אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן סח

סימן סז

אם להקדים תפילת מוסף לשחרית כדי לאמרה בצבור בע"ה. כ"ח מרחשון תש"מ לכבוד נכדי היקר חביבא דנפשאי הרה"ג ר' מרדכי טענדלער שליט"א.

הנה באחד שבא לביהכ"נ כשהצבור כבר התפללו שחרית ויש עדיין הרבה זמן לק"ש ולתפלת שחרית, שנסתפק אם יתפלל עתה מוסף עם הצבור כדי שתפלת מוסף יתפלל עם הצבור ואחר מוסף יתחיל מפסוקי דזמרה עד אחר תפלת שחרית שימצא שיעבור על דין דתדיר בשביל מעלה דתפלה בצבור, או שצריך להתפלל תחלה שחרית כדי שיקיים הא דתדיר קודם שהם ק"ש ותפלת שחרית אף שגם תפלת מוסף יתפלל ביחיד.

והנה בהא דעולת התמיד דקודם הא איכא כמה קראי הא דתניא בפסחים דף נ"ח ע"ב מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה ופרש"י העולה החשובה האמורה תחלה לכל העולות והיינו עולת התמיד דפרשת קרבנות בפ' פינחס והובא בכמה מקומות בש"ס, וגם משמע שהוא ענין אחד עם זה דאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים, דהא בסיפא דהאי ברייתא קתני ומנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים ת"ל והקטיר עליה חלבי השלמים ואמר רבא עליה השלם כל הקרבנות כולן, שהוא למוד גם מחד קרא, דלכן משמע שאין זה מדין תדיר קודם אלא ענין אחר שעבודת המזבח אסור להתחיל בקרבן אחר אלא בקרבן תמיד של שחר וצריך להשלים דוקא בתמיד דבין הערבים. ואיכא קרא דבמתני' זבחים דף פ"ט ע"א דתנן התמידין קודמין למוספין שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה וקרא זה מפורש במתני' שהוא משום דתדיר קודם כמפורש במתני' שהתחיל בהא דכל התדיר מחברו קודם את חברו ולמד מזה גם מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש ומוספי ר"ח קודמין למוספי ראש השנה. ואיכא למילף גם דבעולת התמיד כתיב בבקר ובמוספין כתיב ביום כדכתבו התוס'. ואף שתירצו התוס' דקרא דמלבד הוא לשחיטה וזריקת הדם דעולת התמיד וקרא דהעולה ראשונה הוא להקטרת האברים ולר' חיים בתוס' זבחים ד"ה כל הוא לאקדומוה לחביתין, עכ"פ ודאי דין זה דנאמר בהקטרה אינו מדין תדיר וכמפורש שילפינן מקרא זה שנקטר גם קודם מנחת חביתין אף שג"כ הוא תדיר כמו התמידין ביומא דף ל"ד ע"א, וגם אף שתירצו גם את זה דצריך קרא דמלבד אף שאיכא הטעם דיוקדם מה שנאמר בבקר למה שנאמר ביום במנחות דף מ"ט ע"א ד"ה ת"ל, מ"מ איכא גם דין זה שנמצא שאיכא ג' דינים בקדימת התמיד למוספין.

וא"כ כשתיקנו תפלת שחרית כנגד התמיד מסתבר דתיקנו כנגד כל ג' הדינים ואף שהקטרה שהוא מקרא דעולה ראשונה לא שייך זמן דארבע שעות לכאורה, לא רצו להאריך הזמן יותר מד' שעות בשביל שהוא גם כנגד שחיטה וזריקת הדם, וגם אפשר שזה שהקטרת עולת התמיד תהיה הראשונה ואסור להקטיר קודם אברי עולת התמיד הוא רק בזמן הקרבת עולת התמיד שהוא עד ד' שעות, אבל אם מאיזה סבה לא הקריבו האברים בזמן זה אין להם שום חשיבות דאברי התמיד אלא אברים שניתותרו, שאם נימא כן גם בשביל הקטרת האברים נמי הוא התקנה והזמן דד' שעות.

ולכן מסתבר שאף אם נימא דמעלת תפלה בצבור עדיפא מתמיד מאיזה טעם אין להקדים לשל שחרית אפילו בשביל תפלה בצבור משום דמטעם קרא דוערך עליה העולה שהוא איסור להקטיר תחלה לא מצינו דתפלת צבור עדיפא ולכן אף שבדיעבד יצא נמי מסתבר דלכתחלה לא יתפלל מוסף קודם שחרית אף בשביל תפלה בצבור. אבל באמת גם מצד ענין תדיר נראה שאין להתפלל אפילו בשביל תפלה בצבור מוסף קודם לשחרית דהא איתא בטור [או"ח] סוף סימן רפ"ו ביום הכפורים כשהצבור אחרו בתפלת יוצר עד לאחר שש שעות ומחצה שהתוס' כתבו שיקדימו תפלת המנחה לתפלת המוספין, (והוא בברכות דף כ"ח ע"א ד"ה הלכה), והרמב"ם כתב יש מי שהורה שאין עושין כן בצבור כדי שלא יטעו, וא"א ז"ל היה נוהג ביוה"כ להתפלל תפלת מוסף ביחיד כדי להתפלל אותה בזמנה עכ"ל הטור, שפירושו שהצבור היו עושין כהרמב"ם שאף שנזדמן דהגיע זמן המנחה קודם שהתחילו מוסף היו מתפללין מוסף קודם ואח"כ מנחה כדי שלא יטעו, והיה אז הרא"ש מתפלל תפלת מוסף ביחיד כשהגיעו שש שעות בזמן שהצבור היו עדיין עסוקין בתפלת שחרית בהפיוטים כדי שהוא עצמו יתפלל מוסף בזמנה ואח"כ מנחה עם הצבור כשיגמרו מוסף ולא יעבור על דין התדיר שהיה צריך להתפלל מנחה קודם, הרי מפורש שהרא"ש סובר דמעלת תדיר עדיף ממעלת תפלה בצבור אף התדיר שפליגי בה רבותינו דהוא הי"א שבטור שהיא שיטת הר"י בתוס' והרא"ש עצמו הביא שיטה זו וגם הביא מירושלמי שהוא רק כשהגיע זמן מנחה קטנה, ומשמע שם שאף שמסיק דלא כירושלמי דהרי כתב ומיהו גמ' דידן לא סבר הכי אבל הא דהוא דוקא כשהוא צריך עתה להתפלל שהוא שיטת הר"י שמביא בשם י"מ בסוף דבריו אף שאין הכרח שסובר כן, משמע עכ"פ שאינו דוחה אותה מהלכה וכדחזינן שגם בקיצור פסקי הרא"ש נקט שתי השיטות שא"כ מספקא ליה, ומ"מ נהג למעשה להתפלל מוסף ביחיד אף שהוא ספק אם איכא בזה דין התדיר, ואף שלכאורה תמוה שבשביל ספק דין התדיר נמי יהא עדיפא מתפלה בצבור, ועיין בד"מ סימן תר"כ שג"כ הביא הטור שם הא דהרא"ש כשהיה רואה שהיו מתאחרין היה מתפלל מוסף יחיד כדי להתפלל בזמנה, שכתב באות ב' אבל הר' יונה כתב דא"צ להקדים מנחה רק כשיגיע מנחה קטנה אבל בלא"ה א"צ להקדים מנחה אם לא שרוצה להתפלל מנחה מיד וכ"כ המרדכי, ואולי הוא כקושיא על הרא"ש שלא נאמר כלל זה דצריך להקדים מנחה בשש ומחצה אלא כשיש לו צורך אז גם להתפלל מנחה וא"כ לא הי"ל להרא"ש להתפלל ביחיד, אבל לא קשה כל כך משום דהרא"ש פסק בפירוש דלא כירושלמי וכטעם הי"מ דהוא דוקא כשצריך להתפלל מנחה נמי לא כתב זה בלשון החלט אלא בלשון י"מ שמשמע שמספקא ליה בזה, וכן הא גם הטור לא פסק כוותייהו בהחלט, אלא שהביא בסימן רפ"ו גם שיטתם, אך שמ"מ תמוה מנהג הרא"ש שבשביל ספק נמי יתפלל בעצמו, ואולי משמע לשון הטור שכתב אחר שהביא שיטת הי"א בלשון והתוס' אינם מחלקים ואח"ז הא דהרמב"ם הורה שאין עושין כן בצבור כדי שלא יטעו שמשמע נמי שהוא דבר המצוי ושייך לחוש שלא יטעו שהוא רק בשש שעות ומחצה שביו"כ מצוי כמעט בכל המקומות אבל אם הוא רק כשאחרו עד אחר מנחה קטנה שברור שלא מצוי כלל ואולי לא שייך שיארע דבר זה כלל בעולם אם לא שהיה אונס דלא יכלו להתפלל איזו שעות, שאז לא שייך לחוש שמא יטעו, שא"כ משמע שסובר הרמב"ם גם דלא כהי"א דא"כ הרי מדינא צריכין להתפלל מוסף קודם דהא ביו"כ לא צריכי להתפלל מנחה לשום דבר כיון שאסור באכילה ובמלאכה אלא סובר כתוס' שלא מחלקין, ולכן אף שלא פסק הרא"ש בפירוש דלא כהי"מ מ"מ כיון שלשיטה הראשונה ברא"ש הוא דצריך להקדים תפלת המנחה כשהגיעו שש שעות ומחצה משמע שסובר כן שלכן התפלל תפלת מוסף ביחידי אף שהצבור הקדימו מוסף מטעם שלא יטעו כהרמב"ם.

הרי מפורש שהרא"ש סובר ועשה למעשה שבשביל שלא יעבור על מעלת תדיר לא חש להא דתפלה בצבור, וא"כ כ"ש שלענין שחרית שצריך להתפלל שאף בשביל טעם תדיר לבד אין להקדים תפלת המוסף בשביל שיהיה לו תפלת מוסף בצבור, דהתדיר שלו עדיף מהתדיר דמנחה כשהגיע זמן דשש שעות ומחצה דתפלת השחרית הוא בזמנו ותפלת המנחה אינו בזמנו, וגם שבמנחה הא הדין אינו ברור כל כך, דהא הרבה פליגי ע"ז בין באמוראי דהא הירושלמי פליג וסובר דהוא במנחה קטנה ובין במפרשים ופוסקים דאיכא דסברי דהוא דוקא כשצריך להתפלל שלא שייך זה ביו"כ, ואף הרא"ש דפוסק דלא כירושלמי ודלא כהי"מ מ"מ הא יודע שאיכא דפליגי ולא איפסיקא הלכתא ושייך לומר שאם יבואו למנין היה רובא דחכמי דורו סברי דלא כוותיה ולא יאמר עלייהו שהם טועים אלא שהוא רק הכרעה בעלמא שנוטה דעתו לומר שצריך להתפלל מנחה קודם ומ"מ התפלל ביחידי והוא מטעם שהא דתדיר קודם הוא דאורייתא אף שהוא למצוה ולא לעכובא והא דצריך להתפלל בצבור הוא רק מדרבנן.

וע"ז לא מצינו שפליגי על הרא"ש ואף שלא עשו כהרא"ש וגם הטור לא כתב שצריך לעשות כהרא"ש, הוא משום שלא רצו לשנות מהקהל שלא יהיה מיחזי כיוהרא, וכיון שהותר להקהל כדי שלא יטעו לא רצו להחמיר שהוא כאומר שהוא עדיף מהקהל שאין לו לחוש לשמא יטעה, וגם לא היה להם מקום בביהכ"נ לצאת לשם להתפלל ביחידי ובביהכ"נ גופיה אסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור והיו אולי סוברין דאפילו כשהשעה עוברת שרי, דהא בב"י סימן צ' מסתפק בזה לדעת הרא"ש ורק מלשון ר' יונה משמע לו דגם בבהכ"נ שרי, ולצאת מביהכ"נ לילך לביתו היה זה טירחא גדולה שהיו רחוקים מביהכ"נ, וגם א"צ לזה דהא אין זה כשעה עוברת דהא התירו להקהל להתפלל מוסף תחלה אף אחר שיגיע זמן המנחה ול"ד זה לשעה עוברת שהקהל יתפללו שחרית אחר ד' שעות ויתפללו מנחה אחר שקיעה שלכן כיון שלא יכלו לילך לבתיהם היו מתפללין עם הצבור והרא"ש הי"ל מקום לצאת ולהתפלל ביחידי או שהיה סובר דאפילו בשביל שעה עוברת כזו נמי מותר להתפלל בבהכ"נ ולא חש ליוהרא כיון שהיה ידוע להקהל שהוא גדול העולם (ותמוה קצת מה שהב"י מדמה שעה עוברת זו דמותר להקהל וגם שהרבה סוברין דהדין הוא לכתחלה לעשות כהקהל לשעה עוברת ברור כתפלת שחרית קודם ד' שעות). וא"כ לכו"ע דין התדיר עדיפא ממעלת תפלה בצבור שלכן ברור שבמי שבא לביהכ"נ אחר שהתפללו הצבור שחרית שאינו רשאי להתפלל עם הצבור מוסף קודם שהוא התפלל שחרית אלא שצריך להתפלל תחלה שחרית כפי שנתקן ואח"כ מוסף אף שגם מוסף יתפלל שלא עם הצבור אף מצד טעם דתדיר לבד, וכ"ש שיש עוד שני טעמים לשחרית שיהיה קודם למוסף מצד דבתמיד כתיב בבקר ובמוסף כתיב ביום שכתבו התוס', ומצד שהתמיד קודם אף לתדירין כמותו מקרא דוערך עליה העולה דברייתא שבפסחים כדלעיל.

ואולי יש לתרץ דאף דהוא ספק להרא"ש אם יש מעלת תדיר למנחה כשאין צורך להתפלל מנחה כסברת הי"מ כדמשמע ממה שלא הכריע בספרו ולא הוזכר גם בקצור פסקי הרא"ש שכתבן הטור שהכריע הרא"ש בדין זה אבל אף מספק שמא יש בזה דין תדיר נמי התפלל מוסף ביחיד, מטעם דדין התדיר הא הוא דין בהרבה עניני התורה כשמזדמן לפניו קיום שתי מצות שהדין הוא דתדיר קודם, ודין תפלה בצבור הוא רק בתפלה שלענין ילפותא מצות התורה זמ"ז מצינו שנחשב שבמצוה זו שהיא שייכת בכמה ענינים איכא חומר ואין למילף ממנה למצוה שאינה אלא בדבר אחד, שלכן סובר למעשה שכיון שלדינא הוא ספק שמא יש בזה דין תדיר נמי יש לו לקיים דין תדיר ולא לחוש למעלת תפלה בצבור. ולפ"ז ודאי הוא כ"ש בשחרית ומוסף שאיכא דין תדיר ברור שצריך להתפלל קודם מוסף אף שיצטרך להתפלל גם תפלת מוסף ביחיד.

והנה אחר שכתבתי זה ראיתי שבערוך השלחן סימן רפ"ו סעי' ז' שהביא מש"כ הרמ"א סעי' א' דיצא בדיעבד כשהתפלל מוסף קודם שחרית והקשה עליו אליבא דתוס' דביום משמע לאחר שא"כ גם בדיעבד לא יצא לדידהו שא"כ יש להיות עכובא גם לתפלה שלא יצא כשמתפלל מוסף קודם שחרית, אבל הא הוא עצמו הביא בס"י שהתוס' בפסחים ומנחות סברי דכשר, והתוספתא דפסחים דתניא דכל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר פסולין הוא מדרבנן וממילא לא קשה על הרמ"א דלא תיקנו שגם לתפלה יהיה עכובא לדיעבד, ואף שהיה שייך לומר גם שתיקנו שלא יצא מאחר שפסול מדרבנן, ליכא עכ"פ הכרח לזה, וגם הא להרמב"ם ליכא שום פסול אף לא מדרבנן עיין במל"מ פ"א דמתו"מ ה"ג בסופו שכתב בפירוש ודע דרבינו לא כתב פסול כלל לא בקודם תמיד של שחר ולא באחר תמיד הערב לא מדרבנן ולא מן התורה וא"כ ודאי לא שייך להקשות על מה שפסק דאם התפלל מוסף קודם שחרית יצא, ובפרט שהב"י הביא מהרשב"א רפ"ד דברכות שיצא וכן מצוין בש"ע לדברי הרמ"א ולא מצינו מי שפליג עליו, והוא ברשב"א ברכות דף כ"ח ד"ה ת"ר שכתב וגדולה מזו נראה מן התוספתא דהקדים של מוספין לשל שחר יצא דהא קיי"ל דתפלות כנגד תמידין תקנוה וקתני בתוספתא המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין שלא קרב תמיד של שחר יצא, ומפרש שהוא בזמן התמיד קודם שהקריבו שלכן גם בזמננו שליכא קרבנות נמי כשהתפלל מוסף קודם שחרית יצא, וכדפירש במנחת בכורים פרק ג' הלכה ב' והאידנא נמי עד שלא התפלל תפלת השחר, ומה שכתב הרשב"א רק בלשון נראה מן התוספתא ולא בלשון מפורש בתוספתא אולי הוא משום דהא התוספתא איירי בזמן המקדש והיה מקום לפרש דהתפלל מוסף כשמצד איזה אונס לא הקריבו התמיד ועבר הזמן אבל כשהוא עדיין זמן התמיד והתפלל מוסף קודם שהקריבו התמיד לא יצא לכן כתב שנראה שהפירוש בתוספתא הוא בזמן התמיד שודאי יקריבוהו שמ"מ יצא, אבל הוא דוחק דהא לשון התוספתא הוא בין עד שלא קרב תמיד של שחר שלשון זה הא משמע דהוא כשודאי יקריבוהו אך שעבר והקדים להתפלל מוסף קודם שהקריבוהו, אבל מה שלא כתב שהוא מפורש הוא משום דהיה מקום לומר דבזמן המקדש שהיו קרבין הקרבנות כסדרן לא הקפידו כל כך על התפלות שיהיו ג"כ כסדרן אבל בזמננו שליכא קרבנות הקפידו שיהיה דוקא מוסף אחר התמיד, או שהיה שייך לומר דאף בזמן המקדש היו זמני התפלה לחוד ואיירי התוספתא דהתפלל שחרית קודם המוסף אבל שניהם התפלל קודם הקרבת התמיד, שלכן לא כתב שמפורש אלא לשון נראה היינו שלהרשב"א נראה לפרש דמדלא נקט המתפלל תפלות שחר ומוסף קודם שהקריב התמיד יצא אלא כתב המתפלל תפלת המוספין משמע דתפלת שחרית עדיין לא התפלל כדינו דהיו מתפללין אחר שהעלו אברי דתמיד לכבש שא"כ איירי בהתפלל קודם שחרית. עכ"פ ברשב"א מפורש דבהתפלל מוסף קודם שחרית יצא כפסק הרמ"א, ופלא על מש"כ בעה"ש בס"ט דלא מצא זה ברשב"א לא בחדושיו ולא בתשובותיו ואף אם מאיזו סבה לא מצא הא לא ראינוה אינה ראיה ולא היה שייך להכחיש הב"י וספר אהל מועד שכתבו שכתב כן הרשב"א, ולכן הדין ברור שיצא כהרמ"א ואף התוס' יודו בזה אחרי דלא מצינו בזה חולק על הרשב"א, אבל לענין לכתחלה ברור שאינו רשאי להתפלל מוסף קודם שחרית אף כשהמוסף יהיה בצבור כדכתבתי.

והנה הראו לי שהגאון ר' יצחק אלחנן בספר באר יצחק סימן כ' נשאל ממש בשאלה זו והעלה דצריך להתפלל מוסף בצבור קודם שחרית מטעם שמה שיתפלל מוסף בצבור נחשב מקודש, ובעיקר הדין אישתמיט ליה הטור בשני מקומות בסימן רפ"ו ובסימן תר"כ, שאף תדיר דמנחה עדיפא מתפלת מוסף בצבור כ"ש תדיר דתפלת שחרית אף ביחיד עדיפא מתפלת מוסף אף בצבור ואין שוב מה לדון בזה למעשה. אבל צריך לראות שלא יהיה קושיא מהוכחותיו של הגרי"א בספרו.

והנה מהא דמדין תדיר קודם מתפלל מנחה קודם מוסף הא לכאורה ראיה איפכא שתדיר עדיפא אף דמנחה שלענין קרבנות מקריבין מוסף קודם התמיד ובתפלה מאחרין מוסף משום תדיר דמנחה כ"ש שיש לאחר המוסף בשביל תדיר דשחרית וכמו שהדין כן, אבל כוונתו הוא רק מחמת שמסיק דתפלה בצבור הוא נחשב מקודש, ומקודש הוא כמו דין תדיר דבעיא דלא איפשיטא היא וכדפסק הרמב"ם בפ"ט מתו"מ ה"ב שלכן כמו שבשביל מעלת תדיר אין חוששין למה שיהיה מוסף אחר מנחה כמו כן בשביל מעלת מקודש שהוא שוה למעלת תדיר אין לחוש למה שיהיה מוסף קודם שחרית מצד הדין דאין לך דבר קרב קודם תמיד של שחר, וממילא כיון דבהאי גוונא התדיר לא יבטל לגמרי אלא מהקדימה והמקודש ידחה לגמרי ממעלתו דהא תפלה בצבור דעושה אותו מקודש יבטל אם לא יקדים מוסף עדיף המקודש שלכן צריך להתפלל מוסף בצבור תחלה עיי"ש, ואין דבריו מוכרחין חדא הא דבשביל שיהיה תפלת המוסף בצבור סובר שנחשב התפלה מקודש לא ידוע מנא ליה, דמה שכתב מהא שמחוייב לילך לפניו עד ד' מילין ולאחריו עד מיל לתפלת צבור וממה שהמג"א מתיר לערב והחו"י מתיר לקנות שביתה כדי לילך למנין, וכי החיוב לקיום המצוה ביותר טירחא הוא מטעם ענין קדושה ביותר ממצוה דלא חייבוהו טירחא כל כך, הא מעלת תפלה בצבור הוא משום דמתקבלת יותר כמפורש בברכות ריש דף ח' כדא"ר אחא בר"ח דכתיב כביר ולא ימאס ופרש"י תפלת הרבים לא ימאס ומקרא כי ברבים היו עמדי ופרש"י שהתפללו עמי, ונראה דהוא טעם למה שאמרו ר' יוחנן משום רשב"י וריב"ח דעת רצון הוא בשעה שהצבור מתפללין דהוא משום דנאמר בקראי דכביר לא ימאס וכי ברבים היו עמדי, דהא בקראי אלו לא הוזכר שאז יש להתפלל אלא שמתקבלת יותר ובקרא דואני תפלתי נאמר שבעת הרצון להתקבל יש להתפלל, ומטעם זה א"ר יצחק שאיכא חיוב להתפלל בצבור ולא שהוא רק עצה טובה להמתפלל שרוצה שתתקבל תפלתו.

ונראה דהוא מטעם שתפלה שלא שייך שתתקבל הרי מצינו שלא יצא בתפלה כזו, דהא בברכות דף כ"ב ע"ב איתא היה מתפלל ומצא צואה במקומו אמר רבא הואיל וחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה ופי' הר"י בתוס' ד"ה אע"פ דיחזור ויתפלל וכן פירשו הרי"ף והרא"ש וחזינן מזה דכיון דלא מתקבלת התפלה משום דזבח רשעים תועבה לא יצא בתפלתו, דהא בקרא לא הוזכר לענין הדין אלא שהוא תועבה וממילא לא שייך שתתקבל תפלה כזו שלכן הא סובר פי' ראשון דתוס' דהוי מעוות לא יוכל לתקן וע"ז פליג הר"י וכן הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים וסברי דצריך לחזור ולהתפלל ממילא דכיון דמקרא ידעינן דכיון שחטא במעשה תפלתו אינה מתקבלת ידעינן ממילא דלא יצא וצריך לחזור ולהתפלל, וא"כ שמעינן מזה דבתפלה שברור שלא תתקבל לא יצאו, והוא משום דתפלה להשי"ת לא שייך להחשיב אלא לתפלה כזו שאפשר שתקבל ולא כשא"א לה להתקבל, שלכן כל מה שהוא מתפלל באופן שיותר ראויה להתקבל היא תפלה עדיפא לקיום מצוה דתפלה מאחר דאפשרות התקבלות הוא שייכות לקיום המצוה, וכיון שמצינו בקראי שבשעה שהצבור מתפללין הוא עת רצון להתקבל יותר איכא ממילא חיוב להאדם להשתדל להתפלל בצבור ואם לא אפשר לו יתפלל בביתו בעידנא דמצלי ציבורא, ושייך לפ"ז ללמוד הכל מהאי קרא שיש עליו להשתדל באופן שיהיה עדיף. ולפ"ז הוו כל מעלות אלו מדאורייתא שקיום המצוה בצבור עדיפא והיא מהודרת ואיכא בזה משום ואנוהו, אך החיוב להשתדל ולטרוח בזה הוא מדרבנן ומטעם זה חייבוהו בטירחא לילך לפניו ד' מילין ולאחריו מיל, דכמו במצוה שהדור שלה עולה בדמים חייבוהו להדור מצוה בהוספת שליש השיוי בדמים כמו כן במצוה זו דתפלה דההדור לא שייך לדמים אלא בטירחא חייבוהו להדור שלו בטירחא זו, וכמו כן כיון שהוא הדור מצוה כזו שהוא קיום מצוה דאורייתא בהידור התירו לערב ולקנות שביתה אף שלענין חיוב הוא מדרבנן כיון שקיום מצוה עדיפא שנעשית בהדור איכא מדאורייתא, שא"כ לא משום חשיבות מקודש יותר הוא.

וגם מסתבר בפשיטות שתפלת שחרית הוא כנגד התמיד בכל ג' הדינים כדכתבתי שאיכא שני דברים להקדמתה לבד ענין תדיר ול"ד כלל להא דתפלת המנחה דלא תקינו שתהא האחרונה דוקא דהיה נמצא שיהיו תפילות שלא יוכלו להתפלל כלל שהיה נמצא שלא היה שייך לתקן תפלת נעילה בתעניות וביו"כ, וגם לא השלמה למי ששכח ולא התפלל שחרית, וגם הוא כנגד הא דא"ר יוחנן בברכות כ"א ע"א ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ולהרי"ף ורמב"ם פ"א מתפלה ה"ט הוא אפילו בודאי התפלל ולהרי"ף אליבא דהר' יונה הוא אף בלא חדוש וכן סובר הראב"ד שם. ובעצם נראה לפרש לשון ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו שלכאורה תמוה מה כוונתו בלשון ולואי, ובפרט לתוס' שאף ר' יוחנן לא אמר זה אלא בספק התפלל כדכתבו בד"ה ור' יוחנן בשם הר"י אבל ודאי התפלל לא דהא מסתמא לא פליג אהא דא"ר יהודה אמר שמואל שם ונזכר שהתפלל פוסק וכן משמע מלשונם בדף כ"ט ע"א ד"ה מפני, שא"כ גם ר' יוחנן מודה שאין להתפלל יותר מג' פעמים שהוא סותר הלואי שאמר, שכוונתו הוא ליתן טעם על מה שחוזר ומתפלל, דהוא מטעם דבעצם הא לא שייך לאסור בשום שעה מלהתפלל רק משום שאין יכולין רובא דאינשי להתכוין בתפלותיהם אסור, דמה דשלא בכוונה בכל התפלה אלא רק בברכת אבות יצא נראה דהוא אחרי שאיכא חיוב להתפלל לכל אדם וכמעט שא"א זה לרובא דרובא אינשי הוכרחו לתקן שיוצאין אף בלא כוונה, שלכן להתפלל יותר מהג"פ ודאי לא הותר בלא כוונה בכל התפלות כולן בכל הברכות אסרו זה ממילא לכל אדם, שלכן כיון שיש ספק שמא לא התפלל אין לפוטרו מצד שהוא ספק דרבנן מאחר דיכול להתפלל בעצם אף אם האמת הוא שכבר התפלל וכיון שלא שייך לפוטרו הוכרחו להקל דיתפלל אף שלא יוכל לכוין יותר מברכת אבות. וממילא הוא זה טעם גדול על מה שלא היה שייך לתקן שיהא מנחה כדין התמיד שתהא דוקא תפלה אחרונה דהא א"א זה דהלואי שיתפלל כל היום כולו.

ומה שכתב והוא כ"ש מהא דהב"י ותה"ד בהבדלה ונר חנוכה דחנוכה קודם משום מעלת אפוקי יומא והא במעלת אפוקי יומא אין שום חיוב דהא אינו מחוייב לאחר לקדושת שבת אלא שיעור תוספת ולא יותר ואפ"ה דחינן למעלת התדיר מפני זה כ"ש במעלת תפלה בצבור שחיובו גדול עד לילך ד' מיל מבלי ספק דוחה תדיר, לא מובן דכי איכא שום אחור לאפוקי יומא בעשיית הבדלה אחר הדלקת נר חנוכה הא הוא להיפוך דבהדלקת נר חנוכה הפקיע היום ממש בעשיית מלאכה דבהבערה והבדלה הא הוא אמירה ויכול מדינא לעשותו גם כשעדיין הוא שבת כדאיתא בברכות דף כ"ז ע"ב א"ר יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס, ועיין במג"א רצ"ג סק"ד, אלא שהוא ענין כבוד להשבת דמאחרינן להזכיר אפוקי יומא, וגם עיקר מעלת אפוקי יומא דאמר בגמ' שהוא בפסחים דף ק"ה ע"ב הא איירי שכבר הבדיל בתפלתו במוצאי שבת ובא לביתו ואכל כבר דכבר הוא מאוחר טובא ומ"מ מבדיל באחרונה משום אחור אפוקי יומא, וברשב"ם איתא זה בדף ק"ב ע"ב לעצם נוסח קידוש ביו"ט שחל במוצאי שבת ד"ה רב אמר יין קדוש נר הבדלה מטעם דכי מבדיל ברישא מיחזי דהוי עליה קדושת היום כמשוי הא כבר קידש ועשאו יו"ט שהוא במוצאי שבת, אלא שהוא ענין כבוד לשבת שמאחרינן להזכיר האפוקי אף שכבר עשה ממש מעשה ופרסם במעשיו שהוא חול וגם אמר בהקידוש שכבר הוא יו"ט שא"כ אינו שבת שמ"מ הוא כבוד לשבת לאחר באמירת הבדלה, וכבוד שבת איכא בזה שכבר הזמן הוא חול ועדיפא טובא שחיוב כבוד שבת הוא גם בחול לכו"ע.

ומש"כ מהא דלר' יהודה מתפלל של מוסף תחלה משום שמוסף היא מצוה עוברת דזמנה הוא רק עוד חצי שעה ומנחה יש לה זמן עד י"א שעות חסר רביע ורק לרבנן שמוספין כל היום שגם מוסף אינה עוברת מתפלל מנחה דתדיר קודם, א"כ מאחר דתפלה בצבור הוא חיוב בפ"ע עליו יש להקדימה לשחרית אף דהוי ביה מעלת תדיר, לא מובן כלל דהא תדיר נמי מצוה וחיוב בפ"ע הוא על כל אדם לקיים את התדיר תחלה בכל מקום שנזדמן לפניו לקיים שתי מצות ואדרבה קדימת תדיר הוא חיוב מצוה עליו מדאורייתא ותפלה בצבור אף שמעלה איכא לפ"מ שבארתי גם מדאורייתא חיוב השתדלות בזה הוא רק מדרבנן וצע"ג בכוונתו שלכאורה אין דבריו כלום. וכן לא מובן מש"כ אח"כ דבנ"ד הוא מכ"ש מתפלת מנחה ומוסף דהא תמיד של בין הערבים הוי מאוחר מן עליה השלם ואפ"ה משום מעלת תדיר מקדמינן למנחה, הא בתמיד של שחר איכא האיסור דאין לך דבר קרב קודם שא"כ גם הוא היה מודה שמקודש דמוסף בצבור לא היה דוחה תרתי וכל מה שסובר דמוסף בצבור שמקודש לדידיה הוא ממה שכתב דבתפלה לא תיקנו מאחר שאינו מעכב והוכיח זה ממה שלא תיקנו שמנחה יהא מאוחר ואיך כותב עתה דבמנחה איכא דין דעליה השלם ובשחר ליכא הא דאין דבר קרב קודם התמיד אלא רק מעלת התדיר שלכן מוסף בצבור דמקודש קודם, שלבד שהוא סתירה בדבריו אין לכאורה בדבריו אלו לבד כלום וצע"ג. והנכון הוא שבשחרית תקינו גם משום זה ובמנחה לא תקנו כנגד זה כדלעיל.

והנה הירושלמי מפ' תפלת השחר ה"ו שהביא בענף ב' ודאי משמע דמתפלל שחרית ולא מוסף עם הצבור וכן מפרש הפ"מ ומה שהקשה דא"כ גם בשביל כל אמנים הא יש להצריך להמתין צריך לומר שיש לו צורך גדול, ועיין בסימן ק"ט בשע"ת סק"א דהביא מהרשב"א שהורה לו הרמב"ן דאם יוצא להתפלל בעזרה יתפלל ולא יצטרך להמתין אף לא לקדיש ולקדושה וכן כתב במ"ב סק"א, ומוכרחין לומר דיש לו צורך גדול שמ"מ אם הוא בביהכ"נ מוכרח להמתין לקדיש ולקדושה ולאמנים אלו ול"ק כלום, ומה שפי' הגרי"א שם בשביל זה דהירושלמי סובר דאימתי צריך להתפלל מוסף קודם שחרית בשביל שיתפלל המוסף בצבור אלא דוקא כשיוכל לענות שני אמנים אלו דאתה קדוש ושומע תפלה אבל אם לא יוכל לענות שני אמנם אלו שימצא שידחה תרתי מעלות תדיר ועניין אמנם אלו דאינו מקודש כל כך ע"י שיתפלל בציבור לדחות תרתי, והוא דוחק גדול מאד עד שלא מסתבר כלל לפרש כן ובפרט חדוש גדול כזה לדינא שהוא בלא טעם ולא יזכירו זה רבותינו המפרשים והפוסקים. והנכון לדינא ולפירושא כדכתבתי ובארתי. זקנך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה