אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן צו

סימן צה

קניית דברים חמוצים אחר הפסח מחנווני חשוד י"ג סיון תשל"ט. מע"כ ידידי הנכבד מאד לא ידעתי אכנהו אבל במהללו יהולל מוהר"ר יואל חנן יאנגער שליט"א.

הנה לקנות דברים חמוצים אחר שעבר הפסח מחנוני חשוד אחר שעבר זמן שיש כבר לאמוד שכבר נמכר החמץ שהיה לו מקודם הפסח יש ודאי להתיר מדין ספק דרבנן שהוא לקולא, אבל כשהספק הוא מחמת שחנוני החשוד מכר חמצו קודם הפסח לנכרי שאפשר שלא היה לו הרבה והוצרך לקנות בתוך הפסח חמץ אחר שלא היו בכלל שיש לחוש שמא יתן לו מאלו שקנה בתוך הפסח הנה אף שהוא ג"כ ספק דרבנן יש טעם גדול שיהא אסור לקנות ממנו, דהא חזינן דמחשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אסור לקנות ממנו כל דבר שיש בו זיקת תרומות ומעשרות לר"ש בבכורות דף כ"ט ע"ב דאינו משום קנס אף שודאי מוכר ג"כ אלו דברים שלא נתן בו תרומה והרוב ודאי הוא מאלו שאין בהו תרומה דהא איירי בפשוטו שמסחרו במכירת דברים אלו שלא שייך שיהיה לו אף מיעוט גדול מתרומה שבכלל אף כל תרומה ותרומת מעשר שבעולם הוא מועט וכ"ש תרומה הנמכרת שאפשר שכמעט שאינו בנמצא כלל דהרי הכהנים צריכין וגם רוצים לאכול בעצמן ואם נזדמן שאיזה כהן מוכר הא מוכרח למכור דוקא לחבר שמוחזק בטהרה ולא אף לאנשים נאמנים אם אינם חברים, ושייך לחוש לזה לאיש שמפריש תרומות אבל עובר על מצות הנתינה או על איזה כהן חשוד וג"כ רק על תרומת עצמו שאחרים אסורים ליתן תרומתן לכהן רשע אף על עבירות אחרות וכ"ש כשחשוד על התרומה ומ"מ אסרו בחשוד ומשמע דלא רק בחשוד על תרומה דאורייתא אלא אף בחשוד על תרומה דרבנן אלמא דלא אמרינן בחשוד דספק לקולא, ואף שהרמב"ם פי"ב ממעשר הט"ז אף שפסק כר"ש כתב שהוא משום קנס מדבריהם, ומש"כ בפי' המשנה בבכורות שם ור' יהודה אינו אומר אלא דרך הגזירה משמע דלר"ש הוא מדינא צריך לדחוק דאף שלתרוייהו אינו מדינא מ"מ הוא שייך לקנוס היינו דקנסינן לו לחוש להאיסור אף שמדינא לא היה צריך לחוש דאף ששייך לחוש אין מחוייבין לחוש שהרי איכא דינים אף בדברים ששייך לחוש שמ"מ אין צריכין לחוש, ובחשוד קנסינן לו לחוש להחמיר אף שהקלה תורה, אבל ליקח ממנו מים ומלח שלא שייך כלל לאיסור לא שייך גם לקנוס, ור' יהודה סובר ששייך לקנוס גם שלא ליקח מהחשוד דברים דלא שייך בהו ענין איסור כלל או קנס בעלמא אף בלא טעם כלל או כדי שלא יבא ליקח ממנו גם דברים ששייך לאיסור, אבל הרמ"א [יו"ד] בסימן קי"ט סעי' א' שכתב די"א דאפי' ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות דברים שיש לחוש לאיסור שמשמע שהוא כאותו הדין דחשוד שא"כ הרי אין זה מדין קנס אלא שהחמיר לחוש באיסורין בחשודין אף באיסורין דרבנן ואף שההיתר יותר מצוי, עכ"פ אסור לקנות מחשוד אם אך שייך להאיסור שחשוד בו אף שהוא חשש רחוק והוא רק איסור דרבנן. ולכן במוכר זה שחשוד למכור חמץ בפסח וכ"ש בעבר עליו הפסח שהוא מדרבנן אסור לקנות ממנו אף אחר הפסח כ"ז שיש לחוש שיש בידו מחמץ שעבר עליו הפסח שלכן שפיר כתבתי דאסור לקנות ממנו סמוך לפסח שיש לחוש שמא יתן לו ממה שקנה בתוך הפסח, ואף שלא ידוע הרי מצוי הוא שיקנה בתוך הפסח והוא כידוע, ול"ד לאחר שכבר עבר זמן שהאומדנא הוא שכבר ליכא האיסור בעולם שאף בחשוד הא לא שייך לאסור כשליכא האיסור כלל שלכן אף שאינו ברור ממש דלענין איסורא דאורייתא היינו עדיין חוששין שמא אין האומדנא ברורה מ"מ כיון דהוא רק איסור דרבנן יש לסמוך על האומדנא שהיא לפי רוב השנים בעיר זו.

אבל מסתבר בפשיטות שדין זה דחשוד הוא במי שיש לתלות שהיה מוכר גם ברמאות משום שהוא להוט אחר הלוקחים והרגילות הוא להאמין לו וכשידעינן שאינו שומר תורה הרי יש לנו לחוש לזה אף כשלא ידוע לנו אם הכשיל איזה אדם עי"ז ששיקר ואמר שהוא כשר אף שהיה דבר אסור, וכ"ש בידעינן שמכר איסור במקום היתר והיה נאמן לנו באשר שחשבו עליו שהוא שומר תורה, אבל אין דין זה בנכרים ומומרים המוכרים שידוע וברור לכל שאין להם נאמנות לאיסורין וכשקונה מהם צריך לעולם לדון לענין איסור והיתר לפי הדין שהוא במצא דבר זה ששום אדם לא אמר עליו כלום שהולכין אחר רובא ואחר חזקה ובספק השוה יש חלוק דבאיסור דרבנן הוא לקולא, ואין חלוק בין להוט למוכרו ללא להוט למוכרו.

שלכן פשוט שבחנויות דוואלדבאום (סופרמרקט) וכדומה שבחנויות הם רק אנשים שכורים ואין נוגע להם כלל אם ימכרו איזה זמן קצר פחות מעט ואין להם שום ריוח ממה שישקרו ויכשילו לשומרי תורה באיסורין, והבעלים עצמן ודאי לא ירצו להטיל פגם על איזה חנות שלהם, וגם ודאי לא איכפת להו כל כך כשלא יקנו איזה אינשי מהם ובודאי כל מה שהם מוכרים חמצם לעכו"ם ע"י רב לפני הפסח יותר הוא לטובת האינשי הלוקחים שכל אחד יוכל לקנות ולא יצטרך לילך על איזה ימים לבקש חנות אחר, לכן אף שאין להם נאמנות משום דנכרים ומומרים אין נאמנים לאיסורים כיון שלא איכפת להו באיסורים מ"מ החומרות שהחמירו בחשוד מסתבר שליכא, אבל ודאי ליכא שום היתר לקנות מהן אלא כשאיכא ברור גם חמץ מאלו שהיו קודם הפסח ונמכרו לנכרים כל כך כפי מה שקבלו חמץ בפסח גופה, שסמוך לימי הפסח הרי אפשר יש להם יותר מאלו שקנו בפסח ואפילו פחות אם ודאי שקנו חמץ בתוך הפסח ואפילו קרוב לודאי הוא כודאי כדלעיל יש לאסור דקשה לשער בזה, אבל באופן דלפי חשבון הימים וכדומה הוא ספק רק שמא יש גם מהאיסור רק כשיעור ההיתר ולא יותר אין לאסור מטעם שאחר הפסח הוא רק ספק דרבנן שהוא לקולא, ובאלו החשודים שאסור לקנות עד שתהא האומדנא שכבר ליכא כלום מהאיסור דהוא אם קנה חמץ גם בפסח כפי המצוי, וזהו החלוק בין החשודים להחנויות דקאמפאניעס [דחברות] גדולים ששמעו ממני, שמחשודים אסור לקנות כל זמן שאפשר להיות אף מקצת ומחנויות הקאמפאניעס אסור לקנות רק כל זמן שלפי האומדנא איכא פלגא מהאיסור, ואם שמע באופן אחר הוא מאלו שלא שמעו כלל נכון.

במעשה בפילגש בגבעה והא דהבאת מח"ש למהרש"ל סוף ברכות דף ס"א ע"א תוס' ד"ה אלא דהאיש בפילגש היה איש כשר דמפרש דממנו מוכיח הגמ' דוילך אחריה אין זה אחריה ממש אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה שהוא כדכתבתי (יו"ד ח"ב ק"נ) אמינא לך יישר. אבל מה שהביא מהרש"ל מלשון סתם איש הכתוב במקרא איש חשוב הוא שלכן אין לומר עליו שהיה ע"ה, ותמוה דהא גם על מנוח נאמר בקרא איש אף שהיה ע"ה לר"נ וגם מצינו על מיכה שהיה רשע גמור ונאמר ג"כ עליו ויהי איש בתחלה ואח"כ והאיש מיכה וצ"ע.

ומה שכתב שאפשר שהיה אלקנה לע"ד ח"ו לומר כן על אלקנה שהיה נביא שעבר על הטלת אימה יתירה ושעל ידו אר"ח שנהרגו כמה רבבות מישראל, ותמוה על מהרש"ל שיעלה במחשבתו דבר כזה על נביא והוא עצמו הזכיר שהוא נביא וצע"ג. והנני ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה