אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן סב

סימן סא

זמני שקיעה, בין השמשות וצאת הכוכבים בע"ה כ"ה שבט תשל"ט. מע"כ חתני אהובי כבני הרב הגאון ר' משה דוד בן מחותני האהוב הגאון ר' יצחק אייזיק טענדלר שליט"א.

הנה כאשר אנחנו לא שייך שיהיה לנו הכרעה בדברי רבותינו הראשונים אף כשיש קושיות על איזו שיטה לכן ודאי יש לנו להחמיר בענין זמני השקיעה וצאת הכוכבים כחומר שתי השיטות וכן היינו נוהגין במקומותינו, וכ"ש שיש להתנהג כן בכאן אמעריקא שנתקבצו כאן מכל המדינות ויש בכל עיר ועיר מערים הגדולות וכ"ש בנוא יארק וברוקלין שאיכא הרבה מכל מקום ומקום שמהראוי להחמיר, אף שנימא דליכא לא תתגודדו מטעם שהוא כשתי בתי דינים בעיר אחת, שמ"מ אפשר לבא תקלה מזה במדינה זו ביותר שהעניות בתורה הוא כמעט ברובא דרובא, ויש אפילו אצל ת"ח במדינה זו שלא שייכי לעניני הוראה אף לא לשאול אותם במסכתא דכלה וכדומה וכ"ש בענינים חמורים אלו, ודאי יש להחמיר כשתי השיטות, דהיינו דבערב שבת אסור לעשות מלאכה מתחלת השקיעה מדין ספק דאורייתא באיסור סקילה וגם נהגו להחמיר בשביל תוספת שבת ובשביל שיטת היראים שהג' רבעי מיל הוא קודם התחלת השקיעה שהביא בהמ"ר ס"פ במה מדליקין שלכן יש שנוהגין להדליק הנרות כרבע שעה ויש כשליש שעה ויש גם כחצי שעה כדאיתא במ"ב סימן רס"א ס"ק כ"ג, ובמקומותינו נהגו שליש שעה דג"כ כבר יצאו בזה כל השיטות שכתב בשה"צ אות כ"א דהוא אף כשנחשוב המיל כ"ד מינוט [רגעים] וגם תוספת שבת ע"ז, וכן ראוי להנהיג. ובמוצאי שבת צריך להמתין עד ע"ב מינוטן אחר השקיעה ולהמחמירין ביותר הוא עד צ"ו מינוטן כהסובר דכ"ד מינוט הוא שיעור מיל.

אבל הא לענין זה אין כל המקומות שוין דתלוי זה בהאופקים כדאיתא בהגר"א סימן רס"א ובמ"ב שם ובבאור הלכה ובעוד מקומות והוא בין לקולא בין לחומרא, ולכן בפה אמעריקא בעירנו נוא יארק וכן נוא דזוירזי וכל מקומות הקיץ בהרים שבאלו מקומות הייתי בעצמי, אבל כפי ששמעתי כמעט רוב ערי אמעריקא הוא כן, אשר כחמשים מינוט אחר שקיעה כבר כל השמים מלאים כוכבים והוא חשך כבאמצע הלילה ולא פחות מבמקומותינו ביוּראָפ אחר ע"ב מינוט ויותר, שא"כ לפי עצם הדין לענין המחלוקת דהגאונים צריך לחלק החמשים מינוט לט"ז חלקים כמספר ט"ז רבעי מיל שכל חלק הוא שלשה מינוט ושמינית, ויהיה תשעה מינוט הראשונים ויותר מעט בין השמשות דהוא ספק יום ספק לילה לשיטת הגאונים שסובר כן הגר"א, ותשעה מינוט האחרונים ויותר מעט ביה"ש לר"ת ודעימיה שהוא ספק יום ספק לילה, ושלשים ואחד מינוט ויותר מעט הוא להגאונים לילה ודאי ולר"ת ודעימיה יום ודאי.

ולפ"ז יש להתיר במוצאי שבת לאחר חמשים מינוט לאלו שממהרין לאיזה צורך, ואף בלא צורך אין חיוב למחות, אבל לכתחלה מן הראוי לאחר יותר מן הדין אף שכבר מותר כדאיתא בב"ח ריש סימן רצ"ג ובפמ"ג במשבצות שם ובמ"ב סק"א, שלכן מהראוי גם כאן להמתין עד הע"ב מינוט. וכ"ש לבני תורה ויראי השי"ת יש להם לחכות ע"ב מינוט כמו שהורגלו במקומות דיוּראָפ אף שכאן אין צורך לזה מדינא. אבל אף לבני תורה ויראי השי"ת אין להם להחמיר בכאן עד אחר צ"ו מינוט אף שביוּראָפ נזהרו הרבה אף לאחר חשבון דהע"ב מינוט שהוצרכו להמתין מצד האופק דשם ומצד שעות זמניות משום שהחמירו כהסוברין דהמיל הוא כ"ד מינוט, דכיון שכאן מדינא כבר אין לחוש אחר חמשים מינוט כבר איכא חומרא גדולה לחכות הע"ב מינוט שלכן אין להחמיר אף להיחידים ביותר מזה.

ואף בשבת חנוכה כיון דמדליקין נר חנוכה קודם נר שבת אין לו לשנות בשביל נר חנוכה להדליק באחור זמן, דכיון דאף כשיאחר מעט יותר הרי לא תהיה הדלקת נר חנוכה בזמן הנקבע בחול, ובהכרח שלע"ש נתנו חכמים מתחלת תקנת חכמים למצות הדלקת הנרות זמן מוקדם מבימות החול אין חלוק בין סמוך מעט יותר לזמן שבחול או רחוק אלא שזמנו הוא סמוך לנרות השבת וקודם להם, ומסתבר דליכא שום חלוק דגם לכתחלה אם צריך מאיזה טעם לקבל שבת תיכף בהתחלה דאחר פלג המנחה או שכן דרכו בכל שבת אף שהוא שעה ורביע קודם השקיעה נמי אין שום צורך ושום מעלה לאחר בשביל נר חנוכה, דכיון דמוכרחין לומר דתיקנו זמן מיוחד לערב שבת אף שהוא קודם להתחלת הזמן דבחול אף להרמב"ם (פ"ד ה"ה מה' חנוכה) דבחול אין להקדים ולא יצא כלל אם הקדים מ"מ בע"ש הוא זמן אחר מתחלת התקנה דהוא ביום סמוך ללילה וכיון שלא נתפרש בגמ' הוא מפלג המנחה שכבר מצינו דשייך להדלקת נרות דשבת ואף להתפלל תפלת ערבית ועוד, הוא גם הזמן לנר חנוכה אך שיצטרך להדליק נר גדול שידליק אחר גמר הזמן דבחול.

וכן משמע במג"א סימן תרע"ט סק"ב דכתב על בעוד היום גדול שכתב הרמ"א שנ"ל דוקא אחר פלג המנחה משמע שכל פלג המנחה שוה, ואף שהמג"א סובר כהסוברין דפלג המנחה הוא סמוך ממש לשקיעה דכן הוא שיטת ר"ת, ודאי כן יסבור לשיטת הגאונים דמתחלת שקיעה הוא ביה"ש שכן סובר גם הרמב"ם דאין חלוק בזה דכל פלג המנחה שוה וגם המ"ב שם סק"ב לא חילק וכן בסדור דה"ח לא חילק והוא מטעם דבארתי. אבל לדידי נראה שהזמן הוא קודם וסמוך לנרות שבת דאם אין דעתו להדליק נר של שבת אלא סמוך לסוף פלג המנחה לא יוכל להדליק נר חנוכה וזמן פלג המנחה הוא להמדליק נר של שבת, אבל מי שמדליק נרות שבת רק כרבע שעה או שליש שעה קודם שקיעה אין לו להדליק נר חנוכה בתחילת זמן פלג המנחה כי לא היה שום צורך שיתקנו שידליק נר חנוכה אף שדעתו עוד לעשות מלאכות הרבה, אבל מכיון שלא מצאתי זה בדברי רבותינו אין להצריך לכבות ולהדליק עוד הפעם סמוך לנרות של שבת אבל לכתחלה ודאי יש להחמיר שידליק סמוך ממש להנרות דשבת ופלא מה שהוכיח הר"ן בשבת כ"א: ד"ה מצותה דמותר להדליק קודם הזמן מערב שבת דמדליק קודם דהא מתחלת התקנה שבשמנה ימים איכא חד יום שבת וא"כ הוכרחו לקתן זמן אחר לשבת שידליקו קודם השבת וצ"ע.

וכן במוצאי שבת אסור להדליק נר חנוכה קודם החמשים מינוט ולאלו שממתינין בכל מוצאי שבת עד אחר ע"ב כפי הראוי לבני תורה ויראי השי"ת אין להם למהר גם בשביל נר חנוכה ואינו כלום אף כשנוהגין כהגר"א בכל דבר דגם בכל דבר אם הוא לקולא לא שייך ליחידים לנהוג דהא אינם תלמידיו שהורה להם, ותלמידיו לא היה להם רשות להורות לאחרים כמפורש בהא דחלב דאייתירא (פסחים נ"א ע"א) דרבב"ח שהיה תלמיד ר' יוחנן ושאל מר' יוחנן וראה איך שאכלו היה אוכל ג"כ דאייתירא, ולבנו אמר שאסור לו לאכול משום שהוא לא היה יכול להורות בזה אף לתלמידיו ולבניו כיון שלא היה יכול להכריע בעצמו וכדבארתי בספרי דב"מ בשבת סימן י' ענף ב', וכן הוא בכאן דתלמידי הגר"א כשלא הכריעו בעצמן אלא מחמת שהורה להם רבן הגר"א יכולין בעצמן לעשות אף לקולא אבל אין יכולין להורות לאחרים, ורק כשכבר נעשה מנהג באיזה עיר גם לקולא יש להורות כן במקום ההוא אבל היחיד אינו יכול לעשות לקולא כהגר"א במקום שנוהגין כשיטה האחרת, שלכן במוצאי שבת צריך להמתין עד אחר שיהא צאת הכוכבים גם לר"ת שהיה במקומותינו ביוּראָפ אחר ע"ב מינוט, ובכאן לא פחות מחמשים מינוט והממתינים גם כאן ע"ב מינוט אין להדליק גם נר חנוכה עד אותו זמן, וכ"ש אצלינו שגם בכל יום מדליקין גם בשעה מאוחרת בלילה מאחר שהיכר הפרסום הוא לבני הבית.

ולענין הקולא דבביה"ש שאיתא בסימן שמ"ב דדברים שהן אסורין מדברי סופרים לא גזרו עליהם ביה"ש וכ"ש אמירה לעכו"ם לצורך מצוה או בשעת הדחק נראה דיש להקל בזמן שהוא חול לר"ת דהא הוא ג"כ ספק יום וספק לילה ובספיקא דרבוותא לכאורה יש יותר להקל מספק בעצם, דהא בספקא דרבוותא הא מצינו קולא דבשעת הדחק סומכין אפילו על דעת יחיד ולהב"ח הובא בש"ך יו"ד סוף סימן רמ"ב והט"ז בסימן רצ"ג סק"ד שהוא אף באיסורא דאורייתא והש"ך מודה באיסור דרבנן מה שלא מצינו כן בספק ממש כשהוא ספק קטן כהא דיחיד נגד רבים וכקטן נגד גדול שלא נחשב זה לספק, שלכן מסתבר שהם מותרין כל הזמן שהוא חול לר"ת שהוא עד ג' רבעי מיל האחרונים שלר"ת הוא ביה"ש דאז אסור משום שלשיטת הגאונים הוא ליל שבת ודאי ואף לר"ת הוא ספק ליל שבת, ולענין מוצאי שבת להמג"א שם הוא אסור משום דמספיקא לא פקע קדושה הוא אסור כל הזמן שהוא יום לר"ת וג' רבעי מיל האחרונים, ולהחולקין עליו עיין במ"ב סק"ב שמביא מבית מאיר ומברכי יוסף ובבאור הלכה כתב דהרמב"ם משמע דמתיר אך הוא מסיק שראוי להחמיר, ובעה"ש סע' ד' כתב דלרש"י ותוס' נמי אין חלוק ואפילו במוצאי שבת יש להתיר אחר ג' רבעי מיל הראשונים דהוא ספיקא דרבוותא אבל בג' רבעי מיל הראשונים אסור כיון דלר"ת הוא ודאי יום שהוא שבת ולהגאונים נמי הוא ספק יום, אבל כיון שהח"א מחמיר כהמג"א והמ"ב כתב שגם הב"מ מסיים דיש להחמיר אולי מהראוי להחמיר, אבל אין למחות באלו המקילין משום דיותר נוטה להקל כדסובר בעה"ש. ונמצא שלפ"מ שכתבתי דבכאן נוא יארק ובעוד מקומות שהם כמו נוא יארק הויא בחמשים מינוט צאת הכוכבים ממש כמו בע"ב מינוט ביוּראָפ, יהיה מותר באלו השבותים ובאמירה לעכו"ם לצורך מצוה ולצורך שעת הדחק עד ארבעים מינוט אחר השקיעה, ובמוצאי שבת להחולקין על המג"א יהיה מותר אחר קרוב לעשרה מינוט ולהמג"א ודעימיה יהיה אסור עד אחר ארבעים מינוט ויותר מעט.

ולענין אבלות שהלכה כדברי המיקל יש להקל כשיטת ר"ת אבל נראה שהוא רק עד ארבעים מינוט ויותר מעט בנוא יארק אם הספיקו לישב מעט על הקרקע או להסיר המנעלים עלה לו ליום ממספר השבעה, אבל תשעה מינוט ויותר האחרונים שלהגאונים הוא כבר ליל יום האחר בודאי ולר"ת הוא ג"כ ספק ליל יום האחר אין למנות אלא מיום השני.

ולענין מילה הנה בעצם כיון שיש עכ"פ ספק מתחלת השקיעה שמא הוא לילה דהא להגאונים הוא ביה"ש שהוא ספק לילה שהוא יום האחר מן הראוי למולו ליום השמיני מיום המחרת וכ"ש כשהיה זה אחר שקיעה דיום השבת שיש למולו באחד בשבת, אבל יש גם טעם בנולד בג' רבעי מיל ראשונים שלר"ת הוא ודאי יום שיש למול לדידיה בודאי לשמיני מיום הראשון ולהגאונים הוא נמי ספק יום, שאף שספק ספיקא גמור לא הוי משום שחד ספק הוא עכ"פ אם נולד ביום הראשון או נולד בלילה שהוא יום השני, הנה הש"ך בסימן ק"י בדיני ס"ס אות י"א הביא מתה"ד דהיכא דהספק הראשון מתיר יותר מן השני הוא בדין ספק ספיקא וכך מסיק להלכה באות י"ב והביא ראיה לדבריו מסתם כלים של נכרים אינן בני יומן שאין אוסרין [שו"ע יו"ד] בסימן קכ"ב סעי' ו' שהוא מטעם ספק ספיקא ספק לא נשתמשו בו היום ואת"ל נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בדבר הפוגם או שאינו נותן טעם דקשיא דשם אחד הוא מטעם דנו"ט לפגם מותר אלא ודאי דה"ט דספק הראשון דשמא לא נשתמש בו היום הוא מתיר יותר דפוגם בכל תבשיל וספק השני שמא נשתמש בו בדבר שפוגם או אינו נו"ט לתבשיל זה, שא"כ חזינן דפסק הש"ך כמותו וכן פסק בכללי ספק ספיקא בקצרה, ומלשון תה"ד הוא כמפורש דלאו דוקא כשספק הראשון מתיר יותר דה"ה כשספק השני מתיר יותר, דהרי כתב והובא זה גם בש"ך ואף לפי דבריו ל"ד לספק ספיקא דידך דהתם הספק האחרון אינו מוסיף ומתיר כלום יותר מן הראשון וכן הראשון יותר מן האחרון, שלכן נראה שגם בש"ך הוא לאו דוקא, והרי גם הספק שמא הלכה כר"ת הרי הוא מתיר יותר דהוא יום ודאי עד משך זמן ג' מיל ורביע וספק דשמא ג' רבעי מיל הראשונים שהוא בין השמשות גם להגאונים הוא יום הוא מתיר פחות שלכן אף אם נתחיל מספק דביה"ש דג' רבעי מיל הראשונים הוא יום הוא ספק הראשון נמי הוא ספק ספיקא מטעם דספק השני דשמא הלכה כר"ת דהוא יום ממש עד אחר ג' מילין ורביע לפ"מ שכתבתי דליכא חלוק בזה, אבל בעצם ספק הראשון הוא שיטת ר"ת משום דלדידיה ליכא עדיין שינוי כלל שלכן מספק זה צריך להתחיל והוי זה גם ספק הראשון, ומה שלנו אין נוגע ב' הספקות אלא לילד זה, דבכה"ג משמע שהר' משה מוורמיזא סובר דילדה זכר ונקבה הוא בשם חד ספקא מאחר דאינו נוגע להנקבה אלא רק להזכר אף הספק דכבר ילדה,

ובהא אולי גם התה"ד יודה דהא הוא רק ילד אחד אף לא נקבה עמו דכיון דהספק איכא גם על הנקבה אף שאינו נוגע לדינא סובר התה"ד דלא נחשב שם אחד כדכתב השדך בטעם תה"ד, אינו כלום דהא ודאי נוגע זה לעוד ילדים שנולדו עתה בעולם בזמן מאוחר קצת שלהגאונים כבר הוא לילה דיום השני ולר"ת הוא עדיין יום ממש שהוא זמן שני מילין וחצי שיש לתלות שודאי איכא בעולם ואף אם נולדו רק נקבות סגי להחשיבו לתה"ד לספק שמא הלכה כר"ת שמתיר יותר מספק האחר, ואף שאנו לא ידעינן היכן הם מ"מ הספק דהלכה כר"ת הא מתיר עכ"פ גם אותן שיש להחשיב שספק זה הוא מתיר יותר שזה עושה שלא יתחשב לשם אחד לתה"ד והש"ך שפסק כמותו. וגם יש לצרף שיטת הרמב"ם פ"ג מא"ב ה"ב דסובר דגם קטנה נאסרה על בעלה, וכתב המ"מ דהוא מהא דבקיבל אביה קידושין כשהיתה פחותה מבת ג' נאסרה כשטוען הבעל פתח פתוח מצאתי אף כשבעל כשהיא גדולה דאיכא ספק ספיקא ספק זינתה כשהיא קטנה ואפילו כשהיא גדולה שמא באונס, דאינו סובר תירוץ התוס' שהביא המ"מ מקצת מן המפרשים דשם אונס חד הוא, ונמצא שכל כך לא מסתבר להרמב"ם תירוץ זה אף לדחות בזה שני מקומות בגמ' דידן ביבמות דף ל"ג ע"ב ובדף ס"א ע"ב וירושלמי בפ"ב דסוטה ה"א דהוא מימרא דר' זעירא ר' יסא בש"ר יוחנן, והכ"מ בפ"ב דסוטה ה"ד כתב שהראיה שהביא המ"מ מפ"ק דכתובות ראיה טובה היא שהוא כדאי לפסוק בשביל זה דלא כהירושלמי אף ששם הוא דין מפורש להלכה ואין לומר דכתב המ"מ על הא דפ' ד' אחין דהוא רק לדחויא בעלמא וכן הא דרבא בדף ס"א ע"ב אפשר לומר דהוא אמר זה אליבא דר"א דמוכרח לסבור כן שאפשר לומר דרבנן פליגי עליה ועיין במל"מ פי"א מאישות ה"ח ד"ה הן אמת שלא ניחא לו לומר דאולי רבנן פליגי מאחר שלא מצינו שפליגי, מ"מ יש לומר עכ"פ דהרמב"ם מצד ראייתו סובר דרבנן פליגי עליה, ושסתם גמ' שלנו בכתובות פליגא על הא דירושלמי. שא"כ לשיטה זו דהרמב"ם גם משם אחד נחשב ספק ספיקא שלכן הוא לדידהו גם בהא דזמן ביה"ש להגאונים הוי בפשיטות ספק ספיקא שלכן יש למולו ביום הראשון.

והנה לדידי היה מסתבר שכיון שספק ביה"ש אם הוא יום או לילה ספק בהמציאות איך הוא שהא לא ידוע לשום אינשי, וספק בהג' מילין ורביע הוא ספק דפלוגתא דרבוותא בדינא יש להחשיב זה לספק ספיקא אף דספק פלוגתא דרבוואתא נמצא שהוא ג"כ אותו שם ספק, מאחר דלא מסבה אחת אנו מספקין אבל אפשר מסתבר לפרש כן הטעם דהרמב"ם בקטנה, דהא בקטנה דאין לה דעת ממש וכשנותנים לה איזה דבר היא מאמינה לו ועושה כל מה שרוצה לא מסתבר שיחלוק הרמב"ם אלא רק בקטנה שיש לה דעת, דודאי אנו רואים קטנים שיש להם דעת גדול דהא קטנים כבן ח' ט' איכא הרבה שלומדים גמ' גם עם תוס' שצריך הבנה גדולה, וגם מצינו בגמ' ינוקא בן שש שנים דתנא מס' ע"ז ושאלו מיניה שאלות בדיני יין נסך בע"ז דף נ"ו ע"ב וינוקא דר"ל היה כבר חכם בקטנותו ממש, וילדי האשה דאיתא בגיטין דף נ"ז ע"ב שהיו כולן קטנים וידעו להשיב לקיסר והבינו כל כך עד שמסרו נפשם להריגה ובמ"ר איכה פרשה א' סימן נ' איתא שבן השביעי עדיין הניקהו ושיערו חכמים שנותיו ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות ומחצה, ואף בדורות הקרובים מפורסם לכל שהגר"א כבן שש היה חכם גדול בתורה, וגם בכל דור רואים קטנים בעלי כשרונות גדולים, וכמו כן הא שייך להיות בקטנות, אבל גזה"כ הוא בכל קטנים אף באלו שיש להם דעת ואף כהגר"א ואף כינוקא דר"ל והינוקא שלמד ע"ז בשית שני והילדים של האשה שבהניזקין שיש להם הדין כאין להם דעת, וכן הוא הדין דפתוי קטנה אונס גם בכל קטנות אף שיש להן דעת גדול שמ"מ מגזה"כ נחשבו לאינן בנות דעת שדינן כאנוסות שלא נאסרו לבעליהן, ובקטנות כאלו סובר הרמב"ם דאף שהוא ספק ספיקא משם אחד דאונס היה זה בדין ספק ספיקא מאחר דפתוי קטנה אונס הוא רק מחדוש התורה נחשבו כאנוסות אין להחשיב זה משם אחד, שלכן מוכרחין לומר דסוגיא דכתובות פליג על הסוגיות יבמות והירושלמי סוטה. שא"כ נמצא שלתוס' גם זה הוא ספק ספיקא משם אחד וצריכין אנו לומר לתוס' שאינו משם אחד מטעם תה"ד שפסק הש"ך כמותו כדלעיל. אבל יש לצרף עכ"פ שיטת הרמב"ם להורות שהוא כספק ספיקא.

אבל מ"מ לענין למול בשבת אולי משום חומרא דשבת יש להחמיר שלא למול בשבת משום שהגר"א והגר"ז הסכימו לשיטת הגאונים והם בתראין, אבל עכ"פ אלו הרוצים לסמוך ע"ז אף בשבת אין למחות בידם.

ולענין הפסק טהרה אם היתה אנוסה ולא יכלה לעשות בדיקת הפסק טהרה עד אחר השקיעה יכולה בג' רבעי מיל הראשונים מטעם הספק ספיקא שלכן בכאן נוא יארק וכדומה הוא רק עד תשעה מינוט מתחלת השקיעה.

לענין גמר תעניות דרבנן יש להקל למי שקשה לפניו להתענות שיאכל אחר ג' מילי ורביע שהוא בכאן אחר מ"א מינוט, ויתפלל ערבית קודם ואם הצבור חוששין לשמא יש מי שקשה לפניהם התענית יתחילו להתפלל ערבית באופן שיגמרו אחר מ"א מינוט ואז מי שלא קשה לפניהם התענית יחכו עד חמשים מינוט ומי שקשה לפניו יאכל אחר מ"א מינוט וקריאת המגילה יתחילו אחר חמשים מינוט ומי שקשה לפניו כשהוא בחול שהתענו יאכל מעט קודם קריאת המגילה.

חצי היום קבלתי מאבי מורי הגאון זצ"ל דלעולם הוא שוה כדכתבתי בתשובה באג"מ או"ח סימן כ"ד והארכתי יותר בח"ב סימן כ' שהבאתי שמוכרח כן לרש"י עירובין דף נ"ו ע"א ד"ה זהו פני צפון וכמדומני שכן סובר גם הגר"א אבל חצאי היום אינם שוים ודיני בקר כק"ש ותפלה בחשבון אורך וקוצר השעות בחצי הראשון של היום ודיני ערב כמנחה וחשבון פלג המנחה הוא בחשבון אורך וקוצר חצי השני של היום. חותנך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה