אור ברסלב
אהבת עולם על אבות

אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי

על אבות

מסכת מכות

(פ"א מ"ד) יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם. אפ' שבא התנא לרמוז ע"י שיהיה ביתך בית ועד לחכמים יש לך שכר הרבה ברוב טוב הצפון לצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. ועי"כ מהם תצא תורה חכמה ודעת והשכל. ואיתא בגמרא מאן דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן. מאן דדחי מרבנן איהו גופיה צורבא מרבנן. אפ' שזה רמז התנא באומרו יה'י בית'ך בי'ת וע'ד לחכמי'ם חמשה תיבות אלו עם התיבות גי' תצא תורה. כלו' מהם תצא תורה. א"נ נוט' י'הי ב'יתך ב'ית ו'עד ל'חכמים גי' ים. שתזכה לים התלמוד וגם שתזכה לנ' שערי בינה. וגם ס"ת יה'י בית'ך בי'ת וע'ד לחכמי'ם גי' דעת. ר"ל שתקנה מהם דעת ולכן איעצך נא עצה והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם. בזה ודאי תהיה ת"ח ותזכה לקיים רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת. ז"ש ו'הוי מ'תאבק ב'עפר ר'גליהם נוטריקון גי' רמ"ח בדק':

א"נ והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה ס"ת גי' שס"ה ל"ת. ומ"ש בצמא את דבריהם. אפ' שרמז התנא משדרז"ל ע"פ כי אקח מועד אני משרים אשפוט והוא ע"י שאדם פנוי ממלאכתו בשבתות וי"ט ועוסק בהם בתורה מעלה עליו הקב"ה שאפי' בימות החול שעסוק במלאכתו על המחיה ועל הכלכלה כאילו עסק בהם בתו' כידוע. וכן ח"ו להיפך עכת"ד הרב חיד"א ז"ל עי"ע. וידוע מ"ש רז"ל כי לא ניתנו שבתות וי"ט ליש' אלא כדי לעסוק בהם בתורה וזהו שרמז התנא והוי שותה בצמא דכתיב הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה. ולכן והוי שותה יותר בפרט בשבתו' וי"ט שהי"ט נמי נק' שבת שכן בצמ'א א'ת דבריה'ם גי' ביחוד ביום השבת. וכיון שהאדם נח מעסקיו ביום השבת ודעתו מיושבת עליו צריך לעסוק בתורה ביותר. ולשמוע הדרשה מפי הדרשן מידי שבת בשבתו. אפשר שזה רמז התנא ע"ה בתיבת ב'צמא א'ת ד'בריהם נוט' בגי' שבעה. שהוא יום השביעי שהוא יום השבת דכתיב וינח ביום השביעי. א"נ סופי תיבות בצמ'א א"ת דבריה'ם הם אותיות אמ"ת. ותיבת אמת במ"ק בגי' תשעה. שבת במ"ק ט' לרמוז כמו שהאדם אם הוא צמא למים כמה ימים ומצפה לרגעים עד שיגיע למעין. כן האדם צריך שיצפה ליום השבת לרוות צמאונו בעסק התו' דוקא ולא ח"ו בדברים בטלים דכתיב הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה. וכתיב בדבר ה' שמים נעשו ששבת כב יכול מדבור ודוק. א"נ הוי כל צמא לכו למים בחשבון המלוי כזה ה"א ו"ו יו"ד כ"ף למ"ד וכו' הם בגי' תתקמ"ז. בגי' ביום השבת ילמוד במאד מאד בדק'. א"נ ע"ה בעסק על התו'. ובאהבה וברצון ובשמחה רבה עה"ת בדק':

באו"א והוי שותה בצמא את דבריהם תיבת בצמ'א באותיות א"ת ב"ש מתחלפות באותיות שתי'ה ואותיות שתי'ה בנוט' יום השבת תלמוד התורה. שבעסק תורה יברר הנצוצות. התורה יקרה שלימה תמימה. תורה יום שבת נתנה (הנ'ך). התורה תאריך ימים שנים. ישר' תרי"ג המצות שומרים. תוספת הנשמה שבת יתירה. הארת שבת ישכים תמיד. שלום הבית יזהר תדיר. תמיד ידרוש שלום הכל. יום שבת תעורר השחר. יום שבת תלמוד התהלים. יום שבת תלמוד הפיוטים. יום שבת תלמוד המשנה הגמרא. יום שבת תבטל המחשבה. יום שבת תקצר הדבור. הלכות שבת יחד תשמור. שלש הסעודות יקיים תדיר. שירים תשבחות הסעודות יזמר. תשובה העקרית יראת שמים - שלימה יסוד הבנין תכונן. שמירת השבת יכולה תגן. יתעלה שם הדרו תמיד. יפה שעה תצמח הגאולה. בב"א:

(פ"ג מ"א) עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת וכו' אפ"ל לענ"ד בס"ד בהק' מ"ש באבות דר"ן כשהאדם בא לזה העולם הוא בא בידים קמוצות לומר כל העולם כולו שלי הוא וז"ש מאין באת משעה שנבראת. ולאן אתה הולך בשעה שהאדם הולך מזה העולם הולך בידים פשוטות. לומר הא לכם כל מה שקניתי. ואם בממון שהניח יש חשש גזל. דע. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ואם תסתכל בזה היטב מובטח שלא תבא לידי עבירה שכן ר"ת עביר"ה. עבור רדיפת הממון יכנס בסכנות. וק"ל:

באו"א הסתכל בג' דברים. הנה תיבת שלש'ה במילוי כזה שי'ן למ'ד שי'ן ה'י הם גי' מטפה רמה דין חשבון. כלומר הסתכל היטב במה שרמוז בתיבת שלש'ה כנז'. ובזה תהיה מובטח שלא תבא לידי עבירה וק"ל:

א"נ באו"א במה שאמר הסתכל וכו' ולא קאמר הבט או ראה אפשר שבא לרמוז במלת הסתכל גי' תפלה. וז"ש הסתכל בשלשה תפלות שהם שחרית מנחה ערבית שצריך לכוין בהם היטב. ראשית הכל דע לפני מי אתה עומד לפני מלך מ"ה הקב"ה. הוא אחד יחיד ומיוחד היה הוה ויהיה שנוטריקון שלהם גימ' תפלה ואם תכוין בג' תפילות הנז' מובטח שלא תבא לידי עבירה:

באו"א הסתכל בג' דברים ומה הם הג' דברים הם שלשה תפלות כנז' כמו שרמז שהע"ה במשלי בכל עצב יהיה מותר וכו' עצ"ב ר"ת ערב צהרים בוקר. שהם עת שלשה תפלות. נוט' עקביא בן מהללאל הם גי' נוט' וחייב אדם להתפלל עם הצבור. כמש"ה ברוב עם הדרת מלך וכתיב הן אל כביר לא ימאס. ורמוז במלת בר"ב ע'ם נוט' שם ע"ב וס"ת שם מ"ב. גם הדר'ת מל'ך נוט' שם מ"ה.

ואות ת' של הדר'ת גי' שדי אהיה אדני. ה'ן א'ל כ'ביר נוט' גי' כ"ו. שהוא הוי"ה. עוד ה'ן א'ל כבי'ר ל'א ימא'ס בגי' זה עם הציבור ביחד ע"ה, שהתפלה עם הצבור מועלת הרבה שע"י יכול לברר ניה"ק. וזה שכיוין התנא באומרו הסתכל בג' דברים אלו התפלות כנז'. ובזה אין אתה בא לידי חשבון עביר'ה כ"א בתוספת אחת שעולה רפ"ח וע"י התפלה בציבור תוכל לברר הרפ"ח ניצוצות:

א"נ עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בג' דברים כלו שתשים אותם לנגד עיניך כמאמר דוד המלך ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד ומה הם עקבי'א ב'ן מ'הללאל נוט' גי' שם הק' יב"ק ר"ת יחו'ד ברכ'ה קדוש'ה. וכשישים זה לנגד עיניו מובטח הוא שלא יחטא ולא יבא לידי עבירה:

באו"א הסתכל בשלשה דברים ע"ה הם בגימטריא קדיש קדושה ואמנים עם הציבור. שצריך שתכוין בהם היטב ובזה מובטח שאין אתה בא לידי עבירה. א"נ הסתכל בשלשה דברים ואין וכו' בהקדים מ"ש רז"ל ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. פירשו ז"ל שהבן הרע אפשר שימשך לו חלק הרע מצד אביו או מצד אבי אביו או מצד זקנו או מצד ערות הארץ. אפ' על זה בא התנא לרמוז הסתכל בשלשה דברים כלומר הסתכל היטב במספר בשלש'ה ע"ה כזה הם גי' אברהם יצחק יעקב. יען שאברהם אע"ה פירסם אלהותו ית' בעולם. יצחק אע"ה עולה תמימה שפשט צוארו ע"ג המזבח. וכן יעקב אע"ה מטתו שלימה. עוד בשלשה דברים עם האותיות והכו' בגי' דהם היו בארץ ישראל. ואוירה דארץ ישראל מחכים א"כ ח"ו הרע הוא מצדכם. ואם תעיין בעין שכלך בזה היטב מובטח שלא תבא לידי עבירה ודוק:

באו"א עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בג' דברים וכו' הנה שלש'ה דברי'ם הם גי' מש'ה אהר'ן מרי'ם עב"כ. שעל ידם נתן לנו הקב"ה במדבר ג' אלה ענן מן באר והמה רמוזים בשם ע'קביא ב"ן מ'הללאל ר"ת ענן מן באר וגם הקב"ה בחר בנו מכל האומות ונתן לנו את תורתו תורת אמת וע"י עסק התורה וקיום המצות אגוני מגנא ואצולי מצלא. אפ' שזה רמז התנא במלת הסתכל בשלשה ע"ה גי' תורה ומצות. כלומר השתדל בעסק התורה ובקיום המצות מובטחני שלא תבא לידי עבירה וק"ל:

באו"א הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. כלומר הסתכל במספר תיבת דברים שלש פעמים הם בגי' מיתה קבורה. א"נ וצער ודין חבוט הקבר.

א"נ הרמה ותולעה ע"ה. א"נ ולעונש כף הקלע ע"ה. א"נ יום מעמד הדין הגדול הנורא ודין גהינם ע"ה. תסתכל בהם היטב מובטחני שלא תבא לידי עבירה באו"א על שכר עוה"ב הסתכל בשלשה דברים גימט' ובשכר הגמול בעולם הבא. לרב טוב הצפון לצדיקים עה"ת. א"נ זוכה יהנה מאור זיו השכינה. א"נ ע"ה ואז יהיה חלקו בעדן אלהים עם הצדיקים.בזה מובטחני שלא תבא לידי עבירה:

(פ"ד מ"ד) רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רמה. הנה רז"ל רמזו בתיבת מא'ד ר"ת משה אברהם דוד. שהם נשתבחו בענוה ביותר שכן משה אמר ונחנו מה. אברהם אע"ה אמר ואנכי עפר ואפר. דוד המלך ע"ה אמר ואנכי תולעת ולא איש. ומהם ילמוד אדם להתנהג בענוה והוא בפרט אם יהיה איזה ת"ח המתווכח עם חבירו בהלכה ויש לו ספק באיזה ענין או בהלכה אל יאמר קבלו דעתי שכן נ"ל הענין או ההלכה אלא יהיה עניו וידע שאפי' יש חולקים בדבר עכ"ז יאמר בשיקול דעתו אלו ואלו דברי אלהים חיים וע' פנים לתורה וז"ש שפ"ל ר"ת שבעים פנים לתורה. ומי שיש בו מדת הענוה בפני כל אדם ואינו חושב עצמו לכלום ויודע שהעוה"ז כולו הבל ורוח וזהו שתקו"ת אנו"ש רמ"ה ר"ת שזוכר תמיד תכריכין וארון קבועים. אורח שימיו נודדים והולכים - הקבר רמה משכבו. אזי בזה נכנע ואין חלק ורשות ליצה"ר. גם ידוע מאן דאיהו זעיר איהו רב שהקב"ה מגביה שפלים עד מרום. וראה שתיבת רמ"ה במילוי כזה רי"ש מ"ם ה"א גי' חכמה ובינה דיעה והשכל. שהקב"ה נותן לו כ"כ חכמה ובינה וכו' כנז'. א"נ רמ"ה ר"ת הוא ממלכי רבנן. היותו ריש מתיבתא. הגאוה רבו מגרעותיה. הענוה רבו מעלותיה. רדיפת מותרות הרחק. רודף מצות הקריבהו. ראשית מקור החכמה. מדת הענוה רישא. ראה מעלות הצדיקים. משה רבינו היה ראש מובחר הנביאים. רדוף מדת הענוה. שפ"ל ר"ת פיך לבך שוים. הכונה שלא יהיה כוונתו חס ושלום להתגדל ולהתיהר אלא יתנהג בענוה עם הכל כדי שיהיה פיו ולבו שוים. ובזה יהיה מקובל בעיני הכל וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם וק"ל:

באו"א רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רמה. והוא שבא להורות לנו התנא זיע"א על מדת הענוה שהיא משובחת מאד ונליף מר"ת תיבת מא"ד שהם משה אברהם דוד זיע"א. שנשתבחו במדת הענוה אברהם אבינו ע"ה אמר ואנכי עפר ואפר. משה ע"ה אמר ונחנו מה. דוד הע"ה אמר ואנכי תולעת ולא איש וכו'. ומסיים התנא בפני כל אדם אפשר שבא לרמוז בתיבת אדם שהיא רומזת על אדם הראשון ע"ה שהיה יציר כפיו של הקב"ה והיה עניו והוא תיבת אברהם משה דוד זיע"א הם בגי' אדם הראשון. שהיו במדתו אם כן אנחנו שבאים מטפה סרוחה וסופנו רמה ותולעה על מה לנו להתגאות ואפי' שמץ מנהו. עוד ארז"ל העניו הוא מרכבה לשכינה. ומי שיש בו מדת הענוה הוא אהוב לכל ומי לנו גדול משלשה עמודי עולם שהם אברהם משה דוד ע"ה שהורו לנו מדת הענוה. ועל ידי האהבה ואחוה יחד יבא הגואל ליש'. והוא אם אפשר לפקע"ד לפרש שאותיות ענו במילוי כזה עי'ן נו'ן ו'ו. הם בגי' אברהם. לרמוז. על אברהם אבינו ע"ה שאמר ואנכי עפר ואפר. א"נ בגי' על ידי האהבה ואחוה יחד יבא הגואל. אותיות ענו בחלוף א"ת ב"ש הם אותיות זי'ן טי"ת פ"ה בגי' לישראל שהם נשתבחו במדת הענוה ומדת הענוה היא עיקר ויסוד הכל. ואותיות אברהם בחלוף אותיות א"ת ב"ש הם אותיות תשגצ"י עה"א בגי' ענו מרכבה לשכינה. א"נ תיבת ענו במילואו עי'ן נו'ן וא'ו ובחלוף אותיות אתב'ש זי'ן טי'ת פ'ה בכללות בגי' ענו הוא מרכבה לשכינה:

באו"א מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם וילפינן מתיבת מאד ר"ת אברהם משה דוד זיע"א ששלשתם נשתבחו במדת הענוה וכל אחד מהם כינה עצמו לדבר כנז"ל. ואפשר שאותיות ענוה הם רומזים בעצמם אל הכנויים הנז"ל שנתכנו בהם ובלבד שתחליף מאותיות ענוה אותיות נו'ה באותיות אחה"ע אות הה"א באות אל"ף אות וא"ו באות מ'ם אות הנו'ן באות תא'ו הם אותיות אמ"ת בזה יבואו הכנויים על נכון בנוט' אפר. מה. תולעת. ודוק:

(פ"ד מ"ך) אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן. וישן שאפילו חדש אין בו. אפשר לומר לענ"ד בס"ד ע"ע היצר הרע והוא דידוע מ"ש רז"ל דהיצה"ר בא לאדם מיום הולדו כדכתיב לפתח חטאת רובן. והיצר הטוב בא לאדם מיום שהתחיל במצות מבן י"ג ואילך. ולכן העצה הנכונה שאל ירדוף אחר היצה"ר באומרו שהוא קדם והחזיק בו וז"ש אל תסתכל בקנקן וכו'. הנה מלת קנק'ן במי' כזה קו'ף נו'ן קו'ף נו'ן עם ד' אותיות גימט' זה יצר הרע ע"ה. והכונה אל תסתכל בקנק'ן שהוא רמז ליצה"ר ותלך אחר מועצותיו הרעות אלא במה שיש בו שהוא יצה"ט שרמוז בשמו טוב והיא התורה, שנקראת טוב דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם ומלת טוב במילוי כזה טי"ת ו"ו בי"ת אותיות שניות גימ' כ"ו שהוא מספר שם הוי"ה ב"ה. ושם הוי"ה ב"ה במילוי אלפין הוא שם מ"ה וז"ש אל תסתכל בקנקן שהוא יצה"ר כנז"ל אלא במ"ה שיש בו ששם מ"ה עולה משמו כנז' ומלת טוב במילוי כנז' אותיות ראשונות הם טו"ב. אותיות שניות גימטריא כ"ו כנז' נשא ר אות תי'ו הראשונה היא רומזת על התורה שבכתב דכתיב זכרו תורת משה עבדי. אות תי"ו השניה רומזת לתורה שבע"פ:

עוד תיבת שי'ש ע"ה גי' תורה שנקראת טוב רמוזה בשמו יצר הטוב. וע"י עסק התורה העולם מתקיים דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. גם יש קנקן חדש שהוא יצר הטוב שבא לאדם מבן י"ג ואילך מלא ישן. ר"ל תיבת ישן מלא עולה גי' תלמוד ותוספת מספר ו'י רומזת לשיתא סדרי משנה והיא תורה שבע"פ א"נ מלא ישן תיבת יש'ן אותיות י'ש נו'ן כלומר ע"י עסק התורה יזכה לש"י עולמות כ' להנחיל אוהבי יש וכו'. והנו"ן רמז שיזכה לחמשים שערי בינה ויש'ן בגימט' השט'ן עב"כ אפילו חדש אין בו כלומר אפילו חידוש תורה אין בו. שמו מעיד עליו יצר הרע עה"ת והכו' גי' מסי'ת ומדי'ח. וידוע מ"ש רז"ל דיצה"ר ז' שמות נקראו לו והם. רע. ערל. שונא. אבן. מכשול. צפוני טמא. נוטריקון אלו השמות עם התיבות בגימט' שט'ן נח'ש כלומר הוא שטן הוא נחש. הוא יצר הרע. הוא מלאך המות. יורד ומשטין עולה ומקטרג, ונחזור ממה שכתבנו לעיל על תיבות במה שיש בו. ששם מ"ה במילוי אלפין הוא שם הוי"ה דמ"ה שכלול בו במילוי מלת טוב כנז"ל והוא רמז ליצר הטוב שאומר לאדם נוטריקון במ"ה כמה וכמה רמזי מוסר באופן זה: במ"ה ר"ת מיום התחיל במצות. בא מלאך הטוב. בדרך מוסר השכל. (ואמר לאדם) הקיצה משנתיך באשמורת. הבוקר בהטיב מעשיך. כלו' יחזור בתשובה בבחרותו. בתחילה מדות הטובות. בקיום מצות התו'. מראשית בקש החכמה. מקור היראה בענוה. מקור החכמה ביראה. דכ' ראשית חכמה יראת ה'. מעלת התורה בכנופיא היא מעולה ביותר. בראשונה המזבח מכפר. בעתה התו' מכפרת. דכ' זאת התורה לעולה. וכו'. העבודה בשמים ממעל. כלומר בעבודת ה' יסתכל במה שלמעלה ממנו. בעסק העולם מתחת. בני הזהר מאוד. בפיתוי מועצות היצר. באומרו הוא מלאך. (בתמיהא) מילוד אשה בא. ביאתו מטיפה הסרוחה. במותו העפר משכבו. כמאמר התנא מאין באת ולאן אתה הולך. כל זה עושה היצה"ר עם האדם להקטין העון בעיניו. אבל צריך שידע לפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון וזה הענין מעלימו היצה"ר מן האדם בזכרון מעמד הדין בתחבולותיו מעלימו הימנו. אבל יצה"ט אומר לאדם. במ"ה ר"ת מעלת הצדיקים בעולמות. בגן העדן מנוחתם. הצדיקים מתפרנסים בזרוע. מסתכלים בזיו השכינה. התורה מגינה בעדם. באר מים החיים. מצות התלוים בה. מצות התוכחה בצניעה. מעלת התפלה בצבור. מצות העומר בעמידה. מצות הצדקה בסתר. מזוזה בצד הימין. החנוכה מניחה בשמאל. בני התרחק מהמחלוקת. מוטב התדבק בשלום. בערב השבת מדליקין הנרות בטרם משתחשך. בליל השבת מקדשין. מובחר המאכלים בשביל השבת בסעודות מזמנים. במקום הסעודה משוררים. משבחים האל ברוך - הוא בהזמנת מלאכים. ברכת המזון מברכים. בברכת המזון מזמנים. מביאין הפירות בגמר - הסעודה בברכות מוסיפין. ביום השבת משכימין.

בבית הכנסת מזמרים. בעת התפלה ממתינים.

הרחק מדברים בטלים. ביותר מברית הלשון. ברית הלשון מכוון - מכנגד ברית המעור. המרבה בדברים מתגנה. מאוס בפני הבריות. מבטא הדברים בקיצור - הוא משובח ביותר. מלה בסלע הלא - היא משתוקא בתרין. מעלת התשובה ביותר. בתפשך מדת הענוה. בה היה מתמיד. בצע הממון מזיק. הממון מתעה בעליו. מליתן הצדקה בראוי. הוה מעט בנדרים. השמח בחלקו מאושר. מלוה העני בדוחקו. השכר מרבה בעדו. התרחק מלהסתכל בנשים. הזהר מלשמוע בקולם. השטן מרקד ביניהם. בפיתויו מחטיא האדם. מורידו בבאר השחת. הזהר מלפגום בראיה. הרחק מחברתם במאוד. השער בנשים מואסר - בראיה מן התורה. מענין הסוטה בפריעה. האשה מחויבת בדין - מן התורה בפירוש בכסוי השער מראשה. והוא מענין הסוטה דכתיב ופרע את ראש האשה וכו'. בזוהר החמיר מאוד. מאוד בפרשת נשא. באותיות אי"ק בכ'ר אות ה"א מתחלפת בנו'ן. השער מביא בלבול הרבה בר מינן. האיש מחויב בביטול מנהג הרע בהרים מכשול בדבר האסור. בני הזהר משבועה. בסיבת השבועה מתגלגל הדבר בענינים מבוהלים. התורה מעשרת בעליה. מרוממתו בשתי העולמות. אוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. מצות הראיה ברגלים. מצות הבאת ביכורים. מצות ברכת החודש. בלילי החג מקדשים ברוך מקדש הזמנים. בתוך התפלה מזכירים בקיץ מוריד הטל. בחורף מוריד הגשם. בשמחת התורה מרקדים. מקשטין הספרים בשושנים. בכנופיא מביאים החתנים. בספר הראשון מסיים. בספר השני מתחיל. בספר השלישי מפטיר. מתנדבים בכבוד התורה. בבית הכנסת מזמרים. משבחים בשמחת התורה:

א"נ מלת חד'ש במילוי כזה חי"ת דל"ת שי"ן ע"ה במ"ק גי' יצר הטוב במ"ק. וישן במ"ק גי' סמא"ל במ"ק ע"ה. א"נ ישן במילואו יו"ד שי'ן נו"ן אותיות אחרונות במ"ק בגי' סמא"ל במ"ק:

(פ"ה מכ"ב) בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולא בה ובה תחזי וסיב ובלי בה שאין לך מדה טובה הימנה. אפשר לרמוז לענ"ד בס"ד כונת התנא ע"ע הצדקה והוא בהקדים מ"ש רז"ל גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות כולם וגם מקרבת את הגאולה דכתיב כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וכו' וכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ועל ידי הצדקה מאריך ימים דכתיב וצדקה תציל ממות. וגם ידוע דעל ידי התורה מאריך ימים דכתיב כי בי ירבו ימיך וכו' אורך ימים בימינה וכו' ועל ידי עסק התורה ג"כ מאריך ימים ומקרב קן הגאולה דכתיב גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וז"ש התנא הפוך בה והפוך בה וכו'. ב' פעמים ב'ה גימ' דוד שהוא המשיח דכולא תליא ב"ה נוט' בעסק התורה. בנתינת הצדקה. וב"ה נוט' בעסק התורה והצדקה תזכה לגאולה שתהיה ע"י משי"ח ב"ן דו"ד ע"ה גי' תחז'י. וגם וסיב שיבה שתזכה לאריכות ימים ושנים. עוד ארז"ל אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ומהם ג"ח ות"ת כנגד כולם. אפשר שזה רמז התנא הפוך ב"ה ר"ת בעשיית הצדקה. והן בעסק התורה. אוכל מפירותיהם ב"ה בעולם הזה. והקרן כלומר תשלום השכר. דכלא כלו' הכל ב"ה נוט' בעולם הבא. וב"ה נוט' בעסק התורה. בנתינת הצדקה. תחזי ר"ל תראה הגאולה עין בעין. וסיב ר"ל שתזכה לאריכות ימים. וידוע מ"ש רז"ל דבתחילה יבא משיח בן יוסף ויהרג בעוה"ר ע"י ארמילוס הרשע. וז"ש וב"ה ובתחלת הגאולה. הוא בא. ובה תחזי וסיב ובלה בה גי' משיח בן יוסף. ובלה בה ר"ל שיהרג בעוה"ר וז"ש ובה תחזי וסיב ובלה בה במ"ק נהרג על ידי ארמילוס הרשע במ"ק:

א"נ הפוך בה והפוך בה דכלא בה במ"ק גימ' ויתגלה לך רזין עלאין קדישין במ"ק עם התיבות. כלומר על ידי שהאדם לומד ושונה בתורה יתחדד ביותר ויתגלו לו רזין עלאין קדישין:

א"נ הפוך בה הפוך בה בחילוף אותיות א"ת ב"ש הם גימט' התורה כלה היא סוד רזין עלאין עם התיבות והכו'. ומ"ש דכלא בה אפשר לרמוז בס"ד איזה גרגרים בדרך נוט' והוא דכל"א ב"ה ר"ת אשר כבודו דרכו להטיב. בעל הרחמים. במקדש הבריאה. ברז התשובה. בוחן הלבבות. ברצונו הטוב. החפץ בחיים. העיר בתורה. בתשובת השבים. בכשרון המעשים. בקיום המצות.

התפלות בבית - הכנסת בציבור. ברכות השחר. ברכת התורה. בכונת הלב. בישוב הדעת. בדקדוק המלות. בתוך הספר. בביטול המחשבות. בעטיפת הטלית. הסתכל בציצית. בהנחת התפילין. בנתינת הצדקה - בתוך התפלה. בגמר התפלה בלימוד הקביעות. בעסק התורה בעת השינה. בחצות הלילה התוודה בהכנעה. הזהר בדיני - השבת ביותר בכל הצורך. בהדלקת הנרות. בתיקון הסעודה. בשלום הבית. במלבושים הנאים. בערב השבת בעצמך הכן. בשר השמן. בדגים המובחרים. באפרוחי היונים. בפירות המשובחים. בריח השושנים. בזימון האורחים. בסידור השולחן. בי"ב הככרות. במלח המתוקן. בקידוש היין. בנטילת הידים. בעניית הזמון. בברכת המזון. בברכת הפירות. בברכת הנהנין. באמירת הפיוטים. בשיר השירים. בליל השבת. בבוקר השכם. באמירת הבקשות. בשירי הודאות. בלימוד התהלים. בקריאת הפרשה. באכילת המטעמים. בעל הברית. בעת המילה. המבשר בא. ברוך הבא. השומר בריתו. השמח בחלקו. הנהנה ביגיעו. המדריך בניו בדרך הישרה. ביראת ה'. בעסק התורה. בקיום המצות. ברדיפת השלום.

הנאמרה באהרן בהלויית המת בניחום האבלים. השתדל בכחך. בעזרת היתומים:

באו"א דכל'א ב'ה במ"ק גי' טו"ב ואין טוב אלא תורה דכתיב כי לקח טוב וכו' שהכל תלוי ב"ה ר"ת בעסק התורה. א"נ וב"ה גי' אחד. ר"ל ע"י עסק התורה והאחדות אזי תחז'י גי' משיח בן דוד ע"ה שנזכה לגאולה בב"א. וידוע מה ההפרש שבין תא חזי לתא שמע והוא כי בביאת משיחנו ב"ב שיכרית כל האויבים אזי תחזי עין בעין. כמו ששמעתי פירוש ע"פ בתהלים מזמור ל"ו בהכרת רשעים תראה שהוא קאי על אוה"ע עוע"ז שתזכה לראות עין בעין.

וסי'ב ותזכה לאריכות ימים ושנים. גם מלת סי'ב גי' ע"ב שהוא חס'ד שיהיה לך שופע וברכה רבה משם ע"ב. א"נ וסיב רמז למ"ש רז"ל לעתיד לבא הנער בן מאה שנים וכו' ומינה לא תזוע. הנה תיבת ומינ"ה ר"ת נ'תינת ה'צדקה ו'התורה י'חד מ'ברר - ו'מעלה נ'יצוצות ה'קדושה מ'עמקא י'מא. על ידי כן ל'א תזו'ע עם האותיות גימטריא מסטרא אחרא. ואמרו רז"ל מרובה מדה טובה ממדת פורענות וכמו שדרשו רז"ל ע"פ ציון שדה תחרש לעתיד לבא הקב"ה מחזיר העטרה ליושנה לבנות ירושלם ובית המקדש יחד בנוי ומשוכלל מן השמים וזה רמז התנא לפום צערא אגרא תיבת לפו'ם גי' ציון. לפום צערא בזה הגלות המר והנמהר. אגר'א כפלי כפלים. ואפשר מלת לפו'ם צער'א עם האותיות גי' אגרא כפלי כפלים:

(פ"ה מכ"ב) בן בג בג אומר. אם תרצה לידע בן מי הוא זה. הפוך בה והפוך בה דכלא בה. וד"ל. וכדי שלא להטריח ובה תחזי תספור תיבות אלו יחד ע"ה. תמצא חשבון בן גרים:

(פ"ה מכ"ג) בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. יובן לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל על יוסף הצדיק זיע"א במה שאירע לו עם אשת אדוניו כמה הרפתקי דעדו עליה עד שניצול מן העבירה ונתנו אותו במשמר מקום אשר אסירי המלך אסורים וישב שם י"ב שנים. וברוך מתיר אסורים פודה עשוקים מגביה שפלים עד מרום הוא יתש"ל הרים קרנו בכבוד ויצא מבית האסורים ויסר פרעה את טבעתו וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ובלעדו לא ירים איש את ידו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. ובזה אפשר לי ההדיוט לומר שאל זה רמז התנא בנועם דבריו הנז' וכה אמר בן הא הא אומר לפו'ם גי' יוסף. צערא שסבל צער גדול ויסורין כנז' וכבש את יצרו הרע ושמר את בריתו והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים ובזה זכה ועלה לגדולה כנז"ל וז"ש אגרא ששילם לו הקב"ה שכרו מושלם וק"ל:

א"נ אגרא במ"ש ז"ל ע"פ לשכב אצלה ופי' רש"י ז"ל אפי' בלא תשמיש וז"ש לפו'ם גימ' יוסף כנז'. צער"א ר"ת אדונתו ציערתו רוצה ערבובין. א"נ ר"ת צער"א צדיק עמה אפילו רגע. וידוע מ"ש ז"ל ע"פ ויבא הביתה לעשות מלאכתו חד אמר לעשות צרכיו. וח"א מלאכתו ממש. ולמ"ד לעשות צרכיו נכנס ראה דמות דיוקנו של אביו שם ואמר לו עתידין אחיך להכתב על אבני האפוד וכו' וז"ש לפו'ם גימ' יוסף. צער"א ר"ת ראה צורת אביו עומדת.

אמר לו צער"א ר"ת ראה אחיך צדיקי עולם. על אפוד צרופים רשומים. אתה צדיק רחמנא עזרך. צלם אלהים על ראשך. אשר על כן כבוש את יצרך. אגר"א ר"ת אפרוש אאיסורא רחמנא גמריה. ר"ל הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים:

א"נ אגר'א במ"ש ז"ל כל השומר בריתו נקרא צדיק וראיה מיוסף הצדיק שע"י ששמר בריתו זכה ונקרא צדיק והוא רמוז במדת היסוד. ותיבת צדי"ק ע"ה גימטריא אגר'א שזכה ונק' צדיק יסוד עולם. עוד אמרו בזוהר הק' דהשומר בריתו זוכה למלכות וזהו אגר'א במילוי כזה אל'ף גימ'ל רי'ש אל'ף הם גי' יוסף זכה לגדולה ולהיות מלך עב"כ. והקב"ה שילם לו שכרו במוטב:

א"נ לפום צערא אגרא ר"ת וס"ת הם גי' זכה למלוכה. ואיתא במדרש שיעקב אע"ה היה ראוי לירד למצרים בשלשלאות של ברזל לקיים מאמר גזירתו ית' לאברהם אע"ה כי גר יהיה זרעך וכו' אלא שהוא יתברך גלגל ענין מכירת יוסף כדי שירד יעקב אע"ה למצרים בכבוד גדול ועם שסבל יאע"ה כמה יסורין וצער בשביל יוסף כדכתיב ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים.

הקב"ה יודע תעלומות ואין נסתר מנגד עיניו סיבב ענין יוסף לטובתו של יעקב אבינו ע"ה שירד בכבוד גדול. ואפשר שזה רמז התנא ע"ה לפו'ם גימט' יוסף. על ידי שסבל יסורין וצער גדול יעקב אע"ה בשבילו וזהו צערא. זאת היתה לטובתו. וז"ש אגרא:

א"נ במ"ש רז"ל אחד מהטעמים שיצאו יש' ממצרים קוה"ז ולא ישבו כ"א רד"ו שנים הוא מטעם שגזירת בין הבתרים היתה עבדות ועינוי דכתיב ועבדום ועינו אותם וגו'. וע"י מכירת יוסף דכתיב ביה לעבד נמכר יוסף כיפר העבדות. וז"ש לפום גימ' יוסף. על ידי המכירה והצער כיפר העבדות ולא ישבו כ"א רד"ו שנים וז"ש בתיבת לפום באותיות אחה"ע אות הלמ"ד בנו'ן. אות הפ"א במ"ם. אות הוא'ו במ'ם. אות מ"ם באות פ'ה ס"ה גימט' רד"ו. צערא שסבל. הוא אגרא שכיפר להם העבדות ולא ישבו כי אם רד"ו. ותיבת אגר'א עם האותיות והכולל גימטריא רד"ו ר"ל זכות יוסף עמד לישראל ויצאו קודם הזמן:

א"נ לפו"ם צער"א אגר"א נוט' ממאסר פדאו לגדלו ולנשאו. אלהים רצון צדיק עושה. אמירתו גזרה אהבתו רצויה:

א"נ לפום צערא אגרא שבא לפרט ענין המכירה אחת לאחת והוא לפו'ם גימטריא יוסף. גם לפו'ם במ"ק גימטריא יוסף במ"ק. לפו"ם ר"ת לישמעאלים מדנים פוטיפר וביותר - צערא אגר"א ר"ת אשת אדוניו גילתה רצונה אליו. באומרה שכבה עמי. א"נ צער"א אגר"א ר"ת צריך עשות רצוני אם אין ראה גרעון אחריך. רעות גדולות אעשה אליך. עשה צוואתי אשימך ראש. ראה גידל אהבתי אליך. והקב"ה שהוא בוחן לבות וכליות ראה שהצדיק מצטער מתוקף מלחמת יצרו והבא ליטהר מסייעין אותו השי"ת הצילו ממנה ושילם שכרו והוא באשר ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו זהו לפום צערא שסבל בעצמו. אגרא שזכה לשכר גדול. א"נ לפו'ם במ"ק גימטריא אהי'ה. צער'א אגר'א במ"ק כ"ו כולם רחמים גמורים. יש"ל מתיר אסורים העלהו לגדולה ולהיות מושל בכל ארץ מצרים:

א"נ לפום צערא אגרא הכונה כפי הצער והיסורין שסבל יעקב אע"ה במכירת יוסף כנז"ל שילם לו הקב"ה שכרו שיבשרוהו לאמר עוד יוסף וגו' וירא את העגלות ותחי רוח יעקב אביהם ופירש רש"י ז"ל ששרתה עליו שכינה. ועוד אמ"ל הקב"ה אנכי ארד עמך מצרימה וגו'. ז"ש לפו'ם גימטר' יוסף כלומר כשיעור הצער שסבל יעקב אע"ה במכירת יוסף שכן תמצא שני תיבות צער'א אגר'א במ"ק גימטריא יעקב אבינו במ"ק. רמז ששילם לו הקב"ה שכרו כנז"ל כפלי כפלים. ודוק כי נכון הוא אם ישר בעהי"ת:

תוכן העניינים

אהבת עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה