אור ברסלב
אהבת עולם פרשת אחרי מות

אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי

פרשת אחרי מות

פרשת צו

למ"ק וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה וימותו ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש וכו'. וקשה דמה אמר הקב"ה בדיבור ראשון? ותירצו רבני אשכנז כי הנה משה אמר אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש סבור ני או בי או בך עכשיו אני רואה שנדב ואביהוא גדולים ממני וממך. וקשה הא נו"א שנים. ומשה ואהרן היה די באחד.

ויש גרסאות כן סבור הייתי בי ובך ר"ל שניהם עכשיו אני רואה שהם גדולים מינן. והנה ידוע מ"ש המקובלים כי לוקחו נו"א לשמים כי הם שושבינא דמטרוניתא כי היה בכאן חתונת התורה עם ישראל ומשכן וזהו סוד סגולה ר"ל סגול שהם שלשה נקודות משכן תורה וישראל ומשה היה סבור שיקחו אותו ואהרן שהם הגדולים. כשנלקחו נו"א ידעו כי הם היו גדולים. והנה קשה למשה למה המית ה' את נו"א ולא היה לוקחם בחיים חייותם כמו אליאו וחנוך. תשובה ע"ז שאליהו וחנוך לא עלו רק עד עולם המלאכים ויכולים לעמו' בגופם. אבל נו"א עד עולם האצילות שהוא קרוב להקב"ה מעולם אחר לכן לא יכולו לעמוד עם גופם והוצרכו למות שישאר הגוף בכאן. ז"א שהקב"ה אמר אל משה וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וכי תשאל למה מתו ל תדע לך שמתו ולא עלו בחיים לפני ה' ר"ל שהם קרובים לשכינה במאד ובשביל זה וימותו שהם צריכים למות ודוק כי נכון הוא:

למ"ק במדרש מפני מה מתו בני אהרן ח"א מפני שהורו הלכה בפני משה רבם וח"א מפני שלא נשאו נשים. יש לפרשו דהני תנאי לא פליגי ומא"ח ומא"ח דאיתא בעירובין המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ותו איתא התם יהושע מת בלא בנים מפני שהורה הלכה בפני רבו ואמר אדוני משה כלאם וחשוך בנים חשוב כמת. וז"א דח"א מפני שהורו הלכה בפני משה וא"ת מפני מה לא הענישם בבנים כיהושע ולזה השיב להם כמ"ד השני שלא נשאו נשים שיהיה להם בנים:

למ"ק באו"א איתא בילקוט מפני מה מתו בנ"א מפני שלא חלקו כבוד זל"ז. יובן בהק' מאי דאיתא בילקוט דעיקר מיתת בנ"א דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד וכו' ונו"א נכנסו שניהם להקטיר קטורת בהיכל ולכך מתו שעברו על לאו שכתוב בתורה. ואיתא בגמרא חלוקת כבוד התנאים ואחריו ר' יהושע. ואחריו ר' אליעזר וכו' ואם נדו"א חלקו כבוד זל"ז היה אחד מהם נכנס ראשון ואחריו השני ולא היה חייב מיתה רק על השני. דהא הראשון רשאי להיות מקטיר בהיכל. רק משום שלא חלקו כבוד זה לזה שנכנסו שניהם כאחד חל החיוב על שניהם והשתא אתי שפיר מפני מה מתו שני בנ"א ני דוקא דהא האחד רשאי להיות בהיכל. ומשני מפני שלא חלקו כבוד זל"ז ולכך חיוב המיתה מוטל על שניהם:

למ"ק במדרש אחרי מות שני בנ"א וכו' הדה"ד לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. יובן בהקדים משארז"ל שיש סברא כשמקבלין פני השכינה פנים אל פנים ואז ימין שלנו נגד השכינה ולכן אמרז"ל כשאומרים עושה שלום הופכים פניהם נגד שמאל תחילה שהיא ימין השכינה. ויש סברא אחרת שאנו מקבלים השכינה מאחריה שנא' וראית את אחורי וכו' וא"כ אז הוי הימין נגד הימין ולזה ארז"ל הרוצה להחכים ידרים כי ימין שלנו נגד ימין השכינה. והנה יש הוכחה מהלב שמה שאנו מקבלים פני שכינה היא פנים כנגד פנים כי הלב בשמאל ואף שהוא מלך. והטעם כדי שיהיה לימין השכינה וזשה"כ לך אמר לבי וכו' את פניך ה' אבקש. וא"כ מכח הלב מוכח שאנו מקבלים פני שכינה. מעתה יע"ן דהנה סיבת מיתת נדו"א ארז"ל מפני שרצו להקביל פני שכינה שנא' בקרבתם לפני ה' וימותו לזה היה חטאם יען שמקרא מלא דבר הכתוב וראית את אחורי היכי אפשר וא"כ קשה על הלב שהוא מלך למה בשמאל. וזה כונת המדרש אחרי מות וכו' ולמה ל מפני בקרבתם לפני ה' ורצו להקביל פני שכינה וזה א"א כדכתיב וראית וכו' לפי זה יחרד לבי ויתר ממקומו שהוא צד שמאל:

למ"ק במדרש מפני מה נענש אהרן במי מריבה מפני שהוא אוהב שלום ורודף שלום עכ"ל. יובן במשרז"ל במס' מציעא הוכח תוכיח אפי' תלמיד לרב. עוד דרשו כפל דצדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה. אמנם למ"ד דברה תורה כלשון ב"א. אין לו לתלמיד להוכיח להרב ולא לדיין לעשות פשרה דמהיכא ילפת לה. עו"נ הטעם דנענש אהרן במי מריבה שהיה לו למחות במשה ולא מיחה. מעתה אם לא היה רודף שלום ולא ס"ל כפל דצדק צדק א' לדין וא' לפשרה לא היה נענש אהרן על שלא הוכיחו למשה דלא יכול להוכיח תלמיד לרב יען דהוכח תוכיח הוא כמ"ד דברה תורה כלשון בנ"א. אבל השתא דהיה רודף שלום וס"ל אחד לדין ואחד לפשרה ולא ס"ל דברה תורה כלשון ב"א. א"כ שפיר נענש שלא מיחה במרע"ה ואפי' שהוא תלמיד לרב דהו"ל לדרוש הוכח תוכיח אפי' תלמיד לרב כשהוא דורש כפל צדק צדק. הכא נמי כן וממילא הו"ל להוכיחו ולזה נענש:

למ"ק במדרש שמעו נא המורים שוטים. שכן קורין בערבי לשוטה מור'ה וכו' וקשה להבין שעי"ז יגזר עליו שלא יכנס לארץ בשלמא למ"ד מורים סרבנים ניחא. אלא למ"ד שוטים ק'. ויובן בהקדים מאי דתנן במס' מעילה אין מועל אחר מועל בהקדש כיון ששלח בעה"ב ונתן לשליח בעה"ב מעל.

במד"א כשהמשלח בר דעת אז המשלח חייב והשליח פטור אבל אם המשלח אינו בר דעת אז השליח חייב שהוא מעל. וידוע דמרע"ה היה שלית של ישראל כדאיתא במדרש לא נברא משה אלא לשרת את ישראל. ואיתא בחן טוב דחטא משה היה על שהכה את הסלע בשביל ששם המפורש היה חקוק על המטה ומעל בהקדש וישראל אמרו למשה שיכה את הסלע והוי שלוחם וא"כ הוי משה מועל אחר מועל והשליח פטור. אבל השתא שאמר להם שמעו נא המורים ופירושו שוטים א"כ המשלח אינו בר דעת אז השליח חייב לכן אמ"ל הקב"ה לא תביאו את העם הזה. דבשלמא אם לא קרית אותם שוטים אז היה לך תירוץ על הכאת הסלע דאין מועל אחר מועל בהקדש והשליח פטור והמשלח חייב. אבל השתא קרית אותם שוטים א"כ המשלח אינו בר דעת והשליח מעל. ובזה יתפרש כונת המדרש א"ל הקב"ה למשה חכם אתה ורצונך ליכנס לארץ היינו שאתה חכם וישראל אינם חכמים והוי שליח מעל והיאך רצונך ליכנס לארץ ודוק הר"ן ז"ל:

תוכן העניינים

אהבת עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה