אגרת שמואל על רות· רבי שמואל די אוזידא
פרק ד
פסוק א
ובועז עלה השער וישב שם וגומר סיפר מעלתו של בועז כי שער הזקני' שהוא מקו' שהסנהדרין עומדין שם עלה וישב שם ולפי שאין רשות לקטן לישב לפני גדול ממנו אלא אם כן נתן לו הגדול רשות וכמאמרם ז"ל אמר כי בועז היה ראש הסנהדרין וישב שם בלי שום רשות שירשה אותו אחר כי הכל היו קטנים ממנו ואמר והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז רז"ל הוקשה להם וכי אחר הדלת היה שעבר מיד דרך שם ואפשר שהכתוב עצמו אמר כי מאת ד' היתה זאת לקיים דבר בועז שאמר והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל וז"ש והנה הגואל עובר בעבור אשר דיבר בועז כי צדיק וישר הוא ונאמר עליו ועל כיוצא בו ותגזור אומר ויקם לך ולקיים דברו של בועז הזמינו הקב"ה שיעבור דרך שם ודייק עם זה דלא אמר הכי והנה הגואל עובר אשר דבר בועז להודיע כי סיבות עבור הגואל היה לקיים דברו של בועז כדאמרן:
וגם אפשר שבועז התפלל לאל שיעבור הגואל וצעקתו שמע אל ושיעור הכתוב ישר בלי היפוך והנה הגואל עובר לפי שדיבר בועז והתפלל לאל על זה שיעבור. אח"כ מצאתי הפירוש הזה בהר"ש הלוי וכתב כי בזה אין צורך בהיפוך. ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני אמר כי אף שפלוני אלמוני זה היה דודו של בועז כי הוא אח אביו ואעפ"כ לא היה יושב לפני בועז אלא ברשותו כי אין רשות לקטן לישב בפני הגדול ולכן אמר שנתן לו רשות שישב ויסר וישב ואמר שלא לזה בלבד הוצרך ליתן לו רשות אלא אף לעשר' שהיו רבים והיו אנשים חשובים שכל מקום ושהזכר שם זה באנשים הם צדיקים והיו מזקני העיר ואעפ"כ לא היה להם רשות לישב לפני בועז אלא ברשות שאמר להם שבו פה וישבו ואם לא היה נותן להם רשות לא היו יושבים:
א"נ אמר ובועז עלה השער כי בהיות הגורן במקו' נמוך וכמו שמורה הכתוב דכתיב לעיל וירדת הגורן וכ"כ ותרד הגורן אמר כי בועז עשה כאשר הבטיח לרות שכבי עד הבוקר וכמ"ש לה נעמי כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום ואמר כי מיד בבוקר כשעלה מן הגורן לא עלה והלך לביתו אלא מן הגורן עלה אל השער אשר שם הסנהדרין יושבים וישב שם אמר כבר אני עשיתי שלי מכאן והלאה אם הדבר מאת ד' הוא יעשה את שלו וז"ש וישב שם לא עשה עוד אלא ישב שב לראות מה שיזמין הוא ית' וכן היה והוא ית' הזמין הגואל שיעבור דרך שם ואמר שלא עבר שם דרך העברה כאיש ההולך לדרכו שעובר דרך הפתח בנקלה וצריך לרוץ אחריו ולקרוא לו בקול גדול אלא עובר היה באופן אשר דבר עמו בועז בעצמו שהיה יושב במקומו ויאמר לו סורה שבה פה ויובן האי לישנא דסורה דקאמר כמ"ש ז"ל שהגואל הזה היו כל מעשיו ועסקיו בכל הדברים בהסתר ובהצנע ועכשיו שהיה קורא לו בועז לדבר עמו בפני כל הזקנים והוא חוץ מדרכו שהוא רוצה לעשות הדברים מכוסים וזהו פרסום גדול אמר לו בועז סורה נא מדרכך והסר עצמך מטבעך ומדתך שאתה פלוני מכוסה וטמיר וזהו לישנא דפלוני אלמוני מכוסה וטמיר דהשתא לענין זה צריך פירסום וכן עשה ויסר ממדתו וישב לפני הזקנים:
א"נ למה שהוקשה לרז"ל וכי אחר הדלת היה יושב הגואל שעבר מיד דרך שם אפשר לומר כי הכתוב עצמו הודיעני כי בועז דבר עמו שיעבור דרך שם כי יש לו דברים עמו וז"ש והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז שיבוא לשם ובא:
והר"ש הלוי ז"ל כתב ובועז עלה השער וגומר התחכם בועז שלא שלח אחרי הגואל אבל עלה השער מקום המשפט ומושב הסנהדרין והוא אחד מהם וישב שם פירושו ותעכב שם כי אין ישיבה בכל מקום כי אם עכב' ואב לכולם ותשבו בקדש ימים רבים והיו י"ט שנה כדאיתא כסדר עולם כי אם היה שולח אחריו היה נראה כתוקע עצמו לדבר וכבעל דין ולא יאמנו דבריו לכן ישב ותתעכב שם זמן מה וכשראהו מתעכב ומצטער ד' משמיה שלח ויביאהו שמה כדאיתא במדרש והנה הגואל עובר מה לאחורי תרעא הוה קאים א"ר שמואל בר נחמן אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו לשם כדי שלא ישב אותו הצדיק ויצטער מיישובו אמר רבי ברכיה וכך דרשו שני גדולי עולם ר' אליעזר ור' יהושע בועז עשה את שלו ורות עשתה את שלה ונעמי עשתה את שלה אמר הקב"ה אף אני אעשה את שלי:
הנה שהיה מצטער להיותו מתעכב ואחרי שבועז עשה את שלו בכבשו את יצרו ולא קרב אליה וכן רות בהיותה נשמעת לדבר חמותה בהיות הדבר קשה ומסוכן וכן נעמי כי חדל להיות לנעמי אורח כנשים השונאות כלותיהן כי כשתדור זאב עם כבש תדור כלה עם חמותה ומה גם בהנתק הכח הקושר אותנה והיא כלתה רוצה לבקש לה מנוח ומעתה הדבר מוסר לשמים ליגמר וכן היה כמדובר ובזה נעשתה כונת בועז שלא יראה כאילו הוא מחזור אחר הדבר רק שהדבר נעשה מאליו עכ"ל:
ואומרו אשר דבר בועז פירוש החכם החסיד הה"ר יהודה ן' שושן כי הוא הפוך והנה הגואל אשר דבר בועז עובר עכ"ל. וכבר פירשתי לעיל כי אין צורך בהיפוך. וכפירוש מלת פלוני אלמוני יש אומרים כי טוב היה שמו וכמ"ש לעיל אם יגאלך טוב וגו' והראב"ע השיג עליהם וכה אמר אם יגאלך טוב יש אומרים כי טוב היה שם הגואל ואילו היה כן למה אמר הכתוב במגיל' סורה שבה פה פלוני אלמוני רק טעמו אם יגאלך הגואל טוב הוא לך שיגאל אדם חשוב הוא עכ"ל:
והר"ש הלוי כתב פלוני אלמוני האמת הוא מה שבא בלהקת המפרשים כולם כי הכתוב קראו כך מבלי שם ובועז קראו בשמו והכותב הזכירו בלשון זה לגנאי ושרשו פתוח אלי מים טהורים דברי רבותינו הקדושים יעלזו חסידים בכבוד עכ"ל. והר"ר שמריא האיקרטי כתב אלמוני פירושו זקוק לאלמנה עכ"ל:
ובגמרא פ"ק דכתובות מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשר' אנשים וכן במדרש א"ר אלעזר בר' יוסף מכאן דברכת חתנים בעשרה א"ר יודן בן פזי לא סוף דבר בחור לבתולה אלא אפילו אלמון לאלמנה עד שתהי' בעשרה:
וכתב הר"ש הלוי הן אמת על זאת ישתומם כל משכיל כי שער הוא סנהדרין וכן תרגם המתרגם ואין סנהדרין היושבים בשער פחות מכ"ג שהם סנהדרי קטנה ולפניהם ג' שורות של כ"ג תלמידי חכמים בכל שורה ושורה ושני סופרים ושני חזנים ומה גם אם היו סנהדרי גדולה ולמה עוד עשרה אנשים והנראה לי כי ללמד דעת את העם עשה כן למען ידעו שברכת חתנים בעשרה וזה לא ידעוהו בהעשותו לפני הסנהדרין אשר בשער כי יאמר האומר שלא באו שמה כי אם לשפוט את העם ויקר מקרהו שנאמר שם ברכת חתנים וכהא דאמרי' בפרק במה מדליקין אמר רבא הי' תופס נר חנוכה ועומד לא עשה כלום משום דהרואה אומר לצורכו הוא דנקט לה לכך הוצרך להביא עוד עשרה אנשים מזקני העיר כלומר צדיקים כי כל מקום שכתוב אנשים הם צדיקים והאיש בימי שמואל זקן בא באנשים וכן חנה אומרת ונתת לאמתך זרע אנשים כי איתא במדרש ר' תנחומא פרשת שלח לך ובסיני רבה פרשת י"ו ואפשר שהיו משבט יהודה קרובים למחלון ולבועז. והנ"ל בדבר הכתוב כי להיותו בועז השופט הגדול ראש בשופטים הנקרא אבצן כמו שקדם כבר אפשר שיחשד משום לא תענה על ריב והסנהדרין לכל אשר יחפוץ יטו לכן הוסיף עוד עליהם עשרה אנשים צדיקים אשר החונף רחוק מהם עכ"ל:
ואני אומר כי בודאי שהסנהדרין לא היו שם באותה שעה ומה שאמר ובועז עלה השער ואין שער אלא סנהדרין היינו שעלה אל מקום מושב הסנהדרין אשר דרכן לישב שם לשפוט את העם אבל באותה שעה בוודאי שלא היו שם הסנהדרין וראיה לדבר כי בועז היה ראש הסנהדרין כנודע והוא בלילה היה בגורן שהיה זורה את גורן השעורים הלילה ועתה כבוקר השכם קם ויבוא העיר ולביתו לא הלך אלא תיכף עלה השער וכדדייקינין לעיל מלת עלה כי הגורן היה במקום נמוך וכמו שאמר וירדת הגורן תיכף עלה השער דהיינו אל מקום מושב הסנהדרין ואין איש מאנשי הסנהדרין שם אתו והוא לא רצה לקבצם שהי' נראה כתוקע עצמו לדבר וכבעל דין ולא יאמנו דבריו לכן ישב הוא לבדו ונתעכב שם מעט וראה והנה הגואל עובר אז קראו ויאמר לו סורה שב פה פלוני אלמוני ואז בפתע פתאום לקח עשרה אנשים מזקני העיר אשר נזדמנו לידו ויאמר להם, שבו פה וישבו וכיון שלקח עשרה אנשים מכאן לברכות חתנים שהיא בעשרה ובזה לא קשה מידי ולא ישתומם כל משכיל:
והרב מורי זלה"ה כתב אומרו מלת פה בהוראת המקום נ"ל כי בועז כשעלה השער לא ישב ממש במקום מושב הסנהדרין כמנהגו כפעם בפעם כשיהי' יושב לדון אלא במקום ההוא בזוית אחרת לכוונה אשר נזכיר בע"ה ולפיכך אמר לגואל סורה שבה פה פלוני אלמוני ויתיישב בזה אומרו אח"כ ויקח עשרה אנשים מזקני העיר וגו' דקשה כיון שהשער ההוא מקום הסנהדרין כבר היו שם זקנים ומה צורך לו ליקח אחרים או לומר בהם לשון קיחה ושם היו יושבין ולומר שהיו ב"ד של שלשה והוכרח ליקח אחרים כדי להשלים המנין הוא דוחק כי וודאי במקומו של בועז שהי' השופט בימים ההם הי' ב"ד ולא יגרע מהיות שם ב"ד של עשרים ושלשה ואיך אמר ויקח עשרה אנשים וגו' ובמה שאמרנו מיושב שלקחם ממקום מושבם והביאם אצלו וז"ש ויאמר שבה פה בלשון מראה מקום רצה לומר סורו ממקומכם ושבו פה אצלי ובזה יתיישב מאמר רב נחמן מנין לברכות חתנים בעשרה שכ' ויקח בועז עשרה אנשים והענין הוא שהפריש הי' זקנים אלו ממקום מושבם עם שאר הסנהדרין כדי להשלים הדבר המבוקש ושאר הסנהדרין לא יתבטלו מהדיינות ומשפוט את העם הניצב עליהם מדהפריש עשרה לא פחות ולא יותר משמע שברכות חתנים בעשרה והפריש את הצריכין לו לבד:
ורב אחרון ז"ל כתוב ובועז עלה השער וגו' הגיד הכתוב כי הדבר הראשון שעשה בועז ביום ההוא הי' קיום שבועתו ומוצא שפתיו כי הנה הוא עלה אל השער והנה הגואל חז"ל דרשו שהסיטו הקב"ה שלא יהיה בועז מצטער בעבורו ואמרו עוד נעמי עשתה שלה ורות שלה ובועז שלו אמר הקב"ה אף אני אעשה שלי. עשרה אנשים דרשו רז"ל מכאן לברכות חתנים בעשרה. ולי נראה כדי שיהי' הדבר בכנופיא ויאמר שבו פה דרשו רז"ל מכאן שאין רשות לקטן שישב עד שיתן לו הגדול רשות ולי נראה שהגיד הכתוב מעלות בועז שבאמירה קלה שאמרה להם שבו בזולת דבר עוד ישבו שם עכ"ל. והראב"ע ז"ל כתוב פלוני אלמוני י"א שהוא מן מופלא ואלמוני מן אלם שאין לו שם ידוע אצל המדבר עכ"ל:
פסוק ג
ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו עתה באה נעמי למוכרה ואני אמרתי אגלה אזניך לאמר קנה והכוונה על החלק הנוגע מן השדה לנעמי לגביית כתובתה ומן החלק הנוגע אל רות לא הזכיר עדיין כשאמר על חלק הנוגע לנעמי אנוכי אגאל אמר לו בועז עוד צריך לך לקנות החלק הנוגע לרות נמי ולפי דרך זה לא הזכיר לו כלום שיקח את רות ולא דבר לו אלא על השדה וז"ש ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי חלקה ומאת רות המואביה נמי אשת המת קנית את חלקה שאין ראוי שתקנה אתה חלק מן השדה ואיש אחר זר יקנה החלק האחר אלא ראוי שיהיה כל השדה בידך להקים שם המת על נחלתו שבהיות כל השדה בידך יקרא עדיין שם המת עליו אבל אם יחלק לפני בני אדם לא יקום שם המת עליו ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי כל השדה כולה שאין מעות בידי לקנות אלא חלקה של נעמי אבל לקנות נמי חלקה של רות איני יכול פן אשחית את נחלתי שאצטרך למכור משאר שרות ליקח זה ולכן גאל לך אתה שיש יכולת בידך כי לא אוכל מן הדין שאין מוכרין ברע לגאול ביפה:
ואפשר עוד שקראו חלקת השדה משום דשלמון אביו של בועז ואלימלך וטוב שהוא הנקרא פלוני אלמוני היו ג' אחים בני נחשון בן עמינדב ושלשה האחים הללו נשאר להם מנחלת אביהם שירשו מנחשון בן עמינדב שדה א' וחלוקוהו לשלשה חלקים כל אחד מהם נטל חלקו וז"ש הכתוב לעיל ויקר מקרה חלקת השדה לבועז שהיה חלק אחד מאותו השדה מחלק שנטל ממנו שלמון אביו של בועז וז"ש כאן ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך כלומר זהו חלק א' מן השדה שירשנו נחלות אבות ואין ראוי שימכור לאחר שלא יבוא איש זר בינינו ולכן צריך אשה לקנותו כיון שהוא חלק נחלתינו ועוד סיבה אחרת כי נעמי היא הרוצה למוכרו השב' משדי מואב כמו שאמרו ז"ל ששבה יחפה שלא היו לה אפילו מנעלים לרגליה שהוא גדלי דלות וראוי לך לרחם עליה כי אשת אחיך היא וראוי לך שתקנה השדה מידה וז"ש לשתי סיבות הללו אני אמרתי אגלה אזנך שאקנה אחר ואם לא אנוכי אגאל:
פסוק ד
ואמר קנה ואח"כ אם תגאל גאל לשון גאולה אפשר לומר שיש הפרש בין לשון קנין ללשון גאולה כי הקונה הוא קונה הדבר בשוויו ולא כיותר כי רע רע יאמר הקונה כדי שיוזילו גביה אבל הגואל השדה משום שהוא נחלת אבותיו הוא חביב עליו ונתן יותר משוויו ולכן אמר לו בועז לגואל אם אני אומר לך קנה לשון קנין הוא הכא נגד היושבים ונגד זקני עמי אבל איני רוצה שיהי' קנין אלא אם מגאל גאל שיהי' גאולה שתתן לה יותר משווי השדה בדרך צדק' לנעמי מובלעת בקנין השדה ואם לאו אנוכי אגאל ואתן לה יותר ממה ששוה השדה ויאמר הגואל אנוכי אגאל ואתן לה יותר כאשר דברת. ויאמר לו בועז עוד ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת ג"כ קנית ליקח אותה לך לאשה להקים שם המת על נחלתו שם בג"ע דכיון שהמת בלא בנים אין לו מנוח בעולם כנודע אם לא ישוב נשמתו בעולם הזה ע"י הגואל היותר קרוב ולכן צריך לך ליקח את אשתו כדי להקים שם המת על נחלתו שם בעולם הכא שינוח שם אל המנוחה ואל הנחלה ויאמר הגואל בענין האשה איני יכול ואפשר שדייק ואמר לא אוכל לגאול לי כלומר לעצתי לא אוכל לגאול שלא אמות בדרך שמת מחלון שנשא אותה כי היא מואבית ומחלון מת על שנשא אותה ואיך אשאנה אני ועוד אני ירא פן אשחית את נחלתי אף אם לא אמות אני בעצמי ירא אני שלא ימותו בני בעון זה וזהו שאמר פן אשחית את נחלתי כי הבנים הם נקראים נחלה כד"א הנה נחלת ד' בנים ולכן גאל לך אתה את גאולתי כי יש לך זכות להמלט מעונשה אבל אנוכי אין לי זכות להמלט מידה ועוד אין לי זכות להשיב נשמתו של מחלון כי צריך זכות הרבה להושיע נשמתו ואיני כדאי לזה ואתה זכותך יגרום ותשיב נשמתו וז"ש כי לא אוכל לגאול כלום איני כדאי לענין כזה שאין לי זכות:
א"נ לפי שיוכל הגואל לומר לבועז מה ענין גאולת השדה בפני הזקנים היה לך לאומרו לי ביניך לביני אם הייתי רוצה לקנות הייתי קונה ואם לאו הייתי אתה קונה ומה צריך לזה ב"ד והזקנים לזה אמר בועז זה שאני אומר קנה נגד היושבים ונגד הזקנים הוא לגלות דעתך בזה על ענין אחר לרמוז לך שאין כוונתי על קנין השדה בלבד אלא על גאולה אחרת וז"ש ואני אמרתי אגלה אזנך על דבר אחר באמרי לך קנה לפני הזקנים והריני רומז זה לך בלשוני ואמר לו אם תגאל גאל שתי גאולות גאולות השדה וגאולת רות אשת המת ואם לאו אנכי אגאל והשיב לו הגואל על שתיהם אנוכי אגאל ואף על גאולות האשה ויאמר לו בועז לא יעלה על דעתך לומר הריני כונסה לתוך ביתי ואזון ואפרנס יתה שתשב בכבודה אבל לא אבוא עליה כדרך כל הארץ אלא דע כי ביום קנותך השדה וגו' גם כן אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו ולהחזירו לזה העולם ולכן צריך אתה לבוא עליה וכן ארז"ל שכן היתה כוונתו לומר הריני כונסה בתוך ביתי וגו' ויאמר הגואל א"כ לא אוכל לגאול וזה לי דקאמר שתהיה הגאולה לי שאבוא עליה לא אוכל פן אשחית את נחלתי שהוא אשתי הראשונה שהיא רעה לה והאשה נקראת נחלה כענין שאמר הכתוב הנה נחלת ד' בני' ונאמר בית והון נחלות אבות ומד' אשה משכלת:
א"נ עד השתא אשתי היא בעוזרי להרויח ולהשביח נכסי והשתא שיהיו לי שתי נשים כל אחת מהם משנאת חברתה כולם יאבדו הנכסים ואפסיד ואשחית את נחלתי בזה ולכן אתה שאין לך אשה שכבר מתה גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל אנוכי לגאול לענין זה אם שלא לעשות היזק לאשתי הראשונה כפי הדרך הראשון שאין אשה מתקנאות אלא בירך חברתה אם שלא להפסיד את נכסי כפי הדרך השני:
א"נ במה שאמרו רז"ל אם תגאל גאל בועז אמרו ואם לא יגאל הגידה לי ב"ד אמרו ועם זה יובן מאי דקאמר ואם לא יגאל ולא אמר ואם לא תגאל שאם בועז המדבר עם הגואל הכי הל"ל ואם לא תגאל הגידה לי וגו' ואנוכי אחריך אלא בועז מרוב ענותנותו לא פירש הדבר בהדיא אלא אמר אם תגאל גאל והכוונה על שתי הגאולות על גאולת רות נמי ולכן לא פי' ואמר ואם לא תקח אתה את רות אני אקח אותה שנתבייש ולא אמר אלא אם תגאל וב"ד אמרו לגואל הם מעצמם ואם לא יגאל כלומר ואם אתה לא תגאל הוא יגאל וז"ש ואם לא הוא יגאל ולפי שהיו דברי פריצות לא פירשו לו כולם הענין בפירוש אלא אחד מן הזקנים דיבר לו ואמר לו הגידה לי וכמו שאמרו רז"ל שאמרו לו לא תאמר הריני כונסה לתוך ביתו ואזון אותה ולא אבוא עליה אלא הגידה לי אם תבוא אליה ואמר שאמרו ב"ד זה בועז ג"כ הודה לדבריהם ואמר לו ואדעה כי אין זולתך לגאול הודיעני כוונתך כי אנוכי אגאל ואקח את רות כאשר אמרו לי הזקנים לבוא עליה ויאמר לו בועז עוד דבר אחר צריך אתה לדעת כי ביום קנותך השדה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו כלומר דע לך כי לא לך יהיה הזרע ההוא לשום דבר אלא להקים שם המת על נחתו וצריך אתה לכוין לזה כי הזרע ההוא לא יקרא בנך כי הוא מחלון עצמו ואמר לו אם כן מדבריך נראה שלא אוכל לגאול לי כלומר שיהיה הזרע שלי שאפשר שאם לכך אכוין שימותו בני על עון זה וזהו שאמר פן אשחית את נחלתי אם אכוין להיות הזרע שלי א"כ יגאל לך אתה את גאולתי שתוכל לכוין כראוי לכל הצריך כי אנוכי לא אוכל לגאול:
ובענין אופן הגאולה הזאת שנתחבטו בה רבים וגדולים ובפרט הר"ש הלוי ז"ל ואחר שהאריך להקדים כל דיני גאולות השדה הכתיב בתורה כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה יד וגו' וחשב את שני ממכרו וגו' ואם לא מצאה ידו די השיב לו וגו' ויצא ביובל וגו' ואח"כ הביא כל דיני הגאולה האמורים במשנה ובגמרא בסיפרא ובספרי ולכן הוקשה ואמר זה לשונו ומעתה לא מצאנו ידינו ורגלינו בגאולות בועז וזה שבועז אמר חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדי מואב ופשוטן של דברי' מכרה אחרי ששבה משדי מואב כי לא בא לחוש לתרי נעמי עד שיאמר השבה דתרי נעמי נשי תרי אלימלך תרוויהו אחי טוב ובני אחי בועז חוכא ואיטלול' אלא ניכרים הדברים אחרי ששבה ומיום בואה עד היום ההוא שלשה חדשים כמו שקדם וא"כ היאך גאלוהו קודם שתי שנים והא תנן אינו מותר לגאול פחות משתי שנים ואסיקנא דאיסורא נמי איכא וכי תימה דמכרה טרם לכתה כמה תשובות בדבר חדא דאלימלך היה לו למכור ולא נעמי ותו דלזה ולזה אסור דכי ימוך אחיך כתיב אינו מותר לו למכור אלא א"כ העני ותו השבה משדי מואב למה לי וכי תימא דשויה שליח נעמי בהיותה בשדי מואב למכור השדה לפרעון כתובתה זה דבר זר עד מאוד האם נעשה השטר בבית דינו של עגלון אביה של רות וכי תימא אין הכי נמי דשטר הנעשה בערכאות שלהם עולה סוף סוף השבה ל"ל ותו לכל הפירושים מיד נעמי ומאת רות המואבית נעמי ורות מאי עבידתהו והלא אין לו לבועז או לגואל לקנות כי אם מאת אשר קנה השדה מיד נעמי לא מאת נעמי ועוד קשה בדבר מה ענין ליקוחי רות עם גאולות השדה עד שמפני זה משך ידו טוב מלגאול השדה והרי אין תלוי בזה עכ"ל:
ובעיני נראה לי כי בכדי נסבה לכל אלו הגמגומים וההערות כי לא עלה על לב שום אדם דמאי דקאמר מכרה הכוונה שכבר מכרה כי זה לא עלה על לב אדם והם דברים אשר אין להם שחר אבל הכוונ' שהסכימ' בדעתה ומכרה כלומר שהשכימה למכור ולפי שבוודאי בלי שום פקפוק הסכימה למכור ואין לחוש שמתחרט ולא תמכור לכן נקט לה בלשון עבר להודיע כי כ"כ בוודאי הסכימה למכור עד שיתוארו בה כאילו כבר מכרה. ואינו דבר זר כי לאמת הדבר נקט לה בלשון עבר וכמו שמצינו הרבה נביאות עתידות נאמרו בלשון עבר להודיע אמיתותן של דברים שאע"פ שהוא עתיד להיות ראוי לאדם להאמין בהם כאילו כבר היו כי האל ית' לא אדם הוא להנחם וכיוצא בזה נקט לה הכא בלשון עבר ולהודיע כי מה שהסכימה למכור היה בלי פקפוק כלל עד שיתואר כאילו כבר מכרה ולית דין צריך בשש והרי הוא מבואר בדברי במה שפירשתי לעיל בפסוק אבל הוא אמור בקיצור נמרץ אמנם אחרי ראותי עתה כל מה שנתחבטו המפרשים האחרונים בענין גאולה זו חששתי להאריך בה מה שהארכתי:
והנה הר"ש הלוי בסוף דבריו אחר כל שהאריך בענין גאולה זו עיין בספרו הנה הוא ג"כ הסכים כי פירושו של מכרה נעמי הכוונה הסכימה למכור והדברים פשוטים. ועוד כתוב דרך אחר כי מכרה יהי' כמשמעו שכבר מכרה וחילוק בין המוכר לגואל כי המוכר עצמו לא יוכל לגאול עד שתי שנים לא כן הגואל כי יוכל לגאול מיד ולזה ייסר דבריו והוא בעצמו העיד שלא מצא סמך לדבר זה לא בתלמוד ולא בסיפרא ולכן אני אומר כי הפירוש הראשון הוא העיקר:
ואומרו חלקת השדה כתוב הראב"ע יתכן שהיה השדה גדול וחלק ממנו היה לאלימלך עכ"ל והרד"ק כתוב נקראת אחוזות השדות חלקת לפי שזה חלק אחד וזו חלק אחר:
והר"ש הלוי כתב כי עשה דבר המכירה באסיפות זקנים וקהל עמים לפי שנעמי היתה המוכרות ומי ידע אם אלימלך או אחד מבניו מכרוהו טרם לכתם כי אע"פ שעשו שלא כדין ממכרם מכר ואם כן היום או למחר יצא עליו ערעור ויטרפוהו מידו ולכן העצה היעוצה לקנות בקהל רב ואם יש מי שיערער יבוא ויערער והן לא ישאר המקח מנוקה ומשופה מכל מיני ערעור ואם לא היה מפני זה בוודאי שדברים הללו היה אומרם בינו לבינו ומה לו אל הפרסום הזה עכ"ל:
ואני אומר כי כיון שכל תכלית כוונת בועז היה על דבר רות ליקח אותה לו לאשה אם יוכל ולפי שיתפרסם הדבר של עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כדי שיהיה הלכה רווחת בפי הכל מבלי פקפוק כלל עשה אסיפות זקנים וקהל עמים היושבים על המשפט ולא מפני דבר השדה כלל כי ענין השדה הוא הטפל בכאן ואין ראוי לעשות מהעיקר טפל ומהטפל עיקר כאשר עשה הר"ש וכמו שכתבתי:
פסוק ה
ביום קנותך השדה וגו' כתב הר"ש הלוי שאמר בועז לגואל דע שצרי' אתה לקנותו מיד נעמי ומאת רות המואביה כי אחרי שהסכימה נעמי למכור השדה המשועבד לה למי שישא את רות באהבתה אותה הנה גם לרות מבא במכר אלא שאיננו שוה כי על כן לא אמר ומיד רות אלא ומאת רות כי אין יד שתיהן שוה ואחר שכן הוא צריך שתקנה אשת המת עכ"ל:
ואני אומר כי גם אם נאמר שהיה בשדה שיעור ודי והותר יותר ממה שהיתה כתובות נעמי באופן כי גם יד רות שזה לנעמי כי גם השדה משועבד לכתובות רות עם כל זה שינה ואמר ומאת רות וגו' לפי שידע והכיר ענותנותה דרות כי במקום נעמי לא היתה היא המדברת אפילו בענין חלקה המגיע אליה רק היו כאם ובת כי האם העיקר והבת טפילה ולכן נקט ומאת רות המואביה כי היא טפילה אל נעמי והעיקר יד נעמי הוה ולכן נקט יד בנעמי ואת ברות:
קניתי לדברי הראב"ע עבר במקום עתיד והר"ש הלוי כתב לפי דעתי אין צריך להפכו אבל אחרי שהודיעוהו שהכל תלוי בקנין רות א"כ בבואו לקנות השדה כבר הסכימה דעתו לקנות את רות והוי כאלו כבר קנה וכמו נתתי כסף השדה. ואומרו אשת המת לפי דעתי להכריחו לטוב כי אחרי שנפשו יודעות מאוד כי מלכים ממנה יצאו והוא אלמון בלא בנים ראה כי לו יאתה וטוב לא יהיה ראוי לכך ולכן הזכירו יום המיתה כאילו בחטאה מת מחלון כדי שיברח ממנה ומה שעוררני על זה אומרו כאשר לקחה לו וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאש' ואלו אשת המת לא קאמר עכ"ל וענין קנית וקניתי כבר נאמר על ידי אשר קדמוני בו שרמז שהוא עתיד לקנות ולכן נכתב קניתי ונקוד קנית:
פסוק ו
פן אשחית נחלתי כתב הה"ר יצחק עארמא שאמר לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי שהרי אני נוטל דמי המקח מנכסי בני ולא להם יהיה הזרע כי אם לבני השניים אשר תלד האשה הנגאלה ואם תאמר יחלקוה הבנים ביניהם הרי תשחת הנחלה הזאת אשר אני נוחל לכן גאל לך אתר את גאולתי מן הנכסים שתוכל לעשות עמה הישר והטוב כיון שאין לך כנים אחרים עכ"ל. ורז"ל אמרו אלם היה מדברי תורה אמר הראשונים לא מתו אלא ע"י שנטלו אותה ואני הולך ליטלה חס לי ליטלה לית אנא מערבב זרעותי איני מערב פסולת בבני ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ע"כ:
וכתב הר"ש הלוי אמר שני דברים אחד שהראשונים מתו בעון זה ב' פיסול הזרע והוא כפל הכתוב לא אוכל פעמים עכ"ל:
ועל דברי המאמר קשה לי איך אמר ולא היה יודע שכבר נתחדשה ההלכה שהרי בפני הסנהדרין היה עומד וכיון שבפניהם היה בועז אומר לו שיקנה את רות והם שותקים מכלל שכול' הסכימו בהלכה זו דעמוני ולא עמונית ואם הוא היה אלם מדברי תורה הרי יראה לאותם שלא היו אלמים שהתירוה ועוד היאך אמר לו לבועז גאל אתה וכי בועז לא היה ישראל ויהודי כשר כמוהו ואם הוא חשב שהיא היתה אסורה איך היה אומר לבועז שיקחנה אבל הכוונה כי הוא בוודאי שהיה אלם מדברי תורה וחשב אולי הראשונים מתו בעון זה שהיא אסורה לבוא בקהל וגם אם נאמר שאם הראשונים מתו בסיבתה היינו לפי שבימיהם לא ידעו הם שנתחדשה ההלכה והא מיהא לאיסורא נתכוונו אבל עתה שהיו מתירים אותה לי לא היה פחד פן ימות גם הוא כאחיו כי בהיתר היה נושא אותה עם כל זה אמר איני מערב פסולת בבני כי חשב שמעשה רב כזה אין ראוי שיעשה ע"י מעשה שיהיה בהדיוט עם הארץ רק כדי שכל העם ישמעו ולמדו צריך שיעשה ע"י גדולי ישראל וחכמיהם ואז יתפרסם ההלכה בכל ישראל בראותם לגדול שבישראל נושא מואבית וכמ"ש ז"ל בענין חילול שבת על פיקוח נפש והוא חולה שיש בו סכנה שמחללין עליו את השבת ע"י גדולי ישראל וחכמיהם לכן אמר הגואל עם הארץ אין ראוי שחדוש הלכה זו יתחדש על ידי כי אני מפחד שכיון שאני מוחזק בעם הארץ הריני פוגם פגם בזרעי והרוצה להרחיב פה ולשון עלי לתת פגם בזרעי יוכל לתת אבל כאשר יתחדש הלכה זו ע"י אחד מגדולי ישראל בוודאי יכירו וידעו כל באי עולם שהיא מותרת כיון שאדם גדול נשא מואביות ועל כן אמר בעל המאמר ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה כלומר הוא חשב שעתה כעת היתה הלכה מתחדשת ברות אבל לא היה כן רק כבר מקדמת דלא נתחדשה ההלכה דעמוני ולא עמונית ולא על ידו היתה מתחדשת:
והר"ש הלוי כתב עוד בכוונת הכתוב שאמר הגואל לבועז כי הנה הוא ירא וחרד כאונן פן ישחית את נחלתו נחלת ר' כנים הנגזרים לו מן השמים כי לא לו יהיה הזרע כי אם יקח את רות יהיו הבנים למחלון ובזה נחלתו משחתת ויתן לאחרים חילו עכ"ל:
ורב אחרון כתב חלקות השדה יתכן שהשאיר אלימלך בבי' לחם חלקה אחת ולא נכנס בה אדם מעולם גם נעמי לא היתה יכונה לעבדה ולשמרה ולזה אמר הגואל חלקת השדה וגומר ואיני אומר זה לפי שאני רוצה אותה אלא כי לכבודך אני חש ואמרתי שלא לעשות מעשי בסתר ובחשאי זולת ידיעתך כי אמרתי לגלות אזניך שתקנה:
נגד היושבים יתכן שכשראו עם הארץ ואסיפות הזקנים נאספו עליהם קהל רב:
ואם לא יגאל חז"ל דרשו אם תגאל גאל גואל אמר לב"ד ואם לא יגאל הגידה לי ב"ד ולי נרא' דלענין הטובה שהוא אם תגאל דבר לנוכח אך לענין הרע שהוא ואם לא יגאל לא דבר לנוכח וזה דרך מוסר:
ואדעה כלומר אדע אם הן אם נחו לפי שזולתך אין גואל אחר קודם ואנוכי אחריך ואם לא תגאל אתה אגאל אני:
והנה בועז לא הזכיר לו בתחילה ענין האשה לפי שנסתפק אולי ימאן בשדה אפילו שיהיה לבדו ולא יחוייב להזכיר שם האשה בדבר זה וזה כי אינו כבוד לה אמנם אחר ראה בועז שאמר אנוכי אגאל הוכרח לומר לו סוד הדבר ואמר ביום קנותך וגו' אשת המת קנית כי לא לסיבה מכרחת בהכרח רק מדרך הישר והטוב כדי לקיים שם המת ואמר הגואל לא אוכל לגאול ולא כדי שלא להקים שם המת חלילה כי בזה הייתי חפץ ולא גם לאיזה סיבה נמצאת באשת המת זולתי לסיבה שלא אשחית את נחלתי והוא כי יש לי אשה ובנים ומה לי לקחת עוד אשה להוליד בנים ואע"ג דאפשר דאשתי והיא נחלתי היתה חפצה בדבר עכ"ז זה מסופק מאוד ואפשר שרמז שאולי יביאני המחלוקות אל גדר יוכרח לעשות איזה הפסד בנחלה הראשה וז"ש פן אשחית כלומר פן בעשות זה אפשר שאהיה מוכרח להשחית את נחלתי הקודמת:
עוד גם זאת אני אומר לך שתגאל אתה גאולת השדה כי גם אמרתי אנוכי אגאל בעוד שלא היתה אשת המת מתחברת עם השדה הנה כפי האמת עתה אני אומר שאפילו גאולת השדה אינו יכול לגאול וזה כדי שלא תאמר בלבבך שתמיד עיני יהיו על שדך ולא עזבתיו אלא בשביל המת אך השדה חמדתיו לכן הנני אומר לך כי אפילו השדה לא אוכל לגאול ולכן גאל בסבר פנים יפות ובלב טוב עכ"ל:
ומורי זלה"ה כתב בענין גאולה זו קשה שאם כבר מכרה נעמי השדה לאחר היאך שייך ביה גאולה שהרי בתוך שתי שנים קיימי כי מיום בואה משדי מואב עד העת ההיא לא עברו אלא כשלשה חדשים מעלה מטה ואיך יהיה אפשר שיגאל הקרוב את השדה כיון דאיכא איסורא לגאול בתוך שתי שנים וכדאמרינין בערכין על כן מסברא אני אומר דלא קפיד קרא לאסור לגאול פחות משתי שנים אלא כשמכר בעל השדה בעצמו את שדה אחוזתו דאלים מכירתו ויעמוד ביד הלוקח שתי שנים האמנם כאשר תהיה שלא מדעת הבעלי' או שלא בפניהם וכגון דמכרו ב"ד לפריעות בעל חוב או לכתובות אשה ומזונותיה לא אלים כולי האי וריעא כח הלוקח ויש כח לגאול בתוך השתי שנים וסברא זו קרובה אצלי לענין הדין ובהכי סליק לן שפיר ענין גאולה זו דנעמי שחלקת השדה לא יבצר מא' משתים או שמכרה ע"י ב"ד או ע"י עצמ' למזונות או לכתובה ומכירה כזו רעועה הוא ואפילו בתוך הב' שנים יכולין לגאול ובפרט אם מכרה ע"י עצמה שאינה יכולה למכור לכתחילה וידוקדק אומרו מכרה נעמי ואינו רחוק עכ"ל:
חלקת השדה מצאתי כתוב ז"ל אחשוב כי השד' הוא חלק נחשון בן עמינדב וירשוהו אלימלך ופלוני אלמוני ושלמון אבי בועז ואבי נעמי וחלק אלימלך הוא הנמכר ואפשר שגם חלק אבי נעמי ירשה נעמי כי לא היה לו בן אחר והיה לאלימלך שהכניסתו לו נעמי ואמר מכרה נעמי שהוא העיקר ורות טפלה לה ואפשר כי היה משועבד לכתובות שתיהן ומה שהזכיר בכאן השבה משדי מואב לא ידעתי הסיבה אם לא שנותן טעם למכירת' בכאן מצד ענייה כי מפורסם היה פ"כ:
פסוק ז
וזאת לפנים בישראל לפי שהיה רוצה לומר ששלף בועז נעלו הודיעינו עיקר זה הקנין כעין נעל מאין ימצא ואמר כי אין לו עיקר בתורה אלא לפנים בישראל נהגו כן לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכיון שהיה מנהג נעשה אח"כ תורה דמנהג ישראל תורה היא וז"ש וזאת התעוד' בישראל שכיון שהיה מנהג נעשה תורה ולדייק למה פרט בתחילה ואמר על הגאולה ופרט עוד ואמר על החמורה ואח"כ כלל ואמר לקיים כל דבר ולמה פרט וכלל הוה סגי דלימא הכי וזאת לפנים בישראל בישראל לקיים כל דבר שלף איש נעלו וגו' ואפשר לומר כי מעשה שהיה כך היה ומתחלה ומלפנים לא היו נוהגים ענין קנין סודר כי אם על הגאולה זו מכירה משוה דמילתא דשכיחא היא ועל המכיר' לבדה היו נוהגין ענין קנין סודר ואח"כ הוסיפו עוד לנהוג גם זה הקנין על התמורה והן החליפין ואח"כ נהגו אותו לעשות ולקנות בקנין סודר כדי לקיים כל דבר כלומר שכל דבר של משא ומתן לא היו מקיימים אותו כי אם בקנין דנעל דשלף איש נעלו ונתן לרעהו ולפי דחדא חדא נהגינהו על כן חדא חדא גרסינהו:
ואפשר עוד לומר בכוונת הכתוב אמר כי לפני' בישראל לא היו צריכים אפילו לקנין כעין נעל אלא כל אחד היה עומד בדבורו ודבור קל היה מועיל להם כי בני ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית וז"ש וזאת לפנים בישראל וגם לקיים כל דבר כל דבור קל היו מקיימים ואם לפעמים היו עושים קנין כעין נעל לא היו צריכים לעדות כלל כי לא איברו סהדי אלא לשקרי וז"ש שלף איש נעלו ונתן לרעהו אם לפעמים היו עושים היו בין איש לרעהו ולא היו צריכים לעדים כלל וז"ש וזאת התעודה בישראל מלשון עדות שזה היה העדות בישראל וזה הגואל שלא היה יודע בתורה וכמ"ש רז"ל פלוני אלמוני שהיה אלם מדברי תורה אמר לבועז בפני כל הזקנים קנה לך שיעשה קנין וכיון ששמע בועז כן שלף נעלו וקנה ממנו ובעבור שהצריכו לקנין מה שלא היה ראוי דדיבור קל הוה סגי בהם על כן גם בועז העיד עליו עדים ויאמר בועז לזקנים עדים אתם היום כי קניתי את אשר לאלימלך וסילק גואל זה זכותו מעל כל הנכסים ולא מחלוקת השדה בלבד כאשר אמר עד עתה אלא סילק כל זכותו מעל כל אשר לאלימלך וכו':
א"נ במשז"ל על הגאולה זו מכירה אפשר שרצו לומר דעל הגאולה לא בעי קנין דהא מחילו' השעבוד היא ומחילה לא בעי קנין וזהו הית' מחיל' שהיה הגואל זה קודם לכל אדם בגאולות נכסי אלימלך והוא סילק ומחל זכותו לבועז ולא שייך ביה קנין ולכן אמר וזאת לפנים בישראל על הגאול' שהיא המכירה ועל התמורה היו עושים כן קנין כעין נעל וזאת היתה התורה והתעודה בישראל אבל על מחילה לא היו עושים קנין אלא שגואל זה שהיה אלם מדברי תורה אמר לבועז שיעשה קנין ויעש כן וישלוף נעלו ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו יש מרבותינו אומר בועז שלף נעלו וקנה בכליו של קונה כי בועז היה הקונה וי"א הגואל שלף נעלו ונתנו במתנה לבוז ובההיא הנאה שקיבל בועז ממנו במתנה גמר הגואל והקנה לו אפשר דמ"ד הגואל שלף נפלו הוכרח ממאי דקאמר קרא בתר הכי ויאמר בועז לזקנים ול"ל להזכיר שמו לימא וישלוף נעלו ויאמר לזקנים וגו' והא ידענא כי בועז הוא האומר או לימא וישלוף בועז נעלו ויאמר לזקנים וגו' ממאי דקאמר וישלוף נעלו ואח"כ אמר ויאמר בועז לזקנים משמע דעד השתא מי שלף נעלו לאו בועז הוא אלא הגואל ומ"ד בועז שלף נעלו הוכרח משום דאם איתא דהגואל הוא דשלף נעלו ולא היה צריך לו שיאמר לו אחר דבר כי הוא מעצמו היה אשר הזכיר הכא הקנין וא"כ כשאמר לעיל גאל אתה את גאולתי תיכף הנ"ל וישלוף נעלו אלא כיון שלא אמר כן משמע דבועז היה והוא לא היה שולף נפלו אם לא שאמר לו הגואל קנה לך ואז שלף בועז נפלו:
ורב אחרון ז"ל כתב וזאת לפנים וגומר ז"ל אלה דברי כותב הסיפור שאמר כי לפנים היתה מנהג בישראל כשהיו גואלים בישראל איזה דבר או ממירים אותו או כשהיו רוצי' לקיים כל דבר שהיה שולף הא' נעלו ונתן לרעהו והוא קנין חליפין וזה לא מתורת מנהג בלבד רק משורות הדת והתעוד' ולכן כשאמר הגואל לבועז כך שלף בועז נעלו ונתן לגואל עכ"ל:
והר"ש הלוי כתוב בספר הזוהר משמע דדווקא נעל וכדאיתא בפ' זאת חוקת התורה פתח ואמר וזאת לפנים בישראל האי אית לאסתכלא ביה אי אינין עבדין הסכמה בעלמא ואתו בתראי וביטלוה אמאי ואי לאו איהו הסכמה בעלמא אלא בדינא דאורייתא אמאי ביטלוה והא כל מאן דביטל מלה דאורייתא כאילו חריב עלמא שלים אלא בדינא דאורייתא ודאי הוה וברזה עילא' אתעביד מלה ובגין דהוה זכאי חסידי אתגליא ביינייהו מדאסגיאו חייבי בעלמא אעברו האי מלה בגיסא אחרא בגין לאתפסייא מלין דאינון ברזא עילא' והא אוקמוה וכו' ע"כ ובכן יצא לנו פירוש המקרא וזאת לפנים בישראל ביען נשכח דבר הקנין במנעול מפני הפושעים והמורדים ימים רבים ע"כ רצה בועז להחזיר עטרה ליושנה וע"כ אמר כי המנהג הזה לא נתחדש עתה אבל נתחדשו גזרותיו כי נשכח זכרו כמדובר ואחרי שנמצא בועז בחברת תמימי דרך המיישרים אורחותם ומה גם בדבר יקר הערך כזווג הזה כפי אשר השיג הוא ע"כ ראה לחדש זה הדבר אשר נתיישן זה כמה וביען שלא יחשבו שזה דבר אשר בדה מלבו ע"כ אמר וזאת התעודה בישראל להורות שהוא דבר תורה ותעודה הוא כינוי לתורה כענין לתורה ולתעודה עכ"ל:
פסוק ט
ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם וגומר עשה את כל העם כולו עדים אפשר כדי שיאבדו זכותם שחשש אולי אחד מן העם קנה כבר מיד נעמי ויהיה קודם בקנין השדה ויבא להוציאו מידו של בועז לכן עשאם כולם עדים כדי שיאבדו זכותם וכמו ששנינו אדמון אומר העורר על השדה והוא חתום על השטר איבד את זכותו ואמר שיהיו עדים כי קנה הכל מיד נעמי ולא הזכיר את רות כמו שהזכירה לעיל אל הגואל שלא רצה שלא תבוא ערפה היום א' למחר ותתבע גם היא כתובתה ולכן בהיות כתובת נעמי קודמות לכל וכל אשר לאלימלך ולבניו הלואי שיספיק לגביית כתובתה של נעמי לכן רצה שיהיו עדים שקנה הכל מיד נעמי בתורת גביית כתובתה ואפשר שהיתה שם נעמי וקנה מידה וז"ש כי קניתי וגומר מיד נעמי וכמדומה לי כי כשאמר לו הגואל לבועז קנה לך הכוונה קנה לך מיד נעמי אשר היא היתה שמה וכוונת קנה לך היא טול קנין ממנה וכן עשה וישלוף נעלו והכוונה כי שלף נעלו וקנה בתורת קנין הסודר מיד נעמי וע"י הקנין שנטל ממנה על קניית הנכסים העיד עדים ואמר עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך וגומר מיד נעמי ואמר קניתי הנכסים קידש את רות המואביה בקדושין ובשבע ברכות כי אז הביאה נעמי עמה ושם קידשה בפני הזקנים וכמ"ש ז"ל מנין לברכות חתנים בעשרה שנאמר ויקח עשרה אנשים וגומר וקידשה בפניהם וז"ש וגם את רות המואבי' וגומר קניתי לי לאשה ואז קידשה והעיד גם על הקדושין עדים אתם היום וגם אם אין צריך להעיד עדים ולומר להם אתם עדי בענין הקדושין רק כיון שראו הקדושין שקידשה תיכף הרי היא מקודשת עכ"ז העיד עדים על דבר הקדושין מפני שהיא מואביה אפשר שהיום או למחר יטילו פיסול בזרעו שיאמרו שהם בלא יבוא עמוני וגומר לכן על היותה מואביה רצה שיהי' הדבר בפרסום גדול כדי שיזכרו כי בפרסום גדול ובמאמר כל הסנהדרין נעשה הדבר ונתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית כו' ולזה הזכירה עתה בשם מואביה ואמר וגם את רות המואבי' וגו' קניתי לי לאשה כי על היותה מואביה לכן אני אומר לכם עדים אתם היום כדי שע"י עדותכם וע"י הפרסום הלז יסכר פי דוברי שקר הדוברות על צדיק עתק ואפ"ה לא הועיל לו כי בימי דוד הע"ה רצו לערער עליו לומר שהי' פסול לבוא בקהל:
א"נ אמר וגם את רות המואביה וגו' לפי שהגואל לא רצה לקחתה משום שהיתה מואבי' וכמ"ש פן אשחית את נחלתו וגם חשש שלא ימות נם הוא כאשר מת מחלון שנשא אותה ואף כשהוד' ואמר אנוכי אגאל וכמ"ש לפי דברי רז"ל שאמר אנכי אגאל על רות עצמה היתה כוונתו שלא לבוא עליה בדרך כל הארץ אלא הריני כונסה לתוך ביתי לזון אותה לבד וגם כשידע כי לא לו יהי' הזרע לא רצה כלל לקחתה לו לאשה אמר בועז בפירוש כי על כל זה היה הוא לוקח אותה וז"ש וגם את רות המואביה אף כי היא מואביה ואף שהיא אשת מחלון שמת אחר שנשאה קניתי לי לאשה ואיני כונסה לתוך כיתי לזון אותה לבד כאשר אמר הגואל אלא לבוא עלי' וז"ש לי לאשה להקים שם המת על נחלתו כלו' אף שידעתי כי לא לי יהיה הזרע אלא להקים שם המת לכד כדי לעשות עמו טובה בעוה"ז ובעוה"ב וז"ש ולא יכרת שם המת מעם אחיו בעוה"ז ותשאר מקומו שם בעה"ב ועל הכל עדים אתם היום:
ורב אחרון כתוב וגם את רות אשת המת קניתי לי לאשה ולא לאהבת נשים רק להקים שם המת על נחלתו וגם זה לא בבחירת' במקום שהי' גואל אחר כי הנה הוכרחתי בזה כדי שלא יכרת שם המת מעם אחיו ורמז שאם לא הי' עושה כן לא הי' לשדה קרוב גואל והיה ראוי לינתן לנושא את רות איש זר והיה שם המת נכרת ולזה לא רצית לומר תחלה עדים אתם כי עדי הקדושין לא צריכי למימר אתם עדי אמנם צריך ייחוד ולפי שהגואל כאן בפנינו ונכלל בכלל העדים ודומה זה לפסול עדות לכן אני מייחד עדים ואומר האתם לבדכם תהיו עדים היום ולא הגואל או קרובי האחרים היושבים פה עכ"ל:
והר"ש הלוי כתוב ויאמר בועז וגו' כבר רמזתי למעלה כי הי' בענין בועז בליקוחין אלו קצת רמאות כי לא יאתה והוא עם נביאים ניבא כי מלכים ממעיה יצאו והיה דברו זה כדבר הבכורה והברכה הנלקחת במרמה ע"י אבינו הזקן ולכן בהציגו דבר הגאולה לפני הגואל טוב לא אמר כי אם חלקת השרה בלבד וכאשר הקנהו הגואל פרט הדבר עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי ואם היה שומע טוב כל זה אולי היה מטה אזנו לחידוש הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אבל ראה הריוח מעט חלקת השדה וההפסד מרובה בהיותה מואבית ואם התירה התורה תהי' כיפת תואר שהתירתה כמו כן וסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וכי יהי' לאיש חטא משפט מות ואבשלום עד בדבר כנודע ומה גם בשמעו אשת המת שרמז אולי בסיבתה מת ועל כן ברח ואח"כ סבור וקבל והקנה הכל כמו שנאמר:
וראיתי אחד קדוש מדבר ומתמרמר על דבר מחלון וכליון אשר נהפכו הנה וקדם כליון למחלון אשר יראה כי לכן היתה ערפה הגדולה נישאת לכליון הוא הבכור ורות לקטן אלא שבכל המגילה קדם מחלון לכליון הלא הוא החכם השלם החסיד ה"ר יהודה ן' שושן ז"ל וכה אמר בפסוק וישאו להם נשים כדומה שמחלון גדול מכליון כפי המשך הסיפור והוא בעלה של רות שכן נאמר בפירוש וגם את רות המואביה אשת מחלון גם במעלה היא העולה וא"כ יש לתת לב מהו שהקדים ואמר שם האחת ערפה שהיא אשת כליון ואפשר שקרא' שנית לפי שבתחלה נישאת למחלון ובמותו קיים בה כליון מצות ייבום ולפי שלא באה לכליון רק מכח אחיו קראה אשת מחלון כי הוא היה העיקר וכן יראה מן המדרש שדורש שנתייבמה לכליון ולפי הפשט חוכך אני בזה שתהיה קטלנית ויעזבנה פלוני אלמוני פן ישחית את נחלתו ולא יחוש בועז לדבר הזה לכן אני אומר כי אעפ"י שיהי' מחלון גדול מכליון כליון קדם בנשואי ערפה ואח"כ נשא מחלון רות ובמותם מת מחלון ואח"כ כליון וכפי סדר הכתובים כ"ש שאפשר שכליון הוא הגדול וכמו שאמר בסוף ואת כל אשר לכליון ומחלון והגדול קדם בנשואין ומה שמקדים מחלון בסיפור כי אולי היה חשוב מאחיו ומלך מואב נתן לו בתו עכ"ל:
ואני אומר דברים כפשטן מחלון הוא הגדול וערפה היא הגדולה ואחרי שמצינו בספרי דא"ר יוחנן צריך אדם לחוש לשם מחלון שהוא לשון מחילה נזדווגת לו רות שהיתה מרתת' מן העבירות כליון לשון כליה נזדמנה לו ערפה שיצא ממנו גלית ע"כ, למדנו שכליון גדול מאחיו ורשע מאחיו ולכן תולין הקלקלה במקולקל והוא שהתחיל בעבירה תחלה לקחת המואבית בזמן שלא נתפרסם היתרה ואחרי כן יצא אחיו מחלון הבכור כמו כן מעולמו ולקח גם הוא מואביה אלא שלהיותו צדיק לשעבר נזדווגה לו רות ולכן זה נבנה וזה לא נבנה וטעם ההיפוך הנה מ"כ במדרש שוחר טוב למה הזכיר את כליון תחלה מלמד שצריך אדם להזהר מן הרעים שבמשפחה שלא תבוא ערפה ותאמר של בעלי הוא השדה או בן ויאמר בן כליון אני ע"כ:
ואומר מיד נעמי לא שנעמי ירשה את אלימלך ומחלון וכליון כאשר חשבו הראב"ע והר"ר שמריא האיקרטי ז"ל כי אין לאשה ירושה מבעלה ומבניה כלל אבל פשר הדבר כי במות מחלון וכליון ירש אותם אלימלך בקבר ונשאר הכל משועבד לכתובתה של נעמי כי רבה היא ולכך תהיה הקנין מידה והוא מבואר עכ"ל:
פסוק י
ובמ"ש לקים שם המת על נחלתו כתב הר"ש הלוי הנה השי"ת ברא את האדם ויפח באפיו נשמת חיים אצולה ממנו ית' עולה עמו בעלותה מלובשת ומקוטרת במצות הללו כאשר אחת מהנה לא נעדרה ואם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה ולא יעלה אל המקום הנועד לה וכפי חסרון מנין המצות כן ריחוק המקום ומה גם אם עבר על אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשנה והוא ית' בחמלתו על מעשה ידיו חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ותיקן להם מדות הגלגול והיא החזרה אל העה"ז:
ועם זה הענין שמעתי מהרב ה"ר יעקב כי רב ז"ל ענין נאה ומתקבל במ"ש אליהו באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב כי שני הכיתות צודקות ובלתי צודקות כי איוב אמת שהיה צדיק אבל נפשו לא היתה צדקת כי חטאה בשכבר כמדובר ולכן חרה אפו על צדקו עצמו כי בזה הדין עמו ובשלש' רעיו חרה אפו על אש' הרשיעו את איוב כי איוב לא היה רשע כי נפשו היתה רשעה מהפע' האחרת והוא היה צדיק בפעם הזאת. ועם סוד זה של הגלגול נבין צדקות בועז הצדיק שאמר להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו כי כל זה אמר על הנפש שנקרא שם אשר במות אדם הרשע נאמר עליו ושם רשעים ירקב כי לא על השם ההסכמיי הוא נאמר כי אם על עצם אדם הוא הנפש וזה מבואר כס' הבהיר וממקומות רבים ובועז הצדיק נטל עליו וסבור וקבול והמשיך נפש המת באשה ההיא ואם צריך בזה השתדלות נמרץ אחרי שהוא איננו גואל קרוב כאשר יצטרך השתדלות נמרץ להמשיך המים ממקום רחוק יותר מהמשיכם ממקום קרוב עכ"ל וענין זה של גאולת רות היותה להשיב נפש המת לזה העולם כבר ביארתי אותו לעיל בפסוק גאל לך אתה את גאולתי וגומר:
ומורי ז"ל כתב ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם וגומר כבר נתבאר ענין העדאת עדים הללו אשר היתה לעשות הדבר בשלימות בלתי השארות פקפוק כלל ולפיכך נזדרז ג"כ לומר אתם עדי ולפי שאפשר דנפיק מיניה חורבה שיאמרו השומעים דקנין בעי עדים לפיכך אמר עדים אתם היום כלומר שלא ילמדו כן לדורות רק היום בלבד ולרווחא דמילתא ויתכן עוד לומר כי בהיותו מעיר את הזקנים אשר הם הדיינים והחכמים הסנהדרין כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה והיותו מעמידים לעדים על דבריו קשה דלאו אורח ארעא לעשות הדיין עד וזילותא דבי דינא הוא לכן אמר עדים אתם היום כלומר ידעתי שאין זה כבודכם להיות עדים האמנם היום לבד למעני כי הי' דבר נוגע אליו ולמען היות הענין דברי מצוה עדים אתם:
ואמר מיד נעמי כל בעל שכל יקשה בעיניו דמה לה לנעמי בנכסי אלימלך וכליון ומחלון ואף אם נאמר דנכסי אלימלך היו משועבדים לכתובתה כנכסי מחלון וכליון מאי איכא למימר דמדקאמר ואת כל אשר לכליון ומחלון נראה שהיו להם נכסים לבדם בלתי שעבוד כלל וא"כ מי נתן כח לנעמי בהם דקאמר מיד נעמי האמת כי אפשר ליישב הדבר עם מאמרם ז"ל במדרש בפ' יעש ד' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי ופירשו עמדי שויתרתם לי כתובתכן ודקדוק הדברים אפשר שהכוונה שלה לעצמה ויתרו לא לאחרים וכדקאמר שויתרתם לי ואין זאת כי אם שנתנו לה במתנה את כל כתובתה וזכותם נמצא היות כל נכסי מחלון וכליון לנעמי מצד שעבוד כתובות נשותיהן אשר נתנו לה במתנה דבלי ספק יהיה שעורם רב ובכן אתי שפיר אומרו מיד נעמי עכ"ל. ואני חשבתי לתרץ הענין באופן אחר אלא שאר כך מצאתי להרב מורי זלה"ה שכתבו ואכתבנו על שמו ז"ל:
ואפשר עוד לומר דאומרו מיד נעמי לא קאי לקניתי אלא אדסלק מניה ופירש הדבר את כל אשר לכליון ומחלון הבא לה מיד נעמי כי השכל מורה שאחרי מות אלימלך בקחתם להם נשים אינו רחוק שנתנה להם נעמי אמם מנכסיה כולם או מקצתם להחזיקם בממון רב כדי לשאת בנות מלך וא"כ גם נכסי נעמי משעבוד כתובתה להם היה ותרתי מיני נכסים הוו הכא ותרווייהו אתו עכשיו מכח מחלון וכליון חדא מה שבאה להם מכח ירושת אלימלך אביהם והוא אומרו את כל אשר לאלימלך ועוד מה שבא להם מיד נעמי במתנה כדאמרן ובזה ייתיישב מאי דאיכא למידק באומר מיד נעמי שאם הדבר לפשוטו שהקנין הי' מיד נעמי נראה זה עדות שקר דנעמי מי הביאה שם ולא נזכר בכל הענין שעלתה השערה אל הזקנים ואדרבא קראי מוכיחו שישבה בביתה עד ראות איך יפול דברו ולא ראינו מקום בפסוק לומר ששלחו אחריה ובאה שמה כ"ש דקרא משתעי בקנין בועז מהגואל קנייתו מיד נעמי מאן דכר שמה ולכן אני אומר שאינו דוחק לפרש דמיד נעמי קאי לכל אשר לכליון ומחלון והקנין היה מיד הגואל לסלקו מעל נכסי אלימלך ובניו ובזה הדבר מיושב עכ"ל. ובענין אם היתה שם נעמי ורות כבר כתבתי לעיל כי רות בהכרח שהיתה שם וכדרשו ז"ל מנין לברכות חתנים בעשרה שנאמר ויקח וגומר ובוודאי שכיון שבאת רות באה נעמי עמה ולא הניחה שתבוא יחידה וגלמודה ועיין עליו לעיל:
ואל דבר קדימות כליון למחלון כתב מורי זלה"ה ז"ל מסתבר לומר דבהיות הקנין הזה מהגואל עיקר הקניה ממנו היה בנכסי כליון שלא היה שם אשה האמנם מחלון בהיות שם רות שהיו נכסיו משועבדים לה בקניית רות נקנו נכסיה ממילא ולא היה צריך קנין לחוד אפי' לסילוק ולפיכך הזכיר בקנין זה דנכסי כליון לעיקר ומחלון לטפל באשגרת לשון ואפילו ללישנא קמא אשר נתפרש במיד נעמי שייך למימר טעם זה כי עם היות לנעמי זכות הנכסים כולם מצד הוויתור והמתנה כדאמרן מ"מ רוצה היתה היא בתקנת רות אשר היתה לה לבת להחזיקה בזכות כתובתה משום חינא ותשלוט בהם כבתחילה ובנשואין נקנין נכסים מאליהן דאיתתא דמאן נכסי דמאן עכ"ל:
ואני אומר כי גם אפשר לומר לתת טעם אחר למה הזכיר כליון תחלה לפי שהוא היה מוכרח להזכיר אח"כ קניית רות אשת מחלון וכמש"ה וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי וגומר לכן הזכיר בקניית הנכסים כליון תחלה כדי שיבואו נכסי מחלון ואשת מחלון מוזכרים כולם כאחד סמוכים זה לזה נכסיו ואשתו:
וגם את רות המואביה אשת מחלון וגומר כתב הרב מורי זלה"ה בהיות כוונת הדבר לשמים ולשם מצוה וכמו שמפרסם הוא בדבריו היותו בטוח יבוא הדבר לתכלית ויראה זרע ממנה זרע אנשים טוב בעיני אלהים ואדם אשר הוא התכווין והתכלית במצוה זו והקדום כי מכל הצדדין לא יהיה דבר מונע כלל אם מצד האשה אמר רות המואביה כלו' עם שהיתה מואביה ונתגדלה עם זרע מרעים ורשעים עה"ז לא למדה ממעשיהם אלא קראה שם לעצמה הוא שם רות המפורסמת בצניעות וכשרות ג"כ בשביל בעלה הראשון לא הפסידה שאשת מחלון היתה הנודע בצדקות יותר מאחיו וכמאמרם ז"ל א"ר יוחנן צריך אדם לחוש לשם מחלון שהוא לשון מחילה נזדווגה לו רות שהיתה מרתתת מן העבירות הנה כי מצדה ומצד בעלה אינה נפסדת ויכולני לומר קנית לי לאשה שהיא ראויה לי ואמר שהכוונה ג"כ היא טובה שהיא להקים שם המת על נחלתו ובהיות הדבר כן אמר שהיה בטיח שלא יכרת שם המת מעם אחיו כלומר שיבוא הדבר לתכלית לקיים זרע ויהיה הזרע ראוי לעמוד בין שאר אחיו ובני משפחתו שיהיה בגדר הצדקות כמותם וג"כ שיהיו בני תורה וחכמה ראויים לעמוד בשער הסנהדרין וז"ש מעם אחיו ומשער מקומו וכמו שתרגם המתרגם ומתרע סנהדרין וחזר ואמר עדים אתם היום כלומר שיהיו מעידים על דבריו היום שיתקיימו להבא ואף אם לא הי' הדבר נראה לעין בעת ההיא ולקיום הבטחתו אמר כן עכ"ל:
ואפשר לי לומר עוד בענין קדימות כליון למחלון ובכל המגילה הקדים מחלון לכליון וכמ"ש הכתוב ושם שני בניו מחלון וכליון וגומר אפשר לומר כי במיתה כליון מת תחלה ונשארו הנכסים למחלון כי הוא ירש לאחיו ולכן כאשר הזכיר קניית הנכסים אמר שקנה את כל אשר היה לכליון תחלה ואח"כ נשאר למחלון ולכן איחור למחלון באחרונה אמנם בכל שאר המגילה במחלון הגדול החל ובכליון הקטן כלה וגם כשמספר מיתתן של שניהם הזכיר למחלון הגדול תחלה ואמר וימותו גם שניהם מחלון וכליון כי שם לא איכפת לן מי מת תחילה ולא בא להודיענו אלא שמתו שניהם אבל בכאן שרצה להודיענו הנכסים למי היו ואיך קנה אותן לכן הוזכר לכליון תחלה ואח"כ למחלון לפי שהוא ירשו:
פסוק יא
ויאמרו כל העם אשר בשטר והזקנים אנחנו עדים לפי שאמר להם להיות עדים הודו לדבריו ואמרו שהם עדים ובועז מענותנותו לא אמר לזקנים אשר בשער שהם הסנהדרין להיות עדים אלא לשאר הזקנים והעם שהיו שם אמר עדים אתם היום וזהו שלא הזכיר לעיל מלת אשר בשער והעם והזקנים אשר בשער הם מעצמם אמרו לו עדים וז"ש כאן ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים כלומר אנחנו עדים בדבר וכן תרגומו ואמרו כל עמא די בתרע סנהדרין וסבייא סהדין אנחנא ואח"כ מצאתי למורי זלה"ה שכתוב דזילותא דבי דינא הוא להיותם הם עדים בדבר ועכ"ז היו מרוצים בכך מפני שידעו היות הדבר הזה גדול הערך שהיו בטוחים כי יתן ד' את האשה וגומר וכמ"ש לבועז כדמפרש לקמיה ובזה אצ"ל דמלת ויאמרו מושך עצמה ואחרת עמה וכאילו אמר פעם אחרת ויאמרו יתן ד' את האשה וגומר עכ"ל. א"ל אמר ויאמרו כל העם הנמצאי' שם עתה בשער אמרו מלבד זכותו של בועז וגם זכותה של רות יש עוד נוסף בזווג זה שהזקנים שהם הסנהדרין הם עדים בדבר זה וכיון שהם עדים בזווג זה בוודאי שגם זכותם יועיל כדי שיתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וגומר וז"ש והזקנים עדים בוא"ו מוסיף על ענין ראשון כלומר מלבד זכותם יש עוד נוסף וזהו והזקנים עדים א"כ כוודאי שיתן את האשה וגומר:
ויאמר יתן ד' את האשה וגו' כי באולי יהיה חושש בועז לומר שלא יהיה לו בנים ממנה ואולי כי אילונית היא ולזה לא קראו אותה עתה נערה אבל קראה אשה כלומר אף כי אשה גדולה היא שכבר נישאת לאחר ולא ילדה דנראה מזה כי עקרה היא לא תחוש לזה כי ד' יתן אותה כרחל וכלאה ששתיהן היו עקרות ואפילו לאה עקרה היתה כדמשמע ממאי דקאמר קרא וירא ד' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה משמע שהי' צריך לפתיחה ולכן נקט רחל תחלה לפי שהיא היתה יותר עקרה ולא ילדה עד לבסוף וז"ש אשר בנו שתיהם במ"ם ולא אמר שתיהן בנו"ן להורות שהיו אילוניות ולא היו ראיות לילד וחשובות כאנשים והאילוניות אמרי' בגמרא למה נקראת אילוניות כי תרגם אילונית דוכרניתא לשון איל זכר שאינה יולדות כזכר ואל זה אפשר שכיוון במ"ש שתיהם במ"ם להורות כי עם היותם אילוניות דוכרניות כאנשים עכ"ז בנו את שתיהם את בית ישראל ולפי שהגואל חש להפסיד ולאבד את נכסיו ואם היה לוקח אותה כי בהיות לו שני נשים כל אחת מאבדת הנכסים כל מה שיכולה וכמ"ש פן אשחית את נחלתי על כן אמרו לו לבועז כי אדרבה יברך ד' חילו וקניינו עמה וז"ש ועשה חיל באפרתה וקרא שם טוב בבית לחם וזה שלא ילדה למחלון אפשר שלא זכתה להבנות ממחלון ותזכה להבנות ממך ויהיה ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה שהרי תמר היתה נשואה לער בכור יהודה ולא ילדה לו:
ואף שאמרו רז"ל שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ א"א שלא בא עליה בשום פעם כדרך כל הארץ ואע"פ שאמרו היתה רעתו של אונן כרעתו של ער עכ"ז אין דומה זה לזה כי אונן היה יודע שלא לו יהיה הזרע היה מקפיד שלא לבוא עליה כלל כדרך כל הארץ אבל ער אי אפשר שלא היה ג"כ בא עליה כדרך כל הארץ ואעפ"כ לא ילדה לו אלא אשר ילדה תמר ליהודה כי זכתה להבנות מיהודה ולא מער והכי נמי יהיה לך דאף שלא ילדה רות למחלון תזכה להבנות ממך וז"ש מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה וגו' ולעיל קראה אשה יתן ד' את האשה והשתא קורא אותה נערה כלומר אף כי אשה גדולה היא ולא ילדה אצלך תחשב כנערה כי אפשר שלא זכתה להבנות מאחר כי אם ממך:
א"נ לפי שהיה אפשר שיחוש בועז לזה לומר כי היתה רות בת עגלון מלך מואב בת רשע ומואביה היא וטוב הי' לו ראש שהי' הסנהדרין שישא בת ת"ח כדי שיהיו בניו ממנה ת"ח ולא מואביה לזה אמרו לו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה שהיו בנות לבן הרשע וגם היו באיסור שתי אחיות ואעפ"כ בנו שתיהם בית ישראל כי כל הדברים הטובים בישראל אינם יוצאים אלא ממקום שיש שמץ פיסול וכמו שפירשתי הענין בטעם נכון בפסוק ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת עמוד עליו ועשה חיל באפרתה שיהיו לך בנים ובנות רבים ממנה ותזכה לקרא שם בבית לחם שהוא מה שאמר לעיל להקים שם המת על נחלתו שתזכה לקרא ולהקים שמו של מת:
ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, כלומר הרי שהיה שם פיסול בדבר שיהודה לא כיון לתמר כי חשבה לזונה אלא תמר בלבד כוונה ליהודה ולא יהודה כיון אליה ואעפי"כ הועיל' כוונתה של תמר בלבד שהיתה לשמים כ"ש שיועיל לכם שכוונתך וכוונת רות לשמים וז"ש מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה הזאת כלומר שאתה מכווין אל אנערה הזאת והיא אליך ואין אחד מכם מחשב לזנות ח"ו:
ואפשר עוד לומר, כי בהיות כי ראו הזקנים הדמות לרות עם רחל ולאה על כן ברכוה שתהיה כרחל וכלאה וזה כי מצינו שרחל ולאה עזבו את לבן אביהם ונדבקו ביעקב וכמ"ש הכתוב וישלח יעקב ויקרא לרחל וגו' ויאמר להן רואה אנוכי את פני אביכן וגו' ושם נאמר ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו וגו' כי כל העושר וגו' ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה והנה רות ג"כ עזבה את אביה ואת אמה ובאה עתה אל בית בועז והניחה בית עגלון ועל כן אמרו הזקנים והזכירו ענין ביאתה לביתו ולא אמרו יתן ד' את הזאת כרחל וגו' רק הזכירו הבאה אל ביתך להורות ההתדמות שיש לה עם רחל ולאה שזו באה ועזבה את אביה ואלו באו עם יעקב ועזבו את אביהן ולפי ששם בענין רחל ולאה כאשר קרא' יעקב השדה אל צאנו להתיעץ אתם לראות מה ישובו לו אז רחל ענתה בראשונה וכמ"ש הכתוב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו ולפי שהיא התחילה בתשובה העוד לנו חלק וגו' ואחריה לאה על כן פסוק דהכא הקדימו רחל ללאה ואמרו כרחל וכלאה ואומרם אשר בנו שתיהם את בית ישראל כוונתם היה לפי שהם ראו כי יותר ראוי היה שיברכו אותה שתהיה כרבקה אשר ההדמות של רות הי' יותר עם רבקה וזה כי רבקה עזבה את אביה ואת אמה קודם נישואין ובאת להנשא עם זרע אברהם וכן רות עזבה את אביה ואת אמה ובאת להנשא בבית לחם ואלים כחה דרות מרבקה כי רבקה כבר נתארסה עם יצחק קודם צאתה מבית אביה ואמה אבל רות עזבה את אביה ואת אמה ובאת לבית לחם מקום אשר שם היהודים ולא ידעה עדיין עם מי תנשא אם דל ואם עשיר ועכ"ז בטחה בקונה ובאת לחסות תחת כנפיו וא"כ מן הראוי היה שיאמרו הכי יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרבקה על כן לתירוץ זה אמרו בדבריהם אשר בנו שתיהם את בית ישראל וגומר כלומר האמת כי מה שאמרנו שיתן אותה כרחל וכלאה ולא אמרנו כרבקה לפי שרחל ולאה בנו שתיהם את בית ישראל לבד ולא נמצא פיסול אחר בזרען אמנם רבקה אם בנתה בית ישראל גם בנת' בית עשו הרשע ויצא פיסול זה ממנה על כן ברכוה כרחל וכלאה לפי שבנו שתיהם את בית ישראל לבד ולפי שבענין ביאת רות אל ביאת בועז לה יתר שאת בכפלים לפי שדבקות וביאות רות היה קודם נשואין וקודם אירוסין עזבה את אביה ואת אמה ובאת אל בית בועז בן פ' שנה ולא הלכה אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר א"כ ראויה היא שתזכה גם אם היא אחת למה שזכו רחל ולאה גם אם סם שתים וכל מה שבנו שתיהם תזכה זאת לבנות ואמר ועשה חיל באפרתה כי נקטינן דפעמים שמא גרים אמרו כי מלבד זכותם כנז' יעשה חיל רב של בנים זכרים כי שם המקום אפרתה שהוא מלשון פריה ורביה ויהיה פרה ורבה הוא וזרעו אשר לא יספר מרוב וקרא שם בבית לחם אפשר שרמזו על העושר כי כ"כ יתעשר עד שיצא שמו היותו גדול מכל בני קדם וזה היה בבית לחם כי שם העיר יורה על השבע הגדול כי בית לחם רצה לומר הבית של הלחם והשבע באופן שיקרא שם גדול מרוב עושרו אמרו עוד ויהי ביתך כבית פרץ כי עד עתה ברכו אותם בכמות הבנים כאותם אשר בנו את בית ישראל כך יעשה חיל גדול באפרתה ועתה ברכוהו באיכות שיהיו כל בניו גדולי הערך ורבי האיכות שיהיו כולם צדיקים כבית פרץ שהיו כולם צדיקים גמורים וכדמפרש לקמיה ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד וגו' כי לא מנה לנו לקמן תולדות פרץ אלא להודיע לנו איכות כל המשפחה איך היו אנשי היחס והמעלה וכן נתקיים ג"כ ברכות הזקנים לבועז כי הנמשכים אחריו היו הלוך וגדול הראשונים והאחרוני' יותר מהמה וכמו שמפרש כי בועז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי וישי את דוד ולזה אומרו ויהי ביתך כבית פרץ כלומר וכמו שכל שבאו מפרץ היו צדיקים גם אותם שיבואו ממך והלאה יהיו כבית פרץ:
והחכם החסיד הר"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתב הנה בועז דבר עם הזקנים והעם כמשפט אך במענה ויענו כל העם ואח"כ הזקנים כי כן משפטם לקפוץ בראש ויש לי לצדק הענין ולומר כי סדר העם ואח"כ הזקנים כדי לסמוך אל הזקנים ברכות יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך ואחד מנבוני הדור דקדק כי מפני שרות באה בגבולו ותגל מרגלותיו מפני כן אמרו הבאה אל ביתך כרחל שיצאה לקראתו עם הצאן וכלאה שיצאה השדה ג"כ אליו ואמרה אלי תבוא ושתיהן בנו את בית ואני איני רואה בזה אלא פטומי מילי שהרי לא נודע כי באה האשה הגורן ואף אם נעשה לו סמוכות שנזרק בפיהם והם לא כוונו לכך הנה לא אמדה הבאה הטעם בבית רק הבאה הטעם באלף והוא ברור עכ"ל:
וכתב הר"ש הלוי על זה והנה באמת לא השאיר שורש וענף לסברא ההיא ואם הרבה ליפותה הה"ר יצחק ערמאה ותהי בפיו כדבש למתוק דבר שלשת הנשים הצדקניות הללו רחל הבה לי בנים לאה בשדה תמר בפתח עינים בדרך אף אם זאת האמת בלי ספק כי באה מלרע מורה על העתיד והכאה מלעיל מורה על העבר וכדברי רש"י ז"ל אבל והנה רחל בתו באה אה הצאן אשר הוא מלרע והוא לעתיד כלו' הנה היא תבוא עתה עודנו מדבר עמם ורחל באה אשר הוא מלעיל הוא לעבר כלומר כבר באה וזה שלפנינו הוא מלרע ומורה העתיד מבלי ספק:
והנראה אלי בפירוש הכתוב כבר הקדמתי מהפסוק ויקח בועז עשרה אנשים וגו' כי כבר היו שם הסנהדרין בשער ואינם פחות מכ"ג ולפניהם ג' שורות של ת"ח כ"ג בכל שורה ושני סופרים ושני חזנים וכי לקיחת זקנים היה פרסומי מילתא לטעם כתבנהו שם ומצאת כי תדרשנו ובמדרש רות מהזוהר כל העם אשר בשער אלו סנהדרי גדולה שהיו שם כד"א מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ומעתה פירוש כל שאם אשר בשער הם הסנהדרין והת"ח כי לא היו שם עמי הארצות אבל לרבויים קראם בשם עם ולכל נכשל אמר אשר בשער ושער הוא סנהדרין ככתוב שם והזקנים הם עשרה אנשים אשר לקח בועז מחדש ככתוב שם והפסיק על נכון ואלו ואלו פתחו בברכה וראשונה ענו על אשר נדרשו ואמרו כולם אף כי עתה ייחדת עדים עשרה זקנים שהבאת מחדש עכ"ז גם הם גם אנחנו עדים עשרה זקנים שהבאת מחדש עכ"ז גם הם גם אנחנו עדים בדבר וכמו כן מפינו ומפיהם תשמע יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כלומר הנה אתה נשיא אלהים בתוכנו ואין אתה צריך לברכתינו אבל נברך את האשה הכאה עמה אל ביתך אף אם היתה מעם נכרי וממקום רשע יתן אותה כרחל וכלאה בנות הארמי אשר כן משפטו ולהיותנה כשרות וטהורות לא ידבק בהם מום עון ואשמה ותהי מטות יעקב אע"ה מהן שלימה ובנו שתיהן את בית ישראל כן תהי' האשה הכשרה הזאת אחרי שכוונתך לשמים בעבור יהי' זה חזון נפרץ בכל גבול ישראל כי המואבית מותרת והקדימן רחל ללאה כבר דובר ע"פ רז"ל כי אע"פ שהם מלאה רחל עיקרה של בית:
ושוב מצאתי בנימוקי החסיד הר"ר יוסף יעבץ ז"ל שכתב בארבעה דברים דמתה לרחל ולאה האחד שהן היו מבקשות לבנות מיעקב השני שלא לקח יעקב עמהן כיום השלישי שהם מאנשי רשע הרביעי כי באו בהשגחה כי סיבב השי"ת שיברח יעקב לארצו וכולם נמצאו ברות כי השי"ת סיבב שילך אלימלך וכו' ובניו נשאו וכו' והיתה מואביה ועניה ובקשה ליבנות ממנו ובאה אחריו עכ"ל:
וכתב החכם השלם כה"ר יהודה ן' שושן זלה"ה אמרה ופשה חיל באפרתה היא בית לחם וכמו שנאמר בתורה ובנביאים ג"כ ואתה בית לחם אפרתה הנה הוא דרך מליצה כלשון מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל כי ברכוהו בשני השמות שיפרה וירבה בחול רב באפרתה לשון נופל על לשון וקרא שם כשם הגדולים בבית לחם עכ"ל. וכבר קדם לי פירוש זה בכלל דברי לעיל עמוד עליו, והר"ש הלוי כתב ועשה חיל באפרתה ותקרא שם בבית לחם תוכן הענין כי לא לבד יהיה לו בן להאציל עליו נפש מחלון כי לא לו יהיה הזרע הזה וכמו שקדם למעלה בדברי הגואל אמרו אחרי שהגואל הקרוב עם שהיה לו בנים לא רצה לתת לאחרים חילו כמדובר ואתה בהיותך שכול השלכת נפשך מנגד להקים שם המת ולא פנית שיהיו לך בנים לא רצה לתת לאחרים חילו כמדובר ואתה בהיותך שכול השלכת נפשך מנגד להקים שם המת ולא פנית שיהיו לך בנים כעל גמולות ישיב גמולך אל חיקך ויתן לך בנים ובנות כאופן תעשה חיל ושם באפרתה היא בית לחם. ושוב מצאת אל הה"ר יוסף יחייא ז"ל דברים דומים למה שכתבתי ושמחתי וזה אשר דיבר להיות כי בועז היה עתיד להוליד מן הנערה הזאת שני מיני בנים האחד והוא בן המיוחס לאביו הראשון המת אשר ממלא מקומו והמין השני הבנים אשר יולדו אחריו אשר יתייחסו למוליד החי והוא בועז לכן הזקנים בירכו בועז בתחלה בבנים מהאופן השני אשר הם עצמיים לבועז ואח"כ ברכוהו בבן הבכור הנולד מבועז ומיוחס לבן המת אשר כמעט בועז לא היה לו חלק בו והוא אומרו הזרע הזה המגולגל במחלון אשר יתן ד' לך מן הנערה וגומר יצליח כאשר עשה פרץ בן תמר המגולגל מער או אונן אחיו אשר ממנו יצאנו אנחנו בני בית לחם אשר אנו ראשי אלפי ישראל ושופטיהם עכ"ל:
ועוד כתב הר"ש הלוי הנה הראב"ע כתוב ועשה חיל כמו עשה לי את החיל הזה כי אתה לא לקחת בעבור הממון וטוב פתר, ועם זה נאמר שנתחלקה ברכה זו לשלשה בנים ועושר וכבוד על הבנים אמר אשר בנו ועל העושר ועשה חיל כדברי הראב"ע ועל הכבוד וקרא שם כבית לחם עכ"ל ופשוט הוא:
פסוק יב
ויהי ביתך כבית פרץ כתב הר"ש הלוי כי הסנהדרין והזקנים אחרי כלותם מלברכו שיפרה וישגא חזרו לברכו על הדבר העצמי המכוון ממנו ככל אשר שמעו והוא לתקן נפש מחלון וראו כי אולי יסתפק בזה בועז באמור כי תוכן מצוה זו ואמתתה הוא באח לא באחר לסיבה באה בספר הזוהר וא"כ היאך תבוא נפש זו על ידו והוא איננו אחיו על כן אמרו אליו אל יפול לבך ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה אף כי היה אב ולא אח והוא יותר רע מזה וזה כמו שהשיב הרב ר' שלמה אל הרב שם טוב כמו שקדם הנה שהכל הולך אחר הכוונה וכמו שהועילה הכוונה ההיא בימים ההם ובעת ההיא כן מועיל עתה ואומרו מן הזרע לשון מיעוט הוא ולא כל הזרע כי זה לבד יקום על שם המת והאחרים יהיו בניו ממש כמדובר עכ"ל:
והרב מורי זלה"ה כתב יתכן לפרש שכל העם אשר בשער והם הדיינים סנהדרי גדולה וגם הזקנים שהיו עדים כולם כאחד פתחו בברכה ואמרו יתן ד' את האשה וגומר והכוונה היא שנזרקה נבואה בפי כל השתי כתות הדיינים והערים לומר בסגנון אחד ולא שינו אלו מאלו אפילו מלה אחת והרי זו הוראה שברוח הקודש נאמרה ותתקיים ברכתם וידקדק הקורא ברכה זו וימצא שהיא כלולה משלשה דברים גדולים ראשונה ריבוי הזרע אשר ימשך מהם וכנגד זה אמר כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגומר שנית היותם גדולים בתורה ובחכמה וכנגד זה אמר ופשה חיל באפרתה והכוונה חיל בתורה ואמר באפרתה לומר שאפילו במקום רשום כמוהו עיר של חכמים וסופרים יהיה זרעו רשום בין אנשי המקום ההוא לתורה ולתעודה מלבד היות אמת כי אין חכם בעירו שלישית כתר מלכות וכמו שפירשו ז"ל על ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות ואם ירצה המעיין להפך הדברים הרשות בידו ויפרש ועשה חיל על המלכות כי צריך להגדיל חיל לצורך קיום המלכות וקרא שם בבית לחם על התורה והחכמה וכדכתיב לכו לחמו בלחמי ואפשר ג"כ שיתפרש וקרא שם על היותם צדיקים ויקנו כתר שם טוב ויהיו בעלי מעשים טובים וז"ש וקרא שם ועוד כי הצדיקים הם הם הנקראים בשם ונמשלים לכוכבים דכתיב בהם לכולם בשם יקרא ואפשר שיאמר כרחל וכלאה כרחל באהבה עם בעלה וכלאה בריבוי הזרע והא בהא תליא כי כפי אשר תגדל האהבה ותוסיף בין איש לאשתו כן יהיה שלימות הזרע אפילו במקום דלא נפיש זכותה ומאמרם ז"ל על בני שנואה יוכיחו עכ"ל. עוד כתב ויהי ביתך כבית פרץ כלומר כמו שבבני יהודה נתייחד פרץ משאר אחיו להיות המלכות יוצא מחלציו כן בכל משפחות ובתי אבות היוצאות מפרץ יהי ביתך המיוחדת שבהם לענין המלכות ואמר מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה הזאת לומר כי היה צריך להשתתף בזה צדקתו וחסידותו והוא אומרו אשר יתן ד' לך וג"כ היה מוכרח לסיבות המלכות היותה רות מעם נכרי וכמ"ש ז"ל אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים וכו' וזהו אומרו מן הנערה הזאת זאת ולא אחרת וזה רמז ג"כ באומרו אשר ילדה תמר ליהודה כי מצד התחברותה עם יהודה באופן הכתוב בפרשה במקומו יש קופה של שרצים על בית המלכות היוצא מיהודה ואם היא סיבה רחוקה עכ"ל.
ורב אחרון ז"ל כתב ויאמרו כל העם אשר בשער וגו' כלומר המתאסף בשער וגם הזקנים אמרו עדים כלומר הננו עדים כדבריך ופתחו פיהם בברכה ואמרו יתן ד' את האשה עם היות שבאה היא אל ביתך ואתה לא חזרת אחריה כרחל באהבתה וכלאה בפריה אשר שתיהן בנו את בית ישראל כי שני מלכיות היו האחד אפרים והשני יהודה וז"ש ועשה חיל באפרתה לרמוז על מלכות ישראל וקרא שם בבית לחם על מלכות יהודה אמנם ההבדל ביניהם כי מלכות אפרים היה בחיל ובכח נגד הדת והאמת ולא שם לו על פני חוץ אך מלכות יהודה לו השם והשמן טוב ועם היות מעשה זה תחלתו בגנות הנה אין בזה חשש של כלום כי הנה ביתך יהיה כבית האב הכולל והוא יעקב שלאה אשתו אמרה לו אלי תבוא ועכ"ז נאמר וישכב עמה בלילה הוא גם רחל תמיד היתם מדברת עם עקב בטרם ישאנה וכמו שאז"ל בפסוק ויהי בבוקר והנה היא לאה וכמו כן יהי ביתך כבית פרץ והוא הבן הנולד לאב הפרטי לשבטך והוא יהודה אשר ילדה לו תמר לדרישתה ולתביעתה ועכ"ז תכלית טוב היה להם אחר שכך היה תכליתן עכ"ל:
ושמעתי מפי החכם השלם הר"מ אלשיך נר"ו כי אמר הבאה אל ביתך כלומר כי היא באה מאליה ע"ד מה שעשו רחל ולאה כי רחל יצאה לקראתו עם הצאן ולאה יצאה אל אם הדרך ואמרה לו אלי תבוא וגו' ודקדק עם זה כי לכן כתוב שתיהם במ"ם הנאמר על כינוי הזכרים והכוונה לפי שעשו כמעשה אנשים כי דרך האיש לחזור אחר האשה ואין דרך האשה לחזור אחר איש לכן כתיב במ"ם עכ"ל:
והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב ויאמרו כל העם אשר בשער הנה סיפר הכתוב שכל העם אשר בשער והזקנים העדים אשר נמצאו שם וראו שנגמר הזווג ההוא ברכו אותם ואמרו לבועז יתן ד' את האשה וגו':
והנה אמת גזרת כל העם אשר בשער והזקנים עדים הוא קשה היישוב דאין שייך עדות בנתינת ברכה והל"ל ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים יתן ד' האשה וגומר ולמה הפסיק במלת עדים שנראה ללא צורך ועוד דלא שייך הכא עדות כלל ואם הכוונה היתה לומר שהעם היו אומרים הברכה והזקנים אשר בשער היו עדים איך היו העם מברכין הנה זה לא יתכן שאדרבה הברכה היה ראו שיברכו אותה הזקנים ולא המון העם וההמון יהיה עדים ועוד שא"כ הוא הל"ל והזקנים שומעים כי עדות אינו צודק רק על פועל או על דבור שהוא תנאי בין שנים אך בענין ברכה מה שייך עדות ועוד למה לא יהיו כולם יחד ומברכין הזקנים והעם:
ואני כאשר הייתי בימי חורפי שמעתי אומר שהעם היו המברכין והיו אומרים לבועז שתתקיים כ"כ מהרה ברכתם עד שיהיו הזקנים עדים בקיום הברכה שבימיהם תחזנה עיניהם שיתן ד' את האשה ההיא כרחל וכלאה שיראו קודם שימותו בנים רבים ממנה. והנה זה הלציי הוא אלא שהיה ראוי שתהיה גזרת והזקנים עדים אחר תשלום הברכה שלה ושיאמר ויאמרו כל העם אשר בשער יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך וגומר עד מן הזרע אשר יתן ד' לך מן וגו' ואח"כ יאמר והזקנים עדים שאין לומר שהוא מסורס למטה כ"כ עכ"ל. ואני הכותב נראה לי במחילה מכבודו דאי משום הא לא אריא ואין צורך בפירוש כי מה לי אם יאמר והזקנים עדים בתחלה או בסוף אחר שלא תשתנה ההבנה כלל דמה לי אם יקדים זמן הברכה למהירות זמן קיומה או יקדים ברכות מהירות קיומה לעצמותה והכל אחד למבין:
אמנם הר"מ אלמושנינו כתב והנכון אצלי הוא שמלת עדים שב אל הזקנים והעם יחד והוא כי בועז לקח עשרה זקנים מזקני העם שהיו הזקנים רבים זולת העשרה הנזכר והושיבם שם ונמצאו שם בשער רבים מעם הארץ כי לא היה כל עם הארץ שם ואל הזקנים והעם הנמצאים אמר להם עדים אתם כאומרו ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם היום וגו' ועתה אמר שהזקנים והעם אשר היו עדים כולם בדבר הקנין האמור לעיל אמרו לו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך וגו' וכאלו אמר העם אשר בשער והזקנים שהיו עדים בדבר הזווג אמרו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה וגו'. ואני אומר כי דרדקי דבי רב ידעו דפשטיה דקרא הכי הוא כי מ"ש והזקנים עדים הכוונה והזקנים אשר היו עדים אבל מה שקשה על זה אשר מפני זה כל מעיין לדרכו פנה הוא דא"כ הל"ל והזקנים העדים בה"א כלומר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים העדים יתן ד' את האשה וגו' אבל באומרו והזקנים עדים בלא ה"א זו ה"א סיבה שכל מעיין יברח מפשטיה דקרא הדין ואתה המעיין בין תבין את אשר פירשתי לעיל בפסוק ולנפשך יונעם:
ובענין הברכה הזאת כתב הר"מ הנזכר וז"ל לדעתי רמזו לענין טוב ונאות והוא שנראה לכאורה שזיווג כזה איננו מן השמים כי כשמזווגים הזווג מן השמים הוא שהאיש במקום אחד והאשה במקום אחר או שיהיו שניהם במקו' אחד ואין שייכות ביניהם השי"ת מחבר אותם ומזווגם אך כשהזיווג מתחייב כמו זה שהאשה באה מעצמה להקים שם המת מפני שקרה מקרה שמת בעלה הנה זה נראה שנתחייב מצד מקרה חמותה ובכן יראה שאין התולדות היוצאות מהן מכוונת מן השמים על כן אמרו הזקנים והעם הנמצאים שם שזאת האשה העם היות שהיא באה מעצמה אל ביתך ולא היה הזווג הזה כשאר הזיווגים יהי רצון שהשי"ת יתן אותה כאילו הוא זיווג אותם והוא אומרו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך ירצה שעם היותה באה אל ביתך הוא יתברך יתן אותה לך כרחל וכלאה אשר עם היות שגם הם נראה שנזדווגו ליעקב במקרה כי הוא הלך אל לבן בורח מעשיו אחיו והיה עובד ללבן ואח"כ חלף עבודתו נתנו לו שתי בנותיו ועכ"ז בהשגחתו הנפלאה בנו שתיהם את בית ישראל כי זה לא יתכן שהיה על צד הקרי וההזדמן כן יתן ד' את האשה הזאת עם היותה באה מעצמה כמו שנתן לרחל ואת לאה כי אם שנראה שהיו הזווגים ההם על צד הקרי וההזדמן מצאנו ראינו שבנו שתיהם את בית ישראל כן יצא מהאשה זרע שיבנה בית ישראל וזהו אומרו כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל כן יצא מהאשה הזאת זרע שיבנה בית ישראל ומה שאמר לו ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם לדעתי אפרתה הוא שם מחום מיוחד שהיו דרים שם ועל כן נקראו אפרתים ובית לחם היה שם המקום כולל את אפרתה ומקומות אחרים על כן אמרו שיעשה חיל במקום דירתם שהוא אפרתה שהוא שם כולל לכל המעלות כנודע כי האיש חיל הוא המוכתר בכתר כל המעלות כולם ולהיות שהמעלת והקניינים מתהווים מהרגל הפעולות אמר שיעשה החיל במקום מושבו הרגל הפעולות ויקרא לו שם בכל בית לחם כי השם יוצא עד לרחוק אחר הויית הקניינים והמעלות וזה אומרו וקרא שם בבית לחם עכ"ל ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה. ספר בשבחה של רות דכמו שבעז לקח אותה בשמחה כי היתה אשה נאה וחסודה כן היא שמחה עמו עם היותו זקן מופלג ולא פנתה לכה אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר אלא לשם שמים בלבד וז"ש ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה להשוות את שניהם כי היתה רוצה רות בבועז כמו שהיה בועז חפץ בה ואפשר שאמר ותהי לו לאשה שהיתה מתייחסת אליו וראויה להיות לו לאשה ואמר ויתן ד' לה הריון אפשר ע"ד שאמרו רז"ל גבי ויעתר לו ד' דיצחק ורבקה שאמרו זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת ויעתר לו ד' לו ולא לה והכא אמר בהפך ויתן ד' לה הריון בזכותה ולא בזכותו של בועז כי זכותה רב ועצום ותלד בן ולא כח והשוה הריון ללידה לומר שילדה בלא שום צער לידה וכמו שארז"ל נשים צדקניות לא היו בפתק' של חוה שנאמר לה בעצב תלדי בנים אלא כמו ההריון בלא צער כן הלידה היתה לה בלא שום צער ובטרם תחיל ילדה ובטרם יבוא חבל והמליט' זכר:
פסוק יג
ואפשר שמ"ש ויקח בועז את רות הכוונה על הקדושין שקדשה בכסף כי אין קיחה אלא בכסף ואח"כ אמר ותהי לו לאשה הכוונה על הכניסה לחופה כי בחופה קונה אותה לכל דבר לו לאשה ליורשה ולטמא לה כו' ואח"כ ויבוא אליה ואומר ויתן ד' לה הריון אפשר שהכוונה ע"ד משז"ל בויעש ד' לשרה כאשר דבר כי מקום ההריון אשר הולד מתהוה בתוכו לא היה לה והקב"ה עשאו ובראו מחדש בתוך בטנה וזהו ויעש ד' לשרה דקאמר ואפשר שזהו בעצמו מ"ש ויתן ד' לה הריון ולא אמר ותהר ותלד בנים להורות כי מקום ההריון בעצמו היה אשר חסר ממנה ועתה ד' נתנו לה במתנה בתוכה מקום ההריון ותלד בן:
ואפשר לומר עוד כי הודיענו כי גם אם כבר נשאת למחלון לא היתה בת זוגו ולא הקנוה לו לאשה מן השמים אבל כאשר לקחה בועז דע לך כי היא האשה אשר הוכיח ד' לו לאשה ולכן לא נבנה בועז מאשתו הראשונה רק מתו כל הבנים אשר היו לו וכן מחלון מת ולא נבנתה רוח ממנו כי אינו בן זוגה וז"ש ותהי לו לאשה כלומר כי הוא האשה אשר נתהוה לו לאשה מהשמים ולכן תיכף מביאה ראשונה הרתה וז"ש ויבוא אליה ויתן ד' לה הריון וגו':