אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
פרשת וירא
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. יובן בס"ד לענ"ד לפרש בהקדים מ"ש רז"ל דעל ידי חטא אדה"ר באכילת עץ הדעת טוב ורע נתקללה האדמה עשרה קללות בעבורו כידוע ועי"ז ח"ו אין קיום לעולם. עוד נקדים מ"ש רז"ל בגמ' דברכות ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. לא קשיא כאן קודם ברכה. כאן לאחר ברכה ע"כ עי"ש. נמצא דעל ידי הברכה הארץ נתן לבני אדם ויהיה שפע וקיום לעולם. וזהו שרמז להם אברהם אע"ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם וכו' שכונתו על ידי האכילה שתברכו בהמ"ז וע"י הברכות תוציאו האדמה מכלל ארור לכלל ברוך ובזה יהיה קיום לעולם. ויאמרו כן תעשה כאשר דברת שכונתם ע"י הברכות שיברכו יהיה קיום לעולם כנזכר ואין עוד צורך לישראל לקבלת התורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. אז אברהם אע"ה הבין כונתם ולכן ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם ולחם לא הביא מהרב פרח לבנון ז"ל:
ועפיד"ק ז"ל אפשר לומר לענ"ד בס"ד כונת הפסוק וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם וגו' הנה תיבת שלשה בא לרמוז שהקב"ה שלח לו שלשה מלאכים כמ"ש רש"י ז"ל גבריאל מיכאל רפאל. אחד לבשר את שרה. ואחד להפוך את סדום. ואחד לרפאות את אברהם. ותמצא שתיבת שלש'ה במלוי כזה שי"ן למ"ד שי"ן ה"א בגימ' וה'ם מלא'ך מיכא'ל רפא'ל גבריא'ל בדקדוק. גם תיבת אנשי'ם עם חמש אותיו' במלוי כזה אל'ף נו'ן שי'ן יו'ד מ'ם בגימ' בא'ו לפני'ו בדמו'ת אד'ם בדק'. גם נצבי'ם עלי'ו במילוי כזה נו'ן צד'י בי'ת יו'ד מ'ם עי'ן למ'ד יו'ד וי'ו בגימטריא בכונת'ם לאכ'ל אצ'ל אברה'ם בדק'. אי נמי בגי' ובשבי'ל התור'ה עה"ת כנז"ל. לקראתם בגי' ולכבו'ד המלאכי'ם להקבי'ל פניה'ם הו'א יצ'א מהאה'ל ע"ה בדק':
והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (י"ח ח') אפשר לומר בהקדים מ"ש רז"ל על ענין תלמוד תורה גדולה שמושה יותר מלימודה מנלן מאברהם אע"ה דכתיב ביה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וידוע דע"י הברכות שמברכין ישראל ע"כ דבר ודבר בכונה מתקנים בזה הרפ"ח ניצוצות שנפלו מאדה"ר על ידי אכילת עה"ד טוב ורע ועוד ע"י עסק התו' ג"כ בכונה לש"ש מבררים ניה"ק. אפשר שזה רמז הכתוב והוא עומד עליהם לשמשם כנז' היתה כונתו לתקן הרפ"ח ניה"ק דהיינו והו"א עמ'ד עליה'ם ע"ה בגי' רפ"ח בדק' והם ס"ת אותיות אד"ם בדק'. עוד והוא עמד עליהם תחת עם התיבות והכו' בגי' אכיל'ת ע'ץ הד'עת זהו אפשר שרמז הכתוב תח'ת הע'ץ כלומר לתקן הרפ"ח ניצוצות שנפלו ע"י אכילת עה"ד טוב ורע. עוד ויאכלו ע"י הברכות שמברכים על כל אכילה ג"כ זוכים לתקן הניצוצות ודוק: ובזה אפשר לומר בס"ד לענ"ד כ"ה ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם וגו'. דהנה תיבת ויאכלו דחיק ליה עלמא דודאי לכונה זו באו אצלו ואם כן מאי האי דקאמר ויאכלו. ואולם דבא לרמוז בתיבת ויאכל"ו בנוט' אתם כונתכם לסעו' ולברך ולתקון ירצה. ומגמתכם לאכול אצלי ותזמינו כולכם יחד. ותברכו לאל יתעלה כבודו ותשיגו אמצכם. והמלאכים יזכו לתורה כרצונם ותשאר אצלם. וסודות אשר כתובים ורשומים יגיעו למלאכים אברהם ידע כונתם ומגמתם וחשקם לתורה ולא יצאה כונתם לפועל ולא אחד:
אי נמי אפשר שרמז בתיבת ויאכל"ו ר"ת ובשביל כבודו אתו יחד לרפאות ולבשר. אבל ומהשלישי ולהחריב לא ידע כלל. ומזה יצא ללוותם ולא אמרו כלום ישתבח ויתעלה אמר לאברהם כדאי ולאימתי. להלוך אחריהם כונתם יחריבו סדום ועמורה. אות הוא"ו מתחלפת בסמ'ך באיק בכר. ועמד והתפלל לאל אולי ימצאון כשרים. [שהם הצדיקים] וטרח וביקש כמה אופנים ולא ימצא, וישלחו את לוט וביתו כולם יחד. וסדום ועמורה כולם יחד אצטריכים למיתה. אש וגפרית ירד לשורפם והמית כולם:
במדרש כשאמר אאע"ה יוקח נא מעט מים קא סבר ערביים הם שמשתחוים לאבק רגליהם אמרו ליה וכי לערביים חשדתנו שמשתחוים לאבק רגליהם כבר יצא ממך ישמעאל. ותימה דמהיכן נשמע מזה שאנשי' ערביים הם. אלא יובן דאמרו ע"פ רודף צדקה ימצא וכו' ח"א ימצא בנים צדיקים וח"א ימצא עניים צדיקים ואז"ל ימצא צדקה זה אברהם ולפ"ז ראוי שיהיה לו או בנים צדיקים או עניים צדיקים והנה בזמן שבאו שלשה אנשים כבר היה נולד ישמעאל ובמה יתקיים בו רודף צדקה ימצא וכו' בודאי ימצא עניים צדיקים לכך כשאמר להם יוקח וכו' אמרו ליה בערביים חשדתנו וכו' והלא יצא ממך ישמעאל וא"כ במה יתקיים ימצא וכו' בודאי ימצא עניים מהוגנים צדיקים ודוק:
איתא במדרש בעת שבא המלאך לבשר את שרה עמד ישמעאל אחרי הדלת כדי שלא תתייחד שרה עם המלאך וקשה וכי ישמעאל חסיד כ"כ היה וחכמי אשכנז פי' במאי דאי' בש"ס ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם היתה עקרה נפקדת והנה אם תתייחד שרה עם המלאך ישקה אותה אברהם כוס של הסוטה ותהיה נפקדת והוא רוצה שיהיה הוא היורש ודוק:
ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וכו' יובן בהקדים משארז"ל ע"פ ותהי שרי עקרה אין לה ולד שאפילו מקום הריון לא היה לה שהיתה עקרה ונקדים מאי דאיתא בגמ' המקדש את האשה ונמצאת עקרה אין קדושיה קדושין ואי ידע ועל מנת כן קדשה קדושיו קדושין. וז"א ועתה השב אשת האיש וש"ת לאו אשת איש היא כיון שהיא עקרה ואין קדושיה קדושין. לזה אמר כי נביא הוא וידע דהיא עקרה ואפי"ה קדשה דסבר וקבל וא"כ קדושיה קדושין ודוק:
בענין אברהם אע"ה שהלך ללוות למלאכים הם לא אמרו חזור בך שחששו שאם יאמרו לך. חזור בך יאמר להם לכו לשלום ומוכרח לקיים דבורו שרצון יראיו יעשה והוא מעצמו לא חזר בו אלא היה הולך עמם מה עשה הקב"ה הפריד בניהם באותה שעה וזה הוא שאמר ואברהם הולך עמם לשלחם וכו' וה' אמר המכסה וכו' ודוק. והנה מצאתי בענין הלויה דאמרינן הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכריהו עכל"ה. והדקדוקים מבוארים מאי דקאמר מתוך דבר הלכה והול"ל מתוך דברי תורה ועוד מאי האי דקאמר שמתוך כך זוכריהו והא השכחה מצויה יותר בד"ת.
ופי' כת הקודמים שמתוך דבר הלכה דקאמר היא אותיות לך פי' שצריך לומר לו לך לשלום ואתיא זכירה וז"א שמתוך כך זוכריהו לאפוקי אם לא עשה לו הלויה חיישינן למיתה כדאמר ההולך בלא לויה מסוכן בנפשו ומוכרח שישתכח מן הלב וע"י הלויה אתי לידי זכירה ודוק. א"נ אותיות שבתוך תיבת הלכ'ה הם ל"ך ע"ה בגימ' לויה ודוק. או יאמר עפ"י מה שאמר הרב חיד"א ז"ל משם המקובלים מי שגוברת עליו השכחה יעסוק בפנימיות התו' מפני שאין הקליפה שולטת אלא בפשט רמז דרש אבל בסוד אין לה שליטה כלל וז"א הנפטר מחבירו אל יפטר ממנו אלא מתוך דבר הלכה מתוך דוקא שאין השכחה שולטת דהיינו הסוד ודוק. א"נ לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכריהו יפורש בדרך הלציי דאמצעיות דבר הלכה אשר תבאנה הם אותיות בכ"ל בגי' שם בן וידוע מ"ש המקובלים ז"ל דצריך האדם להזהר במצות לויה דמקורה משם ב"ן והכי סליק חושבנא כנז' לויה ע"ה בגי' שם ב"ן וא"כ תתייחס הלויה לשם ב"ן וע"י שליוהו זוכריהו ודוק. בא"א על פסוק ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שקשה הלא ארז"ל הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום. ותירצו דאמרינן בגמרא מ"ד חרות על הלוחות אל תקרי וכו' שנעשה חירות ממה"מ וא"כ אתיא שפיר מש"א. ה' עוז לעמו יתן שהיא התורה שנקראת עו'ז ואז אפילו שיברך את עמו בשלום אין להם חשש נזק שנעשו חירות ממה"מ ודוק:
גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש כ עם בני יצחק. והדקדוק מבואר דמה היא הנתינת טעם כי לא ירש וכו' וכי בשביל שאינו יורש לזאת נתחייב לגרש אותה ואם היה יורש לא איכפת. ותירצו רבני אשכנז ז"ל בהקדים מ"ש בגמרא דקידושין כי יסיתך אחיך בן אמך והקשו בגמרא וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית ותירצו לא מבעיא קאמר ל"מ אחיו מן אביו לא תשמע לו כי הוא רוצה לדחות אותך מחלק ירושה. אלא אף אח מן האם שאינו יורש עמך אפי"ה לא תשמע לו. והנה ידוע דטעם ששרה אמנו זי"ע רצתה שתגרש האמה ובנה הוא מפני שראתה שישמעאל היה מצחק בע"ז כמ"ש ותרא שרה את בן הגר מצחק ויראה שמא יפתה את יצחק ואפשר שישמע לו כיון שאינו נוגע בירושה כמ"ש ע"פ ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות לזה אמרה טעם שמחוייב שתגרש אותה שמא ח"ו יפתה את יצחק הוא מפני כי לא ירש וכו' ודוק:
במדרש כשראתה שרה שאין משה נכנס לארץ אמרה גרש האמה הזאת ואת בנה. והוא תמוה. ויובן בהק' משארז"ל דשעבוד מלכיות שאנו שרויים בו הוא להשלים גלות מצרים ואמרו עוד כי ישראל נתחייבו לפרוע חוב אביהם שאמר במה אדע וכיון שירשו א"י מאביהם נתחייבו מדין יתומים שירשו קרקע מאביהם חייבים לפרוע חובו. עוד אמרו טעם למה לא נכנס משה לא"י שאם היה נכנס לא היו ישראל נגלים והגלות מוכרח כדאמרן. עו"ן דאיתא במדרש למה הרעות לעם הזה ולא לעשו ולא לישמעאל ולפי מ"ש שהגלות דין גרמא מחמת ירושה שירשו מאביהם א"י ונתחייבו לפרוע חוב אביהם לא יצדק אומרו למה הרעותה וכו' ולא לעשו וכו' כיון שאינם נוטלים חלק בירושת הארץ דין הוא שלא ישתעבדו. ועתה אתי שפיר המדרש כשראתה שרה שאין משה נכנס לארץ הוקשה לה למה לא נכנס אלא ודאי הטעם הוא שאם היה נכנס לא היו ישראל גולים והגלות מוכרח כדי להשלים השעבוד. וק' למה ישראל ולא עשו? ובהכרח להשיב הוא מפני שאין יורשים בא"י והו"ל כדין יתומים שלא ירשו מאביהם שלא נתחייבו לפרוע חוב אביהם וא"כ השתא שפיר אמרה גרש בן האמה הזאת: