להם תתן. א"נ במ"ש רז"ל על פסוק נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. ופירש רש"י ז"ל אפי' ק' פעמים ורמזו בזה בס"ת נתון תתן גי' מאה. וז"ש אם חננך ה' עושר וצריך לעשות צדקה תלו"ה בנוט' ונתון תתן לפעמים הרבה. ולאותו העני למאה תשלים. וידוע משדרז"ל ע"פ כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות ואם הוא נותן ומפייס מתברך אז בטו"ב ברכות. וז"ש כי בגלל הדבר הז"ה גי' טו"ב יברכך ה' אלהיך. ובזה א"ש כונת הכתוב אם כסף אם חננך ה' עושר חייב לעשות צדקה וזהו תלו"ה ר"ת תתן הצדקה לעני ותפייסנו. ובדברים הניחומים תדבר לו. ובזה תזכה לטו"ב הברכות:

באו"א רמז על הצדקה וג"ח כנודע ואמרו רז"ל כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי. בו. וז"ש תלו"ה ר"ת לולב אתרוג הדם וערבה אות ת' מתחלפת באות א' באתב"ש. וז"ש את עמי לזכות בהם את הרבים זו היא מצוה רבה. א"נ ר"ת תפילין וציצית לעניים האביונים. ולהעניים תתן להם השמן. ולכבוד השבתות תדליקו הנרות ולכבוד המועדים לצדקה תוסיף. ולקנות הצריך להם תספיק. ובתוך המועדים להם תשגיח. כלומר בחוה"מ. לנישואי היתומים והיתומות תסייע:

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. אפ' לומר לענ"ד בס"ד שבא הכתוב לרמוז בתיבת אם כסף כלומר אם אתה חכם ומלא בתורה ככסף שהוא מזוקק שבעתים וראוי להיות רב ודיין תלו"ה ר"ת וראוי תהיה למורה הוראות.

וצריך תמיד לאחוז הענוה. עד קצה האחרון. זהו תיבת אם כסף בגימ' יהיה ענו מאד. ולא תאמר מי כמוני מורה ומזה תבא להתגאות על הצבור ח"ו וכבר אמרו רז"ל באבות אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם. וגם דרז"ל ע"פ אני את דכא ושפל רוח. מר פירש אתי דכא. ומר פירש כפשוטו אני את דכא כלומר את העני שהוא דכא. אפשר שזה סיים הכתוב את העני עמך שתקח ראיה מן העני שהקב"ה אוהב הענוה ומשרה שכינתו על העניים דאינון מאנין תבירין דקב"ה א"כ צריך להיות בך מדת קונך ותשפוט לעם משפט צדק:

א"נ תלו"ה נוט' ואלה המשפטים (אשר) תשים לפניהם. אות ת' ג"כ מתחלפת באות א' באתב"ש. כלו' יהיו בעלי דינים יחד עומדים לפניך כדרז"ל אזהרה לב"ד שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה לבע"ד שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בע"ד חבירו קרי ביה נמי שמוע בין אחיכם. זהו תלו"ה ר"ת וצריך הדיין להשוותם תאומים. (כלומר אם דל ואם עשיר). א"נ ר"ת והשכינה לפני הדיין תתייצב. דכתיב אלהים נצב בעדת אל. עוד אמרו רז"ל לעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגהינם פתוחה לו מתחתיו. וזהו תלו"ה ר"ת החרב וגהינם תשים לנגדך. הטוען והנטען לשניהם תעמיד. דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. וצריך הטוען לסדר תביעתו תחלה לפני הדיין ולאמתה. ואחריו הנתבע לסדר תשובתו. ואם לא הודה תחייב תובע לפרסם ולהביא העדים. וצריך לחקור העדים תחלה. ואל תדמה הדין לחבירו. ובודאי תמצא הטענות לנגד. וביושר תשפוט לבעלי הדין. ולדל לא תטה הדין. דכ' ודל לא תהדר בריבו. וצריך תמתין לעיין הדין. כאז"ל הוו מתונים בדין.

ולא תמהר לפסוק הדין. דכתיב כי אקח מועד אני מישרים אשפוט. ועדים הקרובים תפסול להעיד. ולעידי הזמה להם תדון. דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם וגו' לא תטה הדין ולא - תקח השוחד ואפילו לזכות לזכאי ולחייב החייב תאסור. ובגמר הדין לא תגלה. - להם הטעם ולא תבינם. (שמא מתוכם ילמדו לשקר.) האלמנות והיתומים לא תענה. ואפוטרופוס ליתומים הקטנים תתן. ולהשגיח הצריך להם תדיר לעסקיהם ולקרב הנאתם תמיד. ובכל הדינים תדרוש לחקור. והמזלזל ללומדי התורה תחרימהו. - ותנדהו תיכף לפני הקהל. ובדיני התורה לא תגורו וכדי להכיר האמת תשנה. הדיבור לפעמים ובזה תוציא הדין לאורה ואחר תדין. וראיה לזה משלמה הע"ה שאמר גזרו את הילד החי לשנים כי זה אינו משפט אלא דרך ומבוא להביא המשפט שמתוך כך השיג האמת. ומצוה הדיין לבצוע תחילה הצדק והמשפט להיות תאומים. ואם לא התרצו תרויהון תחייב לחייב ותזכה לזכאי. ואם התחייבת לישבע תפדה. השבועה ולא תשבע לספק. ומי שמקבל שוחד להטות הדין ובודאי שלוקחו בתורת מוקדם תרתי גיהנם לא ירית. אפשר שזה רמז הכתוב בנוט' תלו"ה ואותיות תטה לראשיתם השוחד. אות ה"א שימוש כלומר קודם שיטה הדין כבר לקח שוחד:

באו"א א אפ"ל בס"ד בהק' מ"ש רז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כביכול מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו לעצמו וכל המלמד בן ע"ה תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו. וכל המלמד תו' בעוה"ז זוכה ומלמד לעוה"ב. אפשר שזה רמז הכתוב אם כסף כלומר אתה שזכית להיות מלא וגדוש בתורה ככסף מזוקק שבעתים. תלוה את עמי ללמד תלמידים ולהרביץ תורה ברבים כמ"ש התנא והעמידו תלמידים הרבה וזהו תלו"ה ר"ת והעמידו תלמידים הרבה לתורה. ואמרו רז"ל דרך ארץ קדמה לתורה כלומר צריך ללמדם מוסר ולהורות להם את הדרך אשר ילכו בה ולהדריכם בדרך הטוב והישר וכיצד צריך שיתנהג האדם לעבוד את ה' וליראה אותו כל הימים אשר הוא חי על פני האדמה. באופן שתהיה יראת ה' חקוקה על לבם. וזהו תלו"ה ר"ת ובתחילה תדרוש להם המוסר. ובפרטות תלמד להם המוסר. והמדה המשובחת לקבל תוכחת. והמצוה הוכח תוכיח לעמיתך. תלמידים היקרים והנעימים להודיעכם. האהבה והאחדות להיות תאומים. כלומר יסוד הכל שיהיו באהבה ובאחוה יחד. והאהבה תסייע לכל המצות.

כענין הגר שבא להתגייר כנודע.

האמת והשלום לעולם תאהבו. הענוה והשפלות להם תתמידו. וביראת ה' לעבודתו תחשקו. ועם הצבור לעולם תעבודו. ומן הצבור לא תפרושו - לעבודה ובכנופיא תשרה השכינה. והזריזים לעבודת ה' תאשרם. הצדקה לעניים ולאביונים תתנו לכל המצות והחוקים תשמורו. ולהידור המצות לממון תוציאו. לדרך הטוב והישר תלכו. ובמדת הענוה לעולם תדרוכו. והגאוה הסרוחה לעולם תמאסו. ובמעשים הטובים לעשייתם תשמחו. הסייגים והגדרים לכולם תשמורו. דכתיב ושמרתם את משמרתי ודרשו רז"ל עשו משמרת למשמרתי. לכבוד האב והאם תזהרו. המשא והמתן לאמונה תצליחו. המלאכה תכבד לבעליה ותספיקהו. הבטלה תשעמם לבעליה ותזיקהו. ובהצלחת הרשעים לא תתקנו. והצלחתם היא תשלם תגמולם. כלו' שלוקחים שכרם בעוה"ז. המתון תסייע והמהירות להריע. ולשון הרע לא תדברו. ובחקות הגוים לא תלכו. השתיקה לזהב תדמו והדיבור. - לחרס הנשבר ולהבל תדמו. הצניעות והביישנות לשניהם תקיימו. ובכתות המתלוצצים לא תשבו. ולאהבה הקריבו ולשנאה תרחיקו. ואוקירו לנשייכו היכי תתערון. לשלום הבית ובאהבה תהיו.

למחלוקת הרחיקו ובשלום תדבקו. והשלום הוא לראש תהלות.

והמחלוקת היא לראש תלאות. ובענין השבועה לא תשבעו. ולא תזכירו ה' לבטלה. ועם האפיקורוסין לא תתווכחו. וסודי התורה לא תגלו. ומתענוגי העולם לא תתאוו. לתענוג הבל וריק תדמו. לכבוד השבתות והמועדים תתענגו. וביומי השבתות לתורה תרדופו. ובבית הכנסת לדרשן תשמעו. לשמחת החתן והכלה תרוצו. לפני החתן והכלה תרקדו. לשמחת המילה והפדיון תשמחו ולשמחת השואבה לשירים תשבחו. ובכל החגים לאל תזמרו. לשמחת התורה והחתנים תשמחו. להקפות התיבה ובתו' תשמחו. תסדרו לאל השירות ותשבחות. וצריך הרב ללמד תלמידים. ותלמידים הנבונים לעיון תשדלם. וממדריגה למדריגה העליונה תנשאם. הקושיות והתירוצים תחדד להם. וארבע הפנים לתורה תלמדם. ובחשק הגמור תשגיח להם. החכמה והמדע תאיר להם. ואור התורה להם תסייע ומפרשי התלמוד לכללות תלמדם. ופעמי' הרבה תכפול ללימודים. כמ"ש בש"ס בענין ר' פדת עם תלמידו כידוע. וכשיבינו היטב תחקור למודם. והתורה תאיר הדרך לפניהם. למפרשי התורה והדינים תלמדם. ולשדלם תמיד לקיום התורה. תלמידים החביבים ובתורה לומדים. ובעסק התו' תרוממו לשכינה. ובתשלום לימודם תלמדם הקבלה. והחכמה תחיה לבעליה ותנשאהו. ולעמי הארצות להם תשגיח. ובכל היום לפניך תניח. ללמדם תורה ומעשים הטובים. תורה החביבה והיקרה לזכותה. תשלח הברכה והצלחה למעשיכם. ובזכותה תזכו לשתי העולמות. תזכו ותחיו לאורך הימים - ושנים לעבודת האל תמיד. תזכו ותחיו לעולם הבא. ואתם התלמידים לתועלתכם תתאמצו. ובעולם הבא לשכר תקחו. ובעולם הנשמות למנוחה תשבו. ומזיו השכינה לעד תהנו. והמחזיק ליד תלמידי החכמים - תחול לראשו השפע והברכות. ומצוה להשגיח הנהגתם תמיד. ולחקור ללמוד תורתם היטב. וכל המשתדלים להשגיח תברך. ושכרם הרבה לאין תכלית. ובעל הגמול לשלם תגמולם. ומלמדי התלמידים תשפיע להם. ושכרם הרבה לאין תכלית. וקץ תשלומו לעולם הבא. ואשרי המלמד תורה לרבים. ואשרי המחזיק לידם תמיד:

עלינו להודות ולהלל ולשבח לכבוד מע' השרים הרמים והסגנים יר"ה מלאי' זיו ומפיקים מחנה אלהים. זה מחנה שכינה "חברת כל ישראל חברים" אשר בעי"ת פאריז יע"א ובכללם לכבוד מע' השרים הרמים והסגנים יר"ה המסייעין לחברת כל ישראל אשר בכל עיר ועיר אשריהם ואשרי חלקם וכל המשתדלים לטובת אחיהם בני ישראל יצ"ו ועוסקין לשם שמים בגופם ובממונם לילה ויומם ועומדים בפרץ וגומלי חסדים ומלבישין ערומים ומשגיחים על האביונים והדלים. והאלמנות והיתומים. לארבע קצות הארץ וקובעין ישיבות בכל עיר ועיר כדי ללמד את אחיהם בני ישראל התורה והעבודה והנהגת דרך ארץ ושאר הלשונות והמלאכות כדי שיוכל כל אחד להתפרנס מיגיע כפו שלא יצטרכו זה לזה ולא לעם אחר וכמה מהטובות אשר הם עושים לא נוכל לספר. ועתה סלח נא אנחנו מבקשים מאת מעלת כבודם השרים הרמים נשיאי אלהים מלאים חסדים אשר הם תמיד מתעסקים בקדשים ולש"ש מתכוונים והוא בהק' משארז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה וכו'. עוד אמרו בש"ס בבא בתרא דכ"ב ע"ב מתקנת יהושע ואילך וכו' אמר רבא סך מקרי דרדקי עשרים וחמשה ינוקי. ואי איכא חמשין מותבינן תרי לא כ"ש בעת הזאת בפ"י בן פורת עלי עין המלאך הגואל וכו' כן ירבה וכן יפרוץ יצ"ו שמצוי בכל ישיבה וישיבה כפלי כפלים יצ"ו שצריך להם מלמדים ותוספת מחדש לצאת ידי חובת שמים והבריות וגם צריך להפקיד לחזור על לימוד התלמידים לפחות מדי חדש בחדשו עד שיהיו המלמדים מזדרזים במלאכתם מלאכת שמים ות"ת כנגד כלם תורת ה' תמימה. עדות ה' נאמנה. אורך ימים בימינה. וחיובא רמיא למלמדים לפחות שילמדו התלמידים שיבינו הדינים בש"ע א"ח הצריכים לעבודת ה' והלכות שבת כהלכתו וכיוצא בזה. זה הוא העיקר היסוד והעולם עומד על הבל תשב"ר. אי לזאת מבקשים ומתחננים ממעלתכם שתשגיחו בבקשתינו בעין החמלה והחנינה בכלל ובפרט והמתחיל במצוה אומרים לו גמור ומן השמים מסייעין אותו. וה' יריק לכם ברכה עד בלי די ויתן לכם משאלות לבכם לטובה. ובכל אשר תפנו ה' יצליח בידכם. וירים קרן דגליכם. ויתן חינכם בעיני המלכים והשרים והסגנים אתה ה' תשמרם לעד לעולם. ובריא אולם. ככוכבים בהילם. וכירח יכונו עולם. אנס"ו כיר"א: עלי להודות למעלת האנשים השלמים יראי ה' וחושבי שמו אוהבי התורה ולומדיה רחמנים וגומלי חסדים שלשה המה מטיבי אחד מן הרמתים מעלת הגביר המרומם אור יומם "סי' עזרא יעקב ענזרות יצ"ו". ואשר על ידו השנ'י מע' הג' "כוו' עבדאלא אבוהב יצ"ו" ומע' הג' "כוו' יאודה נאהון יצ"ו". אשר נדב לבם אותם להתעסק במצות בקור חולים והלבשת ערומים עושים ומעשים ומשגיחים על הדלים והאביונים על האלמנות והיתומים לקיים מה שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ה' ישמרם ויחייהם ומכל נזק יצילם. ומצוה רבה כזאת אין ערוך אליה כאומרם ז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא. ובכללם מעלת קהלה סגולה יראי ה' היקרי' מזהב נחמדי' של "בית הכנסת" מחנה אלקים מחנה שכינה שבהר הלבנון קרוב לעי"ת "בירות" בכפר עאלי שבנה אותה מחדש מע' הגביר המ' אור יומם אוהב צדקות סי' עזרא יעקב ענזרות יצ"ו שזכה וזיכה את הרבים ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים כיר"א. וכל מי שידבנו לבו לכבוד התורה היקרה באהבה ובחבה יתירה ידע בבירור שהוא סיוע לקופת בקור חולים יצ"ו ואמרו רז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל וכו' ה' יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים דשנים ורעננים כיר"א. ואת היותרת כבוד מעלת האורחים הנחמדים יצ"ו ה' יחזירם לביתם הם וכל אשר באהליהם לחיים טובים ולשלום כיר"א ואת לרבות בכללם מע' הח' הש' יראי אלקים מלאים זיו ומפיקים חברת מוהר הבתולות לסייע ביד האנשים האומללים. לענין הנישואין אשר המה צריכים. לקיים מצוה ראשונה דאורייתא שהיא פריה ורביה. ובראשם האדם המעלה ל"שם טוב" ולתהלה יצ"ו. ועל ידו השנ'י העניו ח' אליהו ריינא יצ"ו. ומע' האהוב הנעים נטע שעשועים היקר ונעלה סי' נתן יוסף חיים בוקאעי יצ"ו. ושאר מעלת החברה יצ"ו ובכללם מעלת החברה משגב לדך האהובים והנחמדים היקרים והנעימים מלאים זיו ומפיקים המשתדלים בכל מאמצי כוחם להמציא הנאות לחלקם לצדקות לדלים ולאביונים ועל בן טובים בסתר משגיחים ובראשם מעלת האהוב כוו' חיים מיכאל דאנה יצ"ו. וכוו' מראד אליהו מן יצ"ו. וכוו' ג'ול יוסף דרוויש יצ"ו עם שאר החברה ה' יהיה בעזרם וימלא שאלתם לטובה ולברכה כדכתיב ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה ובכללות כל העוסקים עם הציבור לשם שמים. שכרם בעוה"ב כפלי כפלים. ויכולות מצות אלו שתגן עליהם ועל בניהם ולכל אשר באהליהם ששים ושמחים לעד לעולם. ימים ושנים יאריכו כיר"א:

תוכן העניינים

אהבת עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה