אור ברסלב
אדיר במרום תקונים והשמטות

אדיר במרום· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]

תקונים והשמטות

אדיר במרום

לספר אדיר במרום הוצגו רק התיקונים. וממילא ענני הטעותים ימחו ויעבורו

(דף ג' ע"א) שירה ב' הי' ספר הזוהר כאשר נראים שבחיו בכ"מ ממנו עצמו מספר. כי כו' ה' האי ספר הזוהר יפקון:

יו"ד הגדולים האלה:

ט"ו וגם צריך לדעת למה. י"ז צריכים לך להבין עניני רשב"י כו' ותיקוני מתיקונים הגדולים והעצומים:

כ"ו ועל הקורא אך ע"ז אמר החכם:

ל"ו מהם נטיעותיו:

ע"ב ד' ומציירם בציוריהם:

ט' ומלקות פרטותיהם:

ל"ה אלא ספירות והאיכות אשר בו אינם אלא ספירות ג"כ אלא שבדרך אחד יתפשטו כו':

מ"א נולד ערל ומלין:

(ד' ע"א) ג' שלו ברור מן:

ז' שהגוף בעל נשמה יהי' בו יצה"ר ע"י יתקן א"ע בהזכותו בתורה:

יו"ד שפע כ"כ כמו, שצריך:

ל"ח וזה הסוד:

ע"ב י"ח השלימות הזה כו' ולכן כתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום והמצות כו':

י"ט וז"ס משאחז"ל (חגיגה טו ע"ב):

ל"ח סוד המצוה:

(ה' ע"א) ל' כיון שחטא אז נמצאת ערלה והי' מושך:

ל"ד שלא היה כליה בסוף:

ל"ו הי' במתן תורה. ואו"ה נשארו ערלים שהוא מציאת מה שנהי' אחר חטא האדם ולכן אין להם חלק בתורה ובמצות נמצא שהתפילין והציצית וכל אותן שנקראים:

מ"א המוזכר כ"פ בזוהר ובתיקונים וגם כו' בגוונוי נהירין (רע"מ פנחס רמ"ו א'):

ע"ב ט"ו לישראל ולא לזולתם כי להם המילה וכל שאר המצות ועליהם:

י"ט למעלה ממה שניתן בבנין העולם:

כ' שכ"ז הוא למעלה מבנין העולם כי או"ה לא זכו לזה לא נשאר להם כי אם השכל האנושי הנמצא בבנין הגוף והנה כבר כו':

ל"ט אך בשלוט הערלה נאמר:

ט' כנגד הערלה. ינאץ:

(ו' ע"א) ב' מנצפ"ך והערלה עצמה נקראת:

ל"ג הוזכרו בנביאים הקדימו:

פ"ה כי כבר ניתן:

מ"א התהום שהוא מלכות הד' שאין לה:

ע"ב י"ב היטב כ"א כל אחד:

י"ז במדרשו ה"ק. צ"ל בספר הזוהר הק'. (ז' ע"א) נ' גברה הגלות הרבה:

ה' האלו שהי' מרחפת לבד:

ח' נעשה הזוהר בסוד:

י"א ענין הזוהר כי הנה כ"פ דרשו ס' הזוהר בסור:

י"ג דקא משתדלין בס' הזוהר דאיהו:

י"ט של הניקבא. בנ"א הגירסא של הגוף:

כ"ו הס"א השולטת בגלות ורוח מגיע לה במטי:

ל' שאפילו בתוך הס"א ובזמן הגלות תפריש:

וז"ס הזוהר שאמרו ברע"מ (נשא קכ"ד ב) שהוא זוהרא (ע"ב) ו' ענין הזוהר וכל תיקוניו:

ט' נסתרים עמו תיקונים:

והוא סוד (בריש הזוהר) אימא אוזיפת:

ט"ו המגיע לה עם הארת:

י"ט הקליפות בגלות נקרא:

כ"א גדולים מלחמות גדולות וזיווגים:

כ"ד בסוד ק"ך צירופי אלהים וה' אותיות שכשזה:

ל"ג הוא ספר הזוהר ויש ר"מ:

ל"ו ענין המערה (שבת ל"ג א'):

מ' בדברי רז"ל (סנהדרין צ"ח א'):

(ח' ע"א) ב' הקדושה ולעשות בה הנקמות שצריך לעשות בה ובזה הדרך כו' ועל מלך המשיח:

ג' שקראו לר"מ (זוהר ח"ב קיד ב') מארי תיובתא כ"פ:

ל"ט ענין הזוהר והבן:

ע"ב א' רודפו מפני רציחתו:

ל"ו הי"ב חודש הנ"ל:

מ"א כי כאשר תיקון ס' הזוהר הוא:

מ"ב בחיבור ס' הזוהר והיינו כי הוא תיקון נתקן (אצ"ל כי ספר התיקונים נתקן):

(ט' ע"א) ו' נעשה ס' הזוהר אשר בו ט' כי ס' הזוהר נשאר:

י"ג להפריד מישראל זוהמת הגלות:

י"ד וז"ס (סנהדרין צ"ו ב') הקב"ה מעמיד עליהם כו':

כ' הס"ת לגזור ח"ו גזרות ע"י נמשך:

כ"ב ישראל דוחק אחר דוחק עד כ"ד צריך מ' שגזירותיו קשות שהולך:

כ"ו ע"י גזירות וכיון כו' נעשה הזוהר:

כ"ז הנדבח בס' הזוהר כבר כו' וא"צ לו חבוע חבלי משיח:

כ"ט לא נתגלה הזוהר אלא:

ל"ג והגלות עצמו ג"כ:

מ"א אז ספר הזוהר של (ע"ב) י' דהוי"ה צ"ל דההי"ן י"ג בתיקוני הזוהר כמוזכר י"ד הארץ גנוז לנו:

מ"ו ענין הזוהר ועל מה כו' מתפשטת בתוך נוקבא אפילו בהיותה בגלות ונעשית בסוד ע"מ כדי לברוא בה מן הגלות שכל י"ח ענין הזוהר והאדרא:

כ"ט אך הזוהר על התורה:

(י' ע"א) כ"ב לא די בזה לבד כי כל זמן שלא הוכנה כו' (כ"ה בחע"א):

ל"א הס"א שהוא בסוד הפירוד נאמר בה אל אחר אתתרס שהביעין האלו אינם נמצאים בו:

ל"ד. שהם עיעצים כך:

ע"ב ב' וגמור כראוי:

ט"ו בזמן הגלות והוא:

י"ח הוא נרשם ומצוין:

כ' בזמן שהפרו תורתיך שהאחרים ל' שזכרנו וכאשר א"א:

מ' צריך להקריב (פי' לקרב) עצמו:

(י"א ע"א) ח' אשר היתה ראוי' לאדם:

כ"ב מיד וזה בסוד:

כ"ד וז"ס (שבת קי"ב ב') אנו כחמורים:

מ"א מ"ש הזוהר (וירא קי"ז א'):

ע"ב י' והקדושה תתקן כו' שאח"כ מתקן גם:

כ' יום א' שלנו צריך:

ל"ט יותר פנימים מן המלאכים:

(יב ע"א) ח' שהיום קצר:

י"א בזאת הצרה צריכים:

ל"ז אלא בריבית וזה הטעם שהריבית מותר בגוי:

ל"ח שניתנה לאו"ה:

שם בהם בשלוה שלהם או ללכת בדרכיהם ובשמחתם כי:

(י"ג ע"א) י' כמ"ש לך עוד בזה בס"ד:

י"ב בה צ"ל בו:

י"ח דרך אויר נעלם הנזכר:

ל"א והנה רובם אינם אלא עומדים:

ל"ה יודעים איזה המקום:

ע"ב ט"ו כבסיס בכח כך:

(י"ד ע"א) י"ד גדולה ותפארת אלא תהי' עבודתו צלולה סולת:

כ"ב להנשא אלא נכון לו לפרוש ויקבל שכר:

ל"א אך בסוד היאור או יאורה שהוא י' אור יכול:

לג היאורה הי"ה אור:

מ' ונמשכת הה' וי' בנחלים:

ע"ב ו' שם מ"ב ולכן אמר אבא כו' מ"ב אותיות של שם אבניי:

ט"ו בסוף באורייתא:

(ט"ו ע"א) י' על בני העוה"ז:

ל"ג ע"ס מ"ב (גי' הברכה):

ל"ו יאירו בשד"ה רק שהי' של שדה כו' להחזיר הבית לבחי' שדה:

ע"ב י' ענין האש והפטיש שזכרתי:

כ' השימוש בכלי זין הנקראים:

כ"ם צדיק וצדיק:

ל"א אשר יהי' לע"ל ולנצח:

מ"ב התיקונים הן בכח הסודות:

(ט"ו ע"א) י"ר להעביר עמלק מן העולם:

ט"ז המתאחזת בו:

כ"א בכח וגבורה כו' בגבורתו:

לג ד"ה ע"ב. לפנינו הוא דף ע"ד ע"ג:

ע"ב ג' הניראית לפנינו בניהם ובאמת:

ח' ועוד החזירו:

כ"ה שזכרנו ישוט במחשבתו בסוד המ"ב דמ"ה (ע' יחוד הגן ד"ה מתהלך):

מ"ב גזיר מלשון לגוזר:

(יו ע"א) כ"ד צדיק שתחתוך ותכנע:

ב"ח שבפ' דברים. צ"ל בפ' עקב רע"ב א' ברע"מ שם ע"ש:

ל"ט הכלים. צ"ל מלכים:

ע"ב י"א בנוי צ"ל בונים:

כ"א בסוד ב"מ אסורו תמן בבית הסהר:

כ"ה ענין הפסוק המה:

כט המכתשת. צ"ל המכתש:

לה בסוד ג"ר חב"ד:

לט צרי אתה:

(יח ע"א) לו ושורש כל זה הוא העצה (יט ע"א) טו מסתתרת ומתעלמת (כ' ע"א) מ' שאמרו למשה (רע"מ משפטים קי"ד ב'):

ע"ב . לח שרוצה להנחיל לישראל שירה:

(כ"א ע"א) ה' לברתא כאמור שם:

ו' ואז הל"ב של:

(כ"ב ע"א) כ"ט ויתגלה. צ"ל ומתגלה (ואולי צ"ל ומתעלה):

ל' כי כל דבר מגולה מתפשט כך (פ' שבעתיק יומין נעשה הו' כל אחד מאה אלף):

ל"ה לפי השדה העליון:

ל"ט הוא המעשה והענין דע כי רז"ל:

ע"ב א' לא מפני שהוא:

ז' מחמת עיבור בזווג זו"נ (ר"ל שהגוף נעשה ע"י עיבור בנו"ק שהוא המעשה. ובהעתק אחר הנוסח מחמת עברה בזווג. וע' בהיכלות פקודי היכל א' רמ"ו א'):

ט"ז צריכים להבנות בהם:

(כ"ג ע"ב) ד' הנקודה שאמר (ר"ל שם בזוהר):

(כ"ד ע"א) ד' בחוקם. צ"ל בתוקפם:

י"ב האזנה. בהעתק אחר הגי' ההזמנה:

כ"ו במסובב הסובב אינו:

(כ"ה ע"א) יא כחשוכים בזמן הגלות לכולם ובסוף בזמן הגאולה כו' כצ"ל:

ע"ב כ"א שורה בהן. והבין:

כ"ח שאין שם שם הקדוש:

(כ"ו ע"א) ט' המוחין והכתר בסוד:

(כ"ז ע"א) א' לא נקרא:

ע"ב יט כי המלכין הנזכר כו' (ע"ל כח ע"ב ד"ח ואוסיף כו'):

(כ"ח ע"א) לה שהם יסודות הכלים:

ע"ב י"ג (אחר תיבת רשות היחיד נשמט וצריך להוסיף:

והוא בחי' צ' רצלם שהוא ענין מלך והוא כשאימא נכנסת בתוך הז"א ומחברו בסוד רה"י. והנה ע"ז המלך נאמר לפני מלוך מלך לבני ישראל. ותדע שבזמן שעלו ישראל מן הים אז היו יכולים לתקן ענין השבירה והוא שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד לתקן זה הימלוך אבל טעו כי היו צריכים להחזיק בבחינת המלך ד"צ דצלם והי' נתקן בתיקון גדול. אבל הם חשבו לתקן הנפגם ואזי ישאר הכל מתוקן. והנה באמת נתקן לפי שעה אבל חזר ונתקלקל. וז"ס גדול והוא מ"ש במדרש אלמלא היו אומרים ה' מלך עולם ועד לא היה כל אומה ולשון שולטין בהם ועוד אפרש לך זה בס"ד והנה מלך זה נקרא מלך לבני ישראל והסוד שישראל הוא בז"א בתשלום פרצופו וכל הספירות שלו נקראים בני ישראל והספירות האלו שהם תשעה מהם נעש' זה המלך שהוא הצ' דצלם שהם הט' ספירות דז"א במוחין דאימא שבתוך [צ"ל שבתוכם] הקושרות אותם, ותדע שאינו אומר בבני ישראל אלא מלך לבני ישראל כי הוא עצמו מלך לבני ישראל שהוא המלך מבחי' בני ישראל כנ"ל. והנה המלכים הראשונים לא היו כך כי לא היו מבחינת הספירות כזה אלא מצד הה"ג מן המ"ן או הצ' דמנצפ"ך אבל מלך דצלם הוא לבני ישראל כנ"ל. והנה אמר מ"ק כו':

יד במציאות במקורו העיקרי. (כט ע"א) ט' פי' שיהיו באותו:

כו וביותר פרט נאמר:

כו בעצמם כ"כ חלקים:

(לא ע"א) מב שים לו סגולה הזאת:

(לב ע"ב) י' והיינו הכללות שאמר למעלה (ר"ל לעיל בעמוד א' אמר שדברי הספרא דצניעותא הם בכללות):

יז הפנים וטוון הדיקנא. כח לבושים שהרי פעולת הגוף נעלמות ל' לבנים מראה לכל (לג ע"א) ט ז"א או"א אריך עתיק (בצ"ל. וע"ל מ' סע"ב מ"א ע"א):

כד או"א (בנ"א ז"א):

(ל"ד ע"א) טז הכתרא אוירא ומוחא:

יט והיא מוציאתם בסוד:

תוכן העניינים

אדיר במרום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה