אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן קיא
תשובה להערתו עלי באג"מ ח"א סי' קס"ג בדין גילוח במועד ט"ז אייר תשל"ט. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר אשר לעווין שליט"א שלום וברכה לעולם.
הנה ראיתי מה שידידי כתר"ה מקשה על מה שכתבתי באג"מ ח"א סימן קס"ג שאיכא ג' שיטות בתוס' ד"ה ומנודה מו"ק דף י"ד ע"א ושיטה שניה סוברת דגילוח הראש לא חשוב צורך המועד משום שיש הרבה שאדרבה אין מגלחין הראש בשביל יפוי כדאיתא בנדרים ט' ע"א שלכן אף להרוצה לגלח ראשו אין זה חשוב צורך המועד ואסור ממילא משום מלאכה שא"כ הא גם בזקן יש שמגדלין זקנם בשביל יפוי, והי"ל לומר דגם בזקן אין הגלוח צורך המועד גם לכו"ע, בשביל אלו שמגדלין זקנם בשביל יפוי. והנה פשוט שמצד יפוי היו כל מי שחושש ליפוי מספר זקנו ליפותה אף אלו שהיו מגדלין זקנם גם ליפוי, ואלו שאין מספרין כלל אף לא שערות אחדים מזקנם הוא מצד חומרת האר"י ע"פ הקבלה שהובא בבאה"ט יו"ד סימן קפ"א סק"ה ומחמירין אף בחו"ל, אבל אין זה מדינא ומשמע שכל גדולי עולם חכמי הצרפתים והאשכנזים הראשונים לא חששו לזה, ובגליון מהרש"א שם איתא מתשובת באר עשק שאף תלמידי האר"י היו מגלחים זקנם במספרים ואולי היה זה בדרי חו"ל או לאינם תורתם אומנתם אף שהיו ת"ח, עכ"פ אלו שאין מספרין אפילו מקצת [אינו] ליפות הוא רק מצד שחושש לשיטת האר"י בקבלה אף בחו"ל כדמשמע מבאה"ט שלא כתב חלוקים בזה, וגם הרבה אין חוששין כלל ליפוי. אבל אלו החוששין ליפוי אפשר שליכא אף אחד שאינו מספר זקנו במקצת להשוות השערות וליפות שיהיה נראה יותר יפה, שלכן פשוט לרש"י בכריתות דף ה' ע"ב שאף אהרן הכהן היה מסתפר בזקנו דהא הביא גירסא אחת לענין שתי טיפין משמן המשחה שהיו תלויות לאהרן בזקנו דא"ר כהנא תנא כשהוא מסתפר עולות ויושבות בעיקרי זקנו, ולא משמע שהגירסא כשהוא מספר פליג ע"ז, והוא מטעם דאהרן הכהן שהיה כ"ג שהוצרך להקפיד על יפיו, עיין בסנהדרין דף כ"ב ע"ב ברש"י ד"ה משמרות, היה ודאי מסתפר בזקנו לכה"פ במקצת שהוא ליפותה שיהיו השערות שוין ואולי גם שלא יהא ארוך יותר מסתם אינשי וכדומה, שא"כ מסתבר שרובא דרובא גלחו את זקנם באופן זה שאף שלא חששו ליפוי בעלמא מ"מ בעיו"ט הקפידו הרבה יותר ואפשר שעד האר"י לא היה אף אחד שלא הסתפר בכה"ג, וכיון שתספורת הזקן הוא ליופי לכו"ע אין שייך לחלק בין התספורת ליופי אם רק מקצת לכולו, דיפוי תלוי לכל אחד איך שהורגל ואיך שהוא מרגיש בעצמו וסביבת החברים וסתם אינשי, ונמצא שבזקן לכו"ע תספורת הוא ליפוי. ואינו כלום מה שאמר ר' יהושע בן קרחה לההוא גוזאה דהדרת פנים זקן (שבת קנ"ב ע"א) דודאי עצם הזקן שנברא שיתגדל באינשי הוא נוי והדור, אבל הוא דוקא כשמייפהו בתספורת ולא כשמניחין ליגדל איך שהוא.
אבל שערות הראש אלו שמניחין שיתגדלו אין שום צורך להסתפר אפילו במקצת. ומה שהקשה דהא היפוי הוא כשהן כבר שערות גדולות שנעשו מחלפות, הנה אף שהוא כן מ"מ אלו הרוצים בשערות גדולים בשביל יפוי אין מגלחין הראש אף כשעדיין אין השערות גדולות אף לא ברגל ואין חוששין לענין יפוי זה, ופשוט שאין עוברין על איסור זלזול ברגל כיון שבשביל יפוי זה לא יגלחו, ופשוט שאף שנזיר דשמעון הצדיק ששבחהו מאד לא נעשו סדורות לו תלתלים שהיו נאין מאד בחדש האחד שהיה נזיר אלא ודאי גם מתחלה לא גלחם ליופי ולא היה מתגלח גם לכבוד הרגל מצד רצונו ביופי, אבל כשהרגיש שהיופי הגדול גרם שפחז עליו יצרו רצה מצד צדקתו להתגלח לסלק יפוי זה מעליו ונוסף בצדקתו שכיון שצריך לגלחם עשה זה באופן מצוה וחיוב ע"י נזירות כדי שהמצוה תשמרנו גם כן, עכ"פ אלו שרוצים בשערות גדולות לנוי אין מגלחין הרבה זמן כשעדיין אינם נאים אף לא ברגל בשביל הנוי שיהיה אח"כ וזה לא נחשב לניוול אף ברגל זה שעדיין לא נאים, שלכן סוברת שיטה זו דלכו"ע אין להחשיב זה צורך המועד משום דגם אותם לא יחשבום לניוול אף שהם דרכם להתגלח מאחר דאם היתה כוונתם לגדל לא היה זה ניוול אף שלא נאה להם. ואף שלעזרה לא יניחוהו ליכנס קודם שנתגדלו השערות לעשות מחלפות, מ"מ אין עליו שום חיוב להתגלח לכבוד הרגל. ונמצא שדברי מדוקדקין ול"ק כלום.
ומש"כ כתר"ה דנראה לו דבגדל שערו עד שיכול לעשות מחלפות מהן אסור לו להכנס לעזרה כשלא עשה מחלפות ודאי הוא כן כיון שנכנס לעזרה באופן ניוול והוא דמי לאחד שלבוש בגדים ונכנס באופן שלא מכוסה בהן, וא"צ ע"ז ראיה אבל הוא גם מפורש דהרי כתב הרמב"ם פ"א מביאת מקדש הי"ז ישראל שגדל שערו עד שנעשה מחלפות ולא היה דרך ניוול שלכאורה הם דברים יתירים דאם לאשמועינן שבנעשה מחלפות אינו שוב ניוול הול"ל שאינו ניוול, שלכן צריך לפרש דמוסיף להשמיענו שלא סגי במה שנעשה השער גדול לעשות מחלפת אלא דוקא דלא היה בכניסתו דרך ניוול היינו דמותר דוקא כשעשה מחלפות ממש, אבל כוונת כתר"ה היה להגדיל קושיתו בזה אבל לא קשה כלום אף שגם אני אומר שכן הוא האמת.
והנה מצד מחלתי וחולשת בריאותי השי"ת הרופא כל בשר ירפאיני ויחזקני ולכן לא הארכתי בזה אלא רק להסביר מה שפירשתי, כי דברי הם נכונים מאד בעזר השי"ת בכל התשובה, ואני נהנה ממה שכתר"ה שקיל וטרי בדברי ויתברך בכל הברכות. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.