אהבת עולם· רבי דוד יוסף פרחי
בבא בתרא
(ע"ג ע"ב) (למ"ק) אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אקרוקתא דהוי כי אקרא דהגרוניא וכו' עי"ש. הקשו המפ' ז"ל דמאי אתא לאשמועינן רבב"ח בדברים הללו שהם חוץ מן השכל הרעיוני וכנראה שהם דברי חול ח"ו. ואולם הענין הוא כי יש בו רמז וסוד גדול על יצה"ר המחטיא לאדם ואיך נוכל להתגבר עליו ולכופו לעבודת השי"ת. והוא דידוע דאות יו"ד במילואה היא ג' אותיות ובונה ששה בתים כזה יו'ד די'ו יד'ו וי'ד דו'י וד'י. והוא במילואו גימטריא כ'. ותאמר ו"פ עשרים עולה ק"ך. וארז"ל שכל אחד ואחד מישראל לא יזכה להגביר יצה"ט על יצה"ר ולא יוכל לזכות לעוה"ב עד שיבנה ק"ך בתים בעולם העליון. ואם אדם בונה ס' בתים שהם חצי הק"ך יתגבר יצה"ט על יצר הרע וז"ש רבב"ח לדידי חזי לי ההוא אקרוקתא פי' צפרדע דהת"ח נקרא בשם צפרדע ר"ל צפו"ר דע'ה דהוי כי אקרא דהגרוניא אקר"א פי' קיים מקרא. והגרוניא פי' תלמיד שהוגה בגרון והעיקר בידינו שהקורא בכל יום מקרא ותלמוד אזי בונה ששים בתים. וז"ש ואקרא דהגרוניא כמה הוי ס' בתים ר"ל מה שבח יש בו. והשיב שבונה ס' בתים ובזה זכה והגביר יצה"ט על יצה"ר. אדהכי אתא תנינא ר"ל השטן הוא הנחש בלעיה לאקרוקתא שהוא הת"ח והוציאו מבית המדרש לטייל בשווקים וברחובות. אדהכי אתא עורבא שהוא כינוי ליצה"ט ונקרא שמו עורב ע"ש ששרוי בין הת"ח שמשחירים פניהם על התורה כעורב בלעיה לתנינא. אמר איך אפ' שזה הת"ח שבנה ס' בתים. וצריך אני בודאי להתגבר על היצה"ר ולהוציאו מידו. ואז בלע אותו והוציאו. וא"ת להיכן הוליכו שלא יפגע בו היצה"ר פעם אחרת. והשיב דסליק ויתיב על רישא דאילנא. ר"ל הוליכו לבהמ"ד שהוא ראש וחשוב וארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד וז"א תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא שלא יכול עוד היצה"ר להחטיאו ודוק: זה העתק מכתיבת יד ואיני יודע למי מקדושים המה. סנהדרין. (צ"ח ע"ב) אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד. ושמואל אמר למשה. ורבי יוחנן אמר למשיח. מה שמו דבי ר' שילא אמרו שילה שמו שנאמר עד כי יבא שילה. דבי ר' ינאי אמרו ינון שמו שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. דבי ר' חנינא אמרי חנינא שמו שנאמר אשר לא אתן להם חנינה. ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר אכן חולינו היא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה עי"ש. ובמקום אחר ארז"ל דשבעה שמות נקראו לו והם מנחם צמח שילה ינון חזקיהו נחמיה משיח. ולק"ד אם אפשר לרמוז שבכללות שמות הנז' במ"ק הם בגי' משיח בן דוד הוא הגואל ועמו אליהו ומיכאל שר ישראל במ"ק. ואיתא בגמ' דהמשיח נולד יום תשעה באב אחר חצות ובזה פי' הרב בני יששכר ז"ל דק"ז ע"א כונת ארז"ל בקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת אמר כיון דאידחי אידחי וחכמים לא הודו לו. ונ"ל דהנה אמרו בש"ס אחד מן המשפחה שמת תדאג כל המשפחה. נולד בן זכר באותה משפחה נתרפאת כל המשפחה. והנה בתשעה באב אחר חצות זמן לידת בן דוד והנה תשעה באב שחל להיות בשבת רבינו הקדוש דמבית דוד קאתי הרגיש בשבת שכבר נולד בן זכר ונתרפאת כל המשפחה בקש לעקור את התענית לגמרי אמר הואיל ואידחי אידחי משא"כ שאר החכמים שאינם מאותה משפחה לא הרגישו בזה עכ"ל ז"ל וש"י. ועפ"י הקדמה הנז' אפשר לרמוז לקוצר דעתי כד"ק על השמות הנז"ל אשר נקבו לו אחד באחד יגשו ברמז הרומז על האר"ש במ"ק שהם רומזים על ענין הולדת המשיח בתשעה באב כסדר נוט' במ"ק והוא בהקדים מה שפירש הרב בעל יד יום סף צרפתי ז"ל בפירושו על התורה בפ' אמור שהביא על משנה בפרקי אבות ר' לויטס אומ' מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רמה. ודרז"ל על תיבת מא"ד ר"ת משה אברהם דוד. שהם הורו הענוה. אברהם ע"ה אמר ואנכי עפר ואפר. משה אמר ונחנו מה. דוד ע"ה אמר ואנכי כי תולעת ולא איש וכו'. ומהם צריך האדם ללמוד הענוה וסיים ואמר שתקות אנוש רמה שאיך יתכן שהאדם יהיה מקוה לרמה אדרבה האדם מקוה לדבר טוב. אלא כונת הרב הנז' ע"י מדת הענוה שהיא שורש ויסוד הכל מקרב קן הגאולה וזה הוא שרמז שתקות אנו'ש שאנחנו עם בנ"י מקוים ומצפים תמיד למי שהעריך עצמו לרמה שאמר ואנכי תולעת ולא איש והוא משיח בן דוד זיע"א ודוד הוא הקטן. וכפי"ז אפשר לרמוז משארז"ל שהמשיח נולד בתשעה באב ומספר השמות הנז"ל במ"ק בנוטריקון כנז' תשעה באב נולד המשיח. משי"ח. א"נ יום תשעה באב אחר חצות נולד מנח'ם צמ'ח. א"נ משיח בתשעה אב נולד שיל'ה. א"נ יום תשעה באב נולד המשיח. ינון. א"נ בתשעה בחודש אב אחר חצות נולד משיח. נחמיה. וביום תשעה באב נולד המשיח. חזקיה. במ"ק ודוק. ובאו רמזים הללו כולם כאחד על משיח צדקינו זיע"א יבב"א וליכא מידי דלא רמוז בדבריהם זיע"א:
(ק"ו ע"ב) (למ"ק) א"ל ההוא צדוקי לר' חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה א"ל מכתב לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם או בר תלתין ותלת שנין הוה או בר תלתין וארבע הוה א"ל שפיר קאמרת לדידי חזי ליה פנקסתא דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטל יתיה פנחס. וי"ל דמאי נפקא מינה במ"ש שקטלו פנחס. ונראה דאדלעיל קאי דאמר בר תלתין ותלת הוה בלעם והוכחתו מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וימי שנותינו שבעים שנה נמצא חצי ימיו ל"ה שנה.
אך דאיתא במסכת גטין דבימי דוד אמעיט שנין ופי' הראב"ע ז"ל ע"פ והיו ימיו מאה ועשרים שנה דשנותיהם של דורות הראשונים היו ק"ך שנה והחצי ששים שנה ולפי"ז י"ל דהיה בלעם בן חמשים ושמנה שנים או בן נ"ט שנים כד קטליה פנחס. ואיתא בתרגום דבלעם פרח באייר והזכיר פנחס שם המפורש וקטליה. וידוע דבשם של מ"ב יכולים לפעול כל הפעולות והוא שם המפורש. ואיתא בפ' בתרא דקדושין (דע"א ע"א) דשם של מ"ב אין מוסרין אותו אלא למי שעומד בחצי ימיו ואי אמרינן דורות הראשונים היו ק"ך שנים קשה הא ע"כ פנחס לא היה לו רק י"ב שנה בשנת הקמת המשכן דשני בני אהרן כשמתו ארז"ל היו בן עשרים שנה ופנחס הוא בן אלעזר אחיהם הקטן כדמוכח בבריתא דזבחים גבי מי ראה נגעי מרים וכו' והריגת בלעם אחר זה ט"ל שנה היה. נמצא פנחס היה בן נ"א שנה א"כ לא היה עומד בחצי ימיו שהם ששים שנה והיאך. מסרו לו שם המפורש אלא ע"כ כדעת שניה דדורות הראשונים לא היו שנותיהם רק ע' שנה ולפי"ז לא היה לבלעם רק תלתין ותלת שנין ודוק. מרבני אשכנז ז"ל: