אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן קט
בן א"י שבא לחו"ל לשנתיים בגלל מחלת בנו לגבי יו"ט שני בע"ה י"ב ניסן תשכ"ח מע"כ ידידי מהר"ר ראובן אליצור שליט"א שלו' וברכה.
הנה בדבר כתר"ה אשר בא לכאן עם אשתו וכל בני ביתו בשביל טיפול ילד חולה השי"ת ישלח לו רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל, וכפי דברי הרופאים צריך לשהות בכאן ערך שתי שנים אבל דעתו לחזור בהחלט וגם דירתו בבני ברק עומדים כפי מה שהיו וכן משמרתו לפרנסתו שמורה לו, אם יש לו עדיין דין בן א"י או כבן חו"ל לענין יו"ט שני. הנה לכאורה מש"כ המג"א בשם הרדב"ז בסימן תצ"ו סק"ז שבעקר דירתו עם אשתו אע"פ שדעתו לחזור כמי שאין דעתו לחזור אינו משום שהוא ודאי דישאר בכאן אם יזדמן לו פרנסה מרווחת אלא הוא ספק אבל גם מספק נחשב כאין דעתו לחזור, דדעתו לחזור הוא דוקא כשהוא ברור אצלו שיחזור, א"כ גם בבא בשביל חולה שצריך להשהות זמן גדול כל כך שודאי לא שייך ידיעה ברורה אף לרופאים מתי יתרפא, ואף שברור הוא שיתרפא במשך זמן שקבעו הרי במשך זמן גדול כזה צריך לבקש פרנסה כאן וכשיזדמן לו פרנסה מרווחת ודאי אינו יכול לומר שיניח פרנסה טובה, וממילא הוא ספק שאין להחשיב זה לדעתו לחזור. אבל מ"מ מכיון שבא לכאן לא למטרת פרנסה אלא בשביל סבת מחלה אם אינו מבקש פרנסה קבועה בכאן אלא פרנסות כאלו שהן פרנסות ארעי כמלאכה אצל אחרים שבכל יום זמניה ואומר שבטוח בנפשו שיחזור כשיסתלק הסבה דפרנסות כאלו יכול להשיג גם בא"י אז צריך לנהוג כבן א"י אבל אם אינו בטוח בודאי אף אחר שיתבונן רק שכן חושב לפי רצונו עתה צריך להתנהג כבן חו"ל. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.