אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן סה
נער בר מצוה שהתחנך בהברה ספרדית ורוצה לקרות בתורה או להיות ש"ץ בביכנ"ס שנהגו בו בהברה אשכנזית בע"ה עש"ק י"ג תמוז תש"מ מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"ר יוסף הכהן אופנהיימר שליט"א רב ואב"ד דקהלת אחדות ישראל דארגענטינא
הנה ודאי צדק כתר"ה שמדינא אין לשנות הנוסח וההברה וכדכתבתי באג"מ ח"ג דאו"ח סימן ה' שלכן צריך ללמד עם התלמידים במדינותינו בהברה אשכנזית, אבל עתה מחמת שזה כמה שנים בבתי הספר ובישיבה התיכונית מלמדין אותן בהברה ספרדית, יש הרבה שכאשר יש להם בן שנעשה בר מצוה אין רוצים להטריח לבניהם שילמדו גם לקרוא בהברה אשכנזית והולכים בשבת שנעשה בר מצוה לביהכ"נ אחר וגם יש שהולכים לביהכ"נ קונסרוויטיווים והוא הפסד גדול לביהכ"נ אחדות ישראל בין בממון בין במתפללים, שלכן רוצים אנשי הועד של הקהלה שכתר"ה יתן רשות שקראו נערים כאלו בהברה ספרדית, הנה באלו הנערים אשר הם קורים רק את פסוקי התורה שמחזיר המפטיר והפטרה, ליכא שום קפידא שהרי מקילין בהפטרה ברוב המקומות וקורין אותו גם מתוך חומש שנדפס שם רק הפטרה אחת ואין זה אף ספרא דאפטרתא, לבד מה שהוא בנייר, ואיכא הרבה מקומות שאומרין כל הקהל ואין שומעין כלל לקריאת מי שנקרא למפטיר; אף שאני סובר שהוא שלא כדין אבל כבר הרבה דורות שלא מיחו בזה ולכן הוא עניין של קורא היחיד שלא שייך לשינוי מנהג ביהכ"נ. אבל כשיש נער הרוצה לקרות כל הקריאה שהוא ענין של הצבור, הנה יש להנהיג מפני השלום שיקרא הנער בבית הכנסת ויקראו פרשת השבוע בהברה אשכנזית כמנהגם תמיד בחדר שני אף שיהיו רק מנין מצומצם שם וזה אם ליכא מנין ראשון, דאם איכא מנין ראשון בביהכ"נ אז סגי במנין הראשון כמנהג ביהכ"נ. ובנער שרוצה להיות ש"צ מכיון שאנחנו אין יוצאין בתפלת הש"ץ אלא הוא בשביל קדושה ועניית אמן ומודים אין להקפיד כל כך על הזדמנות איזה פעמים בשנה. וגם יש לעיין אם בארגענטינא שנקבצו מכל המדינות ולא כל כך בריבוי שיתיישבו במקום ביהכ"נ אחד יהודים שבאו ממקום אחד שנוהגים מנהג אחד ומדברים בהברה אחת שיוכלו לקבוע מנהג דאף אם מעט הראשונים היו הרוב ממקום אחד הרי ידעו ובנו ביהכ"נ גם אדעתא דאלו שיבואו אח"כ שאפשר שיהיו מרובין. עכ"פ יש להתנהג כדכתבתי. והנני ידידו משה פיינשטיין.