אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן קיט

סימן קיח

ביאור ביוה"כ מכפר מכל מקום, בנדר בעלי אם צריך בהמה מונחת לפניו, ועניינים שונים עש"ק ט"ו סימן תשי"ז. מע"כ בני אהובי הרה"ג ר' שלו' ראובן נ"י שלו' לך ולתורתך כל הימים.

[א'] בדבר קושיתך בתוס' שבועות (י"ג ד"ה ת"ל) שעל מה שיליף בספרא יו"כ הוא מכל מקום אף בלא קראו מקרא קדש ולא התענה ועשה בו מלאכה ומוכיח בגמ' שאף על אינם שבים מכפר הקשו התוס' דלמא בעשה תשובה איירי שהקשת דא"כ למה לי קרא דהא חזינן בסמוך שכל שעה מהיום מכפר ואם עשה תשובה הרי משעה שעשה תשובה התנהג בקדושת יוה"כ בכל הדינים, הנכון לע"ד שכוונת התוס' דהיה בשוגג שלא ידע שהוא יו"כ ולכן לא קראו מקרא קדש ולא התענה ועשה בו מלאכה אבל על חטאיו שעבר קודם יוה"כ עשה תשובה והשמיענו שהיום מכפר משום דעכ"פ הוא יוה"כ וצריך קרא ע"ז דבלא קרא היינו אומרים דאין היום מכפר אלא כשהתנהג בו כיו"כ. והוא עוד מדויק יותר בספרא שסמוך לזה תניא שם יכול אין יוה"כ מכפר אלא עם הקרבנות ועם השעירים ומנין אע"פ שאין קרבנות ואין שעיר ת"ל יוה"כ הוא ולמוד זה קאי על בזה"ז שאין ביהמ"ק וא"א להקריב הקרבנות או גם בזמן ביהמ"ק ואירע אונס שלא היה אפשר להשיג קרבנות ושעירים ומ"מ צריך קרא וכן הוא הרישא שיכול אינו מכפר אלא למי שעשאו מקרא קדש וקיים מצות היום שהכפרה תלויה אף בזה וממילא אף בשוגג ובאונס כיון שעכ"פ לא קיים אינו מכפר והשמיענו הקרא שהיום בעצמו מכפר וא"כ אפשר שדוקא על השבין מכפר ומנ"ל לגמ' שאיירי במזיד ולהקשות על הסיפא דסובר דאינו מכפר אלא על השבין.

[ב'] ומה שהקשת בשבועות דף ט"ו שפרש"י על וכי תימא דמחמץ לשירים משום דנימא דלא קפיד קרא אלא אקודם קמיצה שלא יקטיר חמץ למזבח כדכתיב סיפא דקרא כל שאור לא תקטירו, הא חמץ ושאור מצריך בביצה ז' לענין פסח וא"כ גם לענין הקטרה אין למילף משאור, הוא משום דהתחלת הקרא הוא בחמץ וע"ז נאמר כי כל שאור לא תקטירו אלמא שדין אחד להם להקטרה.

[ג'] ומה שהקשת בנדרים דף ט' על הרא"ש אמאי מצריך בעלי בהמה מונחת לפניו הא מגמ' ליכא הכרח דלא הקשה על עלי, הנה גם על הר"ן קשה דג"כ כתב ומסתברא דדוקא כשהיתה בהמה מונחת לפניו ולכן צ"ל דאף שמגמ' לא מוכח מידי אבל מסברא סובר הר"ן דבלא בהמה מונחת הוו ידים שאינן מוכיחות דדלמא רק לקומנות איסור אמר או לצדקה אמר, ובבהמה מונחת הוא יד מוכיח וזהו גם טעם הרא"ש אף שלא אמר שהוא מסברא. והתוס' שלא מצרכי בהמה מונחת לפניו דאל"כ לא היו מקשין שאולי לבדק הבית קאמר דאם היא תמימה א"א אי אפשר לבדק הבית הוא משום דכנדרי רשעים הוא היותר רשעות שהוא קרבן והוי כיד מוכיח. אך מה שמצריך הרא"ש להביאה עולה קשה דגם לשלמים הוא רשעות הגדול ועיין בפרישה (ס' ר"ו ס"ק ח') שכתב שהוא מחמת שהוא קרבן ראשון בפרשה ומה"ט מצריך להביא מן הבקר אבל תמוה דהא תליא מה מונח שם בקר או צאן זכר או נקבה. אבל פשוט שהפרישה הוא אליבא דהטור שלא מצריך בהמה מונחת לפניו ואולי גם ברא"ש לא גריס זה וסובר כתוס' דהוא קרבן משום דכנדרי רשעים הוא יד מוכיח להיותר רשעות כדסברי התוס' ומה שמצריך עולה הוא משום דסתמא על קרבן ראשון קאמר וא"כ הוא צריך להביא גם מן הבקר דוקא, אבל יותר נראה שלא משום דהוא קרבן ראשון שאם מונחת כגירסתנו לא שייך זה אלא חידש הרא"ש דסתם ה"ז לקרבן הוא לעולה ואין זה דוקא מדין נדרו כאן, אלא דלשון קרבן סתם הוא עולה אם אך היא בהמה הראויה גם לעולה שהוא זכר. ולפ"ז איירי במונחת דוקא בהמתו והוא זכר. ואם נקבה תהיה שלמים גם להרא"ש. אבל זה נקט הרא"ש בשביל מש"כ שיביאנה עולה דבשביל יד מוכיח אפשר שהוא גם בבהמת אחרים ויצטרך להביא עולה איזה בהמה שהיא אף מן הצאן כסתם האומר הרי עלי עולה שמביא אף כבש (מנ' ק"ז) ומזה קשה על הפרישה מ"ט בהרי עלי עולה סתם מביא כבש הא אינה קרבן הראשון דבפרשה ואולי להרא"ש הוא מוכיח אף בבהמה אחרת שמתחייב להביא דוקא כמין בהמה זו לעולה. ובעברה בעלת מום אולי יסבור שהוא יד לבדק הבית אבל להר"ן משמע שבכל בהמה הוא יד מוכיח לקרבן איזה שיביא שלא הזכיר עולה ויסבור גם באומר הרי עלי להביא קרבן סתם שיכול להביא מה שירצה. ומה שסובר הרא"ש דצריך להביא דוקא בהמה זו לעולה משום דאיירי במונחת בהמתו וסובר דהוי ממילא יד גם להקדיש הבהמה זו ועלי שאמר הוא להתחייב באחריות ובאינה שלו יהיה יד רק לעלי להביא עולה שהוא על הגוף לבד.

ומה שמשמע מלשונך שבל תאחר הוא רק על נדר תדע שאינו כן דגם על נדבה איכא בל תאחר משום שעכ"פ הוא מחוייב להביאה ולהקריבה.

ומה שכתבו התוס' בדף ט' דלהרשב"ם ניחא דעלי גרידא לא מחייב בקרבן דהוא יד רק לקונמות וכן הקשו על הר"ר אליעזר דאם לקונמות אפילו בעלי גרידא הוא יד שהקשת הא בדף ו' אמר שהוא יד בהרי הוא עלי, נראה דכיון שכתבו דהוא בככר מונח לפניו הוא כמו שאמר הוא עלי והתם בדף ו' איירי בלא מונח לפניו לכן צריך שיאמר הוא על הככר שמונח במקום אחר.

ומה שהקשת על תירוץ הר"ר אליעזר דהריני בתענית ואינו מפרש אימת יכול לקבוע אח"כ איזה זמן שירצה מ"ש מהריני נזיר דחל מיד, הוא פשוט דבנזיר מתחיל תיכף אבל בתענית כשאמר באמצע היום הא לא שייך תענית היום סובר דלא אמרינן שיהיה ביום ראשון שאפשר להיות בתענית דהוא למחר דכיון דאינו על עתה ליכא שוב פירוש בדבריו על מחר יותר מימים אחרים.

[ד'] והא דחסידים הראשונים היו מתאוין להביא חטאת (י') לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם שהקשת הא התוס' (שבת י"ב) סברי דהוא דוקא במילי דאכילה, הכוונה היא דחטא בשגגה לחייב חטאת שהוא דוקא כשלא נזהר כראוי בדבר שהו"ל לאסוקי אדעתיה לא יהיה זה בחסידים הראשונים דמזדהרי שפיר רק שנימא שבשביל רצונם להביא חטאת יעשה הקב"ה שישכחו ולא יזדהרו שפיר זה ודאי אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם אף שהוא כדי לעשות רצונם, ובמידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה אף שלמרות זהירותו היתה התקלה כגון שיהי' אנוס או שנזדמן שלא נזהר מאיזה טעם שעוזרו הקב"ה לעשות שלא יהיה תקלה ולא יזדמן לו אונס וחסרון זהירות.

[ה'] בדבר עכו"ם שפתח קען [קופסא] אם לצורך עצמו רשאי גם הישראל לאכול ואם לצורך ישראל יש לאסור. ואם פתח ישראל שסובר ע"פ הוראת חכם להיתר אם מותר לאחד שסובר שאסור לפתוח ע"פ הוראת חכם אחר יש להסתפק דכיון שנעשה בהיתר אין זה בכלל איסור מעשה שבת ובפרט באיסור דרבנן ויש להקל כדי שלא יתדמה כחולק עליהם. ולהבא מחוץ לתחום איני רואה שום דמיון. והנני אביך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה