אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
מסכת שבת
(ל"א ע"א) (למ"ק) מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי וכו' ובא לפני הלל א"ל מאי דסני לך לחברך לא תעביד. יובן עפ"י משל לאיש רך בשנים שהיה לו ירושה גדולה ולא ידע מה לעשות בה בא לפני דודו שאל עצה ממנו השיבו בערמה ויאמר לו אני אטפל עצמי לעשות מו"מ ותן לי המעות והריוח לחצאין אח"כ התעמר בו ויכזב וא"ל במסחר כך הפסדתי ומסחר פ' כו"כ הפסדתי. והנער בראותו כי ממונו הולך וחסר הלך אל חכם אחד לשאול ממנו עצה והשיב אותו מה תועיל בעצתי ודודך יאמר לך בהיפך. וטרם כל אודיעך כי דודך גנב ושונא אותך וכל רצונו לאבד ממונך ואם תרצה לקחת עצתי צריך שלא תשמע עוד אל דודך ולא תטעה בו לחשוב אותו עוד אהובך אז תועיל לך עצתי. הנמשל בכל דבר עבירה יש תאוה ליצה"ר והיצה"ר מראה פנים כאהוב לאמר מדוע תעזוב דברים מתוקים. לכן אמ"ל הלל דמטרם כל אודיע אותך דבר כולל הצלחתך וטובתך דעלך סני מי שהוא שונא לך ואורב לך. לחברך לא תעביד לא תעשה אותו אליך כאח וחבר ואחר זה בנקל יהיה לך הכל ודוק רבני אשכנז ז"ל:
ועפי"ז יבא על נכון פסוק מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך והוא במ"ש חכמי המחקר כי צרה הבאה לאדם ויש מקום לימלט ממנה לא ינום ולא ישן מרוב צערו בכדי שיחשוב כיצד יעשה אך כשלא תהיה תקומה לצרה אז תבא לו תרדימה. וישראל שאינם תחת המזל והתפלה והצעקה מועילים לא תבא תרדימה כי כל צרה יש לה תרופה בתפלה ובתשובה ובמעשים טובים. וז"ש מה לך יהוד'י נרדם כי אינך תחת המזל ובך לא שייך תרדימה קום קר אל אלהיך והתפלה והצעקה מבטלין הגזירה ודוק הרב ב"ש ז"ל:
(פ"ח ע"ב):
כשעלה משה למרום לקבל התורה אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמ"ל לקבל התורה בא. אמרו לפניו רבש"ע חמדה גנוזה יש לך מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות ואתה מבקש ליתנה לישראל מה אנוש כי תזכרנו וכו' אמ"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה. אמ"ל מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמ"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה וכו' אמ"ל כתוב בתורה אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם. לפרעה נשתעבדתם תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים ע"פ ע"ז יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם וכו' מיד פתחו ואמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ ואילו תנה הודך בשמים לא כתיב וכו' עכ"ל עי"ש:
והנה ל' הש"ס הנז' יתמה כל חוז'ה בי כי איך נעלם מהם דברי משה כי מה שייך להם קיום התורה הגשמית ומה היא השאלה מתחילה. והתשובה מה לילוד אשה בינינו וכי לא ידעו שבא לקבל התורה. ומה דייקו אם היא חמדה גנוזה או"ל. אבל הענין נראה כי באמת עבודת ה' שלנו לקבל התו' בכללים ופרטים היותנו בגדר הגשם והבחירה אל עבודת מלאכי מעלה אינו שייך כמאמר משה ע"ה בקיום התורה שלנו רק עבודתם לשליחות המקום כדכתיב ברכו ה' מלאכיו וכל עושי רצונו. וא"כ מלה"ש ידעו כי התו' שייך לבני אדם. אבל הם יהיו שלוחים לכך ליתנה לבני אדם כי זה הוא חלק עבודתם בשמים ממעל להיותם שלוחים למקום וזה הוא עבודתם ולכך בראותם שמשה עלה וחשבו שהוא יהיה שליח להוליך התו' מהקב"ה לישראל. טענו כי משה נוגע בשלהם ולהם שייך השליחות ולמשה קיום התורה היותו בני אדם בעל בחירה. ובזה יקנה שלימות. אבל הם יקנו שלימותם בשליחותם. וע"ז השיב הקב"ה לקבל התורה בא לא הוא השליח רק הוא מקבלה בעצמו ומידו לידו נתנה לשמור ולעשות כי הוא עיקר המקבלה. כמאמר הגמרא לא ניתנה תורה אלא למשה ואין כאן שליחות כלל. ועל זה חזרו לטעון כי כבר אמרו מלך שנותן מתנה לעבדו מתנה פחותה למען תהיה נחשבת ליקר ומעלה נותנה על ידו ובעצמו. וא"כ אעפ"י שהדבר הניתן בעצמותו אין כ"כ מעלה מ"מ לרוב מעלתו שהגיע לו מיד המלך בעצמו ליקרת הנותן דבר קטן לדבר גדול יחשב כי המלך חפץ ביקרו. אבל אם נותן המלך דבר יקר ונחמד אין המלך מקפיד ליתנו מידו ממש יען כי הדבר בעצמותו חשוב ונשגב. והוא הדבר שטענו מלה"ש אילו התורה בעצמותה אינה יקרה ונחמדה אזי ראוי לך ליתנה בעצמך לא ע"י שליח להגדיל יקר התורה. אבל להיותה חמדה גנוזה כל חפציה וכל דבריה יקרים.
וא"כ אין צריך לפאר הזה להיותה נתונה מידך ממש. ובלא"ה היא בעצמה כל חמדה. ולמה אתה נותנה לב"ו. מה אנוש כי תזכרנו. אין זה כבודך כ"א תנה הודך על השמים למלאכים עושי רצונך והם יהיו שלוחים להביאה לבני אדם לצוות עליהם בשמך לקיים התורה. ואמר ה' למשה להשיבם. ואמר משה הטענה הזאת היא תועיל אם אתם חשובים מבני אדם. א"כ לא נאות למלך מ"ה לתתה תיכף לידם כ"א ראוי שתהיו אתם אמצעי בינותינו. אבל באמת ישראל יקרים מכם. והביא ראיה לזה שכבר נודע מ"ש בזוה"ק כי במצרים לא היתה הגאולה ע"י מלאך ושרף ושליח כ"א על ידו ית' בעצמו כי כ"כ היתה הטומאה במצרים וסטרא דמסאבא. ואילו היה מלאך בא לשם היה משתקע בטומאה ח"ו והיו מוגשים בגשם העכורי ולכך לא שלח מלאך. ועכ"ז ישבו יש' שם ימים רבים ויצאו במעלתם לא נטמאו ולא נתגעלו בעבודתם ותועבותם. והרי זה אות ומופת כי נשגבה מעלתם ממלאכי השרת. וזה טענת משה כלום למצרים אתם ירדתם. הלא לא היה אפשר לכם. וכן כל המצות אילו היו שייכים בכם כבר עברתם עליהם. אילו היה בכם יצה"ר והייתם בעלי בחירה כאשר קרה להם לבני אלהים שנפלו קודם המבול.
ולא עם ה' קדושים. כובשים חומר המכאיב ובוחרי' בטוב. וא"כ נבחרו ישר' ממלה"ש ולכן ראוי לנו לקבל התו' מיד הקב"ה וחביבים ישר' שלא הוצרכו לשליח כלל. מזה תראו כמה גדולה מעלת ישר' ומה יקר חביבותם בעיני הבורא ית"ש. עכ"ל הרב מהר"י מפראג ז"ל:
וכאשר לענ"ד אני הדל אפ' לרמוז בס"ד בכו' מאמר הנז' רמז קטן והוא דידוע טענת המלאכים היתה מדין בן המיצר וכבר רמזו רז"ל במ"ש לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה. דהכונה דיש' עלו במחשבה להבראות קודם ולהם יאתה דין בן המיצר. ואפ' שזה שרמזו ז"ל בנועם דבריהם דר'ך אר'ץ קדמ'ה לתור'ה מה היתה כונתם בזה. ואולם עפי"ה א"ש שכן תמצא תיבות דר'ך אר'ץ בחילוף אותיות אתב'ש כזה אות ד' באות ק' אות ר' באות ג' אות כ' באות למ"ד אות אל'ף באות ת' אות ר' באות ג' אות צד"י באות ה' סך הכל גי' ישראל. וז"ש דרך ארץ שהם גימטריא ישראל הם קדמו במחשבה תחילה ובזה זכו לתורה ובטלה טענת המלאכים וק"ל: (דפ"ט ע"ב) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מ"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו וכו'.
לעתיד לבא אומר הקב"ה לאברהם בניך חטאו אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר אימא ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמ"ל בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה וכו' ופי' רז"ל שכונת אומרם ימחו על קדושת שמך הם הם העונות ימחו בשביל קדושת שמך כלומר עשה למען שמך. אבל לפשוטן של דברים רבים תמהו איך אבותינו הקדושים א"י זיע"א מסרו בניהם למיתה ח"ו באומרם להשי"ת ימחו עק"ש. ועוד אם יהיו ישראל כלים ח"ו מי הוא זה שיקדש שמו ית' בעולם ומה היתה כונתם באומרם ימחו וכו' ובמקומות אחרים מצאנו ראינו דאדרבא האבות המליצו טוב בעדם. כמ"ש אאע"ה להקב"ה הי"ל להזכיר להם מצות המילה שבבשרם. היה לך להזכיר מה שמסרתי נפשי על קדושת שמך כשהשליכוני לכבשן האש. וכן ג"כ יעקב אע"ה אמר רבש"ע היה לך להזכיר לי צער גידול בנים. ועוד אאע"ה מדתו חסד דכתיב חסד לאברהם ויעקב כליל תפארת. ואומרם ימחו היפך מדתם אפ"ל לענ"ד בס"ד שזו היתה כונתם במלת ימחו כאוז"ל ימחו העונות והוא תיבת ימח'ו במילוי כזה יו'ד מ'ם ח'ית וא'ו ע"ה בגי' עונות. וא"ת באיזה זכות ימחק עונם. לז"א ימח"ו ר"ת י'וד הרוגי מלוכה ח'נניה מ'ישאל ו'עזריה. שכולם מסרו נפשם על קדושת שמך. זה רמז הראשון. ויעקב אע"ה רמז במלת ימח"ו ר"ת יצחק משה חנה ובניה. שהם ג"כ מסרו נפשם עק"ש כידוע לכל. יצחק בעקידה. משה בעגל. כדכתיב מחני נא וכו'. חנה ובניה מסרו עצמם להריגה שלא לעבוד ע"ז כדאיתא בש"ס דגיטין פ' הניזקין ובאיכה רבתי ע"ש. עוד ימחו על קדושת שמך נוט' בגי' תלמוד ס"ת גי' תנ"ו ר"ת תורה נביאים וכתובים. ר"ל זכות התו' יעמוד להם וע"י ת"ת מכניעים מעליהם הסט"א שהיא פלונית ולעומת זה עשה האלהים. שכן תלמו"ד גי' סטרא אחרא. שהתלמוד מכניעו גם את זה לעומת זה:
א"נ אפ"ל בס"ד דאיך אאע"ה דמדתו חסד ילמד עליהם דין באומרו ימחו ותראה שתיבת ימח'ו גי' דין. וגם יאע"ה שהוא ת"ת מסרם למיתה ח"ו. אבל אפ"ל דתיבת ימח'ו במ"ק גי' רחמים במ"ק. רמז דאדרבה יתנהג עמם במדה"ר. א"נ ימח'ו בחילוף אתב'ש הם אותיות פסים גי' למען. שיעשה למען שמו. א"נ ימח'ו במילוי כזה יו"ד מ"ם חי"ת וא"ו בגי' זכות מילה די. כדכ' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ויעקב אע"ה אפ' שרמז בתיבת ימחו במילוי כנז' הם גי' בצער גידול בנים די ע"ה:
באו"א תיבת ימח'ו חוץ מהפשט שרמוז בה שבח ומעלה לישראל. והוא תיבת ימח"ו בנוט' ישראל מקיימים חוקים ומשפטים. ח' ימי מילה ופדיון. א"נ ר"ת חודשים מועדים ושבתות ישמורו. ישראל חכמים מחוכמים וקדושים. ישראל חביבין והמצות מקיימים. יומם ולילה מחדשים חידושים - יקרים מפנינים חריפין ונחמדים. ישראל חשובים ובתורה משכילים. וכאור חמה מתורתך יזהירו. יומם ולילה חיובם משלימים. ישראל מיוחסים חסידים וטהורים. ישראל מוכתרים חכמה ובינה. ישראל מלאים חסדים ורחמנים. ישראל מעונים ומיראתך חרדים. חמלה וחנינה ישפיע ממרומים. ממדת חסדיך ירחם ויגאלם. ישראל מתוודים חטאתם ומתנחמים. ומבקשים חנינה מחילה ישועה. ישראל מאמינים ובצילך חוסים. ישראל חסידים מקדישין ומעריצין. ישראל מעולים ובאחדות חונים. ישראל מחזיקים וגומלי חסדים. ולאביונים חלק מממונם יתנו. מדביקותו יתברך חכמה ובינה - ודעת ממקור חיים ישיגו. ישראל חכמה ושכל מלאים. חומרות וסייגים ישראל מדקדקין. חלק ה' ונחלתו מיוחדים. דכתיב כי חלק ה' עמו וכו'. יה נון חזקם ואמצם. ולפני מלכים יתן חנם. יה ולגאולתם חושה מהר. חודשים ימים ושנים מונים. ישראל חברים משכימים ומעריבים. ובבתי מדרשות חקירות ידרושו: באו"א כפי הנז"ל ימחו העונות בגימ' כנז"ל ואומרם ימחו הוא בתמיה כלומר ישראל שהם מלאים מצות כרימון ימחו וכמה מצות שהם רמוזים בנוט' ימח'ו דהיינו אות יו"ד יראה דכ' ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה. יציאת מצרים דכ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. ישיבת סוכה דכ' בסוכות תשבו ז' ימים. מצות יבום. יובל. יולדת להקריב קרבן. אות המ"ם. מזוזה. מעקה. מילה. מחצית השקל. מחיית עמלק. מצה בפסח. משפט. כדכתיב שופטים ושוטרים תתן לך וכו'. מקדש. דכ' ומקדשי תיראו. מוספין. מנחות. מתנות כהונה. מעשר ראשון. מעשר שני. מעשר בהמה. אות ח'. חלה. חליצה. חתנים. כדכ' נקי יהיה לביתו שנה אחת. ימח"ו ר"ת ישראל משמחים חתנים ומרקדים. אות ו' ואהבת לרעך כמוך. שכלול בה כל התורה כולה. ואהבתם את הגר. והשבת דכתיב ושמרו בנ"י את השבת. וכהנה וכהנה. א"כ עשה למען קדושת שמך ודוק. וש"י:
עוד אומרו לעתיד לבא אומר הקב"ה לאברהם בניך חטאו אומר לפניו ימחו על קדושת שמך. אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים. אפשר דבעי רחמי עלייהו אומר לו בניך חטאו אומר לפניו ימחו על קדושת שמך. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. אמר לפניו בני ולא בניך וכו'. כידוע. ואם תמצא לומר כלם עלי הא קריבית נפשי קמך וכו'. וכל המפ' ע"ה תמהים איך אאע"ה שמדתו חסד דכתיב חסד לאברהם תיכף באמרו בניך חטאו שיאמר ימחו על קדושת שמך.
ובמקום אחר בגמרא מנחות פרק ה' ראינו בשעה שהחריב הקב"ה את בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם עומד בבית המקדש אמר לו מה לידידי בביתי אמר לו על עסקי בני באתי ופי' מהרש"א ז"ל להתפלל עליהם כדמוכח בקרא דכתיב לעיל מניה ואתה אל תתפלל כמ"ש התוספות לפי פשטיה דקרא בירמיה ופי' הרי"ף ז"ל שאברהם אבינו ע"ה היה עומד בבהמ"ק בתפלה כדכתיב אל המקום אשר עמד שם. שהיא תפלה ואמר לו על בני באתי להתפלל עליהם. עוד אמר לו היה לך לזכור להם ברית מילה שהרי עתיד הקב"ה לגאול את ישראל בזכות המילה כדכ' גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וכו'. אמר לו ובשר קודש יעברו מעליך אמר לי שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה. אמר לו רעיתי כי אז תעלוזי. עוד יצחק אבינו ע"ה אחר כל השתדלותו בחשבון השנים באמרו כמה שנותיו של אדם וכו' כידוע. סוף דבר אמר לו פלגא עלי ופלגא עלך וא"ת כלהו עלי הא קריבית נפשי קמך. עוד אמרו במד' אמר יעקב אבינו ע"ה רבונו של עולם היה לך להזכיר לי צער גידול בנים מזה מובן שכול ע"ה זיע"א המליצו על ישראל לטובה ואיך נוכל לומר שאומרם ימחו על קדושת שמך היא כפשטה.
אלא אפשר שכונתם בתיבת ימחו היא על העונות שימחו בשביל קדושת שמך. שישראל יקדשו שמך והוא אותיות ימח'ו במלוי כזה יו'ד מ'ם חי'ת וא'ו ע"ה בגי' עונות. ואפשר באותיות ימח'ו בכל אות מהם רמזו בה ע"ה לשבח והוא אות היו"ד היא רומזת לעשרת הדברות שקבלו ישראל בהר סיני ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שהם כנגד תורה שבכתב ותו' שבע"פ. אות מ"ם היא רומזת לארבעים יום שעלה מרע"ה לקבל את התורה כדכ' ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. אות חי"ת היא רומזת לשמונה ימי המילה דכתיב ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וארז"ל כל מצוה שקבלו אותה יש' בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה. וארז"ל אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. אות הוא"ו היא רומזת לשתא סדרי משנה שהיא תורה שבע"פ:
באו"א אפשר לרמוז באותיות ימח'ו אות היו'ד היא רומזת לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. וארז"ל לא נברא העולם אלא בשביל ישראל דכתיב בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקראו ראשית דכ' קודש יש' לה' ראשית תבואתו. אות מ"ח הם רומזים למ"ח מעלות שהתו' נקנית בהם כדאיתא בפרקי אבות. אות הוא"ו היא רומזת על פסוק שמע יש' שיש בו ששה תיבות שקורין אותו פעמים בכל יום ומוסרים את נפשם על קדושת שמו יתברך אפשר זה הוא כונתם ימחו העונות כדי שישראל יקדשו שמך כנז':
באו"א כנז"ל באמרם ימח'ו שתי פעמים והם כונתם על העונות שימחו. והוא בהקדים מה שפירשו ז"ל על פסוק כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו רמזו אותו על יום הכפורים שהוא יום מחילה וסליחה וכפרה שיחזור האדם בתשובה והקב"ה מקבל תשובתו. אפשר שזה רמזו באותיות ימח'ו אות היו"ד היא רומזת לעשרת ימי תשובה כנז'. יום הכפורים שהקב"ה מקבלם בתשו'. אותיות מח"ו נוטריקון מתודים חטאתם ואומרים - ה' מלך חנון ורחום. מחסדיו ימחול חטאתם ופשעם. ישראל מלאים חרטה ומבקשים יחד מחילת חטא וכפרה. ישועתך מצפים וחנוניך חנונים. ישראל מלאים חסדים ורחמנים. יש' מיוחסים חכמים ונבונים. יש' חכמתם מיושבת ונכונה. ישראל חביבין וחביבה משנתם. יש' מקטנותם חריפין וזריזין. ישראל מעולים וגומלי חסדים. ישראל מחשבים חודשים ושנים ודוק:
נחזור לנושא מקדם במה שכיוין אברהם אבינו ע"ה להמליץ טוב בעד בניו לומר להקב"ה לזכור להם ברית מילה כדאיתא במס' מנחות פרק ה' והוא על סמך משארז"ל אם יש עליו מלאך מלין אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וכו'. והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו יתמלא עליו רחמים ואמר לו לזכור להם ברית מילה בשביל שמצוה זו שקולה כנגד כל התורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ודרז"ל על התורה ועל המילה. ותיבת ברי'ת בגי' תורה ע"ה. ותיבת מיל"ה בחילוף אותיות א"ת ב"ש בגי' עץ. והתורה נקראת עץ דכ' עץ חיים היא למחזיקים בה. ואפ' במה שכיוין באומרו לזכור להם ברית מילה לרמוז באלו התיבות שמות הק' היוצאים מהם והוא בתיבו' ל'זכו'ר ל'ה'ם ר"ת וס"ת עולה ש' בגימט' אלהים דיודי"ן שהוא מורה רחמים גמורים. תיבות ב'רי'ת מ'יל'ה ר"ת אותיות שם מ"ב ס"ת אותיות ת"ה בגי' שדי הויה אדנות. אותיות אמצעיות ריי"ל אפשר שאות יו"ד היא רומזת כנגד עשר ספירות ואותיות רי"ל הם רומזים לד' שמות הקדושים עסמ"ב עה"א. באו"א אותיות ריי"ל ר"ת רמז לשמונת ימים ימול לבן רצונו יתברך יעשה. באו"א אותיות ריי"ל בגי' נר. והתורה נמשלה לנר דכתיב כי נר מצוה ותורה אור. ותיבת מילה ר"ת וס"ת שם מ"ה:
באו"א באומרו לזכור להם ברית מילה אפשר שכיוין לרמוז במספרם כמה שבחים לישראל והוא בגי' בני מלאים מצות כרמון. הם צדיקים קדושים וטהורים. אהובים גומלי חסדים בישנים רחמנים. יש' הדורים הם בנים חביבין. א"נ ע"ה ישראל טובים וזכאים ונבונים ומיוחסים. א"נ ע"ה אוהבים שלום וחכמה ומוסר וצדקה. א"נ ע"ה ועובדים את ה' באימה וביראה ובפחד ובחלחלה. אזי ומכבדים התלמידי חכמים ומחזיקים בידם ע"ה. וישרנים ונאמנים ולאב ואם אזי מכבדים עב"ב. ישראל בחיבה נעלבים ואינם עולבים. חכמים ויראים ושפלים וענוים עב"כ. והם סובלים יחד בעול הגלות המר הזה. אדון העולם ומי כעמך ישראל גוי אחד ובאהבה ובחבה. הימצא אומה כזה בכל האומות ודאי ודאי לא ימצא כלל ע"ה ודוק: באו"א באומרו ברית מילה אפשר שכיוין אאע"ה שבח לישראל והוא בנוט' ברי"ת בראשית ישראל ראשית תבואתו. מיל"ה ישראל מלכים התורה לומדים. דכתיב בה בי מלכים ימלוכו מאן מלכי רבנן. בקול רנה ישירו תהלתם. מצות המילה ישנה לעולם. בשמחות רבות ימולו תנוקות - לשמונת ימים מימי הלידה. ישראל תדיר ראשית בכוריהם - לתשלום החודש מיד יפדו. בני ידידי תמיד רודפים - יחד לקיים מצות המילה. ישראל תמימים בשכר ראוים - ישלח להם מאוצרותיו המלאים. בשלש רגלים יעלו תמיד - לירושלים יהנו מזיו השכינה. ברוב רחמיך תחיש ישועתם. לישועתך ה' הם מצפים. ישלח להם משיח הגואל. מארבע הקצוות יקבצם לירושלים - המהוללה לבית מקדש ה'. מרחמיו יחזיר העטרה ליושנה. הכהנים לויים יעשו מלאכתם. הכהנים לעבודת מקדש ה'. הלויים ישוררו מנגינתם לאל. ישראל מביאים הקרבנות לבית המקדש לכהנים יהיו מקריבים. מצות המילה לישראל יחדיו. לשמונת ימים הילד מלים. לשמחת מילה יעשו הסעודה. יום משתה לכל הקהלה. מינים המשובחים לפניהם ישימו. הודאות לאל מרום יהללו. יין משובח לברכת המזון. הכוס מלא להגדול יתנו. מיני הפירות לפניהם יתנו. לאבי הבן מברכותיהם יברכו - יגדלהו לתורה היא מאירה. לומדי התורה מארכת ימיהם. המרבה ישיבה משיג לחכמה. התורה מילה למאזנים יחד. מצות המילה לא יערכנה. מרגליות לא יערכנה המטמוניות. לבן הנמול מאהבתם ינשקו. ישראל מצווים למול הילד. משיכרות הערלה ימהר לפריעה. ברי'ת מיל'ה במ"ק בגי' כ"ב היא כנגד כ"ב אותיות התורה. ברי"ת מיל'ה בגי' היא יסוד חזקו ואמצו לקיום העולם ודוק:
ואפשר אם יראה בעמו"ר עפ"י כל האמור שטעם הגלות הוא בהק' משארז"ל אין מקבלים גרים לימות המשיח ודון מינה דוקא לימות המשיח אין מקבלים אבל עכשיו מקבלים. ואז"ל אחד מטעמי הגלות בכדי שיתוסף עליהם גרים. עוד אז"ל טעם הגלות בכדי לתקן הרפ"ח ניצוצות שנפלו בעמקי הקליפה ולהעלותם לקדושה זה הוא סיבת הגלות ודוק:
עוד למעלת המילה. ידוע מה שארז"ל שקולה מילה ככל התורה כולה וגדולה יותר שעל התורה נכרתו עליה שלש בריתות ועל המילה י"ג בריתות ואלמלא שקבלו ישראל ברית בשר לא זכו לקבלת התורה שהיא ברית הלשון. עוד ארז"ל שבזכות המילה נקרע הים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ואיזהו ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה הוי אומר זו מילה ואותו חק ששמתי לשמים ולארץ והתניתי עמהם לשנות הטבע לעת הצורך ולקרוע הים לפני ישראל ואמרו בזוה"ק פ' לך לך דף רצ"ה כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא כאילו הקריב כל קרבנין דעלמא לגבי קוב"ה וכאילו בני מדבחא שלימתא קמיה. עוד אמרו במדרש גדולה מילה שניתנה לשמונה שהרי כל השבטים נמולו לשמונה עכ"ל והוא תמוה. ויובן דידוע שיש שני טעמים דהמילה לשמונה ט"א כדי שלא יהיו אביו ואמו עצבים וכל העם שמחים. ט"ב משום דדומה לקרבן דכתיב ביה ומיום השמני והלאה ירצה. ונ"מ בין שני הטעמים דלטעם משום דדומה לקרבן א"כ זה מורה חשיבות ומצוה שדומה לקרבן:
וט"ב אין זה חשיבות המצוה רק חסה התורה על אביו ואמו שלא יהיו עצבים. ועפי"ז אתי שפיר פירוש המדרש גדולה מילה שנתנה לשמונה גדולה דיקא שיש חשיבות, ניתנה לשמונה שדומה לקרבן וכ"ת דלמא כטעם השני ואין זה חשיבות. ולז"א הרי כל השבטים נמולו לשמונה. ואמרו בגמרא דתאומה נולדה עם כל שבט ושבט. והרי אמה טמאה לידה מצד הנקבה שילדה אלא ודאי הטעם שנתנה לשמונה שדומה לקרבן ודוק. ואמרו בזוה"ק בפ' ויגש ד' ר"ט על פסוק ויהי כשמוע אליהו וילט פניו באדרתו והנה אליו קול ויאמר מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי. א"ל הקב"ה עד מתי אתה מקנא לי טרקת גלא דלא יכיל לשלטאה בך מותא לעלמא ועלמא לא יכיל למסבלך עם בני. אמר ליה כי עזבו בריתך בני ישראל. אמר ליה חייך דבכל אתר דבני יקיימו קיים קדישא אנת תהא זמין תמן והא אתמר ובגין כך מתקנין כרסייא לאליהו דאיהו זמין תמן. אפשר עפ"י הקדמה זו יבוא על נכון כי אותיות אליה"ו בחלוף אותיות את בש הם אותיות מצפת'ך בגימטר' עת המילה אליהו בא עה"א והכו'. א"נ והכל אומרים לו ברוך הבא. א"נ אותיות אליה"ו בר"ת ובעת המילה אליהו לפניו יתראה. ואומר לפני האל אשריהם ישראל. וזאת המצוה יכולה להגין אליהם ומעורר את הרחמים לפניו יתברך. ישראל לומדים התורה אהובים ורחמנים. ומצות המילה יסוד אמין לעולם. ודם המילה יחשב אשה לה'. אשריהם וכקרבן ירצה לפני האל. ומעשה ידי אדם לישראל העדיף. השבת והמילה אות לבני ישראל. אהבה ושמחה ילד הנמול לשמונה. לילד הנולד ומהול אותו ימול. והוא שצריך לעשות לו פריעה כדכתיב המול ימול. ומצוה הראשונה לאברהם אתחלתא ימול. ומצות המילה לזרע אברהם ייחדה. למצות המילה ומגהינם יציל אברהם. לאהבת המצוה ובגליות יקיימו אותה. ולחבת המצוה לגזירות אל יגורו. ולמסירת הנפש לקדושת אלהותו ימסורו. לקבלת התורה והמילה יסודם אחד. דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וכו' והעולם יסדו לקיום אות המילה ויום המילה לישראל אורה יתירה. ומעדן יבואו הנשמות לשמוח אתם. לשמחת הבנים והקרובים יבואו אליהם. לשמחת אבי הבן והמשפחה ישמחו. ימי המילה לשמונה. ושלושים הפדיון. (אם הוא בכור) ומכינים את הכסא לאליהו ימצא. המילה והפריעה יהיו להמשך אחד. אליהו ומלמד הסניגוריא לפניו יתברך. ואומר אשריהם למצות האל יקיימו. וכל האומות לא ידמו אליהם. ולרחם אביונים לסעודת המילה יסיעו. ולסעו' אליהו הנביא לקהל יזמינו.
לרוב השמחה אוכלין ושותין יין. ולהודות לאל אומרים יחד הפיוטים. אביו ואמו הודאות לאל ישירו:
באו"א על פי הקדמה הנז' יבא על נכון מה ששמעתי מאחד מערי תימן ר"ת פסוק ואל"ה שמו"ת בנ"י ישרא"ל הבאי"ם מצרימ"ה א"ת יעק"ב אי"ש ובית"ו בא"ו. וחייב אדם למול הבן. שפחה מילדת ואם תלד. בסכין נאה ימול. יזמין שכיניו ריעיו אוהביו למילה. המל בנו אברהם יציליהו מגהינם. מוהל צריך רחיצת ידים מאחר המילה. אליהו תמיד - יעמוד על קדושת ברית. אביו יברך שהחינו ובו ביום יעשה תורה וסעודה. ברוב אורה ושמחה. באו"א אפשר אותיות אליהו זיע"א הם רומזים על ענין עובדי הבעל כמובא בנביאים מלכים א' י"ח והוא אותיות אליה"ו בר"ת ולעקו' אלילים הזרי' להר יקבצם. ולהקריבם יחד את הקרבן לאלהיהם. ויצעקו לבעל אולי הוא יענם. לא הענם אולי ישן ויקץ. ויוסיפו לצעוק אליו הבעל יענינו. היכי? אזנים להם ולא ישמעון (בתמיה). אליהו יהתל להם ויאמר הקיצוהו. והמתין אליהם לעת המנחה יעמד. - ליהו לתפלה ואמר השם יענני. ומשמים ירדה אש להבה המזבחה.
לנביאי הבעל אספם יחד וישחט ארבע המאות וחמשים לכלבים יאכילם. ופרסם אלהותו יתברך לעיני העמים. הוא אל יחיד ומיוחד לעולם. וכלם האמינו יתברך לעד אחד ויאמרו ה' הוא אלהים. (ה' הוא האלהים):
באו"א אפשר שאותיות אליהו הם רומזים על הגאולה שתהיה במהרה בימינו אמן. והוא אותיות הנז"ל בר"ת אליהו יבשר- הגאולה ובשופר לתקוע. אשריהם ישראל התשו' והצדקה לטובתכם. למהרה יבא הגואל ויגאל אתכם. ויוליך אתכם לארץ ישראל הקדושה. ארץ יקרה ונחמדה לרוב הדרה. יזכו לעבודה ולהקביל אור השכינה.
יחזיר את העטרה ליושנה וכמקדם. ומכנפות הארץ לנדחים אותם יקבץ. במהרה ב"א:
שבת דק"ה ע"ב: (למ"ק) כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו מדה כנגד מדה, וקשה מה היא המכ"מ שיש. ומה ענין עצלות בהספד לענין לקוברו בחייו. ויובן בהקדים משארז"ל נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור דאע"ג דקיי"ל אין נפרעין מן הערב תחילה היינו לגבי בני אדם משום דהערב טוען כלום נתחייבתי אלא כל זמן שלא מצא בע"ח לגבות את חובו. מה שאין כן לגבי השי"ת שמו אשר בידו נפש כל חי ונתרצה בערבות היינו לענין דיגבה ממי שירצה ע"ד מ"ש מוהר"י כולי ז"ל בהגהותיו לס' מש"ל פרק כ"ה דהלכות מלוה ולוה משם הרב מש"ל בההיא דבמת"ת אמר הקב"ה תנו לי בניכם ערבים וכו' דאע"ג דקיי"ל אין נפרעין מן הערב תחילה מ"מ לגבי קוב"ה ישת"ש אשר בידו נפש כל חי ואפי"ה נתרצה בערבות היינו לענין דיגבה ממי שירצה. עוד נקדים מ"ש פ"ק דע"ז ד"ד ד' חשובין כמת וחד מינייהו מי שאין לו בנים. ועפי"ז יע"ן כל המתעצל בהספדו של ת"ח בטענה דלא מת מצד הערבות שהרי אין נפרעין מה"ת אלא ודאי בחטאו מת ומה לו לספוד עליו. איש כזה ראוי לקוברו בחייו. דהיינו שימותו בניו בחייו דקרוי מת כנז"ל כדי שירגיש מזה דמה פשעם ומה חטאתם של התנוקות אם לא מצד הערבות שנתערבו באבותם במת"ת. ואז ידע ויכיר דלגבי קוב"ה דבידו נפש כל חי ואפי"ה נתרצה בערבות דהינו רמ"ג רמ"ג וממילא לגבי צדיק נמי דכוותא. ובזה אתי שפיר מקראי קודש בד"ה א' י"ו זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו. ר"ל בזמן שזרע ישראל הם עבדו ר"ל בשם עבדים שאין הולכים כשורה אז בני יעקב שהם הצדיקים דמקרו בשם בנים בחיריו ר"ל בוחר בהם ולוקח אותם מדינא דערבות. וכ"ת והא קיי"ל אין נפרעין מה"ת ל לז"א הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו ר"ל דבידו נפש כל חי ואפי"ה נתרצה בערבות דרמ"ג רמ"ג. תדע לך חילוק זה. זכרו לעולם בריתו שהיא התורה ביום מת"ת דביקש ערבות מפי עוללים ויונקים וכו' והא אין נפרעין מן הערב תחילה אלא ודאי על כרחיך לחלק בהכי דלגבי קוב"ה נפרע מן הערב תחילה הכי נמי לגבי ערבות הצדיקים. ובענין הערבות הנז' אעיקרא דדינא פירכא מכיון דכנפש הבן נפש האב הכל בידו יתש"ל א"כ אפי' בלא ערבות הבנים יכולים ליענש. צ"ל דאין הכי נמי אלא כדי לחתום פיהם של אוה"ע שטענו מה ראו אלו להתקרב יותר מאלו. א"ל הקב"ה הביאו לי ס' יוחסין שלכם כשם שבני מביאים. והכונה דכולהו בני הגונים נינהו. ועפי"ז יע"ן מפי עוללים ויונקים יסדת עז למען צורריך. הכונה למה מפי עוללים ויונקים יסדת עז שהיא התורה והרי כנפש הבן נפש האב ולמה בקש הבנים לערבות. לזה תי' למען צורריך לבטל טענת מה ראו. ובזה הנה נכון אתי מקראי קודש למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי. ידוע דהצדיקים נקראים בשם יום שמאירים את העולם במצות ובמעשים טובים. לז"א למשפטיך דהיינו תוקף דינך עמדו לכפר על הדור ע"י נטילת איזה צדיק שנקרא יום מצד ערבות וכי תימא אין נפרעין מה"ת. לז"א כי הכל עבדיך אפי"ה נתרצית בערבות לענין רמ"ג. רמ"ג. ואח"כ אמר לולי תורתך וכו' ר"ל מי גילה לנו רז זה לחלק בהכי לולא תורתך. דלא נתתיה אלא בערבות דמינה ידעינן חילוק זה כמש"ל אז אבדתי בעוניי שהצדיק אינו לכפרה א"כ ח"ו תצא אש עד אבדון תאכל. ואל זה סובב הולך כונ' הפ' אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים. ר"ל אחת דבר אלהים דהיינו אין נפרעין מה"ת שתים זו שמעתי לחלק יצאת הני תרתי דנטילת הצדיק ונטילת הבנים מצד הערבות אע"ג דאין נפרעין מה"ת. תשובה לזה כי עז לאלהים ר"ל דלגבי קוב"ה שאני דהוא שליט ותקיף ומלכותו בכל משלה ואפי"ה נתרצה בערבות לענין רמ"ג רמ"ג וכ"ת ועליה אני דן דס"ס מאחר דבידו נפש כל חי אמאי עשה ה' ככה בערבות לז"א ולך ה' חסד זה הוא חסדו יתברך שבנטילת אחד די לכפר על הדור דאל"כ היה מן ההכרח כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ודוק: