אור ברסלב
אהבת דוד (מאירוביץ) אהבת דוד דרוש א

אהבת דוד (מאירוביץ)· רבי שלום דוד מאירוביץ

אהבת דוד דרוש א

הקדמה

השכלה דברי מוסר על מבזי ת"ח ומחזיקי ת"ח [יסוד דרוש הזה על דברי הגאון ר' אליהו בעל מחבר ע"א]:

המלך הגדול שלמה אמר (קהלת ג') "הגדלתי מעשי בניתי לי וכו' עד כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי ופליגי בזה אמוראי ח"א מקלי ח"א גונדי" ולהבין זאת במאי מחולקים אם גונדא או מקל. עוד להבין בתורתינו הקדושה (פ' חקת) אז ישיר עלי באר ענו לה באר חפרוהו שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם מאי זה "במחוקק במשענותם" עוד להבין מי המה השרים ומי הנדיבי עם וידוע מאמר חז"ל אשר כל פסוק זה נאמר על התורה הקדושה כידוע "ממדבר מתנה" מי שמשים עצמו כמדבר עוד להבין גבי שונמית (מלכים ב') "חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך ושמת משענתי על פני הנער" מה הענין של משענת עוד להבין פסוק עוד ישבו בחוצת ירושלים זקנים וזקנות ומשענתם בידם" מאי טובתם אשר ילכו במשענת הלא טוב יותר אם לא יצטרכו לילך במשענת:

הנה ידוע מאמר חז"ל כיון ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חלשה דעתם להבין מאי אמר מאה חסר שתים ולא אמרי צ"ח קללות עוד להבין מאמר חז"ל "כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו" מדוע אין רפואה למכתו דוקא ומאי מדה כנגד מדה מתחלה צריכין אנו להבין מאמר המשנה "הוי זהיר בגחלתן שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב וכל דבריהם כגחלי אש" מאי לשון נשיכה ולשון עקיצה. עוד להבין בתפלתינו שאומרים בכל יום אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך וכו' וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם מאי שייכות יש תפלות כל החושבים לקודם מקודם מתפלל על מדות שפלות ואחרי כן על האויבים ותיכף אומר אחר כן וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וזה תפלה על השונאים. ולא על מדות שפלות:

תכלית הענין אין רעה כרעת המבזה ת"ח אשר הרמב"ם כלל אותם בין אנשים שאין להם חלק לעוה"ב (עיין בש"ע ה' כבוד רבו) לכן החיוב לדבר בענין הלזה ובפרט שהרבה נכשלים בחומר עון הלזה לכן נדבר בזה באריכות הנה ידוע מאמר המדרש "כל חלי וכל מכה זו מיתות ת"ח" והנה כאשר האיש המבזה לת"ח בודאי לו אין צער אם ימות ת"ח כי בעוד חיים חיתו מבזה לו ובודאי לאיש כזה כונת הכתוב כל חלי וכל מכה חולי באמת ומכה באמת ומדוע לא מבורר מה המכה ומה החלי. כדי שלא ידע אם יש לו רפואה ומה מאוד יומתק צחות הגמרא כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו דוקא למכתו. כי עליו כונת הכתוב כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בתורה מכה וחלי ממש ולכן לא מבורר המכה והחלי כדי שלא ידע רפואתם כאשר כתבתי מקודם לתרץ מאמר חז"ל כיון ששמעו מאה חסר שתים מזה פחדו מהשתים שחסרו והארכנו בזה במקום אחר ומשם תבין היטב כוונתי:

הנה ידוע מאמר אלשי"ך הקדוש על מאמר הנביא ישעיה פסוק על מה תוכו עוד תוסיפו סרה העיקר הענין הוא כאשר חלילה יחטא איש וה' מיסרו מוכרח להבין האיש הלזה המוכה להשיב לה' בתשובה גמורה וחלוטה והנה כאשר לא יקבל מזה שום חרטה ותשובה אזי חטאו בכפלים לכן אמר הנביא על מה תוכו כלומר מה פעולה בהכותו אותם אשר עוד תוסיפו סרה והנה אם אכה אתכם בראש אתם אומרים כל ראש לחלי כלומר מקרה הוא:

והנה כל הקללות שבתוכחה המה מבוררים ומפורסמים איזה מכות המה כמו הקדחת ומכלות עינים לכן מזה לא פחדו כי יעשו רפואות טבעיים אבל כאשר אמר גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בתורה כלומר שלא ידעו רפואתם מזה פחדו לכן מדוייק מאמר חז"ל מאה קללות חסר שתים פחדו משתים שחסרו פן חלילה לא יהיה להם רפואה:

הנה ידוע דרכי יצר אשר יותר מה שהחטא גדול אזי הוא מסית ומדיח אותנו יותר ומסמה עינינו לאמר לרע טוב ולטוב רע ויותר שהחטא מביזוי ת"ח יותר גדול מסית היצר לנו לעבור זאת לבזות ת"ח ולחלל כבודם ובדרך היתר ועוד מראה לנו אשר מצוה לבזות ת"ח על דרך זה הנה ידוע מאמר חז"ל (חגיגה א' ה') יש נספה בלא משפט אמרו שפעמים יש מי שמת בלא זמנו ואמרו חז"ל למי מוסרים שנותיו של הנפטר שמת בלא זמנו לת"ח המעביר על מדותיו ומפורש בתוספות דוקא לת"ח המעביר במילי דוקא אשר הוא מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים ובא היצר ומסית לע"ה לבזות ת"ח לשם שמים כי בודאי ישמע חרפתו ואינה משיב ואז יהיה מהנעלבים ואינם עולבים ואז הקב"ה בודאי יוסיף לו על שנותיו אם חלילה נגזר עליו מיתה ובזה ניחא מאמר חז"ל גבי חזקיה אמרו חז"ל מאי דכתיב מי כהחכם יודע פשר מי החכם זה הקב"ה. שעשה פשרה עם חזקיה וישעיה חזקיה אמר ליתא ישעיה גבאי אני מלך והוא נביא וישעיה אמר ליתא גבאי אני נביא ויחזקיה מלך מה עשה הקב"ה עשה פשרה וחלה חזקיה ובא ישעיה לבקרו ולכאורה מאי פשרה שייך על זה הלא פשרה צריך להיות למחצה ופה עשה הקב"ה פשרה על צד אחד כי יחזקיה יכול להתרעם חלילה על הקב"ה להיפך שיהיה חולי ישעיה ויחזקיהו ילך אצלו לבקרו ועוד הקשה הגאון הנ"ל הלא הדין הוא מלך קודם לנביא (עיין בי"ד באריכות) ועוד איך יהיה ישעיה נביא רודף חלילה אחרי כבוד שיחזקיהו יבוא אצלו: ובאמת הדברים אשר ישעיה עשה כדין ולא חלילה להתגאות ולטובת חזקיהו המלך עשה זאת. הנה ישעיהו ידע בנבואתו אשר נגזר משמים על חזקיהו שימות מחמת שלא נשא אשה כידוע מאמרי חז"ל מת אתה ולא תחיה מת בעוה"ז ולא תחיה לעוה"ב הגם שלא נשא אשה לשם שמים כי מן הדין יחוייב לישא אשה ולא להביט על עתיד דנפקי מיניה זרע דלא מעלי כי העיקר הכלל בקיום מצות הוא אך לעשות המצוה כמו שפקד עלינו הבורא ולא להביט לעתיד או על פי השכלה. כי אם לא כן יכול לבטל כמה וכמה מצות וראה ישעיה אשר נגזר עליו משמים שימות קודם זמנו פי היה בן ארבעים שנה (עיין בפסוק) לכן אמר ישעיה ליתו גבאי כלומר יהיה מעביר על מדותיו ויעבור על כבודו ואז יהיה חזקיה ת"ח דמעביר על מדותיו ואז מוסיפין לו שנותיו:

וזאת היה כונת ישעיה הנביא וחזקיה הבין זאת ואמר מוטב שלא לעבור הדין מלך שמחל על כבודו אינה כבודו מחול והוא לא ילך אצל ישעיה הנביא ואם שנגזרה עליו מיתה אזי יתפלל וידוע אשר תפלה עושה מחצה (במדרש יש שני דעות אם תפלה עושה מחצה או כולה עיין ע"א) והתפלל חזקיה ופעל מחצה כי ידוע אשר חזקיה היה בן ארבעים שנה בעת שחלה וכמה יחסר לו שנים לפי חשבון ימי שנותינו שבעים שנה שלשים שנה ועשה הקב"ה ע"י תפלה מחצה והוסיף לו חמש עשרה שנה ראה מבואר בכתוב הנה יוסף על שנותיך חמש עשרה שנה וזה כונת הגמרא שעשה פשרה היינו משלשים שחסר לו עשה פשרה והוסיף לו חמש עשרה שנה וזה פשרה אמיתית לשני צדדים ומאוד עריבים דברי חכמינו זכרונם לברכה לשון פשרה (עיין בי"ד):

והנה ידוע (עיין גיטין דף ז') שלח מר עוקבא לר' אליעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות מהו שרטט וכתב וכו' שלח ליה קא מצערי לי טובא ולא וכו' שלח ליה דום לה' והתחולל דום לה' והוא יפיל לך חללים השכם והערב עליהם לבי"ה והן כלים מאיליהן. הדבר יצא מפי ר"א ונתנוהו לגניבא בקולר ונשמע מזה אשר בעת שת"ח לומדין אזי שונאיו נופלין לפניו והנה ידוע לשון נשיכה הוא נשיכה בנטילת בשר הנשוך ועקיצה הוא בלא נטילת בשר כמו בגמרא עקצתו דבורה והנה כאשר ע"ה מבזה ת"ח הדבר תלוי איזה ת"ח שביזה. אם ביזה לת"ח שנושך. כלומר שמבזה ג"כ לע"ה ולא ידום לו אזי טובה לע"ה שביזו שלקח גמולו ופורענותו בעה"ז אבל חלילה אם מבזה לת"ח אשר הוא מהנעלבים ואינם עולבים ועוד יושב ולומד ושותק אזי הוא בגדר עקיצה ועוד מזה שלומד.

וזהו כונת "לחישתן" הוא לוחש בעת חורפו ע"ה אזי הוא לחישת שרף חלילה לא טוב להמבזה ת"ח כזה וחלילה אם יבזה ת"ח המעביר על מדותיו אוי לאיש אשר פגע לת"ח כזה אשר עוד לומד ויושב בבהמ"ד וידום בודאי הוא מהכת שאין להם חלק לעולם הבא (כמובא בש"ע) ולכן אמר אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה. היינו להיות מהנעלבים ואינם עולבים ואם חלילה לא מצינא דאיקום אזי פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי היינו שאשב ללמוד. אזי וכל החושבים עלי רעה ממילא הפר עצתם וקלקל מחשבתם הרעה. ולכן יש המשך תפלות פתח לבי לקודם:

רעי אהובי אוי כמה וכמה יתנגפו רגליכם על הרי נשף חושך כזה כמו ביזוי ת"ח אשר הוא עון פלילי אשר כל אחד מתכבד בקלון הת"ח ומבזים אותם הנה ידוע מאמר חז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח והמתקת הענין מדוע כלל יראת ת"ח עם ה' הלא שלשה שותפים יש באדם אביו ואמו והקב"ה ומדוע כלל עם השותף הגדול עם הבורא יתברך ולא כלל עם השותפים הקטנים אביו ואמו מדוע כלל "את" המרבה אצל הקב"ה:

הנה ידוע (מאמר חתם ספר) על פסוק קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם". אמר הגאון הנ"ל הנה העיקר עבודתנו להיות מהמאמינים בדברי חכמינו וגאונינו ז"ל אשר הם חיינו והנה ידוע החילוק בין העץ העושה פרי ובין ירק הצומח. העץ אשר נטע ידי אדם הוא לא במהרה יבוש ולא יכמוש. א לא כן ירק הצומח ונתגדל מעצמו מהרה יבש. לכן אמר כל הבשר חציר כלומר שעושים מצות ובודים מלבם וכן אמר יבש חציר נבל ציץ. אבל דבר אלהינו כלומר העושה מצות רק על פי תורתינו הקדושה ועל פי אמונת חכמים יקום לעולם והבן הענין ולכן החוב לכבד לת"ח כי המה עושים רק על פי תורתנו הקדושה לכן כלל בתורתנו הת"ח עם הקב"ה כי בלעדי הת"ח בלתי אפשר לקיים התורה ולירא מלפני ה' הנורא כמאמר חז"ל מה דגים העולים מים מיד מתים כן איש הפורש מתורה לכן יכונה תורתנו הקדושה בשם מים הוי כל צמא לכו למים:

ונבוא למאמרינו אשר התחלנו הנה ידוע אשר אנחנו כל ישראל ערבים זה לזה כי העיקר אצלנו האחדות כי ידוע אשר כל אחד מחויב לקיים כל התרי"ג מצות והנה כאשר יש אחדות יכול כל אחד לקיים כל התורה כמו ישראל תרומות ומעשרות וכמו שארי מצות אשר כל אחד בפרט אינה יכול לקיים אך אם יש אחדות אזי מה שמקיים האחד נחשב כאילו מקיים השני לכן קודם קבלת התורה נאמר "ויחן ישראל נגד ההר" ולא נאמר ויחנו לשון רבים. כי בעת הזה היה ההכרח להיות אחדות:

והנה מבואר מסכת שבת ביום הדין הגדול אומרים לו "עסקת בתורה נשאת ונתת באמונה" (עיין בעין אליהו מהגאון ר' אליהו שי"ק על מאמר הזה באריכות ותמצא נחת) ואחרי כן אמרו ששואלים אותו "פלפלת בחכמה" ובאמת לפלא. איך ישאלו להאיש ההדיוט פלפלת בחכמה אשר הוא אינו יודע מה ענין הפילפול אשר זאת היא רק ללומדי התורה והנה השאלה לעתיד הוא לכל ולא ללומדי התורה דוקא אבל האמת כן מפורש בתורה שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך" ולפי דעתי כן הוא המתקת הכתוב. הנה ידוע הדין משני שותפים אם יתן האחד המעות לעסק והשני יהיה האיש העוסק בזה נקנה עסק השותפות אך באופן אם יתן איש האמיד את כספו ואם לא יתן אזי בודאי אין לו שום חלק מה שעולה ריוח לאיש העמל בלא כסף בזה האופן מצב אחינו ב"י ובזה יכולין אנו לבוא ליום הדין הגדול לעתיד הנה ידוע אשר תחלת דינו של אדם על דברי תורה ובמה יבוא איש הדיוט לפני הדין לענות לפני הדין. אך כאשר ידוע עץ חיים היא למחזיקים היינו למחזיקי לומדי תורה ויש להם חלק בעסק הלימוד מה שלומדים הת"ח כמו הדין משני השותפים. ונחקור בזה למי טוב אם להלומד או למחזיק בזה העולם. טוב יותר להלומד אשר רעיונם זכים בלי שום עמל וטרדות רק יושב ומשתעשע על ברכי התורה ופרנסתו נעשית על ידי אחרים העמלים יום ולילה לא ינוח מטרדת הזמן זה נוסע למרחקים וזה שט בימים זה נוסע הולך ברגלו למדבריות להביא ממרחק לחמו ובזה העולם באמת טוב להלומד ולא למחזיק ובהפך כאשר יבוא ליום הדין הגדול אחר מיתתו ושמה כאשר שואלים אותו עסקת בתורה ובאמת לא למד בעצמו רק החזיק ללומדי תורה גומרין דינו לעולם הבא כמו שלמד בעצמו כי כן הדין בשני שותפים ומצד עולם הבא אשר יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי ותענוגי עולם הזה יקבל נחת גדול. ולכן מדוקדק השאלה עסקת בתורה ולא למדת כי אין שואלין לו רק אם עסק בתורה כלומר עסקת עסקים בשביל להחזיק לומדי תורה ולהלומד אחר מיתתו נא טוב לו כאשר יגרע מחלקו עוה"ב והחליף עוה"ב בעוה"ז ובזה נבוא אל הכתוב הנה ידוע אשר יששכר עם זבולון עשו שותפות יששכר למד כמו שנאמר יודע בינה לעתים לתורה וזבולון נאמר על חוף ימים ישכון. ולכן אמר שמח זבולון בצאתך מעולם הזה ותמצא עולם הבא בלי עמל ויששכר באוהלך בעת יושב באוהל של תורה ומלאכתו נעשית ע"י אחרים מה מאוד מדויק הפסוק: והנה ידוע במדרשים ובזוהר אשר ביום הדין הגדול שואלין לאדם חדשת חידושי תורה ובאמת מי הוא אשר יכול לומר אני חדשתי חדושי תורה בפרט בעתים האלו אשר כל ראש לחלי מטרדת הזמן ובמה נבוא ליום הדין הגדול אשר ידוע אשר כל אחד נידון ג' פעמים (ע' בס' מוסר ודעת) אך כאשר כל אחד מחזיק ללומדי תורה והם מחדשים חדושי תורה מעלה עליו כאילו הוא חידש חידושי תורה כדין שותפו'. ובזה מדוקדק במס' שבת אמרינן אשר שואלין לכל אחד פלפלת בתורה כי באמת גם ההדיוט אשר אינו יודע מעסק פילפול יכול לומר פלפלתי. כי החזיק ללומדים המפלפלים ומחדשים חדושי תורה ובזה נבוא אל תכלית הענין אשר התחלנו הנה ידוע מאמר חז"ל אשר שכר הכנסת אורחים היא יותר גדולה מקבלת פני השכינה והנה האשה השונמית כאשר קיימה הכנסת אורחים באלישע כמבואר בכתוב הנה איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד נעשה נא וכו' ובזכות זה ברך ה' לה ותלד בן יחיד. והנה כאשר ילדה בן אז בודאי שכחה את כל הטוב אשר עשה לה הבורא יתברך ונסוגה אחור מלהכניס אורחים ולהחזיק לומדים בביתה ונסב הדבר עד אשר חלה בנה היקר ואז הלכה לשאול את פי אלישע. ואז אמר אלישע אל גיחזי קח משענתי כלומר זכות מה ששענה לי בהיותי בביתה ובזה תושיע בנה.

כי גדולה הכנסת אורחים ומחזיקי ת"ח אשר בזכות זה יכול להחיות מתים (מהגאון מווילאזין שמעתי זאת) ועל זה אמר הנביא עוד ישבו בחוצות ירושלים זקנים וזקנות ומשענתם בידם היינו זכות מה ששענו ללומדי תורה והנה ידוע אשר באר נקרא התורה הקדושה אשר היא באר מים חיים כמ"ש הכתוב באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם והנה ידוע אשר הת"ח נקראים שרי התורה לכן אמר באר חפרוה שרים המה הת"ח בעצמם שחופרים התורה. כי חפירה היא העוקר קרקע נקרא חפירה "כרוה" זה תיקון היינו "נדיבי עם" האנשים המחזיקים ת"ח במאי כרוהו "במחוקק במשענותם" מה ששענו לת"ח. וזה שאמר מקודם "עלי באר" בזאת נתעלה מי שעשה כן והנה ידוע אשר שלמה המלך בדבריו הקדושים בספר קהלת מהבל העולם ואת כל תענוגי העולם לכן אמר עשיתי לי שרים ושרות כמבואר והנה ידוע אשר המלך שלמה עשה אזנים לתורה ותיקן עירובין ונטילת ידים אשר זאת היא חדושי תורה אשר חידש בעולמו. לכן אמר וזה היה חלקי מכל עמלי חד אמר מקל. כי עירובין נעשין במקלות כדין עירוב וחד אמר גונדי רמז לנטילת ידים שנוטלין ידים בכלים וזה כוונת גונדי. מזה נשאר לשלמה אחרי מותו מה שחידש ועשה אזנים לתורה לכן אמרו חז"ל (שבת י"ד ב') בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצא ב"ק ואמר בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני כי הקב"ה חדי בחידושי ופילפולי דאורייתא כי זה עיקר חיות האדם וזה ישאר לו אחרי מותו (ומה שאמרו דוקא נטילת ידים ועירובין עיין בביאור עין אליהו מהגאון ר' אליהו שי"ק נ"י):

אמור לי בן אדם כאשר יזדמן לך עסק מה לעסוק בהבלי העולם עם שותף אחד אשר הוא יעמול עבורך וינודד מרחוק להביא לחמך ואתה תשב בשלום בביתך בשמחה וברב עונג הלא טוב לך כי ישלם לך השותף את שכר פעולתך בלי עמל ויגיעה ומדוע לא תביט על נשמתך. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין במה תבוא גברא ערטילאי הלא אורחא רחיקתא וזודא קלילא. ומה תעשה ביום הדין כאשר שואלין אותך פלפלת בחכמה אנה תברח מיום הדין ועל זה אמר הנביא למה תשקלו כסף בלא לחם היינו פרנסה תשקלו אפילו בלא לחם כלומר ולא תאכל לחם ויגיעכם לא לשבעה כאשר יבוא יגיעכם היינו עבור נשמתך אתה תאמר איך אילך ללמוד בלא שבעה אוי לך בן אדם ראה לשכך כעס היצר אשר כל יום ויום מבקש להמיתך כנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ובאיזה מיתה חלילה מיתת עולם. הבט נא וראה אשר מכל תענוגי עולם ומלואה לא ישאר בידך מאומה כי אם תורה ומעשים טובים לבד כמבואר במשנה ולא עוד אלא בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף וכו' כי אם תורה ומעשים טובים לבד. ע"כ החיוב על כל אחד לקבוע עתים לתורה. כי כל העמל שאתה עמל בעולם הזה היא רק לזולתך ולא לעצמך כידוע ממעשה דמונבז המלך ותורה ומעשים טובים הוא רק לעצמך וזה כוונת המשנה "עשה לך רב" כלומר לך בשבילך תעשה רב ור"ל דשביק קבי דמוריקא קרי אנפשי ועזבו לאחרים חילם ותקבל עליך להפריש מכספך להחזיק לומדי תורה אשר זאת יצילך מיום הדין הגדול והנורא כי זאת חיינו ולכן ר"מ כי הוי מסיים ספר איוב אמר סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה כונתו היא כאשר ראה מעשי איוב יסורים שלו וסבותיו אז ראה אשר כל עמל של אדם היא טוב רק בתורה ומעשים טובים לכן מדוייק אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ולא לריק כי עומד לאדם בין בנערותו ובין בזקנותו בין חלילה כאשר יחלה ר"ל לכן אמר "ועמלו" כונתו שעמל בעסקיו בתורה למען להחזיק לומדי תורה ועשה נחת רוח ליוצרו כי מזה מקבל הבורא נחת רוח מה שברא אותו כי אם לא כן גם להבורא אין נחת מה שברא את האדם אשרי האדם שקיים מה שכתוב "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" כונת הכתוב כן מה טובו אוהליך יעקב בעת שאתה באהל יעקב ומתי משכנותיך ישראל אם יש במשכן ישראל שעוסקים בתורה:

ובזה נבוא לבאר מאמר הגמ' (מגילה כ"ח ב') ר"ל מטי לעורקמי דמיא אתא גברא ארכבי אכתפי א"ל קרית אין שנית אין תנית אין א"ל א"כ שדי בר לקישא במיא. א"ל ניחא לי דאישתמיש למר א"ל א"כ גמור מנאי הא מילתא דאמר ר"ז בנות ישראל מחמירות על עצמן רואת טיפת דם כחרדל יושבת שבעה נקיים להבין מאי שייכות יש הלכה דר"ז אל שימוש ת"ח (עיין פ"י פילפול עמוק על זה) ולדעתי כן הוא. הנה ידוע הדין אשר לימוד התורה והגית בו יומם ולילה יכולים לקיים עם ק"ש (עיין בנדרים). רק ושננתם אינו יכול לקיים בק"ש שחרית וערבית כמבואר בר"ן נדרים והנה כאשר ראה ר"ל אשר רצונו דהאי גברא לשמשו ופן הוא ת"ח ואסור להשתמש בשמש ת"ח אז שאל לו אם קיים לימוד תורה אך בק"ש עוד לא בא אל גדר ת"ח כי לא קיים עוד ושננתם או למד גם כן מקרא משנה גמרא ולכן שאל וכאשר השיב אשר למד הכל אז הוא בודאי ת"ח לכן אמר שדי בר לקישא במיא כי אסור להשתמש בשמש ת"ח ובאמת מצינו גדול ששימש כמו אברהם שנא' והוא עומד עליהם כידוע בדברי חכמינו ז"ל ונשמע אשר אין איסור בזה בכל זאת הוא פטור מן הדין לשמש ת"ח אחר ואחרי כן אמר לו ניחא לי להשתמש למר אז הבין דעתו שרוצה להחמיר על עצמו אע"פ שהוא פטור מן הדין. לכן אמר לו ר"ל אי הכי גמור מנאי דר"ז בנות ישראל גם כן מחמירות על עצמן שרואות טיפות דם כחרדל ויושבת שבעה נקיים הגם שמן הדין אינם צריכין לשבת שבעה נקיים:

(כל זה דרשתי בכרכים לפני גאוני הזמן ודברי מצאו חן ועריבים לשמוע כדבש):

תוכן העניינים

אהבת דוד (מאירוביץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה