אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
פרשת ואתחנן
למ"ק ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. והוא בהק' מ"ש רש"י זיע"א על פסוק ויהי כאשר תמו אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה' אלי לאמר פירש אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפ' וידבר אלא ויאמר ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל. עוד ארז"ל כל זמן שהיו ישראל במדבר לא היה מת אחד מהם בתוך השנה אלא בכל ליל תשעה באב היה כל אחד ואחד חופר קבר לעצמו ויורד לתוכו למחרתו היה יוצא הכרוז החיים יקומו ומי שנגזרה עליו גזירה למיתה ישאר במקומו בשנה שנשלמה הגזירה ישראל אינם יודעים עשו כנהוג ובבקר קמו כלם לחיים חשבו בדעתם שמא טעו בעיבור החדש חזרו פעם שנית כנהוג וכך היו עושים בכל לילה עד ליל ט"ו באב אחר עת תפילת ערבי' ראו הלבנה במלואה ידעו בברור שנשלמה הגזירה ורוצים ליכנס לארץ אותה שעה נתעורר משה רבינו ע"ה ועמד בתפלה הדא הוא דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר וארז"ל מלמד שהתפלל משה רבינו ע"ה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן ולא נענה אמר לו הקב"ה רב לך. אבל צל"ד מאיזה עת התחיל משה רבינו ע"ה התפלות ובאיזה עת סיים התפלות וכיצד היה מסדרם אם זה אחר זה לא יתכן. משל להבדיל כמה אלפי אלפים הבדלות למלך בשר ודם שאם בא אדם לבקש ממנו איזה בקשה וכופל דבריו פעמים ושלש מלבד שלא יקשיב לדבריו אלא אדרבה כועס עליו היתכן נאמר שמשה רבינו ע"ה התפלל תקט"ו תפלות זה אחר זה. אלא כפי הקדמתינו יבא על נכון והוא דנמצינו למדין שהתחלת התפלות היו מלל ט"ו באב ומשה רבינו ע"ה אותה שנה יום שבעה באדר נסתלק לב"ע זיע"א אם תחשוב ששה חודשים מר"ח אלול לר"ח אדר שלשה מהם שלמים ושלשה מהם חסרים יעלו קע"ז ימים ונשאר מחודש אב ט"ז ימים ומחודש אדר ז' ימים הם כ"ג ימים סך הכל שני מאות ימים. ומספר הימים הנז' יחול בהם כ"ח שבתות שאין אומרים בהם בעלית ס"ת תחנונים ובקשות כ"א בריך שמיה דמארי עלמא נשאר מסך הנז' עק"ב ימים ובכל יום היה מתפלל שלש תפילות דוקא עת ערב ובקר וצהרים ומשה רבינו ע"ה נסתלק יום שבת קודש שעת המנחה תחשוב מלל ט"ו באב לעת הנז' יעלו תקט"ו תפלות במושלם. זה מה ששמעתי מהרב המופלא ר' יעקב בוקאעי זיע"א. ועפ"י ד"ק ברגליו אעבורה אם יראה בעיני מו"ר שזה רמז הכ' ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר אותיות ב"ת מן תיבת בע"ת מתחלפות אות בי"ת באות שי"ן (אתב'ש) אות תא'ו באות מ'ם (דמ'ת) בנוט' שחרית מנחה ערבית. א"נ בע"ת ההו"א לאמ"ר נוט' בכל עת תפלה. היה אומר התחנה והבקשה. לפני אל מלך רם. א"נ בעת ההוא לאמר ע"ה במ"ק גי' בט"ו אב התחיל במ"ק. א"נ בשבעה באדר סיים במ"ק. א"נ בעת ההוא לאמר תיבות ההו"א לאמ"ר בנוט' ו'מט"ו א"ב ה'יתה ה'תחלה. ל'שבעה א'דר ג'זירה מ'תוחה (ג'ר). א"נ בעת ההוא לאמר בחשבון המילוי. בי'ת עי'ן תי'ו. ה'א ה'א וי'ו אל'ף. למ'ד אל'ף מ'ם רי'ש בגימ' זה היה בזמן שחרית ובמנחה וערבית ביחוד. ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. איתא במדרש תנחומא מלמד שהתפלל משה רבינו עליו השלום תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן כדי לעבור לא"י ולא נענה. וידוע דאחד מן הטעמים שלא זכה משה ליכנס לארץ הוא משום דאם היה נכנס היה רוצה לבנות בית הבחירה ואם היה בונה ביהמ"ק אי אפשר ליחרב יען שנקרא מעשה הצדיקים כמו שמצינו בשערי ביהמ"ק שעשאם דוד הע"ה שלא שלט בהם אויב כדכ' טבעו בארץ שעריה. והקב"ה צפה בישראל שעתידין לחטוא וממילא ישפוך חמתו עליהם ב"מ. אלא מוטב שלא יכנס משה לארץ ולא יבנה ביהמ"ק והקב"ה שופך חמתו על העצים ועל האבנים. אפשר לענ"ד לרמוז שזה שרמז לו הקב"ה למשה בתיבות ר'ב ל'ך במילוי כזה רי'ש בי'ת למ'ד כ'ף נוט' שלהם הוא רי"ש י'שראל ש'שים ריבוא. בי"ת ב'עבור ת'פלות י'חיד. למ"ד כ"ף ד' אצטריך ל'כלותם מ'על פ'ני כ'אחד. א"כ רב לך במילוי כנז' גימ' מטעם זה אין צריך ליכנס בארץ כלל ע"ה. א"נ ע"ה בגימ' וישראל יהיו חיים וקימים בעולם לטוב לך:
באו"א אפשר להבין מה שרמז לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה באומרו רב לך. והוא שיוודע לך שלא ישיג שום נביא מעלה כמותך כדכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' וכמה אותות עשית במצרים והוצאת את בני ישראל מתחת יד פרעה ומה גם שקרעת להם את הים ועלית לשמי מרומים ונתגששת עם המלאכים במחיצתם ונצחת אותם. וקבלת את התורה הנקראת על שמך דכתיב זכרו תורת משה עבדי. ובזכותך היה המן יורד לישראל במדבר. וכמה, מעלות נשגבות השגת. א"כ רב לך בזה. ואל יעלה על דעתך לומר כיון שזכית וקבלת את התורה היא הנותנת ליכנס לארץ ולקיים המצות התלויות בארץ מזה הטעם אל תוסף דבר אלי עוד וגו'. ומ"ש בדבר הזה אפ' שרמז לו בתיבת בדב"ר ר"ת בגזירת דין בלי רחמים. שכך גזרה חכמתו יתברך בדין שלא יכנס לארץ מכמה טעמים. הז'ה גי' טו"ב שהיא התורה שנקראת טוב דכתיב כי לקח טוב כלו' ובשביל כך אתה רוצה ליכנס לארץ דאויר א"י מחכים בתורה? ר"ב ל"ך במילוי כזה רי"ש בי"ת למ"ד כ"ף עה"ת גי' לא טעם זה לחוד הוא דלא יכנס לארץ מצוי כמה טעמים. א"נ בגי' ע"ה החכמים כלם יחד יאמרו הלכה למשה מסיני. א"נ בגי' עד ביאת משיח הגואל זה מעלה גדולה ע"ה:
א"נ אל תוסף במילוי כזה אל"ף למ"ד תי"ו וא"ו סמ"ך פ"ה גי' משה חכם אתה. א"נ גי' ורוצה לכנס לארץ? לא (בתמיה). א"נ אל תוסף גי' יודע לך גזירה מלפני עם ב"כ. א"נ אין נכנס לארץ די ע"ה. א"נ ב'דבר ה'זה ר"ת ב"ה. בעל הרחמים. החפץ בחיים. בוחן הלבבות. ברצונו הטוב. הסכים בזה. בשביל העולם. בכדי התקיים. בזה התקיים. בזה האופן. בזכות הצדיקים. בזכות התורה. בזכות המילה. בזכות האהבה. בזכות הצדקה. בזה רב לך:
אעברה נא ואראה אה הארץ הטובה. איתא במדרש אמ"ל הקב"ה למשה אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא וכו'. ופי' רז"ל אם אעברה נא אתה מבקש ליכנס לא"י בטל סלח נא על עון העגל. אם סלח נא אתה מבקש בטל אעברה נא ע"כ. אשר בזה יובן בס"ד לענ"ד כו' הפסוק ויאמר ה' אלי רב לך תיבות ר'ב ל'ך גי' והוא עון העגל. אשר על כן. אל תוסף דבר ע"ה גי' לאמר אכנס אני לארץ. א"נ דבר אלי עוד בדבר הזה גימטריא די לך באחת מאלו. וק"ל: באו"א יובן בס"ד כ"ה אעברה נא וגו' בהקדים מ"ש רז"ל שאם היה משה רבינו ע"ה נכנס לארץ היה בונה ביהמ"ק ואם היה בונה שוב אין אומה ולשון היתה יכולה לשלוט בו ומזה יהיה סיבה לשפוך חמתו על ישראל ח"ו. ונק' עוד מ"ד במד' אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא. וכבר המפ' ז"ל פירשו בו כמה אופנים עי"ע הלא בספרתם. ולענד"ן שרמז לו בתיבות אעברה נא סלח נא, הם גימ' די לך באחת עה"ת. א"נ רמז לו בתיבות אעברה נא במילוי כזה אל'ף עי'ן בי'ת רי'ש ה'ה. נו'ן אל'ף. הם גי' אם לבנות בית המקדש אתה צריך לא אפשר לך עב"כ. אשע"כ בטל סלח נא. והנה תיבות סלח נא במילוי כזה סמ"ך למ"ד חי"ת נו"ן אל"ף הם גי' לא טוב אתה עשה. א"נ ע"ה הם גי' זה נזק לישראל מאד מאד. ב"מ. ובזה אפשר לרמוז בס"ד כו' אומרו ויאמר ה' אלי רב לך תיבות ר"ב ל"ך במילוי כזה רי"ש בי"ת למ"ד כ"ף ע"ה גי' לא יהיה עוד כפרה לישראל כלל. וק"ל. באו"א אפ"ל בס"ד אעברה נא וגו' ויתעבר ה' בי למענכם. ותי' למענכם עב"כ גי' והוא עון העגל. כלומר כעס עלי מסבתכם בעון העגל. א"נ למענכ'ם במילוי כזה למ'ד מ'ם עי'ן נו'ן כ'ף מ'ם הם גימט' ובגללכם נגזר עלי הדין. א"נ למענכם במילואו כנז' עם ו' אותיות הפשו' גי' דאיני נכנס לארץ. ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. ר"ל שכונתך ליכנס לארץ זה לא אפשר מטעם הנז' שאמ"ל אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא וכו' ואמר לו ר"ב ל'ך ב' תיבות אלו הם גי' מזה הטעם הוא די לך. א"נ רמז לו במלות ר"ב ל"ך ר"ת ר'איה ב'לבד כ'דאי ל'ך. הכונה במ"ש לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וגו' וראה בעיניך שכדאי הוא לך הראייה שתראה ולא תכנס לא"י ומחשבה טובה מצטרפת למעשה וזהו ר"ב ל"ך ר"ת כ'ללא ר'חמנא ל'בא ב'עי. ונחשב לו כאלו נכנס לא"י. א"נ רמז לו בתיבות אל'י ר"ב ל"ך במילוי כזה אל"ף למ"ד יו"ד רי'ש בי"ת למ"ד כ"ף עם התיבות גי' די לך זכיה גדולה בקבלת התורה. כלומר אפי' מלאכי השרת טענו בקבלת התורה ולא זכו בה וא"כ מעלתך היתה יותר ממלאכי השרת לא כ"ש מכל הנביאים שנכנסים לארץ א"כ רב לך כי לא תעבור את הירדן הזה וק"ל:
א"נ אפשר שרמז לו בתיבות רב לך שמעלתך גדולה עד מאוד והוא ר"ב ל"ך בגי' ר"ת ו'לא ק'ם נ'ביא ע'וד ב'ישראל כ'משה ד"י. א"כ די לך זה השבח ששבחתיך לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ליכנס לא"י. באו"א רמז לו בתיבות רב לך במילוי כזה רי"ש בי"ת למ"ד כ"ף הם בגי' משה די לך אדון לכל הנביאים ורועה נאמן. א"נ רב לך במילוי כנז' גי' יהושע דוקא מכניס ולא משה עב"כ. א"כ אל תוסף דבר אלי עוד. א"נ גי' יהושע לבדו יכנס ומשה אל יכנס ע"ה. והוא מכמה טעמים. א"נ אפשר שרמז לו בתיבות רב לך כנז' בגי' ואז יהושע הוא ינחיל לישראל - א"נ רב לך במי' עם ד' אותיות הפשו' גי' את הארץ כל שבט לבדו. א"נ רב לך כנז"ל (רמז לו שאם נכנס לארץ) יהושוע הוא נעשה רבי לך. א"כ לא תעבור את הירדן הזה:
באו"א אפשר שרמז לו בהקדים מ"ש רז"ל אחד מהטעמים שמשה רע"ה רצה ליכנס לארץ הוא כדי לקיים מצות התלויות בארץ ע"ז רמז לו בתיבות רב לך במילוי כנז"ל עם ד' אותיות הפשוטות גימ' משה חכם אתה די ואינך נכנס. ומאיזה טעם. ותירץ במה שדרז"ל ע"פ זאת התורה לעולה למנחה וגו' כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכו' ובזה יצא ידי חובתו וזהו שרמז לו באומרו אל תוסף דבר אלי עוד בגימ' ובעסק התורה די לו. ומ"ש לו בדבר הזה עה"ת והכו' הם גי' בלמוד יצא ידי חובה. עוד ארז"ל שמעלת מרע"ה היא גדולה ממעלת א"י. וזהו שרמז לו בתיבות רב לך ר"ל שמעלתך גדולה עד מאוד. א"כ אל תוסף דבר אלי עה"א הם בגי' אז בעלה דמטרוניתא ע"ה. כלומר שנקראת בעלה דמטרוניתא כדאיתא בזוה"ק וא"כ אין לך מעלה גדולה מזו ואל תוסף דבר אלי עוד שרצונך ליכנס לארץ לכן עלה ראש הפסגה וגו'. ורמז לו בתי' עלה ראש הפסגה עב"כ גי' מעלתך גדולה מכל נביא. דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים: עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה. יובן בהק' מ"ש רז"ל דהטעם שמרע"ה רצה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך אלא לקיים מצות התלויות בארץ כלומר בפועל. וזש"ה עלה ראש הפסגה עם התיבות בגי' נגד המעשה הראיה די לך. א"נ עלה ראש הפסגה עב"כ גימ' ונגד המעשה בפעל די בלמוד א"נ עם התיבות גי' התורה יצא ידי חובה. כדכתיב זאת התורה לעולה וגו'. ואם כונתך ליכנס לארץ כמו שאר האבות עלה ראש הפסגה ע"ה גי' ולהכנס לארץ די בראיה לבד. אשר על כן ושא עיניך ימה וצפונה וגו' כי לא תעבור וגו'. עוד אפשר שרמז לו בתיבות ימה וצפנה ותימנה ומזרחה עב"כ במ"ק בגי' נחשב עליו כאלו היא נכנס לארץ ישראל במ"ק:
א"נ יובן בס"ד במ"ש הרה"ק מהר"ח בן עטר ז"ל באוה"ח וז"ל כיון שאמ"ל מקודם ושא עיניך למה חזר פעם שנית ואמר וראה בעיניך אלא רמז לו בתיבות עיניך פעם שנית שיעשה לו ה' נם ויראה באמצעות עיניו לבד בלא הליכה כל מה ששאל לראות אחר שיעבור והוא דבר שאין עין הזולת תוכל לראות והוא מה שדקדק הרב במאמר עיניך בכינוי. ואפשר לענ"ד רמז במלת בעיניך השנית אות הבי'ת היא שימוש. עיניך במילוי כזה עי'ן יו'ד נו'ן יו'ד כ'ף הם גי' למשה ע"ה כלומר זה הנס נעשה למשה. א"נ בהק' מ"ש רז"ל כל העושים לו נס מנכין לו מזכיותיו ולזה חשש מרע"ה. ע"ז בא הכתוב לרמוז לו במלת עיניך השנית בחשבון הנז' גי' שלום. כלומר שלום לך אל תירא. א"נ אפשר לומר שרמז הכתוב בתיבות עיניך ב' פעמים עפ"י מ"ש הרב אוה"ח זצוק"ל הם בחשבון הנז"ל גי' ישמח משה ויגל. ובתיבת עיניך הב' שרמז הרב הנז' זצוק"ל אפשר רמז לו הכתוב הוא גי' יודה ה' מאד על הנס הגדול הזה. באו"א יובן בס"ד לפ' תיבת עיניך בהק' מ"ש רז"ל אחד מן הטעמים שמשה רע"ה לא נכנס לארץ הוא משום דיש לו דין מלך דכתיב ויהי בישורון מלך ובמלך כתיב את שדותיכם וכרמיכם וזיתכם הטובים יקח ונתן לעבדיו ואם משה היה נכנס לארץ צריך שיסוב מנחלה אל נחלה והתורה אמרה ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל. אפשר שזה רמז הפ' עלה ראש הפסגה ושא עיניך מלת עיניך בחשבון המילוי כזה עי"ן יו'ד נו'ן יו'ד כ'ף הם גי' נגזר עליו - ובתיבות עיניך השנית כנז' ע"ה גי' ביחוד כי לא יעבר עה"ת. ומאיזה טעם נגזר עליו ביחוד שלא יעביר לארץ. לזה בא הכתוב לרמוז בתיבות עיניך ב' פעמים בחשבון הנז"ל הם גי' משה הוא דין מלך אין נכנס. עוד ארז"ל טעם למה אהרן לא התפלל כמשה ליכנס לארץ הטעם הוא לפי שאמר אהרן משה רוצה ליכנס לארץ כדי לקיים מצות התלויות בארץ ואני עיקר המצות הם לתועלתי והם כ"ד מתנות כהונה ויאמרו העולם שכדי לקבל המתנות אני מתפלל ליכנס לארץ ולזה לא התפלל. עוד טעם אחר משם הרב תולדות יצחק ז"ל שמה שלא התפלל אהרן הכהן לפי שבניו נכנסים במקומו לכהונה גדולה ולכל מעלה לכן לא התפלל. אבל משה רע"ה בן משק ביתו נכנס תחתיו משום הכי התפלל. עוד טעם אחר שאהרן לא התפלל כמשה לפי שראה שעתיד לבא בגלגול עלי הכהן ובעזרא הסופר ונכנס לארץ ומהאי טעמא לא התפלל אהרן. עוד אמרו רז"ל דטעם שלא נכנס משה לארץ ונפטר במדבר בחו"ל הוא מטעם כדי להביא עמו מתי מדבר כמ"ש רז"ל על פסוק אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי מנוחה זו אינם באים אבל הם באים למנוחה אחרת ואיזו היא מנוחת א"י דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה ע"כ: ובזה אפשר לומר כ"ה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וגו' וראה בעיניך תיבות עיניך ב' פעמים במילוי הנז"ל הם גי' ולהביא מתי מדבר עב"כ. זהו הטעם שלא נכנס לארץ. באופן אחר עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגו' וראה בעיניך. והוא"ו היא שימוש ורמז לו מ"ש רז"ל אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. ועתה הגיעה המלכות ליהושע והוא ינחיל את ישראל. זש"ה ימה צפנה תימנה מזרחה גימט' כי הגיעה המלכות ליהושע. באופן אחר אמרו רז"ל הטעם שלא נכנס משה רע"ה לארץ הוא משום פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. ואם משה רע"ה היה נכנס לארץ צריך שיהיה יהושע רב לו וזה לא אפשר שהחמה תקבל אור מהירח ותפיץ אורה אל הירח. וזש"ה ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך במ"ק גי' פני משה כפני חמה. ופני יהושע כפני לבנה במ"ק. ומהאי טעמא כי לא תעבור את הירדן הזה ע"כ:
ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר וגו'. אפשר לומר לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל שרמז לו בזה כי כל זכות שתגיע לבאי הארץ מן המצות התלויות בארץ יש לו חלק בכולן. ומה הוא החלק שאתה הוא המצווה אותם לעשות. והוא אומרו רב לך פי' הרבנות של קיום המצות לך היא ואם כן יש לך חלק עם כל אחד בכל מעשה אשר יעשו שם. ואשר על כן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עכ"ל הרב הקדוש מהר"ח בן עטר ז"ל באור החיים עי"ש. עוד אמרו רז"ל דטעם שלא נכנס משה לארץ וגם הטעם שיעקב אע"ה שזכה גופו ליקבר בארץ. ויוסף ע"ה לא זכה רק עצמותיו. ומשה רע"ה לא זכה כלל. הטעם הוא משום דג' שותפים יש באדם הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע לובן שהם מוח ועצמות ולובן שבעין. ואמו מזרעת אודם שהם עור ובשר. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וכו' וכל דבר שב אל שורשו. והנה יעקב אע"ה שאביו ואמו נקברו בארץ ישראל כה הוא ונקבר בארץ ישראל גופו ועצמותיו ויוסף ע"ה שנקבר אביו בארץ ישראל ולא אמו זכה דוקא עצמותיו שהם של אביו ונקברו בארץ ישראל אבל משה רע"ה שאביו ואמו מתו בחו"ל נקבר גם הוא בחו"ל. וזהו שרמז לו הקב"ה למשה באומרו משה חכם אתה שלקחת עצמות יוסף ובודאי אתה יודע הטעם שזכה עצמותיו ולא גופו הוא מפני שאביו נקבר בארץ ישראל ולא אמו ולכן אל שורשו שב. וא"כ איך אתה רוצה ליכנס לארץ כיון שאביך ואמך מתו בחו"ל. לכן רב לך. עוד אמרו רז"ל אין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא ואי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. עוד אמרו רז"ל בכל. אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו ובזה שוינהו רבנן הבן והתלמיד מדריגה אחת. עוד כתבו רז"ל בכמה מקומות כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. וכל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני. וכל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה. וכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו לעצמו. וכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. וכל המלמד את בן ע"ה תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו. וכל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעוה"ב ע"כ:
ועפ"י כל ההקדמות הנז' אפשר שזה רמז הכ' למרע"ה בתיבו' רב לך במילוי כזה רי"ש בי"ת למ"ד כ"ף עה"ת בגי' אביך ואמך המה מתו בחוצה לארץ ודי לך. זה הוא הטעם שלא נכנס משה לארץ. טעם ב' כנז"ל בגי' הגיע המלכות ליהושע ובזה די לך עב"כ. ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא. א"נ בגימ' יהושע תלמידך מכניס ודי ע"ה. ובכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו. עוד ארז"ל שכל מגמת מרע"ה ליכנס לארץ כדי לקיים מצות התלויות בארץ עכשיו ישיבת ישראל בארץ ואוירה דא"י מחכים ועוסקים בתו' ובמצות בודאי יגיע לך חלק מתורתם לאלפים ולרבבות. וזהו שרמז לו בתי' רב לך במילואו עם ד' אותיות בגימ' ישראל הם תלמידיך. א"נ בגי' מכל אחד ואחד בני ישראל יהיה לך חלק טוב ממנו. א"נ ע"ה בגי' בזה יהיה לך הנאה ממנו לאלפים ולרבבות ודי. א"נ עב"כ בגי' מזה הטעמים אין צריך ליכנס לארץ. א"נ רב לך במי' עם מספר אותיות המי' והכו' בגי' איזהו עשיר השמח בחלקו. א"נ רב לך בגי' הוא גל ראשון הוא גואל אחרון זה המעלה די. אפ' שזה רמז הכ' כימי צאתך מארץ מצרים ע"י מרע"ה כן לעתיד לבא בב'א. והנה מה שרשמתי פה תיבת גואל בוא"ו וגאל ראשון בלא וא"ו שכן מצאתי בנוסח אמת ויציב שתיקנו לנו אנשי כנה"ג בתיבת גואלנו גאל אבותינו בלי אות וא"ו. ובתיבת אין לנו מלך גואל ומושיע באות וא"ו. וכדי להשוותם יחד בכיוון למספר הנז' רשמתי כנז': באו"א אפשר לומר כ"ה לענ"ד בס"ד בהק' מ"ש הרב חיד"א ז"ל בספרו נחל קדומים עפ"י זה שרמז לו הקב"ה למשה בתי' רב לך אתה עתה בחינת רב ואם תכנס לארץ ישראל יהיה יהושע רב ואין אני קוברך. עוד אמרו רז"ל שרמז לו בתיבות רב לך הרב שלך גדול ממך והוא אדה"ר על ידו נקנסה מיתה לכל ואי אפשר לך לינצל ממנה. אפשר שזה רמז הכתוב ויאמ'ר ה' אל'י ר'ב ל'ך א'ל תוס'ף דב'ר אל'י עו'ד בדב'ר הז'ה עם מספר האותיות בגימט' יום שבעה באדר ביום השבת במנחה יהיה סלוקו ע"ה. ודוק כי נכון הוא בעהי"ת. אופן אחר אפשר לו' כ"ה הנז' לענ"ד בס"ד בהק' מ"ש רז"ל הטעם שלא נכנס משה רע"ה לארץ הוא כדי להביא עמו מתי מדבר לעוה"ב וגם בתחיית המתים שיקומו בזכותו. כדכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק צפון ויתא ראשי עם וגו' אלו מתי מדבר. וידוע מ"ש התנא באבות כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ואמרינן בסוטה כשמת משה רע"ה אמרו מלאכי השרת צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. מה ענה הקב"ה מי יקום לי עם מרעים. וקשה דאמאי אמרו מלאכי השרת פסיק זה והקב"ה אמר פסוק אחר ומה ענין זה לזה. וגם לשון הגמרא שאמרו ומה ענה הקב"ה אין לו הבנה דהוה ליה למימר ענה הקב"ה וכו'. ויובן הענין דידוע דטעם שלא נכנס משה רע"ה לארץ הוא כדי להביא עמו מתי מדבר שבזכותו יקומו לזמן התחיה כמש"ל וא"כ מלאכי השרת אמרו דרך תימה צדקת ה' עשה ר"ל שמשה רע"ה היה צדיק ומשפטיו עם ישראל זה הוא המשפט שלו ליקבר בחו"ל עם מתי מדבר בתמיה. וע"ז שפיר אמר ומה ענה הקב"ה ליישב תמיהתם? לז"א מי יקום לי עם מרעים ר"ל שבלעדו לא היו קמים מתי מדבר לזמן התחיה. וזה העתקתי אותו מכתיבת יד ואיני יודע למי מקדושים אשר בארץ המה. עוד אמרו רז"ל הטעם שלא נכנס משה רע"ה לארץ והוא מטעם שאם נכנס יבנה בית המקדש וכיון שיבנה ביהמ"ק אין יד אויב יכול לשלוט בו כאומרם ז"ל על פ' לפנים הארן יסדת ומעשה ידיך שמים וכו' כידוע. עוד ממשה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם. המשכן אהל מועד נגנז. דוד הע"ה שערי בית המקדש דכ' טבעו בארץ שעריה והקב"ה צפה שישראל עתידים לחטוא ח"ו ואם כן מוכרח הקב"ה לשפוך חמתו על ישראל ח"ו אלא מוטב שמשה לא יכנס לארץ וממילא לא יבנה בית המקדש ואז הקב"ה ישפוך חמתו על העצים ועל האבנים. עוד ידוע הטעם שלא נכנס משה לארץ ישראל מטעם שמעלתו היא גדולה ממעלת א"י כאז"ל משה בעלה דמטרוניתא. ועוד אמרו פני משה כפני חמה. ועוד כמה טעמים. ומדין מלך כדכתיב ויהי בישורון מלך והמלך יכול להעביר הנחלה ממטה אל מטה וכתוב בתורה ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר כי איש בנחלתו וגו'. ומשה רע"ה השיג כמה מעלות ומדות טובות שהתורה שבחתו בהם הן מצד הענוה דכתיב והאיש משה עניו מאד. הן מצד הנבואה דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. הן מצד קבלת התורה שנקראת על שמו דכתיב זכרו תורת משה עבדי. גם כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ויציאת מצרים היתה בשליחותו דכתיב ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל. גם ענין קריעת ים סוף כדכתיב ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו וגו'. גם זכה לכהונה גדולה כאומרם ז"ל כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן ומפרקו בכל יום שני פעמים. ואמר רז"ל כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה הה"ד משה ואהרן בכהניו. ואיתא בגמרא שלשה פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה אהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידן באר ענן ומן. באר בזכות מרים. ענני כבוד בזכות אהרן. והמן בזכות משה. עוד אמרו רז"ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר ליה עתיד אדם אחד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר ליה חזור לאחוריך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הוא אומר. תשש כחו כיוין לדבר אחר אמ"ל תלמידיו רבי מנין לך אמר להם הלכה למשה מסיני מיד נתישבה דעתו. עוד מצינו בענין המרגלים כשביקש מהקב"ה ואמר סלח נא לעון העם הזה וגו' והקב"ה השיבו ויאמר ה' סלחתי כדברך. א"כ עפ"י כל הנז"ל אין שום נברא יכול להשיג מעלה כמותך ואתה רוצה ליכנס לארץ בתמיה רב לך כלו' די לך:
והנה על פי כל ההקדמות הנז"ל אפשר אם יראה בעיני מו"ר שזה רמז הכתוב למשה רבינו ע"ה בתיבות רב לך בחשבון כזה רי"ש בי"ת למ"ד כ"ף בגימט' להביא עמך אל מתי מדבר לעולם הבא ע"ה. א"נ בגי' ובעת התחיה יקומו ביחד עם ד' התיבות. א"נ בגי' כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וזה זכיה גדולה ע"ה. א"נ גי' הוא חפץ לבנות הבית ע"ה. א"נ בגי' ביחוד וזה לא אפשר כלל מכמה טעמים וזה די לך. א"נ רב לך עם התיבות בגי' דמזה הכונה יבא נזק לישראל גדול מאד אם כן די. א"נ בגי' מי זה גדול ממשה אשר עלה - א"נ בגי' אל השמים אצל מלאכי מעלה וגם נצחם בדין. א"נ ע"ה בגי' וקבל התורה מטעם דין בנים והוא - א"נ בגי' דישראל יש להם דין בנים. דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם. א"נ בגי' ומזה הטעם אין למלאכים דינא דבר מצרא כלל. א"נ בגי' משה ידבר והאלהים יעננו בקול וזה הזכיה גדולה ע"ה. א"נ בגי' יציאת מצרים היא גדולה עד מאד ודי עב"כ. דכתיב ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו לאו מתוך עמי וגו'. א"נ ע"ה בגי' ויקח משה את מטה האלהים בידו היא זכיה ע"ה. א"נ בגי' קריעת ים סוף על ידו. כדכתיב ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. א"נ בגי' ובזכות משה ירד המן ע"ה. א"נ ע"ה בגי' משה רעיא מהימנא למענך היה המן. א"נ עה"א בגימ' משה רעיא מהימנא זיוך כאור החמה. א"נ עה"א בגי' משה רעיא מהימנא זכה לכהונה וגם למלוכה. א"נ עם האותיות גי' רעיא מהימנא הקביל פני שכינה ע"ה. א"נ עם האותיות בגימ' רעיא מהימנא כמה מעלה יחוד גלוי שכינה ע"ה. א"נ בגי' משה אהוב ונאמן דזכה לגדולה ועלה להר סיני. כדכתיב והאיש משה גדול מאד וכתיב ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם וגו'. א"נ בגי' וכל החכמים אומרים הלכה למשה מסיני די ע"ה. א"נ עם ד' אותיות והכו' בגי' ויאמר ה' סלחתי כדברך די לך כלומר רב לך על כל המעלות שהשגת ומהטובות אשר מסיבתך הועילו לישראל ואין עוד לומר רצונך ליכנס לארץ וזה די לך:
למ"ק באו"א ויאמר ה' אלי רב לך. והוא בהק' מ"ש רז"ל אחד מהטעמים שמרע"ה לא נכנס לארץ משום שח"ו נחשב עליו ששה עונות שלח נא ביד תשלח ומאז באתי אל פרעה. למה זה שלחתני וכו' ע"ז השיבו הקב"ה עתה תראה ולא במלחמת ל"א מלכים. עוד נקדים מארז"ל ע"פ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו והוא על שלש עבירות הראשונות אין מענישין ב"ד של מעלה אלא מעון רביעי ואילך ובזה פי' רז"ל כונ' הפסוק הן יפעל אל פעמים שלש עם גבר. יש שפירשו פעמים הם ב'. ושלש שלשה. ס"ה חמשה. ויש שפי' פעמים שלש ב' פעמים ג' הם ששה. ואין מענישין בב"ד של מעלה אלא מעון ששי ואילך. ומרע"ה כך היתה סברתו ובזה נתכוון להתפלל על אחת מהם והיא הכאת הסלע נשאר חמשה מוחלין. וענין הכאת הסלע שאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים היה לו לומר יוציא לכם מים שהקב"ה יוציא לכם מים וח"ו שתף עצמו עם הקב"ה ע"ז עמד והתפלל ואמר רבון העולמים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך והוא מתחלת בריאת האדם נתיעץ הקב"ה עם המלאכים ואמר נעשה אדם ודרז"ל שהקב"ה נתיעץ עם המלאכים כדי ללמד ענוה להתיעץ הגדול עם הקטן זה הוא כונת משה רבינו ע"ה אתה החלות להראות את עבדך מיום בריאת האדם שאמרת נעשה אדם את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך שיתיעץ עם המלאכים ויאמר נעשה אדם ע"ז השיב לו הקב"ה רב לך הקב"ה יתברך שמו להורות ענוה רשאי בשלו אתה רב לך ודוק. זה מה ששמעתי ממע' עט"ר וצ"ת הרב המופלא ר' יעקב בוקאטי זיע"א:
וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארן מתחת אין עוד. אפשר לומר בס"ד בהקדים מה שדרז"ל ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד מכאן שראש השנה ב' ימים והוא תמוה. ופי' במאי דקי"ל מלך והדיוט שבאו לדין מי קודם. ודאי דהמלך קודם. וידוע דישראל בני מלכים הם. ע"נ מ"ש רז"ל דאוה"ע נידונים בלילה דעל הרוב הם חייבים. ואין חבין לאדם אלא בפניו. וישראל דעל הרוב הם צדיקים דן אותם ביום. וא"כ אם נעשה ר"ה יום אחד נידונים אוה"ע בלילה ונמצא מקדים הדיוט למלך. ובשלמא אם הלילה הולך אחר היום ידין ישראל ביום ואוה"ע בלילה. אבל מדאמר הכ' ויהי ערב משמע שהלילה קודם ליום ולזה מוכרח לעשות ר"ה ב' ימים כדי שיהיו ישראל נידונים ביום ראשון ואוה"ע בלילה שאחריו. אפשר בזה יבא על נכון כ"ה וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' הכונה וידעת היום עיצומו של יום שהקב"ה מרוב אהבתו עם ישראל הבדילם מכל האומות דאוה"ע דן אותם בלילה ע"ד במחשך מעשיהם. אבל ישראל יש להם דין בנים למקום והוא מענין התשובה כנודע מדין אב. ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. דן אותם ביום. על זה כתיב והשבות אל לבבך שתחזור בתשובה שלימה ותעבוד את ה' בכל לבבך. ודע כי ה' שהוא רחמים גמורים ביום ר"ה שהוא יום מעמד הדין הנורא שהכל עוברין לפניו כבני מרון הוא האלהים מתנהג במדת הדין אבל הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שיתף מדה"ד עם מדת הרחמים לישראל והוא תיבת האלהי"ם גימ' הוי"ה אדנ"י דין ורחמים. אבל בשמים ממעל שהוא מושב המלאכים ואין בהם יצה"ר ממע"ל ר"ת מלאכי מרום עומדין לדין. ועל הארץ שהוא עולם התחתון. מתחת גי' וישראל ברחמים ע"ה. עוד מתח"ת ואי"ן עו"ד נוט' תמיד מקוים חסדי תשועתך. אל יחיד נורא ונשגב. עוזר דלים ואומללים. א"נ ומרחם עניינו דלינו:
באו"א אפשר לומר בס"ד שרמז הכתוב באומרו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בהקדים מ"ש רז"ל על פסוק כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' והוא עונות שבין אדם לחבירו צריך תחילה לפייסו ולשאול ממנו מחילה ואם לאו אפי' עונות שבין אדם למקום אין מוחלין לו. אפ' שזה רמז הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' בתנאי לפני ה' תטהרו הם עבירות שבין אדם לחבירו וז"ש בשמים ממעל רמז על עונות שבין אדם למקום שאין מוחלין לו אלא בתנאי ועל הארץ מתחת עד שתפייס את חבירך ויהיה שלום בינך לבינו: באו"א כי ה' הוא האלהים בחילוף אותיות אתב'ש אות כ' באות ל' אות יו"ד במ"ם. אות יו"ד באות מ"ם אות ה' באות צ' אות ו' בפ"ה אות ה' באות צ'. הם במספר ש"ע. תיבת הו"א אות ה' באות צ' אות ו' באות פ' אות א' באות ת' הם במספר תק'ע. ותיבת האלהים תר'ן עם מספר אותיות כי ה' הוא האלהים הם גי' בראש השנה ויום הכפורים הכל עומדים לדין. וע"י שישראל ביום ראש השנה שומעי' קול השופר ומתעוררי' כולם בתשובה וגם ביום הכיפורים מתענים ומתוודים בבכי נהרות ומתפללים ה' תפלות באימה וביראה לפניו ית' הקב"ה מוחל להם עונותיהם. וזש"ה כי ה' הוא האלהים בחילוף אתב'ש כנז"ל הם גי' אלף וחמש מאות ותשעים הם בגימט' ישראל ה' מתנהג עמם בחסד ברחמים ע"ה:
באו"א וידעת היום. עצומו של יום והוא ס"ת רא'ש השנ'ה עומדי'ם בדי'ן במ"ק בגי' היום ע"ה. ובנוט' י'ום מ'עמד ה'דין ו'הנורא במ"ק. ותיבת היו"ם עם האותיות בגי' אדנ"י שהוא דין ועי"ז צריך להתעורר בתשובה שלימה לפניו יתברך וזהו והשב'ת אותיות תשובה ממש א"ל ל'בבך נוט' תיבת אל. וע"י התשובה תמשיך עליך חוט של חסד כדכתיב חסד אל כל היום וס"ת אל לבבך גי' ן' שתזכה לתורה שניתנה לן' יום.
בחכמה. בבינה.
בדעת. בהשכל. ודע כי ה' הוא האלהים. ותיבת האלהים במילוי יודי"ן בגי' אדון הכל הוא אחד יחיד ומיוחד היה הוה יהיה עב"כ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:
למ"ק במדרש אתה החילות להראות את עבדך אתה באת אלי בסנה בתחילה לזה אעברה נא. ויל"ד מה בקש באמרו בא אליו בתחילה בסנה ויובן בהק' מ"ש במדרש אמר משה אתה אמרת המתחיל במצוה אומרים לו גמור ואני שהתחלתי במצוה והוצאתי אותם מארץ מצרים אין מהדין להביאם לארץ ישראל ל וזה לא יאמר כי אם כשהיתה תכלית יצ"מ כדי להנחילם א"י אבל אם יצ"מ היה לקבל התורה א"כ זה כבר נגמר ע"י משה ואזדא לה הך טענה דהמתחיל במצוה וכו'. עו"ן מ"ש בזוה"ק איך דיבר ה' היה עם יחזקאל בחו"ל. ותי' ע נהר כבר שהוא על המים ומים אין מקבלי טומאה והוי כמו א"י. ובזה פי' כונת הפסוק לה' הארץ ומלואה שהיא א"י חבל ויושבי בה שהיא חו"ל. ויקשה דהא אין הקב"ה מש שכינתו בחו"ל ל ולזה בא כמתרץ הכתיב כן הוא על ימים יסדה לחו"ל דהוי כמו א"י שאינה מקבלת טומאה. עוד תירצו בזוה"ק ע"ע יחזקאל משום דכבר דיבר עמו בא"י א"כ יכול לדבר עמו אח"כ בחו"ל. ובכוזרי תירץ הואיל ונבואתו היתה לצורך א"י יכול לדבר עמו אף בחו"ל. וידוע מ"ש במד' מה נה גדל בלי מים וכו' ולפי"ז הסנה הוא בלי מים כך היתה טענת מרע"ה אתה באת אלי תחילה בסנה ולא דברת עמי מקודם בא"י כי היה תחילת נבואתי וגם הסנה הוא בלתי מים חיים וא"כ כאן לא שייך שני תרוצים של הזוה"ק וצ"ל כתירוץ הכוזרי שהיה לצורך א"י אף שהיתה הנבואה שם לצורך יצ"מ הא ודאי העיקר על כניסת א"י דאל"כ כיצד דבר עמי בחו"ל וא"כ המתחיל במצוה וכו' ואעברה נא ודוק. רבני אשכנז ז"ל:
למ"ק במדרש ואתחנן למה כדי ליכנס לארץ עכ"ל. והוא מן המתמיהין. ויובן ע"פ מ"ש במד' כתוב אחד אומר אתה החילות אתה התרת לי את הנדר במדין לפיכך אעברה נא כמו שהתרת לי נדר מדין אף תתיר לי שבועת לכן לא תביאו. וקשה דמה שהיתה הגזירה דמשה לא יכנס לארץ היתה לטובת מתי מדבר כידוע. ואמרינן בפ"ג דנדרים דהיכא שהשבועה היא לטובת חבירו אין מתירין לו אלא מדעתו של חבירו ומפיק לה מהא דהתיר הקב"ה למשה במדין והיתה מדעת יתרו שנדר משה לטובתו. וכתוב ביו"ד סי' רכ"ח דהיכא דמת זה האיש שנדר לטובתו אין להתיר אם לא מדעת יורשיו. אך משה נתחכם ואמר אתה התרת לי וכו' לפיכך אעברה ואראה דיקא שידע שאי אפשר להתיר לו השבועה דלכן וכו' כיון שהיא לטובת מתי מדבר והבין מרע"ה שמ"ש הקב"ה לכן לא תביאו ל"מ שלא תקברו בתוכה. אלא אפי' ראיה לא תראו אותה. ובקש מרע"ה לראות הארץ דוקא שבזה אין מניעה מובא למתי מדבר וכיון שיתיר לו נדרו לראותה הוי נדר שהותר מקצתו וכו' ולא יצטרך התרה לענין הקבורה. וזה הוא כונת המדרש ואתחנן למה ר"ל הא הוי שבועה לטובת חבירו ואיך יתכן שיתיר לו. לזה אמר כדי ליכנס לארץ דהתרה יהיה רק לכניסת הארץ ואז ממילא יוכל להקבר בארץ כנז"ל רבני אשכנז ז"ל: (למ"ק) במדרש א"ל הקב"ה למשה אתה תופס החבל בשני ראשים אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא וכו' בטל אעברה נא. ויובן בהק' משארז"ל כשבקש מרע"ה על ישראל במעשה העגל אמ"ל לך ראה אם יש בכל שבט ושבט עשרה להגין על הדור אני מוחל להם הלך ולא מצא כי אם שבעה שבעה אמ"ל משה להקב"ה זכור לאברהם יצחק וישראל שהם קרויים חיים במיתתן והם ישלימו בכל שבט ושבט. א"כ מזה מוכח רמז שטען מרע"ה שהצדיקים במיתתן קרויים חיים. עו"ן שנשבע הקב"ה שלא יביאו משה ואהרן לא"י כמ"ש לכן לא תביאו ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי ומשרע"ה ס"ל דכיון שמת אהרן נתבטלה השבועה שהגזירה היתה על שניהם דנדר שהותר מקצתו הוי וא"כ מזה מוכח דלא ס"ל למשה דצדיקים במיתתן קרויים חיים. ז"א אם אעברה נא אתה מבקש ואפי' שנשבעתי. מפני שכבר מת אהרן ונדר שהותר מקצתו וכו' ולא ס"ל דצדיקים במיתתן קרוים חיים. א"כ בטל סלח נא דשם ס"ל דצדיקים במיתתן קרויים חיים ושניהם לא יכונו ודוק:
למ"ק באו"א כונת המדרש אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא וכו' והוא בהקדים משפרז"ל על ענין התשובה והוא אשריהם ישראל בבא ר"ח אלול כל העם מתעוררים בתשובה בסליחות ותחנונים ותפלות ובעסק התורה בקביעות דבר יום ביומו והיצה"ר ג"כ מעורר את האדם ואומר לו אהובי מר"ח אלול עד גמר יום הו"ר שהוא יום מעמד הדין שהם נ"א ימים צריך לעבוד את ה' ואחר גמר נ"א ימים הנז' יחזור למנהגו באמרו חבי כמעט רגע וכו' וע"ז פרז"ל אם אעברה נא אתה מבקש כונתך שתשמע לעצת היצה"ר עד שיעברו נ"א ימים הנז' מעכשיו בטל סלח נא לא יש סליחה. ואם כונתך מעכשיו לחזור בתשובה שלימה ותבקש סליחה ותבטל עצת יצה"ר באמרו אעברה נ"א עד שיעברו הנ"א ימים הנז' ודאי סלח נא יש לך סליחה ותשובתך רצויה ודוק: במדרש אמר לו הקב"ה למשה משה חכם אתה שנאמר חכם לב יקח מצות. זה משה שכל ישראל היו עסוקים בביזה ואתה בעצמות יוסף ועתה רוצה ליכנס לארץ בתמיה. ולכאורה אין לו שחר. ויובן עפ"י מ"ש מהרש"א ז"ל דהטעם שיעקב זכה גופו ליקבר בארץ ויוסף לא זכה רק עצמותיו ומשה לא זכה כלל הוא משום דג' שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע זרע לובן שהם מוח ועצמות ולובן שבעין. ואמו מזרעת אודם שהם עור דם ובשר. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וכל דבר שב אל שרשו ויעקב שאו"א נקברו בא"י זכה הוא ונקבר בא"י גופו ועצמותיו. יוסף שנקבר אביו בא"י ולא אמו זכה דוקא עצמותיו שהם של אביו ונקברו בא"י. משה שאו"א מתו בחו"ל נקבר גם הוא בחו"ל. ז"א משה חכם אתה שלקחת עצמות יוסף ובודאי אתה יודע הטעם שזכה דוקא עצמותיו ולא גופו מפני שאביו נקבר בא"י ולא אמו ולכן אל שרשו שב וא"כ אתה רוצה ליכנס לארץ? כיון שאו"א נקברו בחוצה לארץ ודוק: