אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
מוסרים נאים
למ"ק אם המצא תמצא עולה בשפתיך. ותהי האמת נעדרת. איש אמונים מי ימצא. אם מאן אתה לשמור משמרת מוצא שפתיך. מי חכם וישמור אלה. אם אין פניך הולכים באורח מישור ומעגלי צדק. מי ומי ההולכים:
אם הזמן לך תתנכר. וזמן בוגד לך התאכזר. השקט ובטח. כי המגור הוא לא ידחה מה שגזר. כל דגי הים מספרם מי הגיד לך. חום הרב שבא. באב שבר המוח. אדמה איש אשר יתן רכושו אלי זרים. וימנע מקרוביו. אלי עין אשר קרוביו. ולא יראה אשר ישכון סביביו:
אדם אשר יאריך בשולחנו ימיו כפלים. לו ומנוחתו. אכן מאוד יזהר בחשבונו. יעשה כמו כן ביציאתו:
שלשה הם ידך עליהם. לבב משכיל ויכפול כאיבו. אנוש דעה. ומנהיגו משוגע. ואיש צדיק ורשעים ישלטו בו. מי אשר לא יהא מושל בנשמתו. איך יהיה מושל בזולתו. שררה אל תהי שואל בעירך. ואל תבזה לעולמים צעירך. אם הזמן יציק לך. מחר ירחיב לך. כי אחרי תוגה שמחה וטוב לבב. זכור לבן עמרם עלה אל הר סיני. אשר היה רועה לצאן חובב. בעת תמצא חבר דוד נעים שמור אותו כאחלמה. ואם טעם לפגם יהיה טעמו. אמור לו מה לי ולך. ואח למה. קח מיד כילי נדבה בעת לא תמצאנה מיד נדיבים. הלא אריה בעת לא ימצא הצאן למחסורו. הלא יטרוף כלבים. שואל מיד כילי מתן. טוב לו שיובל לקברות. כי הוא דומה לדייג. שהולך לצוד דגים במדברות: מה יערוץ זבוב קצוץ כנפים. להלל את נשר הגדול אשר יעוף בשמים. מאשר הרצון חושק. אפיסת היכולת עושק. אות הקב על עצמות אויב המקנא בי. בראות כי רב לי ורב טובי. הנה מאחר שלבו עושה בו שפטים. מה לי ולאחר לריב ריבי. כל אנוש תוכל לרצות חוץ מאיש עלי עושרך מקנא בך.
כי לא מרוצה יהיה לבבו. עדי יאבד עושרך וכל אהובך. כי רש בחכמתו הכי יעשיר. אך הכסיל מהר יהיה גורש. איש אויל ובער. לחכם ישוער. היותו בשער חכמים ונבונים. שפתיו יחבר והוא לא ידבר דברים משונים. אם מזאב תקנה דבר. מהכסיל תקח מוסר. אם העור יהיה צופה. גם הכסיל יהיה רופא: מטוב האל אל השואל ידך תרחיב. כי אם תצבור חיל כחול. בקפיצת יד אל תתפאר. כל הנותן יפלא. ושכר הרבה עליו ישאר. אם ימתקו כל מי הרוש. גם הכילי יהיה לראש. אל כל טועה.
זה לו מטעה. ליבא בעי רחמנא. ולכל דברי צורכו יורה. אנוס פטריה רחמנא. ובספרים כתוב בהם. וחי בהם. אמר רחמנא:
אל נא תבזה גבר חכם דן דין אמת לאמיתו. כי עין רואה לתת לרשע רע כרשעתו. כי המבזה ת"ח אין רפואה למכתו. הלא תראה כי כן קרה לקרח ולכל עדתו:
תן במאזנים יחד אנשי שם ואנשי מדות. אף גם ערב בהם בני חכמה אבות ותולדות. ובכף שניה הנח גבר עניו שפל איש חמודות יהיה מכריע לכולם. בלי ספק עשר ידות:
אם לא תוכל הכר. האם חמור הוא זה אם שור הבר. שא נא עיניך וראה למי אשר יחובר.
אם יתקרב אל הטמא. מינו הוא ארי או חברבר. ואם אל הטהור שור או עז. הוא רגלים לדבר:
אין זה נקרא סומא. שעין אחד לו נעדר. כי יספיק לו עינו שני. להשמר מקוץ דרדר. אך איש שוטה וכסיל אין לו תואר ולא הדר. הוא עד נצח לא יראה אור. מראש ניסן עד סוף אדר:
יראת הרוממות עיקר הכל היא שורש האילן. המושכלות הם זמירות. להסתופף תחת צילן. הפעולות הם הפירות. אשר בסוף הוא אוכלן. והמדות הם כעלין על הפירות להצילן:
גבר חכם אם כי חלש. נקרא גבור איש מלחמה. אך גבורים בלי דעת. כחצביה מלין קטיעא מפתח היא התבונה לכל אוצר ודלוסקמא. ובלעדה לא יפתח איש אפילו כמלא נימא:
כמו חולה אשר ישתה מן הרופא בלי דרוש. משקה זה מדוע אדום. אם פורה ראש. כן דברי חכמים שתה כיין ותירוש. רפאות תהי לשרך ללבב וגם לראש: כאשר נאה לו למתואר. החוטם לפנים. וכמו כלה נאה בלבוש רקמה סוגה בשושנים עם משבצות זהב אופיר מעולפת פנינים. כמו כן נאה הכניעה לחכם ונשוא פנים:
כאשר קצר המצע עם נחש מהשתרע. כמו כן לא יתקרב אל הכעסן אוהב וריע. הוא נמשל כבהמות אינו עומד אך להריע. הלא גם המן למרדכי כי אין כורע. מאוד השמר במה שלא הורשת לדבר. וגם במה שלא תוכל להשיגו לא תתחבר. כי כל פועל או דיבור. בלי יסוד פתע ישבר. בן אדם כלך מדרך זו מדוע אתה עובר:
מראש ועד סוף הכל יודע דעת עליון. אם אחטא ואם אשוב גם מבטן והריון. ועכ"ז בחירתי בידי היא על כל הגיון. סוד זה כמוס נפלא אשר לא יסבלנו כל רעיון:
במלא כף ענוה תציע לה על כל בלואי פשתן. ערב בה קומת שפלות. הגדל בקיר או בביתן. גם מגרעיני ההכנעה. שתים כהלכתן. ורפא בהם כל מחלה. דברים כהוויתן:
אף כי יהיה לו שבע ידות בחכמה. לאיש גאון כעש יהיה. ימכור עמו בלא מחיר והון. נקרא תועב נחש שרף. סרחון ודראון. אז ביום עברה. יובל לחרפות ולבור שאון:
כאשר חכמי הטבע בנגלות המה חוקרים. בכל חכמותיהם עיניך תחזינה משרים. אך כאשר יגביהו עוף אל השמים כנשרים. דע כי אפרם אפר כירה. ומימיהם מי המרים:
מוסר מספר מגדל עוז שחברו מע' הרב הגאון מעוז ומגדול הצדיק המפורסם מוהר"ר "יעקב עמדין" זיע"א אחד מרבני אשכנז. ולהיות שספר הנז' אינו מצוי אצל כל אדם על כן חשבתי להעתיק אחד מאלף ממאמריו ז"ל ממוסרים אשר הם מתוקים מדבש ונופת צופים:
אמר החכם. האוהב הנאמן. מי שהתנדב לך ממונו בעת רצונך. ובנפשו בעת צרתך. אמר כשתרצה להתחבר עם אדם. הכעיסהו. ואם יודה לך על האמת בעת כעסו התחבר לו. ואם לאו עזוב אותו. אמר אל תבטח בהודאה מי שתתן לו. עד שתמנע ממנו. כי הסובל הוא המודה. והחרד הוא הכופר. אמר אל תתחבר אלא למי שמכיר ערך מעלתו. אז טוב לך בחברתו. אמר מי שרוחו יקר ודעתו נוחה חבורתו טובה. ואהבתו מתמדת. אמר כשתרצה לדעת מי יאהבך או מי ישנאך. ראה מה יש בלבבך. אמר מי שהשליך טרחו עליך. ומנע ממך טובתו.
אל תאמין באהבתו. ואמר לחכם למי מבני האדם תאהב יותר. ואמר מי שרבו טובותיו אצלי. ושאלו במה מכיר האדם אוהבו. והשיב כשהלבבות והלשונות רצות בו. אינם צופות כי אם אהבתו. ולא מדברות כ"א בשבחו. ואמר כשתאהוב אדם. לא תחניף לו ולא תשאל עליו. כי שמא תמצא אויב שיספר לך מה שאין בו. ויפריד בינו לבינך. הזהר ממי שאהבתו כפי הצורך. כי אם השלמת הצורך תשלם אהבתו. ואמר אל תשיאך אהבת המלך. כשהוא אוהב אותך. וכשאתה בטוח מן השר. אל תירא מן המלך. ואמר לא אהבני אדם שלא היתה לו אהבתי זכה כל ימי. ולא שנאני אדם שלא התפללתי בעדו שישרהו הבורא. ולא האמין אדם אותי על סודו וגליתיו. ולא שלחתי יד בדבר שאינו הגון. ולא אמרתי הן וחזרתי בי אפילו אם הייתי מאבד כל ממוני ממני: ואמר כשקיימו השרשים הלבבות. יראו הציצים על הלשונות. ולא תראה לך אהבה ישרה אלא מלב שלם. ושאלו לחכם מה היא האהבה ואמר נטות הלבבות והתחברם יחד. ואמר אין נקב המחט צר לשני אוהבים. ואין רחב העולם די לשני שונאים. והוא שאמרו רז"ל כד הויא רחימתין עזיזא אפותייא דספסירא שכיבן. ואמר אין אוהב נאמן כנדיב. ואין נדיב כרוח נדיבה. ואין אהבה כתוכחת מגולה בחבה. אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך. ואמר אחד יקל אדם או יקר בעת המבחן. ואמר מי שמאריך לך שלומו. ומונע ממך טובתו. בצורה המצויירה תמצא דוגמתו. ואמר האכילה עם האוהב מרקחת. ועם השונא או הכילי קדחת. ואמר מי שלא יסבול מאוהבו חטא הקל. ישיבהו אויבו בנקל:
שאלו לחכם את מי תאהב יותר. אחיך או חבירך. והשיב אין אני אוהב את אחי. ואף שהוא עצמי ובשרי. עד שיהא איש כלבבי וחברי. ואמר אחד השמר מהתחבר למי שלא תקבל ממנו טובה. הן בתורה. הן בדרך ארץ. ומדה חשובה. ואמר אחד חשוד כל אדם. והשמר ממנו. ואל תהלל אותו עד שבכל דבר תבחננו. ואמר המשכיל שומר עצמו מאוהביו. יותר ממה שישמור עצמו מאויביו. ואמר בעת הזעם אלף אוהבים לא יצדיקוך. ובעת הרצון אלף אויבים לא יזיקוך. ואמר אוהבך מי שיעזור אותך. ואמר בעת הצורך תכיר חבירך. ואח לצרה יולד. ואמר מי שיבטח בזולת נאמן לא יאשים כי אם נפשו מבטח בוגד וכו'. איבת המשכיל טובה מאהבת הכסיל. אם ראית ת"ח נוקם ונוטר כנחש.
חוגרהו על מתניך. עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו מניעתך השאלה לשואל. טובה משתבטיחהו. תוחלת ממושכה מחלת לב. אין חכם מי שידע הטוב מן הרע. אלא מי שיבחן משני דברים רעים. אמר מחובת קרבת הקרוב. להציע לו טובותיך. ולהעביר ממנו רעתיך. על דרך שאמר הכתוב על כל פשעים תכסה אהבה. מכסה פשע מבקש אהבה. ואמר אין טוב בצידה כשלא תספיק. הוא מאמר חז"ל טובת רשעים אינה שלימה. וכל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים. ואמר אל תבטח במי שישחק בפניך. אמר איוב אשחק עליהם לא יאמינו. ואור פני לא יפילון. ואמר טעות הנכבד גדולה לפי מעלתו הוא דבר חז"ל ששגגת תלמוד עולה זדון. ואמר בני אדם ברשותך. בעוד שיקווך. ואמר המשכיל מי שיסתכל בחבירו כמו בנפשו. ואמר ייקר בעיניך מי שלא יצטרך לך. ואמר לא ידאג הנאמן מן המכזב. ואמר מי שמתנדב לך באהבתו. כבר השוה אותך לנפשו. אמר מי שהוא נאמן לאוהביו תקן דרכו. ומי שיחלקו אמריו ראוי לכל בני אדם לאהבו. אם מוחזק בהם וישר. אבל צריך להשמר מהרמאים הבקיאים באומנות זו הקל וצדים ברשת ארשת שפתיהם נפשות נקיים כמ"ש כי החליק אליו בעיניו ואומר וחלק משמן חכה. הולך אחריה בחלק שפתיה תדיחנו. והרבה כזה. ואמר מי שהיתה אהבתו בכבוד תעמוד גדולתו על בני אדם. ואמר לא יחייב המשכיל אמונת האהבה אלא לאנשי האמינה. ואמר השלים החסד לבלתי קנות תועלת. ולבלתי הרחק ממנו הנזק. ואמר שים כוונתך מי שנתן לך באהבתו. יתרון על קרוביך. ואמר מי שיקוה להראות נדיבותיך בשאלותיו. שים היאוש והמניעות פרי יגיעתו. ואמר ראוי הוא לחובתך. מי שיציק אותך במעלתו. ומי שיתקרב אליך בקרבת החכמה. תן לו חלק מהתועלת. מי שמתבייש מאחרים ולא יתבייש מעצמו. אין לנפשו ערך בעיניו. והיה מתפלל לאל לשומרו מאוהביו לפי שלא יוכל להשמר מהם. ושאלו לחכם מה היה הדבר אשר הרבה שונאיך. אמר כי לא ישרה בעיני חברתם. ואמרו ומדוע לא ישרו בעיניך. ואמר מפני שנסיתי אותם. ואמרו לחכם מדוע אתה סובל גדופי בני אדם. ואמר כי אנחנו שוים במומים. ואני בעיניהם כאשר הם בעיני. ואמרו לחכם מדוע לא תאהב חברת בני אדם. ואמר כי לא ישרה בעיני ולכן ארחק מהם. ושאלו לחכם מה לו לפלוני כי רחק מעליך. אמר ישתוה בעיני הרחקתו וקרבתו. אמרו הוא סוטם אותך להזיק לך. אמר מי שיחשוב שיוכל להזיקני. יועיל לנפשו אם יוכל. ואמר אל ירע בעיניך שנאת מי שרצונו משקר. ואמר דע כי לא תשיג מה שתאהב עד שתסבול דברים רבים מאשר תשנא. ולא תנצל ממה שיכבד עליך עד אשר תרחק ממה שתאהב. ואמר ברצונך שתתקיים אהבתך בלב אדם תטיב אליו. ואמר אל תאהב אלא למבקש יושר. ואל תפקיד סודך אלא לנאמן. לא יקרא הריע ריע. כי אם לאמונתו לך. ונקרא האויב אויב מפני שהוא מזיק לך. ואמר לבות בני חורין מבצר הסודות. אשרי מי שמתעסק לבו בהודאת הטובה. ואל יכחש בה. ואמר מי שיחשוב עליך טוב. הצדק מחשבתו.
הכר טוב למי שיכירהו לך אם יהא נכבד או נקלה. ואמר אל תשיאו לנפשותכם לעשות מעשה בלי בחינה. ואל ישיאך אדם במבטא ובמפעל לעשות מה שאינו ראוי. ואמר האהבה תהיה בין שני משכילים מפני שתאות אל השכל והיא ממינו. ולא תהיה בין שני כסילים. מפני שאינה נאותה אל השטות. כי השכל הולך על קו המישור. ועל כן יתכן שיתחברו בו ב' אנשים על דרך אחת. והשטות אינו נוהג על סדר על כן לא יתכן שיתחברו בו שני אנשים. ואמר אין חבר טוב כנועם המדות, ואמר אל תדבר לפני איש עד אשר תשמע את דבריו. ותעריך מה שיש בנפשיך יותר ממנו ממדות טובות. החריש ואסוף בלבך הדברים אשר תוסיף עליו ממה שהתבוננת ממנו. ואמר מי שישרו מדותיו תנעם מחיתו. ותאריך שלותו. וימעטו אויביו. ונועם המדות ינחיל אהבה. ויחזק הידידות. והוא מביא אל המעשים טובים. כאשר רוע המדות מביא אל מעשים רעים. ומי שישרו מדותיו תתחזק אהבתו וימשכו הלבבו' לקראתו. ומי שירעו מדותיו תגדל איבתו. וכל רואיו ידודו ממנו. ומי שינעמו מדותיו יהיה אהוב. ומי שירעו מדותיו יהיה מאוס. ואמר מגלה סוד אין לו שכל. ואמר מי שיגלה סודו אינו נאמן בנפשו. וקל וחומר שאינו נאמן בסוד זולתו. אמרו כשאתה חולק כבוד לאוהבך כראוי לו. ואינו חולק לך מה שראוי לך טוב שתעזבנו. וכל אוהב שמתהפך ומשתנה באהבתו חשוב אותו כשונא. ואל תבטח בו לעולם. אם תרצה להיות אהוב. תאהוב. ומי שירצה להיות אהוב מבני אדם. יתנהג עמהם במוסר הטוב. וההנאה מביאה לידי אהבה. כמו שההיזק מביא לידי שנאה. ואמר מבחן האדם שכלו. כאשר מבחן הזהב האש. ואמר החכם ידע הכסיל מפני שהיה בנערותו כסיל.
והכסיל לא ידע את החכם מפני שלא היה חכם:
מעשיות מעשה מה שמובא בספר המחבר מצרף העבודה ז"ל מה ששמע מאיש אחד מופלג וחכם גדול מתושבי עיר לאדי והוא היה סוחר גדול מסוחרי מדינות פרייסין סיפר שפעם נסע לפרייסין למחוז ווארמי אשר שם הוא המסחר מבד פשתן טוב והיה מסחרו בפעם הזה סך עצום. וחצי הסך היה בידו מעות מזומן וחצי השני נתן לו מכתב מקרטא'ר אחד הנקרא שאי'ן ואמר לו הסוחר ידידי הנה אני רואה שמעלתו הוא מהמחוכמים. ובפרט שהוא מתושבי עיר לאדי בודאי יש לו יד ושם בחכמת הקבלה לכן שאלה קטנה יש לי לשאול מרומ"ע ואם ישיבני תשובה המתקבלת אני אתן לרו"מ במתנה את חצי המעות מהשאי'ן והלך הסוחר להוציא מחדרו סדר התפלה והראה לו בהכ"ו כי לעולם חסדו יש אצל כל כל"ח שם מלאך האומרו. ואמר הסוחר להאיש מעיר לאדי בקשתי שיסביר לי איך נדפס בסדר התפילה שטותים כאלה כי אינו ידוע לנו מהות המלאכים כלל. ומאין ידוע לנו אם יש להם שמות. ומאין ידוע לנו איך הם נקראים. ואף אם היה ידוע לנו איך הוא השמות שלהם. מאין נודע להמדפיס שהמלאך הנקרא בשם זה יוכשר דוקא לומר כל"ח זה. והמלאך הנקרא בשם זה יאמר דוקא כל"ח זה. והשיב לו האיש מלאדי ידידי אני רואה בחוש שדרכי אינה מוצלחת לי. אספר לידידי מה שקרה לי בדרך הזה. הנה בנסיעתי טעיתי מדרך הישר כל הלילה והקור היה חזק מאד עד שהיה כפסע ביני ובין המות עד שבסוף הלילה באתי לישוב בני אדם היינו מלון אחד וגם בתים שדרים שם נכרים וראיתי איש זקן גדול עומד בצד המלון והאיש הזקן נולד במלון זה. ואביו הורישו את המלון הלזה ושם נתגדל ולא ראה מיום הולדו עד עתה שום אדם ואינו יודע בטיב מסחר מעולם ופרנסתו היא מהמלון ומהג' בתי נכרים ומעבודת קרקע ולא ראה מעולם שום עיר וכפר כ"א המלון שלו והג' בתי נכרים וכראות הזקן אותי נשתנה זיו פניו ונרתע לאחוריו וקרבתי את עצמי להזקן והוא מרחיק א"ע ממני. ואמר לי הזקן בקול. רם מי אתה הלזה פה. ואמרתי לו אני יהודי. אמר לי אבל מאין באת לפה ואמרתי לו מלאדי ואמר מהו לאדי אם בעל חי או אדם אמרתי לו לאדי הוא. עיר אשר שמה כן ואמר לי מהו עיר ואמרתי לו ג' מאות בתים אשר יהודים דרים שם זה נקרא עיר ואמר בקול רם שקר אתה דובר יהיה דבר שאינו בעולם ג' מאות בתים ביחד.
ולמה אני דר ביחידי ושאל אותי כמה הוא מרחק העיר לאדי מפה ואמרתי לו שמונים פרסאות ושחק ממני בקול גדול ואמר שקרן שקרן וכי אתה עוף הפורח איך יש ביכולת ילוד אשה לבוא ממרחק גדול כזה ובקשתי מהזקן שיתן לי רשות ליכנס לביתו להתחמם קצת כי נתקררתי מאד אמר לא אתן לך רשות בשום אופן כי אין ידוע לי מה אידון בך אם שר לשדים אתה, ושאל אותי עוד ולאן אתה הולך? אמרתי לו לוארמי. ואמר לי מהו וארמי. אמרתי זה שם עיר ואמר לי ראה איך שנתפסת לשקרן. מקודם אמרת ששם עיר הוא לאדי וכעת אתה אומר ששם עיר הוא וארמי. אמרתי לו כל עיר ועיר יש לו שם מיוחד ושאל אותי כמה הוא מרחק עיר וארמי אמרתי לו מאה פרסאות אמר לי מה תעשה שמה אמרתי אני רוצה לקנות שם בד פשתן טוב. אמר ואיך תוכל לידע מה שיש בריחוק מאה ושמונים פרסאות ולמה אני איני יודע מזה כלל אין זה כ"א אתה מכשף גדול לכן לא אכניס אותך לביתי בשום אופן. אמרתי לו נודע לי מאגרת שבא אלי ע"י הפאסט. ואמר מהו אגרת שם יהודי או נכרי ומהו פאסט אמרתי אגרת הוא אותיות הכתובים על הנייר.
אמר איני יודע מהות כתיבה ונייר ואותיות וגם כעת נתפסת לשקרן מקודם אמרת שהאגרת והפסאט הודיעוך וכעת אמרת שהג' דברים הודיעוך הנייר ואותיות והכתב וראיתי שכלתה עלי הרעה כי כפסע ביני ובין המות והתחלתי להתחנן ולבכות בדמעות שליש לפני הזקן עד שנשמע קול בכייתי בביתו ויצאו אשתו ובניו וכשראו אותי נתפחדו ג"כ למולי מי הוא זה וסיפר להם הזקן מכל וכל. ואמרה אשתו ג"כ שאני מכת המכשפים או הרוצחים ואח"כ נכמרו רחמי בניו עלי ונתנו לי רשות ליכנס לבית להתחמם. וכשבאתי לבית הושיבני בזויות הבית ובני הבית ישבו בריחוק מקום ממני כי יראו ממני. ושאל עוד הזקן ולמה יתן לך האיש מוארמי את הבד פשתן אמרתי אתן לו מעות. אמר הלא גם הוא נתן מעות בעד הסחורה ובודאי נצרך לו לעצמו להלביש את בניו ולמה יהיה חסר דיעה שיתן לך סחורתו אמרתי שירויח שאני אתן לו מעות יותר מהמעות שנתן. אמר א"כ גזלן הוא איך יקח מעות יותר ממה שנתן הוא בעצמו. אמר לי וכי אפשר להוליך מעות ממרחק רב כזה. אמרתי שיש לי (שאיין) מקאנטאר להסוחר על סך חצי המעות אמר מהו קאנטאר. ומי הוא הקאנטאר אמרתי הוא סוחר גדול איש עשיר והוא ערב בעדי. אמר מאין יודע הסוחר מוארמי שהסוחר מלאדי ערב בעדך אמרתי שיש לי ממנו מכתב הנקרא (שאיין) אמר הזקן היש אצלך (השאיין) ואמרתי ישנו אצלי. אמר הזקן הראיני נא מהות השאיין והראיתי לו ומשש אותו בכל צדדיו ואמר אין שם אף פרוטה אחת והסוחר יתן לו בעד זה הסחורה? ושחקו כולם ממני והייתי בעיניהם כאיש משוגע. והנה ידידי כאשר ידקדק ברוח מבינתו בספור הזה ידעתי שימלא תשובה ניצחת על שאלתו כי באמת אין להאשים את הזקן הנז"ל כי אפשר שאם היה מעורב בין הבריות ע"ע היה משכיל גדול בכל מיני מסחר כאחד הסוחרים הגדולים. אך כאשר מיום הולדו לא ראה ולא שמע מטוב הנהגות העולם הייתי בעיניו כמכשף וכשקרן וכמשוגע. כן ידידי מעלתו אף שהוא משכיל מופלא עכ"ז בחכמה זו אין לו יד ושם כלל. כהזקן בהנהגות העולם. ובאמת החכמה אלהית רחבה מני ים ועמוקה מתהום ובכל פרט ופרט יש רובי רבבות השכלות עמוקות כמו בידיעות מהות המלאך ובמהות השמות מהו שמצרף ג' או ד' אותיות ביחד נתפס האדם או המלאך שיקרא דוקא כן. וגם יש השכלות עמוקות וסודות נפלאים במהות בנין האותיות. ומי שעסק בחכמה זו לאשורו ולעומקו אין דבר זר בעיניו ידיעות שמות המלאכים כמו שאצלינו הוא דבר פשוט ידיעות הסחורה אשר במרחק מאה פרסה אף שבעיני הזקן היה זה כמו ידיעות הנסתרות. אבל לנו פשוט הוא ידיעה זו כמו דבר הנראה בקרוב לעינים כמו כן זה לרוחב ולעומק. וכן יש השכלות וסודות עמוקות בכל פרט משבחי סדר התפלה ומי שחנן לו ה' בינה והשכל בזה. דבר פשוט הוא אצלו ידיעה זו שהשבח מכל"ח זה שייך להמלאך אשר נקרא בשם זה דוקא כי מצד הידיעה מהכונות כל אות ואות משבח כל"ח זה נודע לו ששבח כזה שייך שיאמר מלאך זה שיש לו שם כזה. כמו שאין פלא בעינינו איך שהסוחר יתן סך עצום סחורה לזולתו בסיבה זו אשר יראה נייר הרשום בו אותיות מהקנטאר הרחוק מאה פרסה אשר לעיני הזקן הייתי ממש כחסר דעה. כמו בעיני כבודו הידיעה משם המלאך אבל כאשר אנו יודעים היטב בכל הנהגות העולם אדרבה האיש אשר דבר זה הוא לפלא בעינינו אינו כלל ממיני אנוש. הן ידוע לכל בעלי דעת כי בדור הזה רבו הדעות המתנגדות לענינים כאלה אשר הם מושללים מטבעית באמרם הן כל זה דברי נביאות וידוע שהנבואה פסקה מישראל לכן ביניהם הסיפורים המופלאים בכלל הנמנעות. לזה הוכרחנו לדבר בקיצור ממהות רוח הקודש כאשר אני אץ על המלאכה הזאת לגומרה כי אין כוונתי פה לבא בדרושים הנה בשער הקדושה למוהרח"ו זצוק"ל מבואר לשונו בחלק א'. אך הגומל חסד עם קונו נקרא קדוש יען כי נזדככה מכל מיני טומאה וקידש נפשו בקדושתו יתברך וכו' כי עושה עצמו מרכבה אל קדושתו יתברך וכו' ועל זה נתכוון ר"פ בן יאיר כמ"ש פרישות מביאה לידי טהרה. וקדושה לידי חסידות. וחסידות לידי רוה"ק וכו' כי נתדבק בו דיבוק גמור וישוב לגלוי רזי תורה ולהתנבא עתידות כמ"ש רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה וכו' זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה וכו' ודוק:
ודרך אגב אמרתי להעלות על ספר העתק מספר נתיב מצותיך פי' על האזהרות שחברו מע' הרב ר' שאול הכהן ז"ל מעשה אחד שהיה בזמן הראשונים ששמע מאביו זצ"ל והוא כי חכם אחד היתה לו בת אחת ורק היא יחידה ממנו והראוהו בחלום כי בתו תקח איש רוצח וייצר לו מאד על חלום זה ובאו לו כמה אנשים לתבוע בתו לנישואין ולא רצה ליתנה להם מפני פחד מה שהראוהו לו בחלום. ויהי היום ראה בחיר חמד שדלג מעל הגג להשיב אמן יש"ר מברך ונכנס אהבת בחור הנז' בלב החכם ואמר ודאי מעשיו מוכיחים עליו כי הוא ירא שמים בעצם ובתכלית וקרא אותו ושאל אותו מאיזה מקום הוא והשיבו. ואמר לו בני הודיעני למה דלגת מעל הגג ולא יראת לנפשך. והשיבו כששמעתי אומרים קדיש דלגתי כדי לענות איש"ר מברך ושומר מצוה לא ידע דבר רע ויאמר החכם בלבו לזה ראוי לתת לו בתי דבוצין בוצין מקטפיה ידיע. ואז אמר לו החכם אם רצונך ליקח לך בתי לאשה שהיא בת יחידה ואתה תהיה יורש שאר כבודי ועושרי. ויאמר לו הן. ויעש החכם תכשיטין ומלבושים לבתו כראוי לה. ולחתן כראוי לו. ויבן לו בית חתונה מפוארה ויעש משתה גדול את משתה בתו וחתנו ויהי אחרי שברכו ברכת חתנים ואכלו ושתו כל הקרואים ויאמר החתן בלבו הלא איש עני אנכי ואין לי כל. ואיך אני לוקח אשה עשירה ואהיה כפוף תחתיה והיא מושלת עלי. בכך וכך שלא אזקק לה עד שארויח ממון ויצא לו אל רחוב העיר ללכת נה ואנה לראות אם יש צד ואופן להרויח ממון בהיתר או באיסור ויעבור על הבה"כ וישמע שם קול חכם אחד עובר אורח לעלות לא"י תובב"א שהיה לומד. וידפוק על דלתי בה"כ ויאמר לו החכם מי אתה דופק על הדלת ל ויאמר לו גם אני אורח כמוך ואין מאסף אותי הביתה ודפקתי על הדלת ללון אתך וללמוד יחד. ויעמוד החכם הזה ויפתח לו הדלת וישבו שניהם יחדיו ללמוד עד שחטפתו שינה לאותו החכם הזקן. ויקם עליו הבחור ויהרגהו וישבר את ארונו שהיה לו בתוכו מעות וכיוצא לעלות בהם לא"י ויקח אותם וילך לו אל כלתו שמח וטוב לב. ויהי בלילה ההוא והחכם חותנו ישן ויבואו לו בחלום ויאמרו לו הלא אמרנו לך מקודם שחתנך יהיה רוצח הנה כך וכך עשה בלילה הזה. ויהי בבוקר ויבא החתן לנשק ידי חותנו כמנהג ויכעוס עליו החכם חותנו. ודחהו בשתי ידיו לאמר לו גש הלאה רשע לא תגע בי. והתחיל חתנו לזעוק ולהתחנן אליו לאמר מה עשיתי לך ענה בי שאתה דוחה אותי כאלישע לגחזי. ויאמר לו לא. לבי ידע מה שעשית בזה הלילה כך וכך עשית. ויהי כשומעו ויזעק ויתחנן לו שאל יגלהו וכו' וישבע לו החכם ויאמר לו לא תראה פני עוד עד שתל ללין על קבר החכם הנהרג ותבא ותגיד לי מה קול אתה שומע שם. וילך ויעש כאשר צוה לו חותנו. ויהי בחצי הלילה והנה קול יוצא מהקבר משבר הרים ואומר רבון העולמים תעשה לי דין עם הרוצח. ויצא בת קול משמים קורא בחיל ואומר אעשה אעשה ובבוקר בא והגיד לחותנו מה ששמע. ויאמר לו חותנו אני גוזר עליך שתלך עוד הלילה וכשתשמע קול יוצא משמים ויאמר אעשה. תשיב אתה ותאמר מתי. ומה שישיבו לך תבא ותגיד לי. וילך עוד אותה הלילה וילן שם וישמע עוד קול יוצא מהקבר וקול יוצא משמים כבראשונה ויען ויאמר למתי. ויצא קול משמים ויאמר בליל תשלום ארבעים שנה.
ויבא בבקר ויגד לחותנו את אשר שמע. והחכם שמר את הדבר בלבו ויכתוב לו למזכרת אותה השנה ואותו חודש ואותה לילה שנהרג בה על ספר. והרוצח הלך ונשא ונתן והצליח והרויח ממון הרבה והיו לו בנים ובנות ובניהם ובנותיהם ובנה להם בתי חתנות ועשה להם נישואין ואשת החכם היתה בבית המשתה והחכם יושב בביתו ויקר מקרהו שהיה לומד באותו ספר שכתוב בו זכרון אותה שנה וימצא אותו כתב לנגד עיניו ויחשוב לו ימים ושנים וידע כי אותה הלילה היא תשלום ארבעים שנה ותיכף שלח לקרוא לאשתו ולא רצתה לבוא כי היא בשמחת בני בתה וישלח לה פעם שנית לאמר לה הנה קרבה עת פקודתו תבא אצלו ויצוה לביתו. ואם תרצה לילך אח"כ תלך ואז באה בעל כרחה. וכשנכנסה לבית סגר עליה הבית וא"ל בכך וכך שבועה שלא תצאי מהבית עד הבקר והיתה כל הלילה צועקת ובוכה ומיללת על שמנעה משמחת בני בתה. ויהי בבקר פתח לה והלכה. ותשב אליו צועקת וידיה על ראשה לאמר שלא מצאה בתה ולא חתנה ולא בניהם ובנותיהם ובני בניהם. וגם הבית אינינה כי פתחה הארן את פיה ותבלעם ואת בתיהם וירדו חיים שאולה ותכס עליהם הארץ. ויען אותה ויאמר לה ולא עשיתי טובה עמך שהבאתי אותך הנה ולא ירדת לשאול עמהם והוא מעשה נורא ע"כ: