אדיר במרום· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
אדיר במרום · ואמר עוד ז"ל בפלוגתא דשערי אזל חד ארחא וכו'
וה"ס גדול מאד, כי הנה כתיב ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, וכבר נתפרש בכאן שזהו מדבר על סוד האורח הזה, אך הענין הוא כי זה מדבר ע"ס מעשה הצדיקים ותיקונם. ותבין בזה באמת למה בא הדעת דעתיק להתלבש בתוך הא"א וגם אינו מתלבש כמו חז"ת של עתיק בספי' א"א, ותראה סודות עמוקים בעניני ההנהגה. הנה אמרו באד"ז כמ"ש למעלה וז"ל ע"ק איקרי אין דבי' תליא אין, וסוד הענין שכיון שההנהגה הוצרכה ללכת בדרך זה להיות בתחלה תיקון המאורות בשליטת הזמן ואח"כ לקבל השכר לנצחיות הנה כך הוצרך להיות מוכן במאורות עצמן. והנה א"א וממנו ולמטה בם תלוי הכל לפי ההנהגה הצריכה לזמן התיקון והעבודה ומאריך אנפין ולמעלה הוא מה שעתיד להיות. אך באמת משם נמשכין גם למטה ענינים ותיקונים לפי הסוד הזה כמו שאפרש לך בס"ד, והנה מה שמתלבש בא"א מעתיק דהיינו הז"ה שבו הכל לפי מה שצריך להנהגה הזאת, אבל מה שנשאר למעלה הוא בסוד הנצחיות והיינו רישא דלא אתידע, אך עכ"ז ודאי הם נקשרים זה בזה, וע"כ ע"ק איקרי אי"ן מפני עתיק היינו רדל"א המתחברת בו, ונמצא א"א יש בו ב' בחינות, א' הוא מה שהוא לצורך התחתונים, וא' מה שהוא מתקשר בעליונים ומצד זה נקרא אי"ן:
ואפרש למה אמר תליא שבזה תבין היטב מציאות ענין זה, כי הנה שם אמר וז"ל רישא דלאו רישא דלא ידיע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא וכו' וזהו ענין הספיקות שיש ברדל"א, וכבר נתפרשו במ"א. ועליהם אמר הנביא והשביע בצחצחות נפשך, צח חד צחות תרין, כי לא הי' ברור אצלו הענין מפני הספיקות, וצריך לדעת מהו ענין הספיקות האלה, אך אמתת הדבר הוא כי הנהגת המאציל ב"ה היא עמוקה עד שא"א לשום אדם להשיגה וא' מן הדברים המעלימים מאד מאד את ההנהגה הוא ענין החיות רצוא ושוב, שאע"פ שפירשתי לך כבר פי' א' הנה ע' פנים לתורה וכמה סודות נמצאים בפסוק א' כולם אמתיים ולא אאריך עתה בזה. אך האמת הוא כי שורש לכל המציאות וכל ההנהגה הוא ענין שית אלפי שנין שארז"ל, וענין חד חרוב נתבאר בספרא דצניעותא, שאמר, ואתחרב כולא בתריסר שעתי תליסר יקים לון ברחמי וכו', וכל הדברים האלו הם סודות עמוקים ועצומים מאד. דע כי המאציל ית"ש האציל את כל המציאות כרצונו בכל הסדרים אשר סידר את העולמות, ועוד שם דרך אחר והוא תיקון העבודה שבכחה נסדרים הדברים כולם בחוק וסדר אחד. וסוד הענין כי לפי סדר הבריאה נמשכה הס"א בסוף המדרגות והיא רעה ומזיקה כי להיות יצה"ר ומה"מ נבראה, וע"י מעשה התחתונים אינו כך כי הלא צריך להיות כל רע אובד ומה שנשאר מן הס"א צריך שיהי' טוב וטהור וזהו כבודו של המאציל ב"ה וה"ס יהי כבוד ה' לעולם, שהיות המאורות שרש לס"א לפי ההשתלשלות אינו פגם בכבודו כי אדרבא כחו של המאציל ית"ש נודע בזה אחר שהוחזר כל הרע היותר קשה לטוב, וכבר פירשתי מענין זה בס"א וא"א להאריך בו כ"כ פה. ולהיות כל העולמות נתקנין בכל חלקיהן, צריך שכל התרי"ג שרשים של הנשמות יהיו משלימין בכל חלקיהן כל התרי"ג מצות ואז נמצא התיקון שלם, ונמצא שכל צדיק שהשלים במעשיו שם דרך חדש בהנהגת העולמות הוא הדרך שרוצה בו המאציל ית' אך שלא רצה לברוא אותם כך כ"א להכין שיהי' כך במעשה התחתונים והבן היטב. והנה הדרך המתחדש נקרא אורח צדיקים שהוא אורח פרטי לכל צדיק, והוא אורח כללי הנשלם ע"י כל הצדיקים, ועוד אדבר לך מזה בס"ד. וכיון שהבנת אלו הב' דרכים אפרש המאמרים אשר הצעתי לפניך:
הנה הדרך הזה הב' הוא עתיד להתקיים לנצח, ולכן אפי' עתה שהוא שליטת הזמן צריך שיהי' שליטת הנצחיות שיהי' נעלם שלא ינהיג אלא שיהא נמצא להיות נקבעים בו התיקונים שיתגלה אח"כ בסוף הזמן, וז"ס צדקתו עומדת לעד כי כל המעשים טובים הולכין ונקבעים במציאות הנצחיות להתגלות אח"כ. וסדר הענין כך הוא, כבר אמרתי שהשתא אלפי שנין הם השורש לכל הנמצאים וזמניהם וחקותיהם ואלה הם כ"כ מאורות שפרטיותם הוא פרטיות הרגעים הקטנים שבשות אלפי שנין אלו, ואלה מאירים עתה בדרך זמן כמ"ש למעלה כבר, ואח"כ יתגלו כולם בדרך נצחיות פירוש שכולם יאירו תמיד כמ"ש. וזה הדבר הראשון המוכן להיות כך שהוא באמת סוף המעשה, ולפי מציאות זה נסדרו הדברים בהנהגת הזמן כי אין שורש אלא א' אלא שהוא פועל בב' מיני פעולות. והבן היטב עוסק הדברים כי זהו קשר כל עניני המציאות והנהגתו. והנה מה שמתגלה עתה אינו אלא מה שהוא בסוד הנהגת הזמן, אבל היא עצמה תלוי' בסוד הנהגת הנצחיות וענינה. ועוד יש דבר גדול כי הלא כל המעשים הנעשים בכ"א מן הרגעים האלה הנה הוא גורם פעולה בפ"ע בכל המאורות. וגם צריך שתדע שאינו דומה פעולת תיקון הבא אחר קלקול לתיקון העומד מאליו בלי קלקול, וכן עד"ז כל פעולה הנעשית בכל חלק זמן היא מתחלפת מחברתה מפני רוב התנאים הנמצאים בה שא"א לפרט אותם וע"פ כל השינוים האלה הוכן הנצחיות להבנות כי זה ההפרש שבעוה"ז נבראו הענפים לפי השורש ולעוה"ב יתחדש השורש לפי מה שנעשה כבר בענפים, וה"ס מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. והבן מאד כי ז"ס אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תפעל בו, כי אע"פ שעתה הוא פגם בשורש חטא הענפים שלא יוכל להשפיע בהם וצריך להסתיר בכחו הנה זה כל זמן מציאות הבחירה אך בהתחדש הדברים הנה בפי הענפים והכנתם יהי' חידוש השורש ע"כ לא יהי' פגם כלל, והבן מאד כי כל אלה הם מעמקי החכמה. ותדע שסוד ההנהגה הזאת בעתיק היא עומדת ברדל"א כי הז"ת המתפשטין בא"א כבר אמרתי שהם לפי הנהגת הזמן אך רדל"א היא עומדת למעלה מא"א וה"ס דיבור הנהנה הנצחיות בהנהגת הזמן, כי כבר שמעת איך הנהגת הזמן נמשכת מהנהגת הנצחיות שהיא עיקר הבריאה אך הנהגת הנצחיות עומדת לתקן מכח הנהגות הזמן בקבלה מן הזמנים המעשים הנעשים בהם לקבוע אותם בנצחיות כמ"ש. והנה בהיות הנהגות הזמן מתחלפות בסוד זמן שאור א' מעכב על חבירו הנה לא תמצא בזמן א' אלא הארה א'. אבל כבר שמעת איך אין שום פעולה נאבדת בין התיקון שקודם הקלקול ובין התיקון שלאחר הקלקול ובין הקלקול שלאחר התיקון ובין הקלקול שקודם התיקון, כי לכולם יש פעולה מיוחדת שונה מחברתה, ע"כ כל הזמנים בכל פעולותיהם נקבעים כולם בנצחיות, וה"ס כי אין שכחה לפני כסא כבודך כמפורש בס"א. וגם הזמן הבא אחר הזמן הא' הוא מקבל הפעולות מכח כל הקודם אליו ואפי' מכח מה שעתיד להיות שה"ס אתה זוכר מעשה עולם וכו' כמפורש במקומו. ונמצא לפי זה שצריך להמצא שינוים דבים בזמן, שבזמן א' עצמו ימצאו ענינים רבים מכח פעולה א' ומכח פעולה אחרת ומכח כמה פעולות שכ"א מהם מעכבת על חברתה כל זמן שליטת הזמן. והנה בעבור זה נאמר והחיות רצוא ושוב, וס"ז נתפרש בפירוש המרכבה בזוהר חדש פ' יתרו כי אין המאורות עומדים בשום מראה קבוע כי הם משתנים תמיד לכמה מיני מראות מפני רוב הבחינות המשתנות בהם נמשכות מכמה דברים הפועלים בהם. אך זה צריך שתדע כי אע"פ שהפרטים הם רבים הנה השרשים אינם כ"כ, ולכן אפי' להתחלפות המאורות ימצאו שרשים שהם באמת שרשי ההתחלפות אשר מהם כל שאר החילופים הנמצאים בהם. והנה השרשים האלה עומדים ברדל"א שהיא מה שמתחברת הנהגת הנצחיות אל הנהגת הזמן, והבן היטב זה הענין, כי הלא כל מה שתאיר עתה בדרך התחלפות יאיר לע"ל בדרך קבע. כי הלא כבר שמעת כי הנצחיות נבנה ע"פ הכנות האלה של כל הזמנים, והנה ז"ס יום הדין הגדול שעליו כתיב כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם וכו', כי אז יתפשמו כל הדברים בכל הזמנים שנעשו לקבל בקבע המציאות כראוי, ולכן יעשה הקב"ה דין פרטי על כל דבר ודבר שנעשה בכל זמן מזמן בריאת העולם בכל השית אלפי שני ואז יבוא אלף השביעי להסיר הצורה מכל ההנהנה הזמנית, וה"ס אתחרב כלא בתריסר שעתי, ועוד אדבר לך מזה בס"ד. ואח"כ אלף השמיני דהיינו חידוש העולם אז יהי' נבנה הבנין של כל השרשים לפי הכנת הענפים כמו שזכרתי, והבנין הזה הוא נעלם לנמרי שא"א לדעת ממנו כלל:
אך עד שלא נתפשטו הדברים בסוד יום הדין הגדול, ענין הנהגת הנצחיות גורמות ההתחלפות בהנהגת הזמן, ואלה הם הספיקות של רדל"א, והענין כי כל מה שמסתפקין בה אינו שאפשר שלא יהי' אלא אדרבא הכל יש אלא שעתה מאירים בדרך ספק כמ"ש לך ואח"כ יאירו בדרך ודאי שכל הדברים יתפרשו בדרך קבע, והענין כי ענין המאורות באין עתה מסופקות תסיר, כי הנה סה שנשרש ונרכב ברדל"א הוא גורם מצב ותנועה בכל המאורות ובהמצא קשרים ההרכבות רבות גורם מצבים ותנועות רבות:
והנה הסדר הוא שיש תנועה מתחלפת הרבה מהרכבה להרכבה ברדל"א, וזהו גורם מצבים ותנועות רבות מתחלפות במאורות. והנה הדבר הולך תמיד כך, ומי שיסתכל במאורות ורואה אותם במצב א' הנה ממנו יכול לגזור שימצא הרכבה כך בשורש שהוא רדל"א. אמנם לפי שעה משתנה מצב המאורות, וצריך לגזור שיש הרכבה אחרת וזה נקרא הנהגה מסופקת כי אין שתי התנועות עומדות בזמן ואין הנהגה ותנועה קיימת, ולכן אמר הנביא והשביע בצחצחות נפשך, כי כך סדר ההארה צפייתן כמראה הבזק, וההארה מתחלפת וחוזרת ומתחלפת תמיד בלי שום קביעות. אך לחידוש לא יהי' כך, וע"כ אמר רישא דלאו רישא, כי לפי מה שמוכן להיות בשעת החידוש דוקא אינו פועל כלל רק מה שמקבלת הבנה מעכשיו לאלף השביעי ולחידוש עצמו. והנה על הא' אמר דלאו רישא, שאינו נחשב כשורש וראש כלל, וכנגד ימה שיתפרשו הדברים לקבע באלף השביעי אמר דלא ידיע, כי באמת לא נודעו השרשים האלה כי הם נשגבים מן ההשגה, אך לסוד הנהגות המסופקות המתחלפות בכל רגע כנ"ל אמר דלא אתיידע שא"א לקבוע הידיעה מההשגה, וע"ז נאמר והחיות רצוא ושוב כנ"ל, אך ההשגה היא בסוד ברח לך אל מקומך, וה"ס אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, והענין הוא כי הלא כאן יש לשאול כיון שהארה היא כך מסופקת א"א להשיג כי הכל הוא בהתחלפות, אך הענין הוא כי מקום ההשגה היא מל' והיא נקראת מקום, והנה כ"א מקבל במקום זה לפי הראוי לו לפי הארה המסופקות ההיא כי הלא כל ספק עושה פעולה בכל המאורות כנ"ל ומל' מגלה הענין באותה הבחי' הראויה להאיש ההוא, והבן היטב. והנה יש עוד במלת רצוא ושוב כי המאורות רצים אל העתיק אבל א"א להדבק לגמרי יען אינו אלא להתחבר ההנהגות, וגם כח ההתחלפות אינו מניח ההשגה אלא מה שצריך ומיד שבים:
והנה תבין עתה למה שאמר דבי' תליא אין, כי הדבר שאינו שם בעצם נקרא תליא, ואותיות של השם אמר דבעתיקא תליין, כי בעצם הם למטה ותליין הם למעלה, ובכאן הוא להיפך כי בעצם הוא למעלה ותליא הוא למטה, כי משם מקבל להכין אל הסוף כנ"ל. והנה הקשר באמת נעשה מכח דעת דעתיק, והוא כי הדעת הוא גלוי החרב דהוא עיקר בהנהגה כנ"ל. והנה הז"ת הם לפי בחינת א"א עצמו לצורך התחתונים אך הדעת הוא לפי מציאות העליון וע"כ מתלבש בו אך לא כאחרים אלא לחבר שתי ההנהגות, והנה דעת דא"א הוא בין הכתפים והוא גילוי הנהגת הא"א עצמו ומתפשט לחו"ג לימין ולשמאל שיוצא משם או"א ויסו"ת ואח"כ זו"ן. אך גם באורח הזה נמצא בחי' הדעת דא"א מצד היותו בתוך יסוד דעתיק והוא מתחבר עם הדעת דעתיק שבאוירא ואז נותן מציאות לאורח הצדיקים:
ואשלים לפרש לך עתה מה שהתחלתי למעלה ענין כלא אתחריב בתריסר שעתי וכו'. כי הנה יש להבין דבר א' שקשה בענין הו' אלפין שנה, כי הי' נראה שהי' די להחריב העולם שיחרב הכל ברגע א' ואז סוד יבנה כלו באותו הזמן שירצה המאציל אבל למה צריך אלף שנה, וא"ת שצריך להעביר צורת כל ההנהגה הזמנית כמ"ש למעלה שע"כ צריך הפרטיות של אלף שנים הנה יקשה כ"א לפרט אנו מכוונים הי' ראוי להיות ששת אלפים חרוב להעביר כל הנעשה בששה אלפים. וגם צריך להבין עוד דבר א', והוא כי מדברי הרשב"י זללה"ה אלו הימים של שיתא אלפי שנין אינן נחשבין רק לי"ב שעות כי (ת"ק) **(אצ"ל כל אחד.)** מהם נחשב לחצי יום, וזהו קשה למה לא נחשוב שעות הלילה נ"כ והרי כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום א'. אך סוד הענין הוא כי ז' תיקונים יש בראש של הא"א והם באין מעתיק כמו שידעת, וי"ג תיקונים דדיקנא בפניו שהם ההנהגה כמ"ש לך כבר. וגם אמרנו שסודם חד"ר ובסוד הזכר, ומזל ונקה הוא בסור הנוקבא המקבלת, וע"כ הז' תיקוני רישא מאירים בדיקנא ו' בי"ב תיקונים בסוד הזכר, והשביעי בי"ג בסוד הנקבה. אך באמת הוא כי עיקר ההנהגה בעולם עכשיו בסוד הי"ב לבד ובסוד זה נעשים שבעת ימים של י"ב שעות לכ"א, והם שבעת אלפים שנה. ופירוש הענין הוא דע כי מזל ונקה מן הי"ב שעות הראשונים הוא הנעשה אלא שהוא נקרא תיקון י"ג לגביהם, אבל אם נחשוב בפרט תיקוני הדיקנא יהיו כ"ד, י"ב בסוד הזכר וי"ב בסוד הנוקבא שהוא מול ונקה. והנה תראה כי לאלף השביעי אנו מזכירין זמן שהוא אלף שנים. ובאמת אחר אלף השביעי אין עוד זמן כלל כי אז הוא הנצחיות, ואע"פ שנזכר איזה פעמים אלף השמיני לאו דוקא אלא ר"ל מה שבא אחר אלף השביעי, והענין כי הז"ת רישא הם השולטין כי הם מעתיק בא"א וכשאחד מהם שולט הנה יעיר בממשלתו כל ההנהגה, אך ההנהגה הראוי' להתעורר היא רק הי"ב תיקונים של הדיקנא לבד, לכך הם שבעה ימים של י"ב שעות לכ"א, כי בשליטת הששה בפ"ע תתעורר ההנהגה הי"ב לפעול לפי השולט עליו, אך ההנהגה יהי' תמיד א', ובשליטת יום הז', ההנהגה עצמה מתחלפת צורת הנהגתה לכן הם י"ב תמיד לא פחות ולא יותר, כי אפי' יום הז' אינו לפי עצמו אלא לפי מה שהוא מתחבר אל האחרים כי הרי הוא מסבב בזמן כל הששה האחרים אבל אין הימים שמונה לכלול גם החידוש שאחר הז' אלפים אלא ז' ימים כי עד שם הכל הוא בי"ב לבד, אך אחר הז' יש בחי' הנהגה אחרת מצד יום הז' במה שאינו מתחבר אל האחרים כלל ונשאר הוא לבדו פועל בבחינתו ולא בבחינת הששה, והיינו במזל ונקה ולא בי"ב הראשונים, ונמצא שהחורבן הוא בתריסר שעתי דהיינו בי"ב תיקונים כמו כל שאר הימים, ובסוד זה הוא אלף שנים דוקא אך החידוש אחר החורבן הוא בסוד מזל ונקה שכולל נ"כ י"ב כנ"ל. אך הוא בדרך אחר בדרך הנצחיות שכל שרשי שיהא אלפי נשארים קבועים לנצח כנ"ל, וזהו תליסר יקים לון ברחמי, ומתחדשין בו כל הששה. ותבין היטב כי יש כאן סוד ב' שבתות שאמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין, כי צריכין ישראל לשמור מה שהי' די לתיקון שלם והן בסוד העטרה של היסוד והנוק' בפ"ע. והבן היטב כי לרמוז סוד זה גם בשבת עצמה יש מואת הבחי' שיהיו ב' שבתות שהם העטרה והנוקבא, אבל עיקר העטרה הפועלת עם הוא"ו. והנה גם אימא מתחברת שם, ואז הם בסוד ג' פעמים שביעי המוזכר בפ' ויכולו, אך העיקר הוא העטרה, אבל אחר החורבן העיקר היא הנוקבא והיא עצמה י"ב בסוד י"ב ראשונים שהיא הי"ג אבל איננה אלא סוד הי"ב, והיינו היא השביעית וכל עצמה היא הו' כי שורש הכל הוא ו', אלא שיש לו ב' זמנים וב' בחי', זמן עצמם והם במדרגה אחת, וזמן העלי' אחר החורבן והם במדרגה יותר עליונה:
ואשלים לפרש לך עתה למה הם י"ב שעות ולא כ"ד שעות, וגם אפרש לך איך יהי שבשעה שהוא לילה לחצי העולם הוא יום לחציו האחר וכך להיפך. אך סוד הענין הוא כי המאציל ב"ה סידר הדברים בסוד עליון ותחתון, אך אין התחתון מקבל אלא מסוף העליון, ותראה שהנוקבא מקבלת השפע ביום ומחלקת בלילה, ונמצא שביום נוטלת היא, ובלילה נוטלין הענפים, ולכן הי"ב שעות הם עצמן אותן של היום ושל הלילה, והיינו כי היום אשר לחלק הב' מן העולם בזמן שהוא לילה לחלק העליון אינו אלא התפשטות היום שהי' בחלק העליון וכל שעה צריכה להתפשט בעליון ובתחתון, ואין ההנהגה אלא בי"ב תיקוני הדיקנא כנ"ל אלא שהם עצמם מתפשטין בעליון ובתחתון והתפשטם מן העליון לתחת הוא הלילה בעליון וכך להיפך, והבן היטב. נמצא שהאריך יש בו ב' בחי' הנהגת הזמן למה שהוא שורש להנהגת האצילות, ובחי' הנהגת הנצחיות למה שהוא נמשך אל העתיק התלוי בו כנ"ל, וזהו נקרא הברית התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה וה"ס גדול מאד. דע כי שתי ההנהגות שזכרנו ה"ס אימא ונוקבא והם עצמן לאה ורחל ופירוש הענין הנה רז"ל אמרו בהבראם בה' בראם, וכבר פי' בכמה מקומות שז"ס מלכות שבסודה נאצלו כל המדרגות. והנה ה' זו יש בה ב' בחי', והיינו פנימיות וחיצוניות, וסודם ה"ה שהיא ה' מלאה, והפנימיות היא לאה והחיצוניות היא רחל. והבן עתה היאך רחל היא עקרת הבית, והענין כי ה' היא בהי' הנוקביות אשר הפנימיות שבזאת הבחי' היא אומא והחיצוניות היא נוקבא, והחיצוניות עושה הנהנה הזמנית והפנימיות עושה הנהנה הנצחיות, והא"א אמרנו שמחבר ב' הבחי' ביחד, והוא בריח התיכון כי הוא התיכון שבה' פרצופים והוא מבריח מן הקצה אל הקצה שהם ב' ההי"ן שזכרנו. והנה לאה היא עלמא דאתכסיא, וסוד הענין כי הנצחיות אינו מתגלה עתה רק לצורך מה שהוא צריך להתחבר עם הנהגת הזמניית אבל אין זה עצמיות ענינו וממשלתו, אבל הנהגת הזמניית הוא העיקר והוא המתפשט במדרגותיו. והנה לאה אינה נרמז בה אלא סוד הה' עצמה שבהתמלאה במלואי' עולה ל"א, והיינו ל"א ה', אבל רחל היא ההנהגה המפורטת, ופרמיות המדרגות ה"ס ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן העולים רל"ב והו' של חששה ימים הרי רל"ח כמנין רח"ל. ובאמת סוד הו' הזאת ה"ס י"ב פרצופים שבאצילות כי ה"ס ששה מדרגות של זו"ן, וכך הוא הסדר שהו' מתמלאת ונעשית י"ב בסוד ימין ושמאל והם עצמן סוד הי"ב שעות, ונמצא רחל כוללת עולם האצילות ועתיק עצמו נכנס בענין הזה מצד מה שהוא פועל באצילות בסוד חו' תחתוניות שבו, אך סוד העתיק עצמו מצד הנהגת הנצחיות כנ"ל הוא בסוד לאה, אבל לפי הנהגה הצריכה רחל היא עקרת הבית. והנה לאה כבר אמרתי שהיא בסוד הה' בג' מילואי', וזה באמת מה שהיא מתפשטת לצורך הנהנה הזמניית. והנח הה' עצמה פשוטה היא סוד מלכות וג' מילואי' ה"ס חנ"ת והכל הוא כמנין לאה כנ"ל, והנה המלכות בית דוד היא מבחי' זאת, וסוד הענין ודוד עבדי נשיא להם לעולם, כי לעולם הוא בסוד הנצחיות, ודוד צריך שיהי' הראש לעולם, וז"ס הד' של יהוד"ה שה"ס מלכות בית דוד שהיא בד' המדרגות האלה ה' ונ' מילואי', ומה שהוא בכלל בהם, ברחל הוא בפרט שנעשית ד' שמות רל"ב והו' נוספת הוא סוד הו' אלפין כנ"ל, שבבחינהו פועלים אלו הד' שמות, והיא עצמה בס"ז היא ה"א שעולה נ"כ ו' והיא הה"א דמ"ה, כי סוד הו' הוא מן הז"א נמשכת והכל בבחינת הה"א שבה נאצלו העולמות כנ"ל והבן היטב. והנה לאה היו לה ו' בנים וה"ס הו' הזה, כי הכל בסוד הששה כנ"ל, ואפי' לנצחיות שהוא ענין יקום לון ברחמי ומתחדשן בקדמיתא. אמנם בהיות שההנהגה עתה היא ברחל ע"י תדאה שהשבטים הוציאם יעקב בסוד רחל כי השנים הראשונים היו בעבור רחל אלא שאח"כ ניתנה לו לאה, וז"ס ויאהב יעקב את רחל והוא כי כשעבד את לבן לא עבדו אלא בעבור רחל, ונמצא שלאה ניתנה לו בבת רחל כי היא העיקרית. והנה מרחל יצאו ב' שבטים ה"ס ב' פרצופים יעקב ורחל עצמם, והיינו יסוד ומלכות שהם עיקר בהנהגה, והיינו יעקב בצירוף הז"א עמו בסוד זיווג תפלת שחרית, כי יעקב ולאה הם בסיד נו"ה והבן, אך השאר כולם עטרות ותיקונים כידוע, ושאר השבטים נתחלקו לפי חילוקים אחרים השייכים לסוד הד' אמהות שנס הוא תיקון פרטי, ואין כאן מקום להאריך בזה:
ונחזור לענין האורח הזה. הנה כבר שמעת שיש ב' דרכים, הדרך הנמצא בסדר הבריאה, והאורח אשר יכולים הצדיקים לפתוח לפי תיקוניהם שכשנשלם צדיק א' בכל תרי"ג חלקי נשמתו אז נמצא אורח א' פתוח, ושורש הכל בזה האורחא כנ"ל. ונאמר עתה מהו ענין הדרך העומד לפי סדר הבריאה, ומהו האורח המתחדש, ותראה בזה סודות גדולות. הנה כתיב והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, ודע כי יש אור ויש נוגה, והאור הוא עצמות האור, והנוגה הוא הבהקת האור. והנה הקליפות הם ד' המוזכרות בזה הפסוק, וכבר נתפרש ענין זה בס"א:
ואפרש עתה ענין הנוגה הזה. הנה במאמר בריש הורמנותא דמלכא אמר וז"ל אוירא דילי' לא אתיידע וכו', וכבר נתפרש הענין הזה במ"א היטב. ואומר לך עתה בקיצור מה שצריך לענין זה, והנה גם בענין יהי אור אמרו שאוי"ר נעשה או"ר, וכל הדברים האלו באמת הם סודות עמוקים. ודע כי א"ש מי"ם רו"ח הם סוד הס"ד די"ן רחמי"ם, והרוח הוא באוי"ר בסוד אמ"ש כמ"ש בס' יצירה. והנה תחלת הכל נעשה הצמצום ונתפשט בו הקו, וסודם חסד ודין בחיבור א' שהם רחמים ממש. והבן היטב, כי הא"ס ית' מחברם וז"ס הרחמים. ותבין שלפי דרך זה הרחמים הוא למעלה מחסד ודין כי הם אינם אלא הפרט שלו אלא שהוא מתפשט לחבר בכל מקום למעלה ולמטה, וה"ס דעת ות"ת כי לפעמים אנו חושבין אותו למעלה ולפעמים למטה, אך עד שיהי' הכל בחיבור א' נקרא אויר דקיק דלא אתפס, וסוד הענין כי סוד הקו שה"ס הארה הוא האור שבזה האויר, וסוד הצמצום הוא הי' שבזה האויר והוא כי אז הארה שולטת על הדין הנכלל בצמצום ואז הדין נבלע בתוך הארה כמו י' אחת סתומה ועד שהוא כן אינו נתפס וזה הכל מה שהוא קודם עשיית הכלים וכדי להעשות הכלים נעשה אור י' והוא שבחי' הצמצום נתפשט לבדו ואז נעשה הכלי ואז נתפרשו החסד והדין לפעול כ"א לפי עצמו, והחסד עושה הפנימיות בסוד אור, והדין עושה הכלי בסוד י', ואז מתגלים הדברים כי האור נגבל בתוך הכלי ומושג על ידו. והנה כ"ז נמשך בהמשך המדרגות עד שמן הדין יוצאת הס"א ואז נשארת כל הקדושה בסוד חסד, והס"א היא סוף הדין, וה"ס חשך ולא אור כי הנה מיד שהאור והי' נתפרשו כ"א לפי הראוי להם אז נאמר מיד ויבדל אלהים בין האור ובין החשך כי מה שהחסד והדין היו כלולים בסוד אוי"ר עתה נבדלו כ"א לעצמו, ונקרא הי' חשך בסוד הדין וסוף הבל הוא חשך ולא אור שהיא הס"א. והנה ע"כ, פי' עד דעת דעתיק המתלבש בא"א עדיין נמשך בחי' האוי"ר ולכן הוא נקרא אוירא, אבל מכאן ולהלאה מתחילין הדברים להתפשט בסוד י' אור. וזה הענין נראה בפלגותא דשערי ששם השערות מתחלקין מן האמצע אל הצדדין. ואע"פ שאמרנו לית שמאלא בעתיקא, הנה הענין הוא שאין הדין פועל שם כי הוא אדרבא חוזר לחסד אבל זה אינו כללות החסד והדין בחיבור א' כמו בסוד אוי"ר אלא אדרבא הוא לפי התפשטות הפעולה בסוד אוירא, **(צ"ע.)** אלא שהוא אפי' שתתפרש תהי' נתקנת בכח האור ואדרבה הדרגה היא זו להגיע אח"כ אל פעולת האור י' ממש במקומו ותהיה מופרשת מן השורש והבן היטב. והנה מן הי' הזאת בסופה יוצאת הס"א והענין הוא כי גם הס"א יוצאת משורש הקדושה, וסדר יציאתה כך הוא, הנה נשתלשלו המדרגות זו מזו וכל מדרגה שיורדת מתעבית יותר, והיינו כי כח הצמצום מתגבר בה יותר עד שמגיע למדרגה האחרונה שאפשר להמצא במדרגות של המאורות, ולפי מה שיורדין המאורות כך הם מוציאים ענפים ותולדות לפי ערך אורם שהם מאירים בהדרגה זו וסוף הכל הוא המדרגה שנתגבר בה הצמצום בדין שמרוב דינה הוציאה ענף קשה מאד וזה הענף הוא הס"א. והנה זה הענף צריך שתהי' פעולתה היפך פעולת הקדושה, כי הקדושה רוצה להטיב, וזה הענף נברא רק כדי למנוע בסוד השכר והעונש אשר לפי הבחירה, וצריך שיהי' מקביל לכל האורות אשר בהם עבודת בני אדם, כדי שיוכל להגיע לשם פעולתו לפי בחירת התחתונים. אמנם מפני כך נעשה בזה הענף בנין גדול, והוא כי איננו מלאך או כת מלאכים לבד אשר יצא מן השורש הקדוש כמו מלאכים הקדושים, אלא הוא אילן אחד מחובר מכמה מדרגות כמו האילן הקדוש, ואלו החלקים של זה האילן אע"פ שהם נבראים נפרדים כמו כל הבריאות כולן אעפ"כ נקרא להם ספירות הטומאה כי פעולתם כפעולת ספירות הקדושות ולא בפעולת המלאכים, כי אח"כ יש מלאכי משחית יוצאין מן האילן הזה כמו שיוצאין מלאכי השרת מן הקדוש, ובודאי שאין ערך לאילן הזה עם האילן הקדוש, כי האילן הקדוש הוא עצמות א"ס ית"ש בעצמו, ואין שם שום פירוד כלל ולא גבול ולא שום מקרה הנופל על הנבראים. אבל האילן הזה הוא תולדה נפרדת שיצאה מאחת מספירות האילן הקדוש והוא מוגבל והוא נופל תחת המקרה כהנבראים כולם, אלא שיש בו דוגמא למה שיש באילן הקדוש והבן היטב:
ותדע שבאמת כ"ז האילן לא יצא אלא מספירה א' האחרונה שבקדושה אלא שיש בו כ"כ חלקים כמו באילן הקדוש, וע"כ הוא בעצמו יש בו אבי"ע, והאצילות שלו היא יותר קרובה אל הקדושה, והבריאה פחות ממנה, וכן עד"ז שארי המדרגות, ואח"כ אלו עולמות אבי"ע מתאחזים בענפי אבי"ע הקדושים לינק ולפעול מה ששייך להם לפעול בהם. וגם האמת הוא שיש ד' מדרגות של ס"א שבכולם יש אבי"ע, והיותר קרובה מכולם היא קליפת נוגה כנ"ל. והענין הוא כי כשיצאה הארה שהיתה חומר הס"א הנה בראשיתו לא היתה רע גם היא לגמרי, אלא שהיתה טוב וכוללת בעצמה רע עד שבהתפשטה תהי' רע מה ששום הארה אחרת לא היתה עושה זה, פירוש כי מה שיצא אפי' ממדרגה א' למעלה מן המקום שיוצאת זאת שום התפשטות ממנה לא יהי' רע אך זאת כבר הוכנה בדרך זה. והנה זה הראשית הוא הנקרא נוג"ה שהוא בהיקות האור, והוא כי כבר אמרנו איך זה האילן כולו הוא דוגמת אילן הקדוש, אך האילן הקדוש הוא אור והוא הנמשך מן החסד, והי' שהוא כח הדין מן הצמצום הוא הגורם שיצא זה האילן האחר, וזה הי' יכול להיות חשך גמור אם באמת היו יוצאין מיד רע גמור, אבל אינו נמשך בדרך זה ונמצא שיש בו איזה בהיקות מן האור וזה הטוב בהתפשטו נעשה רע, והוא הרע שהי' בכלל גוף הבהיקות הזה עצמו שכשיצאו כך יצאו כלול מטוב ורע כ"ז נקראים נוגה וה"ס טוב ורע שבאמת יש בו טוב ויש בו רע, ואח"כ מתפשט במדרגת בחי' הרע לבד והם הג' קליפות קשות. והנה בהיות זה הטוב בקליפת נוג"ה, הנה אינו יכול הס"א להתפרץ לגמרי מפני הקדושה, כי ראשיתה נכנע אלי' וגם בזה הטוב של קליפת נונ"ה הנה יש חלק האחרון ממלכות דעשי' מלובש בה להחזיקה תחת ממשלת הקדושה, בסוד ומלכותו בכל משלה. והבן מאד מאד זה הענין, כי א"א להרחיב הדבור כ"כ בדברים אלו:
והנה תדע שהרשעים שהרשיעו לאמר ששתי רשויות יש ה"ו הוא מפני ראותם האילן הזה הטמא מתפשט כמו האילן הזה הקדוש, וחשבוהו לאדון כמוהו ח"ו, ומכאן נמשכו כל העבודות זרות. והנה צריך שתדע כי זה הטוב שבנונה אין בו כח אלא לשיכול להחזיק הס"א שלא תתפרץ כנ"ל ולא תעבור בכל הגבולות, אבל אינו בכל כך כח שלא יתפשט ממנו שום רע ושלא יוכל הרע ההוא לעשות כ"כ קלקולים כמו שעשה עד היום בעוה"ר. ובאמת מפני כך נקראת נוגה, שר"ל בהיקות לבד, ואינה כ"כ הארה שתמנע התפשטות הרע כנ"ל וזהו סדר הבריאה לפי מה שנבראת לצורך הבחירה והשכר והעונש, אבל בתיקון מעשה הצדיקים נעשה תיקון גדול מאד, בסוד ונוגה כאור תהי', וזה כי נמצאת עלי' בכל המדרגות, והקדושה עולה ממדרגותי' עד שאפי' חלק האחרון שבה אינו מתגבר כ"כ בו כח הדין והצמצום עד שהיוצא ממנה לא יהי' אלא נוג"ה ובחיקות זה שמתפשט ממנו יהי' רע, אלא אפי' זה שיהי' במדרגת נוג"ה ישוב להיות במדרגות אור ואז המתפשט ממנו לא יהי' רע אלא טוב והרע נבלע בשורשו כי סוף סוף לא ישאר אלא בחי' השורש של הרע ולא הרע בעצמו. וזהו סוד שהזכרתי למעלה ונוג"ה כאור תהיה, ואינו אומר אור תהי' אלא כאור תהי', והענין כי בהיות הקדושה שולטת אז הבהיקות הזה מתקדש יותר והוא לבדו נשאר ומאסף אליו הענפים ומבליעם בעצמו, והסדר כך הוא, כי הנה להתפשט הנוגה עוד נמצאים ענפים והם מלאכי המשחית, והרע בבני האדם למטה, ואז יהיו נבלעים הענפים התחתונים בשרשם הרע והרע עצמו בשרשם הטוב. אך צריך שתדע כי לכל הדברים האלה יש זמן קבוע, כי הנה כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וכו', וגם כתיב אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. אמנם האמת הוא שלא בפעם א' יתוקן הכל בימות המשיח, כי האמת שתיקון גדול יתוקן ודאי מיד, אבל עכ"ז עד שיגיעו הדברים לסוף שלימות התיקון צריך זמן, ובהרבה זמנים יעשו הרבה תיקונים שונים בהרבה עליות שיעלו העולמות זו אחר זו. והנה מיד בביאת המשיח יעשה תיקון א', והוא שקליפת נוגה תפרד מן הנ' האחרות הקשות והיא תשתעבד לקדושה ואז תקבל כח יותר גדול והיינו שתתקדש היא עצמה כנ"ל ושאר הקליפות הקשות תשארנה רחוקות מן הקדושה לגמרי. והנה כנגד זה יעשה בעולם שני דברים, הא' היא הנקמה במצריים באותן שהם מצד הרע הגמור בסוד הנ' קליפות קשות, והב' היא גירות העו"ג ממה שישאר בהם שהוא הטוב שבהם לעבוד את ה', ככתוב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכו'. והנה אז לא יקבלו הג' קליפות שום כח כלל מן הקדושה, וגם לא יהי' להם שייכות עם ישראל כלל, רק לא תבלע מיד בשורש אלא תעמוד עדיין להעניש החייבים בגיהנם, וגם יהי' לה איזה שייכות עם הרשעים, כי כמו שבהתחברם בקליפות נוגה הי' להם איזה קורבה אל הקדושה כך עתה שיהיו רחוקים מן הקדושה יהי' להם עכ"ז איזה קורבה אל נוג"ה, ולכן באותו זמן יהי' חילוק בין ישראל לעו"ג, שלישראל אין מיתה ולעו"ג יש מיתה שנאמר בהם כי הנער בן מאה שנה ימות. אבל אח"ז יעלה העולם עוד מדרגה אחרת שלא יהי' עוד מיתה אפי' בעו"ג, והעליות הם רבות וכן תולדות העליות, אך סוף הכל הוא יום הדין הגדול שאז תעבור הס"א לגמרי מכל הבריאה ואז באותו הדין נעשה הבירור האחרון שאפי' הרשימו של הרע יסתלק, ולא ישאר בשום נברא מכל מה שנברא מששת ימי בראשית עד היום ההוא רק טוב, וכל הרע מהם עליו יאמר לחרפות ולדראון עולם, וכן כי תולעתם לא תמות וכו', כי אז הקב"ה נותן כח לרשעים לקבל הפורעניות שלהם, ואז הוא הזמן להעביר הס"מ, דהיינו הרע של הס"א שלא תמצא בעולם. ואומר לך איך נעשית ההעברה הזאת, דע כי הנה לכל נמצא יש הצורה שלו, וצריך שיהי' בו כח המעמיד הצורה ההיא וכשיעבור אותו הכח מיד הצורה ניתרת ושב הדבר לחומר שלו:
ואפרש לך ענין ההפסד בכל הנמצאים, דע כי ראשית הנבראים התחתונים הוא העפר בסוד הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר, וחז"ל אמרו ואפי' גלגל חמה, כי באמת כל מה שבעשי' אין ראשיתו וחומרו אלא עפר שהוא היסוד הד' מד' יסודות ארמ"ע שכנגד העשי' עצמה. והענין כי בתחלה כשברא הקב"ה את העולם אז ברא הכל מן העפר והוא כי הכין מעט עפר מה שרצה לאותה הבריאה והעפר ההוא כבר הי' בנוי ומורכב מד' יסודות כי אין שום נברא פשוט ואז הוציא המאציל ית"ש הארה מאחת המאורות והאיר על אותו עפר, ובהאיר אותה ההארה אז מיד קנה העפר ההוא כמו מציאות חדש, כי נעשה מעפר, בשר, או עצם, או עץ, או עשב, מה שנעשית ממנו עד שנעשית הבריאה. והוא כי הד' יסודות המורכבין שם קבלו כח להתנועע ולהתפשט בדרכים ראויים לאותה הבריאה, והיו מתנועעים עד שנעשה הצורה ההיא וכח הארה של המאור היתה מניע אותם כך, וגם אתר שעשו הצורה ועמדו בה לפי הגבול אשר הושם להם הארת המאור היא עומדת על הנברא ומקיימת צורתו ואלמלא הארת המאור היתה נסתרת ונסתמת בא' הצדדין מן הנברא הי' הצד חסד, ואם ההארה היתה מתחלשת הי' הנברא מתחלש, וה"ס הסתיר פניך יבהלון:
ונחזור לענין כי כיון שראשית כל הנבראים הי' מן העפר שלבש צורה אחרת גם כי עתה אין הנבראים נבראים אלא מן הזרע, אבל הזרע עצמו אין מציאותו אלא מן העפר לפי אותו הצורה שלבש, וע"כ בהיותו ישוב לעפר תסתלק הארת המאור וצורת הנברא ההיא לא תעמוד בו, והרי הכל שב לכמו שהי' כי מעט עפר שהי' חומרו הוא שב באמת ומתחבר אל העפר, והבן היטב. והנה כמו כן יש בנבראים הרוחנים כי להם החומר והצורה, ובהסתלק כח המעמיד הצורה ישאר החומר לבדו בהיות התפשטות השורש ישוב להבלע בשורש, אך פעולתה העברת הצורה תעשה בכח גבורה חזקה העוברת עליו, וכל הסדרים ניתרים בו ואז ישאר החומר לבד והוא נבלע כנ"ל, והנה בזמן ההוא הקב"ה יחבר יחד הרע הנדח בדין הגדול והמ"מ והראש של שניהם ייסר אותם בתוקף הגבורה אשר יגיע להם להעביר צורתם ואז נאמר והיו דראון לכל בשר, והי' יכול לעשות זה כרגע א' אך ירצה לעשותו בזמן קצוב אצלו ית"ש ובאותו הזמן נותן בהם כח לקבל פורענותם והוא ענין כי תולעתם לא תמות וכו', וכאשר תשלים הגבורה להעביר הצורה אז הנוג"ה שכבר הוא כאור תבלעם ותשאר לבדה שהיא טוב מתדבקת בקדושה והבן היטב. ותדע באמת שזהו ענין כתנות עו"ר והוא כתנות או"ר כי הקב"ה הי' רוצה מתחילה לתקן הנוג"ה הזה ע"י הגוף אבל מפני חטא האדם לא הי' כך ונשאר בבחי' כתנות עו"ר, וה"ס כי הנוג"ה מתפשטת בסוד ר"ע ויש בה ו' למיתוק רע ובחי' זו יהי' עו"ר לאדם, והענין הוא כי הנה כ"ז אותיות הם בנין הכל וסודם ה' אותיות מנצפ"ך הם ממש ה' מוצאות הפה שהוציא מהם כ"ב אחרים, והענין כי הגבול והשיעור הוא בסוד מי מדד בשעלו מים, ומן בחינתם היו מלכין קדמאין כמו שפי' במקומו כי הם הה' גבורות שהם שיעור הנ"ל, והנה מן אלה הה' אותיות מנצפ"ך שעולה פ"ר נעשה זה הנוגה, וסודם מן הי' של אוי"ד כנ"ל נחסר י' מן פ"ר עולה גי' ר"ע, והקליפות האחרות יצאו כולם מן זה הרע וכן הם נקראים ר"ע, ויש בחי' ר"ע אחרת, והוא הכ"ז אותיות כ"א כלולה מי' וי"פ כ"ז עולה ר"ע ומה שבר"ע הא' הי' המנצפ"ך לבדם ומתפשטין בכחותיהם בר"ע הזה הב' אדרבה הם נכללים עם הכ"ב האחרים וגם אינם מתפשטי' וזהו באמת תיקון הנוגה, בי בהיות המנצפ"ך כלולין בכ"ב אותיות הנוג"ה תקבל יותר הארה ואז יהי' סוד ונוג"ה כאור תהי', וז"ס או"ר נוג"ה מלא בו', שעולה רע"א והוא זה הר"ע שתיקן הנוגה, וזה הרע נשרש כאן בזה האורחא שע"כ נאמר בו ואור"ח צדיקים כאור נוגה, אך בפסוק הזה נוגה חסר ו' נגה אלא שו' אותיות הנ"ל או"ר נג"ה משלימין המנין, אבל האמת היא שו"ם הולך ואור עד נכון היום, וכמ"ש לך עוד בס"ד. והענין כי בראשונה כשנברא האדם היו העולמות לפי הדרך שרצה בו הקב"ה והיינו הגונה שממנו מתפשט הרע, אבל עכ"ז הי' במדריגה יותר עליונה ממה שהם עכשיו והיו מוכנין לקבל תיקון, והנה גוף האדם הי' אז במדריגת כתנות או"ר וזה כי הי' מבחי' מלכות והיינו עץ הדעת שאז הרע הי' נסתר בעה"ד הנ"ל אבל עכ"ז הי' נמצא הרע שם והוא כי הי' מתפשטת הנוג"ה ושאר הקליפות מתאחזים משם אבל הגוף של האדם הי' רק בבחי' קדושה עדיין שהוא או"ר, וכשחטא אז ירד ממדריגתו ונשאר הגוף במדריגת כתנות עו"ר, והוא שנשאר במדריגת קליפת נונ"ה, אבל לע"ל כשיתוקן הכל הנה יחזור הגוף לכתנות או"ר אך הנוגה עצמה תתוקן בכח הגוף וגם בראשונה הי' יכול להיות זה התיקון כי הנחש ניתן לו להיות הולך ומפתה והוא נוג"ה המתקרב אל הקדושה ואם אדם הי' עומד בנסיונו הי' הנונ"ה נתקן ונעשה כאור, וכן לע"ל יהי' נתקן בס"ז ואז ישאר בסוד אור נוג"ה הולך ואור עד נכון היום:
ואפרש לך עתה ענין הו' שבעו"ר שאמרנו שה"ס המטה העומד על הנחש לכפות אותו, ולפעמים המטה נעשה נחש ואז הס"א שולטת, ולפעמים הנחש נעשה מטה ואז הוא נשבר ואז הסוד כאור תהי', ולפעמים נשאר הנחש והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר, ותדע ששורש זה הדבר היא הוא"ו והנו"ן של שם יאהדונה"י כי הו' ה"ס מטה והנו"ן ה"ס נחש ובהתגבר הו' אז הנ' נתקן בו ואז ד"נ דאדנ"י שהוא ג"כ מט"ה שעולה גי' ד"ן שולט על הנחש שהוא נוג"ה ונהפך למטה, אבל אם ח"ו אין הו' שולטת והג' שולטת שהיא מסוד נוקבא אז הנחש שהיא קליפת נוג"ה ממשיך המטה אליו, וה"ס מטה הנעשה נחש, ובאמת ראש זה הנחש ה"ס גדול מאד ואין לדבר בו, והוא מש"כ למעלה בענין ומלכותו בכל משלה, ונמצא שהכל תלוי בזאת הו', וכבר אמרתי גם אם לא תהי' נוגה נתקנת הנה תוכל להיות נכפפת תחת הו' וזהו הו' שבעו"ר כנ"ל. אמנם כשהיא נתקנת בסוד אור נוגה אז אין לה בחי' הו' הזאת אלא ו' אחרת יותר גדולה מזו, וסוד הענין כי התריסר שעתי הנה הם באמת סוד ב' ווין פי' שהו' היא שורש כל הבריות בסוד השיתא אלפי שנין אלא שבהיות זאת הו' כפולה לחסד ולדין נעשית ו"ו מלאה שהם י"ב שעות וכן באצילות בי"ב פרצופי' שבו ו' זכרים ו' נקיבות, וסוד כל זה נראה בי"כ שבטים שהם נכתבים בשני מקומות בחושן, במקום א' בסוד י"ב ובמקום ב' בסוד ו' לימין ו' לשמאל בשתי אבני השוהם שעל הכתפות:
והנה הי"ב שבטים הם לפי עצמן, והב' הם בסוד אפרים ומנשה וסודם ב' ביעין שהן מתחלקין הכל לימין ולשמאל, כי הי"ב פרצופים ה"ס י"ב צירופי השם הוי"ה ב"ה שהוא שורש הכל ולפי"ז הם נחלקין לד' טורי אבן. והאבנים ה"ס היודין של השמות האלה, ובסוד התרין ביעין מתפשטין לחילוק אחר בסוד ימין ושמאל שנעשית ו' זכרים ו' נקבות והם שתי אבני השוהם, ובאמת זהו סוד יעקב ויוסף שהם ת"ת ויסוד שהם שני הווי"ן. אך יוסף עצמו לוקח שניהם ונעשין תרין ביעין ושם הוא הגילוי הזה של יעקב ויוסף, וה"ס ויקח יוסף את שניהם את מנשה וכו', כי בו עצמו נכללין בסוד יסוד ועטרה כי התחתון מקבלת בו את העליון ומתגלין בו בימין ושמאל בסוד התרין ביעין. והנה באמת יוסף ושני בניו הם א' אחת שצורתה יו"י וה"ס הא' שבוא"ו ובסודו נחלקה הארץ לי"ג חלקים לעתיד לבוא כי בסוד זה עומדים השבטים בסוד ב' ווין לימין ולשמאל, ויעקב עצמו מתגלה בא' שבאמצע אך הכל בכח יוסף, ונמצא שחלק יוסף הוא א' אחת שהוא אח"ד ומשלמת הוא"ו לי"ג, וז"ס ואני נתתי לך שכם אח"ד על אחיך, ונמצא שהתרין ביעין עצמן הם שני יודין והם שני אבני השוהם כי כל האבנים האלה הם בסוד יודין אלא שבכחם מתחלקין השבטים לב' ווין ולכן ששה משמותם על האבן הא' וכו'. והנה שורש זה הענין הוא בזה הפלגותא דשערי שכאן מתגלה א' אחת כי האורהא דפלגותא עצמה היא ו' והשערות מתפשטין לכאן ולכאן והם סוד הב' יודין שבא' אלא שמן היודין האלה מתפשטין ב' ווין שעושין הפרצופי' ו' לימין ו' לשמאל כנ"ל. וסוד הכל וא"ו שהוא אח"ד, והנה סוד הא' הוא א' יותר שיש באור נוג"ה מר"ע של הנוגה עצמה כי הא' הזאת היא מתגלית בציורה כנ"ל ואח"כ בסוד השבונה כצורה זה א' היא כ"ו הרי הכל כ"ז, ואז הוא סוד הכ"ז אותיות שהם ר"ע עלמין, וסוד הא' בצורתה בלא החשבון עומדת על גביהם והיא ממש הא' של האו"ר שאינו עולה בחשבון הר"ע עלמין, והנה הו' כבר אמרנו שהן עושין י"ב והן י"ב שעתי שששה מהם השמש מתחזקת ומאיר וששה מהם מתחלשת ומעריב, וז"ס ממראה מתניו ולמעלה וכו' וממראה מתניו ולמטה וכו', והנה בז"א יש זה החילוק בסוד חס"ד ודי"ן וכנגד זה בקליפת נוג"ה יש טוב ורע, ממראה מתניו ולמעלה טוב, וממראה מתניו ולמטה רע, והסוד כי בוש"ש משה בא ש"ש, שכשמתחיל השמש להחליש אורו שם הוא התגברות הקליפות בסוד הרע, אבל בסוד הנצחיות לא יהי' כך כי לא יש אלא סוד הוא"ו העליונה שהוא עד חצי היום, והענין כי אין שם חולשת השמש כי הכל חסד, והס"א אין לה לשלוט ואפי' להמצא, בסוד כי נוגה כאור תהי' ואז ב' הווי"ן אין נחשבין אלא לאחת כי לא יתחלש האור לעולם אלא תמיד מתחזק והולך, כמו מתחלת היום ועד חצות התלוי בו' הראשונה, וזהו שנאמר הולך ואור עד נכון היום, והם באמת השש שעות הראשונות כי אין שם שעות השניות של החולשה ונמצא כוונת פסוק ואורח צדיקים כאור נוגה וכו' שהאורה הנפתח ע"י הצדיקים הוא בסוד כאור נונ"ה שהנוגה כאור תהי', ואין ההנהגה אלא בסוד הו' העליונה השולטת עד חצות שהוא עד נכון היום שאין חולשה, ועתה כשתחבר או"ר שה"ס או"ר דאוי"ר ונגה שהוא הי' דאויר והו' שבה ההארה הרי הכל ר"ע עלמין כי או"ר נוג"ה גי' ר"ע מלבד הא' העומדת על גביהן בצורה ולא בחשבון, אך עכ"ז גם באותיות עצמן נרמזת הו' דהיינו ו' אותיות של או"ר נג"ה, כי הלא התפשטותו היא בסוד ו' זאת, והנה הו' הזאת היא שאמרו בספרא דצניעותא וקמו כל אינון שותא כי הי"ב נשארין בסוד ו' כנ"ל ובסוד עד נכון היום, ונמצא באמת כי בהיות הדברים נתקנין שהנוג"ה נעשה או"ר, הנה צריך שיתחיל הכח והתיקון בקדושה עצמה והיינו שיתגבר האור של הקדושה עד שהבהיקות עצמו של אותו הזמן יהי' כאור של עכשיו אבל האור של אותו הזמן יהי' יותר מן האור של עכשיו ודאי, וז"ס העם ההולכים בחשך ראו אור גדול וכו', ודע כי חז"ל אמרו שהקב"ה לא הגלה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, וה"ס קליפת נוג"ה הנתקנת ע"י גלות ישראל, וסוד הדבר אמרו ג"כ ונשאר גם הוא לאלהינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבארם, וה"ס גדול כי הנה בבהמ"ק נאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, כי הנה הוא בסוד נוקבא ששם בחי' הביא"ה, אך כשגלו ישראל נשאר להם מקדש מעט והם בתי כנסיות בסוד פלגש שהיא נוגה ומצד הטוב שלה נמצאים הבתי כנסיות, ולכן תמצא כי ארץ ישראל היא תחת הקדושה ובבל תחת הס"א, אבל כל מה שהוא בית הכנסת או בית המדרש הנה הם בסוד ארץ בבל דוקא, אך אלו הם בסוד נוג"ה הנתקנת ונתנה לפלגש אל הקדושה, ולכן גם בהם יהי' בחי' ביא"ה, ולע"ל בהתקן הכל נאמר ונשאר גם הוא לאלהינו בסוד פלגש דוקא, והוא בזמן שיתוקנו הדברים בסוד ונוגה כאור תהי' שע"כ אמר בתחילה והסירותי דמיו מפיו וכו', כי זהו בסוד הרע הנדחה, והנה בית הכנסת נקראת אש נוגה כדאיתא בר"מ ע"ש, וע"ז אמרו חז"ל כל הרגיל לבוא לבהכ"נ ולא בא הקב"ה שואל בו שנאמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוג"ה לו, כי אם הי' בא לבהכ"נ הי' נוג"ה לו בסוד תיקון הנוגה שנעשה שם אבל כשלא בא אז הלך חשכים בתוך הג' קליפות אחרות השולטין בח"ל ואין נוג"ה לו, וכבר אמרתי ג"כ כי נוגה תהי' כאור אבל האור יהי' יותר גדול הרבה וזהו שאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול שהוא עליית האור עצמו, יושבי ארץ צלמות אור נגה עליהם, ר"ל בכח הישיבה בארץ צלמות אור נגה עליהם שכבר הגיע האור ג"כ לבחי' נוגה לקדושה וזהו תלוי בישיבת ארץ בבל, כי מפני היותם שם הנוגה נתקנת ובפרט בענין בהכ"נ שזכרנו, ותדע שעפ"י הסוד הזה נאמר בדרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל, כי היו מבטיחים אותו ללכת בדרך הבריאה הנקרא דר"ך שאינו נוטל מהם כלום, ולא באורה שהוא המתקן את הס"א בסוד הימין והשמאל כנ"ל וזהו בדרך המלך נלך שהוא דרך, לא נטה ימין ושמאל שהוא אורח בסוד יו"י כנ"ל:
ואפרש לך עתה לשון האדרא שאמר וז"ל אזיל חד ארחא ואמר עוד ההוא ארחא אתפרשא וכו'. וסוד כל הענין הזה הוא שפת אמת תכון לעד וכו', וזה כי מצינו במע"ב שחתום ב"פ מלת אמ"ת בס"ת בראשי"ת בר"א אלהי"ם. בר"א אלהי"ם לעשו"ת, ויש ג"כ ב' פעמים תה"ו בפסוק ו"הארץ ה"יתה ת"הו א' כתוב בפסוק וב' ברית הפסוק למפרע, וסוד הכל הוא שירותא וסיומא והוא כי כבר אמרנו שכל זמן שליטת החול הנה כן הקליפה שולטת ובשליטת השבת אינה שולטת עוד, וע"כ נרמז התה"ו בר"ת והאמ"ת בס"ת, כי התה"ו מקדים והאמ"ת יתגלה בסוף התיקון, וסוד הענין כי אמ"ת ואד"ם הכל אחד הוא, וכבר נתפרש ענין הזה במ"א בסוד מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמ"ה עשית, והקיצור שכל הבריאה היא האדם, ובפרטות יותר הוא אמת, כי הד"ם של אד"ם נעשה מ"ת בהכאת הי' שהיא החכמ"ה כנודע, וע"כ אמר כולם בחכמ"ה עשית וגם חכמ"ה הוא כ"ח מ"ה שני' אד"ם, והנה התורה היא תרי"ג מצות שה"ס דמות אדם, וגם שרשי הנשמות המה תרי"ג שכולם צריכין להשתלם בכל התרי"ג חלקים שלהם ואז יהי' בחי' האד"ם שלם בעולם, וכן האמת יתגלה בכל הבריאה שלא יהי' שום שקר שהיא הס"א השולטת, נמצא שסוד התיקון הוא זה שתהי' הבריאה סוד אדם שלם בכל חלקיו שלכל החלקים שלו יש זה האורח שאמרנו. וכשיהיו כל האורחין פתוחים אז יקרא שכל הבריאה תהי' מושלמת בכל חלקי', ותדע שאעפ"י שאמרנו שהכללות הוא תרי"ג הנה אח"כ יש פרטים הרבה לכל אחד כידוע אלא שאין אנו מזכירים אלא השורש א"כ כשההי' נשלמת תהי' נשלמת אדם א', ונמצא שכיון שכל הבריאה כולה אינה אלא סוד אד"ם א' הכל צריך שיהי' בסוד זה האור"ה. אמנם צריך שתדע כי אע"פ שאנו אומרים שהמצות הם תתי"ג ושהם סוד דמות אד"ם, הנה באמת הוא שצריך עוד ז' אחרות שהן שבע מצות דרבנן שבין כולן הוא תר"ך כמנין כת"ר תורה, והם מספר האותיות שבעשרת הדברות וכ"ז צריך לתקן דמות אד"ם כי הלא הוא המתחלק לכל אלה החלקים של תרי"ג, וצריך שיהי' מתוקן ג"כ הצל"ם שעל דמות האדם בכלל, וע"כ אין תיקונו בפרטות חלקי' אלא בכלל כי על הכלל הוא שורה, וה"ס אך בצל"ם יתהלך איש ותדע כי בזה הצל"ם תלוי חיות האדם, כי הצ' דצל"ם ה"ס מל"ך בני' שהיא הפנימיות שפי' למעלה הנמשך מאימא והיא הנשמה המתפשטת בתוך הכלים, אך למעלה מן הגוף הל' והמ' שהם המקיפין ומקיימין הפנימי, וכנגד זה כתוב ימי שנותינו בהם שבעי"ם שנה ר"ל בל"מ אלה שגי' ע', כי זהו מה שנותן החיות התמידיות ואח"כ אם יש חיים אחרים יותר נמשך מטעמים אחרים אבל חק החיים לפי מציאות האדם הוא ע' שנה, והנה צל"ם עולה ק"ס בסוד כי האדם ע"ץ השדה שעולה ג"כ ק"ס, וזה נתקן מלבד הדמות שתיקונו בתר"ך הנ"ל, נמצא שתיקון הצלם והדמות הוא בתש"פ מאורות, כי אורות הדמו"ת היא תר"ך ואורות הצל"ם הוא ק"ס תר"ך וק"ס עולה תש"פ כמנין שפ"ת אמת ואז נשלם אד"ם בכל בנינו וכן אמ"ת בכל בנינו דהיינו בכל העולמות ופרטיהם והוא בתיקון השלם, וע"כ אמר שפת אמת תכון לעד, כי כשכל השפ"ת יהי' נתקן בסוד אמ"ת אז יהי' התיקון שלם בלא קלקול אחריו. אבל אומר לך עתה סוד גדול למה זה הענין בשפה כי הלא שכת פשוטו ודאי שפה ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, אמנם אם תדקדק בדברי הכתוב תראה כי ייחס האמת לשפה והשקר ללשון ככתוב שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. אך באמת הוא סוד גדול, כי הנה תראה שיש ב' פעמים אמ"ת וב' פעמים תה"ו כמש"כ לעיל אך הב"פ אמת הם א' בתחלת בראשית וב' בסוף כנ"ל משא"כ הב' פעמים תה"ו שהם בזא"ז. ואמנם סוד הענין הוא כמש"כ ראש דברך אמ"ת, כי בתחלת ברייתו של עולם יש חותם זה של אמת, ואח"כ נמצא התה"ו, ואם לא הי' מקדים זה האמת לא הי' העולם מתקיים מפני התהו אבל כיון שכבר הקדים האמ"ת לפיכך יש תיקון בסוף שיחזור האמת למקומו, וה"ס בנוי וחרב ובנוי, וע"כ אמר בתחלה בראשית ברא אלהים וכו' ואח"כ והארץ היתה תהו ובהו, ותדע שאלה הם סוד הב' אלפים תהו וב' אלפים ימות המשיח כנגדם לתקנם, ואומר לך מהיכן נמשך כ"ז כי ודאי קשה מהיכן תוכל לכנוס הס"א לאחוז בבריאה כיון שנברא הכל בדבר ה' והכל קדוש:
אמנם עריך שתדע שהמלות נעשות ע"י הפה ונכנסין בחיבור המבטא הלשון והשפתים, והנה באמת הפה היא המלכות והשפתים הנו"ה הבונים אותה וגם הם מבשלין הטיפה הראוי' לצאת מן היסוד בסוד שחקים שטוחנין מן לצדיקים, והנה כשהטיפה הולכת למקומה במלכות ושם תצא למקום שצריך לא תהי' אחיזה לס"א שם כי הכל בתיקונו אבל אחיזת הס"א היא בסוד פירוד והוא כשיגרמו שלא ילך השפע מן היסוד אל הנוקבא אז והם נוטלין אותו במקום נוקבא וז"ס קר"י כי שם נהפך היק"ר לקרי, ונמצא שקודם שילך אל הנוקבא להשתלם שם הס"א לוקחת אותו, ובסוד זה נמצאו המלכין קדמאין שלא הי' באותו הזמן חיבור של זו"ן ולכן נמצאו יוצאין כמו מסוד זכרים לבד, וצריך שתדע כי הנה אמרו שחקים ששוחקים מן לצדיקים, והוא כי תיקון הטיפה הוא להיותה מחולקת לכל הפרטים הצריכין אבל זה לא נמצא אלא לקדושה אכל הס"א אינה נוטלתן כך אלא בגסות לבד היינו בכלל, והאמת שבצאת הטיפה הזאת לחוץ למקום הס"א ת"ו הנה יסתלקו ממנה התיקונים שקבלה מן השפתים כי תיקונים אלה אינם אלא לצורך הקדושה דהיינו יסוד ומלכות שהם צדיקים שאמרו שטוחנין מן לצדיקים, אך האמת הוא ג"כ שהנצ"ח הוא המסלק הס"א לגמרי בסוד וגם נצח ישראל לא ישק"ר והוא המחזיק האמת, והוא האמת הא' שבכתוב אבל מהו"ד לוקחים מעט, אבל ע"ז אמרו ז"ל וכמה זעמו רגע כי באמת רק סוד רגע א' הוא מה שאוחזין הס"א בהוד, וזהו מבואר בסוד הזמן ואין כאן מקום להאריך, וע"כ אמר הכתוב ברגע קטן עזבתיך וכו', וה"ס חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, וע"כ אמר ועד ארגיעה לשון שקר, כי לא מן הלשון לבד נמשך השקר כנ"ל אבל לוקח מן השפה התחתונה בחי' רגע א' וכל אותה הרגע מתקיים השקר של הלשון, אבל השפה העליונה היא שפת אמת שלא הרגיעה לה אחיזת הס"א והיא תכון לעד בסוף הכל כמו שמתקיימת עתה ג"כ אלא שאין שליטתה נראית, והנה בהיותה כוללת כל הפרטים כנ"ל בתיקון אמת נקראת כך שפת אמת, אבל האמת הוא שצריך ששני השפתים יתוקנו כי סודם זו"ן בסוד זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, ואז קומתם שלימה בסור ק' אמה נ' לכל א' ואחד כי מדתם בסוד אימא דהיינו נו"ן שערי בינה, ותדע שבעבור זה אמרו חז"ל המתפלל צריך שיחתוך בשפתיו כי מה שנחתך בשפתיו זהו בחי' הקדושה שאין הס"א יכולה להתדבק לשם כלל, אבל יש בחי' היוצא מן הלשון כלא השפתים דהיינו סוד התה"ו של המלכין קדמאין שיצא מן הלשון לבד ובברי' זאת יש שליטה לס"א ולכן כשיגרמו העונות יסתלקו תיקון השפה העליונה מן הבריאה ואז הש"א יכולה לאחוז בו מסוד הלשון כנ"ל והבן היטב ונמצא שתיקון הכל הוו להחזיר בכח ובקביעות ענין השפתים בסוד שפת אמת תכון לעד שזכרנו ואז יהי' נקדש ענין הנ' שערי בינה ג"כ שבהם ניתנה תורה והם מדת הפרצופי' כמ"ש ששניהם ביחד מאה אמה, אעפ"י שנעשין אח"כ מאה לכל אחד, ותיקון כ"ז הוא בסוד האורח, וזה כי כשתמלא אר"ח כזה אל"ף רי"ש חי"ת הנה הס"ת הוא פש"ה והיינו שפ"ה האמת שזכרנו שכשהשפה נתקן אז יקרא שנתקן האמ"ת כמ"ש והנה האותיות השניות מהמילוי הנ"ל הוא לי"י והם סוד הנ' שערי בינה שאמרנו שמתפשטות לדון, אך האר"ח עצמו ה"ס האור נוגה שאמרנו, ותדע שבאמת סוד נונ"ה כבר אמרתי שה"ס הי' של אוי"ר והתלת קוצין שבי' עושין ג' אותיות נג"ה וע"כ כשתחשוב הנג"ה בשרשו בסוד התלת קוצין לבד נשארין הר"ע עלמין ר"ט לבד כמנין אר"ח רק שבהתפשטו נעשה ר"ע: