אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן פב

סימן פא

ביאור הדברים האסורים משום חשד ומראית העין ר"ח מנחם אב תשי"ט. מע"כ בני אהובי הרה"ג ר' שלו' ראובן שליט"א.

בדבר תירוצך על הקושיא הגדולה ששאלת מה מועיל עדים בנושא סכין המילה בשבת בשעת הסכנה שלא יחשדוהו שנושא חפציו (שבת ק"ל ע"א) מ"ש מכל מקום שאסרו בשביל חשדא שאין מועיל עדים הנה יש מקום לתרץ כתירוצך שאין שייך לאסור על מה שיאמרו שעושה דבר אחר ממש שאין שייך כלל למה שעושה אבל מה שדמית למה שכתבתי אג"מ א"ח ח"א סי' צ"ו בהולך בקאר [במכונית] אחר הדלקת הנרות ל"ד דהתם שהחשש הוא רק מה שלא ידעו הדין אמרינן דאין לחוש לזה דאדרבה ילמדו מזה הדין האמת אבל הכא הרי יש ממש מקום לחשוד שנושא דבר אחר כיון שכן הוא רוב הדברים שנושאין ואין להחשיב להחושדין אותו לטועין יש אולי לאסור, וכדחזינן שהצריכו עדים מטעם זה. ומה שכתבת שהוא כדי שלא יפסלוהו לעדות הוא טעם דחוק דהא יוכל להביא את המוהל ואלו שהיו בשעת הברית שהביא איזמל וגם בעצמו כשיטעון שהיה איזמל למילה או שהוציא דבר לפקוח נפש מסתבר שלא יפסל לעדות אף שהוא מלתא דלא שכיחא כיון שהוא בחזקת כשרות.

וגם בלא זה מסתבר לע"ד שאיסור חשדא שילפינן בשקלים פ"ג מ"ב מקרא דוהייתם נקיים מה' ומישראל הוא איסור מדאורייתא מצד עצמו שמחוייב שלא לעשות דברים שיחשדוהו וגם אחד מהטעמים שצריך להניח פאה בסוף שדהו משום חשדא בשבת דף כ"ג ע"א וא"כ א"צ לחקור איזה גדר איסור שייך להיות בזה דזה עצמו הוא האיסור. ויש שני עניני מראית עין דהיכא דלא שייך חשד שהוא עושה דבר היתר והכל רואים מה שעושה רק שיבואו לדמות דכשם שזה מותר כ"כ מותר גם דבר שמדמין לזה הוא ודאי רק מדרבנן וצריך לאיזה גדר שיוכלו לאסור. וכן יש מראית עין כהא דעכו"ם בקבלנות י"ז ע"ב תוד"ה אין שמצד חשדא דאורייתא אין לאסור דכיון דאיכא גם אופן ההיתר אף שהוא באופן שאינו טוב להבעלים כשכיר יום מ"מ אין לחשוד דכמה מצות ואיסורין הוא בקושי להאדם ולא יחשדו כלל שהוא עובר עליהן ואם אחד חושד הוא אדרבה עושה איסור דחושד בכשרים, אך מ"מ אסרו שלא יהיה מקום לבעלי לשון הרע לדבר עליו או שהרוצים להקל יאמרו בכוונה שגם הוא עושה בשכירי יום כמו שטוב להדבר, הוא רק איסור דרבנן מטעם מראית עין ולא משום איסור חשד וצריך גדר לאסור. ובטעם זה הוא דין מי שנשרו כליו בדרך שוטחן בחמה וכדומה ולא הוזכר שם חשד בגמ' אלא רש"י כתב שיחשדוהו שכבסן בדף קמ"ו ע"ב לטעם על המ"ע אבל לא שהחשד הוא האיסור, הוא נמי רק מדרבנן אבל היכא שאמר בגמ' מפני החשד הוא מדאורייתא מאיסור והייתם נקיים מישראל ומהא דפאה ולכן א"צ גדר אחר להאיסור דזה עצמו הוא האיסור ולפ"ז אין שייך תירוצך. ולכן הנכון לפרש כדבארתי שהשנים יהיו בכל הדרך ותרי לא חשידי.

ובאורך בהלמודים דר"א בדף קל"א הוא נכון, וצריך להוסיף קצת דזה ודאי שהכלל לקולא ולחומרא לחומרא אזלינן הוא בכל הלמודים אף שבגמ' נאמר בהיקש אבל כן הוא בג"ש וכן יהיה בשני ג"ש שאינן מופנים שחד לקולא וחד לחומרא אבל באם מה מצינו הוא לחומרא וג"ש שמופנה מצד אחד הוא לקולא אף ששוין לענין שבשניהם משיבין כשיש להשיב מ"מ הג"ש עדיפא שאף לקולא אזלינן בתרה ואולי זהו כוונתך. ובאורך בחלוק התוס' מכיבוד וכן לתרץ הגימגום דברש"י הוא נכון.

והנני אביך אוהבך בלו"נ ומצפה לראות גדולות ממך. משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה